הלכות הנפת הדגל (ובו כ"ב סעיפים)
א. מצוות הנפת הדגל, מצוה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאד, שנאמר "ודגלו אלי אהבה".
ב. נהגו רוב ישראל, לתלות דגל כחול לבן על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בארץ ישראל. יש שנוהגים לתקוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש הנוהגים לתלות הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ.
ג. המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו, שהרי כל עניינו של דגל להתנופף בחוץ על נס, כנאמר "על נס להתנוסס".
ד. נשים חייבות להניף, שאף על פי שדרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש, אף הן היו באותו הנס.
ה. חסידים ראשונים נהגו לתלות הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. ויש להקל לכל הציבור, להניף את הדגל בו ביום, וזמנו עד יום ירושלים, וכל המשהה את הדגל לאחר מכן עובר בבל תוסיף.
ו. מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ולאחר שעיינתי רבות, נוטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות.
ז. שיעור הדגל לכל הפחות אמה על שתי אמות, מטעם פירסומי ניסא והמהדרים נהגו לתלות דגל שגודלו שתי אמות על ארבע אמות, וידוע מה שקרה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים.
ח. צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר הדגל פסול, ויש לגונזו. דגל ארוך שתולים על הבנינים, אעפ"י שאין לו מגן דוד – כשר, מכיון שניכר בו שנעשה לשם מצוות דגל, הרי הוא בכלל דגלי ישראל הכשרים.
ט. יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום.
י. ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מן הציבור ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין. אמנם, יש להסתפק האם גם אוטובוסים ומוניות חייבות בדגל, והמחמיר להניף דגל ישראל באוטובוס תבוא עליו הברכה, ובלבד שלא יריב עם הנהג, ולא ירבה מחלוקות בישראל. ומעשה בחסיד אחד שקנה מכונית ביותר מחומש, להניף עליה דגל ישראל, והעני.
י"א. מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל. על אופניים או אופנוע אין להניף דגלון, מפני שאינם ראויים לישיבת קבע.
י"ב. בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, ואעפ"כ יש לכל בן ישראל להחמיר ולקנות דגל משלו בעשרה שקלים, לקיים את הפסוק "איש אל דגלו".
י"ג. בדין דגל שנעשה ע"י נכריים נהגו להקל ובלבד שיעמוד אצלו ישראל, בזמן רקימת המגן דוד. דגל עם מגן דוד של חמש צלעות, מנהג עובדי כוכבים ומזלות הוא, ויש לשורפו.
י"ד. נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל ויש למחות בהם משום ביזוי המצווה. ברם, נהגו לכסות את ארונות הרוגי המלכות בדגל ישראל, ויש למנהג זה שורשים עמוקים בספרים הקדושים.
ט"ו. יש שנוהגים לתלות דגל עמא- ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא. ברם, בענין תלית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלו’.
ט"ז. נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח, וכן נהגו גבאי בתי הכנסיות לתלות שרשות נייר, ובהם תמונות הדגל וסמל המדינה, בליל התקדש חג. ומנהגים אלו יש לו שורשים עמוקים בקבלה, כידוע ליודעי ח"ן.
י"ז. דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה. ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור. וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעות על חילול ד’ ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים שלא ידעוך".
י"ח. מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, מכיון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל. ברם, אחר שעיינתי רבות בדבר חשבתי שמא אוחזים הם בתשובת המשקל, כלפי אלו המכונים חרדים היושבים בארץ הקודש ואינם מניפים, ואילו הם נמצאים בגלות ומניפים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וד’ יעשה הטוב בעיניו.
י"ט. בענין שנהגו בני ישראל להכות בפטישי פלסטיק על קודקודי בריות, אמר כבר הנביא ישעיה: "איש לרעהו יעזורו ולאחיו אמר חזק, וחזק חרש את הצרף ומחזיק בפטיש את הולם". וכן כל דבר שמוסיף אחווה ורעות בישראל, רוח חכמים נוחה הימנו, ובלבד שלא יכו מכה שיש בה ספק פיקוח נפש.
כ. ברם, בענין תרסיס שלג, אף שנאמר "ומשלג אלבין", יש לאסור באיסור חמור, וכבר צווחתי על דא, שאין לעבור על דברי המלכות שאוסרת ומחרימה תרסיס מסוכן זה, וכן שאין לעשות את ישראל מלוכלכים בחג, ועוד שמרבים מדון וריב בעיצומו של החג הקדוש הזה.
כ"א. מיד לאחר תפילת ערבית של חג, נהגו אנשי מעשה שבירושלים תובב"א, למהר ולעלות על הגגות, כנאמר "כי עלית כוליך לגגות" בכדי לראות זיקוקין של הר הרצל, ואין מזרזים אלא למזורזים. והמהדרין נהגו לצהול בעת חזיון הזיקוקין דינור, וכל שלא ראה שמחת זיקוקי יום העצמאות, לא ראה שמחה מימיו.
כ"ב. נהגו כל אלו שיש בהם ריח של תורה, לעלות ברגל ביום העצמאות לראש המדינה, ואל השרים היושבים ראשונה במלכות, ואל שרי הצבא. ויש לעם ללמוד ממנהגיהם הטובים וללכת בדרכם. וכל הזוכה לראות פני ראש הממשלה עין בעין ולדבר איתו פנים בפנים, מעלה עליו הכתוב כאילו ראה פני שכינה, ומובטח לו שניצול ממרעין בישין ומדינים קשים בכל אותה שנה, ולא זו בלבד, אלא שזוכה לדברים הרבה (וכן נהגו לצאת ולראות במצעדים, במטסים במשטים ובמפגנים של צבא המלך, ולבקר במחנותיהם באשר הם, וכל הרואה במערכות ישראל, מובטח לו שיקראו לו למילואים דבר שנה בשנה).