פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1566)

מצידי להיות שבעה וזהו.

מה מהנה אותך, חברתי, בפעולת האכילה?

אני לא כלום. אני רק מתעצלת לחשוב כל פעם מחדש מה אני רוצה לאכול

וכלום לא מתחשק לי לאכול,

אז אני לא אוכלת..

אפילו שקשוקה חריפה לא מפתה אותי כבר!! 

אני יודעת שזה לא בריא ואני מרגישה את ההשפעות..

אבל באמת שלא בא לי לאכול כלום,

ומרוב  שלא בא לי- אני באמת לא אוכלת.

ואני בסדר.. לא קרה כלום, ב"ה.

[כבר שבוע וחצי.. ]

אבל כלום לא מפתה אותי לפתוח את הפה.

הרזים לא אוהבים לאכול.

השמנים מאד אוהבים לאכול.

איזה מין שוויון זה?

|מתחרפנת כשאני רואה אנשים רזים שאומרים: אני לא רעב עכשיו, לא בא לי לאכול, זה משמין מידי וכו'.|

'צטערת, אני קוראת רק ספרים משכילים.. 

איזה וורט טוב יעשה את זה בצורה אפקטיבית יותר.. 

[לא באמת]

שהסעודה המפסקת הטעימה שלכם מחר תהיה קדושה,

ושגם עליכם יאמר כי כל האוכל ביום ט' באב כאילו צם גם בט' וגם בי'.

ובכלל, חיים ארוכים, בריאים מנוצלים ושמחים בהרבה ס"ד!

ואפילו אני ואפילו בשעה כזאת יודע שהצום הקרוב זה יום כיפור ולא ט׳ באב...! 

סרט ההמשך על בסיס ספר ההמשך של צ'ארלי.

אבל אכן בפני עצמו גם הסרט הוא יפה. אם כי לרוב, בסרטים שמבוססים על ספרים - אני תמיד אוהב בסוף יותר את הספר...יותר מקום לדמיון, וגם, כמובן - הראשוניות

אצלי זה יותר בלבול מוח מאשר בזבוז זמן..

ככה נראה לי. אני מדבר, כמובן, על להסתובב באופן קבוע עם אינפוזיה שמחדירה לך ישירות למערכת ב-ד-י-ו-ק מה שאת צריכה ולא יותר מזה. אין פסולת, אין דברים מזיקים.

אבל לא נראה לי שיש מישהו שמאחל את זה לעצמו

(אני מכיר סיפור אישי על אחד שעשה ניתוח קיצור קיבה, לא נפרט, רק נגיד שהרופאים הרשלניים גרמו לסיבוכים איומים, שבסופם - האיש היה חייב לשכב בבית חולים במשך כחצי שנה, מחובר לרוב לאינפוזיה, ועם בעיות בריאותיות גדולות. אז את המטרה המקורית של הניתוח הוא קיבל - האיש רזה בצורה מדהימה - אבל לא נראה לי שהוא רצה שזה יהיה בדרך הזאת... (אגב - הניתוח ברמה הכי יבשה "הצליח" - הם קיצרו לו את הקיבה. אבל בדרך עשו כמה טעויות פטאליות שככל הנראה יסדרו כעת כלכלית את האיש עד סוף חייו).

צריך להחליף ונפלון כל 3 ימים, אחרת סיכון לפלבטיס, ומעצם היות ונפלון בגוף יש סכנה לחדירת מזהמים.

בנוסף אם נעשה חישובים של כמה סוכרים יש בסטנדרט או הרטמן, נגלה שבתמיסות המקובלות הללו אין למעשה את כל צרכי הגוף, ובטח לא כמות קלוריות נדרשת, מעבר לתפקוד חיוני[וכמה נותנים ליום? 1-3 ליטר?]

כמובן יש אופציה לצנתר מרכזי[פיק ליין, היקמן ופורט], אבל שלא תחשוב שזה חסר סיבוכים כמו זיהום, טרומבזות וכו'....

אם כבר תזונה לוריד, לא צריך אינפוזיה, אלא PPN או TPN[[תלוי אם זה לוריד פריפרי או מרכזי], ובמקרה הזה משתמשים גם במכשיר חשמלי מעצבן הנקרא IVAC. גם כאן יש מקור לזיהומים, הסוכרים לעתים נהיים גבוהים וכו'. בקיצור זוהי דרך זמנית לכלכלה.

דרך זמנית נוספת היא זונדה, זה מאוד לא נעים להסתובב עם זה, ואסור יותר מ10 ימים עקב מצב של תלות בהאכלה בזונדה.

יש אפשרות גם להכנסת גסטרוסטום[PEG], יש חולים זקנים שעושים את זה אלקטיבית לצורך האכלה. מדובר בפתרון קבוע הדורש פעולה ניתוחית.

וגם אני מכירה מישהו שעשה SLEEVE ובסוף שכב כמה חודשים טובים בבי"ח ונאלץ לעבור גסטרקטומי מלא-  משמע כלכלה רכה/נוזלית להמשך החיים....

אולי יקל אם אגיד שיש שקוראים לונפלון- ברנולה.... אבל ונפלון עדיין מונח מקובל...

וSLEEVE הוא אחד מסוגי הניתוחים הבריאטריים להרזייה....בו מורידים את נפח הקיבה ויוצרים מעין צינור המשכי לושט, אחד הניתוחים עם התוצאות הטובות...מסייע להורדת ההורמון גרלין שאחראי על הרעב.. ובנוסף רואים שעוד לפני הירידה במשקל הוא הניתוח שמסייע להתגבר על סוכרת! [עד כדי כך שאפילו יש שחשבו עליו כפתרון לכלל חולי הסוכרת..]

שאר הדברים שכתבתי עליהם הם שיטות לקבלת נוזלים/כלכלה שלא דרך הפה.

אותו אוכלים. 

אבל הוא אוהב אותנו ורצה לשמח אותנו במינים רבים של מאכלים בצבעים וטעמים שונים. 

אני לא מפקפקת ח"ו בכוונותיו ומעשיו של הבורא יתברך, יתרומם ויתנשא.

הקב"ה אוהב אותנו ולכן רוצה שנהיה בריאים.. ולא משנה מה יביא לזה..

אי אפשר למצוא אותו סתם בחנות וגם יקר להחריד! 

לגבי היתר מכירה- תלוי מי הרב שלך

- אברכים שהאישה עובדת קשה.

- אנשים בעבודות פשוטות (כאלה שאין עליהם עול)

- כאלה שכל הזמן בטלפון/בהודעות

למפגש חברתי...

כמובן כל מצב הפוך הוא מבורך...

לדברי גילה הוא שיוויון ההזדמנויות לממש את עצמך בהורות לפי איך שאותה הורות וזוגיות מנהלת.

ואם המימוש המקסימלי הוא אישה שממצה את עצמה וגבר עם הילדים?

ודווקא בדג' שהבאתי גם הגבר מצליח- עו"ד, פשוט עם יותר גמישות. 

כולל זה שבו תיארו כמה גברים קנאה בנשים שהן עם הילדים.

אז התשובה שהכל תירוצים...

לבד עם כל הנשים בגינה

גם ממש משעמם להיות שם בלי אפשרות לדבר עם אף אחד

שקרים על "זמן איכות" לא באמת מפצים על שעות עבודה מטורפות.

היא מפסידה משהו שהיא בחיים לא תוכל להשלים אותו -

החויה של גידול הילדים היא עוצמתית וכבירה שאין משנה לה 

וכן אני בהחלט חושבת שבעל אמור לקחת חלק בגידול הילדים שלו

ובהחלט מיקימאוס הוא אבא מדהים שמשתעשע עם הילדים שלו וגם משתתף פעיל בגידול שלהם

אבל לחשוב על זה שהוא יהיה איתם אחרי הצהרים ואני בעבודה?!?!?? חס ושלום!!

וגם מבעל שמטפל בילדים בצורה שוויונית...

אני עם שני ילדי בבית וטוב לי ונעים לי אבל בנוסף לזה אני עובדת כעצמאית בשעות שהילדים ישנים.

אני חושבת שאם לא היתה לי את העבודה הייתי מתחרפנת רק להיות עם הילדים.

אפילו שאני מאד שלמה עם זה שאני איתם וכיף לי וטוב לי.

המקום שבו אני נפגשת עם אנשים ברמתי ומאתגרת את היכולות האינטלקטואליות שלי (גם הרגשיות כמובן אבל זה גם מול הילדים) מחייה אותי. ממש ככה.

אין מה לעשות העולם משתנה ואישה שעיקר עיסוקה הוא הבית והילדים היא החריגה בנוף (ואני עוד עובדת ואנשים תוהים על זה ש"אני לא עושה כלום" כשאם הייתי צריכה לשלם למישהי שתגדל את הילדים שלי הייתי משלמת לה כמה אלפים טובים בחודש, כן? אבל אם אמא עושה את זה היא לא עושה כלום. ואני אמיתית לגמרי שאמרו לי דברים כאלה "יושבת בבית" בטח יושבת- על הריצפה ומשחקת מסירות עם הילדים, זה לא בדיוק מנוחה )

וכשאישה כזאת היא חריגה זה קשה גם להרגיש סיפוק ומימוש בתוך זה.

חוץ מהקטע של הנשים בגן שעשועים.

לא יודעת איפה הם גרים, אבל איפה שאני עוברת יש כבר מלא אבות בגן שעשועים עם הילדים שלהם...

מה שכן, צריך לשים לב שזו לא הדרך היחידה לממש הורות-

כך שרק להיזהר מלהסיק שאבא שלא נמצא עם הילדים שלו בגן שעשועים לא ממש הורות,

הוא יכול לעשות הרבה איתם גם לא שם

אבל כשגבר כמו שנכתב כאן מקנא בעבודתה "הקדושה" של אשתו...

כשאישה אומרת שהיא המטפל העיקרי מאיזשהו אילוץ...

יש מקום להגיד שיש מקום לבחירה ולשינוי!

לא חייבים להיצמד לסטנדרט הרגיל... בסופו של דבר שכל אחד יבחר מה שטוב לו, שהדגש הוא על בחירה ולא כי ככה, כי זה אילוץ, כי מסתכלים עלייך לא טוב.

וכמובן שהבחירה מתחילה הרבה לפני שנהיים הורים, כדברי גילה שאח"כ גם שאר הבנות הסכימו "צריך לדעת עם מי להתחתן".

עניתי על זה ביחס לעולם הכללי,

לא ביחס לאנשים שמקנאים בעבודה הקדושה של נשותיהם

(הקטע הלא ברור לחלוטין הוא- אם אתם מקנאים, מה מונע מכם לעשות זאת בעצמכם גם? 

אבל אל תענו כאן על זה, זה סתם יהפך לניצלוש!!)

וברור שצריך לבחור עם מי מתחתנים, מסכימה לחלוטין!!!

(ואם אנשים יבררו מה ההשקפה הזוגית של המדוייט שלהם, ולא יגידו שלא מדברים על זה בדייטים,

הרבה עוגמות נפש יחסכו בעולם.)

בסופו של דבר במיוחד דייטים במטרה לרוב היא הקמת בית...

יותר נשברו - הבינו ששותפות בבניין בית, יכולה להתחלק גם בצורה שונה מהחלוקה של פעם שהייתה הרבה יותר חד משמעית מהיום (ופעם - אני מדבר על ממש פעם,, כאשר הגבר יצא לעבודתו הפיזית לרוב, במשך רוב שעות היום, והיה המפרנס היחיד או העיקרי ממש של המשפחה, והאישה הייתה לרוב עקרת בית או עוסקת ב"עבודה פשוטה", והייתה המטפלת העיקרית בבית).

בגדול - כל זוג מוצא את דרך המלך אצלו. ברור שאם האישה עובדת בשתי עבודות והבעל הוא אברך, אז יצא לו הרבה יותר להיפגש עם הילדים שלו, ומצד שני גם ברור שאם האבא עובד בהייטק ויוצא לעבודה בחמש בבוקר וחוזר בשבע בערב, והאישה, נגיד, עוסקת בחינוך, והשעות שלה הרבה יותר גמישות - אז היא תבלה יותר עם הילדים.

אני מאמין שרוב הזוגות לא "עושים דווקא" - הם חיים ביחד ומתאימים את החיים שלהם לפי מה שנוח לשניהם. אני לא מכיר הרבה משפחות בהם הבעל הוא נטו שייח טורקי שמטיל על האישה לעשות הכל.

אגב, באופן אישי - ברור לי שאם אישתי תחשוב אפילו על להגיד לי שאני לא יכול לצאת עם הילדים לגן שעשועים, שזה יהיה לחלוטין לא מקובל מבחינתי למה שרק היא תהנה מהעיסוק המקסים בעולם - גידול הילדים שלנו???

אם אשתי תהיה רופאה שבקושי נמצאת בבית ואני אעסוק במקצוע שהוא די "גמיש" ו"נוח" - אז כן, כנראה שאני אהיה מבחינת שעות וטיפול בילדים, אולי אפילו יותר דומיננטי ממנה. אין בזה שום פסול, בהחלט.

הזה): כל המשפחות בתוכנית הן משפחות שיכולות להרשות לעצמן שאחד ההורים יישאר עם הילדים (או להביא מטפלת).

לפחות הורה אחד, אם לא שניהם עובדים בעבודה עם הכנסה גבוהה ויפה ובמקרה שציינת גם בעבודה גמישה.

אנ'לא מכירה הרבה עובדים שהבוסים שלהם יקבלו בהבנה את זה שהם יוצאים מהעבודה, כדי ללכת עם הילדים לגן שעשועים.

מצד שני, אני גם לא מכירה אישית ח"כים....

על השאר, אולי בפעם אחרת. 

תוכנית מעניינת.

והוא עובד, פשוט גמיש יותר בשעות... וכנראה יש מטפלת.

גם רוני מאנה ואשתו שניהם עובדים ויש מטפלת שצריך,

כנ"ל נטשה ובעלה,

היחידה אולי שנשארת בבית היא נועה ירון, שגם שם העיסוק מאוד מרכזי בבית הוא החוסר כסף ובעיות כלכליות...

כל הזוגות האחרים אולי יכולים להרשות לעצמם מטפלת כשצריך, כי שניהם עובדים ועובדים יפה....

או לטייל

(למשל ללכת לדואר להביא משם את כל השטויות מסין)

זה קרה הרבה מדי פעמים תוך כדי שיחות ארוכות וממושכות בסלולרי, אבל קרה.

ביחס לאנשים אחרים במקצוע שלי יש לי יחסית הרבה שעות עם הבן שלי וזה למרות שאני עובד כנראה יותר שעות מרוב הכותבים פה.

הוא פשוט לידי.

אני ליד המחשב שלי - והוא ליד המחשב שלו. לפעמים רואה סרט אבל רוב הזמן הוא פשוט משחק בצעצועים שלו על שטח שהקציתי לו על השולחן שלי.

קצת מעצבן הבלגן שהוא עשה לי פה, אבל לא נורא. יש גבול ברור

בסוף אני מהבודדים כאן שלובשים חולצה לבנה היום...

4-5 פעמים <ר>

ובתור עובדה הביא את עצמו, בתור אחד שהפסיק לעשן כבר עשרות פעמים!!!

הנה, הוכחה שזה קל!!!

אמרו על אחד שהיה הכי גרוע במחזור שלו שהוא לא יתחתן אף פעם...

בסוף הוא התחתן הכי הרבה פעמים

אייי מה אנו מה חיינו

לבוא למפגשי פורום, להצטרף לקבוצות וואצאפ ערוצניקיות,

להיות בקשר עם כל הערוצניקים/יות (השלם את החסר) בחיים האמיתיים.

הבעיה היא שהבנאדם הכי מומחה ביעילות פה בסביבה,

הוא גם יעיל בלעשות את הערוץ כל כך טוב שאי אפשר בלעדיו

דבר איתי באישי אם ת'רציני

ואולי לא באמת שנים אבל אולי כן יש משהו?

או שלגמרי עשיתי סלט שלם מכל מיני דברים שאני שומע...

לא באמת התכוונתי "שנים" במובן של - מעל שנתיים... (מיעוט רבים). אלא זה כמו שאומרים, "וואי, זה לקח שנה..." על דבר שבמציאות לקח "רק" חצי שעה אבל נראה לך כמו המון זמן בדימיון...

בס"ד

ברחתי משם מהר...

(למרות שאז עדיין הייתי בפורומים האלו)

אם כן, שווה להתייחס לזה בהתאמה ואולי לאפשר בתגובה לבטל את התזכורות האלה.

אז לדעתי כדאי לבטל את ההתראות על תגובות לשרשור שגם אני הגבתי בו ולהשאיר רק את ההתראות על תגובות ששורשרו לתגובה שלי.

4 שעות עבודה, וכמה סרטים של "הופ" על המחשב ליד.

בעיקר שירים שאבא אוהב, בגירסא של איתן

בס"ד

(לא שאני רוצה לבטל כרגע, אלא סתם מתוך סקרנות)

שיהיה. ומלבד זאת, אני עוד אסתגל גם לזה מתישהו, בעז"ה.

לכל היותר, לא נעים.

.

בס"ד

שתיתי היום מקסימום 3 כוסות...

וארוחות לא אכלתי היום בכלל (רק בשעות הצהריים המאוחרות נשנשתי מעט בייגלה ובמבה)

מרגישה לא טוב. ולא זורם לי לשתות.

בד"כ מרגישה מאוד טוב בצומות, השנה אני חוששת..

של להקיא

|מתפרק|

תני כיוון מה את מחפשת.

ואת יכולה גם להתקשר למוקד של רבנים ולשאול אותם היכן יש רבנית באזור מגוריך.

או לברר במכון פועה

סגנון אישי של הרבנית?

http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=1029&lang=hebrew

במדור 'מעשה שהיה' שהתפרסם בגליון 213 של "שיחת השבוע" (י' בשבט תשנ"א), מופיע הסיפור הבא:

סקרנות של כומר

הזמנות להרצאות הן אצלי דבר שגרתי, מספר הרב דוד שוחט, תושב טורונטו שבקנדה. אבל ההזמנה שהגיעה אלי מבופאלו היתה חריגה. הוזמנתי להופיע בכינוס שבו השתתפו סטודנטים יהודים וגויים, ולהרצות על ענייני יהדות...

החלטתי לשאול את עצת הרבי שליט"א. טילפנתי למזכירו של הרבי... כעבור זמן קצר נתקבלה התשובה. הרבי הורה לי להיענות להזמנה ולדבר על נושא הצדקה. היה זה בשבוע שבו קראנו בתורה את הפסוק: "פתוח תפתח את ידך"...

דיברתי על נושא הצדקה. בתוך הדברים סיפרתי את הסיפור הידוע על אותו עשיר שלא נתן פרוטה לצדקה בימי חייו, עד שכל בני העיירה בזו לו וכינו אותו 'גוי'. כשנפטר, קברו אותו בביזיון בחלקה צדדית של בית-העלמין. אבל אז חדלו פתאום כמה מבעלי-הצדקה הגדולים של העיר לתמוך בעניים, והתברר כי כל מה שהם חילקו במשך השנים היה מרכושו של אותו עשיר 'קמצן'...

כאשר התבררה עובדה זו לרב העיר, בעל 'תוספות יום-טוב', אסף את בני העיר והלך עמם לבקש סליחה ומחילה ליד קברו של העשיר. הוא אף ציווה, שבבוא עתו יקברו אותו ליד העשיר...

בדרכי אל היציאה עצר אותי אחד מפרחי-הכמורה, הודה לי בחמימות על הרצאתי וביקש שאחזור ואספר לו את הסיפור... הזמנתיו לחדרי שבמלון... וסיפרתי לו שוב את הסיפור. הוא היה מרוכז מאוד ובלע כל מלה. כשסיימתי, ביקש שאחזור על הסיפור בשלישית, כדי שיקלוט היטב את כל הפרטים...

כשסיימתי את דברי שקע הכומר הצעיר בהרהורים, ואחר-כך הפליט, שהעשיר ה'קמצן' היה סב-סבו...

חלפו כחמש-עשרה שנים. יום אחד, כשהגעתי לביקור בארץ-ישראל והתפללתי בכותל המערבי, ניגש אלי יהודי בלתי-מוכר, לחץ את ידי בחום ועמד על כך שאזהה אותו... לבסוף אמר לי: "אתה זוכר את הכומר הצעיר שבא אליך למלון וביקש לשמוע שוב ושוב את הסיפור על העשיר ה'קמצן'?... ובכן, אני הוא!"...

"כשהורי הגיעו לארה"ב, הם הסתירו ממני את מוצאם היהודי... בתוך כך חלתה אמי במחלה קשה, וכשעמדה להיפטר מן העולם גילתה לי כי בעצם אני יהודי. אז גם סיפרה לי בקיצור את סיפורו של העשיר ה'קמצן', ואמרה כי הוא אבי סבה, וכי הוא קבור ליד רב גדול, שלא זכרה את שמו"...

כאשר שמע מפי את הסיפור על העשיר הזה, נזכר בסיפורה של אמו... הוא החל להתעניין יותר ויותר ביהדות, ובסופו של דבר החליט לחזור בגלוי אל עמו ואל דתו. הוא הגיע לארץ-ישראל, נכנס ללמוד באחת הישיבות, וכיום הוא יהודי שומר תורה ומצוות, בעל משפחה, יהודי למופת...

פתאום הבנתי למה הורה לי הרבי להיענות להזמנה ולהרצות על צדקה לפני קהל מעורב של יהודים וגויים...

(יש את של החוצניקיות ויש את של הישראליות..)

אני מניחה ששל הישראליות אז לא יכולה לעזור..

סבא שלי עונה בדיוק לקריטריונים של אותו נתנאל - גם הוא עובד בשיפוצים בסנפלינג - ואני נחרד מהמחשבה שזה עלול חלילה חלילה לקרות גם לו, בלי עין הרע...  

(וסבא שלי הכי מקצועי שיש).

ההיגיון במדינה נורמאלית הוא אכן להתקשר למשטרה - המחשבים שלהם מתחילים לאתר את מיקום השיחה ברגע המענה, תמיד.

(קרוב שלי תת ניצב במשטרה. תאמינו לי שרוב השוטרים הם אנשים טובים והגונים שמשתדלים לעשות את מלאכתם על הצד הטוב ביותר...זה שיש קילקולים - נכון, בכל מערכת גדולה יש קילקולים, גם בצבא יש מפקדים שמרביצים לחיילים או חיילים שעושים זובור לחיילים אחרים או מפקדים שמלכלכים על מפקדים אחרים...זה לא אומר שהארגון פסול מהיסוד).

שמעתי את הערוכה.

חטפו אותי

הלו הלו הלו הלו של ערסים, אהה סליחה של המשטרה

יריות וצעקות של כאב

תלתה, תלתה

שיר

ותכנית של איזו אחת ברדיו

שיכלה למנוע הכל, זה הלא בסדר.

מה שהיה נמנע זה החיפוש אחריהם,

לא הרצח עצמו.

כי הרצח התרחש ממש בדקות הראשונות אחרי שהם עלו לרכב,

היו מקפיצים ניידת-

היא היתה ישר מוצאת את הגופות, שזה המון-

אבל הם לא היו בחיים...

אחת שאומרת שהם רק נפצעו ברכב ו 15 דקות אחרי השיחה למשטרה הם נרצחו, או לפחות אייל שנרצח בדקירות והתעמת איתם מחוץ לרכב.

משטרה תוך כמה דקות הייתה אמורה לעזור בכל מקרה.

שום דבר לא ברור שם, לפני חודש בערך עמדתי בטרמפיאדה שם, לכיוון ירושלים.. ומישהו הסביר לי שהם בכלל עמדו בכיוון ההפוך ומשם נחטפו (ולא ברור למה, כי הם היו בדרך לירושלים..) היו סימנים של הפרסה שעשה הרכב על הכביש.. ואז גילעד קלט שחוטפים אותם, ואז הוא התקשר..

בקיצור שום דבר לא ברור חוץ מזה שאי אפשר לסמוך על אף אחד

ולכן הם עמדו לכיוון בית שמש- מודיעין (הגיוני דווקא, חברות שלי שנסעו לכיוון נוף איילון והסביבה נסעו משם)

למוקדן לא ערכו את זה בזמן אמת.

היא לא התמקצעה בשביל שיחות כאלו. היא לא יודעת מה עושים במצבים כאלו.

המשטרה אמורה להיות קצת, קצת יותר.

גם המשטרה וגם מד"א, שחשבו שהבת שירות שנשרפת למוות עובדת עליהם.

הלוואי שהקב"ה יעזור לי להוציא רישיון לנשק, ופשוט אפסיק לבטוח ביצורי אנוש.

רק בו, ורק בו. וזו תהיה ההשתדלות שלי. 

זו המדינה שלי ואלו התוצאות. צר לי

בס"ד

אני יכול להעיד על כך שאצלנו בלי עין הרע נאלצנו לזמן שוטרים, ואני יודע שהם היו הכי נחמדים שיש.

משטרת פתח תקווה, אגב. 

(למען יושר - אני מתחת לצמ"ע.)

וזה גם אולי עונה לדי"מ שהיה קשר לפוליטיקה במי שהוא פגש אולי?

ובדומה למה שפותחת השירשור הביאה- גם ברצח של אשר פלמר הי"ד ובנו.

המשטרה ממש ניסתה להגיד בהתחלה שזה היה תאונת דרכים ואיבוד שליטה שלו על הרכב.

כסף או תרנגול?