פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1863)

יהיה טוב!!

|כח|

אני באמת מקווה.

היא לא זוכרת שאני הנכדה
ולא הבת שלה

הקב"ה משלם להם

מה אומרים?

 

 

(אלופה בלעוף על עצמה, וסתם ככה טובה בקפיצות...)

למי התכוונת לשרשר.

 

אם לי,

זה: (אחרי כן התמונה מתחלפת לסיסמה: "לא משנה במה אתה עוסק... כולם לומדים דף היומי" או משהו כזה.

 

בחזרה לתשובה לשאלה, 'נחמן' זה אולי עיסוק אבל לא מקצוע.

לפי תיאוריה אקדמית יחסית מקובלת, למקצוע יש ארבע הגדרות:
1. הכשרה מקצועית
2. מבחני הסכמה או רישיון
3. כללי אתיקה מקצועיים ומחייבים
4. איגוד מקצועי
 
במידה ורק חלק מההגדרות האלו קיימות בעיסוק, זה הופך להיות אפור וזוכה לשם "עמימות פרופסיונלית", שמביא להתנהגות בעייתית של האנשים שעוסקים בהם, ולכאב לב לאנשי האתיקה. 

אולם לפי המשפט הידוע "אחד בפה ואחד במבחן", הסברתי למרצה, שלי יש שתי הגדרות בלבד:
1. כסף.
2. הרבה כסף. 

ולכן, למרות הזדמנות הפז לשים כיפה גדולה ולהציק לאנשים, לכי בדרכם של רבבות ישראל לפנייך, וכסף כסף תרדפי. 

זה בוודאי יציק לאנשים... 

 

 

ברוך, לפי ההגדרות שלך- במקצוע הראשון שלי- יש בעיה בהגדרות (מה שאכן נכון, ויוצר בעיות של אנשים שלא מוכשרים או מיודעים לעבוד בתחום... והצפה בתוצרים לא ראויים... וכולי) 

החלטה בין כסף להצקות היא קשה כמו קריעת ים סוף. 

ההגדרות הן מדעי החברה, את לא חייבת לקבל.
עיקר השימוש שלנו בהן היה ביחס לאתיקה בתקשורת. והיחס שלי לאתיקה בתקשורת, גרם למרצה (דיין בבית הדין לאתיקה) לשלוח אותי לפינה, לוויכוחים אינסופיים, משעשעים ומהנים, ולידידות טובה.    

לכך ש"הוגה דעות" אינו מקצוע בה"א. לא שהייתי צריכה אישור לזה, אני ידעתי את זה בעצמי. אבל מישהי (שלא ננקוב בשמה, אך רק נאמר ששיחקתי איתה ארץ-עיר בכיתה ז'), היתה צריכה לקרוא את ההודעה הזו.

אבל יהודי חייב בהשתדלות.  
מזכיר זיכרונות מהנים מהלימוד עם החבדניקים שלי על 'שמחה'.  ("מי פה לא שמח?", "ברוך, אתה שמח?", "למה אתה לא שמח?", אז אתה כן שמח?", "אז למה אתה לא אומר שאתה שמח?" "טוב מאוד, כולם צריכים להיות שמחים"..   

תמונת הכיפה המוכיחה ללא מקום לפקפוק את צדקת סברתם של קודמיך בשירשור.

הינו מעשה נכון וראוי, וגם אם לא, מאפשר לי לחזור על המשפט המורכב שלך בכותרת תגובה זו. 

שישמעו שבמקצועי אני נחמנית

אחחח

|מהרהר|

 

|רץ לפתוח שרשור בלנ"ו.. "בנים, איך הייתם מגיבים אם היו אומרים לכם שהבחורה מתפרנסת מלהיות נחמנית?"|

 

אבל משתתפת בכאבך

תרגישי,טוב,רפו"ש

ובעז"ה עד ה***** זה יעבור

זה גם לפעמים מלווה בקולות מרתקים כאלה שהבטן עושה (צוחק).
אבל כל מה שאכלנו היה לעונג שבת...

מה לעשות??
לא מצליחה להירדם! שומדבר לא נוח, מסורבלת וסובלת..

בקבוק חם?

 

לילה טוב!

תשתי תה עם קצת יותר סוכר מבדרך כלל ותאכלי דברים קלים

אם לא לוקחים במינון מופרז..

למה לא להקל על כאב חזק?

ועם מה שעבר על הבטן שלהם בשעות האחרונות..

הבטן הזאתי סתם עושה צרות!
אני יעשה עליה חרם והיא לא תקבל אוכל שבוע!!

אומרים שטינקר 

 

ואל תאלצי אותי לבוא להאכיל אותך בכוח כי בקצב הזה אני אבוא..

ואין לי מקום לכלום אחרי כל מה שאכלתי היום..
ואני לא זזה מהשומנים העודפים של החגים!!

חכי חכי..

לספר פה כמה ירדת בתקופה האחרונה?

מה יש לכולם נגד להודות שאני שמנה???
ולעומתך בכלל אני ענקית!

וזה בגלל השעה שאת מדברת שטויות??

 

את ב-כ-ל-ל לא שמנה.

 

השבוע הגעתי למסקנה שאני צריך לשנות משהו באורח חיים שלי, המשקל שלי בירידה לא בריאה.

ולא באלי להכניס כלום לפה.

את רק חושבת שלא בא לך להכניס דברים לפה, הכאב בטן אומר אחרת.

כל השבת טחנתי אוכל כמו פרה, אז מה הפלא שכואב..??
אוף, שונאת אתזה! וזה מפריע לי לישון גם. איזה חוצפה!

תרגישי טוב!!

לחלשים ולמי שאין הרבה דברים לעשות..

הפורום זה למי שכן ישלו הרבה מה לעשות..והוא פשוט לא עושה אתזה..!

(אז למה אני כאן? סיימתי את מה שרציתי לעשות הלילה! לילה טוב! לילה טוב!)

סתם אין לי משהו מוגדר לעשות ומוקדם מידיי....

אבל שיהיה

ליל מנוחה

(יקי זה סתם שם)

ל-פפפפ שלך

כי כולם מגיעים באותה שניה.

 

 

עוד אחת:

 

אחד מגיע לבית כנסת של יקים. הוא שואל את אחד המתפללים: "יש מנחה עכשיו?" היקה עונה לו: "לא". הבחור שואל: "אז מתי יש מנחה". עונה היקה: "עכשיו".

באלי להיות יקה.

אילו חיים מסודרים!

אני קיבלתי את התואר ״יקית״ הבלתי מעורערת במקומי החדש.

תואר מוערך ומכבד מאוד בעיני (מה גם שגנטית זה נכון)

אבל ממש ככה

הוא היה יקה מושבע, והיה רב עם חזן שרצה להתחיל תפילה : "יש עוד 10 שניות!" נשבע לכם... נראה לי במקום שהוא יכוון את השעון שלו על פי החדשות, החדשות סידרו את השעון שלהם על פיו!

 

במיוחד כשידוע שלייקים אין חוש הומור...או יותר נכון - חוש הומור כל כך מיוחד שאף אחד לא מבין, כולל עצמם

 

ובינינו - תצחקו תצחקו על ייקים, אבל כשתאחרו לרכבת והם יעלו שנייה לפניכם רגע לפני שהדלת נסגרת, אל תסתכלו עליהם בזעם דרך החלון - זה בעיה שלכם

לאחר כל-כך מעט, כך שנספיק לראות את היקה עולה רגע לפני שהדלת נסגרת. כך היא גאולתן של ישראל - קמעא קמעא. עד שלא נאחר כלל, אמן כיה"ר.

לנדנדה כזאת בצורת עיגול שאפשר לשכב עליה?

מקלחת חמה ועברתי לספה.

מחר אביא מהבית נעלים וגרביים ושאר אביזרי חורף ואשוב לנדנדה

תהני לך

חח הייתי יחפה כי הכנסתי את הסנדל לבוץ בטעות.. ומשום מה זה גרם לקושי לרדת.. מפה לשם התהפכתי באלגנטיות ופשוט התיישבתי על רצפת הפארק.. =)

 

מזל שהיה מאוחר בלילה ומי שראה אותי היו רק כמה ערסים קטנים וגם החברות התומכות P=

ריק שם

לא מתעסקים עם תוקפו וכו'.

עם כל הטרטורים עד 100 שערים..

(מדובר בעדכון פרופיל סטודנט.)

 

להוציא חדש עולה כסף, וזה לא משתלם - זה אותו זמן המתנה.

...

עדיף ללכת למקום שבו אין תור, מאשר לחכות בתור 3 שעות, לא?

אם אתה סטודנט ומשלם במזומן אז עושים את זה רק בתחנה מרכזית ולהחליף סטטוס לסטודנט גם נראה לי רק במרכזית.
צריך להביא גם כרטיס סטודנט וגם אישור לימודים א״א רק אישור לימודים וכמובן ת.ז. ב״הצלחה!

צריך גם אישור לימודים? כרטיס סטודנט לא מספיק?

 

תודה.

כזה שלא צריך לקנות במיוחד, אלא מקבלים

 

(או שיש מקומות שקונים? )

אבל אפשר לוותר עליו ולקבל החזר כספי מסויים. הבעיה שאח״כ אין הנחות לכלום.

להתחיל מזמן 

למה אתה מחכה? אולי תקתק כבר עניינים?

רק שלא בטוח שתאהבי את מה שאחליט.....

העלונים של המגזר (עולם קטן, מעייני הישועה, מצב הרוח, באהבה ואמונה, גילוי דעת וכ"ו) הם חינמיים..

וידוע לי על הרבה מאוד

מוזמן לשאול על עלון ספציפי אם אתה רוצה

למעשה, אתה יכול אפילו לפנות למקור ראשון, למחלקה הנכונה (תשאל שם), להצהיר שאתה גבאי של בית כנסת מסויים - לתת את שם בית הכנסת, את כתובתך, ומקור ראשון כבר ידאגולחלק לך ביום שישי בבוקר חבילה של עלונים עד הבית, בחינם - גם אםא אתה לא מנוי שלהם. אתה יכול אפילו לבקש בקשות מיוחדות כמו, למשל - שיהיה יחסית הרבה מעייני הישועה בחבילה כי האנשים אוהבים את זה במיוחד בבית כנסת שלך - ועקרונית הם יכולים לעשות את החלוקה הזאת ולהביא לך חבילה שבה מספר מעייני הישועה רב יותר...אבל קח בחשבון שהרבה פעמים המחלק עצמו לא מתחשב במה שכתוב במפורש על החבילה ופשוט שם ליד כל בית חבילה מסויימת ואז לא תקבל את החבילה המדוייקת שלך (בעייה מעצבנת של מחלקים עצלנים, אבל יהיה קשה להתלונן עליהם).

 

את כל זה אני כותב מניסיון רב שנים מאוד אישי...(לא כמחלק, אלא כבית המקבל... ).

פשוט הרמתי טל' למקר"ש ולאשדיר - שני המפיצים הגדולים, וכל אחד מהם סידר לי 2 חבילות.

 

הצד של החתן רצו להרוג אותי 

 

אשדיר זה אלו שהפיצו את החבילה שהייתה של באהבה ואמונה, שבתון וזה - נכון?

 

אז הם הפסיקו והכל התאחד לחבילה גדולה ושמנה של מקור ראשון.

 

או שאני טועה בחברה?

 

אבל מעניין מה שאתה מספר - למה רצו להרוג? הם מהאלה שעלונים לא ייכנסו לביתם?

גנדי הי"ד

לרוצח של רבין נתנו מאסר עולם
והוא לא ישתחרר בשום עיסקה

אל"מ שהשתתף בפינוי ימית בתפקיד בכיר..

 

הדם שלו כבר  יותר אדום ממתנחל  כמה קילומטרים מערבה..

 

 

וזה כזה נורא שאדם נרצח וזה מה שיש לאנשים ישר להגיד.

 

כמו האנשים העלובים והמסכנים שישר כשהרב עובדיה נפטר דיברו על ה"Cית של גויים".

 

עליבות נפש, מצטער.

גם אם ביום יום יש מקום כלשהו שניתן לתת להם - אחרי מוות של אדם אין שום זכות מוסרית שבעולם לעשות את זה - קל וחומר אם הוא היה גם "במקרה" חייל שהגן על עמו וארצו שנים ארוכות.

 

זה פשוט בושה שמתנהגים ככה - תחשבו טיפה על הרגשות של המשפחה אם נניח הם היו שומעים אותך באותו רגע...

 

זה התנהגות של יהודים? לא משנה מה א-ח-ר-י-ם עושים - אתה צריך להיות עם טקט ולהבין שכן, יש מקרים שבהם יש טאבו על אמירות מסויימות גם אם יש בהן צדק מסויים.

 

וכן, מהצד המתנחלי של העניין.

 

ועוד לאחר כמה שנים גירשו אותם מביתם.

 

וואלקאם טו דה ריאליטי - אני עדיין מבין מתי המקום להגיד משהו ומתי לא.

עם רוב מוחלט של מה שכתבת אני מסכים לחלוטין - אבל זה לא קשור למה שאני כתבתי, שאחרי מוות של אדם, ועוד ישירות אחרי, ועוד כשהוא מת על קדושת הארץ - אין שום מקום בעולם "לטרוח" להזכיר את זה שהיה שותף בפינוי ישובים.זה מחריד ומזעזע ומראה על אטימות רגשית ממדריגה ראשונה לדעתי!!! דיבורים שאולי יש להם מקום אחרי השבעה/החודש/השנה - אין להם מקום כמה שעות אחרי רצח שכזה. (ואני לא אומר שבכלל יש להם מקום, אבל גם אם כן - לא בעיתוי כזה קצר.).

 

עניינית - אתה חולק על מה שכתבתי עכשיו או לא?

לפחות הבנו אחד את השני עכשיו

אבל האבסורד זועק לשמים שהמקרה הזה קרה כתוצאה מההתרפסות שהתחילה אז.

 

נקווה שחבריו מהסיירת שיודעים איך לנקום - ינקמו את נקמתו כראוי הפעם - עוד לפני המחבלים יגיעו למחנה נופש

איזה כניסה זיפט לשבת...

בצבא-שם משפחה.

בבית- בשם שלי.

בבית- שם פרטי

בתיכון- שם משפחה

בישיבה- הרבה מאוד כינויים (אפילו אחד הרבנים היה קורא לי בכינוי לפעמים ) בנוסף לשם ופרטי ושם משפחה.

בצבא- שם משפחה בתוספת קריאות גנאי של צעירים

לק"י

 

במשפחה- שמות חיבה שקשורים לשם הפרטי.

בשירות- כנ"ל, ובשנים האחרונות גם חברות מהאולפנא התחילו לקרוא לי בשם חיבה..

במכללה- כנ"ל.

ובשנים האחרונות הרבה קוראים לי לפי השם שהמצאתי במייל שמורכב משמי הפרטי והמשפחה..

בשמי הפרטי. לא הסכמתי שיקראו לי בשם המשפחה!
כיום קוראים לי גם בכינוי (אהמ אהמ‎‎‏)
אחייניתי בת השלוש וחצי קוראת לי בשם חיבה‎‎

וחברותיי קוראות לי בהן קבוע ממש- לגל אחת יש וריאציה אחרת לשמי

כך גם הסבתות, והדודות.

המעגל הרחוק יותר בשמי הרגיל.

לאמא יש חיבה מיוחד מאז שאני פיצית ושעד היום המחשבה עליו זה כמו חיבוק בשבילי..
בתיכון היו קוראים לי "חכם חנוכה" אבל זה היה סתם איזו מישי שנהנתה לרדת על כולם.
בשירות לאומי. כולם התעקשו לקרוא לי בשם של בת שירות שנתיים לפניי שלטענתם, הייתי דומה לה.. זה היה ממש מעצבן!!!

והחברות אוהבות לקצר לי את השם לכינויים חמודים שאני אוהבת.

ובבית.. טוב, בבית לא ממש מדברים איתי.

חברים - לפעמים בשם משפחה.

חברים מסויימים מאוד - שם פרטי במלעיל או בקיצור. זה בכלל לא מועדף עלי, אבל אני לוקח בחיוך.

נניח בבית ובסביבותיו (משפחה, מושב, אולפנה וכו') השם שלי עם מלרע

 

ובשירות (לשעבר) במלעל

 

ויש עוד כל מיני כינויים יחודיים של אנשים יחודיים שמשלבים את השם הפרטי או את שם המשפחה.. 

 

אבל לרוב בשם =) 

ואצל חברים שם משפחה בד"כ. (איזה משעמם אני...)

ובבית בכמה כינויים שקשורים לפירוש/לקיצורו של שמי

מאז ההורים שלי קוראים לי ככה, וכל המשפחה, וזה התפשט לכל החברים.
בשנים האחרונות, אני מנסה להחזיר את שמי המלא למקומו. במשפחה אין סיכוי. חברים: חצי קוראים לי בכינוי, חצי בשם הרגיל.
הרב שלי ומשפחתו, קוראים לי בד"כ בשם המלא. רק בזמנים מיוחדים של חיבה, הם קוראים לי בקיצור, וזה הזמן היחיד שהקיצור עושה לי טוב.
הראש ישיבה שלי, קורא לי בשם המשפחה. אני חושב, שזה בגלל שזה מזכיר לו את אבא שלי, שהוא חבר טוב שלו.

למעט אחת (בנתיים) שקוראת לי גם אמא .

בתיכון היא לי 2 כינויים אחד סוג של קיצור השני בדיחה פנימית שקשורה גם לשם...
בכמה מקומות בשם משפחה (הקודם) חלקם עדיין...
בשרות בהרבה שמות שונים ומשונים (לא רגילים שם לשם שלי אז החליפו אותו עם עוד שמות שלא רגילים) קבוצה אחת מהשירות בשם אחר שהם החליטו שמתאים לי...
ולפעמים גם בשמות חיבה (נגיד לגיסתי יש משהו לבנות דודות שניות שלי גם וכו')
ועכשיו אני גם לפעמים "אמא של..."

בבית ועם המשפחה לפעמים בכינוי.

נדיר שאני שומע מישהו קורא לי בשם שלי

הבנות דודה שלי משתמשות בכינוי.

המנהל בעבודה קורא לי בשם משפחה.

אנשים שלא זוכרים את השם שלי קוראים לי אחות של... הבת של...

וכל השאר בשם הפרטי.

לא מגיבה אם קוראים לי בעיוות כלשהו של השם. אף פעם לא קראו לי בשם המשפחה וכינוי מיוחד יש למישהם במשפחה המורחבת פעם ב...

 

 

על מגוון נטיותיו...
חברות בכינוי שלא קשור לשם
אבל כל השאר בשם עם הטיה כלשהי.

בבית ובמשפחה - בכמה כינויים חלק קשורים לשם שלי וחלק לא. (והספיקו להמציא לי מלאאא שמות וכינויים)
בלימודים- קראו לי בשם הפרטי או בכינוי ששייך לשם.
בעבודה- בכינויים למינהם...

רק עכשיו שמתי לב לעובדה

שאצלי זה הפוך

אני בדר"כ משתמשת בתקציר של השם שלי

אז כשחברות רוצות להשתמש בכינוי חיבה הן משתמשות בשם האמיתי 

וגם מבחינתי,אני מתייחסת לזה ככינוי 

(עובדה שאם משהי לא קשורה  תקרא לי ככה-ארגיש לא בנוח

אבל כשחברה תקרא לי-זה יהיה סבבה לגמרי

 

(או שמשתמשים בכל מיני תוספות כמו:**** 'קה,***** 'לה...) 

ומקפידה על מלעיל...
אהה התלמידים זה המורה...
ובגן זה אמא של...

כשהייתי ילדה היו קוראים לי)יותר נכון מציקים לי) שושנה.. בלי קשר לשום דבר... סתם איזה שכן שהדביק לי את השם...

חיה... ("בחיים האמיתיים")

בד"כ בשמי הפרטי (זרובבלה) אנשים שאני ממש אוהבת קוראים לי זרובי... 

 

במשפחה על כל כל אגפיה בשמי הפרטי במלרע.
בישוב ובגיל הצעיר בשמי במליעל.
בתיכון ובישיבות חלק בשם הפרטי(מליעל כמובן) אבל הרוב או בשם המשפחה או בקיצורים שלו(והוא ארוך..) בצבא רק שם משפחה( רוב אפילו לא ידעו מה השם הפרטי שלי, זה היה בגלל בקשה של חבר שלי עם אותו שם שביקש שיקראו לו בפרטי ולי במשפחה מה שממש לא הפריע לי) או קיצורים שלו אבל בעיקר בשם המשפחה במלאו למרות האורך.
האמת שזה היה טיפה עיוות שלו אבל בסדר..

כולם - בשמי המדוייק

אשתי - בשמות חיבה

בצבא - בשם המשפחה ועוד במלעיל..

כינוי מיוחד, קיצור. מה יכול להיות כבר בגדר "תגובה מענינת"?.. 

בתחנות החיים פעלתי בצורה יזומה בכדי למנוע כל דרך אחרת. 

בבית - לרוב בכינוי שהיה די הרבה שנים שמור להם בלבד (תכף מגיע)

 

בתיכון בגלל שאחי הגדול למד באותו מקום היו קוראים לנו בשם משפחה - ***הגדול ו***הקטן (למרות שיש מקום לתהות למי הם התכוונו בדיוק כשאמרו הגדול/הקטן ).

 

בישיבה קראו לי בשם הפרטי ולאחר מעט זמן התחילו לקרוא לי לתדהמתי בכינוי שעד אז היה בלעדי של משפחתי הקרובה - אבל זה תפס שם ממש והפך למותג שלי, אז בסופו של דבר לא התנגדתי

 

ולאישתי שתהיה בעזרת ה' - אני מניח שיהיו לה הכינויים המיוחדים שלה.

 

ובגדול, מורים, אנשים בחוץ וזה, קוראים לי בשמי הפרטי (ואחיות בבית חולים - בשתי השמות הפרטיים, ולפעמים זה גורם לבילבול ואני לא שם לב שקראו לי, כי אני לא רגיל שקוראים לי בשתי השמות הפרטיים )

את עוד תהי משהו גדול,ותעזרי להמון..

 

 זכרי ששוברת אמרה לך את זה!!

אין מילים!!

אני אישית הגעתי לתגלית הזו לפני איזה שנה בערך

 

ואז אין ברירה אלא לקבל...

 

כשלא צריך? אסור לדעת לקבל. אסור.

רק צריך למצוא אותם

 

 

שמחה בשבילך

רק בזהירות ילדה לא לאבד גבולות, זה יכול להגיע למקומות מכאיבים.

על הגר"א והרב קוק, בשני המקרים הם חייכו אלי, והרב קוק הרגיע אותי לגבי משהו.
אצלי זה כנראה מהרהורי הלב.
.
יש צדיקים שלפעמים זה אמיתי אצלם. אולי זה המצב אצלך...

אנשים מעצבנים...?

תמיד אנשים מתרגשים מזה, מרגישים קרובים פתאום...

אותי זה ממש מפחיד, ומדכא.
יוצא לי לעתים לחלום על מתים, ואז אני מבולבלת כזה ומדוכדכת יום יומיים.

מוותרת על זה.

הנהג היה דורש ממך קנס

זה החיוך שעשיתי 

ואם אני מפסיקה להציק לך
זה כי אין לי סוללה

שזה-סמיילי עצוב

בהחלט נשמע מבאס

 

 

 

סמיילי עצוב?!!?!!!?

מבוכה אבל משועשעת כזאת, שהבנאדם כזה "טוב..אז...אה..." 

וזה המון, במציאות אני מחייכת חצי חיוך.

 

מבוכה? לא נראה לי. אולי כמו: "את/ה רואה שזה נכון"... או.. משהו מוכיח כזה, לא'ידעת.

לק"י

 

אם זה לא אאוטינג..

לק"י

 

 

ועכשיו שמתי לב שכתבת שנסיעה ברב קו היא יותר זולה..לא שמתי לב לפרט הזה.

ביטלו את ההפרדה. לפחות חוקית. 

סתם
אבל יש מצב שהנהג חשב שאתה תלמיד? (כאילו צוציק )

ונותנים לי תחמיד עד שאני מתקן אותם

שלי עולה 22₪ להגיע מביתי למיקומי החדש.


שערוריה.

אבל אנלא מצליחה לפתוח את הקישור

ונשים. ידעתי שנשים מבחינות יותר, אבל פער כ"כ עצום. לא דמיינתי.

קיבלתי 8, ושמו אותי בסקאלה די גבוה,

זה השוואה לאחרים שבדקו שם, או מדד עצמאי של מחקרים?

מישהו מבין?

(אנגלית לא הצד החזק שלי)

 

אני 4  

 

8

ביום חסר התועלת הזה..

נו לפחות זה 

מכורי איפור בפייס,

 

ויצא לי ראייה מושלמת!

 

עכשיו סופסוף שאנשים יגידו שכל הצלליות הטורקזיות, החומות, ורודות וסגולות שלי אותו דבר ולמה אני צריכה כ"כ הרבה דומות אז הנה ההוכחה שהבעיה בהם ולא בי.

|עייף|

|מצדיק את ה-8 שלו|

זה בכלל לא לוקח הרבה זמן. קודם כל מעיפים לצדדים את הבולטים, ואז מסדרים אחד אחד, בלי סדר מסוים. בסוף עוברים על הכל ורואים שאין שום דבר בולט לעין.

 

ממש מעייף הדבר הזה כמעט נרדמתי!!

 

יש לי עוד סיבה לתלות את זה: השתמשתי בעין אחת (השנייה בלי עדשה, אז היא לא פועלת כרגע, או שכן, אבל רואה מטושטש)....

מה את אופה? משו לשבת?

סודה בטעם דובדבן..
ריח של מסטיק וטעם של פלסטיק

חננות.

נוסע שבת לישיבה

מצאתי בפלאפון את התמונה הזו:

 

הייתה חתונה מהממת!

בנתיים מעבידים את הפסימי שישטוף את הבית לשבת חתן

בהצלחה יוטבי
בקרוב אצלי

עכשיו בתנור ומקווה שיצא מזה משהו אכיל 

יש לי שעתיים להשתלט על מה שהולך כאן + לבשל מלא מלא אוכלים

 

איזה כיף לי, נכון? נכון!

 

 

לק"י

 

אני מוכרחה לסיים היום לפחות חצי מהתלכי"ם.

אמורים להגיש אותם עוד כמה ימים

כשהתחיל לשרוף לי בהתחלה, חשבתי לתומי (לטומטומי, יותר נכון) ״אה, אומרים ששום זה חיטוי, ואנטיביוטיקה טבעית. יופי, הידיים שלי עוברות חיטוי טבעי״ ואז זה שרף עוד ועוד ועוד.....!

ורק לבסוף כשהייתי צריכה לשטוף כלים (ענקיים!) גיליתי שיש כפפות.

עכשיו מרחתי אלוורה.
נקווה שיעבור
|עור רגיש מדי|

הם נורא חריפים.
רחמיי
תמרחי ברנשילד/משחה כלשהי לכוויות.

כמו כוויה מחומר כימי

 

יש בשום חומר הנקרא "אליצין" (פתחתי את ויפפדיה כדי להזכר איך בדיוק קוראים לו) החומר הזה הוא זה שנותן לשום את התכונות האנטיבקריאלי שבו, אבל במינון גבוה זה יכול גם לפגוע בתאי הגוף, בערך מה שקרה לך.

 

אבל אל דאגה

זה שום דבר

לא ידעתי שאפשר לקבל כוויות משום

אולי בגלל שאני רגילה רק לחתוך אותו ולא לגרד

רפו"ש

לי זה קורה כשאני מקלף פלפלים חריפים במיוחד, פעם אחת קילפתי ויומיים אח"כ הידיים שלי שרפו-לא נעים בכלל

המבחן אחרון בסמסטר היה היום, יש!!

ושבוע הבא כבר סמסטר חדש

ההא 

זה הולך להיות מתאגר

הנושא- פתוח לבחירתי 

וזה יהיה הוראת עמיתים- כלומר רמה של סטודנטיות... 

וזה מפגש ראשון עם המד"פ 

או שבאמת את יכולה ללמד על כל מה שבא לך, למין הסטוריה אצטקית ועד תכניות החלל של נאס"א - סקירה כלכלית\מדעית?

למשל שאלת צדיק ורע לו

או אמונת תחיית המתים 

או שאלת הגשמת האלוקות 

או ... כל מה שבא לי 

 

אישית אני לא אקח נושא כ"כ עצום וענק- אלא תת סעיף של משו... 

נראה לי 

 

למשל, מספרים סיפור על נוח, שהיתה לו גינה, ובגינה שלו הוא גידל דלעות. אך אויה, הגיעו ציפורים, וניקרו את הדלעות שלו, והרסו את גידוליו.

בוקר אחד בהיר, ראו הילדים את נוח סוחב כמה קרשים אל גינתו. "מהם הקרשים הללו?", התפלאו ושאלו את נוח. אך נוח לא ענה... רק שתק וחייך. המשך בהודעה הבאה.

חלפו עשר דקות, והנה נוח חוזר, ובידו הימנית - קלשון ישן ושבור. ובידו השמאלית - חולצה ישנה משובצת בצבעי אדום-כחול. ועל ראשו - כובע קש רחב שוליים.

התפלאו כל הילדים. "לשם מה כל הדברים הללו?", שאל אריאל בקול. אך נוח רק שתק וחייך. הניח נוח את החולצה והקלשון ליד הגדר, והלך לו.

 

חלפו חמש דקות, והנה חזר נוח ובידו פטיש ומסמרים.

והחל דופק בפטיש ובמסמרים. "דחליל!" קרא דניאל. "נוח בונה דחליל!". ואכן, נוח בנה דחליל. על הדחליל הלביש נוח את החולצה הישנה, לאחת מידיו הצמיד את הקלשון. גם את כובע הקש רחב השוליים הוריד נוח מראשו, וחבש לראש הדחליל.

"עכשיו לא יאכלו הציפורים את הדלעות שלי!" קרא נוח בשמחה.

הם היו רואים אותו בכל בוקר בדרכם לבית הספר, ובצהריים - בדרכם חזרה הביתה.

 

יום אחד, סיפרה המורה בכיתה על הגשם. היא הסבירה שהצמחים שבגן צומחים בגלל הגשם שיורד. "חשוב מאוד שירד גשם, כדי שהצמחים יגדלו. אנחנו נתפלל על הגשם בכוונה" אמרה המורה.

 

יש לנו פה סופרת מוכשרת!!!

(תשימי קרדיט, שלא יגנבו את זה ויוציאו כספר)

המשך אחד כי אמרתי, ומי שבא לו להמשיך אח"כ מוזמן... כל מה שכתבתי קודם היה כי נחה עליי הרוח. רוח בירבור ופטפוט

 

ובכן,

בוקר אחד, התעורר אריאל מקול דפיקות עדינות על החלון שמעל מיטתו. "גשם?", שאל אריאל את עצמו. הוא הזדקף במיטה והתבונן דרך החלון. "גשם!" צעק אריאל. הוא נטל את ידיו ולבש חולצה ומכנסיים שחיכו על הכסא ליד המיטה.

 

 

אולי נאייר ונדפיס את זה? 

אני נורא יהיה מהסיפור... 

(רצינית) 

 

קדימה, את כותבת, דינה מציירת, ועוגי מו"ל.

מי שרוצה להמשיך ולהוציא את הסיפור מבאנליותו מוזמן..

 

 

להסביר שצמחים צומחים עד שקוטפים אותם ואחרי שקוטפים אותם הם מתייבשים ואז מפסיקים לצמוח, והדחליל עשוי מצמחים שכבר נקטפו והתייבשו.

אבל נראה לי שבדר"כ הוא עשוי גם מחציר (בציורים, לא יודע איך זה במציאות ).

(למה הבית לא גדל בעקבות הגשם? והילד לא?)

תסבירי לו שדחליל זה כמו אבן, או נעל, או בלטה

שגם אם הם נטועות היטב בקרקע לא יצמח מהן כלום.

ולראות מה קורה

הוא כבר יבין לבד את המסקנה

"מאמין בחי העולמים וזורע"

 

 

פעם האמנת שהדחליל יצמח כשתקעת אותו בקרקע?

 

(ולא, אל תקשיבי לפסימים האלה!)

 

זה גם כתה א' וגם לא תלמוד תןרה=>

זו שאלה פילוסופית ודוסית ולא לעניין! 

"אופציה זו כלולה במהדורת הפרימיום בלבד. לרכישה הקש כאן"

 

"שאלה זו כלולה במהדורת ה'תלמוד תורה' בלבד. למענה נא הירשם כאן"

 

משת"פ למרות שלא הבנתי.

 

וכצפוי, ניסיתי ללחוץ על "כאן"..

 

עוגי, איך מתאים לך

ופרחים ועצים זה צומח

הדחליל לא גודל בגשם?

אני גם הייתי נרעש מהתגלית

(הרי מותר לך לשאול רק בשלום גברים, לא?‎‎‏)

ברוך הקופץ‎‎

ומותר לדרוש גם לפני נשים

(אבל אמר שהנשים ישתתפו בשמחת התורה בחג.)

כן דורשים בפני נשים