אני מורה חדשה בבית ספר חדש,
מתחילת שנה אני שומעת על כמה הכיתה שלי קשה וכמה שאני חדשה ולא מנוסה.
היום התברר לי שהמנהלת חושבת שאני בכלל לא מתאימה לתפקיד.
אני מרגישה שכן התקדמתי מתחילת שנה. ושזה תפקיד קשה שלא בטוח שיש מישהו שיכול להצליח בו.
אבל, מצד שני אם אני באמת לא מתאימה אני לא רוצה לכפות את עצמי על בית הספר ועל הכיתה.
יש לי מחויבות כלפי התלמידים, ואם אני לא טובה עדיף להם למצוא מורה אחרת שכן תוכל לקדם אותם.
מה אתם אומרים?
איך התברר לך? אם לא שמעת מפורשות אין סיבה לחשוב כך
או שאת כבר שנה שלישית בעצם- ועשית כבר את כל השנים של סטאז והליווי של זה, ושנה ראשונה והליווי שיש עם זה ?
מה לגבי המורה המקבילה שאיתך- את עובדת איתה? יש לך משוב או פירגון ממנה?
יש גם אפשרות אחרת להבין את המשפט ששמעת
שזו כיתה קשה, כן
ואת מורה חדשה, כן
וזה לא ממש פייר לתת לך- מורה חדשה -כיתה קשה... ולמנהלת יש קצת מצפון בלב שהיא נתנה לך אתגר כזה
הגיע לידי מכתב שהמנהלת כתבה עלי, בקיצור- מכתב לא מחמיא בעליל. ויותר מזה היא מנפחת ומשקרת בקשר לדברים.
אני מנסה להוציא ממנה מילה טובה ולא מצליחה.
אני השנה בסטאז.
מצד הצוות יש פרגון והערכה-הצוות בבית הספר באמת מקסים ותומך. אבל אני מפחדת לשפוך בפניהם את הלב כדי שזה לא ישמע שאני מלכלכת על המנהלת מאחורי הגב.
זה נורא מתסכל להשקיע את הנשמה ולעשות את מירב המאמצים והיא לא רואה את זה בכלל.
אני ממש לא יודעת מה לעשות.
אני יודעת שזה נשמע ילדותי- אבל אני כרגע לא רוצה לראות אותה.
תדעי שבשנה הראשונה עלולים לעשות את כל הטעויות, אבל זו רק שנה אחת שתביא אחריה בעז"ה הרבה שנים טובות וקלות יותר.
תכניסי למנהלת טוב טוב לראש שאת כולה בסטאז', ומשתדלת מאד, ומוציאה את הנשמה על הכיתה הקשה הזו.
תפרגני לעצמך בפניה כשאת כן מצליחה - ובטוח יש נקודות שאת מצליחה בהן
ואת יכולה לדבר עם הצוות. גם הם בטח מתלוננים לפעמים. איך אפשר לא לעבוד בלי להתלונן? הרי כל מקום עבודה מזמין התמודדויות קשות וקלות..
תחזיקי מעמד
את רוצה להמשיך שם בשנה הבאה? אם לא, אולי תנסי להחליט שלא אכפת לך ממנה? מה היא כבר יכולה לעשות לך?
אל תגידי שום דבר ביקורתי מידי על המנהלת לשום גורם בתוך בית הספר, גם לא למורה-מנחה שלך
אל תגידי יותר מידי דברים על כמה קשה לך לשום גורם בבית הספר- גם לא למורה מנחה שלך
תיעזרי המון, תבכי לה חופשי, תפרקי את כל הביקורת- אצל המנחה של הסדנאת סטאז שלך
היא שם כדי לעזור לך בזה,
היא לא תדפוק אותך בהערכות שהיא כותבת לך כי הסגרת יותר מידי קשיים...
(מישי שאני מכירה קצת נדפקה על זה... היא הייתה כנה קצת יותר מידי ונתנו לה ציון "בסדר" ולא "טוב" )
מעשית-
תיעזרי בכל מי שאמור להיות שם כדי לעזור לך
מורה מנחה באמורה להיות לך בתוך בית הספר
המורה המקבילה
מדריכות ורכזות מקצוע בתוך בי"ס
היועצת של ביס
המדריכה של סדנאת סטאז, מפית של עבודה מעשית מפעם שאת יכולה מידי פעם להתייעץ איתה, מורה וותיקה שאת סתם מכירה מהחיים
תלמדי גם לשווק את העשיה וההשקעה וההצלחות שלך
למשל אם הכנת משו יפה- תדאגי לעבור אצל המנהלת להראות לה, אם היה לך מבחנים עם הרבה ציונים טובים- תדאגי שהמנהלת תראה את הגליון סיכום ציונים שלהם... דברים כאילו
בהערכה מעצבת שעושים לך- תדאגי להזמין לפגישה כמה שיותר גורמים מלבד המנהלת שהם מליצים טובים שלך בתוך בי"ס (מורה מאמנת, מורה מקבילה שלך, מורה אחרת שעבדת איתה המון...)
שווה לך להתייעץ עם המרצה של הקורס.
היא/הוא ירדו איתך לפרטי המקרה וייעצו לך כיצד לנהוג .
שמעתי לא מעט מקרים שבהם המכללה התערבה התערב לטובת הסטודנטית מול הנהלת בי"ס.
לא הייתי ממליצה לפרוש.
את תשארי עם טעם מאוד מר ומנוצח. לא מגיע לך. ולא שווה את זה
(בעיקר שאת בוודאי חייבת את השעות האלה לקבלת התואר)
תנסי ל"ייחצן "הצלחות. דפי עבודה מושקעים. מסיבת חנוכה מושקעת עם ההורים ובכלל יחסים טובים איתם.
אני מכירה את הנושא מקרוב כי בת דודה שלי בדיוק עברה תקופה קשה.היא מלמדת באולפנא בדרום שנחשבת טובה והיתה בשוק שהצליחה בכלל לקבל שם שעות (חברות טובות שלה בלי עבודה עדיין ולחוצות מאוד) אבל הבנות עושות לה את המוות.
לסיכום- את לא היחידה. המכללה נמצאת כאן לעזור בך ולתמוך בך.
בהצלחה רבה!
את ממש לא היחידה בענין...
מכירה מקרוב מישהי שעברה משהו ממש דומה, היתה לה שנת חינוך ראשונה עם כיתה קשה מאוד, בית ספר תובעני ביותר והורים קשים... וגם היא קיבלה ביקורות לא מועטות.
היה לה קשה ברמה שהיא הייתה חוזרת הביתה בלי שום כוחות להתייחס לילדים ולבית. היא ממש היתה נראית צל של עצמה, כל הדאגות שלה וכו הסתובבו סביב זה.
וגם היא כל קצת זמן שאלה את עצמה אם להתפטר, אם זה מתאים לה ואולי כדאי שתפרוש וכו'...
בכל אופן עכשיו היא עברה בי"ס, ופשוט רואים בנאדם חדש- היא מצליחה מאוד, הכיתה אוהבת אותה, ההורים, הצוות, כולם מרוצים ומעל לכל היא מרוצה מעצמה ויודעת שהיא במקום הנכון. כמובן שיש קשיים כמו בכל עבודה אבל היא מרגישה שהשנה הקשה שעברה רק העשירה אותה ונתנה לה כוחות להתמודד.
ככה שלפעמים זה קשיים של התחלה, שאין מה לעשות וחייבים לעבור אותם... שורדים וזה עובר..
לא מציעה לך לחתוך מיוזמתך.
בהצלחה!!
מקריאת דברייך, רואים מה קרה וצריך לדעת איך להתייחס לדברים בפרופורציות.
את אומרת שיש לך כיתה קשה ונראה שאת לוקחת אחריות על כך.
"כיתה קשה" זה צירוף של תלמידים מורכבים שאינו תלוי בטיב המורה או ניסיונו.
דבר נוסף, סביר להניח, מהיכרות עם המערכת, שלא במקרה קיבלת את "הכיתה הקשה", כנראה, המקבילה שלך, בשל הותק שלה וההיכרות עם מקבלי ההחלטות, בחרה את הכיתה השניה.
לך, השאירו להתמודד עם הקשיים הגדולים, האחריות, הכישלונות - והכי כיף - הטלת האשמה עליך.
אני מסכים עם כל המפרגנים.
שנה ראשונה וגם שניה ושלישית הן לא דוגמא.
וגם יש להדגיש שלא להתייאש מביקורת פה ושם. אדרבה, כדאי להקשיב לזה וללמוד ולהיבנות מההערות, ואפילו אם הן לא נאמרות ברוח טובה.
אבל אני כן פונה לאלה מהקוראים שהם וותיקים יותר ולא רואים ברכה בעמלם: צריך לדעת לפעמים להודות באמת שאני לא מתאים/ה.
במשך שנים שימשתי כמורה עם הצלחות לא מועטות, אבל בסוף הבנתי שעדיין אי-ההצלחות היו יותר משמעותיות מההצלחות. ואני שמח שהיה לי את האומץ להודות בכך ולקום לעזוב לפני שמישהו יגיד לי את זה בפירוש.
והיום, עוד כמה שנים אחר כך, אני שמח מאוד על הצעד שעשיתי.
זה נכון בכל תפקיד, אבל במיוחד בתפקידי הוראה - שהרי יש כאן נזק לילדים אם "נתקע" איתם מישהו לא מי-יודע-מה (גם אם אינו גרוע ממש), ומצד שני יש היצע גדול של מורים שמחפשים עבודה, וביניהם אפשר כנראה למצוא את הטובים ביותר.
התקדמות. רוב המורים שאני מכירה לא ממש גאים בשנה הראשונה שלהם.. אז לא פלא שקשה לך כי נראה שאכן קבלת את הכיתה שאף אחד בבית הספר לא רצה..
המשיכי להשקיע מתוך רצון לתרום לילדי ישראל ותרגישי שאת את שלך עשית , אין ספק שפרגון מהמנהלת היה מועיל אך לא תמיד אנו שולטים במציאות שסביבנו.
בהצלחה רבה
הוא הכרחי
הוא הכרחי כדי למלא את הטפסים המחוייבים של סדנת סטאז - עם משוב שלה
הוא הכרחי כדי לקבל שם טוב למצוא עבודה שנה הבאה
הוא הכרחי כדי להצליח לעבוד השנה- מול ההורים, מול הצוות, מול עצמה שיהיה לך מוטיבציה לבוא לעבוד...
ולכן כדאי מאוד לעשות דברים כדי לקדם אותו
ממש לא העריכה אותה והיא כמעט לא עברה את הסטאז' בגללה,
אבל שנה אח"כ מצאה בי"ס אחר ונשארה בו כמה שנים והיתה מאד מוערכת שם.
הפרגון של המנהלת מועיל אבל לא הכרחי.
היא נאלצה לעבוד במשך כמה שנים עם מנהל שהשפיל אותה בכל הזדמנות אפשרית.
זו באמת הייתה תקופה נוראה בשבילה.
אחרי כמה שנים הוא עבר לבית ספר אחר, ומאז החיים שלה השתנו.
יש לה מנהלת שמעריכה אותה, מכבדת ומתייחסת נורמלי.
יש לפעמים אנשים שמגיעים לניהול למרות שיחסי האנוש שלהם לקויים.
אילו היית עובדת במקום עם מנהלת נעימה ומפרגנת, ושם היו לך כשלונות אז היה מקום לשקול הסבה מקצועית, אבל במצב הקיים זה לא אומר כלום, לענ"ד.
חשוב שתהיה לך חברה או בן זוג שיוכל/ תוכל לתמוך בך.
בהצלחה!
זו שנה שלא סופרים.
תאהבי את התלמידים. זה מה שהם יזכרו לטווח הארוך, וזה בעיקר מה שחסר להם
יש לי כל מיני מחשבות והייתי שמחה לדעת אם מישהו רוצה שאני אחלוק אותן איתו
"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜
יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח
מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו
זהו, עכשיו את נזופה.
Lavender@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?
היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00
אני הייתי פה
בניק אחר
תפסתי מספר הראשונה
וכן, לצערי עדיין ערה..
הייתי חייב
רקאניאני ערה
לא ברור איך ולמה
ל המשוגע היחידי**שיטת הונאה חדשה!**
**30 דקות יכולות להרוס לכם את החיים.**
זו לא הונאת טלפון רגילה — היא מסוכנת הרבה יותר.
הם לא צריכים את הכסף שלכם, לא את הסיסמה שלכם ולא את האמון שלכם.
הם צריכים רק את *הטוב לב שלכם*.
לאחרונה הופיעה במרכזי קניות, בתחנות מטרו, בשווקים ובמקומות ציבוריים “הונאת בקשת עזרה” חדשה.
המבצעים הם בדרך כלל אנשים לבושים היטב, בגיל בינוני או מבוגר.
הם עשויים לומר שאינם יודעים להשתמש בטלפון, שהם צריכים לבדוק את גובה הפנסיה או הסבסוד, או שהם נכנסו בטעות לעמוד הלא נכון — ולבקש מכם לעזור להם עם הטלפון.
**החלק המסוכן:**
כאשר אתם לוקחים את הטלפון ליד, לעיתים קרובות כבר פועל בו שיחת וידאו, הקלטת מסך או זיהוי פנים.
מישהו בצד השני צופה בכם. אתם חושבים שאתם עוזרים — אבל למעשה אוספים את הנתונים הביומטריים שלכם.
זו לא הונאה רגילה.
זו הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית.
הם לא רוצים את הכסף שלכם — הם רוצים *אתכם*.
אם תיגעו בטלפון (טביעת אצבע), תקראו מספרים או קודים (קול), או תביטו במסך בזמן השיחה (פנים), שלושת המזהים הביומטריים העיקריים שלכם — טביעת אצבע, קול ופנים — עלולים להיגנב.
בינה מלאכותית מודרנית יכולה ליצור “שיבוט דיגיטלי” שלכם — כמעט מושלם.
**ומה שקורה אחר כך מפחיד:**
הם יכולים להשתמש בשיבוט הדיגיטלי שלכם כדי לקחת הלוואות אונליין, מימון צרכני, משיכת כספים, ואימות אוטומטי באמצעות פנים וקול.
תוך 30 דקות כל מסגרת האשראי שלכם עלולה להיגמר.
כשתקבלו הודעות מהבנק, תגלו שהכסף שלכם לא נעלם — אלא להפך, אתם שקועים בחובות של אלפים או אפילו מיליונים.
---
### **זכרו את 3 הכללים:**
1. **לעולם אל תעזרו לאנשים זרים עם הטלפון שלהם.**
אל תיגעו, אל תלחצו, אל תצפו ואל תקראו שום דבר בקול — גם אם יגידו “רק לחיצה אחת”.
2. **שיחות וידאו לא מוכרות:**
נתקו מיד.
לעולם אל תיענו לבקשה “להסתכל למצלמה” או “לדבר רגע”.
3. **שתפו את ההודעה הזו עם מבוגרים, ילדים וחברים טובי לב.**
המתחזים מכוונים עכשיו לאנשים טובים.
---
### **תזכורת אחרונה:**
לעולם אל תחשבו: “לי זה לא יקרה” או “אני מספיק חכם כדי לא ליפול”.
בדיוק על הביטחון הזה ועל טוב הלב הזה הם בונים.
**אנא שתפו. כל שיתוף נוסף עשוי להציל קורבן אחד פחות.**
(https://m.youtube.com/shorts/B6zquFqOrSk)
כאילו, אי אפשר כבר לעזור לאנשים? צריך לחשוד בכולם שכולם רמאים? מה נסגר?!?!
המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי
(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)
בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף
א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.
ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.
ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.
ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...
ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.
הרמוניהאני מחפשת!
מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט
של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...
בלי אינטרנט!
הכי פשוט שאפשר.
וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...
פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל
לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....
כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;
היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות
ויותר חשוב - מי ישלח לי?...
וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....
קשה.
אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי
ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)
תודה!
גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,
וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.
גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.
וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.
ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים
ההופכים לפרפרים...
הרמוניהוואי הלוואי...
אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות
אולי בני אדם קבעו שזה ככה?
גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....
אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא יכולה יותר!
זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט
חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת
אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה...
הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?
הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה
למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,
תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.
לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק
לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,
כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.
גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות
ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ
פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק
חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי
ונעלי בית וזהו.
* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -
אתם רואים.....
לחיים!
ארץ ישראל?
זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.
כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)
מס
יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....
מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?
בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,
נכון?
רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה
מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/
הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...
אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,
ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד
מצליחה להיות ראויה.
מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם
מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.
ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.
אדמת העמים . אני יודעת.
שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.
מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על
האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....
לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?
ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת
כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?
את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?
על מי ועם מי אדבר לשון הרע?
להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...
רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין
צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,
איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ
הזה;
נחליאלים בסתיו? מקסים!
הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי
הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!
הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה
(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...
לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל
לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את
האי שלי.
מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?
4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.
האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על
לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.
ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:
שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝
אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.
מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.
מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה
ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד
לרוחי..
אבל תודה רבה רבה.
עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...
יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):
לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום
ארגנטינה, משהו כזה.
יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)
תבורכי!
אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.
אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?
תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף
יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות.
Wikipedia
להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:
1. תכנון ובדיקת היתכנות
2. שיטות בנייה עיקריות
3. התעצמות ובנייה על האי
דוגמאות בולטות
בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים.
לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...
הכי רחוק מהטבע שיש.
כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)
בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים
על אדמת האי שלי!
באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל
אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי
שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.
אני לא רוצה.
איך נתאם?
בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם
מתאים ושולחים אותו על פני המים....
פשוט וקל.
משתתף בפורומים כולם
אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה
לא צריך להסתיר
או להתבייש
זה רגש לגיטימי
הרצון לברוח לפעמים
ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו
הוא יכול לעזור
פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...
מאז אני פוחדת.....
איך אפשר להכיל את זה שכל כמה זמן נפטר חייל שהגן עלינו בנופלו לפעמים בני 19 כל החיים לפניהם ...
איך אפשר????
אתם קולטים בכלל כמה אנשים הקריבו את עצמם למעננו
משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.
למה זה נהיה שגרה?
למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן
זה ממש חורבן
בשידור חי.
היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.
היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.
לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.
כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות
שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי
בסגנון אחר.
את מכירה את הרבנית שולמית שחור?
רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.
אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה
אי אפשר להכיל את זה
אני:)))))כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.
האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...
פשוט לא יאומן.
(בעקבות השרשור של @הרמוניה)
תשתפו - איך את מוודאים או מאמתים מידע שרץ באינטרנט?
אני מכיר שתי שיטות: לשאול מישהי מומחה בתחום (למשל רופאה) שאת סומכת עליה, והצלבת מידע בין מקורות אמינים
תעזרו ליצור רשימה של מקורות אמינים בעיניכם?
חוץ מנושאים פוליטיים
אחזקת בית אני שואל בטמבוריה
חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים
בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו
טיפות של אור(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')
אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.
בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳
למה, כדי להגיע לדיון של היום או אתמול או שלשום, עלי לעבור על כל חודש ניסן, ולפעמים אולי גם על אדר?
למה זה לא מופיע מייד בתחילת השרשור?
מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?
"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה. יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)
האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?
או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?
אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים. 'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.
אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.
אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.
וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.
וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.
איך ראית אם לא פתחת?
האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין
ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?
כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"
סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?
כן, הבנת אותיהבדידותאבל איך מסמנים את הפורום המועדף?
אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20
אנשים רגישים מאוד
וכו'.
מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?
כן?
פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח
כה "רענן" כה כן כה אמיתי?
החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים
וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.
אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.
כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.
אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין
צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים
אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה
או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות
או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.
וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.
אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.
לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.
אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.
ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.
מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?
כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור.
אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות
המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן
וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.
"אל תקרא חרות אלא חירות".
המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.
עוד משהו שפיספסתי?
בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר
אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר
אני לא מצליח לזהות חילונים.
זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד
כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז
