אני מורה חדשה בבית ספר חדש,
מתחילת שנה אני שומעת על כמה הכיתה שלי קשה וכמה שאני חדשה ולא מנוסה.
היום התברר לי שהמנהלת חושבת שאני בכלל לא מתאימה לתפקיד.
אני מרגישה שכן התקדמתי מתחילת שנה. ושזה תפקיד קשה שלא בטוח שיש מישהו שיכול להצליח בו.
אבל, מצד שני אם אני באמת לא מתאימה אני לא רוצה לכפות את עצמי על בית הספר ועל הכיתה.
יש לי מחויבות כלפי התלמידים, ואם אני לא טובה עדיף להם למצוא מורה אחרת שכן תוכל לקדם אותם.
מה אתם אומרים?
איך התברר לך? אם לא שמעת מפורשות אין סיבה לחשוב כך
או שאת כבר שנה שלישית בעצם- ועשית כבר את כל השנים של סטאז והליווי של זה, ושנה ראשונה והליווי שיש עם זה ?
מה לגבי המורה המקבילה שאיתך- את עובדת איתה? יש לך משוב או פירגון ממנה?
יש גם אפשרות אחרת להבין את המשפט ששמעת
שזו כיתה קשה, כן
ואת מורה חדשה, כן
וזה לא ממש פייר לתת לך- מורה חדשה -כיתה קשה... ולמנהלת יש קצת מצפון בלב שהיא נתנה לך אתגר כזה
הגיע לידי מכתב שהמנהלת כתבה עלי, בקיצור- מכתב לא מחמיא בעליל. ויותר מזה היא מנפחת ומשקרת בקשר לדברים.
אני מנסה להוציא ממנה מילה טובה ולא מצליחה.
אני השנה בסטאז.
מצד הצוות יש פרגון והערכה-הצוות בבית הספר באמת מקסים ותומך. אבל אני מפחדת לשפוך בפניהם את הלב כדי שזה לא ישמע שאני מלכלכת על המנהלת מאחורי הגב.
זה נורא מתסכל להשקיע את הנשמה ולעשות את מירב המאמצים והיא לא רואה את זה בכלל.
אני ממש לא יודעת מה לעשות.
אני יודעת שזה נשמע ילדותי- אבל אני כרגע לא רוצה לראות אותה.
תדעי שבשנה הראשונה עלולים לעשות את כל הטעויות, אבל זו רק שנה אחת שתביא אחריה בעז"ה הרבה שנים טובות וקלות יותר.
תכניסי למנהלת טוב טוב לראש שאת כולה בסטאז', ומשתדלת מאד, ומוציאה את הנשמה על הכיתה הקשה הזו.
תפרגני לעצמך בפניה כשאת כן מצליחה - ובטוח יש נקודות שאת מצליחה בהן
ואת יכולה לדבר עם הצוות. גם הם בטח מתלוננים לפעמים. איך אפשר לא לעבוד בלי להתלונן? הרי כל מקום עבודה מזמין התמודדויות קשות וקלות..
תחזיקי מעמד
את רוצה להמשיך שם בשנה הבאה? אם לא, אולי תנסי להחליט שלא אכפת לך ממנה? מה היא כבר יכולה לעשות לך?
אל תגידי שום דבר ביקורתי מידי על המנהלת לשום גורם בתוך בית הספר, גם לא למורה-מנחה שלך
אל תגידי יותר מידי דברים על כמה קשה לך לשום גורם בבית הספר- גם לא למורה מנחה שלך
תיעזרי המון, תבכי לה חופשי, תפרקי את כל הביקורת- אצל המנחה של הסדנאת סטאז שלך
היא שם כדי לעזור לך בזה,
היא לא תדפוק אותך בהערכות שהיא כותבת לך כי הסגרת יותר מידי קשיים...
(מישי שאני מכירה קצת נדפקה על זה... היא הייתה כנה קצת יותר מידי ונתנו לה ציון "בסדר" ולא "טוב" )
מעשית-
תיעזרי בכל מי שאמור להיות שם כדי לעזור לך
מורה מנחה באמורה להיות לך בתוך בית הספר
המורה המקבילה
מדריכות ורכזות מקצוע בתוך בי"ס
היועצת של ביס
המדריכה של סדנאת סטאז, מפית של עבודה מעשית מפעם שאת יכולה מידי פעם להתייעץ איתה, מורה וותיקה שאת סתם מכירה מהחיים
תלמדי גם לשווק את העשיה וההשקעה וההצלחות שלך
למשל אם הכנת משו יפה- תדאגי לעבור אצל המנהלת להראות לה, אם היה לך מבחנים עם הרבה ציונים טובים- תדאגי שהמנהלת תראה את הגליון סיכום ציונים שלהם... דברים כאילו
בהערכה מעצבת שעושים לך- תדאגי להזמין לפגישה כמה שיותר גורמים מלבד המנהלת שהם מליצים טובים שלך בתוך בי"ס (מורה מאמנת, מורה מקבילה שלך, מורה אחרת שעבדת איתה המון...)
שווה לך להתייעץ עם המרצה של הקורס.
היא/הוא ירדו איתך לפרטי המקרה וייעצו לך כיצד לנהוג .
שמעתי לא מעט מקרים שבהם המכללה התערבה התערב לטובת הסטודנטית מול הנהלת בי"ס.
לא הייתי ממליצה לפרוש.
את תשארי עם טעם מאוד מר ומנוצח. לא מגיע לך. ולא שווה את זה
(בעיקר שאת בוודאי חייבת את השעות האלה לקבלת התואר)
תנסי ל"ייחצן "הצלחות. דפי עבודה מושקעים. מסיבת חנוכה מושקעת עם ההורים ובכלל יחסים טובים איתם.
אני מכירה את הנושא מקרוב כי בת דודה שלי בדיוק עברה תקופה קשה.היא מלמדת באולפנא בדרום שנחשבת טובה והיתה בשוק שהצליחה בכלל לקבל שם שעות (חברות טובות שלה בלי עבודה עדיין ולחוצות מאוד) אבל הבנות עושות לה את המוות.
לסיכום- את לא היחידה. המכללה נמצאת כאן לעזור בך ולתמוך בך.
בהצלחה רבה!
את ממש לא היחידה בענין...
מכירה מקרוב מישהי שעברה משהו ממש דומה, היתה לה שנת חינוך ראשונה עם כיתה קשה מאוד, בית ספר תובעני ביותר והורים קשים... וגם היא קיבלה ביקורות לא מועטות.
היה לה קשה ברמה שהיא הייתה חוזרת הביתה בלי שום כוחות להתייחס לילדים ולבית. היא ממש היתה נראית צל של עצמה, כל הדאגות שלה וכו הסתובבו סביב זה.
וגם היא כל קצת זמן שאלה את עצמה אם להתפטר, אם זה מתאים לה ואולי כדאי שתפרוש וכו'...
בכל אופן עכשיו היא עברה בי"ס, ופשוט רואים בנאדם חדש- היא מצליחה מאוד, הכיתה אוהבת אותה, ההורים, הצוות, כולם מרוצים ומעל לכל היא מרוצה מעצמה ויודעת שהיא במקום הנכון. כמובן שיש קשיים כמו בכל עבודה אבל היא מרגישה שהשנה הקשה שעברה רק העשירה אותה ונתנה לה כוחות להתמודד.
ככה שלפעמים זה קשיים של התחלה, שאין מה לעשות וחייבים לעבור אותם... שורדים וזה עובר..
לא מציעה לך לחתוך מיוזמתך.
בהצלחה!!
מקריאת דברייך, רואים מה קרה וצריך לדעת איך להתייחס לדברים בפרופורציות.
את אומרת שיש לך כיתה קשה ונראה שאת לוקחת אחריות על כך.
"כיתה קשה" זה צירוף של תלמידים מורכבים שאינו תלוי בטיב המורה או ניסיונו.
דבר נוסף, סביר להניח, מהיכרות עם המערכת, שלא במקרה קיבלת את "הכיתה הקשה", כנראה, המקבילה שלך, בשל הותק שלה וההיכרות עם מקבלי ההחלטות, בחרה את הכיתה השניה.
לך, השאירו להתמודד עם הקשיים הגדולים, האחריות, הכישלונות - והכי כיף - הטלת האשמה עליך.
אני מסכים עם כל המפרגנים.
שנה ראשונה וגם שניה ושלישית הן לא דוגמא.
וגם יש להדגיש שלא להתייאש מביקורת פה ושם. אדרבה, כדאי להקשיב לזה וללמוד ולהיבנות מההערות, ואפילו אם הן לא נאמרות ברוח טובה.
אבל אני כן פונה לאלה מהקוראים שהם וותיקים יותר ולא רואים ברכה בעמלם: צריך לדעת לפעמים להודות באמת שאני לא מתאים/ה.
במשך שנים שימשתי כמורה עם הצלחות לא מועטות, אבל בסוף הבנתי שעדיין אי-ההצלחות היו יותר משמעותיות מההצלחות. ואני שמח שהיה לי את האומץ להודות בכך ולקום לעזוב לפני שמישהו יגיד לי את זה בפירוש.
והיום, עוד כמה שנים אחר כך, אני שמח מאוד על הצעד שעשיתי.
זה נכון בכל תפקיד, אבל במיוחד בתפקידי הוראה - שהרי יש כאן נזק לילדים אם "נתקע" איתם מישהו לא מי-יודע-מה (גם אם אינו גרוע ממש), ומצד שני יש היצע גדול של מורים שמחפשים עבודה, וביניהם אפשר כנראה למצוא את הטובים ביותר.
התקדמות. רוב המורים שאני מכירה לא ממש גאים בשנה הראשונה שלהם.. אז לא פלא שקשה לך כי נראה שאכן קבלת את הכיתה שאף אחד בבית הספר לא רצה..
המשיכי להשקיע מתוך רצון לתרום לילדי ישראל ותרגישי שאת את שלך עשית , אין ספק שפרגון מהמנהלת היה מועיל אך לא תמיד אנו שולטים במציאות שסביבנו.
בהצלחה רבה
הוא הכרחי
הוא הכרחי כדי למלא את הטפסים המחוייבים של סדנת סטאז - עם משוב שלה
הוא הכרחי כדי לקבל שם טוב למצוא עבודה שנה הבאה
הוא הכרחי כדי להצליח לעבוד השנה- מול ההורים, מול הצוות, מול עצמה שיהיה לך מוטיבציה לבוא לעבוד...
ולכן כדאי מאוד לעשות דברים כדי לקדם אותו
ממש לא העריכה אותה והיא כמעט לא עברה את הסטאז' בגללה,
אבל שנה אח"כ מצאה בי"ס אחר ונשארה בו כמה שנים והיתה מאד מוערכת שם.
הפרגון של המנהלת מועיל אבל לא הכרחי.
היא נאלצה לעבוד במשך כמה שנים עם מנהל שהשפיל אותה בכל הזדמנות אפשרית.
זו באמת הייתה תקופה נוראה בשבילה.
אחרי כמה שנים הוא עבר לבית ספר אחר, ומאז החיים שלה השתנו.
יש לה מנהלת שמעריכה אותה, מכבדת ומתייחסת נורמלי.
יש לפעמים אנשים שמגיעים לניהול למרות שיחסי האנוש שלהם לקויים.
אילו היית עובדת במקום עם מנהלת נעימה ומפרגנת, ושם היו לך כשלונות אז היה מקום לשקול הסבה מקצועית, אבל במצב הקיים זה לא אומר כלום, לענ"ד.
חשוב שתהיה לך חברה או בן זוג שיוכל/ תוכל לתמוך בך.
בהצלחה!
זו שנה שלא סופרים.
תאהבי את התלמידים. זה מה שהם יזכרו לטווח הארוך, וזה בעיקר מה שחסר להם
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
לא מפחד לדבר בשם עצמו
וכנראה לא פותח פצלש
אבל היום אני כבר רק מפה כמעט
ולא כ"כ משתמש במקורי
היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו
לפני הרבה שנים
מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש
ארץ השוקולדאוי, עלית עלינו🙈
@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?
אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.
אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח
צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי
אכן זה מבלבל
העביר להסטוריה
אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...
כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..
אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...
ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?
לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.
יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם
