פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 174)

נכון לכרגע גבעה ט בעלי
יותר ספציפי מזה יהיה אאוטינג

יש המון

הבית שלי

ואי לא יודע יש מלא.. 

אני יכול לומר כמה שאני ממש אוהב

בקעת הירדן, השומרון, רמות מנשה

 

הכי אני אוהבת שכל כמה קילומטרים במקרה הרע, וכל כמה מטרים בקצה השני אפשר לפגוש ולראות הכל.

וכל הגיוון הזה פשוט מדהים עושה טוב.

לילה טוב לכולם

אני ממש אוהבת את הגולן
ואת הכנרת

 את המיטה שלי

את ערה בשעה כזאת?

מה שאני שונאת ביום העצמאות | ערוץ ７

ירושלים

בעיקר כשאין בה ילדים

אה, ואני ערה

שאך את הפיוט מקשה כמתכת

מה שכן חשוב
פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ.

אפשר לנסות שמה

 

לדעתי זה טעות ללכת לתחום עם הרבה "מרשרשים" 

כי יכול להיות שממש לא תתחבר לתחום, יהיה לך מאוד קשה להמשיך את הלימודים אם לא יהיה לך חיבור מינימלי לתחום, ואם החיבור היחיד זה רק " משכורות טובות" אז סורי זה לא נראלי מציאותי.

עם זאת חשוב לציין, שבן אדם כן צריך לשים על הדעת את הנושא הזה של משכורת ושל סיכויי השמה, לדוגמא להתחיל ללמוד עכשיו ביולוגיה ימית זה אולי מעניין אבל בוא.. מה הסיכוי שתמצא בזה עבודה?

אז כמובן שכן צריך לקחת את העיניניים האלה בחשבון, אבל לא לעשות מזה עיקר.

 

תנסה לקבל חוות דעת מהרבה אנשים וזה יתן לך תמונת מצב בערך

 

בהצלוחה

ייעוץ תעסוקתי שווה משהו? או שרק אומרים לך בצורה רנדומלית?

 

ומה יעזור לדבר עם הרבה אנשים? מאיזה סוג? סתם לעצור ברחוב...?

כי אני לא התחברתי לשום דבר בתיכון פרט להבנה שיש לי בעיות קשב וריכוז ויש לי אישור על כך.

ועל הלימודים.
מה אופי האנשים שמגיעיםמה הצדדים החזקים שצריך וכו'

פרק 4 - איך ליצור קריירה משמעותית? עם ליאור פרנקל

 

אני מאוד נהנתי, מקווה שיעזור לך

 

בהצלחה

אני עשיתי ייעוץ תעסוקתי. בסוף אני לומדת ונהנית מהדבר ההפוך שאמרו לי. הייעוץ כן מלבן ומסנן כיוונים. אבל זה לא משהו חד משמעי.

תבדוק איזה מקצועות הם עם הכי הרבה כסף כמו שאתה רוצה ותראה מה מתאים לך

פשוט קח רשימה של מקצועות ותמחק לעצמך את מה שלא רלוונטי. אם אתה בטוח שאתה לא רוצה להיות שוטר, כבאי, רופא, ממונה בטיחות, יועץ משכנתאות, תמחק אותם.

 

לדעתי חשוב לעשות את זה עם מקצועות ולא תארים כי תארים הם בדרך־כלל כלליים יחסית ואפשר לעבוד במגוון משרות בהתבסס על אותו תואר. גם זה לא שתמצא מידע קונקרטי על "מה עושה תואר במתמטיקה", לעומת "מה עושה מפתח אלגוריתמים". וכמובן באופן מפתיע לא חייבים דווקא ללמוד תואר, לימודי תעודה יכולים להיות אחלה של דבר, בסוף גם אחרי שמסיימים תואר זה לא שאתה אוטומטית מתקבל לעבודה, צריך לעבור את אותו גריינד של חיפוש משרות והתפשרות על משרה גרועה כדי לצבור ניסיון כו' כו', יכול להיות מצב שבו עם לימודי תעודה של שנה וניסיון תעסוקתי של שלוש שנים תרוויח בפער יותר מאשר בוגר תואר עם ניסיון של שנה.

 

מבין המקצועות שהותרת, תראה מה עומד בקריטריונים שלך, נניח שהקריטריונים שלנו זה עבודה משרדית, אז אפשר למחוק מאמן ספורט, נניח ש"משכורת יפה" זה 12 לפחות, אז כנראה לא עובדת סוציאלית (לא שאני מכיר משרות שבהן מרוויחים ככה בלי ניסיון, מלבד הייטק אולי, אם אתה מוכן למכור את נשמתך), לדעתי בסוף תישאר עם מבחר לא גדול מדי והבחירה תהיה הרבה יותר ממוקדת ופשוטה.

 

זה לא חייב להיות מקצוע מעניין באופן יוצא מן הכלל, בסך־הכל העבודה זה לא הכל, אתה יכול לקרוא באינטרנט איך נראה כל מקצוע (גם באתרים בחו"ל) ואם זה נראה לך משהו סביר, אז למה לא? מקסימום אנשים מחליפים מקצוע גם באמצע החיים, ולהיפך קורה שמה שבהתחלה כיפי בסוף שוחק.

 

באשר ללימודים, אין מה לעשות, לא הכל צריך לרצות באופן אקטיבי, לפעמים צריך פשוט לבלוע את הגלולה. אם קשה לך תואר כאמור אתה יכול ללכת על לימודי מקצוע קצרים יותר או לימודים יותר מעשיים מאשר תיאורטיים.

עם האוכל בא התאבון

גמני. ממש.

כמה מזל צריך בישביל לגור שם אופ

אז רוב הזמן אני חושב על זה שכל הצער שנגרם למשפחות ולחברים מאותו יום ועד סוף חייהם- מראה עד כמה המשימה של עמ"י חשובה. עד כמה הגאולה היא דבר חי. עד כמה חסר לנו בחיים את הקשר החזק עם ה' שאנחנו לא מסוגלים באמת להבין מהו. רק להרגיש שהוא חסר.

עד היום בכל פעם שאני ''עולה שלב'' בחיים, בכל אירוע משמעותי שיש לי, אני עצוב כשאני נזכר שהוא אפילו לא סיים בית ספר יסודי...

מי שרע להם זה אלו פה שהיו קרובים אליו, שמתגעגעים וכואבים על זה שהוא כבר לא איתם.

הוא רצה לחיות, כולנו רוצים לחיות.
אף אחד לא מייחל למות על קידוש השם, למרות ההטבות הנלוות בעולם הבא.

שלחם במלחמת ששת הימים
וזכה להיות ממשחררי קבר רחל ומערת המכפלה.
ובמלחמת יום כיפור ששינתה אותו לנצח.

ועל הסרטן שהכריע אותו בסוף
ועל הרבה "חללי צה"ל" שאף אחד לא יודע שהם כאלו, בגוף ובנפש.

ועל כמה זה מחייב אותי
שמישהו אחר הקריב את חייו בשביל שאני אשב פה ואגדל ילדים בנחת.

השרשור מי ער איבד את ערכו בפורום..

אני נראלי בעיקר אשן בין מנגל למנגל..

ויפה! פעם ראשונה שלך או שכבר עלית?

באמת כאילו איכס אני לא אוהבת

מנפפים הכל במנגלים"

שבסוף אני יהיה בעל האש

באמת יזרקו שעיר לעזאזל ?
וביום כיפור אני תוהה לעצמי אם יקחו את הכהן גדול ובאמת יקשרו אותו ? ואם חס וחלילה הוא יצא לא חי הרבה שאלות יש לי

גם כשעלו לארץ היו הרבה שאלות הלכתיות קשות. מתמודדים.

באיזה שעה יש היום?

הסיפורים הם שמחברים.

אותי הצפירה מעוררת וגורמת לי להיזכר במצב ובכל ההרוגים שנתנו תנפש שלהם בישביל האדמה הזאצ

היום הזה, יום הזיכרון, עומד למעלה מכל סדר רגיל.
כל החשבונות הקטנוניים ביחס ליום הזה, כל הסברות והפלפולים, אינם משנים מאומה מאמיתת שגב ערכו. אי אפשר לתפוס ולהבין את גדולת הגדולות שביסוד נוראותו בקטנות ובמוגבלות.

בתוקף מציאות היום הזה, ברור ומורגש שבמעבדת חיינו הפנימית, על פי סדר פקודת הנשמתיות שבנו... נעשים איתנו דברים.

מי שרוצה לראות ולחוש בדבר ילך ויעמוד בתוך קהל עדת ישראל, עת מתקבצים הם ועולים לפקוד קברי הצדיקים הנופלים במערכות ישראל.

הלא זהו דבר מופלא ביותר, כי לא רק מי שיקיריהם נפלו במערכה פוקדים הקברים, אלא המונים, רבים רבים מבני עמנו מפסיקים מלאכתם ומתקבצים בבתי העלמין בכל קצות הארץ להתיחד עם נשמות הנופלים.

ובהינתן האות, בהישמע הצפירה, נעשים כל ישראל, נשמותיהם ושורשי נשמותיהם מחוברים ומדובקים יחד ממש, מן העולם ועד העולם במחיצת עליון שאין כל בריה יכולה לעמוד בה. שתי דקות אלו עושות אותנו מרוכזים ומחוברים כאחד, בדבוקה אחת הנמשכת מן העולם ועד העולם.

האם מסוגלים אנו לשער מה באמת נעשה איתנו בדקות אלו?!

ובאים אנשים ואומרים - נאמר אז משניות או תהילים, כדי שחלילה לא ניבטל מתורה. האם זהו הדבר המתבקש לרגעים אלו?!
פתח את לבך, בן אדם, פתח את נשמתך, היה עושה מעשה עמך בחיבור עם כל ישראל.
שתי דקות יש לנו בשנה בהן כל עם ישראל נכנס לקודש הקודשים של תיומת האחדות היותר עליונה, ואתה עומד בחוץ עם חשבונות שלא ממין העניין!
פעמים מספר, כד הוינא טליא עמדתי ליד רבנו, (הרב צבי הכהן קוק זצ"ל) ברגעים אלו, וזה הספיק לי לכל החיים. אי אפשר לתאר ולספר מה התרחש אצלו.

אמנם בנוראות הנסיבות, אבל זו הזכות היותר גדולה והשגב היותר עליון, בהיות כל ישראל מכונסים יחד, כאיש אחד בלב אחד, בדביקות של מחשבה, לב ונפש, עם כל אלו אשר נשפך דמם על מזבח שיבת ציון ובנינה.

("כי עין בעין יראו" עמוד מט׳)

ששותקים כדי לזכור.
בנוסף, יום הזיכרון אין לו שום בסיס הלכתי. הרי זה לא יום תענית שככה מבטאים זיכרון וצער ובקשה לצאת מהצרות בתנ"ך וחז"ל. גם אם אנחנו רוצים להפוך את זה לתענית, אין לנו כח לתקן יום תענית שמחייב את כל ישראל.

לגבי העלייה לרגל לקברים, אני מצדד עם הדעות הראשונים שזה לא כדאי בכלל לעלות לקברים. על כל פנים, הרבה פעמים אנשים עולים רק כביכול להתייחד עם החייל שנפל ולא מתפללים לעילוי נשמתו שזה העיקר.

לא הצלחתי להבין את ההגיון.
כתבת שזה לא יום תענית
ואז כתבת שאין לנו כח לתקן יום תענית.
למה הקשר? ברור שזה לא יום תענית. כי אין לנו כח לתקן תענית.
זה משהו אחר.


לגבי העליה על הקברים, כלב בן יפונה חולק עליך.

תהילים מאשר בעמידה בשתיקה שלא מועילה לאף אחד?
באמת מישהו חושב שדקה לשתוק ביחד עושה משהו לנשמות הנפטרים?

באמת מנסה להבין, לא שזה מה שיגרום לי להתחיל לעמוד דקה דומייה אבל לפחות קצת יותר להבין

הרעיון הוא דבר שמאחד את כל עם ישראל.
אנחנו נשמה אחת בגופים מחולקים - פעם אחת להיות מחוברים כולנו לאותו שורש במעשה אחד מאחד.

לא מבינה למה בתור יהודים אנחנו לא מתאחדים בצורה יהודית

יש הרבה דקות לקרוא תהילים, מה הסיכוי שבדקה אחת תצליח לאחד כל כך הרבה אנשים לקרוא באותו זמן כמו שהצפירה יכולה לאחד?

הרעיון הוא להתאחד לזכר הנשמות, נכון? מה יותר יהודי מלקרוא תהילים וללמוד תורה לעילוי נשמתם?

בפועל הרבה מהעם לא ירצו לומר תהילים באותה דקה, אז לפחות להתאחד ביחד בשתיקה ובמחשבות.

ויש ערך גם לשתיקה- "וידום אהרון"

מזכירה להם שכולם איתם, זוכרים יחד
ובכל טקס ממלכתי יש גם תהילים

אבל באמת מעניין, מה ההוכחה לזה שבדקות האלו "כל עם ישראל נכנס לקודש הקודשים של תיומת האחדות היותר עליונה"
מאיפה לו?...
בגלל שכולם חושבים על אותו דבר כאילו?

מחזיר אותי לילדות שאנשים קרובים אלי נלחמו הצפייה הזאת שהם יחזרו נוראית
לחשוב שבאמת אחרים לא חזרו .. נורא

מהעם המדהים הזה שעוצר הכול, בכל מקום, עומד ושותק ומתייחד כדי לזכור ולכבד את כל מה שעשו בשבילנו האנשים שנפלו.

האחדות המדהימה הזאת, להרגיש לדקה אחת ביחד רגע לפני שכל אחד חוזר לסיפורים האישיים שלו.

2 הימים קדושים, היום שהוקדם/נדחה ומן הסתם שגם היום המקורי.

וכנ"ל הדעה שלי גם לגבי יום השואה שהמדינה קבעה, ויום הזיכרון.

21 יתומים רק מהתאונה הזאת.
ויש אנשים שממשיכים לנהוג בחוסר אחריות ובטוחים שלהם זה לא יקרה.

אין החלטה בלי ויתור

שיר?


רק נגד מה שיש בו ערך של לאומיות או יהדות נלחמים.

כי שימוש בנפצים זה הדיבר האחד עשרה שניתן לנו בהר סיני...

 

זיקוקים זה לא נפצים

של זכויות הפרט על חשבון רגשות לאומיים.

האם בליל השנה האזרחית החדשה תל אביב לא עשו זיקוקים?
רק יום העצמאות מפריע להן.



יכול להיות שזה התחיל באמת מהלומי קרב שבאמת יש להם קושי.
אבל עם כל הכאב, אדם אחד שיודע בדיוק מתי זה יהיה יכול להיות במקום ובצורה שזה פחות יפריע לו.
וביחוד ברגע שכל השמאל קופץ על זה - מובן שזה חלק מהרס הרגשות הלאומיים,
ולכן אנחנו צריכים להיות בעד זיקוקים.



משל למה הדבר דומה,
ליום קיץ לוהט, ובמשרד יש מזגן.
באה מישהי עם גופיה ומבקשת שיתחשבו בה ויכבו את המזגן...

לא ראיתי שהשמאל קפץ על זה, ראיתי רק הלומי קרב שמבקשים.
ברגע שיש בלילה אחד בכל הארץ המון זיקוקים הם לא באמת יכולים להתחמק מזה. ואני לא חושב שהחגיגות יפגעו יותר מידי מזה שאין זיקוקים.
ובגלל שמדובר על הלומי קרב שנלחמו ונפגעו עבורנו יש יותר צורך להתחשב בהם.

תכף אשלח קישור בלנ'ד שתראה איך הכל מלא בטענות של הרס הלאומיות.

ממקום אנטי לאומי/שמאלני

מעצם העובדה שבירת השמאלנים הכריזה שהיא מבטלת את מנהג הזיקוקים השנה (ככה זה מתחיל אם השנה הם מבטלים,אז זה יהיה בכל שנה)

 

רפיסות שמאלנית במסווה של מוסר

כרגיל..

אפילו לפני שת"א הודיעו

ובכל זאת ערב אחד מאד מוגדר עם שעות ברורות - כשיש כ'כ הרבה פעמים ירי בלי הגדרה,
מה ההגיון ?


אשמח שתענה על השאלה עם המזגן
יום קיץ לוהט, ובמשרד יש מזגן.
באה מישהי עם גופיה ומבקשת שיתחשבו בה ויכבו את המזגן...

מה תעשה?

א. אנחנו רוצים שהם יוכלו לחגוג איתנו את יום העצמאות, זה לא סתם ערב אחד להסגר בבית.
ב. לא חושב שהחגיגות כ"כ יפגעו אם לא יהיו זיקוקים, לעומת מזגן בקיץ..

אני לא חושב שזה חובה עכשיו לבטל את הזיקוקים, אבל כן חושב שזאת התחשבות יפה באנשים שהקריבו את עצמם בשבילנו.

ואילו חגיגות של יום העצמאות כן.

רוב הציבור מחכה לזיקוקים, אוהב אותם ומבחינתו זה אחד הסמלים של היום הזה.


לכן ההשוואה היא כן טובה.
הרעיון הוא בשביל מיעוט לא פוגעים בכלל ו/או בערכיו

אבל אם רוב הציבור מסכים להתחשב לא מבין איפה הבעיה כאן.
איך בודקים מה הרוב חושבים זאת שאלה אחרת.. בשביל זה יש ראש עיר שנבחר ע"י התושבים.

כיוון שזה משהו שנוגע ללאומיות ולא לעיר

שהלכת קצת רחוק..

הטענה שביל הפרט לא פוגעים בציבור או בערכיו היא בעייתית מכמה בחינות:

א. מי קבע שהזיקוקים הם ערך?
הם ממש לא מהותו של יום העצמאות, והם בוודאי לא נוגעים ללאומיות שלנו כאן ישראל..
האמת היא שאם תיכנס לערך של יום העצמאות ארה''ב ותקראת את הערך 'מנהגי החג', שתי הפסקאות הראשונות (שבהן מוזכר גם עניין הזיקוקים) יכולות היו להיכתב בדיוק באותה המידה על יום העצמאות שלנו. והקונספט דומה גם בימי עצמאות של מדינות אחרות..

אם אנחנו רוצים לעסוק ביום העצמאות בערכים לאומיים, אפשר לעסוק בלימוד תורה (וגם חידון התנ''ך יכול להיכנס קצת, למרות השוני הגדול), בהודאה לה', בעשיית חסד, בביחד ובמשפחתיות בסעודה משותפת, ב'כיבוש הארץ ברגליים' וכו'..

ב. הקביעה שזה פוגע בציבור באופן אחר היא גם לא מדויקת מספיק.
במיוחד בשנים האחרונות, מופעי הזיקוקים עדיין נכללים, אבל נדחקים הצידה לעומת ההופעות והאירועים הרבים.
בנוסף, בהתחשב בעובדה שהתחילו כבר למצוא להם תחלופה (הבנתי שלפני כמה שנים היה איפשהו מופע רחפנים דיי מרשים), לא בטוח שוויתור על הזיקוקים יהיה כ''כ נורא, בטח שלא כשזה נובע מהתחשבות באנשים שעברו את מה שעברו..

ג. בגדול, כאנשים מאמינים, התורה כן מנחה אותנו הציבור וכפרטים להתחשב במיעוטים חלשים שנמצאים במצוקה (לא הערבים האלמנה, והיתום והגר. הילדים נפשית)..
אז נכון, לא כתוב להתחשב בהלומי קרב. אבל נראה לי שמותר לכלול את זה בקטגוריה בכ''ז.

ד. לגבי הדוגמה שהבאת לגבי המזגן- היא דמגוגית מאוד.
זה לא נכון להשוות בין אדם שבוחר באופן מודע להתלבש באופן מסויים, מתוך הבנה שיש לדבר השלכות שעשויות להפריע לאחרים, לבין אדם שמתמודד בעל כורחו עם הפרעה פסיכיאטרית (!) שנגרמה בעקבות השירות הצבאי שלו למען המדינה, ואין לו שליטה אמיתית עליה..

ה. כל הדברים שאמרתי כאן לא סותרים את העובדה שיש דברים כמו אירועים כאלו ואחרים של ערבים שמתרחשים בתדירות גבוהה בהרבה, ולרוב בלי אישורים (בניגוד למופעי זיקוקים כמו של יום העצמאות) שצריך לטפל גם בהם, ובדחיפות.
ואין ספק בכלל שזה שבמקום לטפל בדברים שעלולים להיות טריגרים להלומי קרב במשך כל השנה נזכרו להתייחס לזה דווקא ביום העצמאות (כשזה מבוקר וידוע מראש)- מריח לא טוב..

ברור שביהדות זו לא דרך להודות לה' או לחגוג.
אך מה נעשה שרוב העם כרגע חילוני, והדרך שלו היא גם עם זיקוקים?
וזה דבר שנתפס כאחד הסמלים של יום העצמאות, העיריות היו מתחרות אצל מי המופע יותר מרשים וכו'.
מה שיש חלופה, זה לא מדוייק - זה חלופה למי שקרוב, זיקוקים זה גם לרחוקים מאד..

היסוד של עזרה לפרט הוא באמת חשוב, אבל הוא לא על חשבון הכלל.

הדוגמא של מזגן כבר הסברתי שמצד שני גם מזגן הוא לא ערך חשוב ללאומיות של המשרד, ולכן זה מתקזז אם זה שהיא בחרה להתלבש ככה.

ומה שכתבת בסוף הוא העיקר.
תחפשו את דברי סגנית ראש העיר בת'א, תראו שהיא שמחה שהוריו - בגלל הלאומיות שזה מסמל.

המציאות היא לא דיכוטומית כמו שאתה מציג אותה בטענות שלך..

כבר כמה שנים טובות שמופעי הזיקוקים הם ממש לא העיקר, בטח שלא הדרך של החילונים..
ובתור אחת שגרה במרחק רבע שעה (ברגל) מהמקום שבו מתקיים מופע הזיקוקים- זה לא בהכרח נכון לטעון שזה מתאים לרחוקים, בטח שלא לרחוקים מאוד.. אולי זה תלוי בגודל המופע.
אבל היום עיריות כבר לא מתחרות ביניהן על התקציב למופע הזיקוקים.. היום זה נמצא יותר בנישת האטרקציה חביבה לילדים לפני שמתחיל המופע לילדים בפארק המקומי.

הטענה שזה לא ע''י הכלל היא לא מדוייקת במיוחד.

ובגדול ההקבלה שלך למזגן הולכת ומתדרדרת..(;
לאומיות של משרד..? חח
אבל יודע מה, סבבה.
אתה טוען שהזיקוקים הם משמעותיים לאומיות של המדינה (נגיד), ושמזגן לא משמעותי ללאומיות כלשהי, ולכן זה מתקזז עם העובדה שהמניע בבקשה אחת הוא אנוכי (הרי מי שבא עם גופיה מבחינה יכול היה להתלבש אחרת ולחסוך לכולם כאב ראש..), והמניע בבקשה השניה הוא לא אנוכי, אלא מציאות שנכפתה על אדם שעשה את מה שעשה ע''מ שהכלל יוכל לחגוג עם הזיקוקים שלו..

אתה מבין את האבסורד..?

זה שבעיירית ת''א יש אנשים עם אג'נדות מטופשות לא אומר שכל העיריות האחרות (שעשו משאלים בקרב תושבים אגב) מונעות מאותה אג'נדה, וזה לא אומר שהלומי הקרב שמבקשים את זה מונעים מאותה האג'נדה..

מי צריך הגיון כשיש פוזיציה??

יום קיץ לוהט, ובמשרד יש מזגן.
באה מישהי עם גופיה ומבקשת שיתחשבו בה ויכבו את המזגן...

מה תעשה?

למען המדינה (וגם למענך.)
מתפלא עלייך.

שוהם מוכנים ערב אחד בשביל המורל הלאומי להשאר בבית בזמן של הזיקוקים.

אתה מוכיח את מה שכתב @ekselion