פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 175)

דרך אחת שבה אתם מגבירים אהבת חינם בימים אלו?

אני ממש משתדלת לחייך לאנשים ברחוב, סתם ככה

בימים כאלה אני עוד יותר מתביישת
כאילו אני אומרת לעצמי על זה את בוכה
תראי מה אנשים עברו, ואיך הם קמו ,
אני רוצה להיות פחות רגישה.

אני סטודנט אבל לא זכור לי שום קשר לזה.. למשהו יש מושג? אולי זה קשור למלגה כלשהי ידועה? תודה..

בעקבות כל מיני מחשבות, אירועים, תובנות, דיבורים, ושאר ירקות שהתבשלו אצלי בתקופה האחרונה, החלטתי שיהיה לי טוב לקחת טיפת פסק זמן מכאן, משלל סיבות.
(בעצם, אולי את ההחלטה שזה יהיה טוב החלטתי כבר לפני, ועכשיו רק החלטתי לעשות את זה למרות הקושי )
אז בברכה שתהנו כאן בלעדיי (בטח יש כמה שיהנו במיוחד דווקא בשל היעדרי, אין עיני צרה בתענוגם...) אפרד מכם לשבוע לפחות. כן כן, זה אמנם ממש קצת, אבל זה קשה בכל זאת (אולי יגידו שאני מכור, מי יודע... אז שיהיה השבוע הזה כתכנית גמילה) ומשמעותי לדעתי מספיק בכדי לענות לקריטריון "פסק זמן". בפרט ביחס לניק עם נוכחות כמו שלי.
ולמי שתחילת ההודעה גרמה לו לצפות לפרק זמן ארוך יותר, ותוהה על מה הדרמה, כמה תשובות: א. כאמור באמת הנוכחות שלי בפורום רציפה ומשמעותית, שבוע זה הרבה ביחס לכך. ב. גם אם בעיקרון זה לא משמעותי ולא מצדיק רשמיות, לגביי באופן אישי ולגבי מטרתי ומניעי אני חושב שיש תוספת תועלת ברשמיות הזו, כולל ההודעה. ג. ההודעה על זה ברבים תעזור לי לעמוד בזה, מן הסתם, והרי לנו סיבה בפני עצמה לקיומה.

בש"א אהיה (בנשמ"כ, לא בזה), אם כי מן הסתם יתכן שבפחות זמינות.
כמו כן לתיוגים אשתדל להתייחס, אבל אבקש להימנע מלתייג אותי אם אין בכך ממש צורך.

ומי שאוהב אותי, מוזמנים לשלוח לקב"ה משפט או שניים בבקשה שאקבל באמת את התועלת הרצויה מהעניין.

מעריך אתכם ואוהב את השהיה במחיצתם,
אנכי.


ושכוייח לאלו ששיתפו אותי בביקורות ומחשבות כאלו ואחרות שהיו חלק מהבשלת התובנות וההחלטה אצלי.

*סיפור נדיר(!!) מצמרר ועוצמתי ליום השואה* - *על אמונה בלתי נתפסת בשיא החושך ועל ההשפעה שלה*

סיפר: הרב שבתי סלבטיצקי

"אספר לכם סיפור נורא שסיפר אחד משליחי חב"ד בארצות הברית, שיש לו בית כנסת גדול ופעיל מאד. רוב היהודים בבית הכנסת שלו הם, מה שנקרא, מודרניים...

*ברכת כוהנים בחוץ לארץ היא אירוע מיוחד.* כידוע לכולם, עולים שם לדוכן
רק בימים טובים ולכן *אף אחד לא מפספס את ההזדמנות לשמוע את הכוהנים ולקבל את הברכות.*

על הרקע הזה, התנהגותו של אחד היהודים בבית הכנסת הייתה תמוהה. *השליח שם לב שאחד המתפללים, בכל פעם לפני ברכת כוהנים, פשוט יוצא החוצה.* הוא חשב שאולי היהודי ממהר לביתו וסתם "מחפף" את סוף התפילה, והחליט לשכנע אותו להישאר עד סוף התפילה.

אז באחד מהחגים הוא ניגש אליו לפני התפילה, והזמין אותו אליו לסעודת חג אצלו בבית אחרי התפילה, כך הוא יישאר עד סוף התפילה. *האיש הסכים, אבל קצת לפני ברכת כוהנים, היהודי קיפל את הטלית ויצא החוצה*.
השליח חשב שהוא הלך הביתה, אבל כשהסתיימה התפילה הוא גילה לתדהמתו את אותו יהודי עומד וממתין לו שם בחוץ.

*השליח הבין שזה לא סתם. משהו בטח מסתתר פה.* הם צעדו לבית השליח, ומשהגיעו התיישבו לסעודת חג. בין הניגונים ודברי התורה אמרו "לחיים", ואז, כשנפתחו הלבבות, שאל אותו השליח: *"למה אתה מקפיד תמיד לצאת מבית הכנסת לפני ברכת הכוהנים?".*

האורח החוויר. ראו עליו שהוא בסערת רגשות, ואז הוא אמר: *"אספר לך משהו שלא סיפרתי לאף אחד",* והתחיל לספר את הסיפור האישי והנורא שלו: *"בזמן השואה הייתי באושויץ.* חיינו בצריף אחד שמונה מאות אנשים, כל שמונה אנשים ישנו על דרגש עץ משופע. אם אחד מאיתנו היה מתעורר וזז, כולם היו נופלים. כל מאות האנשים היו דחוסים בצפיפות מחניקה בתוך הצריף, בלי שירותים ומקלחות. קצבת האוכל הייתה שלוש מאות גרם לחם ליום, ולפעמים גם מרק מקליפות של תפוחי אדמה. *הנאצים יימח שמם רצו לאבד את 'צלם האלוקים' שלנו".*

*"אחד מהאסירים היה יהודי זקן* שאיכשהו הצליח לגדל זקן ולשמור עליו גם בתנאים האיומים והבלתי אנושיים ההם. הוא היה מכסה אותו בצעיף כל הזמן. *היהודי הזה החזיק את כולנו. הוא עודד אותנו לשמור שבת וחגים. הוא עודד וחיזק את כל מי שנשבר.*
לא פעם הוא ישב והקשיב במשך שעות לצרות של יהודים אחרים, וחיבק אותם בכל הלב.

*"פעם הוא נכנס לצריף ואמר: 'בעוד שבועיים חג הפסח, אנחנו חייבים לערוך כאן ליל הסדר. צריך להשיג מצה שמורה.* שכל אחד יפתח את העיניים ויפתח את הלב, ויחפש דרך להשיג מצה כשרה לקיים בה את המצווה'.

"חיפשנו וחקרנו עד *שגילינו שלמפקד המחנה יש משרת יהודי,* שמנקה ומסדר לו את הבית. *ניגשנו לאותו יהודי וביקשנו ממנו שיאפה לנו מצות במטבח של מפקד המחנה.* בהתחלה הוא פחד פחד־מוות מהרעיון המסוכן, אבל בסוף הוא הסכים. *הוא אפה לנו שתי מצות כשרות!*

*"ערב פסח. אחרי מסדר הערב התיישבנו כולנו על הרצפה. היהודי הזקן התחיל לקרוא את ההגדה בעל פה, ואנחנו הצטרפנו אליו, אומרים את הקטעים שזכרנו מההגדה. אחר כך הוא חילק לכל אחד חתיכת מצה*, 'שטיקל מצה', ממש חתיכה קטנטנה. *שתי המצות היו אמורות להספיק לשמונה מאות יהודים...* הייתה התעוררות בלתי נתפסת. *מרור היה בשפע...* ארבע כוסות שתינו, *ארבע כוסות של דמעות, שזלגו בשטף...* והנה, *אנחנו זוכים אפילו לאכול מצה שמורה, כאן באושוויץ!*

*"לפתע נפתחה הדלת. אחד הקלגסים הנאצים יימח שמם עמד בפתח. הוא ראה שמונה מאות איש יושבים על הרצפה ביחד.*

תוך רגע כולם קפצו בפחד ובהלה למיטות. *הנאצי שלף את האקדח, תפס את היהודי הראשון שנקרה בדרכו, הצמיד לו את האקדח לראש, וצעק: 'מי ארגן את כל הסיפור הזה? אם לא תגיד לי מיד - אני הורג אותך!'* היהודי סירב להסגיר את היהודי הזקן, והנאצי המשיך לאיים: 'אהרוג את כולכם, אחד־אחד, עד שאדע מי אחראי לזה!'.

*"ואז נעמד היהודי הזקן, התקרב לנאצי, קרע את חולצת האסיר המפוספסת שלו, ואמר: 'הנה, זה הלב שלי. אני ארגנתי את הכול. אם אתה רוצה להרוג אותי – תהרוג. בהם אל תיגע'.*

"הנאצי כיוון את האקדח לליבו של היהודי הזקן... אבל ברגע האחרון, שנייה לפני שירה בו למוות, הוא עצר והתחיל לחייך חיוך שטני.

אנחנו כבר ידענו. כשאחד מהם מחייך, זה סימן ברור שמשהו ארור ואכזרי עומד לקרות. *הנאצי אמר: 'לא אהרוג אותך סתם כך. מחר נאסוף את כולכם, נעמיד אותך על בימה גדולה, אספר לכולם מה עשית ואז אהרוג אותך'.*

"למחרת אספו את כולם. *הרשע סיפר על ה'חטא' של היהודי הזקן, והצמיד את האקדח למצחו. ואז, בשניות האחרונות לחייו, הרים היהודי הזקן את ידו וביקש זכות לבקשה אחרונה לפני הוצאתו להורג.*

"'מה אתה רוצה?', שאל הנאצי בלעג ארסי. 'לחם? מרק? חתיכת בשר?'

"'לא', ענה היהודי. 'אינני רוצה לא מים, לא בשר ולא מרק. *אני רוצה לתת משהו לאלפי האחים שלי כאן.* אני אוהב אותם, אני רוצה לתת להם משהו שיעזור להם להמשיך. מה אני יכול לתת להם? אין לי כסף, אין לי אוכל, נעליים אין לי וגם לא בגדים, אבל מה? *אני כהן. אני רוצה לתת להם ברכת כוהנים'".*

"הוא הרים את שתי הידיים שלו, העמיד אותן בצורה של ברכת כוהנים, והתחיל לברך. מילה במילה. לאט־לאט. 'יברכך... ה'... וישמרך...',

את השקט אפשר היה לחתוך בסכין. אלפי יהודים עמדו מורכני ראש, הורידו את העיניים לרצפה, וים של דמעות נשפך. היה זה בכי בלי קול. האדמה הספוגה מדם הייתה ספוגה בדמעות רותחות. ברית מלח".

*כזו אמונה בקדוש ברוך הוא! כזו אהבת ישראל!* פשוט ראו את כוחה של הנשמה היהודית. אחרי שנים של גיהינום, אחרי שנים של רעב מתמשך, עבודה אינסופית ומתישה בשלג ובכפור, התעללויות והשפלות, צרות וייסורים. היהודי הזה איבד את כל עולמו, את כל משפחתו, את הכול. הנאצים הארורים עשו הכול כדי שהוא יאבד צלם אנוש, שיהפוך לחיית אדם, אבל הוא לא נשבר. הוא ניצח אותם!
*הוא נשאר יהודי, עם "צלם אלוקים", והם – הם נותרו חיות פרא.*

*"אחרי אושוויץ נסעתי לאמריקה"*, סיים היהודי את הסיפור המצמרר. *"עזבתי לגמרי את היהדות,*
חיפשתי לברוח מהכול. *רציתי להתחתן עם גויה, אבל המחזה של אותה ברכת כוהנים עמד לי מול העיניים, ופשוט לא יכולתי לעשות את זה.*
התחתנתי עם יהודייה. נולדו לי ילדים. רציתי לשלוח אותם לבית ספר של גויים, אבל הדמות של היהודי הזקן עמדה לי מול העיניים ופשוט לא יכולתי לעשות את זה. שלחתי אותם לבית ספר יהודי".

*"אתה יודע למה בברכת כוהנים אני יוצא החוצה?",* אומר אותו יהודי לשליח, *"אני לא רוצה לאבד את הזיכרון של אותה ברכת כוהנים של אושוויץ.* אני רוצה לא לשכוח אותה, שתישאר בי לעולמי עד. אני לא רוצה להחליף אותה בשום ברכת כוהנים אחרת".

היהודי לקח את החוויה החזקה ביותר בחיים שלו, ושמר עליה מכל משמר – וגם היא שמרה עליו מכל משמר והשאירה אותו יהודי".

*הלוואי ונשאב מסיפור זה עוצמות של אמונה בכל מצב,* ובנוסף - בעז"ה *שנדע לשמר בתוכנו אירועים מכוננים של התעוררות הלב* - שכל אחד מאתנו נתקל בהם בחייו.

בהנחה שיש פה משהו שיש לו סינון גם במחשב וגם בפלאפון. כמה זה עולה לכם בחודש/בשנה? כרגע יש לי רק בפלאפון..

אני גר בדירת שותפים. יש שותף אחד שהחדר שלו נראה כמו שעבר מהפיכה והוא לא מסדר אותו *בכלל*. אפילו לא פעם אחת בשנה וכל החדר שלו זה ערימות של בגדים, ספרים, חפצים שונים, ניירות ועוד דברים לא ברורים על הרצפה ובכל מקום. הבעיה היא שגם מחוץ לחדר שלו הוא מלכלך ולא מסדר.

הוא לא שוטף את הכלים שלו ובאופן קבוע יש ערימת כלים בכיור, על הגז ועל השיש. הוא לא מנקה אחריו את שולחן האוכל וגם שם באופן קבוע יש פירורים ולכלוכים וכל מיני שקיות של אוכל וכדומה. הוא משאיר כל מיני בגדים, שקיות עם דברים שונים וחפצים שונים שלו בכל מיני מקומות בסלון. הוא עושה כביסה ולא מוריד בגדים (גם במשך חודשים שלמים בגדים שלו יכולים להשאר על המתלה כביסה) או שהוא משאיר את הבגדים היבשים ליד המתלה כביסה (במקום להכניס לחדר שלו).

אם אני מעיר לו על הכלים אז הוא מנקה אותם, אך יום למחרת הכל חוזר לקדמותו. 

מה אני אמור לעשות?

אצלנו במשפחה ממש מתארגנים על מתנה 🎁 מושקעת לכל שמחה ולכל יום הולדת ובכלל לשלוח משלוחים אחרי כל מיני דברים מיוחדים בחיים.

ראיתי עכשיו סרט על השואה ממש ממש מזעזע, אני דיי מתחרט שראיתי אותו

וזה היה רק סרט.. לחשוב שמה שהיה במציאות היה הרבה יותר נורא

זה משהו שאני לא מסוגל להבין ולהכיל

אמור להיות לי כעס גדול על הגרמנים אבל אין לי משום מה

אני אמור לתעב את הזקנים האלה פי אלף יותר מאשר את המחבלים של היום

הם עשו לנו דברים שלא ברא השטן 

אז למה בכל זאת אין לי כעס אליהם??

איזה תקופה חשוכה ואפלה.. וזה היה ממש לא מזמן!

העולם נעלם ונאלם!

 

כלכך סבלנו ברמה שאי אפשר להבין

 

קראתי בשבת את אחד מהספרים העצובים ביותר מזה זמן רב. (רודף העפיפונים- מישהו מכיר?)

הוא מלא בטרגדיות אנושיות, ולאומיות.

גרם לי הרבה מחשבות על כל הרוע הזה שקיים בעולם,

על השואות שהתרחשו ומתרחשות בהווה בחיי הפרט, וגם בקרב עמים שלימים,

על הנסיון הנואש של בני האדם לנקות את עצמם מכבלי האשמה,

ומנגד, על האדישות שלנו בנוגע להתרחשויות איומות שכאלה בתואנות של בנות יענה...

תגידו- לעולם הזה יש תקנה??

 

בערוץ הכנסת.
לקראת סוף הטקס הוקרא טקסט של שורד -
קורותיו אז, ואיך קם מעפר.
שירת התקווה כשעל הבמה אותו יהודי שורד שואה ומשפחתו שהקים.

בבית באותו זמן ממש
שמעתי אני קול צלצול מבית ספר סמוך
המבשר על הפסקה או על כינוס לשעת חינוך נוספת.
מנגינת הצלצול היתה שירו של הרב קרליבך

"שמחה לארצך
וששון לעירך
וצמיחת קרן לדוד עבדך"

וזה היה מאד סמלי וחזק בשבילי.

ביום, יעני חמישי...
חנויות פתוחות? מסעדות?
כילו אם אני אלך ברחוב יפו נגיד, הכל פתוח כרגיל או שיהיה שומם?

מה עם יום הזיכרון? בכללי בארץ
שבוע שעבר נתקעתי, הלכתי לסופר בערב יום השואה ואשכרה סגור. איפה מודיעים על דברים כאלה

מכירים אישית ניצול שואה?

עצוב לחשוב על זה שבעוד שנים לא יישארו ניצולי שואה וזה יהפוך להיות זיכרון רחוק כמו פרעות ת''ח ת''ט/המן/פרעה...

בעמדת הקרבן.

מנסה להיכנס לי לאף כל שניה  

איך היתה שבת?

בס"ד

 

פרשת קדושים.

יש עניין שכל פרשה נוגעת למאורעות שחלו באותו השבוע.

לכן אתרכז כעת בעיקר בנוגע לשואה שפקדה אותנו לפני פחות מ 80 שנה.

"דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

בדר"כ אנחנו קוראים את פרשיות אחרי מות-קדושים באזור פסח חג הגאולה/יום השואה

לדעתי זה לא מקרה שזה ככה, והשמות של הפרשות האלה יוכיחו.

 

אורים חז"ל שיהודי שנרצח על עצם היותו יהודי, נקרא הרוג מלכות/הרוג על קידוש השם.

בתקופת התנאים בימי רומא 10 הרוגי מלכות לא היו היחידים.. נרצחו בצורה דומה עוד עשרות אלפי יהודים. 

זה לא דבר חדש שיהודים נרצחים על עצם היותם יהודים, אנחנו מכירים את זה משחר ההיסתוריה.

אך נסיון מזעזע להשמיד את כל היהודים לא היה מימי אסתר המלכה, רק שבשואה ההבדל הוא שזה כמעט התממש, וצריך לשים את הדעת על זה ולהבין מדוע נפלה עלינו הגזרה הנוראית הזאת.

 

בדרך כלל השואה זהו טאבו, נושא שלא שואלים עליו שאלות אמוניות כי באמת זהו מאורע קשה מדיי להכלה.. אך רבנים לאורך הזמנים לא נמנעו מלתת הסברים לשואה

יש כמה דעות: דעה ראשונה; עונש. תנועת ההשכלה גרמה לכך שהרבה יהודים יעזבו את הדת ויהפכו לרפורמים יתבוללו וכו, ולכן השם כעס והביא שואה.

בעיה עם השיטה הזאת: בימי בית ראשון במשך קרוב ל 900 שנה נעשו עבירות חמורות בהרבה. והעונש הגיע אמנם, אך לא היה חמור כמו השואה. אז איך ייתכן שעל העבירות של הרפורמים שנמשכו בערך 200 שנה השם הביא חרבן כ"כ גדול, בהתחשב בעובדה שבאותו דור היו גם המון יראי השם בשונה מהמון תקופות בימי התנ"ך?

 

דעה שניה: אי אפשר להבין מה הייתה הסיבה לשואה כי זה נשגב מבינתנו, כלשון הרבי מחב"ד : 

"השמדת ששה מליון יהודים באכזריות הכי גדולה ונוראה — שואה איומה שלא הייתה (ולא תהיה ר"ל) דוגמתה במשך כל הדורות — לא יכולה להיות בתור עונש על עונות, שכן, אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עונות בדור ההוא שיהי' בו כדי להצדיק ח"ו עונש חמור כזה. אין לנו שום הסבר וביאור (ע"פ חכמת התורה) כלל וכלל על השואה, כ"א רק ידיעת העובדה ש"כך עלה במחשבה לפני"

בעיה עם השיטה: כיצד ייתכן שמאורע כ"כ גדול יקרה והשם לא יתן אפילו סיבה קטנה ללמה זה קרה? כל התנ"ך מלא בהסברים לעונשים, אז על עונש כזה גדול לא יהיה הסבר?

 

לדעה השלישית של הרב צבי יהודה אגיע בהמשך.

 

הנביא ירמיה מדמה את חורבן בית ראשון לשבירת בקבוק.

"ה אָמַר יְהוָה, הָלֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק יוֹצֵר חָרֶשׂ; וּמִזִּקְנֵי הָעָם... וְשָׁבַרְתָּ, הַבַּקְבֻּק--לְעֵינֵי, הָאֲנָשִׁים, הַהֹלְכִים, אוֹתָךְ..וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת-הָעָם הַזֶּה וְאֶת-הָעִיר הַזֹּאת"

הנביא מפרט להם על העוונות שהם עשו ולבסוף "מדגים" עם הבקבוק כיצד הם יסבלו.

השאלה למה להראות את זה דווקא עם בקבוק? 

אומרים שם רז"ל שהסיבה היא שמרוב שישראל עשו המון חטאים הדרך היחידה לטהר אותם, כבר לא הייתה תלויה בתשובה אלא בחורבן, בדומה מאוד לדיני פקיעת טומאה של כלים.

כלי חרס טמא, אדם לא יכול לטהר אותו באמצעות מקוה, אלא רק באמצעות שבירה.

לכן הנביא דימה אותם לבקבוק שבור, שרק ככה יוכלו להיטהר.

בשואה השמידו אותנו בצורה מזעזעת, ובעיקר זה התבטא בשריפה.

חז"ל אומרים שספר בראשית הוא תמצית ההיסטוריה שלנו כעם, זהו לא סתם אוסף של סיפורים יפים על האבות, אלא הסיפורים של האבות נועדו להסביר לנו מה צופן בעתידנו.

אבי האומה הלא הוא אברהם, כיצד התחיל המסע שלו? עוד לפני שנכנס לארץ, גם הוא עבר מאין נסיון לשואה, הוא ואחיו נחור היו החלוצי דרך הראשונים בעניין עבודת השם.

את אברהם נמרוד זרק לאש, והוא שרד, אך אחיו נחור לא שרד. 

כבר בראשית ההיסטוריה שלנו אנחנו רואים מעמד שדומה לשואה.

ורק לאחר אור כשדים אברהם נכנס לארץ.

מעשה אבות סימן לבנים. 

הקב"ה משנה את שמו של יעקב לישראל

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ.

גם זו נבואה שהתגשמה בימנו, המדינה שלנו נקראת מדינת ישראל בדווקא. 

למה דווקא ישראל? למה לא יהודה? 

תשובה - בגלל שאנחנו כבר לא בגולה.

וכך מסביר הרד"ק על הפסוק בהושע "וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל"

"יזרעאל" לפי שהיו זרועים בגוים ובזמן הישועה קורא אותם ג"כ "יזרעאל" שהיו נזרעים בארצם, לפיכך אמר אחריו "וזרעתיה לי בארץ"

שתדעו שזה לא סתם שהגוים הוגים את השם של המדינה שלנו כ- יזרעאל, אלו הכל נבואות שמתגשמות.

"מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם"

לכן הרב קוק שנפטר עוד 13 שנה לפני קום המדינה, היה בטוח שהמדינה תקרא מדינת ישראל, דברים כאלו יכל רק ענק כמוהו לדעת עוד לפני שהתרחשו.

 

נחזור לנושא שלנו, בדומה לנביא ירמיהו שממשיל את החורבן למשהו שחייב להיעשות על מנת שעם ישראל יטהרו, גם כך העניין עם השואה, רק שבשואה  זה חייב להיות חמור הרבה יותר, כי לאחריה תתחיל הגאולה האחרונה והנצחית, לכן עם ישראל צריך להיטהר לגמרי מכל הגלות 

וכך מסביר זאת הרב צבי יהודה: "כשמגיע זמן הגאולה, קורה שיש סיבוכים, וחלק גדול מעם ישראל נדבק 'בזפת הגלות'. כך היא העובדה: הרבה יהודים התרגלו לטומאת הגלות, ומסרבים לעזוב אותה. ואפילו צדיקים גדולים לפעמים קשורים לגלות וטומאתה. אז מתחיל טיפול א-להי פנימי עמוק ונסתר של הִטהרות מטומאה זו, ניתוח ורִפוי. כל המיליונים שבישראל הם יחד גוף אחד, אורגניזם אחד, וכשהוא מתעכב מהבראתו בגלל דבקותו בארץ העמים, יש צורך בניתוח א-להי אכזרי"

 

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"

רק ע"י השואה יכל השם לטהר אותנו ולקדש אותו להגיע לארץ ישראל, על מנת שאנו נוכל לקיים את מטרתנו בעולם הזה - "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" ואז.. "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"

 

אחרי מות.. קדושים

לק"י

כמה טוב שבאת שבת- מנוחת הנפש והגוף.
השבוע היום הארוך מתקצר בחצי, ויום חופש נוסף....

שבוע טוב ומבורך!

אני צריכה ייעוץ בנוגע לפיצויים (בעקבות התפטרות ולא פיטורין)