מצד אחד, צריך להודות ולפרסם ניסים. לדוגמא: הקב"ה עשה לי כך וכך, ברכת הגומל וכולי..
אבל אתן דוגמא אחרת:
פעם ביקרתי במדרשה מסויימת והבנות שם היו בשיח כזה כל הזמן:
"אני יוצאת להתבודד"
"וואי הקב"ה מה זה אוהב אותי"
"אז דיברתי אתמול עם אבאלה ואמרתי לו כך וכך וכך"
ומשפטים בסגנון שגרמו לי בזמנו ממש להתעצבן. כי הרגשתי שהן משתפות במשהו שהוא אישי.
כמו שהן יבואו ויגידו לי שהבחור שלהן ממש אוהב אותן או כל דבר שחופף לקשר זוגי והוא בעיני אישי.
אבל מצד שני, זה לא קשר זוגי. זה אבא ואנחנו כולנו אותו הדבר מולו.. בנים ובנות 
אז קצת הסתבכתי עם עצמי.
מה אומרים על זה?
(אין סמיילי עם כובע יומולדת...משולש כזה...)
ובגלל סיבה קצת מעצבנת (לא טכנית שאני לא יכול להגיע לשם...).
