בס"ד

תולדות חייו של חכם שמעון אגאסי ע"ה.

נפטר בערב תשעה באב. זיע"א.
חכם שמעון אגאסי ע"ה היה רב גדול וחסיד קדוש. הוא היה מתלמידיו המובהקים של חכם יצחק מרדכי ע"ה. נהנה מיגיע כפיו, תורה וגדולה במקום אחד. כל הגבירים והעשירים והנבחרים היו נשמעים לו בהיותו עשיר ולא נצרך להם. הוא תיקן כמה תקנות ולמד כמה תלמידים. עשה צדקות עד אין סוף בסתר. פניו היו מבריקות מרוב קדושתו וטהרתו. מחבר ספר: בני אהרון על שער הגלגולים. כשהגיע הספר שלו לירושלים וראו כי כמה פעמים מעתיק מספר תורת חכם תלמיד הרש"ש ומפרש את דבריו, אז ידעו עומק שכלו וחכמתו בחכמת האמת.

הוא קבל באהבה את מיתת בנו הגדול שנפטר סמוך לחופתו ונשאר אבל עליו כל הימים ולא החליף את המטפחת השחורה אשר לבש בראשו עד אשר גדל בנו הקטן עזרא ציון ע"ה. ולחץ עליו לקחת את יבמתו על אף שהיא גדולה ממנו בשנים. ואז החליף את המטפחת בחתונתו ושמח שמחה גדולה והזמין את כל הרבנים לסעודת החתונה.

הוא היה לומד כל השבוע בלילה עם חכם אפרים זלכה ע"ה בחכמת האמת. חכם משה יהושע ע"ה מספר שהיו לומדים אצלו בבקר בכל יום הלכות טור או"ח וש"ע ונושאי כליהם, לפחות שעתיים וחצי בכל יום. והוא אשר הסמיך אותם להלכות ואמר להם בפירוש שיכולים להורות בלי טעות. והוא היה מטפל במשכורת החודשית שלהם.

פעם אחת אמר להם כי לרבו חכם יצחק מרדכי ע"ה היו הרבה מדות טובות והוא קבל ממנו את מדת הענווה. ולכן לא היה מסכים שיכינו לו את מושבו בכבוד עם כר וכסת, והיה יושב ישיבה פשוטה ממש כמו שכולם יושבים.

היו לו כמה שאלות על דרך הסוד מרבנו יוסף חיים ע"ה והוא מכנה אותו מהרש"א. עיין רב פעלים שם. וכשנפטר בנו אהרון סמוך לחופתו, היה מצטער הרבה עד למאוד עד ששכנע אותו רבנו יוסף חיים ע"ה כי בנו היה ניצוץ נשמת נדב ואביהו שנגזר עליהם שימותו בחורים סמוך לחופתם, וזה הטעם הכמוס שקרא את ספרו בשם בני אהרון. וגם בזה לא שוכנע כל כך.

חכם יהודה פתייא ע"ה סיפר שפעם אחת שאל את נסים דוד הלוי אחרי מותו בחלום, האם חכם שמעון אגאסי שוכנע על מיתת בנו אחרי שהגיע לעולם האמת? והשיב לו שכן שוכנע אבל לא כל כך במאה אחוז.

הוא לא היה נודע בצבור כמו שאר הרבנים כי היה נחבא אל הכלים, ורק אחרי פטירת רבנו יוסף חיים ע"ה אז הוכרח להספידו ברבים. ומזה נודע לקהל גודל חכמתו וקדושתו. וכשהיה אז עובר בשוק, היו כל הקהל קמים מלוא קומתם.

גם עשה כמה דרושים לכמה עניינים והיה מופת מכל רבני בבל. בשנת התרע"ד ביום ג' בש"ק יום ה' באב פטירת האר"י ז"ל, בא חכם משה יהושע ע"ה כדרכו ללמוד אצלו. מצא אותו ישן על ידו הימנית מבלי כר וכסת. חשב אולי מפני שנוהגים להיות נעורים כל הלילה כמנהג ללמוד זוהר ומדרשים לכבוד רבנו האר"י ז"ל ויש חסידים שמתענים. וכשבאו כל הרבנים ללמוד הוא נעור משנתו ולמד אותם ככל יום אבל לא היה מרגיש טוב. ובאותו יום בערב הלך חכם משה יהושע ע"ה להתפלל בבית הכנסת נאוי מקום שהוא מתפלל סמוך לביתו ומצא אותו מתפלל שמה והוריד המטפחת על מצחו. ושאל אותו איך מרגיש? וענה שכואב לו הראש קצת. והשיב לו שיתנו לו מן השמים רפואה שלמה והלך הביתה ולא יצא מהבית עוד. הוא שכב רק יום רביעי וחמישי ובליל ששי ערב תשעה באב נפטר. וסיבת פטירתו היתה מגפה ב"מ כמו פטירת האר"י ז"ל. כי בדקו הרופאים בלשכת מסחרו ומצאו עכברים מתים במגפה ולא נתנו צו להספידו רק בבית החיים ולא בבית הכנסת. ושום אדם אחריו לא נגף במגפה רק הוא לבדו. לוקח צדיק אחד ומכפר על הדור.

וביום א' עשרה באב כבר הוכרז על המלחמה הראשונה ונתקיים בו מפני הרעה נאסף הצדיק. ובכו עליו כל בית ישראל וכל תלמידיו קרעו בגדיהם. ובאותו יום ששי בא לחכם משה יהושע ע"ה חכם אפרים זלכה ע"ה והלכו יחדלבית הכנסת שהיה מתפלל שמה לבכות עליו ולהספידו. וכל שבעת הימים והלילות למדו אצלו בבית כל היום. וכל הלילה לא שכבו על מטה רק על מחלאות מפני האבילות. וכל הרבנים הספידוהו כל שבעת הימים. יהי זכרו ברוך.