משתתפת בתהיות שלך ובכאב. וחשוב לי לציין 2 דברים:

1. השם יתברך פה, ממש. אוהב ומחבק ושולח לנו כאב וצער וזעזוע לא סתם, זה רק הוא. 

יש לנו כאן מסר ממנו, ולכאוב ולתהות ולהיעצב רק לא יעזור, כי זה מה שאנחנו עושים תמיד. 

השאלה מה הלאה, באמת. מה הלאה איתנו.

2. נשמה, יותר שנאה? חחח.. עשיו שונא ליעקב, שונא. 

חס ושלום המטרה שכל אזרחי המדינה יהיו נאמנים, אנחנו לא צריכים אותם פה. שלא יהיו אזרחים ושלא יהיו נאמנים. 

הם שונאים אותנו, לא משנה מה נעשה, על עצם קיומנו, על היותנו יהודים בארצנו.

שונאים.

וודאי שמי שיכול לפטר אותם, הלוואי שיעשה זאת.

לא ראיתי שעצם העובדה שמחבל אחד מאתמול עבד בניקיון בית הכנסת  - גרם לו פחות לשנוא.

והמחבל השני -  שעבד במכולת הסמוכה.

זה תמים מידי וטיפשי, ומנותק מהמציאות השורות האחרונות שלך..  בד"כ לא מתבטאת כך כלפי אנשים פה אבל אם זה מה שיש לך לכתוב אחרי הטבח זה מכעיס באיזשהו מקום, אהבת חינם זה כלפי יהודים לא כלפי מי שקם ורוצה ומייחל למותנו.

ומי שמפטר ערבים, גם כן צודק. ואם זה יהיה גל כזה גדול וסוחף ומפורסם בכל הארץ - זה גם יעזור באופן ממשי. שראשי הציבור שלהם יתחננו על ארבע שיקבלו בחזרה.

ואנחנו לא צריכים לעשות חשבונות, "שמא הם ישנאו" ושמא הגויים יגידו..  זה בדיוק מה שהביא את המצב לכאן. הנסיונות האוויליים כל הזמן להנמיך עוד קצת את הקומה, שמא "בגלל זה הם עושים".. שמא בגלל הר הבית, שמא בגלל ההתנחלויות, שמא בגלל...

הם מתחנכים על שנאה ועל שקר. ממציאים הסטוריה ועם שמעולם לא היו. והם מבינים כח בלבד.

אם ייאמר ברור שכל ערבי שמרים יד, מילים, כנגד המדינה, כנגד יהודים - איננו עוד אזרח שמבטא דעתו, אלא שִיֵיך עצמו לעַם האוייב, ויטופל בהתאם - אז יהיה כאן שקט.  הם שומעים את האמירות אצלנו על "הנמכת הלהבות" ומבינים שהשיטה עובדת... אנחנו צודקים, והם רוצחים, שפלי אדם. ואם זה ייאמר ברור, ויפעלו בהתאם - אז יהיה פה מה שצריך ולא "מטווח".

אנחנו צריכים להרבות טוב וטהרה בתוכנו - וגבורה ותקיפות כנגדם, מתוך הרצון לתת לטוב הזה שלנו להיבנות.

וצריך שערבי יפחד להרים את ידו, כי יחשוש מהתוצאות.  וזה קודם כל ע"י מדיניות תקיפה, וגם ע"י תגובות מתאימות של יהודים לכל נסיון תקיפה.  כמה "ערסים" עם שרשראות ברזל בכיס למקרה שנתקלים בערבי שתוקף יהודי (לא יָזוּם - את זה צריך להשאיר למשטרה, אין ברירה. אחרת ייגרם ההיפך) - בהחלט היו יכולים לעזור להחזרת המצב לשפיות...

אם אפטר ערבי- הוא ישנא יותר וכך תהיה יותר שפיכות דמים

האם היית גם אומרת שהרוצחים הם בעצם חפים מפשע? ושהנרצח אשם בכך שגרם לרוצח לרצוח אותו?

שאמרו ששלושת החטופים- נרצחים הי"ד

אשמים בכך שהם נחטפו כי לקחו טרמפים...

עצוב.

אחת יהודית בישראל

והשניה פלסטינאית באוגנדה

כאילו זו נחלה פרטית של מישהו.. החזון הוא לא רק הילדים הפרטיים "בנחת בלי דאגה", אלא גם כלל עם ישראל וזכותו על ארצו.

ולא רק "להיות עם חופשי בארצנו".. החזון שלנו התחיל הרבה לפני  שאימבר חיבר את השיר הזה. והוא גדול בהרבה ממנו. זה רק סעיף אחד.

מי ש"היה אומר שתי מדינות" כלומר, לא כ"כ עקרוני שזו ארץ חיינו שה' נתן לנו ואנו מצווים לשלוט בה, שלא יתפלא שהאוייב מזהה את הגמגום ופועל כמו שפועל.

אבל אין פרטנר, כלשונה.

ואם היה?... 

ח"ו.

אנחנו מצילים חיים של אלפיים יהודים היה אפשר להדיין הלכתית מוסרית הרגשתית..

אבל היות שכאשר אנחנו מוסרים 500 דונם אנחנו מוסרים איתם יהודים לשחיטה 

בעלך אברך מכובד, ת"ח למדן לפי מה ששמענו.

אנא בקשי ממנו לקרוא הערב בקול את הרש"י הראשון על התורה

וכמובן שאני לא מוסרת חלקים חלילה זו שאלה לפוסקי הדור לא לי 

ומה בכלל הספק שהארץ הזאת היא שלנו ואנחנו אוהבים אותה כל כך 

אני אומרת משהו תאורטי- אם באמת שלום היה מציל חיים של 2000 איש היה מקום לדיון הלכתי על זה

(ובבקשה, אני יודעת שיש כבר פסיקות בנושא בואו לא נכנס לזה ונגיע לזלזול בגדולים )

אבל בכל מקרה למסור שטחים גורם ההיפך אז זה פשוט לא רלוונטי

מתחילים לדבר ככה - 

מזה מתחילות גם חלק מהצרות..

ה"חיפוש" הזה.

אם אנחנו נרצה להציל חיים של הרבה יהודים ע"י אחיזה איתנה בארץ - אז אנחנו גם נעשה את זה בעז"ה, בנוסף על מצוות ישוב הארץ והאחיזה בה.

ואם אנחנו נדבר ב"אם'ים" כאלה - אנחנו נהיה רשלנים גם באחיזה בארץ, וגם בהצלת נפשות ישראל.

[שאלה למחשבה: אם מישהי יודעת שכאשר חלילה כורתים לאמא שלה רגל, היא גם מתה מזה בין השאר - היא גם היתה אומרת: אם היינו כורתים לה רגל והיתה נשארת בחיים...  או שלא היתה מעזה/מעוניינת בכלל להתחיל לדבר כך, רק "תיאורטית".. אז הארץ לא פחות. והיא נקראת אימם של ישראל - כמובא ב"אם הבנים שמחה"]

כשכולנו יודעים שזה שטויות...

כנראה קל מאד לחלק דבר שאתה לא מרגיש שהוא באמת שלך.

ומי שענייני כלל ישראל וכבודו, נוגעים לו פחות מענייניו וכבודו האישיים ("לא מגיב מהבטן" על פיגועים, אבל על פגיעה בכבוד האישי....  או "מוכן לוותר", אבל אוי לך אם תיקח ממנו חדר קטן בדירה תמורת "שלום"..) - שלפחות יהיה ישר לא לעסוק בהם....

אנחנו עסוקים בלבנות וליישב את הארץ . עובדות ולא תאוריות

ברמה המאוד מאוד היפוטתית אם היה שייך דבר כזה - היה צריך לקיים דיון הלכתי על זה 

כמשדברים על דברים נוראים כאלו "ברמה ההיפוטתית", כשגם לשיטתך זה לא "מעשי" - זה עצמו הדבר הנורא. זה קלקול. על דבר מאד יקר לא מדברים "היפוטתית" כך, כשגם המדבר אומר שאין לכך ממילא משמעות מעשית.

יש כאן מחלוקת עקרונית יותר האם צריך למסור את הנפש על יישוב הארץ

יש אומרים שכן, ויש אומרים שלא

מי שאומר שכן- ברור שהדיון כאן לא שייך ברמה העקרונית 

מי שאומר שלא - הדיון לא שייך בגלל שזה לא מציאות שיכולה לקרות

וכמובן שאף אחד לא רוצה להגיע לשם חלילה 

הרי אני לא נכנסתי לכך.

אמרת בעצמך שהיום זה לא דיון מעשי ("ויתורים" שרק גורמים ליותר אובדן) - וממילא לכולי עלמא מה שנשאר זה הנושא של קדושת הארץ.

אז על דבר כזה יקר, לא מדברים "מה היה אם", כשיודעים שממילא זה לא מעשי. גם לשיטתך.

בדיוק כמו המשל שהבאתי.

ובנוסף - הדיבורים האלו עצמם הם מחלישים חלילה, ונותנים גם תקוה לשונאינו. מזיקים גם לארץ וגם לנפשות.  

זה בדיוק הענין..

כלפי האויב.

אבל אפשר להעסיק עובדים רומנים/סינים...

הכוונה היא להקשר שבו נכתב:

החיפוש לדבר "תיאורטית" על ארצנו, גם כשהכותבת אומרת שממילא אין לכך משמעות מעשית. כך לא מדברי על אמא, "תיאורטית", וגם לא על הארץ

"הצעות" - יש הרבה.  אבל הדבר הראשון, שלא עושים שטויות גם אם אין באותו רגע מה לעשות באופן "סופי". 2000 שנה היינו בגלות ל"ע, ומי שאמר, אז מה נעשה כדי לגמור סופית את בעייתנו בין הגויים כרגע, בד"כ לא שרד בעם ישראל. הסבלנים, המאמינים, זיכו שהגענו לראות בשוב ה' ציון. ועוד נמשיך.

וכבר רמשת בדברייך את הפיתרון המעשי גם, אולי.  במה שהזכרת שפעם היה אפשר לטייל בחולות עזה.  זה היה כשלא העלו על  הדעת ויתור שם. הם הבינו - ואנחנו הבננו.

כל המצב הנוכחי החל מ"חיפושי הויתורים" והפתרונות כביכול, גם כשלא היה בכך צורך. הביאו אץ רב המחבלים ומרעיו מטוניס כשכבר אף אחד בעולם לא התענין בהם - והנה...

אז צריך לחזור אל הראשונות.

וזה לא "החמאס"..  חבל לחפש אשם נוח "בתקוה שיהיה כאן שקט"...  האחרים לא יותר טובים ממנו. אבו מאזן הוא מחבל לא פחות. וח"כ טיבי היה עוזר של רב המרצחים. 

[ואם הרבה ערבים יפוטרו כי יהודים לא רוצים אותם, הם יצטרכו לעשות חושבים על הפיגועים האלו. שילחצו על החברים שלהם]

ויש הבדל בין "שאלות שהן טאבו", לבין "לא דנים בהן".

לשאול האם בסדר להסכים ל"שתי מדינות", זה לא טאבו, כמו כל שאלה הלכתית. למשל: האם מותרלגנוב, לאכול לא כשר וכד'. כל פוסק יענה על השאלה ויסביר. והתשובה כאן: לא.

אבל "לדון על זה" - אכן (אע"פ שהנושא הזה בכלל לא הועלה, סתם טעות בהבנת מה שכתבתי מקודם), לדעתי "שתי מדינות" בארצנו זה לא נושא לדיון כלל. נכון. ואפילו לא שתי משפחות בבית שלך כי השכן החליט שהוא מעונין בו..

אבל יחסית לסדין האדום שנפנפו בו (אני ופרח  )התגובות היו מאוד מכבדות 

אבל כיוון שבסדר השרשור, התגובה היתה אלי - 

אז אני כמובן לא תוקף מישהו שיעלה "שאלה" בתום לב. כמו ששואלים (ובכלל - מה שייך לתקוף אישית)..

אבל אני אכן חושב ש"אין שאלה" לגבי אי השייכות של רעיון העיוועים של "שתי מדינות". כלומר: הוא לא שייך לחלוטין. מכל בחינה. ואכן חושב שגם "דיון" עליו, הוא מזיק ומחליש, הן מבחינת האחיזה בארץ, והן מבחינת הנפשות, עידוד שונאינו ח"ו. 

ישנן שתי אפשרויות להתווכח על נושא תורני

האחת זה לצטט רבנים שפסקו בנושא, והשניה לדון בנושא בסברא ולחפש מקורות

אתה כאן לא עושה את זה ולא את זה, רק מצהיר ש"אין שאלה"

אז אם ננסה ללכת בדרך הראשונה - יש לרב עוביד\\דיה תשובה יש\דועה בנושא שצריך להסכים למדינה מוסלמית כאן אם זה יביא שלום, וכך היתה דעת הרב שך בזמנו, כך שלא רק שיש שאלה - יש נידון רחב וחשוב

אתה יכול לומר שרבותיך חולקים, ראיתי שלמשל הרב ישראלי חלק, אבל זה לא הופך את ל"אין שאלה", אלא למחלוקת שצי\ריך לדון מי ראוי להכריע בה

אתה רוצה ללכת בדרל השניה? לדון לגופו של ענין?, להביא טענות תורניות? אפשר כמובן, אבל צריך לטעון טענה, לא לומר שזה לא שייך לחלוטין ושזה רעיון עיוועים וכו' וכו'

תסביר למה, תנמק. אל תצהיר!

הוא לא ביסס את דבריו על מקורות ולא כתב תשובות הלכתיות בנושא, בשונה מהרב עובדיה.

הוא אמר 'הסתדרנו אלפיים שנה בלי רמת הגולן', ודי בזה על מנת לא להסתמך עליו.

לא אומר שהוא לא חשב על זה

לצערינו אין לרב שך תשובות הלכתיות

אבל מה שהוא כן כתב מראה על מחשבה "קצת" מעמיקה...

ההסברים שלו נדחים ברגע אחד.

אין שום קשר לדבריו הללו ולתורה.

סתם רציתי לדעת, למדת פעם אבי עזרי?

ועשרות תשובות הלכתיות שאוסרות. מול זה יש רק תשובה אחת שמתירה.

לא שתמיד הרוב קובע אבל סתם נתון מעניין. גם הרב עובדיה עצמו אגב אמר

שמעשית זה לא שייך היום, וכפי הנראה לעין זה לא יהיה שייך אף פעם.

היא כתבה שאם היה פרטנר - אז היתה אומרת פיתרון של שתי מדינות. כך כתוב בדבריה.

אמרת שנראה לך שהיא מתכוונת רק שבמישור הפרקטי זה לא יעבוד. לא שהיא בעד זה עקרונית.

אז ציטטתי מדבריה שאמרה ש"היתה אומרת" את ה"רעיון" הזה, אבל "אין פרטנר". וכתבתי "ואם היה".. כלומר: שמשמעות דבריה שאם היה פרטנר, היתה בעד זה. כלומר: לא דיברה רק במישור ה"פרקטי" אלא גם הערכי. שהיתה מוכנה לדבר כזה.

אז אין קשר לכך ש"היהדות אינה מפחדת משאלות"... 

ואכן, גם אם היה "פרטנר", היה אסור להסכים לשתי מדינות בארצנו. פשוט לגמרי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t683250#7552596

אז זאת, מסתבר, מחלוקת הלכתית חריפה מאוד. להגיד "פשוט לגמרי" כאשר זה לכאורה אומר שאין בכלל אפשרות הלכתית אחרת להגיד משהו - זה לא נכון, הרי הרב עובדיה אמר משהו...

אז למרות שאני לא מסכים איתו בשם רבותיי, אני יודע שהוא אמר את זה, וכתשובה לו אני אגיד מה שרבותיי אומרים ומה שגדולי הציבור הדתי לאומי פוסקים בנושא - לא אגיד בקלילות "זה פשוט לגמרי".

"ובגויים לא יתחשב" - 

אין הכוונה שהוא "לא יתחשב בהם" - 

אלא שאינו נחשב במניינם, אינו מהם. עם לבדד.

אבל ממילא, יש מקום גם לכיוון שהסקת, באופן כללי. 

כשרבין חתם על הסכם אוסלו הוא אמר: נגמר העידן של 'עם לבדד ישכון'.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.