אני לבית היהודי ותשכנעו אותי אחרת
תשמרו על דיון מסודר בלי צעקות בלי הסתות ובלי התפרעויות
אני לבית היהודי ותשכנעו אותי אחרת
תשמרו על דיון מסודר בלי צעקות בלי הסתות ובלי התפרעויות
אבל אלה שלא - מעצבנים ממש
אני משתדל להעיר להם,
אבל אני בכללי בנאדם שאוהב לעשות לאנשים מצפון 
![]()

חבל עליהרגשה קשה... ועוד נלחמתי עם עצמי הרבה לפני כן... כן או לא כן או לא... והנטיה היתה לכן, למרות שהיתה מלחמה והיה צד שצעק לי לא.
ובסוף נפלתי... לא מאוד... התקדמתי מהפעם הקודמת, זה היה קצר הפעם כי זה הגעיל אותי די מהר. אבל נפלתי
ומחר שבת 
איך אכנס לשבת בקדושה? איך אומר "וזכני לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך מיעוט עוונות"?
אם היתה לי מלחמה ונכנעתי, זאת התקדמות, או נסיגה? אף פעם לא היתה לי מלחמה...
לא רוצה ליפול עוד
כי נפלתי קמתי ונפלתי קמתי... די!!
והנשמה שלי נחתה, כי עד עכשיו היא היתה במקום נקי, ופתאום הכנסתי בה טומאה
השאלה היא לא הניצחון השאלה היא המלחמה.
המלחמה היא לא רק ברגע המעשה, גם העצבות שאחרי מעשה היא חלק מהמלחמה(עבירה גוררת עבירה) ולכן כדי לשבור
את המעגל צריך לנצח וגם את העצבות.
ודע לך - שמי שרוצה לקום יקום, לא משנה כמה הוא נפל.
ומי שרוצה להתרומם יתרומם.
אין מקום רחוק.
ובטח שאם הייתה מלחמה זאת התקדמות.
אשרייך.
קום ועשה חייל.
בס"ד
לגבי לא להיות עצוב אל תשכח שעכשיו שכבר בחרתה מה שבחרתה ועשיתה מה שעשיתה זה היה לטובה.
ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
עיין "בגן האמונה" דף תל' בפירוש הרב ארוש . ושם מדובר על עברות ויצר הרע באופן כללי שדווקא שכל כך קשה לך לקיים מצווה לדוגמא לברך ברכת המזון דווקא כך אתה זוכה לרצון גדול יותר לקיים את הדבר:
"עיקר גודל החשק נעשה ע"י המניעה, שמונעים את האדם מן הדבר, ע"י זה נעשה התגברות החשק מאוד".
וכן בספר גם מובא העניין שאם נפלתה בעבירה מסויימת אז כמובן שזה היה לטובה, (אומנם צריך לחזור בתשובה ולא לבחור לעשות רע ולהגיד שזה יהיה לטובה - אלא מדובר אחר מעשה) וה' יתברך דווקא באמצעותך רוצה להוציא לאור ניצוצות שרק אתה בכך שחטאת יכול להוציאם לאור.
הרב ארוש הוציא ספר שלם בנושא שלא קראתי אותו:"בריתי שלום" תנשא(יגעתה ומצאתה תאמין).
וכמובן לפני הכל התבודדות עם ה' ותפילה על העניין.
יש לי כמה רעיונות שמקווה שמאוד יעזרו:
1. אתה קובע עם עצמך שאם תיפול אתה במשך שבוע לא משתמש במכשירים חשמליים מכל סוג שהוא(פלאפון/מחשב/טאבלט)
לדברי פנאי והבלים(לגבי הפורומים פה נראה לי שתרשה לעצמך מצד לימוד תורה/עזרה לזולת).לדוגמא לא לשחק במחשב/לא לשחק בפלאפון/לא לקרוא חדשות וכו....
קודם כל יתפנא לך הרבה זמן פנוי ואז מן הסתם תשתמש בו ללמוד יותר תורה. ויותר מכך זה יתן חתיכת רתיעה וחוסר חשק לחטוא להבא.אם תיפול באמצע השבוע הזה שוב תתחיל שבוע מחדש....
2. פניני הלכה "שמחת הבית וברכתו -פרק ד - שמירת הברית" : תמצא שם פרק שלם ובו הסבר ממה החטא נובע ומה עניינו וכן דרכי התשובה עליו. זה כל כך עוזר.
לדוגמא שאתה מבין שהחטא הזה נובע מתוך אנוכיות ושבמקום שאדם ישתמש בו להביא חיים לעולם ולרומם ולקודש הקשר עם אשתו(גם אם עדיין הוא לא נשוי) הוא נופל באנוכיות על מימוש תאוותו גם אם כתוצאה מכך יפגם הקשר עם אשתו וגם אם אין בכך הבאת חיים לעולם.
http://ph.yhb.org.il/14-04-01/
"
.....
לעומת זאת, פגם הברית הוא, כשמשחיתים את יצר החיים הזה. במקום לקדש אותו באהבה שבין בני הזוג במצוות עונה ופרו ורבו, משחיתים אותו בתאווה אנוכית או בניאוף. וזה היה חטאם של בני דור המבול, שעליהם נאמר (בראשית ו, יב): "וַיַּרְא אֱלוֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ". ומתוך כך המשיכו להיגרר אחר היצר וחטאו בניאוף, עבודה זרה וגזל, עד שנשחת העולם כולו במי המבול. ואמרו חכמים, שכשם שהם חטאו ברותחים, שהטו את האש שהיתה צריכה לעורר את אהבתם במסגרת הנישואין לחטא של הוצאת זרע לבטלה וניאוף, כך נענשו ברותחים, שמי המבול היו רותחים (סנהדרין קח, א-ב).
בהוצאת זרע לבטלה יש משום חטא הניאוף החמור שבעשרת הדיברות, וכפי שדרשו חכמים (נדה יג, ב): "לא תנאף – לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל", היינו שלא יוציא זרע לבטלה בעזרת היד או הרגל. וכן נאמר (בראשית ב, כד): "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". דרשו חכמים (ירושלמי קידושין א, א): "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא באשת חברו, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא בזכור ולא בבהמה", וכן בכל אופן שאינו באשתו (צדקת הצדיק קכא). מפני שיצר חיים זה נועד להרבות אהבה ודבקות בין בני הזוג, והמשחית אותו כדי לספק את יצרו, פוגם ביכולתו לאהוב את אשתו בדבקות.
בנוסף לכך, יש בהוצאת זרע לבטלה פגיעה במצוות פרו ורבו, ודבר זה רע בעיני ה', כפי שנאמר לגבי ער ואונן, שהשחיתו את זרעם כדי שלא להוליד. "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'". ועל אונן נאמר: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (בראשית לח, ז-י).
"
וכן לגבי התיקון גם מובא שם:
"
"... במקום מה שהשחית והמית – ירבה חיים. במקום חטא האנוכיות – יקדיש עצמו לטובת גידול ילדיו וחינוכם לתורה ומצווות.5
מעבר לכך, תיקון גדול לעוון זה הוא לימוד תורה, מפני שעל ידי לימוד התורה מתקשרים לשורש החיים, ומוסיפים חיים לעולם ומתקנים אותו. וכן למדנו (קידושין ל, ב), שברא הקב"ה יצר הרע וברא לו תורה תבלין, הרי שהתורה מתקנת את יצר הרע והופכת אותו לטוב. וכן למדנו, שאין אש של גיהנם שולטת בתלמידי חכמים (חגיגה כז, א). וכן למדנו שהתורה מגינה על האדם ומצילה אותו (סוטה כא, א). ובמיוחד על ידי לימוד התורה בשקידה ויגיעה אפשר לתקן עוון זה, שעל ידי שאדם ממית את תאוותו החיצונית בשקידת התורה, הוא מחזיר את החיות הפנימית שלו לקדמותה (ברכות סג, ב; תמיד לב, א. צדקת הצדיק צז, קו, קכג).
וכן אדם שזוכה ללמד תלמידים ולקרבם לתורה, מתקן עוון זה, מפני שגם התלמידים נקראים בנים. וכנגד מה שחטא בהשחתת כוחות חיים, הוא מוסיף חיים בתלמידיו. ובמיוחד מי שזוכה לקרב רחוקים, הרי שהוא ממש מתקן חטא זה, שעל ידי שהוא מסייע למי שנפל לחזור ולהתקרב, הוא גם מחזיר את כוחותיו שנפלו (צדקת הצדיק קטז, קכו).
גם מתן צדקה לעניים הוא תיקון גדול לחטא זה, כמו שנאמר (משלי י, ב): "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". במקום מה שהמית מכוחותיו הוא מוסיף חיים. ובתנאי שיתן צדקה לעניים הגונים, היינו עניים שאינם יכולים להתפרנס בכוחות עצמם, ומשתמשים בכסף לדברים טובים, ולא לסמים ואלכוהול וכיוצא בזה. אבל אם הוא נותן צדקה לעניים שאינם הגונים, הרי שהוא ממשיך לחטוא בחטא הדומה להוצאת זרע לבטלה, כיוון שמבזבז דמים לשווא. ולפעמים, כאשר אדם עוד לא שב על חטא זה כראוי, גם כשהוא רוצה לתת צדקה לעניים, מן השמיים מכשילים אותו בעניים שאינם הגונים (צדקת הצדיק קכה).
"
בשורות טובות!!
בס"ד
העיקר שתהיה שמח ותכנס לשבת בשמחה.
ותתחזק במעשים טובים, לימוד תורה ותנסה להמנע מהדברים שגורמים לך להיכשל.(אינטרחטא וכו')
בעז"ה במוצ"ש או בראשון אשתדל לענות לך על דברים שחיזקו אותי לאחרונה ונותנים הרבה כח.
התפילה על קיום רצון ה' מגיעה ממקום בנפש שחסין יותר מהכל. יותר מיאוש ויותר מכל רצון רע.
לא בכדי העונה יהא שמיה רבא בכל כחו, אפילו יש בו שמץ של אפיקורסות/ע"ז מוחלים לו.
"קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' "
ולמצוא משהו יעיל לעשות בהם.
חסדי הים
ולפרסם את הממצאים.
אין ספק שזה יהיה עסק מרעיש ביותר.
לא. אני לא מאמין בהזיות שמציירות את העולם, או חלק ממנו, כאויב שלי.
ואולי כדאי להפיץ, לאף בן אנוש אין קרניים וזנב. (אף ארוך יש לחלק מהם. אין לי מה לעשות נגד זה.)
רצון לעשות מעבר...
סתם.
המצאתי.
אבל תודו שזה רוח הדברים...
חומרה - כאשר יש מחלוקת בפוסקים על עיקר הדין, ולוקחים על עצמנו את הצד ה"מחמיר", לדוג' - מחלוקת הפוסקים בבשר חלק,
ספרדי שהולך אחרי השו"ע לא "מחמיר" כי הוא מחוייב בהלכה ע"פ השו"ע(בערך, אבל לרוב כן). לאשכנזי זו נחשבת חומרה-
בחירה ללכת ע"פ פסיקה שהיא יותר מעיקר הדין.
מנהג חסידות - מנהג טוב, שעוזר ומועיל לקיים מצוות אבל אין בו צד של הלכה. לדוגמא - חגירת אזור בתפילה(שו"ע או"ח צב, ב'
משנ"ב שם), השו"ע פוסק שיש לחגור אזור משום "היכון לקראת אלוקיך ישראל", והמשנ"ב מסביר שזה דרך כבוד שעומדים לפני
מלך, ומכיוון שבימינו אין חוגרים אזור באופן רגיל גם לא בפני מלך אז זה "מנהג חסידות" לעשות כך. אין כאן עניין של הלכה דווקא,
זה לא צדדים בהלכה, אלא תוספת טובה.
פצלשית..כי אם גם לחנך למידות טובות.
פרשה ולקחה / הרב משה גרילק
http://www.aish.co.il/tp/pul/48858002.html
הויכוח הקולני פרץ לפנות ערב, כאשר סגרו את המשרדים בעיר, והכל נהרו הביתה אל הפרברים. מר פלוני מיהר אל מכוניתו, אשר חנתה על מגרש ריק, אותו גילה למזלו הגדול בשעות המאבק על החנייה בבוקר. להפתעתו הרבה חיכה לו ליד המכונית בעל המגרש הזועם:
- סלח לי אדוני, הקביל את פניו, מי הרשה לך להחנות את מכוניתך על מגרש זה?
- תראה, לא ראיתי גדר ולא שער, המגרש הוא פתוח. תבין, בעיית החנייה חריפה. קשה למצוא מקום בעיר סתומה זו – סליחה!
- מה סליחה, אתה תשלם, דמי חנייה מלאים. השתמשת ברכושי שלא ברשות.
- אני לא מבין, האם המגרש מיועד לחנייה בשכר? אתה לא הפסדת אף לא אגורה שחוקה אחת, אם אתה לא מסכים, לא אחנה יותר, אבל לשלם?! עשית טובה יום אחד, אז מה?
- מה אז מה?! נכון, לא הפסדתי עקב החנייה שלך, אבל מה זה שייך לעניין, המגרש הוא שלי, פשוט שלי, השתמשת בו ללא רשות. אם לא תשלם אתבע אותך לדין.
- אבל לא הפסדת שום דבר, אז מה פתאום...
- אתה תשלם וזהו!
-אבל...
זו הסיטואציה. הוספנו לה קצת צבע דרמטי, כדי לחדד את הבעיה שהיא מעוררת, כי לשלם או לא לשלם – זאת השאלה. ממש כשאלתו המפורסמת של הַמְלֶט, אף גורלית כמוה. כי בפתרונה תלויה במידה רבה משמעות הצדק והמשפט, אשר להם השפעה על אורחות החיים. ואמנם, לאור עקרונות הצדק הטבעי, ההגינות והיושר, חייב בעל המכונית לשקול לידי בעל המגרש את דמי ההשתמשות שלא ברשות, ברכושו. כה פסק הלורד מנספילד, אבי התורה מעין חוזית במשפט האנגלי, והכל מסכימים אתו, פחות או יותר.
הכל – מלבד ההלכה. זו במשתמע מן התלמוד ונושאי כליו, פוטרת את בעל המכונית מתשלום, במקרה מיוחד זה, התחום בסייגים רבים (כמו, למשל, הפטור מתשלום הוא רק, כאשר ברור למעלה מכל ספק, שבעל המגרש לא הפסיד כלל וכלל בגלל החנייה: שבעל המכונית לא גילה מעולם רצון לשלם, ועוד סייגים חשובים). פטור זה נובע מן הכלל התלמודי: "זה נהנה וזה לא חסר – פטור".
פסק הלכה זה נוגד, לכאורה, את הצדק הטבעי והיושר, המכירים בזכות כל פרט לקניין ולאדנות מלאה על רכושו, לעשות בו ככל העולה על רוחו.
אכן, אין זו הפגיעה היחידה בזכות בעל מגרש זה. ינסה נא למכור אותו כראות עיניו, ואז שוב יגלה כי ההלכה מצירה משום מה, את צעדיו.
ינסה נא, להוציאו למכירה בשוק החופשי. לעורר התחרות בין קונים פוטנציאליים, בתקווה להשיג מחיר טוב, אולי אף מעבר לערכו הריאלי.
אם אומנם ינסה, הוא עלול עוד לגלות, כי שמחתו מן הרווח הצפוי, היתה שמחה מוקדמת. וזאת, כאשר בין הקופצים על עסקה זו, נמצא גם קונה אשר לו חלקת שדה הגובלת במגרש המוצע.
במקרה זה, כופה עליו ההלכה, למכור את המגרש דווקא לשכן, הרוצה ליצור עתה "רצף טריטוריאלי". לא חשוב שהמחיר שהוא מציע נמוך יותר, כל עוד הוא בגבולות הסביר והמקובל.
דין זה ב"שולחן ערוך" נקרא "דינא דבר מצרא", כלומר, דינו של אדם ששדהו גובל (נמצא על מיצר) בשדה אחר.
וההתערבות בשיקוליו הכלכליים והפגיעה בזכויותיו על רכושו לא מסתפקים בכפייה זו, אלא "ואפילו אם אומר המוכר: במקום שאמכור למצרן, לא אמכור כלל, אפילו הכי קנה המצרן בעל כרחו של המוכר" (חושן משפט סימן קעט).
איך אפשר לעכל הלכות אלו?
כדי להגיע להסבר הטמון בשתי הלכות מעיקות אלו, הרשו נא להזכיר עוד דוגמא מתחום ההלכה, בה כבר נאחז בקצה החוט לגישתה השונה של זו, לבעיות הצדק, המשפט היושר.
אנו מתכוננים להלכה הנלמדת מן הפסוק הבא שבפרשת שבוע זה:
"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו...עזוב תעזוב עמו..."(שמות כג).
מקבילה לפסוק זה אנו מוצאים גם בספר דברים (פרק כ"ב):
"לא תראה את חמור אחיך, או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם, הקם תקים עמו".
בתלמוד נלמדים מפסוקים אלו הלכות רבות. הלכות, היוצרות מסכת שלימה ומקיפה של תורת העזרה לזולת, כאשר הוא נקלע לקשיים.
אנו נעמוד, לצורך דיוננו, על שני פרטים. מתוך עיון מדוקדק בכתובים הסיקו חז"ל, כי מדובר בהם בשתי חובות, חובת פריקה הבהמה הרובצת על הקרקע באפס כוח, ועל חובת העזרה בטעינה על גב החמור, העומד שוב על רגליו ומוכן לצאת לדרך.
והיה, אם נזדמנו שתי המצוות יחד, בבת אחת, כגון שני חמורים אחד רובץ תחת משאו, והשני מחכה להטענה, חובת הפריקה קודמת לחובת העזרה לבעל הבהמה לטעון. וזאת, משום שעל ידי פריקת משא בהמה שכשלה, אני מקיים עוד מצווה, מצוות מניעת צער מן הבהמה, וצער בעלי חיים הלא הוא איסור תורה.
ועתה, שימו לב.
הלכה אחרונה זו עלולה להשתנות. יכול להיווצר מצב, בו יהיה האדם חייב לנהוג להיפך. כלומר, קודם לעזור בטעינה, ורק לאחר מכן בפריקה. הידעתם מתי? כאשר הנחלץ לעזרה שונא את בעל החמור, המצפה שיעזרו לו בטעינה.
אז, פוסקת ההלכה, עליו לעזוב את החמור הכושל ולמהר לעזוב לשונאו להטעין את המשא. למה? שואל התלמיד. מדוע במקרה של שנאה דורשת ההלכה לעזור דווקא לשונא?
והיא משיבה:
"לכוף את יצרו עדיף" (בבא מציעא דף לב, א).
אנו עוצרים ליד מילים אחרונות אלו, ולפנינו נדרשת התיאוריה ההלכתית על מושגים כמו: צדק, משפט, יושר וכל השאר. זו תיאוריה, השונה מהותית מהשקפת משפט העמים על המושגים המנויים לעיל. הבה נעמיד אותם, אפוא, זה מול זה.
הצדק המשפטי, הטבעי, מגמתו להגן על אדם ועל רכושו מפני התנכלויות הזולת או החברה, מטרתו העליונה: תן לכל אדם את שלו; דאג שיישמרו זכויותיו הצודקות. זו מהותו – לשמור על גבולות הצדק והיושר לבל יפרצו. הגישה היא מעשית, נכונה, ואין לה כל יומרות מחנכות.
אולם בהלכות העזרה לחמורים נופלים אנו מבחינים במוטיב נוסף, היוצר תיאוריה שונה לחלוטין.
כי בעוד שלאור ההשקפה המקובלת בדבר הצדק הטבעי, אני חייב תמיד לעזור קודם לפרוק את משא הבהמה הכושלת (כדי למנוע גם את צערה מלבד הושטת העזרה לבעל הבהמה). בעוד חובה זו הינה תמידית ולא תלויה כלל ברגשי לבי, בשנאותיי ובאהבותיי – הרי מגמישה אותה ההלכה, דווקא בהתאם לנטיות לבי. היא מעמידה בראש סולם עדיפויותיה את הצורך לכוף את יצר השנאה. כי הצדק ההלכתי, הוא לא רק משפטי כי אם מוסרי. יעדו העליון: לחנך אדם חדש, לעצבו, להביא לתיקון הרמה האנושית של הפרט ובאמצעותו – את החברה.
ועל כן, לגבור על קורטוב של שנאה בלב כה חשוב בעיניה, וההלכות נקבעות בהתאם.
בניסוח המטרות של שתי דרכי משפט אלה, נעוץ ההבדל הגורם לפסיקה השונה. אם מטרתו הסופית של המשפט הינה רק הגנה על זכויות האזרח, צודקים ההולכים לאור דבריו של הלורד מנספילד, ומחייבים את בעל המכונית לשלם את דמי החנייה לבעל המגרש. הצדק הטבעי חגג את נצחונו.
אולם, הצדק המוסרי של ההלכה כופה על בעל המגרש לוותר על תביעתו הצודקת. גם בשעת הוויכוח הלוהט בדבר זכות החנייה, ראינו, כי בעל המגרש לא הפסיד פרוטה, גם לא אסר בפומבי עד אותו רגע את החנייה במגרשו (ואמנם, לאחר שהביע דעתו האוסרת, אסור לחנות בשטחו, כי רכושו הוא). ואם כן, כל הדרישה לתשלום דמי חנייה, הינה דרישה הבאה להפגין בעלות. במקרה המיוחד הזה לא הרווח הכספי הוא הדוחף אותו לתבוע תשלום, כי אם ההרגשה של: "מה זאת אומרת, שהוא מעמיד את המכונית על המגרש בלי רשותו?!" על כגון דא אומרת ההלכה שחינוכו של אדם הוא אבן הראשה בשיטתה: "וותר". "זה נהנה לא חסר – פטור". ובמקרה זה "כופין על מדת סדום".
כך הוא הדין גם בחובת מכירת הקרקע, דווקא לשכן המעוניין. מפרשי הלכה זו קושרים אותם ברורות אל הפסוק "ועשית הישר והטוב" (דברים) שהוא פסוק המלמד את החובה לעשות אף לפנים משורת הדין וגם מעבר לה.
הקונים המרובים ימצאו מגרשים אחרים ברחבי העיר לצרכיהם אולם, השכן לא ימצא בשום מקום חלקת שדה, אשר תשלים ותגדיל את זו שיש לו כאן. רק קרקע זו טובה עבורו. חובה על המוכר להתחשב בנקודה זו, למרות שהיא מגבילה את בעלותו במקצת. לפנים משורת הדין, היה לדין.
זה סודה של ההלכה היהודית. כאן טמון עיקר כוחה. לא די לדעתה בהסדרת היחסים בין אדם לחברו, כדי להביא לתיקון היחיד והחברה, העם והמדינה, על המשפט לחנך, לשנות גם את השקפת עולמו של האזרח, להפכו לטוב יותר, ולו יהא זה לפעמים תוך וויתור על תביעות טבעיות וצודקות.
כמוכח בדוגמאות המועטות שהוזכרו ברשימה זו.
(הרחבה בנושא ימצא הקורא בחוברת 'עשיית עושר ולא במשפט" הוצאת משרד המשפטים עורך: ד"ר נ. רקובר).
חסין קדוש
הויכוח הקולני פרץ לפנות ערב, כאשר סגרו את המשרדים בעיר, והכל נהרו הביתה אל הפרברים. מר פלוני מיהר אל מכוניתו, אשר חנתה על מגרש ריק, אותו גילה למזלו הגדול בשעות המאבק על החנייה בבוקר. להפתעתו הרבה חיכה לו ליד המכונית בעל המגרש הזועם:
- סלח לי אדוני, הקביל את פניו, מי הרשה לך להחנות את מכוניתך על מגרש זה?
- תראה, לא ראיתי גדר ולא שער, המגרש הוא פתוח. תבין, בעיית החנייה חריפה. קשה למצוא מקום בעיר סתומה זו – סליחה!
- מה סליחה, אתה תשלם, דמי חנייה מלאים. השתמשת ברכושי שלא ברשות.
- אני לא מבין, האם המגרש מיועד לחנייה בשכר? אתה לא הפסדת אף לא אגורה שחוקה אחת, אם אתה לא מסכים, לא אחנה יותר, אבל לשלם?! עשית טובה יום אחד, אז מה?
- מה אז מה?! נכון, לא הפסדתי עקב החנייה שלך, אבל מה זה שייך לעניין, המגרש הוא שלי, פשוט שלי, השתמשת בו ללא רשות. אם לא תשלם אתבע אותך לדין.
- אבל לא הפסדת שום דבר, אז מה פתאום...
- אתה תשלם וזהו!
-אבל...
שבית הדין יפטור אותו,
מכיוון שזה נהנה וזה לא חסר - פטור.
(כמובן, בתנאים מסוימים.)
כי גם אם ע"פ הדין היבש והקר הוא נהנה הנאה ששווה ממון,
התורה פוסקת את הדין תוך התחשבות ביושר המידות,
וכמה שנאמר "ועשית הישר והטוב".
זה סודה של ההלכה היהודית. כאן טמון עיקר כוחה. לא די לדעתה בהסדרת היחסים בין אדם לחברו, כדי להביא לתיקון היחיד והחברה, העם והמדינה, על המשפט לחנך, לשנות גם את השקפת עולמו של האזרח, להפכו לטוב יותר, ולו יהא זה לפעמים תוך וויתור על תביעות טבעיות וצודקות.
הַהִתְרַחֲקוּת הִיא תְּחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, הַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲזַי עַל פִּי רֹב בָּאִים עָלָיו דִּינִים וְיִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ מְרַחֲקִים אוֹתוֹ, אֲבָל כָּל זֶה לְטוֹבָה - בִּשְׁבִיל הִתְקָרְבוּת. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְאַמֵּץ וְלַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה, שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת, וְאַל יִטְעֶה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק יֵדַע וְיַאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר, כִּי הַהִתְרַחֲקוּת הִיא רַק בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת. (משיבת נפש כ': ליקוטי מוהר"ן, תורה עד)
כתר הרימוןפורים - איזה אזור? ערב או בוקר? מוקפים או פרזים?
ערב - יש הרקדה של מדרשת הרובע באולי מונדיאל (ככה קוראים לו?) בכנפי נשרים.
עלות - 25/20 שקלים כמדומני. מעשר בלילה (אם אני זוכרת נכון) עד 4 לפנות בוקר.
הרקדה שווה!
ביום - לא יודעת. אני הלכתי לריקודים בחסידות קרלין סטולין. אבל לא כל אחד בקטע.
סיפור שקרה לי אתמול, שגרם לי לתהות עם עצמי, ורציתי לשמוע מה אנשים כאן חושבים.
בבית ספר שאני עובד בו (חינוך מיוחד) יצאנו לטיול שנתי, באחד הקטעים ירדנו עם סיירת מובחרת של ילדים את שביל הנחש ברגל,
בסוף המסלול ישנו מרכז קניות - קניון קטן ובפרט מסעדה בשרית (שלצערי אני לא זוכר את השם שלה ומן הראוי היה שאזכור כדי לפרסם עושי מצווה), כשהגענו לשם הרכזת של הטיולים (בעלת כשרון פנומנלי להשיג תרומות) נכנסה למסעדה והשיגה תרומה של ארוחה חינם כרצונך לכל הצוות עם הילדים! ואל יהא הדבר קל בעיניכם, מדובר בטווח של 1500-2000 שקל תרומה כנראה.
עכשיו מצד אחד סבבה, אכלתי שם ארוחה שאם הייתי צריך לשלם עליה המחיר לפי המחירון היה בערך 60 שקל, ואחרי המסלול שעשינו זה בהחלט בא לי טוב, במקום לאכול את האוכל שהבאנו איתנו אבל היה פחות אטרקטיבי, אבל מצד שני (למרות שעקרונית גם האכסניה שהיינו בה בערב הקודם ואכלנו בה כהוגן (האכסניה שליד מצדה, מפרסמים עושי מצווה) גם היא הייתה בתרומה, ושם דווקא לא חשבתי על זה) פתאום נדנד לי בראש איזה גמד מעצבן על זה שאני "אוכל חינם", והרגשתי לא נעים.
נגיד ככה? כל הכבוד על התרומה לילדים, אבל למה אני למשל, צריך לאכול בתרומה? עוד מישהו הרגיש ככה בסיטואציה כלשהי או חושב שהיה מרגיש ככה בסיטואציה כמו זאת?
המאמר היחיד שזכור לי בנושא הוא על רבי פנחס בן יאיר, אבל ממה שזכור לי הוא ממש היה "קיצוני" בעניין עד כדי שלא אכל אצל ההורים שלו מאז שהיה לו בר מצווה.
(אסור לאכול דרך הפה? אללה יסתור...)
יעל מהדרוםאחרונהזה לא נעים, אבל אולי, תיאורטית אם היה אפשר לעשות זאת בלי אי נעימות, הוא היה בוחר לתת רק לילדים ולא לצוות?
יש גם מקום לתת רק לצוות. מתוך הערכה על העבודה שלהם.
חינוך מיוחד זה ילדים שקשה לטפל בהם במקום שמוכר להם,
ולצאת איתם לאיזור חדש ולא מוכר, ולטייל- זה הרבה יותר קשה.
אני דוקא יותר רואה הערכה לצוות- שבא והשקיע ונתן ועשה עבודה קשה.
מאשר לילדים- שבאו להנות ולטייל.
לטעמי מי שעובד בחינוך רגיל הוא שעושה את העבודה הקשה!
בארוחת ערב דיברתי עם המדריך של"ח והוא סיפר למשל שפעם באיזה טיול (מצדה? בלילה? לא זוכר בדיוק מה) אידיוט אחד הדליק זיקוק והקפיץ עליהם את הצבא והיה שמח, וזה רק סיפור אחד. וגם מנסיוני כתלמיד בתיכון, ברור לי שהייתי הרבה פחות מתלהב ומעוניין לצאת לטיול על ילדים בחינוך רגיל.
אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר:
"הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל"
(למרות שזה לא נאמר בדיוק באותו עני)
אתה כלול לא כי אתה נזקק או טרמפיסט
אלא כי בלעדיך הילדים לא היו יכולים לבוא
לכן- אתה מגולם בהוצאה.
להבדיל- כמו סחורה שחלק מהעלות שלה זה השליחות שמביאים עד הבית,
הספר נניח עולה 50, אבל ב50 לבד הוא לא מגיע ליד שלך
צריך לשלם 65 כדי לקבל אותו,
אז כשאתה מחשב הוצאה אתה מחשב 65 ולא 50
וזה חלק מהכנסת האורחים של המקום. תאר לך שהיית שולף 60 ש"ח לכסות את המנה שלך?
זה היה נראה להם הזוי, קטנוני ובעדות מסויימות כאילו פוגע בכבודם
אתה בסדר.
"אתה כלול לא כי אתה נזקק או טרמפיסט
אלא כי בלעדיך הילדים לא היו יכולים לבוא
לכן- אתה מגולם בהוצאה."
יפה, בגלל זה לא חשתי אי נוחות מהאכסניה שקיבלתי בחינם עם לינה ואוכל, ומכל המקומות שנכנסתי אליהם בחינם, שבלעדי זה הייתי צריך לשלם הרבה כסף, אבל כאן זה היה משהו מעבר, ארוחת פינוק שקיבלתי בחסד בלי שזה יהיה הכרחי לעבודה שלי (שוב, לקחנו אוכל בבוקר מהאכסניה, זה לא שלא היה לי מה לאכול, אבל הארוחה החמה הזאת באה ממש בטוב).
חשבתי על זה, וזה לא היה נראה לי הזוי וקטנוני.
עזר לי לסדר עם עצמי את העניין.
ולכן התורם מחשיב גם אותך בתרומה
אחרת הוא היה אומר אחרת
גם לחתונה/תזמין אותך גם לחתונה (נשמע לי מוזר שיזמינו מישהו רק לאירוסין ולא לחתונה) - שאז, את יכולה "לפצות" על ההיעדרות מהאירוסין, בחתונה עצמה, שתכל'ס הרבה יותר חשובה ובשבילה כן שווה להקדיש זמן גם לכאלו שאנחנו לא בקשר איתם זמן רב.
ושיהיה במזל טוב!
תלוי למה את קוראת לא להיות בקשר..
נניח שאתן נפגשות באקראי?
כיף לכן לראות אחת את השניה? מאולץ לכם?
יש לכם נושאי שיחה?


למה אתם מתכוונים?
אלינו, למדינת ישראל -
זה שאנו כחברה מאורגנת, כעם, שולטים בארצנו. ב"ה.
למערכת הזו - יש כבר גם "התפרטויות".
שם זה מדינת ישראל ולא ארץ ישראל
זה לא אומר שמותר לוותר על השטח הזה ח"ו
ז"א הכנסת, הממשלה , השוטרים הצבא וכו' וכו'
על דבר שללא-מעטים כאן, כנראה, הוא יקר מאד..
אוזן קשבתרק ארץ ישראל. המילה מדינה צורמת לי באוזן.
כלומר, שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש בעד מדינה יהודית לעם ישראל,
אבל פה החלק הצורם- מדינה יהודית. שלנו כרגע על גבול החילונית-מסורתית.
"יקר לחיות במדינת ישראל" ברור שזה מתייחס לאזור.
מצחיק שעכשיו הרבה שופטי ועדה שמאלנים ומועמדים שמאלנים עושים "חרם" על הפרס הזה (מתפטרים או מסירים את המועמדות לפרס), בטענה ש"זה לא פרס פוליטי ולא ועדה פוליטית" בגלל שראש הממשלה "העז" להתערב במינוי הועדה (ששר החינוך ממנה, ועכשיו הוא שר החינוך בפועל).
הפרישה שלהם היא הפרישה הכי פוליטית שיש. אם הפרס והועדה הם לא פוליטים אז למה אתם פורשים מהועדה?למה רק השמאלנים פורשים?
תישארו - זה לא פוליטי.
מה דעתכם, זה אחד הדברים שמעידים שיותר מתמיד השמאל בפאניקה שגונבים לו את המדינה ואת המקומות האחרונים שהוא שולט בהם?
אבל אני לא התכוונתי להפוך את זה דווקא לדיון פוליטי או משהו כזה, סתם דיון בנוגע למה שקורה במדינה, כאילו.
ראיתי למשל שיש גם דיון כאן בפורום לגבי לא בוחרות לא נבחרות - זה גם משהו כזה שיכול להתאים לפוליטיקה, לא?
אני ממש לא רוצה להכנס לדיון פוליטי ומפלגות ודברים כאלו, אלא דיון תיאורטי לשמוע מה האנשים חושבים על המצב במדינה ובמיוחד בקטע הזה שיש פחד של צד אחד מהצד השני.
אם זה עדיין ממש לא מתאים לפורום אז אני מתנצל, אני אדע לפעם הבאה. סליחה.
זה בדיוק - אקטואליה וחדשות.
(לא הבנתי את עניין התיאוריה פה... בכל מקרה יש מנהלים, אני בדימוס.)
אז אם המנהלים ירצו, יעבירו, ואם זה יהיה בסדר מבחינתם שישאר כאן אז גם סבבה.
ובכל מקרה לפעם הבאה למדתי את מה שאמרת, אם ארצה דיון בנושא כזה אדע איפה לפתוח.
(והתכוונתי שהדיון שלי לא פוליטי. לא משנה)
אבל בכותרת מופיע:
נכון לנוב' 2007.
נ"ל שאם תשווה למדד המחירים דהיום, ההפרש לא כ"כ גדול,
ואולי בכלל יצאת בזול..
![]()
ואז הכל יהיה ברור לך.
נהגי המוניות שודדים אותנו בגלל שמדינת ישראל שודדת אותם.
יש לארץ שלנו דברים נוספים להציע חוץ מאשר מוניות זולות
ואלו שיקר להם באמת הולכים לקנות מליקי בברלין
שיערב להם עם השמים האפורים הקור והגרמנים המרובעים והמוסיקה הקלאסית המדכאת
אני בכל אופן חושבת שיש כאן מספיק דברים שאין שם
יש לנו שמים כחולים וארץ יפהפיה עם מזג אויר יחסית טוב שאפשר לצאת מהבית רב השנה
יש לנו ים חכול ונהדר שחצי שנה אפשר גם לרחוץ בו יש את הכנרת והמדבר
התראיינה עולה חדשה מגרמניה ואמרה שזה לא חד משמעי..
פעם הבאה קח 82.
על פי החוק,
http://media.mot.gov.il/PDF/HE_TRAFFIC_PUBLIC/Taharif_monit.pdf
כל תחילת נסיעה המונה עומד על 12.3 ש"ח
כל 78 מ' זאת פעימה של המונה שעולה 0.3 ש"ח (עד 15 ק"מ ומעבר לזה המחיר עולה, אבל נחשב לפי המחיר הזה)
מהרחק שנסעת הוא 20.4 ק"מ (ולא נתחשב בפקקים שם שעולים הרבה הרבה כסף)
261.5=20.4/0.078
78.4=0.3*261.5
78.4+12.3=90.7
תוסיף על זה 16% מע"מ
והמחיר שיוצא זה מעל 105 ש"ח
משמע הוא עשה לך מחיר ממש אחלה!
נכון שזה מרגיש יקר
אבל אל תשכח שגם חשמלאי שבא להחליף לך שקע במשך 10 דק' לוקח 200+ ש"ח.
כל אחד ועבודתו הוא.
בערך 15 דקות נסיעה
נקודה למחשבה