פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1570)

בקושי אכלתי כמה עוגות

 

אני עכשיו רק שותה!

(טוב זה לא ממש סעודה, יותר מרק בשרי וכאלה..)

אני אישית לא

שהיה כל השבת על הפלטה
פצצה לקיבה |

בשבילי זה היה סגולה בדוקה למוות

לק"י

רק שאכלתי קצת יותר מידי, כי זה היה טעים
השלום לי...

כך שנטילת ידיים לפחות אמורה להיות נהוגה אצל כולם..

לק"י

בסעודה רביעית.

וחשוב להזכיר שיש קצת מצווה בסעודה הזאת שעושים במוצאי הצום

ע"פ הבת קול שיוצאת.

 

ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

אבל נראה לי שאין חיוב כי אנשים ממילא אוכלים

שאני מכירה עושים מעין ״סעודת יום טוב״ במוצאי כיפור.

ופעם הראשונה שהייתי אצל חמותי במוצאי כיפור והיה מרק ירקות על הכיריים וכל אחד אכל ביחידות לעצמו מרק והתנדף, הייתי בשוק...

אז טסנו מהר להורים שלי להשלים לי חסכים...

היה שם סעודה מלאה - מרק עוף , עוף קישוא ממולא , ירקות

1. למרות שהתפילה הייתה במקום לא נגיש בעליל אח שלי הצדיק ועוד חבר צדיק של המשפחה הרימו את אבא שלי וזכינו בכל זאת להתפלל במיניין הקבוע שלנו.
2. לא הרגשתי טוב כל כך אז פיספסתי קצת בבוקר וקצת בערב. אבל ב"ה שהצלחתי לסיים את הצום בלי להתעלף.
3. ב"ה שניתנו לי הכוחות וגם השנה הצלחתי בתענית דיבור כל הצום.
4. השבוע הייתה לי את החינה הכי מהמת שיכולה להיות. ההורים והמשפחה המדהימה שלי אירגנו את החצר בצורה מהממת. ודאגו לכל הפרטים הקטנים!
5. עוד ממש קצת זמן והחתונה מאחורינו. |מתה מפחד| |מתעלפת מהתרגשות|
6. בקרוב אני נכנסת למשפחה מדהימה וככל שהזמן עובר אני מבינה את זה יותר!
7. יש לי את הארוס הכי מדהים בעולם והכי מפרגן ומבין שיש. (מצטערת שזה שייך ללנו אבל אני מרגישה צורך להודות על זה)
8. אני חיה נושמת מתפקדת מחייכת יש לי עבודה אני מרוצה ושמחה במה שיש לי וזה הכי חשוב.


בשורות טובות ושבוע מצויין

איזה כיף לקרוא את זה

שבוע כיפי מאחורי.
ושבוע כיפי מלפני

מה שלא עזר לי.

רובם ככולם ממש לא חשובים וסתם דברים שכבר אני "מנוי" שלהם ונשלחים לי כשאני כמעט לא טורח לקרוא...

 

אבל בשביל זה קיימות כמה תיבות, אחת לכל המנויים האלו, ואחרות לצרכים שונים...

בערך חצי מהם דברים שאני באמת צריך לקרוא, ורבע מהחצי דברים שאני צריך להגיב עליהם.

חלוקת משניות לזכר... 

אף אחד מהם לא חשוב או דחוף

אם כן- למה שלחו לי הודעה עם בקשה להתקשר ל... ? |מנסה לנחש בלי הצלחה| 

"מה? איכותי? אני? מה אני אשכנזי נראלך?"

|כל השכונה עלייך|

 

 

אבל לערסים הכי ערסים, יש כבוד לעצמם והם לא עושים דברים מטומטמים.

;)
(בלי להכליל)

חחח אני לא רוסי אבל ... . .חיחיחי

 

 

יש כשל לוגי בביטוי

שעושים פוזות אבל לא פוגעים באיש..

מקרוב, קצת לקלף את הקליפות ולראות כמה שהם מדהימים!

אני מתנדבת עם נוער בסיכון בשירות לאומי ואין לי מילים, פשוט רק ללמוד מהם.

כן, הם יכולים לפגוע בך ולהעליב אותך, אבל צריך לדעת לא לקחת את זה קשה.

 

קיצר, אני מאוהבת בערסים!

כפרה עליהם!

עד שזה מגיע לפגיעה פיזית. לא כל דבר צריך להכיל. אבל אני בטוחה בטוחה שרובם לא כאלו. אני בעיקרון ממש מחבבת אותם.

תדברי איתם פעם אחת יפה ותחייכי אליהם, הם יבנו לך ארמון בערך...

אוקיי????!!!!
אפשר לחשוב מה אמרתי.
אני אוהבת אותם, הם בסך הכל אנשים טובים שעושים פוזות.
יש להם לב זהב שזה מעורר הערצה.
מוכנים לתת מכל מה שיש להם ולהחסיר מעצמם בשביל שהטחר לא ירגיש חוסר

בס"ד

א. ה"שתקו" שלי לא נאמר בטון כועס, מקווה שלא לקחת את זה קשה

ב. אני אמרתי בדיוק מה שאמרת רק במילים אחרות...

אני לא לוקחת קשה...
זה בסדר!
גמר חתימה טובה!!

פעם אחת עליתי במדרגות, וישבו למטה כמה ערסים.

אח"כ סיפרתי לבעלי בתדהמה שהיה לי מוזר שהם לא הציעו לעזור! 

כאילו- אני רגילה שתמיד ערסים קופצים לעזור..

 

(ואני גדלתי עם ערסים, וזכיתי גם לפגוש מקרוב את הצד הלא נחמד שלהם, כולל לחטוף מכות. ועדיין- יש להם גם צד טוב.)

מקלידים בתיבה מצד שמאל את השם, לוחצים על פעולות ונכנסים לכרטיס אישי שלה.

בהתחלה חשבתי שזה לקוח מדסי רבינוביץ ז"ל ורק ברגע זה אני נזכר ששם זה היה 'עיגולים של שמחה' אבל אולי זה 'מושאל' משם.

אחרי שאמרו לי ששל אתמול בלילה לא נתפסת...זה באמת נכון?

תהיה בעז"ה עוד אחת. מפסקת..
אולי נאכל משו בין לבין.

ולא הלך לי עם הקרפלך

בגזרה לחתונה

עכשיו עוגה תבוא ותגיד לכם שרק אתמול טחנתי מלא צ'יפס

טחנתי לא פחות ממך!!!!


ועוד טחנו לאמא שלי

מה נחשב בגדר "סעודה"?

 

|מפלילה את עצמי|

צומות לא משפיעים עלי

סתם..
גמר חתימה טובה!!

מצידי להיות שבעה וזהו.

 

מה מהנה אותך, חברתי, בפעולת האכילה?

את אנורקסית יעלי?

אני לא כלום. אני רק מתעצלת לחשוב כל פעם מחדש מה אני רוצה לאכול

וכלום לא מתחשק לי לאכול,

אז אני לא אוכלת..

ו-תעשי לך תפריט שבועי. זה ממש לא בריא!!

אפילו שקשוקה חריפה לא מפתה אותי כבר!! 

 

אני יודעת שזה לא בריא ואני מרגישה את ההשפעות..

אבל באמת שלא בא לי לאכול כלום,

ומרוב  שלא בא לי- אני באמת לא אוכלת.

 

 

ואני בסדר.. לא קרה כלום, ב"ה.

 

לק"י

בעיקר אם מבשלים לי

וככה גם נחסכת ההתלבטות.

[כבר שבוע וחצי.. ]

 

אבל כלום לא מפתה אותי לפתוח את הפה.

 

הרזים לא אוהבים לאכול.

השמנים מאד אוהבים לאכול.

 

איזה מין שוויון זה?

 

|מתחרפנת כשאני רואה אנשים רזים שאומרים: אני לא רעב עכשיו, לא בא לי לאכול, זה משמין מידי וכו'.|

'צטערת, אני קוראת רק ספרים משכילים.. 

מומלץ מאוד. אגב.
עם מסר מקסים.

איזה וורט טוב יעשה את זה בצורה אפקטיבית יותר.. 

 

 

[לא באמת]

|נופלת אפיים ארצה|

מה עם איזו ברכה ליו"כ??

שהסעודה המפסקת הטעימה שלכם מחר תהיה קדושה,

ושגם עליכם יאמר כי כל האוכל ביום ט' באב כאילו צם גם בט' וגם בי'.

 

ובכלל, חיים ארוכים, בריאים מנוצלים ושמחים בהרבה ס"ד!

ואפילו אני ואפילו בשעה כזאת יודע שהצום הקרוב זה יום כיפור ולא ט׳ באב...! 

 

 

 

 

סרט ההמשך על בסיס ספר ההמשך של צ'ארלי.

 

אבל אכן בפני עצמו גם הסרט הוא יפה. אם כי לרוב, בסרטים שמבוססים על ספרים - אני תמיד אוהב בסוף יותר את הספר...יותר מקום לדמיון, וגם, כמובן - הראשוניות

אצלי זה יותר בלבול מוח מאשר בזבוז זמן..

אבל בערב זה נהיה קשה

ככה נראה לי. אני מדבר, כמובן, על להסתובב באופן קבוע עם אינפוזיה שמחדירה לך ישירות למערכת ב-ד-י-ו-ק מה שאת צריכה ולא יותר מזה. אין פסולת, אין דברים מזיקים.

 

אבל לא נראה לי שיש מישהו שמאחל את זה לעצמו

 

(אני מכיר סיפור אישי על אחד שעשה ניתוח קיצור קיבה, לא נפרט, רק נגיד שהרופאים הרשלניים גרמו לסיבוכים איומים, שבסופם - האיש היה חייב לשכב בבית חולים במשך כחצי שנה, מחובר לרוב לאינפוזיה, ועם בעיות בריאותיות גדולות. אז את המטרה המקורית של הניתוח הוא קיבל - האיש רזה בצורה מדהימה - אבל לא נראה לי שהוא רצה שזה יהיה בדרך הזאת... (אגב - הניתוח ברמה הכי יבשה "הצליח" - הם קיצרו לו את הקיבה. אבל בדרך עשו כמה טעויות פטאליות שככל הנראה יסדרו כעת כלכלית את האיש עד סוף חייו).

צריך להחליף ונפלון כל 3 ימים, אחרת סיכון לפלבטיס, ומעצם היות ונפלון בגוף יש סכנה לחדירת מזהמים.

 

בנוסף אם נעשה חישובים של כמה סוכרים יש בסטנדרט או הרטמן, נגלה שבתמיסות המקובלות הללו אין למעשה את כל צרכי הגוף, ובטח לא כמות קלוריות נדרשת, מעבר לתפקוד חיוני[וכמה נותנים ליום? 1-3 ליטר?]

 

כמובן יש אופציה לצנתר מרכזי[פיק ליין, היקמן ופורט], אבל שלא תחשוב שזה חסר סיבוכים כמו זיהום, טרומבזות וכו'....

 

אם כבר תזונה לוריד, לא צריך אינפוזיה, אלא PPN או TPN[[תלוי אם זה לוריד פריפרי או מרכזי], ובמקרה הזה משתמשים גם במכשיר חשמלי מעצבן הנקרא IVAC. גם כאן יש מקור לזיהומים, הסוכרים לעתים נהיים גבוהים וכו'. בקיצור זוהי דרך זמנית לכלכלה.

 

דרך זמנית נוספת היא זונדה, זה מאוד לא נעים להסתובב עם זה, ואסור יותר מ10 ימים עקב מצב של תלות בהאכלה בזונדה.

 

יש אפשרות גם להכנסת גסטרוסטום[PEG], יש חולים זקנים שעושים את זה אלקטיבית לצורך האכלה. מדובר בפתרון קבוע הדורש פעולה ניתוחית.

 

וגם אני מכירה מישהו שעשה SLEEVE ובסוף שכב כמה חודשים טובים בבי"ח ונאלץ לעבור גסטרקטומי מלא-  משמע כלכלה רכה/נוזלית להמשך החיים....

אולי יקל אם אגיד שיש שקוראים לונפלון- ברנולה.... אבל ונפלון עדיין מונח מקובל...

וSLEEVE הוא אחד מסוגי הניתוחים הבריאטריים להרזייה....בו מורידים את נפח הקיבה ויוצרים מעין צינור המשכי לושט, אחד הניתוחים עם התוצאות הטובות...מסייע להורדת ההורמון גרלין שאחראי על הרעב.. ובנוסף רואים שעוד לפני הירידה במשקל הוא הניתוח שמסייע להתגבר על סוכרת! [עד כדי כך שאפילו יש שחשבו עליו כפתרון לכלל חולי הסוכרת..]

 

שאר הדברים שכתבתי עליהם הם שיטות לקבלת נוזלים/כלכלה שלא דרך הפה.

אותו אוכלים. 

אבל הוא אוהב אותנו ורצה לשמח אותנו במינים רבים של מאכלים בצבעים וטעמים שונים. 

 

אני לא מפקפקת ח"ו בכוונותיו ומעשיו של הבורא יתברך, יתרומם ויתנשא.

 

 

הקב"ה אוהב אותנו ולכן רוצה שנהיה בריאים.. ולא משנה מה יביא לזה..

אי אפשר למצוא אותו סתם בחנות וגם יקר להחריד! 

לגבי היתר מכירה- תלוי מי הרב שלך

- אברכים שהאישה עובדת קשה.

- אנשים בעבודות פשוטות (כאלה שאין עליהם עול)

 

- כאלה שכל הזמן בטלפון/בהודעות

 

למפגש חברתי...

 

כמובן כל מצב הפוך הוא מבורך...

איזה משפט שיוויוני זה להגיד "גבר יכול למצוא זמן לטפל בילדים אישה יכולה להיות קריירסטית"

אגב, שיוויני זה בטוח לא יהיה. לפחות לא עד שגברים יוכלו להיות בהריון וללדת..

לדברי גילה הוא שיוויון ההזדמנויות לממש את עצמך בהורות לפי איך שאותה הורות וזוגיות מנהלת.

ואם המימוש המקסימלי הוא אישה שממצה את עצמה וגבר עם הילדים?

 

ודווקא בדג' שהבאתי גם הגבר מצליח- עו"ד, פשוט עם יותר גמישות. 

לא יכול להיות שהמימוש המקסימלי של האישה זה עם ילדים?

כולל זה שבו תיארו כמה גברים קנאה בנשים שהן עם הילדים.

אז התשובה שהכל תירוצים...

 

 

לבד עם כל הנשים בגינה

 

גם ממש משעמם להיות שם בלי אפשרות לדבר עם אף אחד

שקרים על "זמן איכות" לא באמת מפצים על שעות עבודה מטורפות.

היא מפסידה משהו שהיא בחיים לא תוכל להשלים אותו -

החויה של גידול הילדים היא עוצמתית וכבירה שאין משנה לה 

וכן אני בהחלט חושבת שבעל אמור לקחת חלק בגידול הילדים שלו

ובהחלט מיקימאוס הוא אבא מדהים שמשתעשע עם הילדים שלו וגם משתתף פעיל בגידול שלהם

אבל לחשוב על זה שהוא יהיה איתם אחרי הצהרים ואני בעבודה?!?!?? חס ושלום!!

 

היא מרוויחה כן להיות אם, וכן לממש את עצמה קרייריסטית.

אומרים שאחת הבעיות המונעות מנשים להצליח בשוק העבודה ולפרוץ את תקרת הזכוכית היא הציפייה החברתית שהן צריכות להיות עם הילדים ולכן נשים עושות את המצופה מהן, והחברה מביטה רע על מי שלא עושה זאת - התגובה שלך ממחישה זאת.

שאת מדברת בתור רווקה!והיא (מינימאוס) מדברת בתור נשואה...

את לא מוכנה לקבל את זה שאישה יכולה להרגיש מימוש מקסימלי ע'י טיפול בבית ובילדים!?

וגם מבעל שמטפל בילדים בצורה שוויונית...

אני עם שני ילדי בבית וטוב לי ונעים לי אבל בנוסף לזה אני עובדת כעצמאית בשעות שהילדים ישנים.

אני חושבת שאם לא היתה לי את העבודה הייתי מתחרפנת רק להיות עם הילדים.

אפילו שאני מאד שלמה עם זה שאני איתם וכיף לי וטוב לי.

 

המקום שבו אני נפגשת עם אנשים ברמתי ומאתגרת את היכולות האינטלקטואליות שלי (גם הרגשיות כמובן אבל זה גם מול הילדים) מחייה אותי. ממש ככה.

 

אין מה לעשות העולם משתנה ואישה שעיקר עיסוקה הוא הבית והילדים היא החריגה בנוף (ואני עוד עובדת ואנשים תוהים על זה ש"אני לא עושה כלום" כשאם הייתי צריכה לשלם למישהי שתגדל את הילדים שלי הייתי משלמת לה כמה אלפים טובים בחודש, כן? אבל אם אמא עושה את זה היא לא עושה כלום. ואני אמיתית לגמרי שאמרו לי דברים כאלה "יושבת בבית" בטח יושבת- על הריצפה ומשחקת מסירות עם הילדים, זה לא בדיוק מנוחה )

וכשאישה כזאת היא חריגה זה קשה גם להרגיש סיפוק ומימוש בתוך זה.

חוץ מהקטע של הנשים בגן שעשועים.

 

לא יודעת איפה הם גרים, אבל איפה שאני עוברת יש כבר מלא אבות בגן שעשועים עם הילדים שלהם...

 

מה שכן, צריך לשים לב שזו לא הדרך היחידה לממש הורות-

 

כך שרק להיזהר מלהסיק שאבא שלא נמצא עם הילדים שלו בגן שעשועים לא ממש הורות,

 

הוא יכול לעשות הרבה איתם גם לא שם

אבל כשגבר כמו שנכתב כאן מקנא בעבודתה "הקדושה" של אשתו...

כשאישה אומרת שהיא המטפל העיקרי מאיזשהו אילוץ...

יש מקום להגיד שיש מקום לבחירה ולשינוי!

 

לא חייבים להיצמד לסטנדרט הרגיל... בסופו של דבר שכל אחד יבחר מה שטוב לו, שהדגש הוא על בחירה ולא כי ככה, כי זה אילוץ, כי מסתכלים עלייך לא טוב.

וכמובן שהבחירה מתחילה הרבה לפני שנהיים הורים, כדברי גילה שאח"כ גם שאר הבנות הסכימו "צריך לדעת עם מי להתחתן".

עניתי על זה ביחס לעולם הכללי,

 

לא ביחס לאנשים שמקנאים בעבודה הקדושה של נשותיהם

 

(הקטע הלא ברור לחלוטין הוא- אם אתם מקנאים, מה מונע מכם לעשות זאת בעצמכם גם? 

 

אבל אל תענו כאן על זה, זה סתם יהפך לניצלוש!!)

 

וברור שצריך לבחור עם מי מתחתנים, מסכימה לחלוטין!!!

 

(ואם אנשים יבררו מה ההשקפה הזוגית של המדוייט שלהם, ולא יגידו שלא מדברים על זה בדייטים,

 

הרבה עוגמות נפש יחסכו בעולם.)

בסופו של דבר במיוחד דייטים במטרה לרוב היא הקמת בית...

יותר נשברו - הבינו ששותפות בבניין בית, יכולה להתחלק גם בצורה שונה מהחלוקה של פעם שהייתה הרבה יותר חד משמעית מהיום (ופעם - אני מדבר על ממש פעם,, כאשר הגבר יצא לעבודתו הפיזית לרוב, במשך רוב שעות היום, והיה המפרנס היחיד או העיקרי ממש של המשפחה, והאישה הייתה לרוב עקרת בית או עוסקת ב"עבודה פשוטה", והייתה המטפלת העיקרית בבית).

 

בגדול - כל זוג מוצא את דרך המלך אצלו. ברור שאם האישה עובדת בשתי עבודות והבעל הוא אברך, אז יצא לו הרבה יותר להיפגש עם הילדים שלו, ומצד שני גם ברור שאם האבא עובד בהייטק ויוצא לעבודה בחמש בבוקר וחוזר בשבע בערב, והאישה, נגיד, עוסקת בחינוך, והשעות שלה הרבה יותר גמישות - אז היא תבלה יותר עם הילדים.

 

אני מאמין שרוב הזוגות לא "עושים דווקא" - הם חיים ביחד ומתאימים את החיים שלהם לפי מה שנוח לשניהם. אני לא מכיר הרבה משפחות בהם הבעל הוא נטו שייח טורקי שמטיל על האישה לעשות הכל.

 

אגב, באופן אישי - ברור לי שאם אישתי תחשוב אפילו על להגיד לי שאני לא יכול לצאת עם הילדים לגן שעשועים, שזה יהיה לחלוטין לא מקובל מבחינתי למה שרק היא תהנה מהעיסוק המקסים בעולם - גידול הילדים שלנו???

 

אם אשתי תהיה רופאה שבקושי נמצאת בבית ואני אעסוק במקצוע שהוא די "גמיש" ו"נוח" - אז כן, כנראה שאני אהיה מבחינת שעות וטיפול בילדים, אולי אפילו יותר דומיננטי ממנה. אין בזה שום פסול, בהחלט.

הזה): כל המשפחות בתוכנית הן משפחות שיכולות להרשות לעצמן שאחד ההורים יישאר עם הילדים (או להביא מטפלת).

לפחות הורה אחד, אם לא שניהם עובדים בעבודה עם הכנסה גבוהה ויפה ובמקרה שציינת גם בעבודה גמישה.

 

אנ'לא מכירה הרבה עובדים שהבוסים שלהם יקבלו בהבנה את זה שהם יוצאים מהעבודה, כדי ללכת עם הילדים לגן שעשועים.

מצד שני, אני גם לא מכירה אישית ח"כים....

 

על השאר, אולי בפעם אחרת. 

תוכנית מעניינת.

 

 

 

 

והוא עובד, פשוט גמיש יותר בשעות... וכנראה יש מטפלת.

 

גם רוני מאנה ואשתו שניהם עובדים ויש מטפלת שצריך,

כנ"ל נטשה ובעלה,

 

היחידה אולי שנשארת בבית היא נועה ירון, שגם שם העיסוק מאוד מרכזי בבית הוא החוסר כסף ובעיות כלכליות...

 

כל הזוגות האחרים אולי יכולים להרשות לעצמם מטפלת כשצריך, כי שניהם עובדים ועובדים יפה....

או לטייל

(למשל ללכת לדואר להביא משם את כל השטויות מסין)

 

זה קרה הרבה מדי פעמים תוך כדי שיחות ארוכות וממושכות בסלולרי, אבל קרה.

 

ביחס לאנשים אחרים במקצוע שלי יש לי יחסית הרבה שעות עם הבן שלי וזה למרות שאני עובד כנראה יותר שעות מרוב הכותבים פה.

הוא פשוט לידי.

אני ליד המחשב שלי - והוא ליד המחשב שלו. לפעמים רואה סרט אבל רוב הזמן הוא פשוט משחק בצעצועים שלו על שטח שהקציתי לו על השולחן שלי.

קצת מעצבן הבלגן שהוא עשה לי פה, אבל לא נורא. יש גבול ברור

בס"ד

בוקר טוב

בסוף אני מהבודדים כאן שלובשים חולצה לבנה היום...