
אז יש לי מלא דרך לעבור עכשיו, וטרמפים, ואני בלי מעיל...
אז תפקידכם הוא כזה..
לנצל את הזמן עד שיגמר לי הסוללה ולהגיב ולשמח וזה..
כיד הדמיון הטובה עליכם



איזה אות יצא?
כוס
אבל אני לא יודעת עד כמה זה מעודד![]()
מנסה להיזכר בפדיחה מצחיקה
אבל לא עולה לי עכשיו
שולחת לך חיבוק חם![]()
בתקוווה שאנרגיית החום תצליח לחמם
וגם להטעין את הסוללה![]()
אמן!~בממוצע~איזה יופי לשמוע! אבל לא יופי לשמוע שאין לך אחד 
אופס 

-משה ר-
לא רואים.
איזה אוטובוס יש שקע? /רצה לעלות עליו/פפ..
-משה ר-אחרונה
שמואלגנכון המרצה מאתמול? אז היום לא יודעת למה, הייתי בטוחה שהשיעור מתחיל ברבע ל11. מסתבר שהוא התחיל ב10 וחצי, ובגלל שאיחרתי אז אותו מרצה לא נתן לי להיכנס.
זה היה די מבאס כי זה אומר שעכשיו נשארו לי 2 חיסורים אפשריים.
ואז בערב היה לי עוד שיעור איתו! הפעם הקדמתי ב10 דק' לכיתה שחס וחלילה לא אאחר.
נתנו לנו עוד משימה לעשות, ואיזה כיף, קיבלתי ביקורות ממש טובות 
הם אמרו שהקומפוזיציה טובה, והייתי בין העבודות המתוחכמות בכיתה.
גם הראש מחלקה שלי אמרה שהיא ממש אהבה ושזה היה מתוחכם ושזה גרם לה לחשוב אבל היא הצליחה לראות את מה שניסיתי להעביר.
חוץ מהערה קטנה על מיקום השם שלי היא אמרה שלדעתה זה ממש עבודה טובה.
איזה כיףףףףף.
|מתרגש|
רק התחילו הלימודים וכבר יש לי להגיש שתי פרוייקטים שבוע הבא 

הלליש
נשמע כיף!! ממש עשית לי חשק לחזור כמה שנים אחורנית (למרות שהש"ב שלי לא היו פרויקטים כאלה יצירתיים)
תודה על ההודעה המשמחת 
סמייליתאחרונהבא לי לבכות
, זה ממש לא 'פייר' שבגלל המבחן הטיפשי שאינו מראה כלום
,אני לכאורה לא אתקבל ללימודים
,
למקצוע שאני רוצה ללמוד..............

יטבתה
..אני 2![]()
נקווה שיבטלו את המבחן , זה באמת מצער לפעמים, השקעה של זמן , כסף, תסכול.
טוב נקווה שיהיה טוב ,בסופו של דבר הכל לטובה (ואני רוצה לראות את הטובה עכשיו בבקשה {בתחנונים לא בדרישה} ה')
אין לנו על מי להשען....יהיה טוב בעזרת ה'!!b.nאחרונה
לינוי
-משה ר-

מי קונה לי ליומולדת 24 וארבע חודשים? 
אני מניח שבכל חנות רצינית למכשירי חשמל ואלקטרוניקה יהיה כזה... (מחסני חשמל/טרקלין חשמל/קרביץ וכו'...)
ואז אתה יכול להטעין בכל מקום בעולם אם רק יש לך בטריות (עדיף שיהיו גם ספייר, ואם זה בטריות שאפשר להטעין בעצמן - שתמיד יהיו מוטענות על פול...).
אכן שימושי. בנוגע למחירים אני לא כל כך בקיא. שיטוט קטן בזאפ ובטח אתה מוצא את התשובה...
אייכה!החבר'ה שם בגילאי 20-25, דתיים, בעיקר סטודנטים
מחפשים מתנדבים להגיע לשבת למרכז הקליטה בבאר שבע
השבת מטעם הסוכנות היהודית ולכן יש אוכל, לינה והחזרי נסיעות.. =)
מהות השבת- קבלת שבת עם הקהילה, פעילות לילדים, קידוש, סעודה שלישית לכולם ביחד וכו'..
אם את/ה בעניין אשמח שתפנו באישי =)
תודה!!
הבאה אפרסם מוקדם יותר..
(או שזאת באמת סגולה לפרסם פה... כבר מצאתי תוך 20 דקות מאז הפרסום דירה בי-ם, מתנדבים לשבת ועוד איזה משהו)
כמה דברים? 
הולך?

אל תקפצי!!! מה את נורמאלית? במהירות כזו?
של טרמפ מזוויע
|ירוקה|ואם כבר את עולה אז לשבת מאחורה..
דינה ל.

היי
בעקבות שיחות עם אחוותי (כיתה ו') וחניכים (גם בנים וגם בנות בכיתה ז')
רציתי לשאול--
1. האם בגילאים הנ"ל ובכלל בחטיבה התעסקתם בנושא "פופולאריות"?
2. אם כן- זה היה במודע? דיברתם על זה וכו'? או רק בראש?
3. עד כמה רמת הפופולאריות שלכם או של אחרים הטרידה אותכם מ1 עד 10?
4. האם הייתם מגדירים את עצמכם אז "פופולארים"?
תודה רבה =)
פורסם פה כי אני מצפה לתגובות מבנות ומבנים.. =)
1. מן הסתם. לא זכורה לי התעסקות משמעותית. לא זכורה לי בכלל..
2. /
3. לא זוכרת שהטרידה אותי ממש, לא השקעתי בה מחשבה.
4. למען השם, אילו שאלות:-/ תמיד היו חברות, והרבה, לא יודעת מה ההגדרה של "פופולאריות" במדויק.
1. היה בזה עיסוק מסוים בכיתה. לא אובססיבי.
2. במודע.
3. לא נראה לי שהטרידה אותי במיוחד רמת הפופולאריות שלי. קצת הטרידה אותי הפופולאריות של "מלכת הכיתה" ופמליתה. היו ביננו יחסים קרים. הן עשו רושם נורא מתנשא. אני לא יודעת כמה מהרושם היה אמיתי (חלקו וודאי כן!), ואם הן היו מודעות אליו.
4. נראה לי שברמה בינונית וסבירה 
שמואלג
לינויעד 120 ויותר 
יטבתה
עוגת גבינה.
שיזכו לגדלו לתורה, למשהו שקשור לפורום אחר ולמעשים טובים.
-משה ר-
ריבוזום
פריסביאחרונה
נועם ה


טופי תותאני רואה שאני לא המוזרה היחידה שקונה לעצמה מתנות, ומבקשת שיעטפו את זה בצורה הכי יפה שאפשר כי זה למישהו מיוחד

תהני, באמת ספר שווה. (וזה שזה יד שניה- אצלי- מעלה את הערך של הספר)
)דינה ל.וכותבת ברכה על נייר מכתבים יפה 


חוצמזה אני יודעת מה אני הכי אוהבת, אז הכי הגיוני שאני אקנה לעצמי את המתנות

התרגשתי מיכם....|בוכה מהתרגשות|
לפעמים אנחנו צריכים לומר לעצמנו את המילים הטובות שהיינו רוצים לקבל, יש לזה איזה ייסוד בחסידות כמדומני
איזה דבר יפה זה.
חסד גומלים קודם כל עם עצמנו, אז זה מרגש, להיות מסוגלים לכך..
שנזכה בע"ה תמיד לגמול חסד עם עצמנו ועם אחרים ונאמר אמן
א--מןן!
|במנגינה של נרות חנוכה|
(יו, עוד מעט חנוכה! הזמן טס! |מבוהל| )
אני רואה בזה חסד עם עצמי 
חסד זה מושג רחב, זה לא רק נתינה או צדקה או לא יודעת מה
אבל שכל אחת תקרא לזה איך שהיא רוצה, ושנמשיך לפרגן לעצמנו 
אחלה לילה!
אתן מוזרות באופן חמודינועם ה
אושר תמידי
יוני
אושר תמידי
)כי אין לי מושג מה לעשות עם המשפט הזה.
יונילא! לא! לא!
כבר מזמן יש טענה על <צונזר>
1. כמו שאמרת בדקדוק הצרפתי מילת החיבור צריכה להיות זכר או נקבה ביחס למילת התואר.
2. הקידומת un זה קידומת לזכר, בעוד שהקידומת une זה קידומת לנקבה.
3. יש בצרפתית שני סוגי חיות בחלוקה מגדרית. יש כאלו שהם או זכר או נקבה אבל מתייחסים לשני המינים, למשל ציפור, שזה נקבה, אבל מתייחסת לציפור זכר וציפור נקבה. ויש חיות שיש להם שם נקבי ושם זכרי, כל אחד לחוד.
mouton - זה כבש מסוג זכר. מתייחס לרוב לכבש מבוגר, מקור המילה קלטי.
brebis - זו כבשה מסוג נקבה.
ככה מצאתי.
ש- brebis זו כבשה...
)לא מחייב שבכל השפות כל שם עצם יהיה זכר או נקבה בהתאמה לשפות אחרות.
ו-mouton הוא בעל קידומת זכרית, והוא משמש כתיאור המין באופן כללי.
אבל כאן דובר על בעל-חיים. יש הבדל בין חתול וחתולה, כלב וכלבה, כבש וכבשה. לכן חשבתי שמוזר שתהיה שם קידומת זכרית.
אז למדתי משהו חדש - שיש מילים לבע"ח שמורות על שני המינים.
ואם mouton משמש כתיאור המין באופן כללי, האם יכול להיות שהנסיך הקטן בכלל התכוון שיציירו לו כבש?!
גם אני אוהבת את הקטע של מתנות לעצמי 
(ספרים יד שניה- במיוחד... לאחרונה קניתי חוברת- שהודפסה בשנה שאני נולדתי!! עם דוגמאות של עבודת יד.. משו שעושה חשק של ממש!)

אבל בדיוק אחותי גנבה לי את העותק שלי אז שמרתי את החדש על המדף כמעט שנה עד שהיא החזירה אותו ![]()
~בממוצע~
תגידי להם גם !בקטנה|מפזם|
תקשיבי, את עוד תהי מהעוזרות!! והכי מדהימה בעולם~!! אני רואה את זה ברוח קודשי!
|חיבוקי|
בן של מלך
אלעזר300
אושר תמידי
אם ב-8:05 כתבת שאיחרת לפגישה ב-40 דקות? 
לינוי
חליל הרועים
עוגת גבינה.לק"י
עוד שבוע עבודה עומד להסתיים 
נפשי תערוגמשהו חדש מתחיל.
|התרגשות מהולה בחשש פנימי|
עוגת גבינה.הלוואי! |מתחנן|
כל הלילה חלמתי על העבודה הזאת...![]()
מלא בבשורות טובות בעז"ה!!!
יש לי ערימות..
של חברה שהיום נקראת חכימא, פעם נקראה "פסיכומטרי כשר למהדרין"

אני אנסה בכיוון השני.
מממ עוד לא הלכתי לישון מחשש שמא חלילה לא אצליח להרדם.. איפה השכל איפה 
לילה טוב!
לק"י
אני! מכרסמת פריכיות אורז..
מחר יום חמישי- נגמר השבוע 
פורקאבל מקווה שלא להרבה זמן 
)ברוךש
הללישסוף סוף הגעתי הביתה לפני זמן קצר...
עוד יום מתיש מגיע לסיומו
"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין..."
~בממוצע~
!!!

ואולי גם לכסות שלא יזדהם יותר
בכל מקרה, לשים לב שלא נמשך קו אדום (זיהום מתפשט) שזה כבר מסוכן
אני בוכה מכל דבר. (שבוע שהבן אדם מהלך וכמעט שכל יום קרתה תקלה שגרמה לכך)
אבל חבר'ה, זה על דברים מגוחכים. כלומר, הם לא ככ כאלה, הנה שתי דוג', על מנת שתוכלו להבין את הפואנטה:
אחת היא, כשניסיתי לסדר את החופשי במסרדי אגד בת.מ. ירושלים. הייתה לי חצי שעה בדיוק, ע"מ לסדר את העניין, נכנסתי לרחבה ששם מחכים, תוך כמה שניות היאוש החל לחלחל למעלה, והדמעות הציפו, ולא ראיתי כלום, הכל היה מטושטש...
השניה היא, כשעליתי לאוטובוס הלא נכון, (בין עירוני!). תכלס היה בזבוז של חצי שעה ולא יותר, אבל התסכול, וההרגשה הדפוקה הזו, אכלו אותי מבפנים, ובאמת שפשוט לא יכולתי והדמעות הרטיבו את החלון...
זה לא קרה המון זמן. למי יש בכלל זמן לבכות. ועוד על אילו דברים. אבל כשהם קורים כל זה לא מעניין את סכר הדמעות כלל וכלל...
יש עצות? מה לעשות כשזה קורה? (בד"כ זה אחרי *** (;) ארוך ארוך, או משהו דרמטי ומשמעותי אחר, וגם זה נדיר אצלי)
/אובד עצות/ /מיואש/ /מתוסכל/ (עכשיו לא, אבל זה מוחשי, עוד משתיים בצהריים..)
באמת אלו נשמעים דברים של מה-בכך, שיעלו דמעות בגלל משהו עמוק יותר, שמפריע בפנים... בזמנים מדוכדכים אפשר לבכות מכל דבר קטן שמוציא אותנו מהתכנית...
היו שינויים משמעותיים בחיים לאחרונה? אולי יש קשיי הסתגלות, גם אם הם לא מורגשים כל-כך, וכ הם מתבטאים?
עצה אחת היא להבין מה גורם לזה ולשוחח על זה עם מישהו, להוציא ולנקות טוב-טוב.
עצה שניה ואולי יותר מעשית היא לחכות שזה יעבור :-/
רק טוב!
"למי יש זמן לבכות" - לבכות זה לא בזבוז זמן!
לבכות זה אומר, לחשוב על דברים שהיו, ולחשוב עליהם הרבה, הרבה, ואין זמן לחשיבה החופרת הזו... אין... גם אם זה נצרך, הבכי הזה, אין זמן אליו, כי זה אומר היסחפות אחריו, ואחרי הרגש, ושוב אין שליטה על המחשבות שאוכלות לי מהזמן..
עד תום בדברים יותר חשובים ממנוחת הנפש?
יש את הפעמים האלה, אבל למה שגם אותם אבזבז על מחשבות שלא מובילות לשום מקום, ומקסימום לתסכול ובכי?
התכוונתי לבכי שעוזר להירגע ולפרוק. גם מחשבות יכולות לעזור להירגע, אם חושבים אותן ומעבדים מכל כיוון עד שנמאס, אח"כ זה פחות מפריע. אבל טוב! זה כנראה עניין של אופי, כל אחד ואיך שנוח לו.
אנסה את זה פעם, אולי יותר יעיל לסדר את הבכי אחת לכמה חודשים, מאשר פתאום בתחנה מרכזית מאמצע שומקום..
אבל כן אפשר לא לנסות להתנגד
לא חשבתי על זה. /דופק ת'ראש/
לא, פשוט כשכתבת "למי יש זמן לבכות", זה נשמע כאילו גם אם את מרגישה שממש בא לך לבכות, את לא נותנת לעצמך. אולי טעיתי.
יש מלא דברים שמציקים, למי לא מציקים דברים?.. אבל אלו לא דברים משמעותיים שתפשו במה לאחרונה, בכלל לא. כל השבוע הזה ממש התפשל, והיאוש והחוסר שליטה שהרגשתי במצבים מעין אלה, היה נוראי, פשוט כך. (השרשור בלנ"ו זה גם אחד מהם, כמה תסכול שפכתי על הדקה הזו שהוא לא אמר איפה הוא במדויק, שמתי לב. כל פעם כשאין לי שליטה על משהו, כשהזמן פורח לו, כשהראש מרחף, ואני קולטת את עצמי בנסיעה לב"ב(!!)... זה... זה מייאש.


באופן כללי, אל תהיי עצובה או מאוכזבת שככה את. לאופי הזה יש את היתרונות שלו.
(כמו שלהרבה אופיים אחרים יש את שלהם.)
הורמונים??
בהצלחה יקירה!!
היתה לנו מורה שתמיד אמרה- כשיורד דמעות כשמקלפים בצל- תכוונו על בית המקדש!!
אז אם יורד לך הרבה דמעות, אז...
(הייתי מקדישה לך את השיר רבש"ע, אני יודע, שבית המקדש השלישי אינו עשוי מאבנים, הוא בנוי מדמעות...)
אז מי שיכול- שיטמיע.
השיר הזה מאוד חמוד, אם הוא נכון זה כבר משהו אחר לגמרי...
משחקשתפו פעולה, זה הולך להיות משחק משעשע ותורני..
כל אחד כותב דו שיח/תיאור מקרה/לא יודע איך להגדיר-
שמגולם בו תוכן מחז"ל, הווי אומר: משנה/אמירה מהגמ'/מהתנ"ך/קטגוריה אחרת,
ואנחנו צריכים לנחש מהי אמירת חז"ל המסתתרת..
דוגמא:
"אחי,יש לך שקל להביא לי?"
"מצטער ממש,אבל באמת שכל שקל בשבילי זה עולם ומלואו..אז אני לא יכול כ"כ"
"טוב,עזוב..אז אתה בא לפחות לשבוע בטלה ככה בכנרת?"
"בטח,ממש זורם לי!"
תשובה: "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים ימיו אינם חוזרים..." "(חולין צא)
אומנם לא יצא לי הכי טוב אבל ניסיתי
נראה אם תזרמו!
נועם ה(חיוך זחלני מעיר אותי בנסיונות כושלים לצאת מהכלוב, ואז הטלפונים של העבודה)
יום יעיל וחייכני
לכולנו.
לא שמעתי את היציאה הזאת שנים... 
חליל הרועים
שוטפת כלים, מאזינה לשיחת הילדים.
בן ה8- "איזה מצחיקה אימא!
עד שהצליחה לנצח אותי היו עשר פעמים שהיא אומרת לי "מט",
ואני מסביר :"אימא, זה רק שח, יש לי לאן לברוח..."
בן ה7- "מה? אני לא מאמין! אתה כבר ראית את החיוך של אימא,
שהיא חושבת שהיא עשתה לך מט, ולא נתת לה לנצח??"
בן ה8 -"נו, אבל נתתי לה בסוף..."
![]()
בת-שבע77לא אוהבת שחמט(במילים עדינות)
פעם בנדוד קטן הצליח לשכנוע אותי שאשחק איתו
(מסתבר שיש לו כושר שכנוע חזק!)
וכן,אפשר לומר שהוא נתן לי לנצח
בעצם,הוא רק כיוון אותי בטיפים והסברים,
הדבר היחיד שעשיתי זה להזיז את החיילים![]()



טופי תותילדים זה הדבר הכי חמוד בעולם!!
ממש חוש כלכלי..יעל מהדרוםיווו, איזה ילדים חמודים!! תשמרי עליהם טוב טוב! 
חמודים!!
לא ידעתי אם אני יותר נמסה מבן השבע שלי,
או מיתפדחת מהתגלית שהם נותנים לי לנצח- כי כשאנו משחקים מבחינתי זה על אמת...
(אני כן יודעת לשחק, אבל הם הרבה יותר חכמים, מה לעשות?
)
ת'צורה..בקלות..
ועוד אחיין קטן יותר..לא אני לימדתי..וגם הוא לוקח ומשאיר אבק..חח
אל תתפדחי..תשמחי שהם כ"כ רגישים ..זה נדיר..
בגיל כזה..(והרבה פעמים גם בגיל מבוגר יותר) יצר התחרותיות מביא לשקרים..מריבות..וכו'..- זה לא אומר שזה לא יכול לקרות גם אצלם..אבל אם הם מסוגלים ( אפ' לא לכולם..אפ' אם לא תמיד) להפסיד בשביל לגרום לאמא שלהם להרגיש טוב..אז..פשיי..זה באמת נדיר ומשמח..!! מורידה את הכובע...
סמייליתידוע לכם איזה קו מגיע הכי קרוב לישיבת הר המור?
יעלי_א
עוגי פלצת
יונימזכיר המון מעשי שובבות שהיינו עושים בהקשר הזה.
פורקשהניק מרכזניק ירצה לדעת את התשובה לשאלה הזאת?

יעל מהדרום
כתר הרימוןלוקח לי זמן עד שאני רואה מי הניק השואל...
כתר הרימון
משעשעשרבוב![]()
כתר הרימוןעכשיו צריך שהוא יסע באוטובוס לבן
איזה חברה זאת?
ואיולה? 
כי אין מקום חניה בשביל שיהיה לו אוטו..."
כי בוריס לא יתן לו להחנות בחניה של הרובע!
(ובטח אף אחד פה לא יודע מי זה בוריס מהחניה של הרובע
- לפחות תדעו שזה מצחיק)
כתר הרימוןאני יודעת!
בקטנהאחרונהלק"י
אני עוקבת אחריך 
אריק מה תעשה????????????
איך שידוך כזה יצא לפועל????
לק"י
ובמאמר מוסגר- המשפחה שלי מעורבבת.. (אבל הרוב לא ממלכתיים כבדים).
ובמרכז עצמה יש לי רק בנדוד אחד.
איזו בדיחה צועקת לכם פה?

נהג: "יש לך רב קו?".
הרב: "אני רב קו!"...![]()
נכנס לכיתה ואומר: אני ראיתי את ר' אברום והרב טאו עוברים באדום!
כל ההר-המורניקים בכיתה נעמדים על הרגליים- לא יכול להיות!! מה פתאום!! וכו' (לפי הרב טאו אפשר עקרונית להתחייב מיתה על זה מדין מורד במלכות)
הרב: כן כן כן אני ראיתי!!
הכיתה: מה פתאום הרב. זה לא יכול להיות. איפה זה היה..
הרב: אני ראיתי. אני הייתי הנהג! ![]()


גילוי נאות: הסיפור אמיתי 