פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1538)

זהו אני מכורה לחדשות באופן קשה
ומכיוון שהן לא נגמרות אני עוצרת עכשיו
לילה טוב עמ"י!
וכמוצי אני רוצה חתיכה מהעוגה

יש ימים שעדיף לישון מוקדם

לשתות דברים חמים
ולתת לקול מנוחה (וגם לגוף)

הבוקר יצא לי כזה קולי צרוד

שלרגע נבהלתי מעצמי

נשמעתי כמו איזה סבא

אז ניסיתי לאמץ את הקול כמה שפחות

אבל בתור גננת...בהחלט קשה

רפואה שלמה!!

שתיתי 2 כוסות מיץ לימון סחוט ו-3 קומקומים של תה עם דבש... ניכר שיפור!!
|מודה לה'|

עוד עצות?? כבר חטפתי סכרת מהדבש

<ר>
הכי עוזר..

הלוואי!!!!!
|מסתובבת עם צעיף+כוס תה עם לימון ודבש|

סתם, סליחה. לא יפה מצידי. תרגישי טוב בעז"ה!!

אני גננת איך אתכתב?

וכל היום תלחשי, להמחשה..

השתפר??

"ראינו במרן הראי"ה דמות נפלאה – מעין ר' זירא" 
מספר הרב יצחק דוד אתרוג זצ"ל: 
"כשתקפה מחלת רבנו (הראי"ה), נערכו בכל הארץ ובכל תפוצות הגולה תפילות מיוחדות, בנוכחות גאוני וצדיקי דורנו. אבל נגזרה הגזירה מן השמים לסילוקו, וביום ג' לחודש אלול [...] יצתה נשמתו הטהורה באחד. ביקשו ממני להספידו בצפת, בה הייתי באותו זמן. עליתי על המדרגות אצל ארון הקודש המפואר, בחרדת קודש מעוטף בטלית ובלב נשבר וביודעי שפלותי וערכי הדל וגדלותו של הנספד. ואכתוב פה רק קטעים ויסודי ההספד. 
מצינו ברבינו כמה שרטוטי קודש מנשמת האמורא הגדול רבי זירא שעלה לארץ ישראל, וחיבתו לארץ הייתה גדולה כל כך עד שלא התחשב עם דעת רבו המובהק רב יהודה שאמר על זמנו, שהייתה הפרחת התורה בבבל, "כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה" [כתובות קי: וגליון שם], וכשבא ר' זירא לארץ נתעלה כל כך כאומר בעצמו "אוירא דארץ ישראל מחכים" [ב"ב קנח:], ובהיותו בבבל נקרא רב זירא דאין סמיכה בבבל [סנהדרין יד. ורמב"ם הל' סנהדרין פ"ד ה"ו וכו'], ואחר שבא לארץ ישראל מיד הכירוהו והעריצוהו וכיבדוהו וקראו לו רבי זירא [רש"י ד"ה אמר רבי כתובות מג: ותוספות ד"ה ר' זירא מנחות מ: וכו']. [...] והרי אחד מבבל שעלה לארץ ישראל הוא עולה ארבע פעמים על תלמידי חכמים שבבבל [כמבואר בכתובות עה: וכו'] לפי זה לא נשאר כרבי זירא לא בחוץ לארץ ולא בארץ ישראל, כי רבי זירא גם בהיותו בחוץ לארץ הייתה אהבתו לתורה ולומדיה גדולה מאוד [...] ומדות ר' זירא היו תרומות ממדותיו של אהרן הכהן שרבי זירא היה מיוצאי חלציו [...] ענוותנותו הייתה מופלגת [...] כשהגיע לארץ ישראל ולא מצא כלי שיט לעבור הנהר – הלך ברגליו [...] בעליית ר' זירא לארץ ישראל הדביק נפשו במידות תלמידי חכמים שבארץ ישראל 'שנוחין זה לזה בהלכה' [סנהדרין כד.] וצם ארבעים תעניות לשכוח תלמוד בבלי, היינו לשכוח את מנהג תלמידי חכמים שבבבל "שמנגחין זה לזה בהלכה" [...] רבי זירא מזרע אהרן שחסד ה' פעולתו והשלום דרכו והאמת סגולתו עביד עובדין דאהרן [יומא עא:], ולכן קירב גם את פושעי ישראל "הנהו בריוני", והוא קירבן כדי להחזירן בתשובה [...]. 
יש רגש נפלא שרק יחידי סגולה מתברכים בו לדעת את האור הגנוז המאיר גם ברשעים ולפעול לעורר הטוב הצפון ברשע עד שיתגבר על הרע הבחירי שבו ויכניעו. פעולת חכמים זו אינה חוזרת ריקם. לפעמים פעולותיהם נראות מייד בגלוי על ידי שהמקורבים להם מטיבים את מעשיהם ומיישרים דעותיהם בפועל, ולפעמים הפעולה נגוזה ומכוסה ונכנס רק גרעין פנימי בהם, אבל בעתיד בטוחים שלא יפטרו מהעולם בלי תשובה וסוף סוף יבואו לידי גילוי גם בקלי קלים מהם, כמה מרגליות יקרות של מעשים טובים ומדות נעלות על ידי השפעות היחידי סגולה. [...] וכך הייתה פעולת רבי זירא בהתקרבותו את הרשעים, נגלית אחר מותו, ונתקיים בו 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" [חולין ז:], וזה המסופר בסנהדרין [לז.] דאחרי מותו אמרו הני בריוני "עד עכשיו כשהיה ר' זירא חי היה מתפלל עבורנו, אבל עכשיו שר' זירא אין עוד בחיים מי יתפלל עבורנו ועשו תשובה". 
רבינו הגדול הרא"י קוק ז"ל אנחנו ראינו בו דמות הנפלאה מעין רבי זירא. הרב קוק היה אישיות הגדולה רבת הענפים בידיעתו הרחבה כל התורה כולה, הלכה ואגדה ומחקר קבלה ושירה, מעוטרת בכתר המידות המצויינות, כולו טוב במלוא מובן המילה, לבו היה מלא אהבה רבה ואהבת עולם טהורה ותמימה ועמוקה לכל בן אדם, עליו נאמר "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל [במדבר כג, כא]. 
אחר שבא לארץ ישראל להיות רב הראשי ביפו והמושבות זכה לזרוע נטעי נאמנים לאמונה ויראה תורה וחכמה מוסר ומידות טובות, והוסיף כל כך בידיעת כל התורה, כל דבר ששאלוהו בתנ"ך ומדרשים, בבלי וירושלמי ופוסקים ראשונים ואחרונים, וזוהר וכל ספרי הקבלה והמחקר, היה משיב כמו שרק היה עוסק בעיון באותו עניין, והיה הכל כמונח בכיסו, וציטט בעל פה כל הנאמר באותו עניין; חיבוריו הנדפסים מראים את חכמתו וידיעתו בכל התורה, ואת טהרת נשמתו ואורו הגדול. כמה פעל על אלה שלראות עינינו חשבנו שהשליכו דברי קודשו אחר גוום, אבל נתגלה אחרי כן, שבעומק נשמתם נשאר זיק של שלהבת קודש לעמם ולארצם, ויש תקווה כי סוף סוף דברי קודשו בכתב ובעל פה ימרקו וילבנו ויצרפו את ליבם האבן ויהפכום ללב בשר, ויחזרו בתשובה ['פרי עץ הדר' עמ' 14].

בעז''ה בקרוב מאד!
כל פיגוע כזה חותך עוד נתח מהזכות שלהם על הארץ
אינשאללה כבר!!!

הארץ אמורה להקיא אותם
הזוהר אומר שיש להם זכות

בס"ד

שהיינו אמורים לכבוש אותם אחרי כיבוש הארץ והשארנו אותם בארץ לא היה זכות להשאר בארץ.

זאת הייתה בחירה שלנו.
וה' בעצמו אומר
'אם' לא תורישו מפניהם את הארץ
והיו לצנינים בעיניכם (ועוד)

יש כאן בחירה.

האידיאל. להוריש את הארץ ולא להשאיר כאן אף אחד

אבל יש אפשרות להשאיר


אבל אז התוצאה תהיה

סיוט מתמשך מהם


אשמתנו בילבד.

אין שלום עם ערבים (אין דבר כזה פלסטינים)
ואני מודה להם על שהם עושים את עבודת ההסברה שלי ושל שאר האנשים שראשם במקומם יותר קלה.

'המלחמה השקטה' שלהם הרבה יותר נוראית, מהפיגועים שלהם.
יותר קל להצדיק השתלטות 'שקטה' של ערבים על שכונות, חטיפה לכפרים

מאשר פיגועים.

בדיוק אתמול התווכחתי עם מישהו שטען שאנחנו ננצח אותם רק אם יהיה אישור מהקב"ה

ואני טענתי שלא רק שיש אישור אלא שיש מצווה וזה שאנחנו לא עושים את זה זה חטא שלנו

באסה שהוא עוד לא מופיע
באסה שקשה והדם שלנו נשפך
כואב ממש

בכוכב יעקב

ובצפון יש חשש לחדירת מזל"ט

עד מתייייייייייייייייייייייייייייי השםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

ושהבית נעול

אין לכך טעם - ומצד האמת גם לא סיבה.

 

מדגישים מאורעות שקרו - כי כל אחד עולם מלא, ולא תיתכן "הבלגה" כזו.

 

אבל חבל לפחד ברובד האישי. זה מזיק יותר מהחשש הרציונאלי למשהו ממשי.

 

 

 

להתנתק - זה טוב, כשצריך. לברוח, למקומות הנכונים.

 

לחיות בהדחקה מודעת ולשחק אותה הכל תותים כשלא - זו סכנה.

אבל כדאי לנקוט, לדעתי, בדרך המיצוע.

 

מצד אחד - להשתתף עם הציבור בצערו. לא להתעלם בכח (זה אולי כן צד "הלכתי" שהרי צריך "להצטער בצערם" כדברי הרמב"ם. אלא שכאן השאלה היא בגלל שכבר מאד מצטערים, מן הסתם..). להתפלל. להתפלל גם על תגובה כמו שצריך. על קליטה שהאוייב הערבי הוא אוייב, ושיפעלו נגדו בנחישות הראויה.

 

לאידך - להשתדל להתמלא בכח, מבפנים. זו מלחמה - וחלק מהמלחמה זה גם לשמור שלא ליפול ברוחנו.

אבל קצת חבל.
אם מה שקורה עושה לך רק רע - אז אפשר להתפשר על זה...
משום מה הניסיון שלי מראה לי שכל הדברים הרעים שקורים לי, ובכללי מסביבי - רק מדרבנים אותי יותר ויותר. בתקופת החטיפה והמבצע זה מאוד בלט, גם אישית וגם ציבורית...
במיוחד אם זה טרור.
"קול דודי דופק", של הרב סולוביציק מאוד מומלץ בימים אלו...

עם חשק כזה...

[ ודש מהחתימה.. ]

לא מומלץ לברוח מהמציאות אלא להתמודד
איתה.כמו נפגעי טראומה-כשנותנים להם תרופות הרגעה,הם נרגעים לכמה שעות והסיכוי שילקו בתסומה פוסט טראומתית הוא גבוהה.לעומת זאת,מטופל שקיבל טיפול פסיכולוגי יכול לצאת ללא רשמים נפשיים בכלל.

אבל במחשבה שניה אני מעדיף להישאר עם הבאסה אבל להיות מחובר לכאב של עם ישראל.

נראה לי גם הלכתית זה אסור - אסור לפרוש מצערם של הציבור..

אבל ברור שלכל אחד יש חשק כזה מדי פעם..

מה המניע? אם זה אנוכיות כדי להרגיש טוב, כנראה שעדיף שלא.
אם זה רצון לשמור על שגרה לטובת הסובבים אותך, או לטובת פעולות שהם למען עם ישראל, זה בעייני מבורך.
בשורה התחתונה, כל אחד עושה את זה ברמה כזו או אחרת. אני למשל תמיד עושה את זה כשאני עם אשתי, אני לא יכול להיות מרוכז בשיחה איתה ובו זמנית לחשוב על הדברים שקוראים מסביב. אין ברירה.

לא מתרגל מדיטציה, מצטער שאני לא יכול לעזור, אבל לפחות אני מקפיץ לך.

 

תבוא לבקר יותר, חבר...

אבל אני שמחה שהצלחתי לשמח.

אבל לא בדיוק בסגנון של המזרח

וכל כך ניתן לראות איך אומץ של אחד גורם מייד לאחר מכן לאומץ של אחד אחר לעשות כמוהו...

 

בואו נראה את נתניהו מגרש את בני משפחות המחבלים לעזה או לירדן, והורס את בתיהם ועוד...

אין לי כח למילים. בא לי פשוט לצעוק אבל אין לי אומץ בשביל זה

ולמחות בפניו על המצב.

אני התקשרתי ביום שנורה יהודה גליק.

המנוול אמר שהכל בסדר ולא היה לי חשק להתווכח איתו.

אם נפציץ אותו בטלפונים אולי משהו ישתנה.

מה אתה מצפה? שהוא אמור לדעת מראש שיש מפגע בודד שרוצה לעשות ככה וככה ולעצור אותו? אתה רציני? איך זה אפשרי?

 

האם אתה יודע כמה פיגועים נמנעים ממידע מויעני מראש, למשל?

 

ברצינות - מה אתה מצפה ממנו שיעשה יותר מאשר לבדוק שהמשטרה עושה את מירב מה שהיא יכולה כאשר כבר נודע על דבר כזה?

 

הרי הסמכות על הריסת בתי מחבלים, למשל - היא לא עליו - זה דבר שראש ממשלה צריך לאשר. הוא רק ממליץ. והוא כבר המליץ.

 

אז מה אתה עוד רוצה?

 

סתם לקרוא: " מנוול" - זה לא חוכמה.

 

בסיכומו של יום כאשר המשטרה פועלת כשורה כאשר נודע לה על מפגע בודד, ודואגת במהירות האפשרית לנטרלו - את זה אנשים "שוכחים" לספר ולהודות למשטרה על הטיפול היעיל...

 

ובמיוחד כאשר בזמן האחרון חוסלו כמה וכמה מחבלים, חלקם על ידי שוטרים בין אם בזמן הפיגוע עצמו ובין אם במרדף או במעצר לאחר הפיגוע... (ואפילו בכפר כנא, אם כבר מדברים, ושם המפכ"ל מגבה את השוטרים..כבר שינוי לטובה!).

 

מה אתה מצפה ממנו לשנות שהוא יכול לשנות ביחס למפגע הבודד?

כשכמה בחורים הזיזו מוט באוהל צבאי לאחר השתוללות של בריונים מהצבא והמשטרה והרס מבנים ביצהר, הקלגס אמר שצריך להרוס את יצהר ועד היום ממשיכה ההשתלטות הבלתי חוקית של המשטרה על הישיבה שם.

בחורים עם טושים נעצרים כל שני וחמישי.

אם יירו למוות בכל זורק אבנים - התופעה תיפסק תוך זמן קצר.

לא חסר מה לעשות.

הוא "שאהיד" - זה ברור. הרי הוא יודע כבר מה קרה למחבלים האחרים שעשו ככה, במצב כזה. הוא די יודע שכנראה יחוסל תוך כדי ביצוע הפיגוע - ובכל זאת עושה את הפיגוע.

 

ככה שזה לא קשור לזורקי האבנים...

 

(אגב, לפי מה שאני זוכר יצהר לא הרוסה היום... וניסיון להפוך את מה שעשו ביצהר רק ל"הזזת מוט" גם זה דמגוגיה, כמובן. לא שאני מצדיק את כל הסובב, אבל לא לנסות לשקר ולעוות כדי להגמיד את מה שהיה שם מצד המתיישבים המסויימים...).

 

אז אני שואל אותך - מה אפשר לעשות כדי למנוע ממפגע בודד שמבצע פיגוע חצי התאבדות, כשהוא יודע שסיכויים רבים שהוא ימות תוך כדי הפיגוע, ואין שום מודיעין על כך כיוון שהוא עושה את זה ביוזמה עצמאית ועם ציוד עצמאי - מה אהרונוביץ יכול לעצור את העניין יותר ממך?

 

(אגב, אני לא בטוח אבל נראה לי ששינוי הוראות פתיחה באש לחלוטין לא נמצאות בידי השר לבטחון פנים, או לכל הפחות לא ר-ק בידיו).

כל נער רואה את ההכלה של הטרור הערבי לעומת התוקפנות כלפי תג מחיר.

ההשתלטות על הישיבה ביצהר הייתה מעשה ביריוני ושערורייתי, שמלמד על סדר העדיפויות המעוות של המשטרה.

אני לא איש מקצוע, אבל גם מטומטם יבין שיד קשה פי כמה תפחית מאוד את האלימות.

אם הייתי עובד במקום כלשהוא והתוצאות היו נוראיות, הייתי מועף.

כך זה בכל מקום עבודה.

פה זה חמור פי כמה.

אל תתמם. אין כוח לויכוחי סרק עכשיו.

אתה סובר שאפשר לעשות כדי לעצור מפגעים בודדים כמו שיש עכשיו, שבאים במטרה לעשות פיגוע בסבירות גבוהה להתאבדות?

 

האם הרג של זורקי אבנים יעצור אותם? אני לא בטוח.

 

(אגב, לגבי תוקפנות כלפי תג מחיר - כמה נערי תג מחיר נהרגו מירי של משטרה וכמה ערבים נהרגו מירי של משטרה? נקודה למחשבה...).

 

זה כל מה שאמרתי - אם אתה רוצה, תראה לי צעד מעשי שאהרונוביץ יכול לעשות כדי שלא יהיו מתאבדים בודדים.

 

ומעבר לכך, כמובן, הרי אתה לא יכול לדעת כמה כ-ן נמנע באמצעים שונים...

 

 

 

החמרת הענישה. מה כל כך קשה להבין פה?

מדובר על שינוי בגישה.

כשקבלתי בפניו שנהיה מפחיד להסתובב בירושלים הוא אמר:

'לא מפחיד שום דב' (דקות לאחר ניסיון הרצח של יהודה גליק).

בגלל אזרחים ממלכתיים כמוך הוא יכול לשבת בכסאו בשקט.

אם יירו על זורקי אבנים במטרה להרוג - אז גם על נערי גבעות שזורקים אבנים על חיילים/מכוניות וכו'?

 

ולא דיברתי על הרג מחבלים אלא בהפגנות וכו'...ומתו שם לא פעם ולא פעמיים ערבים... (אני כמובן לא רואה בכך בעיה כי זה הגנה על חיי החיילים, כמובן...)

 

ובגללי הוא יכול לשבת על כיסאו? מה הקשר? ונניח רגע שמאתיים אלף אזרחים יתקשרו אליו ויטיחו בו את הזעם שלהם עליו - האם זה אומר שמחר הוא יתפטר? האם זה אומר שמחר ראש הממשלה יפטר אותו?

 

אז העובדה היא שהרבה יותר פעמים, מקורות הרבה יותר גדולים ממך, קוטלים השכם והערב את הממשלה ועוד הרבה יותר מסתם קטילה, ולמרות זאת אף אחד מהשרים לא מתפטר סתם וראש הממשלה לא יפטר שר מהממשלה רק כי לככה וככה אנשים "לא בא עליו"...

 

ועדיין לא ענית לי כמובן, על הדבר המדוייק ששאלתי אותך. החמרת ענישה לא עוזרת כאשר מדובר במתאבד, לא ברור?

החמרת ענישה עוזרת תמיד.

אין דין מחבל כדין מפגין יהודי.

מי שלא מבין זאת אינו בר שיח.

(מעבר לזה שפעמים בודדות ביותר נזרקו אבנים על חיילים מצד מתנחלים, לעומת מיליוני פעולות טרור הפוכות מאז קום המדינה).

זורקים אבן על חייל - הוא צריך לירות?

 

גם אם הזורק הוא יהודי?

 

או שאם הזורק הוא יהודי, אז החייל לא צריך לירות, ורק אם הזורק הוא ערבי, צריך לירות?

 

ואם זריקת אבנים היא ניסיון לרצח - אז גם "מפגין יהודי" שזורק אבנים - הוא מבצע ניסיון לרצח. אין הבדל בין אבן שיהודי זורק לאבן שערבי זורק...

א. 99.9999999999999999999999999999999999999999999999 של זורקי האבנים הם ערבים ולכן שאלתך מיותרת ומטרתה התגרות בלבד.

ב. מחבל דינו מוות. יהודי שזורק אבנים, צריך להתגונן ורק במקרה של סכנת חיים יש להגיב אולי בירי, אם אין ברירה אחרת.

אם מבחינתך יהודי שזורק אבן ומחבל דינם זהה אתה צריך להתבייש.

ואתם בכיוון לא טוב של להפר אותם..
בבקשה לשמור על תרבות דיון. תודה.

אז אני מזהירה לפני.

אין שום סיבה שמישהו פה יחסם. כולה צריך לדבר יפה אחד לשני.,גם אם לא מסכימים...
לא כזה מסובך..

מה הקשר דמגוג? שאלתי שאלה פשוטה. מה זה קשור מה האחוז של זה ומה של זה?

 

אם אתה אומר שזריקת אבנים זה ניסיון לרצח - אזי כל אחד שזורק אבנים צריך לירות בו - גם אם הוא יהודי.

 

דמגוגיה זה לנסות להראות כאילו יהודי שזורק אבנים לא יכול להרוג בהם ואילו ערבי כן...

 

וכן, דינו של כל אדם שמנסה להרוג יהודי - הוא שהבא להורגך השכם להורגו.

 

ערבי שמנסה להרוג יהודי - דינו מוות.

 

יהודי שמנסה להרוג יהודי - דינו מוות.

 

ואם אתה חולק על זה, צר לי - אתה חולק על התורה, לא עלי...

זה שרע-בנים ליגה מ"ח כמו סתיו ודומיו מעוותים את התורה לא הופך אותה לשונה.

להרוג אותו לצורך הגנה על חייו?

 

מה זה קשור בכלל למה שכתבת בתוכן?

 

אם אתה זורק עלי אבנים וממשיך לזרוק ואני צריך לירות בך כדי להרוג אותך - זה מה שההלכה מצווה עלי לעשות, בלי קשר אם אתה יהודי, ערבי, אנגלי או חייזר מכוכב אחר!

 

וזה לא קשור בכלל להלכות הריגת גוי, זה משהו אחר לגמרי - אני מדבר על הבא להורגך השכם להורגו. לא כתוב שם שזה רק על ערבים, מצטער...

ולא להקפיד יותר מדי על חייהם.

לשאול. 

 

כל טוב

אתה חושב כנראה שהפתרון הוא הצבת בטונאדות.

בס"ד

 

שלום שלכולם,

 

אנו יודעים שטענה זו, היא הנחת יסוד מוטעית.

לכן, זורקי אבנים, הפוגעים ללא הרף ממשיכים

בלי שינקטו כנגדם אמצעי אכיפה.

 

                                         בתודה ובברכה

ולכן לא שייך לכתוב "זורק אבנים בלי סכנת חיים"

מה גם שזה בעייתי לכתוב ככה, כי ככה לא נוקטים נגדם אמצעי אכיפה

יידוי אבנים מסכן את משתמשי הדרך ללא הפרדה - כבר קרה בעבר שערבים זרקו אבנים על ערבים בטעות  או שערבים נפגעו בגלל שרכב של יהודים שאיבד שליטה בגלל ידוי אבנים פגע בהם.

 

גם יהודים שיזרקו אבנים על ערבי עלולים להרוג את היהודי שיסע מולו בכביש.

אף חייל לא נהרג מאבן של מתנחל.

חייל שיורה לעבר מתנחלים צריך לקחת בחשבון ירי בחזרה ובצדק.

לעבר שמאלנים זה מוצדק כי הם טרוריסטים לכל דבר ועניין.

עד מתי?

אהההההה חאלס עם זה!

אני לא אוהבת להיות צודקת כשיש לי תחזיות פסימיות. (מציאותיות)

 09-8912333/444. הוא מפקיר את בטחוננו ואסור לתת לזה להמשך.

https://www.facebook.com/HanochDaum/photos/a.638580249497005.1073741825.441951892493176/832997066721988/?type=1&fref=nf

חנוך דאום האלה דברים שכתבה הנרצחת על כך פיגוע דקירה בצומת הגוש ב-2006, בו היא נפצעה קל.

בדברים היא כתבה שנשות ווטש הם אויב העם.

לא נתפס.

עצוב כל כך ואין מילים.

ולשאלתך בעיקרון אני לא בקטע של מלחמות. מעדיפה לברוח...

איזה עייפות.....

מקלות אור זרחניים כמובן

אממ נשק ?

כן אממ ....

 

תפילה

את החרבות הקטנות מפלסטיק ששמים בזיתים בקידושים

אצלנו וואלק זה זרוק בצלחת לא יודע

אבל לפעמים כשמישהו היה מרים קידוש עם סטייל הזיתים היו משופדים על חרבות פלסטיק. (:
( זה מסוג הקידושים שאתה אפילו לא נוגע בזיתים. קידוש עם מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה )

אפילו מאוד... לא הוגן הקטע שאני לא מצליחה לישון נורמלי בלילה ואח"כ מתעוררת ולא מצליחה לחזור לישון

ממש אין לי מושג מה הוא אבל הוא שם

ולמה מתעוררת? התינוק לא נותן לישון ?

חחחח סתאםם

 

לא יודע כתוב את נשואה אז חשבתי לי ...

 

 

 

 

 

במיוחד שזה עוד מעט ישתנה (לא שאז יהיה אפשר לישון נורמלי אבל להירדם לא תהיה הבעיה)
והגברת שלי רק העירה אותי בבוקר מוקדם יחסית למתי שנרדמתי סופסוף ולא הצלחתי לחזור לישון היא דווקא ישנה בסדר הלילה...

אין לי קול
....
נשק? די לאלימות!

[למישהו בכלל היה ספק שלא אבחר בזה?]

 

מעדיפה בסגול כמו של מייס ווינדו

http://fancydresscostumes.co.uk/blog/wp-content/uploads/2012/02/mace-windu-purple-lightsaber.png

 

אבל אם חייבים צבע אחר- אז ירוק כמו של אנאקין/לוק/יודה... או אדום כמו של הרעים....

למרבה הפלא הכחול נשאר בעדיפות אחרונה....

 

והייתי שם בכיס ווינצ'וף לעת הצורך, רק כדי להרגיש מחיילותיו של דוד..

נשק לדו קרב- מה צריך נשק אם יש שני ידיים

(נוסטלגיות על המריבות עם אחים שלי לפני 20+ שנים)

ובכלל, הייתי נותנת לה להילחם בשבילי

מזמן כבר היא התנדבה לשרת אותי כשכירת חרב, אז אל תתעסקו איתי

שווה שיש כאלה חברות!!

בס"ד


או לפחות איזה כלי נשק מאחד הספרים של לי צ'יילד

מ- dispicable me, נכון?

בעצם 9. לא ציינת שזה מספר 2

הייתי בחורת צנצנת חמאת בוטנים או קטצ'ופ , לא יודעת מה איתכם... 

תמיד זה ממיס אותי מחדש.

אבל עיזבי זוגות.

סתם זקן או זקנה בתחנה, תמיד אני אתחיל עם הזקנות האלה...
יש בהם משהו שעושה לי טוב.

אני מתחלחלת...

מרענן

זקנים עצבניים?

הם מצחיקים אותי...

לי זה עבר

 

שיעבור... בעז"ה

לא רוצה לפתוח פה אבל עוד מעט 24 שעות שאני לא משתעלת!!!

 

אבל האפצ''י חזר.

עם שיעולים כאילו אני מעשן כבד מזה כמה שנים...וזה מבאס מאוד וממש משבית אותי לעיתים. לא כיף להיות ליד אנשים וכל הזמן להשתעל, בעיקר כשזה מלווה גם בליחה בלתי נגמרת..

היא משתעלת בכח כל פעם שמישהו באיזור משתעל וזה קורע! (אם כי זה לפעמים קצת פאדיחה כשהיא עושה את זה לאנשים זרים ורציניים כאלה במקומות ציבוריים)

[זה יכול להיות מגוון מחלות, בטח תעשה גוגל, אז אצל מבוגרים זה בקטנה יותר הקול של השיעול..]

או שבכלל שחפת ריאתית??

 

וחוץ מזה... שיעול זה בקטנה,

תתנחם שזה לא אבולה...

אני רק יודע שהלכתי לרופא והוא טען שזה רק התקררות, וגם משטח גרון הוא לא חשב שיש צורך לעשות.

 

אבל אני יודע שהשיעול הזה מחרפן אותי, זה בטוח. (וזה לא רק הקול של השיעול - ממש "תקוע" בגרון ולכן אני משתעל...אבל לא נפרט יותר מידי, בכל זאת צריך להיות מנומסים בפורום )

 

אבל ברור..אני לא חושב שאני מסכן כל כך, אני מודה לה' שזה רק שיעול ולא דברים גרועים יותר כמו שהיו לי בעבר (כמו למשל רק מלפני כמה חודשים, כאבי בטן איומים שהיו לי כמה ימים, או כאבי גב שהיו לי גם כמה ימים ופשוט השביתו אותי  פיזית כמעט לגמרי).

 

לראות את הקושי מאוד קל לנו, החוכמה היא לראות את כל הטוב שעוטף את הקושי הזה

באים לעבוד גם אם 40 מעלות חום- כמובן אחרי נטילת כל משכך כאבים אפשרי ותפילה לטוב.

מקס' מתמוטטים.... זה מה שלמדתי ב3 שנים האחרונות

יתרה מזאת !! אצלינו נהיים חולים בגלל העבודה

כל פעם שיש עומס מטורף כולם נהיים חולים ובגלל שזה עומס חייבים לבוא בכל זאת

לא ראיתי עדיין מקום עבודה שלא מכריח אותך לבוא חולה....

אלא כן אתה הבוס.

באחד העברות הגרסא הלחוצות במיוחד כולנו בלי יוצא מן הכלל היינו עם חום כולל הבוס,

וכולנו בלי יוצא מן הכלל הגענו

 

תודה על ההערה, אולי נשקול הסבה...

 

[מזה לא]

לא פלא שהרבה אנשים שוקלים אם השכר היה יותר גבוה...

טוב נו אל תתלו אותי ברור שלהיות מורה זה קשה והכול

אבל אם תקחו בחשבון שמקבלים 12 משכורות על 8 חודשי עבודה אז המשכורת כן סבירה

 

הכנה לקראת השנה הבאה.
השתלמויות.
מפגשים עם הצוות והתלמידים/ות.
הכנת מערך ותכנית לימודים.
(ועוד ועוד. זה רק מה שעולה לי כרגע.)

ממש לא נכון.

בסך הכל מחלקים להם את הסכום שהם אמורים לקבל, ל12 חודשים, במקום ל10, לדוגמה.

 

והשכר של המורים ממש אבל ממש לא הכי"טוב" - במיוחד כשצריך לזכור שללמד מצירך הכנה קודם - אף אחד לא משלם לך על השעות שאת מכינה בבית מערכי שיעור - התשלום על זה גלום בתוך המשכורת הלא מחמיאה במיוחד שהמורים מקבלים...

 

מהיכרות מאוד קרובה עם מערכת החינוך (משפחה מורחבת שבה כמויות מאוד גדולים של מורים ומורות, אבא שכעת הוא סגן מנהל ועוד ועוד...) - מורים באמת משקיעים את הנשמה שלהם והרבה מעברלשעות הלימודים נטו, והתגמול ממש לא "בשמיים".

 

והחופשות - דבר ראשון, לזכור, החופשות הם גם בשביל התלמידים, ודבר שני, החופשות נועדו גם להתכונן לשנה הבאה - חייבים את הזמן הזה, וכן, גם למנוחה למורים - זאת עבודה מאוד שוחקת ומאוד מתישה נפשית, יותר מעבודה מול מכונה או מול מחשב (שהוא למעשה, מכונה) - כיוון שמדובר בעבודה עם בני אדם, ובני אדם לא הכי "מבוגרים" בלשון המעטה...

 

 

"הן כל הזמן בחופש". זה אמירה לא אחראית ופוגעת בציבור המורים והמורות המסור לעבודתו.

 

אם היית יודעת כמה שעות יושבת מורה על הכנת מערכי שיעור, חיפוש רעיונות באינטרנט, ועוד, מחוץ לשעות העבודה עצמן, אם היית יודעת שמורה, הוא מורה למעשה כל הזמן - הורים תמיד יכולים להתקשר, לעיתים גם ב10 בלילה, ולך תגיד להם שזה הזמן שלך - אתה לא תגיד, אתה תקשיב, ותעזור, ותגיד להם מה לדעתך הבן שלהם צריך להשתפר, ועוד ועוד - וזה עוד לפני שדיברנו על השתלמויות, הכנות לשנה הבאה, הקושי הנפשי כל יום מחדש לעבוד מול כיתה של ילדים שהלימודים לא תמיד בראש מעינייהם, כיתות גדולות, משמעת, וכו'... - כל זה, לחלוטין לא "כל הזמן בחופש".

 

ותאמיני לי, מידיעה - חודשיים חופש בחופש הגדול הם לחלוטין לא "חופש מוחלט". מוזמנת לבקר בבתי הספר בזמן החופש, בחדר המורים, או בבתים של המורים והמורות, ולראות כמה הם משקיעים לקראת השנה הבאה...

 

ואדם שלא משקיע וזורק - כנראה בסוף גם ייפלט מהמערכת.

לא

דווקא אני אוהבת את זה.. חיים בהרמוניה.

אף אחד לא עוקב אבל כשחיים יחד ומישהו בא לאכול מאחלים בתאבון

 

זה נחמד, לא יודעת להסביר

כמובן בטעם טוב, לא ב"התערבות גסה"..

 

ואם היה ממש ההיפך, יש להניח שהיתה הרגשה יותר גרועה..

ככה זה שמשלמים פרטי..

 

[סתם, נו..]

כל פעם מביך מחדש

במיוחד שאצלנו נוהגים לא לומר בתאבון (מל׳ תאווה) אלא לשובע וכו׳..
אז אני מחייכת בנימוס..

"תאב" - רוצה. לא מלשון תאווה.

 

והכוונה שהאכילה תהיה ברצון ונחת, וכך תתעכל טוב - ולא מתוך קוצר רוח ומאולצות, שזה לא בריא..

דרך אגב בתוספתא שבת מובא שלומר אסותא למתעטש אסור משום דרכי האמורי

בשו"ע מובא שלא אומרים בבית המדרש משום ביטול ביהמ"ד.

 

ויש מחלוקת אם זה נכון גם לזמננו.

 

משמע שלא בביהמ"ד נהגו, עפ"י המדרש שבתחילה כך היתה נשמתו של אדם יוצאת, עד זמנו של יעקב שביקש רחמים שיוכל לצוות את בניו מקודם.

 

בתוספתא יש גם גרסא "אין בו  משום דרכי האמורי".

 

מובא בשם הגר"א שזו מחלוקת האם לומר או שאסור משום דרכי האמורי - ולפי מה שמובא שם, הלכה שלא.

 

מהשו"ע משמע לכאורה, כנ"ל, שכך היה המנהג.

 

[מקור: ביאור הלכה על מסכת שבת דף נ"ג]

אלא אם כן זה מישהו שיש לי קשר טוב איתו. אבל סתם נימוס, לא תודה.

וחוצמזה שלא זכור לי שזה קרה לי...

אבל בתאבון זה דווקא נחמד שאומרים, למרות שלפעמים זה טיפה מביך. (תלוי מי אומר)
אבל זה נחמד!! אני צריכה ללמוד מאנשים כאלה. אני תמיד שוכחת לאחל...

הייתי מעדיפה שלא, אבל התרגלתי..

זה מאוד חברותי

בעיקר שמאחורי איחול הלבריאות דווקא יש מדרש מעניין ... ובסופו של דבר זה רק מנהג שהשתרש בגלל ההקשר למוות...

"לבריאות" אני אוהבת כשאומרים ואומבת לומר.. זו מין התיחסות יפה כזו..

 

ו"בתיאבון" זה תלוי איזה יחסים יש לי עם האדם הזה..

אך לבריאות על אפצי אנלי בעיה

זה פחות יפריע לך...

זה גם לא שאת בר רפאלי שכולם עוקבים אחרייך אחרי כל ביס והתעשטות...
כולה מישהי שהתקררה וגם צריכה לאכול מידי פעם...

שונאת שזה קורה בפורום רחב ועוד יותר כשזה מתפתח לדיון סביב האוכל שלך!

 

פעם הבאתי אוכל קנוי ויקר לעבודה, כולם איחלו בתיאבון והמנומסות גם זכרו להחמיא על האוכל היקר שהבאתי.

 

כשהסמקתי והסברתי שלא הספקתי להביא מהבית, כולן ענו במקהלה: מה פתאום, למה לא, תהני!  זה כמובן רק הפחית את ההנאה.

 

ומשם הדיון גלש למחמאות אודות אשה (למשל אני) שיודעת לפנק את עצמה וזו הדרך הנכונה לשמור על הכוחות וכדומה..

 

כמובן שזה הוציא לי את כל התיאבון.

 

 

איפה קיימים האנשים האלה? לידם בטח אני מלך הטאקט

תהני מזה שאחלו לך בתיאבון ולבריאות וחשבו עליך.

 

אבל תכלס העניין של האסותא מופיע בגמרא לפי מה שזכור לי.

גם דירה בשותפות עם קשישה רלוונטית מאוד!

בתחנת אוטובוס שמול האוניברסיטה ראיתי פרסומים.

(על כביש 4)

ושיש להם שאיפות מוזרות .
יכולה לקשר אותך אם תרצי

תואר ראשון במדעי המדינה זה כמו תואר ראשון בפסיכולוגיה בערך..בשתיהם בשביל לעשות משו צריך תואר שני..

רק שבתכלס אין הרבה מה לעשות עם זה בלי תואר שני (ואני לא נגד)
איפה שאני לומדת יש לימודי תקשורת ומדעי המדינה. מוזמנת לאישי אם זה מעניין אותך..

בס"ד

 

ותוך כדי תואר ראשון אי אפשר לעבוד כסטודנט?

בנדוד שלי נראה לי כן עבד..

 

ואשמח לשמוע פרטים .

 

ללכת כבר עכשיו לבנק ולהוציא 33 אלף ש"ח (שזה עלות שכה"ל לשלוש שנות התואר באוניברסיטה) ולשרוף אותם בסלון. לפחות זה יהיה יותר קצר...

 

אז להוציא אותם על ספרים ולקרוא אותם.

צריך הרבה קשרים כדי למצוא משרה טובה , אפשר למצוא משרה ממשלתית - לא תמיד התנאים טובים.
אם יש לך מרפקים וכוח לתואר שני - עוזרת פלמנטרית או יועצת פוליטית הן משרות מענינות. בהצלחה

למה את רוצה ללמוד דווקא מדעי המדינה?

בס"ד

 

כי זה תחום שמאוד מושך אותי.

 

וכי אין לי הרבה תחומים אחרים שעניינו אותי ושאני אלך ללמוד אותם

 

[רפואה עניין אותי אבל ככל הנראה לא אלמד את זה..]

לדעתי את צריכה לשאול את השאלה ההפוכה. למה את רוצה ללמוד דווקא את המקצוע הזה?

מה את רוצה לעשות הלאה?

 

בהצלחה!

 

בס"ד

 

שזה משרדי.

אבל לא בתור מזכירה, אלא בתור משהו קצת יותר מעניין וקצת יותר גבוה..

 

מדעי המדינה היה נראה לי מקצוע מתאים וכמו שאמרתי לעיל זה גם מאוד מעניין אותי.