פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 174)

והלוואי והייתי מצליחה לכתוב יותר מזה.

אין לי הרבה מה להגיד לך כי אני לא מכיר אותך מעבר לטפח שאתה חושף פה..

רק דבר אחד אני אגיב: ה"כלום" שכתבת עליו - הוא לא אמת. נסה לזכור את זה גם כשזה ממש נראה לך הפוך.

אולי הכלום הוא לא אמת.
אולי לפעמים אני מבין את זה בשכל.
אבל תחושת הריקנות נשארת שם בכל זאת.
להתמודדותי.
מה זה אומר?
שאני לא מפנים מספיק לעומק?

אבל לרגע אל תאמין שזה באמת.
בנקודת הזמן הנוכחית זאת החווייה שלך.
אבל "אתה" זה הרבה יותר עמוק, ורחב, ויציב, וקיים ואמיתי - מאשר החווייה שלך בנקודת זמן נוכחית. לטוב ולרע. כרגע זה לטוב.
לפעמים מספיק רק להיות מודע לזה, המודעות יכולה לתת פרופורציות וכוח להתמודד.
בהצלחה יקר

הייתה שבת כיפית
מתקדמים בצורה טובה בלימודים ברוך ה'

לא פותח כי משתדל כמה שפחות להיות בפלאפון כשאני עם אנשים

אין לי פלאפון כזה אז לא קורה לי אבל בדומה לזה, כשאני במחשב במקום ציבורי אני חוששת שאנשים שבערוץ יזהו שאני בפורומים. מאנשים שלא בערוץ ולא מכירים אין לי בעיה.

יש כל מיני סטיגמות על הפורומים(שרובן נובעות מחוסר היכרות) שפחות בא לי שישימו עליי

פעם חברה אמרה לי שלא היה לה מה לעשות והיא מלא זמן הייתה על ערוץ 7. ניסיתי להבין אם היא בפורום בשאלה מה היא עשתה שם? אבל היא ענתה שהיא קראה מלא כתבות. לא נראה לי היא יודעת שהפורום קיים.

נראה לי אם היא הייתה אומרת שהיא בפורום הייתי מספרת לה שגם אני. אבל למי שלא יודע מה זה זה בטח נשמע מוזר אז אני לא מספרת לאף אחד.

 

בכל מקרה, לא ידעתי שההתפדחות הזאת לא לפתוח את הפורום היא משהו שיש לעוד אנשים.

שמציק,
הכל באווירה טובה
ובמצב פתוח ונעים.

אז תנקה ..
אם לא תעשו שעות מראש שכולם מנקים

הייתי מתחיל עם ישיבת דיירים אחת או שתיים לדבר על זה.

אפשרות שניה, להציע לחבר המבולגן שאתה תעשה ניקיונות בשבילו במקומות האלו וזה יעלה לו כך וכך לחודש. לפעמים קשה לו לשנות את האופי אבל יוכל לשים סכום כסף ואתה תצא מרוצה כי לא עבדת סתם, אלא התפרנסת ובסוף הכל מסודר. כמובן, רק אם זה מתאים לך

מקסימום יסיר מונע מסויים

שורה תחתונה כסף לא קונה אושר

אבל אם יהיה לי כסף אני אוכל לקנות פינגווין ומי לא מאושר כשיש לו פינגווין

(הייתי חייב סליחה)

דברים שיכולים לגרום לאושר.

גם אם פטרת בעיה ספציפית או הרבה בעיות ספציפיות, הקב"ה סידר לנו 'בעיות' לכל שלב בחיים. האושר מגיע משמחה תוך כדי התמודדות, לא מפתירת הבעיות של כל העולם (אלא אם זה ההתמודדויות).

יש מחקרים שעשו על אנשים נשואים שמראים שרמת האושר שלהם בהתחלה גבוהה ואז חוזרת לאותה רמה כמו קודם.
בשביל ליצור אושר אמיתי אתה צריך למלא את החיים בתוכן, כסף יכול רק להקל על זה אבל לא לגרום לזה לקרות.

אל תאמין להם

ולפעמים גם פוגעת בכסף

סיימתי פרוייקט קטן

ניחום אבלים

שנזכה שלא יהיו יותר בתי אבלים בישראל ושיהיו אינסוף בתי משתה משמחים בעזרת ה'

כיבוד הורים

משימה שאמא שלי רצתה שאני אעשה ומאד שימח אותה

נשארתי במקום מסוים כדי לכבד את האדם שם
למרות שממש רציתי כבר ללכת

הלכתי חצי עיר עם חבר שלא יהיה לו משעמם ללכת לבד
תענוג גדול איזה דרך מיוחדת זאת הייתה

הסכמתי להחליף מישהי בעבודה מחר. (ואלוקים יודע אם זו היתה החלטה נכונה. אבל התכוונתי לטוב)

רק פירות קיץ.

סגרתי משהו חשוב מאוד.
פירות חורף

תפוזים בננות אבוקדו

לק"י

כזה שמתבשל מהר ולא נהיה שחור מיד.

עצמו לצאת מחלון פתוח למחצה.

בשיא הכנות באמת שלא הייתי רוצה להיות עשיר מאוד

זה נראלי יותר קללה מאשר ברכה

 

אבל אם כן אז 

הייתי תורם למשפחות במצוקה/חולים סופניים

והייתי מקים חברה ומעסיק שם אנשים עניים

 

לגבי 3 הייתי רוצה לחיות חיים הכי פשוטים שאפשר בגבעה בשומרון וללמוד הרבה תורה

 

1 ללכת לשלשה ארגוני צדקה, ולדאוג לבטחון תזונתי ורפואי לכ-ו-ל-ם

2 יש רשימה ארוכה...

צדקה

קירוב יהודים לתורה - בארץ ובחו"ל (והרחבת מעגל יודעי הלכה ולומדי תורה)

שימור וגאולה של אתרי מורשת יהודיים בארץ ישראל

עמותות כמו חוננו, להבה, רגבים...

עזרה לקידום האיכות של לימוד תורה (כמו מכון ירושלים או מוסד הרב קוק...)

3 ללמוד תורה

1. מה היה השימוש הראשון שלך בכסף?

תראה, אם היית אומר נופל עלי סכום של 10 מליון ..אז הייתי קונה דירות ומנסה להתקדם בתחום העסקי. אבל כשאתה אחד מעשרת עשירי העולם מה כבר אפשר לעשות? מניח שהייתי דואג לאלה שאין להם (כן נשמע קלישאה, אבל זה באמת המצב) להגיד לך שזה הדבר הראשון? לא יודע.. ובכלל מזו השאלה הזו? אולי הדבר הראשון יהיה לקנות חלב שנגמר לי במקרר..

2. לאיזה תחומים עיקריים היית מקדיש\ה את רוב התרומות?

יפה שכבר הסקת שאני הולך לתרום. זה יפה.
וברצינות- לא לארגונים של קירוב רחוקים, וגם לא ללהבה או לארגון חסד אחר. אתרום ישירות למשפחות שאין להם מה לאכול ואיפה לגור, לאלפים רבים כאלה.

3. במה היית בוחר\ת למלא את ימי השגרה שלך?

ואו. זו השאלה . אמממ... בבטלה בעיקר. באבטלה גם.

אתה לא יכול לתרום את רוב התרומות לאנשים שאין להם מה לאכול.

במיליארד שקל אתה יכול להאכיל את כל המדינה.

מה תעשה עם השאר?

 

לגבי דיור זאת אכן בעיה.

אבל אם למשל תבנה עיר - אז גם פתרת הרבה ממשבר הדיור.

זה בהחלט נשמע כמו משהו שכדאי לנסות, גם כמודל עסקי

האמת שיחסית אין להם הרבה כסף נזיל (באחוזים), אבל את מי זה מעניין.

1. מעשרות
2. קרנות למימון חלקי של אברכים (לאפשר לא לעבוד, אבל לא לחגוג על הבטלה). עמותות מעשיות כמו רגבים. פיתוח מחקר עצמאי בתחומי רפואה ובכללי מדעי החיים.
3. לימוד תורה. יום בשבוע ביקור פתע במקומות שמבקשים תמיכה.

1 - מקים חווה שמטורפת לנוער בסיכון ודואג שם להכל
2 - הייתי תורם בעיקר לאברכים בלי שהם ידעו כדי שילמדו תורה
3 - חי בחווה ועובד את האדמה בכיף ובנחת

(הכל פה שאיפות, לא יודע אם באמת הייתי מתנהג ככה)
1.דבר ראשון שוכר אדם שמבין בניהול כספים שיעזור לי לנהל את הכסף, הדבר השני מיד אח"כ - תורם למוסדות שחשובים בעיני הרבה כסף.
2. תורה - א"י - עזרה לנזקקים (פעמונים וכאלה, אולי גם לעמותות של ילדים מסכנים)
3.הייתי נשאר בישיבה הרבה זמן ואח"כ אולי הולך להיות מורה או משהו אחר אידאלי.

לאדם העשירי הכי עשיר בעולם כרגע יש 88 מליארד דולר, שזה אומר 88 פעמים מיליון מיליון דולר. לשם השוואה התקציב השנתי של מדינת ישראל הוא 100 ומשהו מליארד דולר.
זה אומר שיש לך סכום כסף בסדר גודל של מדינה עשירה.

כנראה השימוש הראשון שלי בכסף הוא לשים בצד סכום נחמד שיספיק לקניית דירה, רכב, ואולי עוד איזה סכום נחמד, שיהיה.

 

ואז מבחינת תרומות הייתי רוצה לתת לארגונים כמו מקימי או פעמונים שבאמת עוזרים לאנשים לנהל את הכסף שלהם ולא סוחטים אותך רגשית בפרסומות של ילדים מסכנים וחולים שהפחידו אותם להתחנן על חייהם מול המצלמה.

 

וגם תרומות למטרות של מחקרים רפואיים חשובים, מה שנקרא "תרופה לסרטן", או ייצור אינסולין מלאכותי, או מחקר גנטי שימצא טיפול למחלות תורשתיות. בטח ילך לפי מה יעניין אותי קודם.

 

ואולי לתרום לכל הקמפיינים של המוסדות לימוד סכום שייתן להם את התקציב להעסיק עובדים שהם יתעסקו עם ההתרמה ולא יפילו אותה על התלמידים חסרי הניסיון שלהם. (בתור עובדת כפייה בקמפיין שכזה לשעבר  )

 

עכשיו פתאום חשבתי על לכסות להורים שלי את המשכנתא ואת כל החובות ולתת את התקציב לשיפוץ החלומי שעכשיו יוכל לקרות. ואולי לזרוק עוד כמה מיליונים, שיהיו.

 

גם לכל מיני ארגונים ומטרות אידאולוגיות. בנייה יהודית ביו"ש ובכל הארץ (אתה עשיר כקורח אפשר לספק תנאי תעסוקה שמתאימה ליהודים, שמכבדים את עצמם יותר מערבים)

אולי לתקצב חוץ מרק ישיבות, גם את כל מוסדות החינוך מאולפנות עד גני ילדים ושכר הלימוד יהיה חינם?

 

בתקווה שפיזרתי את רוב הסכום, את ימי השגרה שלי אני אמלא בפחות או יותר אותה תוכנית של המקצוע שאני רוצה לעבוד בו, רק בלי לחץ כלכלי ואולי אפילו להיות עצמאית אם הכאב ראש שווה את זה.

(כמו שרואים כתבתי מיד את מה שעלה לי לראש. זה באמת לא מסודר)

הייתי נותן 53 מיליארד למנסור עבאס

 

(ככה עושים את זה, נכון?)

1. קודם כל קונה דירות קרקע עם חצר (או מרפסת ענקית) לי ולכל החברים הקרובים שיגורו לידי + פלוס העברה של כמה מליונים.

 

2. לא סגור על מי בדיוק, אבל למישהו שמפיץ מסרים של אהבה ודעות טובות בעולם

 

3. לימוד תורה חצי יום או משהו כזה, גידול בעלי חיים, וטבעעע

הייתי מקימה כולל ענק, מטורף, שלומדים בו אברכים מכל המגזרים, אבל מה זה אברכים, רק הצדיקים ביותר. והם יקבלו מלגה של שכר מינימום לחודש.

מקימה ארגון שדואג לשקם משפחות עוני שיכלול גם מימון ללימודים גבוהים.

מקימה בית חולים מחקרי ומממנת מחקרי רפואה ופיתוח.

 

אם הייתי עשירת עולם אז הייתי עשירת עולם בזכות חברה כלשהי, אז פשוט הייתי ממשיכה לנהל אותה ביד רמה וגם הייתי מקימה חברת נדל"ן שמתמקדת בפינוי בינוי. 

.

יעני כל חודש 5600

1. קונה ציוד להגשמת החלומות שלי והולכת ללמוד אותם בצורה רצינית.
2. הגדלת מלגות לאברכים.
3. ללימודים של דברים שמעניינים אותי.

הייתי פותחת בית מדרש לומדת בו תורה לבנות.
הייתי גם פותחת סטודיו לריקוד שלם ענק
תורמת את הכסף לאנשים חולים וגם תורמת כסף לאנשים שיעזרו לאותם אנשים שיהיו שמחים כמה שיותר עם ליווי אישי וגם של אדם בעל אמונה חזקה וטהורה.
הייתי לוקחת את כל הילדים ברחוב בונה להם השקעות
מה עוד .. הרבה

1. קודם כל, דואג לעניי עירי.

 

2. הייתי מקים בית מדרש לנוער בכל נקודה בארץ, ובונה כוללי ערב בכל מקום לבעלי בתים.

יחד עם זה, הייתי מרצף את כל הארץ בעצי פרי, ועושה כל מה שאפשר בענייני יישוב הארץ.

הייתי עושה הפצות בלי סוף. הייתי מקים קרן למימון מעש"ט. שלא יהיה מצב שיש למישהו רצונות טובים שלא יכולים להתממש מחוסר כסף.  

 

3. את ימי השגרה הייתי ממלא בלימוד תורה ביישוב הדעת, בלחיות ולחיות את הארץ, בהפצה. 

 

אם כבר לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותו למקטנם ועד גדולם, ואצ"ל שישראל יושבים על אדמתם בשלום, אז הייתי משלב בין לימוד תורה לחקלאות.

שהש"י ימלא כל משאלות ליבכם לטובה!

 

בדיוק שמעתי שיעור של ר' מיילך בידרמן. הוא מספר על אדם שחיכה בתחנת הרכבת.

כשהגיעה רכבת ליעד שהיה צריך, מישהו שאל אותו: 'למה אתה לא עולה?', והוא ענה שעוד כמה דקות צריכה להגיע עוד רכבת, עם כסאות נוחים יותר, ומזג אוויר טוב יותר, וכל מיני שכלולים ופינוקים.

לאחר כמה דקות הגיעה הרכבת השניה. הוא עלה עליה ובאמת נהנה מכל רגע ברכבת.

כשבא לרדת, פתאום הוא שם לב שזה בכלל לא המקום שהוא רצה להגיע אליו!

את אותו הלילה הוא נאלץ להעביר באיזו אכסניה דלוחה, וביום המחר היה צריך לנסוע את כל הדרך בחזרה.

משעשע אתכם?

הרבה פעמים החיים שלנו נראים בדיוק ככה. אנחנו עסוקים כ"כ הרבה בלימודים כדי שנוכל להסתדר בחיים, ואז אנחנו עובדים כדי שנוכל לקנות דירה, ואח"כ אנחנו עסוקים בלפרנס את הילדים, ולקנות רכבים חדשים. ואז, כשאנחנו מגיעים לשלווה שחיכינו לה, ומתפנים טיפה לחשוב, אנחנו שמים לב שלא זאת בכלל היתה המטרה שלנו.

מרוב שאנחנו עסוקים בכל הנוחות של החיים, אנחנו שוכחים לאן רצינו להוביל אותם!

 

כדאי לנצור את סעיף 3, ולשמר את השייכות אליו, לא לשכוח מה באמת אנחנו מחפשים, ולעשות כבר מה שאפשר בעניין. אין עליכם!

חזנים בקודש✡️

לדעתי, כן כדאי להוסיף משהו עם נופך משלך.

וגם אם לא, אז לחזק את התגובה שהכי מזדהה איתה.

זה מחזק ומאשר את מי שכתב את אותה תגובה, ובנוסף יותר מעורבות נותנת לפותח השרשור יותר הבנה וראייה רחבה. 

 

(כמובן שאני אומר לעצמי קשוט עצמך וכו')

באתי לדלג למרות המחשבות, אבל אמרתי לעצמי לשרשור כזה חייבים לענות.
א. אחוז גבוה.
ב. סה"כ כן.
ג. לא בא לי להיכנס לויכוחים ארוכים שיריו ממני הרבה אנרגיות, מעדיף להתמקד במציאות.

למרות שלא תמיד (ואולי לרוב) זה עניין של וויכוחים. בוא תתווכח על זה 

 

תודה על התגובה. ותודה שלמרות שלא כתבתי משהו מצחיק על זה, בכל זאת זה עשה לך מצפון 

במחשבה שנייה חזרתי😅

רוב הפעילות שלי היא לא אקטיבית.
משערת שכ70%.

מרוצה מחוסר האקטיביות- יש בליבי הרבה מאוד ואני עוצרת את עצמי מלהגיב כדי לא לפגוע. יש יתרון במרחב הוירטואלי.

לא מגיבה כי אין לי כח לדיונים שמעצבנים אותי. מעדיפה לקרוא, להתעצבן ולהמשיך, אחרת אני נאכלת עם זה. במקרים אחרים אני חושבת שלדעתי לא רלוונטית/לא חשובה/כבר נאמרה .
ד''א- לא מבינה את אלו שעונים אחרי שכבר ענו לפותח השרשור. מילא אם יש תוספת לתשובה או דעה אחרת.
אין עניין לכתוב את אותו הדבר.
זהו.

רוב הפעילות לא אקטיבית
מרוצה
הסיבות לא להגיב- רצון לחיות יותר בעולם האמיתי, מישהו אחר הגיב או יגיב את התגובה שלי, וגם כי לפעמים הנושא רחוק ממני, אז לא מגיבה

אבל הרבה פעמים אני מתחילה לכתוב תגובה, מבינה שאני לא מצליחה להתנסח, ואז במחשבה שנייה- למה בכלל צריך לכתוב את זה? ומוחקת את התגובה.

 

לפעמים אני גם סתם קוראת שרשורים שאין לי כוונה להגיב עליהם, אבל לא הייתי קוראת לזה פעילות.

אני לא מתנהג בכלל בכלל כמו צדיק
אז כניראה שאני צדיק נסתר..
@אלפיניסטית זה התסמין העיקרי אבל יש עוד

אם זה התסמין העקרי אז אני רק מסוקרנת לדעת מי הל"ד האחרים

ל''ט אבות מלאכה אם את רוצה

תשאל את עצמך שאלה בהלכה. או בגמרא. אבל אחת קשה כזאת, שאתה לא יודע את התשובה שלה.

אם אתה לא יודע את התשובה אתה כנראה צדיק נסתר.

אם לא הולך- תן לעצמך סטירה ולפחות תהיה צדיק נסטר.

כמובן שהדברים נכתבו בהומור, ואם חו''ח פגעתי אני מתנצלת.
אם עדיין מפריע- אפשר לדווח ולבקש שימחקו.

ובינתיים אוסיף משהו שחשבתי עליו שניה לפני שנרדמתי, אבל הפעם קצת יותר ברצינות..
לפעמים הצדיקות שלנו (גם אם היא לא ברמת ל''ו) נסתרת. בעיקר מאיתנו.
יש לזה כל מיני צדדים, חיוביים פחות ויותר, אבל באמת באמת- היא שם. ויש לי תחושה שעצם המחשבה על זה שהיא איננה כבר מלמדת שהלב נמצא במקומות (או לפחות בכיוונים) הנכונים.
כמאמר הכתוב 'אני רוצה להיות צדיק אחי יסוד עולם'

חוצמזה @חצילים, אתה לא נסתר. יש פה בפורומים כמה שיעידו עליך(;

אני כבר סלחתי לך. צדיקה גלויה

אתה יודע כמה נוער בכלל יש בתנועת אריאל? שזה בדיוק הדגל שלה. הפרדה.

אתה יודע כמה ישיבות ואולפנות יש, ששם החבר'ה באמת לא קשורים למין השני?

אתה יודע כמה נוער, אפילו מאלה שבחברה המעורבת - הם משתדלים ממש שלא יהיה להם חבר/ה בגילאי תיכון?

 

אוקי

אם אתה רוצה למחות נגד תופעה שקיימת לצערנו בחלק מסויים בציבור שלנו - או. בכבוד.

אבל יש פה ציבור שלם. אתה מוציא שם רע.

 

כולם מבינים על איזה חלק מסויים בציבור אני מדבר. אותו חלק שגם אם תגיד לו שזה אסור.. לא בטוח שהמציאות תשתנה.. זה לא דין בציבור הדתי לאומי, זה דין באנשים ש.. אולי חסר להם בירא"ש, אולי בתורה ועוד מלא מלא דברים.

 

אבל הכותרת הזאת.. אוח.

 

הרבנים מקיימים דברים כאלה כי זה משאיר הרבה מהציבור בדת בדת. אני מכיר מישהו שהלך לישיבת הסדר רק בזכות בני עקיבא, וגם בדידי הוה עובדא (רק בצורה טיפה שונה). המימדים של זה עצומים.

לקטרג קל. אבל דע לך שאם בני עקיבא לא היה מעורב, כלל הציבור היה היום הרבה יותר חלש. היית רואה אנשים במצב הרבה יותר חלש ממה שהם היום אפילו. כולם יודעים שמעורב זה לא לכתחילה. אבל זה צורך. וככה הרב נריה התחיל עם זה.

 

אז כשאנחנו בבועה הדוסית שלנו, המחאה נכונה. ולכן קמה תנועת אריאל.

אבל כשאתה מבין שיש אנשים שהם לא במקום של הבועה הזאת עכשיו, ואתה צריך לחשוב מה לעשות, אז כן - זה מה שעושים.

ולמה זה לא בכבוד מה שאני אומר?
ויש מטרה וזה למנוע מכמה שיותר את הטעות.
וכן אני מודע שאם בני עקיבא היה נפרד לחלוטין היו מי שיחפשו בנות במקומות אחרים והן לא היו דתיות. אני מדבר נגד הרצון לחברה מעורבת או על הטעות במי שמסביר למה זה לא טוב ושוכח שזה קודם כל אסור.

האם זה חכם? במצב שלנו היום אני בכלל לא בטוח...

 

גם היום בציבור הזה החלש, בני עקיבא נחשב כדוס. מאוד. וזה מפחיד אנשים לשלוח לשם מרוב דוסיות (אני אומר לך מידע). אז אתה רוצה להפריד אותו? עדיף שיישאר ככה.

 

הרצון לחברה מעורבת הוא בציבור הזה,  נו, אז איך תעקור את זה? תפריד אותו? זה לא יעזור. ואני לא מדבר על זה שימצאו את הקשר עם הבנות במקום אחר.. זה פשוט לא ריאלי.

 

 

אני לא מדבר על הרב שרלו שבאמת אוחז משום מה שחברה מעורבת זה טוב. שנראלי שזה פשוט ניתוק מוחלט מהמציאות..

כל-בו לחרדים.

(מכירה את הפורום, לא את ההגדרה הזאת)

את יכולה למצוא שם.

וגם את חכמת ההמון, והבנת הלך הרוח והרחוב החרדי על גווניו.

סתם עניין אותי מה התכוונת בכל-בו

לדעתי זה נשמע די מיושן ולא ממש רואים את המיתוג הזה היום, בדרך כלל משתמשים בשמות אחרים לפי מה שראיתי.

בכל מקרה, "פרוגי הוא כל בו לחרדים" כנראה אומר שיש באתר הזה הכל בשביל חרדים.

א. הם לא מאפשרים משום מה (כלומר מוחקים\נועלים את השרשור).

ב. אולי לא כתבתי מספיק ברור, אז מבהירה שוב- היא מחפשת שותפות לאו דווקא חרדיות, ותשמח לשותפות דתיות לאומיות דוסיות שתוכל להיווצר מערכת כבוד הדדי זו לזו. (היא גם מגיעה מבית דתי לאומי דוס, מה שנקרא חרדלניק, אם זה משנה).

והמודעה חתוכה בדיוק בקטע של הפרטים, אשמח אם תוכלי לכתוב אותן. שוב תודה!!

שכחתי לתייג אותך, מקווה שזה בסדר

הרבה הורים מרגישים שזו אשמתם שהילד שלא לא ''הולך בדרך''. ההורה צריך לזכור שליד יש בחירה חופשית, וזה לא קשור לדרך שהוא חינך את הילד, אלא לכך שהילד שלו חושב שונה.
הרבה הורים מרגישים שהם צריכים ''לתקן'' את הילד כי החינוך שלו לא היה ''בסדר'' ושהם טעו איתו.
(ד''א, לא רק בנושא של יציאה בשאלה).
כשההורה מלקה את עצמו בבחירות של הבן שלו הוא מוחק מהילד את זכות הבחירה החופשית, ומשליך את הכל על עצמו. וזה לא עושה טוב לאף אחד, לא להורה, שלוקח את הכל על כתפיו, ולא לילד, שמרגיש שנלחמים בו וברצונותיו.

אני חושבת שיש כאן 3 צדדים-
1. מצד ההורים- להבין שהילד שלהם הוא בעל בחירה חופשית, לא להשליך את הכל על עצמם, ולקבל אותו כמו שהוא (גם אם הם לא מסכימים לחלוטין עם הדרך שלו).
2. מצד הילד היוצא בשאלה- לא לנסות לשנות את כל הבית ולצפות שכולם יסתדרו לפי חייו (כמו לשים שירים שאינם מתאימים, לחלל שבת בפרהסיה וכו'.
3. מצד שאר האחים- לא להתערב. הוא בחר בדרך שונה (שבעינינו לא נכונה), אבל הוא עדיין אח שלנו. אין למה להתעצבן ולנסות ''לחנך'' אותו, כי זה גם לא תפקידנו...

כן ראיתי שמה שעוזר לקשר להמשיך להתקיים בטוב זה -
1. כששני הצדדים מוותרים/מעלימים עין מדברים מסויימים.
2. שמצליחים לראות את הבנאדם מעבר לסקאלת הדתי-חילוני. כלומר שרואים את האישיות שלו, את מה שהוא עושה בחיים..(הווי אומר שהצד החילוני לא מזלזל בצד הדתי יותר וגורם לו להראות 'משוגע', והצד הדתי לא גורם לצד החילוני להרגיש איזה 'פושע').
3. קצת המשך לסעיף 2- להעביר מסר ברור שהבנאדם אהוב ומוערך איך שהוא ורוצים איתו בקשר.
4. יש נושאים נפיצים שפשוט לא מדברים עליהם.
אין עניין, סתם גורם לחיכוכים..
5. לא לנסות לשנות אף אחד חוץ מאת עצמך. אמור לגבי שני הצדדים.

מעל הכל אני חושבת שהזמן הוא גורם מאוד משמעותי..
הרבה פעמים לא מסוגלים לעשות את סעיף 1, אבל אחרי שעובר זמן אז מוכנים יותר להקשיב ולהתגמש, ומצליחים גם בשאר... לתת תחושה טובה לבנאדם בלי קשר לאם הלך בדרך של ההורים או לא..
ואולי גם אחרי שעובר זמן אז סעיף 4 גם לא יהיה נצרך כי השיח יהיה פחות אמוציונלי, הצדדים לא ירגישו כבר שהם ב'מלחמה' ותהיה אפשרות להכיל אחד את השני קצת יותר גם אם לא מסכימים.

וכמעט תמיד אם רוצים לשמור על קשר טוב, יהיה צד אחד שיצטרך להיות ה'בוגר' לפחות בתקופה הראשונית.. עד שזה יתאזן וגם הצד שרק מתנגח ונלחם ילמד להתנהל אחרת.

אני אוסיף לגבי 2:
זה לא רק לראות מעבר לדתי/חילוני, באישיות עצמה. אלא גם לראות את האישיות שמבעד להגדרות האלו עצמן.
זה נוגע רק מעט לגבי איך שהדתלש אמור להתסכל על הדתיים. בעיקר לגבי היחס של הדתיים לדתלש. לראות את הנשמה שלו, את הכאב שלו, את החיפוש. התהיה, התעיה. להבין אותו, לחוות איתו את חיבוטי הנפש, להבחין בעומק הנפשי שלו, וכו.
להבחין שעצם היותו דתלש, נובע מהמון רחש בעולם הפנימי. להבין את החיבוטים, את המפש הזועקת לגדולות...
קשה לתאר במילים, ואכמ"ל. מקווה שמבינים את הרעיון


אני יודע שבטח יגידו פה "תראו מי שמדבר..." אבל
א. באמת בפורומים הצד הזה שלי פחות בא לידי ביטוי, כי בגלל הפומביות נעשית הרגשה של מאבק, ובמאבק נאבקים, לא עוסקים בהומאניות רומנטית.
ב. גם בפורומים השתדלתי להשתנות בנושא. וזה בדיוק בגלל שאני מאמין במה שכתבתי.
ג. קבל את האמת ממי שאמרה... גם אם לא תמיד קל לקיים את זה, גם לו.

(תוספת: לדעתי באמת זה הכיוון הנכון, שהתחושה הטבעית והאינסטנקטיבית תהיה הסלידה והתיעוב, אלא שמתוך התבוננות ועבודה עצמית כובשים את זה ומגיעים להבנת המורכבות.
מי שאין לו את הבעירה הפנימית לקנאות קנאת ה', ומלכתחילה התפיסה שלו היא "בואו נהיה סבבה", נמצא בבעיה, ולא זה המצב המתוקן, זה סתם קרירות.
צריך לקנאות קנאת ה', ולבנות בצורה מכוונת ומדוייקת את הבלימה שלה, זה מה שנקרא "הבנת מורכבות", לא סתם חוסר אכפתיות)

אכן לזה התכוונתי שאמרתי שלא לתת לבנאדם הרגשה של פושע, והרחבת יפה.

לא מסכימה שזה נוגע רק מעט לגבי איך שהדתלש מסתכל על הדתיים... אני חושבת שזו עבודה של שני הצדדים. (זה גם מה שבאמת מועיל.. כי אם רק צד אחד יעבוד ויבוא לקראת זה לרוב יתפוצץ מתישהו)

גם לדתלש יש עבודה והוא צריך לשים לב שהוא לא מוציא את התסכול/אנטי/כאב שלו על הסביבה וגורם לה להרגשה לא נעימה.

לשמור שלא להוציא תסכולים על ההורים זה נהדר. אבל את הבקשה שאני מבקש מ האדם דתי - להבין את הלך נפשו של הדתלש, את חיבוטי הנפש והרוח הסוערת, אי אפשר לבקש מהדתלש...

להבין את הצער שלהם.. גם אם לא מסכימים איתו.. להבין שהיה להם חלום והוא התנפץ וגם להם לוקח זמן לעכל את זה...

סחטיין לך..

במיוחד העניין של הזמן, פותח פרספקטיבה רחבה יותר על המצב.

יש הרבה משפחות שבהן יש ילדים שנמצאים גבוה יותר על הרצף (ולפעמים גם אחרים שנמצאים נמוך יותר)

 

אין פתרון מושלם בכל מקרה, אי אפשר שיהיה הכל.

יותר סיכוי שאחים מסויימים ידירו את רגליהם מהבית בגלל רמה דתית גבוהה של ההורים דווקא, ולא בגלל רמה דתית של אחים אחרים.

האם זה לא יכול לגרום לחיכוכים?

 

אבל לא משנה. אתה רוצה לדון ביטואציה מסוימת, אז אניח לזה

עד שמרגישים במוח ומוצאים פתרונות.

וכמו שאמרו, לילד יש בחירה חופשית וזה לא אומר שההורים טעו

יכולות להיות מלא סיבות - קנאה, לחץ חברתי,חוסר במשמעות בחיים,שעמום
ואולי בעצם הכול ביחד.

איזה כיף לך...
עולם שמעריכים בו יופי, כריזמה ואת הפירסום
ועל זה גם מוצאים סיבות מהותיות יותר- שיש בהם כישרון מסוים, תכונה טובה, או משהו שמזדהים איתו
בני אדם שאין להם דרך ברורה בחיים מחפשים מודל לחיקוי (אולי בגלל זה בעיקר נערים מושפעים מזה)

זו הסיבה שאני אוהבת ידוענים מסויימים... לא ברמה של לרדוף אחריהם אבל להתרגש מהם ולרצות לשמוע מה הם אומרים או עושים, כי התחברתי אליהם
והם נותנים לי השראה

סליחה זר, זר לא יבין

שמבחינת אותם אנשים שאתה מדבר עליהם.
סולם הערכים שלהם שונה בתכלית משלך.
גם הם לא יבינו למה אתה כ"כ מעריך אדם זקן עם ידע גדול בהלכות. זה לא העולם שלהם.

אנשים שנולדו למציאות של תרבות המערב אוטומטית ישאפו למה "שנחשב" בתרבות הזאת.
זו הסיבה שאתה רואה אמא לילדה בת 10 שמאושרת וגאה עד הגג בכך שלילדה שלה יש 20 אלף עוקבים בניק-נוק (לא זוכר איך זה נקרא)
כנ"ל הפוך להבדיל אבא לתלמיד ישיבה יעריך ויהיה גאה בבן שלו שלומד הרבה תורה, כי זו המציאות שהם מכירים.

אבל סתם שתדע שזה חלחל גם אצל הדתיים.

רוצה להאמין שאין דתיות שחולמות להיות דוגמניות
או דתיים שחולמים להיות שחקנים בהוליווד
אבל אולי את צודקת ואני סתם תמים

אלא דמות שלא ברור למי שלא מכיר את האדם האמיתי כמה היא קרובה למקור. מפורסמים הם תמיד נחמדים, מצחיקים, כריזמטים ומוזרים רק במידה שתרגום לאדם הפשוט לומר "וואו, הוא ממש כמוני" לפחות כשהם מצולמים.

 

לגבי זמרים, תוסיף לזה לאהוב את השירים שלהם ואת הדמות שנבנית מלחבר אותם יחד. מטופש במיוחד כשמדובר בכאלו שלא כותבים לעצמם את השירים ורק עוקבים אחרי הוראות של אחרים.

לגבי שחקנים, אני חושבת שזה גם בין היתר גם חוסר יכולת להבדיל בין הדמויות שהם משחקים לאדם עצמו. נתקלתי כמה וכמה פעמים בתגובות בסגנון "X הוא פשוט שילוב של כל הדמויות שהוא גילם!!"

 

ומוסיף שהם גם יאמרו איזה מסר רדוד שנשמע טוב בשביל להראות מוסריים. היה סיפור נראה לי בתחילת הקורונה כשמלא שחקנים ומפורסמים שרו Imagine בשביל להראות שהם גם כמו כולם סובלים מהקורונה. או שזה היה בשביל BLM, אני לא זוכרת. 

שיר שכולל את המילים המקסימות "Imagine there's no heaven\ and no religion, too" "תדמיינו שאין גן עדן, וגם אין דת"- יעני העולם היה נפלא בלי דת.  גל גדות הייתה אחת מהם, אם מישהו חושב שהיא איזה מודל ישראלי למופת.

 

וכמובן האחד הכי חשוב זה המראה החיצוני. לא משנה אם זאת משיכה מינית או הערצה וקנאה, זה הכלי המרכזי ועיקר החשיבות במפורסם.

לא מטופש בכלל כשמדובר באדם שהכישרון שלו מתבטא בשירה או ביכולת לעמוד מול קהל
כתיבת/הלחנת השיר זה לא הדבר היחיד שחשוב

הכישרון שלה הוא אבא עשיר ששילם על הפקה, כראוגרפיה, איפור, שיער, סטיילינג, פיתוח קול, כותבים, מלחינים, מפיקי וידאו, מפיקי מוזיקה, שיווק, פרסום, עסקאות עם מותגים, ואולי אפילו ניתוח פלסטי. 

 

לשיר קיים זה דבר שכל אחד יכול עם קצת חזרות, ולזמרות פופ כאלו יש הרבה יותר עזרה מקצת חזרות.

אני לא מכירה את השירים של נועה קירל למען האמת, אבל אני בטוחה שהרבה רוצים ומנסים להצליח במוזיקה ולהתפרסם ולא לכולם זה מצליח גם עם הורים עשירים. אני לא חושבת שכל אחד יכול לשיר (אני למשל ממש לא. אז אוקיי - יש כנראה הרבה שבניגוד אליי יודעים לשיר בלי לזייף, אבל-) אין הרבה ששרים *ממש יפה*. שיש להם חוש קצב *מעולה*. וגם יודעים להופיע וגם לרקוד. בטוח שיש פה חוץ ממזל וגב מההורים גם הרבה מאוד עבודה קשה, בנוסף לכישרון התחלתי מסוים - כמו שצריך בשביל מאוד להצליח בכל תחום.
(כמובן כל אלה הם לא סיבה להעריץ מישהו - אבל כן אפשר להעריך עבודה קשה וכישרון.)

צפיתי בה בתוכנית בית ספר למוסיקה והגעתי עם כל הסטיגמות האפשריות שיש עליה.

ולגבי השאר: והנה היא מצליחה וחצי מזמרות הפופ הישראליות מדשדשות איפשהו מאחורה.

קחי לדוגמא את עומר אדם: לא כותב שירים והשירים שהוא שר רדודים כמו השלוליות שאני עושה במקלחת ובכל זאת אם לצטט חבר באופן לא לגמרי מדויק "יש לו כריזמה של אלוקים"(אני אתקן כשהוא יענה לי)

אני ממש לא עוקבת אחריה וכל מה שידוע לי על השירים שלה הוא מחשיפה בלתי רצונית שאני לא זוכרת מתי קרתה של כמה שניות מקליפ מסויים שלה.

 

והינה מצאנו דוגמא חיה להערצה המדוברת פה בשרשור. מה זה משנה אם היא יותר טובה מכל השאר, אם מה שהיא טובה בו הוא פרובוקציה אחת גדולה? אם בשירים של עומר אדם אין עומק, אז אצלה הרדידות בלתי ניתנת למדידה.

אבל אף אחד לא מגיע לגדולה בלי שאין לו כלום

באמת היתה לו כריזמה מעולה

והם גם מנומסים הכנעניים האלו!

והם גם חכמים הכנענים האלו!

אנשים מחפשים איזה משהו גדול מהם להתחבר אליו, להיות שייכים אליו, לקבל ממנו עוצמה.

הכיוון החיובי של המימוש של זה הוא מול אלוקים אבל זה לא קל כי אלוקים מופשט. אז מחפשים מישהו יפה/חכם/מוכשר להיתלות בו

"גיבורי התרבות", נדמה לי שקוראים לו. הוא בצבע צהוב כזה לדעתי נמכר בדברי שיר. מסביר את כל תחום הסגידה לאמנות ואמנים בתרבות המערבית ואת הכוח המבחיל של האמנות.

כך שהוא מכיר את הדברים מהקישקע, וכן, בעיני יש שם גם קצת הקצנה מכוונת שבאה לזעזע

אני מעריץ את המקום שבו הוא נמצא(שלל סיבות), הוא יפה, הוא נחמד למעריצים.

בקרב הציבור הכללי של מדינת ישראל.
מה ילדים הכי רוצים להיות כשיגדלו ורובם אמרו "מפורסמים"

זה כואב אבל אולי עצם זה שהם מפורסמים זה מה שגורם להערצה.