יכולה לספר מהמקום שלי, שלמדתי באולפנא די גדולה עם פנימייה. רוב רובן של המדריכות במשך השנים היו ממש חברות נפש. היו שם בשבילנו לכל דבר, בכל תחום. קידמו אותנו, עזרו לנו, החכימו, למדו איתנו, הרימו איתנו פרוייקטים גדולים וקטנים, עברו איתנו תהליכים גדולים אישית וכתתית.
נערות בגיל הזה חוות המון,
הן צריכות הכוונה, הקשבה וייעוץ..
לעומת זאת, יש לי חברות שלמדו באולפנות אחרות שבעיניהן מדריכה הייתה מישהי שמעירה אותן בבוקר ועושה פעולה פעם בשבוע.
המושג הזה משתנה מאד בין אולפנא לאולפנא.
כשהדרכתי באולפנא אחרת בשירות לאומי, באתי לאולפנא קטנה וצעירה מאד,
עם רעיונות גדולים מהמקום שממנו באתי, פרוייקטים גדולים וכו.
במציאות, הכתה שלי הייתה כתה שעברה המון. לא עניין אותן ליזום פרוייקטים גדולים ומושקעים. היה צורך בתהליך אישי מאד עם כל אחת וככתה, על מנת ליצור משהו שאפשר לעבוד איתו.
לעומת זאת, הכתה השניה שהדרכתי, היו במקום אחר לגמרי. ברור שגם איתן הייתה עבודה פרטנית, אבל היה הרבה יותר מקום להוביל דברים גדולים ביחד.
מה שאומר, שהדברים משתנים גם בין כתה לכתה.מבחינת אופי, וגם מבחינת גיל.
לא דומה הדרכת כתה צעירה, לליווי במציאת שירות/צבא ..
וחשוב לדעת, 'מתלמידי יותר מכולם' .
להיות פתוחה וקשובה. הן יוציאו ממך דברים שלא ידעת שקיימים בך.
הצלחות גדולות ! !
וואו, אני חושבת שאף פעם לא כתבתי כאן ככ ארוך. 😶