פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1527)

|מפזרת פרחים בשביל כמוצי|

מישהו צריך למגר את המחלה (או מה שזה לא יהיה) שיש לי בתקופה האחרונה  זה פשוט לא עובר וגורם לי להוציא הרבה כסף על טישויים, להרגיש לפעמים כמעט כאילו אני חולה אסתמה ולעיתים להגיע למצבים הרבה יותר מעצבנים ומתסכלים  

 

וכלום לא עוזר. כלום והרופא ממשיך לטעון שזה לא מחלה ושאני אך ורק מצונן, וש"זה יעבור". אחרי שני סוגי כדורים שונים - תאמינו לי שזה לא עבר. 

 

וזה גם מה שלרוב גורם לי פשוט להישאר ער יותר מאוחר כי בכל מקרה כשאני קם אני מרגיש כל כך רע, עם התקפי שיעול נוראיים, שאני פשוט חוזר לאחר כמה זמן לישון.

 

השעון הביולוגי שלי השתבש לחלוטין, ואני לא שמח מזה

 

עד כאן פריקה לילית שבכל מקרה אף אחד לא יקרא

הבנתי, זה בסדר. ובכל זאת...

רפוא"ש!

ולא הכוונה למה שנאמר שלנשים יש שעון ביולוגי ליכולת להוליד - זה כולם יודעים, כמובן, אבל ברור שלא לזה התכונתי אלא לשעון שמוטבע בכל אדם ו"מסדר" לו את שעות השינה והעירות (וזאת אחת הסיבות לג'ט לג שאנשים חווים כאשר עוברים בין איזורי זמן שונים בטיסות...)

אפשר להוריד תוכנת סינון k9 webprotection ולהגדיר אותה לא להתערב (או כבקשתך) מלבד חסימת אתרים ספציפיים.

בצורה כזו ניתן לחסום את שורשי הכתובת שאחראים על הצגת התמונות או הפרסומות בפייסבוק.

הדרך למצוא את הכתובות (יש כמה וכמה,ויש כאלו שעובדות במצב רגיל ויש שעובדות רק במצב גלישה מאובטחת https אם המטרה היא רק לא להתכל בהן,אז אפשר להתעלם מהסוגריים האלו) היא פשוט קליק ימני על כל תמונה ו"העתקת מיקום קישור",ולחסום באמצעות התוכנה את שורש הקישור.

כך לעשות ולבדוק האם באמת נחסם,ושלא נחסמו בטעות פרטים חיוניים (לפעמים יהיה צריך למחוק עוגיות כדי לראות אם זה התעדכן).

יתכן שאני יכול למצוא את הקישורים הרלוונטיים ורק תכניס זאת לתוכנה,השאלה אם אתה בכלל מעוניין.

 

אבל לגבי רימון,כמדומני שהם כבר סידרו את זה שברמת הגנה גבוהה הוא חוסם את כל התמונות בלי בעיות,תנסה להכנס לרמה הזו ולמחוק עוגיות (איך ? תלוי בדפדפן).

 

 

עדיין לא 1 בצהרים, אז עדיין בוקר!

שתהיה שבת שלום לכולם!!

בס"ד

שעה ודקה עברה ואני עדיין באותה התחנה. מעכשיו הזמן נמגד לשיא החדש מלפני 3 שבועות, בתקווה שהוא לא יהיה גבוה.

08:41

בס"ד

9 דקות יותר מפעם שעברה.
לפחות ב"ה זה עד הבית

אחרי 11 שעות שינה

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה זה קרה לי...

אכן טוב לראות אותך פה.

הייתי בטוחה שזה מיתוס , אבל הבנתי עד כמה טעיתי .
היו דברים שהגעילו אותי עד כדי הקאה רק מלראות אותם.
כשאני לא בהריון זה לא קורה לי ואני מאלה שהכל טעים להם ( במיוחד האוכל של חמתי יאמממי)

ולא הייתי ולא אהיה בהריון... אז זה כנראה לא הולך להשתנות (:

רציתי לאכול, בעלי חימם, ורצתי לחדר הרחק-הרחק מהריח.

תקופה ארוכה לא הסתכלתי על המרק הזה ועל מרקים נוספים.

על מאכלים שלא אהבתי מעולם, ופתאום התחלתי לאהוב.. 

ולא קשור להריון- כי הרבה מזה קרה לי בכלל לפני החתונה.. (וגם מה שקרה אחרי החתונה- לא השתנה אחרי לידה..)

 

(בהריון בכלל- אפילו על שוקולד או על קפה לא יכלתי להסתכל..)

חציל, פעם ממש לא אהבתי ולאחרונה הוא מאד טעים לי.

ופלפלים, עד לפני כמה שנים לא הייתי נוגעת בהם בקצה הזרת ומאז שהוא נהיה טעים אני טוחנת פלפלים, בעיקר קלויים.



ועכשיו מתחשק לי פסטה עם פלפלים קלויים ועגבניות.

כבד שנאתי פעם וכבר כמה שנים אני ממש אוהבת...
פעם לא אהבתי שניצל סויה רק שניצל תירס היום אני לפעמים מעדיפה את זה ולפעמים את זה...
קישואים היו תקופות שאהבתי ואני לא אוהבת...
ויש דברים שבאמת לפעמים ממש טעים לי ולפעמים ממש לא (ואני לא מדברת על תקופת ההריון דווקא)
בטח יש עוד דברים שזה ככה ואני לא זוכרת עכשיו...

לדוגמא דברים ירוקים כמו אפונה,שעועית,קישואים.. שהיום אני אוהבת. וחצילים גם לא סבלתי..

(בעקבות שני הריונות שונים)
אחד זה חילבה,
השני רגל קרושה.

ונא לא להגיד לי שזה בעעעע.
אני יודעת לבד.

 

אבוקדו

דגים

עגבניות באוכל מבושל (נניח אורז ממולא, מרק עגבניות, שעועית במיץ עגבניות וכו')

 

פעם לא טעמתי חצילים בשום אופן והיום זה אחד המאכלים האהובים עליי, בצורותיו המגוונות.
וסודה עד היום נראית לי כשתיה של זקנים מתים. אין דבר מר יותר מזה! אבל סודה עם טיפה מיץ זה בסדר.
יש מאכלים שעושים לנו אסוציאציות לא נעימות.. נגיד דברים שאוכלים קבוע כשחולים, או משהו שגרם לנו פעם להקיא.
ויש מאכל מסויים שאני אפילו לא מעיזה לכתוב אותו, ומגיל קטן אני פשוט נגעלת ברמה הסטרית בלי שום הסבר הגיוני.
לא יכולה לשמוע כשאומרים אותו, מקיאה מהריח שלו, ולהכניס לפה?? בחיים לא!
אז אני עדיין נורא נגעלת בלי להבין למה ועושה לי צמרמורת להגיד אתזה, אבל לפעמים יש מצבי רוח שאני טועמת ממש מעט ושורדת אתזה..

מעוף אני עדיין נגעלת ואינמצב שתראו אותי מכינה תרנגולת, אלא רק שניצלים.

נראה כמו שרשור נשים

אבל רק כי התבגרתי..
רוב מה שלא אהבתי היה סתם מהתעקשות ילדותית לא לטעום..

פעם לא סבלתי
עד שהגעתי לישיבה
או שאתה אוכל או שאתה נשאר רעב

אבל לראות תמונה של זה עושה חשק להקיא
אין לי מושג למה

מומלץ

בפרט מאז שגיליתי את הסחוג של חמותי (סחוג אשכנזי כזה וטעים טעים)

למשל הרינג (הסוג הורוד הגדול של חמוצי כהן), 

הפסקתי לאהוב חביתות וסלומון מעושן 

אני מכיר את הסניף שבגאולה אך מעריך שגם זה שבשוק טוב באותה מידה.

פעם לא סבלתי, עד שטעמתי טחינה ביתית...
מאז מכינה ואוכלת הרבה...

אז אני עוד יותר שונאת שזה ברכב

בוקר טוב!

והכי נורא זה באוטובוס ממוגן..(וכן יצא לי לסוע בכאלה, משום מה נהגים חושבים שאם השעה 6 בבוקר זה סיבה להעלות את הנוסעים באש ולגרום להם להגיע מבושלים ליעד...והאמת לא רק בשעה הזאת זה קרה...)

כשהייתי צריכה לקום כל בוקר ב5 בערך ולהגיע לתחנה מרכזית בתור שלולית זה לא היה נחמד בכלל! (כאילו שהסיוט של בחילות+ שעה כזאת+ אוטובוסים ממוגנים לא הספיק אז היה צריך להוסיף גם חימום שאני ארגיש קצת מה זה גיהנום...טראומה לכל החיים עשו לי הנהגים האלה!)

ככה? בלי אתגר/משחק?

יום עמוס..
נא להתפלל על כמוצי בת בר שתעבור את היום בשלום

ויהי רצון שכל מעשיה של כמוצי בת בר יעלו ויצליחו היום ובכל יום ושהיא ובני ביתה יירוו נחת ממעשיהם ושכל מעשיהם יהיו לטוב בעיני ה׳ ובעיני בשר ודם.

בהצלחה!

אני אעדכן בסוף היום אם זה עזר

פעם ראשונה שקוראים לי רבנית.
דווקא נחמד.

הללק הראשון היה יכול להיות מתכון בטוח לקטסטרופה.. אבל היה סביר..
החלק השני היה כיף ממש!!
והחלק השלישי היה גם כיף וגם יעיל

מסתבר שהברכות שלך עובדות!! אני אזכור את זה לפעמים הבאות

 

ככה:

אני מחזיק בחיקי כעשרה מאמרים, אך למרות שהעולם נברא בצורה כזו, לעלון שלנו זה עדיין לא מספיק.

 

תחילה סמכתי על כותבים יודעי כתוב שבמאמריהם יעטרו את העלון אך אילו בעיקר ובעיקר שלחו לי התנצלויות חוזרות ונשנות שלא הספיקו, עד הערב.. וכיוצא בזה.

 

אני מאמין שדווקא הרחוב הפורומי שלא הביע הזדהות ועניין כל כך, הוא זה שגרם לחוסר מוטיבציה מצד הכותבים. 

 

למפרע, לאחר שקיבלתי הרבה שאילתות במסר אישי על התפתחות העלון, תפסתי שאכן למרות שלא עלו קולות גבורה בפומבי כן ציפו לזה.

 

יש לציין שמה ששלחו לי עד כה זה חומר מעולה שחבל ממש לא לעשות איתו משהו. אם אכן אקבל את אותם מאמרים יהיה בהחלט על מה לדבר. 

 

 

אנשים לא מחפשים כאן כתב עט אקדמי עב כרס...אלא משהו משעשע מעשי ידי חברי הפורום.

 

ואדרבא, אולי פרסום מסוגנן כולל עיצוב ואיורים וכו', של מה שכבר התקבל - יגרה את מוחם ודימיונם ואת האומץ של כותבים נוספים, לתרום משלהם לגליון הבא של העלון...

נראה לי שסתם לקחתם את זה קשה..
זה אמור להיות משהו קליל ומשעשע..

אבל נפיק לקחים

סיפורו של משיח.

(אין לקחת דבר מהכתוב כאן ברצינות, או להסיק מזה לגביי שאיני מסכים עם הכתוב בישעיהו)

 

(1)

המשיח יצא לריצת הבוקר היומית שלו.

מאז שהגיע, הוא מקפיד מידי יום לרוץ ליד הים במשך כשעה (נכון, הטיסה במסוק הפרטי מירושלים לים לקחה כמה דקות, אבל בכל מקרה בזמן הזה הוא השלים את השניים מקרא שלו, אז זה התחבר לו בול...). 

אנשים שכחו שגם משיח יכול לגדל כרס לפעמים, וצריך קצת התעמלות כדי לשמור על הגזרה.

הריצה סיפקה לו זמן איכות יומי לחשוב על כל מה שעבר עליו ביום האתמול, ובכלל, מאז שהתגלה לראשונה לפני כחודש. 

התדהמה הייתה מוחלטת, באמת אף אחד לא ציפה שהוא יגיע בזמן שכזה, אבל איך לאמר - הם לא בדיוק מחליטים, ואפילו לא הוא.

הרוח האלוקית ששרתה עליו היא שעשתה את העבודה ורוב הפעמים הפתיעה אפילו אותו.

מאז התדהמה מעט ירדה, והתחילה העבודה הקשה באמת.

המשיח ברגע אחד, מאדם אנונימי, הפך להיות כל מה שתמיד ציפו לו, ואף יותר מזה. 

(3)

הוא התחיל לשפוט את האנשים, ולקבוע חוקים חדשים.

לעמוד בראש מדינה משוסעת כישראל, מצריך הרבה מאוד עבודה, והוא כבר התחיל לשנוא את הגלימה המסורתית שנאלץ ללבוש כל פעם שנכנס לבית הדין העליון (הסנהדרין עדיין בשלבי בנייה, ועד אז, הוא ליקט סביבו את מיטב אנשי החיל והתורה בישראל, לשפוט ולקבוע מחדש את חוקי התורה כמחייבים).

לא פעם נאלץ להשתמש בפטיש הגדול כדי להשתיק את הצעקנים שהתנצחו כל פעם על נושא הלכתי כזה או אחר.

בסופו של יום הרי הוא המחליט כאן.

(4)

הכי הצחיק אותו שאנשים אשכרה חשבו שהפסוק "והריחו ביראת ה'" אומר שהוא יכול להריח אותם באפו שלו, ולדעת על פי זה מה הם ומה מעשיהם. הוא נזכר כעת בכל ההתכווצויות של אנשים שעבר לידם, שהאף שלו היה במרחק מטר מהם אפילו. נמאס לו כבר להסביר להם שהביטוי בסך הכל מסביר שהוא יכול להרגיש על כל איש, מה המחויבות שלו לתורה ולמצוות - האף לא היה מיוחד באופן ספציפי, הוא "הריח" אנשים גם דרך התרשמות כללית שהייתה לו, מכלל איבריו - וכמובן, שום דבר לא עובד בלי רוח הקודש שהתנחלה אצלו.

(2)

משיח סיים את ריצת הבוקר שלו. הוא צריך לחזור לעבודה, לעמל היום הקשה. לחבר מחדש את כל המגזרים במדינת ישראל, על שלל גווניהם, על כל הצבעים שבהם. 

בשונה מקובייה הונגרית, שבה המשימה היא להפריד בין כל הצבעים, המשימה שלו הייתה ההיפך. ליצור מחדש ערבוב בין כל הצבעים, ולמקסם אותם, להוציא מכל אחד מהם את הכי טוב שבו.

ב"הצלחה לעצמי, הרהר, תוך שהוא מתמתח מתיחות של סוף אימון.

אני ממש הייתי בכיוון של כמה שורות..
אבל סבבה. יפה

24 שורות זה גם "כמה שורות"

 

ותודה.

יום אחד גבי יצא לריצה על שפת הים.היה זה יום חורפי וגשום במיוחד,

פתאום גבי התחיל להתעטש,הוא הביט קדימה אל עבר השמים התכולים אך שום טישו לא נראה באופק

בעודו ממשיך ללכת,הוא פגש ילדון קטן,הילדון שאל:אתה צריך משהו?

גבי שאל בקול מאונפף:יש לך טישו?

הילדון הניד בראשו ולא אמר מילה.

כעבור דקה הוא חזר בריצה כשבידו קוביית משחק צבעונית:

"טישו אין לי אבל הבאתי לך את זה" 

שרלוק הולמס ישב בבית קפה ועישן מקטרת בנחת..
הוא פתר במהירות קוביה הונגרית תוך העפת מבטים מהירים ובכלל לא חשודים אל עבר העוברים ושבים.
כשהאיש בא מולו וחצה בריצה את שדה הראיה שלו ידע שרלוק שזה האיש.
וזה לא ששרלוק חשדניסט, הוא ידע כי הוא תמיד יודע. ככה זה.
בחרי אף הוא קם ממקומו ודפק על השולחן בפטיש ששמור איתו למקרים מיוחדים שכאלו.
בשקט שהשתרר הוא צווח בקול ניחר-
מלצר!! כמה פעמים ביקשתי לא לרוץ לי מוחל הפרצוף? אתה זה שמשבש לי את חוט המחשבה!!
כולם הריעו לשרלוק ולחוכמתו הרבה על שפתר את החידה של מי זה שמנתק לו את חוט המחשבה. ושרלוק קד קלות בארשת חשיבות. כי הוא ידע. הוא תמיד יודע...

(הזכרת לי לרגע את בקצרה.. )

יש לי הרגשה שאני יודעת למה שרלוק נכנס לך לסיפור

צחי היה לבדו. לא היה אף אחד בבית. שעמם לו והוא לא מצא תעסוקה ראויה לשמה. ממול קולטות עיניו קוביה הונגרית מונחת על חלון המרפסת של השכנים. אורי ,בלי לחשוב יותר מדי ,שלח ידו ולקח את הקוביה .הוא שיחק במשך זמן מה ושכח מכל העולם. כעבור שעה הם הגיעו. שני שוטרים חסונים .השוטרים לקחו את צחי לבית המשפט והעמידו אותו לדין בעבור גניבת הקוביה. כאשר אחד השוטרים סובב את ראשו,תפס צחי את שתי רגליו ונס מהמקום .הוא רץ עוד ועוד, דרך הרים,שדות ו...חוף הים. השוטרים שלחו מסוק ,תפסו אותו והחזירו אותו לבית המשפט.השופט פסק לו 2 חודשי עבודות שירות והכה בפטיש השופטים שלו לאות סיום המשפט.

התבלבלת בשמות?
באיזה שהוא שלב כתבת "אורי" במקום "צחי"

ולפעמים אולי ההסתכלות שלנו לא נכונה.

א. מתפלל שה' יתן לי לראות אותם כמו שאני חושב שהוא רואה אותי. ( גם הם נאבקים ביצרים וחיים בעולם לא פשוט )
ב. בודק אם אני שגיתי בתוך הסיפור הזה ואם כן מנסה לתקן את זה. הרבה פעמים קשה לי לראות את השגיאות שלי אז אני מדבר על זה עם חבר בטלפון.

מוציאים החוצה.

אם זה לדבר על זה עם מישהו שיכול להקשיב ולהכיל את התחושה, לכתוב את התסכול או לפעול כדי להשפיע ולשנות.

לא להבליג. לא להיות ׳לוזר׳. לא להיות נעלב.

להוציא החוצה לאו דווקא על, או כלפי, האחראי/ם לתחושה, אפשר (ואפילו כדאי) להוציא את המחשבות על מישהו שיכול להיעזר בהן. מישהו שאכפת לו, שיועיל משמיעת הדברים שאתה רוצה לומר.

במקרים כאלה בדרך כלל לא יעזור לעלוב בצורה הדדית. אם האנשים העולבים יורדים לרמה כזו נמוכה, לרוב הם עברו כבר את השלב בו אכפת להם מה אנשים אחרים, שטובים מהם וחכמים מהם בהרבה, חושבים עליהם.

לא לשמור בפנים, אבל לתעל החוצה למקום חיובי ובונה.



ולזכור שאתה טוב מהם ולהזכיר לעצמך לעולם לא להגיע לרמתם.

או שזה מה שאתה מרגיש כלפי עצמך, מכל מיני סיבות?

 

ומה אם אנשים בעקבות זה נותנים לך עצות שכואב לך רק לשמוע מעצם אי ההוגנות בעצות ההן (גם אם הן עצות שכלפי עצמן נשמעות הגיוניות, אבל אתה מתחרפן מחוסר הצדק שגלום בהיענות להצעות כאלו).

 

ולמה אנשים מגיעים לרמות כל כך נמוכות? ותירוצים לעצמם תמיד יהיו.

 

 

אין לי תנחומים

זה לשמוע שיעורים בחסידות בנושא הזה של בזיונות ועלבונות.

יש ספר "נפשי תדום" של הרב ברוידא שמדבר בצורה מקיפה על הנושא הזה.

קוראת ספר על הרב אושר זצוק"ל שמדבר המון המון המון מעניין השפלות- איך שהאדם הוא לא מציאות ושכל מה שקורה זה רק השם ,ושאין לאף אחד כוח מעצמו.

שיעורים וספרים של הרב ארוש -שאין אנשים, אין מציאות, יש רק השם, וממילא כל מי שפוגע ומבזה- זה מאת השם. אם אדם יעשה תשובה, אם לא יגיע לו- אף אחד לא יוכל להזיק לו לפגוע בו.

בחסידות מודגש כמה כל בזיון מכפר ומציל-לפעמים ממוות. כמה השם חפץ בנרדף ותמיד לטובתו.

לי זה עוזר לא ממקרים בהם מבוזה ע"י אנשים בהכרח ,אלא שהמציאות שלי מבזה אותי- לא הולך כפי שאני רוצה וכדו'.

מתוך הצער הזה של הבזיון האדם מתעלה ומתקרב להשם באופן שאין דומה לו- נחשב שהוא מקריב חלבו ודמו להשם,כי בעצם עיקר המאבק בעניין המידות בעוה"ז הוא בין הגאווה (נפש הבהמית) לבין הענווה והשפלות-כל שאר הדברים/המידות הם נגזרות ופועל יוצא.

אדם בענווה- הוא עם השם,גם אם יש לו מה לשפר בהקפדה על מצוות וכו'. אדם בגאווה- הוא בלי השם, למרות שמדקדק במצוות וכו'.

 

לסיכום,

מה שעוזר זה להידבק בתורה, בצדיקים, באמונה, בתכלית-הכל תופס פרופורציות לפי זה אח"כ.

מה שכתבתי כתבתי מתוך שנים לא קלות ונסיונות כואבים, וברוך השם זה מה שמחזיק אותי.

אין משהו אחר,אין פתרון אחר. עבודה על אמונה וענווה הם הרפואה הכי שורשית לנפש-השאר זה סתם טיפולים קוסמטיים וזמניים. נכון, זאת דרך ארוכה ,אבל היא דרך ארוכה וקצרה, ואין לנו דבר אחר!

כמו שכתוב:"צדיק באמונתו יחיה"- לצדיק לא נשאר לפעמים שום דבר להחיות נפשו בו מלבד אמונה.

 

 

מוסרת את זה לה'

ענווה ענווה ענווה !

יכולה להוציא מקיבעון מחשבתי.

 

אין לי זמן כ"כ להרחיב כרגע. תגגל..

אבל אין מה לעשות בעניין

אין לי ממש איך לעודד אותך...גם אני הרגשתי ככה,
אבל כמו שאומרים... בכול גיל יש את הדברים היפים שבו,
ועד שלא תגיעי לגיל המסויים הזה לא תצליחי להגיע או לעשות דברים מסויימים- אז לפעמים שווה לגדול !!
ודרך אגב - מזל טוב!!
שיהיה בהצלחה בדרך החדשה, זהו עכשיו את גדולה לכול הדעות!!
 

20 זה אחלה גיל

ואני חושבת שצעירות זה בעיקר עניין של אופי

אפשר למצוא זקנים צעירים ברוחם

או בני נוער ישישים

 

ו...את הכי צעירה פה

אם זה מעודד אותך

ומה שכתבתי זו לא הלצה זה דבר אמיתי

הגוף זה דבר אחד הנפש והנשמה זה משהו אחר

יש אנשים מבוגרים מאוד  שרוחם צעירה והם רעננים יורת מכל מיני אנשים בגיל שלי 

וחוץ מזה מצטרפת 

זה בדרך כלל משחרר לחץ. תתקשרי לאיזו חברה.
ותזכרי את אלוקים. איפה הוא בסיפור הזה?

ואת בידיים טובות

לק"י

סתם סתם..
אם אפשר להתעסק במשהו אחר- אז רצוי.
או לפרק את הלחץ לחלקיקים קטנים.

יש לזה סיבה אמיתית, תמצאי אותו, תגלי מה את צריכה לעשות בצד של השתדלות, ואז תחיי בנחת כי ה' יתברך מנהל את העסק הכי טוב "על מי מנוחות ינהלני".

אני בעד מפגש נגד...
כל מה שסיכמנו עליו בפעם הקודמת- מתבטל!!!

עדיין רוצות להיפגש?