פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1351)

עד שהם מורידים חבילה בטיטול. ואז אני מביא אותם לאחותי ואומר לה "מצטער, המוצר שקניתי מקולקל"

ותקנה להם כשהם מגיעים אליכם איזה משחק מעניין זה יחזיק אותם יופי.

או שתמשיך בשיטת השירה.. (ננסה גם)

אבל מאוהב בהם קשות

עצמם "חבורת אינדיאנים".

 

כשזה נעשה מאהבה זה יותר מבסדר

לפעמים כשאני רואה ילדים קטנים ומדברת איתם, אני מרגישה צורך עז לבכות. כ"כ הרבה תום, זכות וטוהר.
מתמלאת בקינאה לחתור לאמת הזכה והמתוקה.

איפה נעלי הסטפס שלי?

הזכיר לי נורא איזו מנגינה מ'פלונטר' של דיסני.

מסוג הדברים שרוצים עוד ועוד...

 

 

(תוכנת אדובי?)

חייבים להודות שזה קצת מזכיר את "רק רוצה לרקוד"...

סוגשל

|בורח|

@שירוש16 - זה לא של אדובי... זאת תוכנה חינמית בשם MuseScore. את יכולה לחפש אותה באינטרנט.

מישהו שמע על קומקום?!!!

בא לי קוראסון מלאא שוקולד
מי הולך לקנות לי? (המפתחות במזנון)

10 זה מוקדם מידי ליום שישי!

 

היא רק רוצה לישון

בכל מקרה אני אוכל כמה שבא לי, מקסימום אני אהיה שמנה ויפה!

 

 

[חברה שלי:"בטח, אח"כ את רצה לעשות עמידת אוזניים.."]

תכף יתחילו הסברים של לא אכלתי אף סופגניה כי זה 600 קלוריות או כמה שזה לא יהיה של שומן....

חלאס, זה מעצבן כל דיוני הבנות שממילא בתת משקל אבל סופרות פירורים - זה לפורום דיאטות או הרעבות... ותמיד דיוני הסופגניה מגיעים לזה...

את יודעת כמה אני אוכל ואני לא מרגיש אף קלוריה

רוצים להיווכח בעצמנו!

אבל גם שם את לא תראי

מה אני דוגמן הבית של ערוץ 7?

והקנאה...

ואתה לא כזה מעניין, לפחות לא לפי ההודעות שלך...

רק בחנוכה אוכלים סופגניות!

 

אבל אכלתי דונאט אחד, והקפדתי לקנות דווקא כזה, כי אם זה טורוס, זה לא סופגניה!

(הייתי רעבה ומיהרתי. אממ, כן, וגם הכל שם נראה ממש טוב...)

בעז"ה נאכל מלא !! 

(: 

ועל הדרך אאחל גם חג שמח ורק בשמחות אמן!!

לא מבינה מה כולם מתלהבים

מספיק בכדי לגמול אותי מהרעיון...

עד עכשיו חצי

אכלתי סופגניה אחת בסך הכל. זה היה בחינם והייתי רעבה (לא מתנצלת).
ואני אמורה לישון כבר אבל הראש מלא מחשבות והדמיון עף קדימה..

הרגע חזרתי מחתונה מלחיצה! זוג חמוד.. והיום חמישי, הערב רק התחיל..

כמה סופגניות?

1+1+2+2+1+2

בשבוע האחרון כמובן

 

 

 

פשוט לא ייצא

כי אני הגעתי וגיליתי שהיה שם סאונדמן או משהו כזה.

וריבוזום תסביר

אני? כי נעשיתי מסבירנית?

מה את סוברת?

את מה שתכננתי להערב (ערב ) אם לא אסרב להסביר את סברתי....

עד "סברי מרנן" זה יעבור..

אם למחר או ללנ"ו...

 

|מצמצם עיניים|

(אם לעקלים אם לעקלקלות)

לא לנ"ו ה' לא לנ"ו

(עוד מעט באים למחוק לנו את השרשור )

בהצלחה.

ריבוזום אני דורשת הסבר!

 

 

ובכן, - צעירים מעל עשרים

על שום מה?

 

(לנו-לינו..לא חשוב הבנתי)

[עריכה: אוקיי. כל טוב. לילה טוב]

א. ריבוזום הביעה את חששה שתישאר כאן עד.. ועד בכלל.

ב. תוך כדי השרשור שולב השימוש הבוטה ב"לנ"ו" על משמעותיו והקשריו השונים.

ג. ריבוזום הפכה להיות המסבירנית המסורתית.

 

ובכן:

אני ניצלתי את א' ואת ב' ועשיתי מהם סלט. לאור חששה המוצדק של ריבוזום ללילה

לבן ללא הועיל, הבעתי את האמפתיה העדינה שלי באיחול הלבבי שכך באמת יקרה,

כאשר אני שוזר את המילה לנ"ו מהקשר אחר בתנ"ך (לוט), אך עם ניקוד אחר.

 

ומה עם ג'? שאלה טובה. ריבוזום תסביר.

ואני חשבתי שהמקור הוא בלעם

הבדיחה מספרת על הרשל'ה שברעבונו נכנס לפונדק ערב אחד ושאל את המארח אם הוא יוכל לקבל ארוחה בחינם. כמובן שנענה בשלילה.

עצוב הוא התחיל ללכת הלוך ושוב בחדר, בראש מורכן, ומלמל לעצמו "אם כך אהיה מוכרח לעשות מה שאבא שלי עשה..." בטון שהולך ונעשה נחוש.

המארח שלאט לאט התחיל להיבהל ניסה לדובב אותו - "מה אבא שלך עשה?" אבל הרשל'ה הרים את הראש ואמר בקול תקיף: "אהיה מוכרח לעשות מה שאבא שלי עשה!!"
המארח המבוהל הסכים לתת להרשל'ה ארוחת ערב בתנאי שיספר לו מה אבא שלו עשה. אחרי שסעד הרשל'ה את לבו, אמר למארח: "אבי עליו השלום, כשלא היה לו מה לאכול לארוחת ערב, היה...

הולך לישון רעב."

 

עכ"ל

אם יש עוד שנתקלו בבעיה. אני מתכנן לשלוח להם מייל עם תלונה על העניין.

חבל שניצל"שו לי את השרשור...

@אן_שרלי

מעניין כמה אנשים יספרו לי את זה היום,
אחותי כבר הספיקה ליידע אותי בעניין

בס"ד

@שמש אא

@מאמע צאדיקה

ההוא עם הסעודה.

אבל אני לא יודעת להביא את הקישור.

.

למרות שאז הייתי מכלה את זמני בנטסטלגיות ילדות שכאלה..

סתם.

הקטע פשוט עושה כזה "אוייש הוא כותב אותי" בלב. אבל לא הצלחתי לבטא המילים מה שהרגשתי.

 

המחשבה שעלתה לי הייתה "לפחות זה מתחיל בקשר לתפילה ולימוד.."

ושיר- ל ה ת פ ל ל של סיני....

ובאמת באמת יפה.
יישר כח לך!

לפעמים מתעוררים כשהתפילה נתקעת כמו לולאה אין סופית, ולפעמים אכן מגלים שזה עושה שלום....

או כשמדלגים במפתיע מ"אז ישיר" עד "שירה חדשה" שלפני שמו"ע בגלל הדימיון בין הפסוקים. (או להפך...)

בהן עוד היה לי זמן (לא ) להתכוון בתפילת שמו"ע.

(אבל כתבת אחלה)

חצי שנה זה הרבה זמן

כתיבה מוכשרת..

 

ב. מה שנקרא "יצר הרע בשטריימל".. להסיח את הדעת במחשבות עילאיות על כוונה בתפילה.

 

ג. מכיוון שאכן לצערנו התופעה גם במציאות ולא רק באיזה משהו שכותבים - יש בספרים עצה, "בא אל התיבה".. להיכנס בתיבה, במילים, אחת אחרי השניה, אחרי הכוונה היסודית לקראת התפילה. יותר קל להישאר על הכביש כשרואים את המטר הקרוב, מאשר כשחושבים על היעד..  וכמו שאומרים "כולי האי ואולי".. הלוואי..

לחשוב על כל מילה/משפט בנפרד, זה העצה?

עפ"י רוב, היסח הדעת מתחיל כי "יוצאים" משם. ולפעמים אכן מ"מחשבות כלליות"..

 

אתה אומר שהבעיה היא להתרכז במילים ("יוצאים משם") והפיתרון הוא להתרכז..
ככה הבנתי.

אני חוששת שזה אכן כך..
לחזור לשם שוב ושוב ושוב עד ש.. יצאו כמה מילים עם כוונה.

הלוואי ויהיה למישהו 'עיצת קסם' אחרת.

בתקופה שהתחילה החסידות היו הרבה שקרנים שהתחזו לצדיקים ורימו אנשים. שאלו את אחד האדמורים איך אפשר להבדיל בין צדיק למתחזה והוא ענה: "תבקשו ממנו סגולה נגד כוונות זרות בתפילה, אם יש לו כנראה שהוא מתחזה..."

(אם כי באמת לא בקשתי סגולה אלא עצה..)

חלילה, לא התכוונתי לחזור שוב-ושוב למילים. זו סתם עצבנות...

 

התכוונתי לתופעה שהוא תיאר, שאדם מפליג לכל מיני מחשבות "כלליות".

 

ואמרתי, שאם מתמקדים פשוט בכוונת המילים, זה עוזר להישאר יותר בתפילה, ולא "לנסוע לשוק" תוך כדי....

 

[וכבר אמרתי, "כולי האי ואולי".. כלומר, שגם אחרי העצה הזו, עדיין צריך סייעתא דשמיא לענין... וגם אין להקיש מאדם לאדם לגבי רמת הקושי]

תמיד יש סיבה.

( באמת לפעמים צריך לחשוב היטב עד שמוצאים אותה)

זה בגלל רצף הכותרות עד כה!

 

 

או מישהו שבא לתת ביס בקרמבו

בראשית, צירוף המילים "כן, קורה, לא" הזכיר לבקצרה איכשהוא (בתנועותיו?) את המילה "קרמבו" (נראה לי ). 

אחר-כך הוא ענה לך, בתגובה ל"מה שתגיד", עם אילוסטרציה של מישהו שאכן אומר קרמבו.

אוריה פירש את התמונה באופן שגוי, ועל כך בקצרה זעק "אוי ואבוי". אני רציתי לצרף את התרשמותי מהאיור - שכוונת המאייר דווקא היתה ברורה מאוד בעיניי.

זהו.

עזר?

תודה

והקרמבו הוא אסוציטיבי במקרים מסוימים לשבירת שיגרת הגיון..

גמאני ניסיתי להבין אם יש פה ראשי תיבות של משהו.. לא הצלחתי...

דבילית למדיי

שום דביליות. שליחות חשובה!

הצלת את רובנו מבורות!

במיוחד כשאת אישה

מסוגלות לבכות ככה בלי שום סיבה...

סתם ככה בלי סיבה הנראית לעין [או מודעת למוח..]

נותנים לזה לעבור.

יז כאלו שנהנות מיזה


פולניה.




בורח

זה ההיפך שמח ללא סיבה. 

 

והכי מגניב שאני לא לקוח כלום, טבעי לחלוטין ! (: 

אני לא מר"ג

אני לא מרמת גן

לא טענתי שכולם פה מרמת גן, אלא שנראה לי שיש פה רבים משם.

ברור שלא כולם, כך שאין שום דבר מפתיע בעובדה שאתן ועוד רבים

פה אינם מרמת גן.

 

באשר לתגובה הראשונה, אני כל מיני דברים, אבל בכל מקרה אינני

מגדיר את עצמי במילים שאינן בעברית, כך שבכל מקרה אינני מדיום

ולא מיסטיקן. אוסיף גם שלא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אך בשונה

מהנביא שאמר זאת (עמוס), עליי זה נכון, ועוד בשונה ממנו, אינני בוקר

וגם לא בולס שקמים.

 

 

וזה היה בצחוק כמובן

כמה יחידות עשית בלשון? 

מי שגר בר"ג ורוצה לחסוך מעצמו את ה'תענוג' שבאאוטינג לא יענה לשירושור הזה...

 

(אבל יש מצב...)

 כל השבוע האחרון אני רק נזכרת בפאדיחות שקרו לי כל השנה האחרונה

ואז אני מוצאת את עצמי מסמיקה ושמה יד על הפנים בצורה מתביישת בלי שום סיבה נראית לעין באמצע הרחוב, באוטובוס...

 

אולי בעצם זה בעצמו נחשב פאדיחה...

 

אה!בעצם כן היתה לי פאדיחה אבל זה עלול לעשות לי אאוטינג...

ההוא התעקש וכמעט בכה בסוף הסתבר שיש לי 2 שמות דומים באנשי קשר:/

קבעתי עם משפחה של חברים שאבוא לבקר אותם היום,
ופשוט שכחתי. נזכרתי עכשיו (מאוחר מדי!)

אבל זה אווטינג גמור

מישהו התקשר לברר על חברה שלי, ובאמצע השיחה אמר לי שיצאנו. אמר לו שלא נראה לי..
עד שהוא הזכיר לי בדיוק את הפרטים... פאדיחה!
ואז הוא אמר... ואני בטוח לא זה שחתך...
רציתי לקבור את עצמי.

ומבלי לשים לב היא אחד המרתיעים הגדולים ביותר השומרים על החברה כאנושית בכלל,

ועל היהודי כמאמין ושומר תורה ומצוות בפרט.

ראו בספר חובת הלבבות (שער הבחינה פרק ה) ובספר חסידים (סימן י וסימן מא).

כפי שציינת וכפי שעולה מחז"ל:
*תניא: 'בעבור תהיה יראתו על פניכם'- זו בושה, 'לבלתי תחטאו'- מלמד שהבושה מביאה ליראת חטא. מיכן אמרו: סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא. ומי שאן לו בושת פנים, לא עמדו אבותיו על הר סיני" (נדרים כ.)
*"לבושה-לא בושה" (שבת עז: )
*"שלושה סימנים יש באומה זו: והביישנין" (יבמות עט.)
*"בש"ר- בושה, סרוחה, רמה" (סוטה ה.)
"אבל בושה לעמוד לפניו ערום-אסור. מאי טעמא-יצר אלבשה" (קידושין פא: )
*ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו , מוחלין לו על כל עוונותיו" (ברכות יב.)
*"רבא בתר צלותיה אמר הכי... הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה.. והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכיפורי" (ברכות יז. עיין עוד יומא פז:, וזה נקבע בוידוי בימינו)

אבל זה דווקא בושה מחטא ומדברים מגונים.

בושה באופן כללי הוא דבר רע, שצריך להתפלל להינצל ממנו. כפי שדוד התפלל והקדיש מזמור תהילים כה' לנושא: "אלהי בך בטחתי אל אבושה", "גם כל קויך לא יבשו יבשו הבוגדים ריקם" "אל אבוש כי חסיתי בך".
גם מצינו אמוראים שהתפללו על זה: "רב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה'... חיים שאין בהם בושה וכלימה" (ברכות טז: ולקחו מנוסח זה, וקבעו בציבור בברכת החודש.)

לפענ"ד בושה יעלם כליל לעתיד לבוא, ונחזור למצב של "ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו" (בראשית ב, כה). עיין זוהר- בראשית כח:, צו כח., ובעיקר: " 'לא יתבוששו'- אמר ליה ברי באתר דאית ערוה אית בושת". (תיקוני זוהר נ"ח צב.)

[על אף שמובא בחז"ל על לעתיד לבוא:
"אמר רבי חנינא: מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חבירו. אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה" (ב"ב עה.). כבר דיברנו בעבר, שזה שלב לפני התיקון השלם.]

[ברור לי שלא לכולם תהיה סבלנות לקרוא את הכל ואפילו לא חלק, אך הדברים ממוענים בעיקר

אליך, והיה אם אתה תקרא, והיה זה שכרי].

 

א. אני חושב בדיוק להיפך. בושה באופן כללי, כתכונה, היא דבר טוב ומעלה, אא"כ מדובר בבושה מוגזמת, או בושה המובילה לפסיביות במקום שצריך לפעול (כדברי הב"י המובאים בריש השו"ע). כך עולה מההיא דנדרים ששיבחו את הבושה כשלעצמה, ורק אמרו שתוצאותיה שמצילה מן החטא, אך לא סייגו אותה דווקא לכך. וכן מוכח

מיבמות לגבי סימני האומה.

ועי' בתענית (ז: ) כמה גינו חז"ל העזי פנים שהם היפך הבושה. וכן בעוד מקומות לאין מספר.

הבושה מעידה על הכרת מקומו הטבעי הפרופורציונאלי (והזמני? ראה להלן) של האדם לעומת כל הקוסמוס והאלוה והיא ענף מענפי הענווה. וראה בסמוך.

 

ב. הבושה הינה תוצאה של היחשפות לפערים בין הרצוי למצוי, בין אידיאל לבין הנוכחי, בין המטרה לבין הדרך.

ושתי הערות בנוגע לעוצמת הבושה:

1. ככל שהקיטוב בין הרצוי למצוי יגדל, כך תגדל עוצמת הבושה.

2. הפערים לא מוכרחים להיות דווקא בין האידיאל העתידי הבלתי ממומש לבין ההווה, אלא כל גילוי של פער מסויים בתוך כל הספקטרום הרחב של רצוי ומצוי - יוביל לבושה. לדוגמא, אדם בהווה מצטייר כאישיות מסויימת, שהתגלה קלונו היוצר לו תדמית אחרת יותר נפולה, יתבייש.

 

ג. ובהקשר לזה יש להבין את הבושה הטבעית המתלווית לעירום כפי שהבאת מגמ' קידושין:

באופן  שטחי הבושה היא משום שהעירום 'מפשיט' את האדם ממדרגתו ועושהו 'פשוט'. האדם הוא היצור היחיד שיש לו צורך בביגוד (וידוע שיש מן האבולוציניים שראו בזה דווקא פחיתות שצריך ליצור אלמנט מלאכותי להתמודד עם הטבע, ולכן קצת נבוכו בזה לפי שיטת ההתפתחות ההולכת ומתמדת) וזה אחד מהמרכיבים המייחדים אותו כאדם. כאשר הוא ערום מתגלה באופן בוטה הצד הבהמי שבו (ועי' בחגיגה טז. ובפסחים מט: ). לפי זה הפער הוא בין התדמית התדירה שהוא עוטה עליו כל הזמן - אדם, לכין תדמית אחרת שגם היא מצוייה, אך בד"כ יותר מסוות- בהמה. ושתיהן בהווה.

אולם באופן יותר מעמיק הבושה האמורה להתלוות לעירום הינה יותר שורשית והיסטורית. כמפורסם, הבושה נקשרה לעירום לאחר חטא אדה"ר שהטמיע בו את הצדדים הבהמיים. לאמר - שכנותם של העירום והבושה היא לא מחוייבת המציאות והיא רק פרי הביאושים של חטא האדם ונפילה ממדרגתו. לפי זה מובנת סיבת הבושה מעירום, משום שהיא במודע או שלא, מזכירה לו את הפער בין מה שהיה אמור להיות הגוף, לבין האופי הבהמי שהוא ( לא ) לובש עתה. לפי זה הבושה היא בין ההווה לבין העבר הנוסטלגי או העתיד האוטופי.

 

לפ"ז אפשר להבין את אחת ההתבטאויות היוצאות דופן של חז"ל ביבמות (סג: ): "שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום" (וזה גם היה חטאם של דור המבול כדאיתא בתדא"ר פכ"ט). שהרי לאדם שמראה בעצמו שאיבד את ערך הבושה לעירום יש שתי סיבות אפשריות, דואליות לחלוטין: או שהתבהם בנפשו עד כדי כך שכבר אין פער בין האדם שבו לבין הבהמה שבו, או לחילופין שכבר נמצא במציאות עתידית שבה לעירום לא יתלווה בושה. ולכן האדם המהלך בשוק ערום הוא כ"כ משוקץ משום ששתיים רעות עשה: לא זו בלבד שהשחית את נפשו עד רמת בהמה, אלא שבאותה השחתה עצמה הוא מתגאה בפרהסיא כאומר שהנה באה המציאות המושלמת העתידה.

 

ג. מנגנון הבושה כשלעצמו אומר דרשני. הוא לא מובן מאליו. העובדה שקיים מנגנון כזה, שמונע מהיחשפות לפערים כנ"ל, מעידה על השאיפה לשלימות המוטמעת באדם. האדם נע כל העת על אותו מתח שבסקאלה שבין המצוי לרצוי, ושמח מכל התקדמות ומתאכזב ובוש מכל נסיגה. המסקנה המתבקשת מכך היא שהבושה היא אות מובהק לכך שיש כח מובנה באדם שכל הזמן דוחף אותו להתעלות ולהתעלות.

אמנם לאחרונה שמעתי וגם ראיתי עדויות לכך שגם בבע"ח קיים אותו מנגנון (אך בזעיר אנפין), אך זה לא סותר את המסקנה הנ"ל, שהרי השאיפה לשלימות היא לא רק נחלת האדם אלא נחלת העולם וההוייה כולה כדבריו של הרב קוק באורות התשובה. וכל שכן לפי מה שכתב באגרות הראיה ח"א (עמ' קד) שגם לבע"ח יש חלק בבחירה, ע"ש.

 

ד. אשר למציאות הבושה לעתיד לבא:

לפי האמור שהבושה היא רק תוצר של פערים, לכאורה לע"ל שהמצוי יהיה הרצוי באמת אין מקום לבושה. ועי' בשבת (ל: ) שאמרו עתידה אשה שתלד בכל יום, וכן בכתובות (קיא: ) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שבא לבטא את היעדר ההבחנה שתהיה אז בין התהליך ובין המטרה, ששניהם יתאחדו והיו לאחד.

אכן, עי' בפסחים (סח.) דרמי קראי אהדדי, שבפסוק אחד נאמר "וחפרה הלבנה ובושה החמה" ובפסוק אחר "והיה אור החמה וגו'", ומתרץ ל"ק הא לע"ל והא לימות המשיח, ופירש שלע"ל יהיה בעולם רק אור השכינה ואז יתקיים "וחפרה הלבנה ובושה החמה". 

והעניין הוא כך:

אמנם לע"ל תהייה סוג של התאחדות הנברא בבורא אך לא לגמרי. הבורא הוא לעולם שלם והנברא לעולם משתלם.

 כדברי הרב קוק באוה"ק ח"ב (עמ' תקל-תקלא) שמתנגון ההשתלמות הוא מנגנון נצחי שלעולם לא יפסוק אלא יחווה עילוי אחר עילוי והשתכללות אחר השתכללות עד לאין קץ, ע"ש ואכמ"ל.  ואע"פ שאמרו בב"ב  (עה: ) עתידים צדיקים שייקראו ע"ש של הקב"ה, ובמגילה (יח.) שהקב"ה קרא ליעקב "אל", ובזוה"ק פרשת בא (לח.) האדון ה' - דא רשב"י (וע"ע בשו"ת יחוו"ד ח"ג סי 'עג), דייקו לומר רק שייקראו בשמו, אבל כמובן שהקב"ה בעצמו מרומם על כל שם וכינוי (וראה באגרות הראיה ח"א עמ' נא בתשובתו לר"ש אלכסנדרוב), וע"כ שאין זה מיזוג מוחלט. 

 

ומעתה, הבושה שיש לאחד כלפי אובייקט אחר, או אפילו כלפי מצבו שלו, זאת היא הבושה שתתבטל לאחר עילוי 

המציאות, אך הבושה כלפי הקב"ה לא תתבטל, ואדרבה, היא הנותנת, עילוי המציאות שיוביל לגילוי השכינה יוביל במקביל גם לעודף בושה ממנה, אם כי תהיה זו בושה מעודנת ולא מעגמת את הנפש.

 

ומה שנאמר לע"ל: "ולא יבושו עמי לעולם", ראה פירושו בעולת ראיה ח"ב (עמ' רד-רז), והכל הולך אל מקום אחד.

 

ויש קצת להעיר מדברי הרמח"ל הידועים אודות סיבת בריאת העולם שהוא ע"מ להיטיב וכו' ושלא יקבלו נהמא דכיסופא וכו', ואם נאמר שתתבטל הבושה לע"ל שהוא זמן קבלת השכר, א"כ נפל פותא בבירא. ויש להאריך בזה, אך מזמן כבר יצאתי מגדרי...

 

 

אבל אני עדיין חולק וחושב שעל אף שיש פער 'בין הרצוי למצוי', לאדם המשכיל שלא נמשך אחרי רגשותיו, זה לא בהכרח מוליד מידה ורגש של בושה (כפי שציין ה'מורה נבוכים').

כמו שציינתי לפני כן, אני רואה את הבושה כחסרון וכחולשה, אלא אם כן זה בא למנוע חטא או דבר מגונה, ולעתיד לבוא גם זה לא יהיה, כפי שנשמע לי מהזוהר שהבאתי.

כך נראה לי מסברא, ואין לי הוכחה חותכת לכאן או לכאן, ואנסה להתיישב יותר ולחשוב אם יש ראיה חותכת.

שער הבושה: "ועל כן ראוי לכל אדם להשתדל ולהתענג במידה החשובה הזאת, להתחבר לה עד שתהא קבועה בנפשו".

אבל אני עדיין עומד בדעתי, וזה מפני שלוש סיבות:

1. מסברא אינני מבין למה האדם חייב להיות עם בושה, אם זה לא נוגע לחטא או דבר מגונה. [הרי זה לא אחד מהדברים שהאדם צריך ללכת אל הקיצון כמו כעס וגאווה, ואולי תטען שזה סעיף בענווה וכלול, אבל אינני מסכים שבסעיף הזה צריך ללכת אל הקיצון, אלא רק בעיקר.]

2. ירמיה ובעיקר דוד מתפללים הרבה "שלא יבושו", וכמו שציינתי מזמור כה' מיוחד לכך, ורב האמורא בתפילות אמר בפירוש "חיים שאין בהם בושה וכלימה". קשה להוציא את כל זה מפשוטו, ולהעמיד כדבריך "מדובר בבושה מוגזמת, או בושה המובילה לפסיביות במקום שצריך לפעול".

3. יש הרבה מדרשים שאומרים שלעתיד לבוא לא יהיה לישראל שום בושה. אביא כדוגמא: "גאל אותנו אין לנו בושה.. כשיגיע זמן הגאולה עוד לא נבוש שנא' 'בך ה' חסיתי אל אבושה" [מדרש תהילים לא], וקשה להוציא מפשוטו.

לפענ"ד דוד בהתחלה סבר כמוך וכמו ה"אורחות חיים", ואז חזר בו, וכדברי המדרש:
"אמר ר' יהושע בוא רואה כמה קשה כח הבושה... כיוון שראה דוד שכך היא הבושה קשה, התחיל מתפלל עליה ואומר 'בך ה' חסיתי אל אבושה' " [מדרש תהילים לא', ילקוט שמעוני תהילים תשע"ד]

עם מנהלת הבנק שלי
שטויות כולם מתים בסוף..

 

 

 

 

 

עם המשפחה של זו שמתה בבוקר אתמול- תאמין לי שאי אפשר...

אז תרגיש טוב עם עצמך

אז שאלתי אם זה קרה בגללך..

ולא הייתם צריכים לסבול אותי כאן

סתם ממש בצחוק!

 

 

נשמע קצת מפחיד.. 

עינו תמיד פקוחה. ספר חזק ביותר (אזהרת צניעות קלה) הרבה חומר למחשבה - אבל כתוב בשפה שהיום היא כצת קשה (משפטים לא הוחים לקריאה וכו). מומלץ

כשבפועל הספר מדבר על השמאל הקיצוני. ה'שיחדש' למשל הוא אחד הדוגמאות הבולטות שמופיעות בספר לדרכי הפעולה שהשמאל הארור עושה בהן שימוש, גם כיום.

כמה דוגמאות מוכרות:

מרצחים=מחבלים, בני מיעוטים, חמושים, צעירים, אסירים, אסירים ביטחוניים, תושב השטחים ועוד ועוד.

רצח או ניסיון לרצח = פיגוע.

טיהור אתני/גירוש = התנתקות, פינוי.

מיזם רצח = תהליך שלום.

דיקטטורה שיפוטית = דמוקרטיה.

מסירת שטחים לאויב = פעימות.

גירוש אחים = שבת אחים.

זריקות אבנים ובקבוקי תבערה = הפרות סדר.

ועוד ועוד.

עוזר?

בגללו התהלכתי מצוברחת שבוע לפחות. 

מדהים.

(היה פה עוד מישהו לפניך;)

ומעניין מה את עשית...

אבל לא יותר מידי....

זה קרה עם אנשים שאת מכירה? היו הרבה אנשים? זה היה סוף היום שהיה לך אפשרות לברוח מהמקום או שנאלצת לסבול את זה?

באט נו סו מאצ'