אני מורה חדשה בבית ספר חדש,
מתחילת שנה אני שומעת על כמה הכיתה שלי קשה וכמה שאני חדשה ולא מנוסה.
היום התברר לי שהמנהלת חושבת שאני בכלל לא מתאימה לתפקיד.
אני מרגישה שכן התקדמתי מתחילת שנה. ושזה תפקיד קשה שלא בטוח שיש מישהו שיכול להצליח בו.
אבל, מצד שני אם אני באמת לא מתאימה אני לא רוצה לכפות את עצמי על בית הספר ועל הכיתה.
יש לי מחויבות כלפי התלמידים, ואם אני לא טובה עדיף להם למצוא מורה אחרת שכן תוכל לקדם אותם.
מה אתם אומרים?
איך התברר לך? אם לא שמעת מפורשות אין סיבה לחשוב כך
או שאת כבר שנה שלישית בעצם- ועשית כבר את כל השנים של סטאז והליווי של זה, ושנה ראשונה והליווי שיש עם זה ?
מה לגבי המורה המקבילה שאיתך- את עובדת איתה? יש לך משוב או פירגון ממנה?
יש גם אפשרות אחרת להבין את המשפט ששמעת
שזו כיתה קשה, כן
ואת מורה חדשה, כן
וזה לא ממש פייר לתת לך- מורה חדשה -כיתה קשה... ולמנהלת יש קצת מצפון בלב שהיא נתנה לך אתגר כזה
הגיע לידי מכתב שהמנהלת כתבה עלי, בקיצור- מכתב לא מחמיא בעליל. ויותר מזה היא מנפחת ומשקרת בקשר לדברים.
אני מנסה להוציא ממנה מילה טובה ולא מצליחה.
אני השנה בסטאז.
מצד הצוות יש פרגון והערכה-הצוות בבית הספר באמת מקסים ותומך. אבל אני מפחדת לשפוך בפניהם את הלב כדי שזה לא ישמע שאני מלכלכת על המנהלת מאחורי הגב.
זה נורא מתסכל להשקיע את הנשמה ולעשות את מירב המאמצים והיא לא רואה את זה בכלל.
אני ממש לא יודעת מה לעשות.
אני יודעת שזה נשמע ילדותי- אבל אני כרגע לא רוצה לראות אותה.
תדעי שבשנה הראשונה עלולים לעשות את כל הטעויות, אבל זו רק שנה אחת שתביא אחריה בעז"ה הרבה שנים טובות וקלות יותר.
תכניסי למנהלת טוב טוב לראש שאת כולה בסטאז', ומשתדלת מאד, ומוציאה את הנשמה על הכיתה הקשה הזו.
תפרגני לעצמך בפניה כשאת כן מצליחה - ובטוח יש נקודות שאת מצליחה בהן
ואת יכולה לדבר עם הצוות. גם הם בטח מתלוננים לפעמים. איך אפשר לא לעבוד בלי להתלונן? הרי כל מקום עבודה מזמין התמודדויות קשות וקלות..
תחזיקי מעמד
את רוצה להמשיך שם בשנה הבאה? אם לא, אולי תנסי להחליט שלא אכפת לך ממנה? מה היא כבר יכולה לעשות לך?
אל תגידי שום דבר ביקורתי מידי על המנהלת לשום גורם בתוך בית הספר, גם לא למורה-מנחה שלך
אל תגידי יותר מידי דברים על כמה קשה לך לשום גורם בבית הספר- גם לא למורה מנחה שלך
תיעזרי המון, תבכי לה חופשי, תפרקי את כל הביקורת- אצל המנחה של הסדנאת סטאז שלך
היא שם כדי לעזור לך בזה,
היא לא תדפוק אותך בהערכות שהיא כותבת לך כי הסגרת יותר מידי קשיים...
(מישי שאני מכירה קצת נדפקה על זה... היא הייתה כנה קצת יותר מידי ונתנו לה ציון "בסדר" ולא "טוב" )
מעשית-
תיעזרי בכל מי שאמור להיות שם כדי לעזור לך
מורה מנחה באמורה להיות לך בתוך בית הספר
המורה המקבילה
מדריכות ורכזות מקצוע בתוך בי"ס
היועצת של ביס
המדריכה של סדנאת סטאז, מפית של עבודה מעשית מפעם שאת יכולה מידי פעם להתייעץ איתה, מורה וותיקה שאת סתם מכירה מהחיים
תלמדי גם לשווק את העשיה וההשקעה וההצלחות שלך
למשל אם הכנת משו יפה- תדאגי לעבור אצל המנהלת להראות לה, אם היה לך מבחנים עם הרבה ציונים טובים- תדאגי שהמנהלת תראה את הגליון סיכום ציונים שלהם... דברים כאילו
בהערכה מעצבת שעושים לך- תדאגי להזמין לפגישה כמה שיותר גורמים מלבד המנהלת שהם מליצים טובים שלך בתוך בי"ס (מורה מאמנת, מורה מקבילה שלך, מורה אחרת שעבדת איתה המון...)
שווה לך להתייעץ עם המרצה של הקורס.
היא/הוא ירדו איתך לפרטי המקרה וייעצו לך כיצד לנהוג .
שמעתי לא מעט מקרים שבהם המכללה התערבה התערב לטובת הסטודנטית מול הנהלת בי"ס.
לא הייתי ממליצה לפרוש.
את תשארי עם טעם מאוד מר ומנוצח. לא מגיע לך. ולא שווה את זה
(בעיקר שאת בוודאי חייבת את השעות האלה לקבלת התואר)
תנסי ל"ייחצן "הצלחות. דפי עבודה מושקעים. מסיבת חנוכה מושקעת עם ההורים ובכלל יחסים טובים איתם.
אני מכירה את הנושא מקרוב כי בת דודה שלי בדיוק עברה תקופה קשה.היא מלמדת באולפנא בדרום שנחשבת טובה והיתה בשוק שהצליחה בכלל לקבל שם שעות (חברות טובות שלה בלי עבודה עדיין ולחוצות מאוד) אבל הבנות עושות לה את המוות.
לסיכום- את לא היחידה. המכללה נמצאת כאן לעזור בך ולתמוך בך.
בהצלחה רבה!
את ממש לא היחידה בענין...
מכירה מקרוב מישהי שעברה משהו ממש דומה, היתה לה שנת חינוך ראשונה עם כיתה קשה מאוד, בית ספר תובעני ביותר והורים קשים... וגם היא קיבלה ביקורות לא מועטות.
היה לה קשה ברמה שהיא הייתה חוזרת הביתה בלי שום כוחות להתייחס לילדים ולבית. היא ממש היתה נראית צל של עצמה, כל הדאגות שלה וכו הסתובבו סביב זה.
וגם היא כל קצת זמן שאלה את עצמה אם להתפטר, אם זה מתאים לה ואולי כדאי שתפרוש וכו'...
בכל אופן עכשיו היא עברה בי"ס, ופשוט רואים בנאדם חדש- היא מצליחה מאוד, הכיתה אוהבת אותה, ההורים, הצוות, כולם מרוצים ומעל לכל היא מרוצה מעצמה ויודעת שהיא במקום הנכון. כמובן שיש קשיים כמו בכל עבודה אבל היא מרגישה שהשנה הקשה שעברה רק העשירה אותה ונתנה לה כוחות להתמודד.
ככה שלפעמים זה קשיים של התחלה, שאין מה לעשות וחייבים לעבור אותם... שורדים וזה עובר..
לא מציעה לך לחתוך מיוזמתך.
בהצלחה!!
מקריאת דברייך, רואים מה קרה וצריך לדעת איך להתייחס לדברים בפרופורציות.
את אומרת שיש לך כיתה קשה ונראה שאת לוקחת אחריות על כך.
"כיתה קשה" זה צירוף של תלמידים מורכבים שאינו תלוי בטיב המורה או ניסיונו.
דבר נוסף, סביר להניח, מהיכרות עם המערכת, שלא במקרה קיבלת את "הכיתה הקשה", כנראה, המקבילה שלך, בשל הותק שלה וההיכרות עם מקבלי ההחלטות, בחרה את הכיתה השניה.
לך, השאירו להתמודד עם הקשיים הגדולים, האחריות, הכישלונות - והכי כיף - הטלת האשמה עליך.
אני מסכים עם כל המפרגנים.
שנה ראשונה וגם שניה ושלישית הן לא דוגמא.
וגם יש להדגיש שלא להתייאש מביקורת פה ושם. אדרבה, כדאי להקשיב לזה וללמוד ולהיבנות מההערות, ואפילו אם הן לא נאמרות ברוח טובה.
אבל אני כן פונה לאלה מהקוראים שהם וותיקים יותר ולא רואים ברכה בעמלם: צריך לדעת לפעמים להודות באמת שאני לא מתאים/ה.
במשך שנים שימשתי כמורה עם הצלחות לא מועטות, אבל בסוף הבנתי שעדיין אי-ההצלחות היו יותר משמעותיות מההצלחות. ואני שמח שהיה לי את האומץ להודות בכך ולקום לעזוב לפני שמישהו יגיד לי את זה בפירוש.
והיום, עוד כמה שנים אחר כך, אני שמח מאוד על הצעד שעשיתי.
זה נכון בכל תפקיד, אבל במיוחד בתפקידי הוראה - שהרי יש כאן נזק לילדים אם "נתקע" איתם מישהו לא מי-יודע-מה (גם אם אינו גרוע ממש), ומצד שני יש היצע גדול של מורים שמחפשים עבודה, וביניהם אפשר כנראה למצוא את הטובים ביותר.
התקדמות. רוב המורים שאני מכירה לא ממש גאים בשנה הראשונה שלהם.. אז לא פלא שקשה לך כי נראה שאכן קבלת את הכיתה שאף אחד בבית הספר לא רצה..
המשיכי להשקיע מתוך רצון לתרום לילדי ישראל ותרגישי שאת את שלך עשית , אין ספק שפרגון מהמנהלת היה מועיל אך לא תמיד אנו שולטים במציאות שסביבנו.
בהצלחה רבה
הוא הכרחי
הוא הכרחי כדי למלא את הטפסים המחוייבים של סדנת סטאז - עם משוב שלה
הוא הכרחי כדי לקבל שם טוב למצוא עבודה שנה הבאה
הוא הכרחי כדי להצליח לעבוד השנה- מול ההורים, מול הצוות, מול עצמה שיהיה לך מוטיבציה לבוא לעבוד...
ולכן כדאי מאוד לעשות דברים כדי לקדם אותו
ממש לא העריכה אותה והיא כמעט לא עברה את הסטאז' בגללה,
אבל שנה אח"כ מצאה בי"ס אחר ונשארה בו כמה שנים והיתה מאד מוערכת שם.
הפרגון של המנהלת מועיל אבל לא הכרחי.
היא נאלצה לעבוד במשך כמה שנים עם מנהל שהשפיל אותה בכל הזדמנות אפשרית.
זו באמת הייתה תקופה נוראה בשבילה.
אחרי כמה שנים הוא עבר לבית ספר אחר, ומאז החיים שלה השתנו.
יש לה מנהלת שמעריכה אותה, מכבדת ומתייחסת נורמלי.
יש לפעמים אנשים שמגיעים לניהול למרות שיחסי האנוש שלהם לקויים.
אילו היית עובדת במקום עם מנהלת נעימה ומפרגנת, ושם היו לך כשלונות אז היה מקום לשקול הסבה מקצועית, אבל במצב הקיים זה לא אומר כלום, לענ"ד.
חשוב שתהיה לך חברה או בן זוג שיוכל/ תוכל לתמוך בך.
בהצלחה!
זו שנה שלא סופרים.
תאהבי את התלמידים. זה מה שהם יזכרו לטווח הארוך, וזה בעיקר מה שחסר להם
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב
שבשליטה עצמית יש מרכיבים:
רצון
טריגרים
מודעות
יישום
התמדה
בגלישה יש
רצון-
כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)
מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)
טריגרים-
מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)
כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)
מודעות
יישום
התמדה
דומים בכל נושא של שליטה עצמית
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
