פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1872)

אני כבר אתחיל

אז נניח שיש לנו כמה נתונים. ובונים תאוריה שמתאימה להם.

אח"כ מגלים עוד דברים חדשים. והפלא ופלא - מסתדרים עם התאוריה שבנינו בלי לדעת אותם.

אז אנחנו יותר בטוחים בתאוריה שלנו? (כן \ לא)

(יש לי המשך, אבל רצית דיון ולא מונולוג)

הם מאששים אותה!!

אלה שידעת לפני ניסוח התיאוריה ואלה שגילית אחר-כך, עוד בהתחלה, לפני הניסוח, ולפי כל הנתונים הללו היית בונה את התיאוריה, האם היית בטוחה יותר במקרה המתואר בהודעה הראשונה או במקרה שמתואר כאן, או אותו הדבר?

כלומר, אולי לא בטוחה יותר, כי אז המסקנה פחות מבוססת מלכתחילה.
אבל מאוד מספק לגלות באופן מפתיע ולא צפוי משהו שמאשש את המסקנות שלך. זה נראלי כייף

לחזות דברים נכונה.

 

חשבתי על זה פעם, וגם לי היתה התחושה שאם מגלים אחרי הניסוח התאמות עם דברים חדשים, זה מביא ליותר בטחון בתיאוריה מאשר אם מנסחים אותה מראש בהתאמה לאותו מידע.

 

אבל לכאורה, מה ההגיון? ככלות הכל, גם במקרה הראשון וגם במקרה השני יש אותה "כמות מידע" שהתיאוריה מתאימה לו.

 

אז חשבתי עוד קצת, ונראה לי שיש לי הסבר מדוע יש יתרון בגילוי אחר-כך.

 

בינתיים אשמור את המחשבות הללו לעצמי, ואגיב למה שכתבת. (תגידי אם אני משעממת אותך P-: )

 

למה הכוונה "המסקנה פחות מבוססת מלכתחילא?", כרגע שתי התיאוריות מתאימות לכל המידע שיש לך, מה זה משנה אם לא "הכנת" אותה מראש להתאים? היא מתאימה.

 

גם לי זה נראה כיף!

הראשון לא מוצא חן בעינייך...

לך על השתיקה במקום שצריך לשתוק,

ולו על ההסבר במקום שראוי להסביר.

רק לראות איך אפילו בלי מילים אפשר להשפיע כל כך הרבה!

וכמובן לראות איך ה' מנהל את העולם, אבל את זה כבר ידענו

לפעמים זה כל מה שאנשים צריכים. קצת אמון. קצת שקט. שיתנו להם את המקום בלי להתערב.

ישתבח שמו לעד!

אם כי בכל זאת,
זה קצת שונה.

פשוט כיף לשמוע בשורות טובות כאלה!!

לא פייר לשתף רק בדברים עצובים
אם יש סוף טוב...לבוא לספר!

איך הוא ידע שידעת???
למה מחייב שראית את ההסטוריה שלו?
(אני נגיד לא יודעת איך רואים את ההסטוריה אצלי באייפון!)

והוא לקח סיכון, והודה במשהו שלא בטוח היית עדה לו... (בעיני)

מקסימום הוא הסתכן בזה שהייתי בוהה בו
במבט מבולבל...(אני יודע שאת יודעת? )
אבל כמו שאמרתי,הוא ידע שאני יודעת.
ובעניין הבנדוד...זה איפשהו ב2 דפים אחרונים.
לא יודעת לתת קישור...

שתפס את עצמו בידיים

איזה טוב לשמוע

בימינו א"א לדעת...

ואיזה טוב השם שנתן לך לבחור בטוב ולדעת שזה טוב. סוג של זכות..

(הדבר הראשון שלומדים בקורס הדרכה),

יש הרבה סוגים, לי היה יותר ממוקד. למשל ניתנת תמונה ומבקשים סיפור של עמוד וחצי בהשראתה.
(איש הולך על פסי רכבת).

או דברים שאני אוהב/ לא אוהב (אמורים להיות כמה שיותר מונפצים)
כל מיני דעות על דמויות מקראיות.
דעתך על... ועל... סיטואציות והתמודדות.

אבל משעשעת...

 

באמת זה משהו שלומדים בקורסי הדרכה? זה ממש נוראי בעיניי.

 

נשמע כמו סוג מבחן כיפי בחלק מהימים, ומעצבן בימים אחרים. תלוי במצב-רוח.

מוטיבציה.

יש מבחן אחד.
ו.. פו, עברתי

לק"י

 

מה אני הספקתי היום?

לקום בבוקר.

ללכת לעבודה, ללמד.

להתקדם בתלכי"ם.

לאכול

להתקלח.

לקרוא.

לשטוף קצת כלים.

לדבר עם אנשים.

להקש מחברה מספר טלפון חשוב.

להיות בפורומים.

לקום בשבע בבוקר במדינה מסויימת
ולהעיר את השמש ליום,
ובשבע בערב להיות במדינה אחרת
ולהשכיב את השמש לישון.

אך חו"ל.
בא לי בית..

נסעתי תל אביבה
אכלתי וופל בלגי עם סבתא
קניתי לי תיק ללימודים כי נמאס לי לסחוב דפדפות בשקיות (אשכרה תיק גב!!! אבל חתיכי)
קניתי 2 קופסאות איכותיות שיעזרו לי לממש את החלטתי להביא אוכל מבושל ללימודים...()
חזרתי הביתה די מרוצה מהיום הזה
הכנתי לי חביתה שווה עם ירקות
ו... זהו

אחד הימים היותר דפוקים...

אבל! הוא עוד לא נגמר!

קמתי בשמונה, אחרי שמונה שעות שינה ( )

שיעור מענין.

טרמפ מדוגם, עם שני צרפתים וחייל (חייל! |מזועזע| )

פגשתי מישהו, היה קצת מוזר...

לימוד דפוק ומעצבן לאל-אללה

הגעתי הביתה, פגשתי את אמא 

אורזת את כל בגדי החורף שיש לי, ויאללה, יוצאים מחר שנית...

|בורה|

אבל ביו״ש מותר בתמאי שלוקחים מתוך היישוב ולא בטרמפיאדה בחוץ( למעט צומת הגוש)
הצבא מתחשב בחיילים שמשרתים שם ויודע שאין הרבה קווי אוטובוסים מהיישובים..

לק"י

 

אבל כדי לקבל עזרה אני צריכה מישהו שמכיר את התלמידים שלי ואת הרמות שלהם..

זה היה יותר בקטע של פריקה.

גיליתי גם שזה לא נורא כ"כ לעשות את זה.

אז לא לסמוך עליי.

לק"י

 

גמרתי להכין שני תלכי"ם.

נתתי די הרבה זמן לכל נושא- בטוח יתבטלו חלק מהשיעורים מסיבות שאין מקומן בפורום זה

ומעוד סיבות שונות ומשונות..

קצת אאוטינג, אבל נחיה עם זה.

ככה:
הרב סיפר שהוא הלך לאסיפת הורים של הבן שלו, שלומד ביסודי.
הוא הסתכל על תמונות מחזור שהיו תלויות על הקיר, ניגש אל המורה לתנ"ך, ואמר "וואו! כל הכבוד על המקצוע!"
המורה מסתכל עליו עם גבה מורמת ושואל "מה?"
עונה לו הרב/אבא "בדיוק עיינתי בתמונות מחזור.
מתחת לשם של המנהל כתוב מנהל, מתחת לשם של המורה לספורט כתוב מורה לחינוך גופני, ומתחת לשם שלך כתוב 'נביא'!"

לק"י

 

אבל איך אומרים?!

"חכם עדיף מנביא"..

זה פשוט מדהים!

איפה אתה לומד?

וזה ממש מעניין

איך??????!
זה נראה מדהים!!
איזה כיף למשפחה שלך תמיד יש לכם דברים שווים לשבת בטח

הנה הנה רעיון למפגש פורום!

אני רוצההה!!!

חמסנו עליך!

היה רגע של עברית אחד שכתבת במיוחד בעבורי!

למשל על חבילות, שכותבים עליהן "עבור ******"- זה לא תקין?

אז מעכשיו כששואלים "בשביל מי זה?"
צריך לומר זה "זה ב עבורי"?!

זה לא ישמע מוזר מדי?

גם באלף השביעי השמיני והתשיעי

יש עניין שהעולם יגיע לשלמות

אבל תמיד תהיה עוד השתלמות

כלומר כל המציאות שלנו היא כיביכול בדיעבד

בגלל חטא אדם הראשון

(ברור שזה לא באמת בדיעבד כי ה' רצה שכך יראה העולם)

אבל כשנחזור למציאות המתוקנת

עבודת ה' תהיה הרבה יותר זכה

לא נצטרך לעסוק בלבער את הרע מהעולם

כי הוא לא יהיה

יהיה רק טוב

רק שכל הזמן נעלה מטוב לטוב יותר גדול

ברור שאין לי תשובה מדוייקת איך בדיוק אבל זה בכללי.

 

וד"א אני לא מחכה שיבוא משיח ויעשה ניסים

והכל יסתדר תוך שתי שניות

יש לנו עבודה קשה לעשות

ואנחנו עוד נעשה אותה בעזרת ה'

אנחנו מעדיפים לא לקבל מתנות

מה שכן אני מחכה שיבוא מנהיג אמיתי

שיהיה מזרע בית דוד

ובו מתגלמת כל מלכות  וכבודם של ישראל

אבל הכל יהיה בעז"ה בדרך הטבע

המצב יהיה יותר טוב מהיום - ומי לא רוצה את זה?

 

כמו אי הוודאות לפני חתונה או כל צעד קריטי בחיים ואחרי זה מתגלה שזה היה צעד שווה כעין זה ימות המשיח 

 

 

והתחלתי (ולא סיימתי) לצייר לי ציור בנפש על הגאולה

כל התקוות שלנו לטוב מתנקזות לשם. נוכל לעבוד את ה' ולהתקרב אליו עוד ועוד ועוד. בלי הפרעות. ובלי הסתרות פנים.

הרמב"ם אומר שלא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח אלא כדי שיהיו פנויים לתורה ולחכמתה. כ"א והמפגש שלו עם הקב"ה. הייחוד שלו איתו. בלי הפרעות מסביב. ובלי רע להתנקות ממנו. בנוסף על כל התקוות ומשאלות הלב לגבי הסביבה שכולם יהיו בריאים ושלימים א"י וכו'

תמצאי את המקום שלך ותציירי לך את זה.

הקב"ה הוא אינסופי וכך גם התורה שלו וההתקרבות אליו. וזה ההבדל הגדול בין כל דבר שבקדושה לבין כל דבר חול כדוגמת האוורסט. חול סתם- נגמר מתישהו. בכל דבר. בתורה- אינסוף. הרב אליישיב חזר על התורה מאות ואלפי פעמים בניגון ובמתיקות אין קץ וכל הזמן הבין עוד ועוד והתקשר בה' עוד ועוד. ולא מטרה של לסיים את הש"ס וזהו כבר למדתי וסיימתי ואין לי עוד תפקיד כאן. הדבר היחיד שכתוב בסגנון הזה הוא על משה רבינו שלפני שנפטר אמר "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" ומסבירים בחסידות שהוא שאחרי 49 שערים שמהם הוא נכנס ויצא הגיע לשער החמישים שאליו אם הוא נכנס הוא לא יכול לצאת- כי לא יראני האדם וחי. אבל גם השער הזה מתגלה בדור שלנו ובפרט לעתיד כשכל העולם יטהר.

בקיצור התשובה היא שזה לא עניינים טכניים בלבד שלא יהיה רע כך וכך שאז- נו כבר הגענו. אלא כל התוכן הפנימי. ה'עשה טוב' של ההתקרבות לה' והרגש והקרבה כלפיו- הוא אינסופי. בדיוק כמו שהזכירו לגבי חתונה.

ולגבי הפחד מלשאול. לזלזל במי ששואל זה שטויות במיץ. אין הביישן למד. ומי שמזלזל ובעיניו התדמית שלילית יכול רק לקנא בבירור היסודי והתשובות המתיישבות על הלב שנפתח בכלל שאת תקבלי ותלכי איתם. הייתי חייב להגיב לזה כי אני פשוט לא סובל את ה'צדיקים' המתנשאים שהכל ברור להם.. בכלל הערכה לבנ"א היא לפי מאמציו ורצונותיו ולא לפי 'כבוד' מדומה.

יאללה. חפרתי. בהצלחה רבה אחותי. יישר כח שפתחת.

שונות..

 

ואם למישהו יש מה להוסיף בעיניין אני אשמח.

 

 

אמרו כאן הרבה דברי אמת,

כמובן שביאת משיח והגעתה של הגאולה השלמה זאת רק ההתחלה.

התחלה של צורת חיים חדשה, של מודעות אלוקית ברמה אחרת.

קרבת ה', ראיית פני ה' (כמה שאין לנו מושג מה זה אומר)

 

גאולה היא כמו לידה, עובר לא באמת יכול לדמיין לעתמו מה יש מעבר לעולם שהוא מכיר.

יש לו מערכת שלמה של חושי ויכולות שהוא בכלל לא מודע אליהן...

אם זה כוח הראייה שכל כך מוגבל אצלו, שמיעה, ריח, טעם, גם המישוש שונה מחוץ לרחם...

 

לאחר הלידה בשלבי ההתבגרות מתגלים לו עוד ועוד כוחות, פיזיים, רגש, שכל, דיבור אהבה, וביטוי עצמי כ' וכ'.

אבל כל זה מתגלה רק לאחר הילדה, ובשלבים.

גם בגאולה יהיה לאן להתפתח.

ויותר מכך, אנחנו קשורים לקב"ה שהוא אינסופי, ולכן ההתקרבות אליו היא תהליך אינסופי.

והוא עולה לרמה אחרת לגמריי בגאולה.

שנזכה כבר!!!

להציע למישו לבוא איתי לפיצה!!

רוצה?

אני מבטיחה לשעשע!

יש לך עוד הצעות?

אני אוהבת פשוט לטייל בעיר או בממילא, לצאת לשתות, או לבקש מחבדניקים שיתנו לי להניח תפילין...

אפשר לצאת איתך?!

(לנ״וווו)

רק שאני לא ממש בירושלים כרגע

אפשר מחר

את הורסת תול

שאשה העזה להגיע עם פאה לשם! נקוה שהיא יצאה משם בשלום!

"ג'אז ובירה בבירה"- במשכנות שאננים- 19:00 אאל'ט
לא יודעת אם אתן בעניין- מארינה מקסימיליאן בלומין בזאפה-21:30
הצגות בחאן.
סרטים-סרטים-סרטים.
בשוק תמיד כיף (יש את השוקה, אם אין הופעה אז יש ג'אם ואם אין גאם אז יש סתם מוסיקה כיפית).
ואם אין כח למוסיקה ובירה אז יש את כל פינות החמד בשוק- פסטה בסטה או באלדג. המטבח אמור להיות פתוח עד.. 24:00 נדמה לי.
אם תרצו עוד.. יש.

בקטנה- כבר חרשנו את "עכבר העיר".. לא היה משהו לטעמנו.. =) 

 

בסוף סיכמנו על ערב חברתי בבית של מישהי.. יהיה נחמד בעז"ה 

כתוב שם בסך הכל "הר נוף שכונה בטוחה"

 

לא אומרת שזה מוצדק אבל גם לא חמור כמו שתיארת. (במיוחד בשכונה שרגילים להדביק שם כרזות על כל דבר שלא זז)

שכ"כ חשוב בימינו. במיוחד שבכביש הזה היו כמה תאונות, שנהרגו בו אנשים!!! אני כן חושב שזה חמור.

אבל זה לא חמור כמו לשים על תמרור. בכ"ז, יש הבדל.

ולצערנו אני אומרת חבל שהשלט הזה לא משפיע כל כך גם כשהוא נראה...

הרי זקוקים לאנשים שמסוגלים לפנות בוקר להסתובב ברחוב ולטפס

בכל מיני מקומות מסוכנים, ולהדביק סטיקרים ולתלות בכל מקום...

 

קיצור, אנשים שלא דופקים חשבון.

 

(במערכת הבחירות הקודמת חבר'ה של המפלגה הדתית המאוחדת אצלנו

פשוט ריססו את אותיות הפתק על הרצפה ברחוב ועל ספסלים וכו'

על מה הם חשבו בדיוק?? )

מאשר לא לראות את השלט |בורח מגשם של טיטולים|

ראה שצריך לקלח ולהשכיב לישון 12 ילדים אמר לאישתו "זזתי לתפילה"..

יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית 

כיוון שלנשים שלו היה המון עבודה לקלח ולשכיב את הילדים- 

אז הם שלחו אותו לעזור- "זוז לתפילה!" 

 

 

כי אתה תעבור על מלאכת "תופר" ‎‎

כי לא רציתי להכנס לבסיס לדבר האסור

מוקצה מחמת גופו.

חששתי לשמא יגי(י)ס.

כי מלאכת מחשבת אסרה תורה.

חששתי לצובע..

להוסיף מחול על הקודש...

כי לא חייב אם טלטל דבר פחות מכשיעור...

כי החי נושא את עצמו...

איך אתה יודע שאתה הסדרניק?

אתה זוחל בחול ויודע שהוא קודש...

 

(קווניקים הם חמודים.)

הם רוצים לשרת בקו ביצורים...

מאוד נבהלתי מהכותרת

שכל הבעיות שלך, כל החרדות שלך- יהיו על נט סטיקים 

 

 

באמת! 

ולא לעפרא!!!

אם אני רוצה לעקוף ומישהו עוקף לפניי

 

1. הוא רואה מה שאני לא (פשוט כי הוא כמה מטרים קדימה)

 

2. אם יקרה משהו למישהו, זה לו, לא לי.

 

אם תנאי הדרך מתירים עקיפה, לא ברור לי מה הבעיה פה.

ואם הוא לא יספיק לחזור בזמן והנתיב שלך חסום?

והוא יספיק לעקוף ולא אתה ולא מי שמקדימה יאהב את מה שיקרה

1. אתה לא תראה מה שאתה תראה אם לא יהיה רכב לפניך בעקיפה, בנוסף את מונע ממנו "התחרטות" וכניסה בחזרה לנתיב.

2. אם יקרה משהו אתה לא יודע איזה רכב יעוף לאן ומי יבלום איפה.

יש את 67/64/74/55/52

 

או ללכת ברגל - 

אין אוטובוס בקבלן עצמו.

הלוואי עלי!!

תגיד לו שאם זה מה שהוא רוצה, אז הוא שם.

יחד עם הגננה שהוא מביא לך....חחח

 

 

ו---החתימה שלך פשוט קורעת.

ובנים, תהיו נחמדים לבנים, גם הם רוצים חברים, לא רק חברות.

לא יודעת.....

א. מילקי קצפת, פיצה על פיתה, סלט ותפו"א. (ארוחה מפוברקת תוך שתי דקות.) מתכננת לאכול מרק עוף שמחכה בסיר משבע. (הוא יתקלקל לי!! /רצה לבדוק/

ב. לא.

ג. תלוי. אם זה מחוץ לבית, מהכסף שלי, לא חושבת לבקש. לא משמעותי.. לרוב אוכלת בתוך הבית, יותר כיף, ומוכר. בלי להצטרך להתנסות אצל כל מיני מסעדות / מאפיות מתכונים לא מוצלחים..

איך אומרים? משנה מקום משנה מזל?
אמנם יש לי מינוס באמונה במזלות, אבל כולי תקווה שהשינוי במיקום יחולל שינוי בתזונה.
כולם סביבי בקטע בריא וכל זה...

אז היום?
בוקר: יוגורט עם ברנפלקס
בצהריים: הכנתי קוסקוס עם חיטה מלאה, ובצל מטוגן.
וקציצות מהבית.
וברוקולי (יאמי!)
ערב: הברוקולי, עם לחם עם טחינה, עגבניה ובצל ירוק.
(בביניים תפוח ירוק ועוד כמה ״חטאים״ מיותרים)

המציאות החדשה מכתיבה לי זמנים קבועים לאכילה.

בד״כ אני מביאה איתי אוכל מהבית לכל מקום.
כיום אני משלימה חורים בקניות בסופר.

מתגעגע ל״ארוחות״ ליליות במטבח בבית שכוללות לחם, טחינה (ביתית, כן?!) ושחנש עם אחד האחים..

 

אני אוכל פה ושם מה שזורם בשעות לא מסודרות בעליל

כשרעבים - אוכלים

כשלא - לא

 

ולא עושה מזה עניין גדול. לפעמים יכולות לעבור 7 שעות בלי שאכלתי כלום ואם הייתי עסוק אז גם לא שמתי לב 

 

קיצור לא סוגד לאוכל 

א. מה אכלתם היום? (ומה אתם עוד מתכננים לאכול)-
כלום. בוקר. נראה באיזה אזור אהיה כשארצה /נסיעות/

 ב. יש לכם שעות מסודרות לאכילה? לא היה לא יהיה.

ג. אתם משלמים על האוכל שלכם כל פעם במקום -יחסית הרבה.
או שאתם אוכלים בבית- כשנמצאים.

אני אוכלת כל בוקר לחם..
אין שעות מסודרות לאכילה..
למה שאני אבזבז את כספי על אוכל בחוץ.. כשיש לי את האוכל הכי טעים בבית ;)
(אה, זה יותר משמין לאכול מחוץ לבית ..)

לא אוכלת בשעות מסודרות
לא אוהבת אוכל מסודר או
מבושל,לא אוהבת לאכול בחוץ
קיצר כמו שאמרתי אני נגד אוכל!!

א. ארוחת בוקר אכלתי, נשאר (אולי) צהריים, וערב.

 

ב. בזרימה.

 

ג. כשאני בבית אוכל בבית, כשלא - אני משלם, או שמשלמים עליי

א. היום עדיין לא אכלתי

ב. בערך, אבל לא שעות מסודרות ממש

ג. בד"כ אני מכין לי אוכל מבעוד מועד, אבל אם אין, אני קונה בחוץ ומשלם עליו (כאילו שהאוכל בבית לא עולה, הוא עולה אותו דבר)

א. מה אכלתם היום? (ומה אתם עוד מתכננים לאכול )

>>> אכלתי כמה עוגיות קוואקר קפואות (התמכרתי קשות..)

מתוכנן לא. צהריים פתיתים, ביצה ואולי שעועית ירוקה בפרורי לחם. לא. ערב עדיין אין רעינות.
ב. יש לכם שעות מסודרות לאכילה?

>>> +-.. בבוקר שקמים אוכלים, א. צהרים בין 1 ל-4. תלוי במליון גורמים. א. ערב החל מ-7..
ג. אתם משלמים על האוכל שלכם כל פעם במקום או שאתם אוכלים בבית/ אצל ההורים/ פנימיה וכו׳.. (פרט נמק והסבר )
>>> כן. בעיקר על חומרי גלם..

א. אכלתי המון, ואני אוכל עוד מלא מלא מלאאאאא...(שמנה חסרת תקנה)

ב. ממש לא. לרוע המזל.

ג. אני מנסה להשיג מה שאפשר בחינם. אם חברה מזמינה, למשל, למדתי לא להגיד ."לא"", אלא להודות בנימוס ולאכול.

ובבית למדתי לאכול מה שיש במקום להתפנק ולקנות לעצמי אוכל מועדף.

א. מה אכלתי היום- בבית כוס מים, בעבודה כוס קפה ו4 ביסקוויטים

ב. יש לי שעות מסודרות לאכילה? כן ב"ה, בגלל שאני די עמוס אז נוצרים לי חלונות קבועים לאכילה. אבל אני בהחלט יכול לשכוח ארוחה או שתיים..

ג. משלמים או לוקחים מהבית? תלוי. אם יש אוכל מהבית (בד"כ) אז אני מביא לעבודה ומחמם שם, אם לא או שסתם בא לי לאכול עם חברים, יש כאן מלא מקומות לאכול בסביבה.

חח סתם 

 

א. מה שאכלתי (נכון שזה ממש מעניין אתכם?) זה עוגיות ומרק ששותפה שלי הכינה, מה זה טעים! ואני עוד מה זה רעבה ותקציבי לאוכל הוא דל דל דל.. ב"ה..

אמממ אז לא יודעת מה עוד אוכל, מה שה' ישלח לי

 

ב. לא, ממש לא..

 

ג. כן. ה' ישמור

 

 

לשובע ולבריאות לכולםםם

א. עכשיו בהפסקה אוכלת פרכיות בטעם תפוח קינמון.
ב. אין שעות מסודרות... בדר"כ כשמרגישה רעבה או ששמתי לב שלא אכלתי כל היום
ג. עכשיו נגיד שלמתי. בדר"כ מביאה מהבית אוכל שאמאבא משלמים עליו..

בתאבון

א. פתאום אני קולטת שאתמול אכלתי רק חביתה

והיום אממ... אני בדיוק בדרך להתפנק על וופל בלגי עם סבתוש

ב. ממש לא... אני הכי לא בריאה שיש בקטע הזה :/

ג. אז ככה- כרגע אני בבית וזה הכי כייף! אפשר להתפרע במטבח...
משקיעה בעצמי בארוחות
ותכלס - חסכוני לכיס

כשהייתי בדירה זה היה סיוט... או שהייתי אוכלת שטויות כל היום (במבה ביסלי פיצות וכאלה) או שלא הייתי אוכלת כלום...

וכשהייתי בפנימיה זה היה הכי שאווה- חברה שלי הייתה מכינה לשתינו אוכל
כי בכללי קשה לי עם מטבח שיש בו יותר מדי ידיים... (נגעל)

אה, והחלטתי שזהו, השנה בעז״ה אני מפסיקה להיות המפרנסת הראשית של הקיוסק במכללה,
ומביאה אוכל מבושל מהבית!
בהצלחה לי עם זה

1. סנדוויצ'ים וירקות/פירות מהבית.

(אם לא יהיה לי, אני צריך לרעוב ממש כדי לקום מהמחשב ולקחת אוכל)

 

2. חלקית - אני פשוט לוקח שקית ומחסל אותה לאורך היום.

 

3. כמובן שמשלם.

לשכב על הרצפה ולנשום עמוק..
לקווץ את כל הגוף לספור עד 10 ולשחרר.
בהצלחה

קמתי אתמול בבוקר ואחותי התחילה לבכות

אבל בכי קורע לב משו מפחיד. בכתה ככה חצי שעה

אני חושב שמישו מהמשפחה בוכה בכיה גדולה זה

מאד כואב מאש עדין ומאד נכנס ללב.אי אפשר

להיות אטוח לזה

בעיקר שזה אחד מההורים

אבל זה בריא לבכות. וסוף סוף היא גם בנ"א..

למרות שאני נזכרת שמלא זמן לא ראיתי אותה בוכה.......

וכן,אני יכולה להבין

נכון שהיא בנאדם עם רגשות משל עצמה

ועדיין,זה מחזה כואב

 

למה שלא תלכי לתת לה חיבוק? לפחות שתדע שמישו לצידה.

כי בשניה שאני מתקרת היא נהיית עוקצנית, צינית ופוגעת כך שהשהייה בחברתה ממש בלתי נסבלת.

מעבר לזה שהיא גורמת לתחושה שהיא רק רוצה שיעזבו אותה בשקט ושנעוף לאלף אלפי עזזאל..

את המרחב שלהם..

אולי תנסי לעשות משהו אחר בינתיים

זה בכי ממושך כזה או חד"פ?

אולי תתני לה קצת זמן לבד..

מרגישה ממש לא טוב

פגישה מסקרנת
ואז לימווווודים מלחיצים (עוד מישהו כאן יהיה מזכיר בבחירות או רק אני??)

התפללתי ב7 והשמש רק התחילה לזרוח. איפה שעון חורף??

• לנהל ביני לבין עצמי דיון של רבע שעה אם לקום לפני השעון המעורר או לא,
• לקום לפני השעון המעורר!!
• אחרי דקה לשמוע את השעון המעורר
• להתקלח בלי להרטיב אפילו לא שערה אחת (תפילין)
• לבקש מאיתן להמשיך לישון כי אבא שלו קם הרגע
• להתפלל
• להכין לעצמי ירקות וסנדוויצ'ים בכמות כפולה מהרגיל
• להגיד שלום לחיוך הישן ולבקש ממנו לקום
• לקחת את הפלאפון שיתחיל לנגן לי בכיס שיהיה לי נחמד
• לחזור לחיוך הישן, והפעם להעיר אותו על אמת
• לגלות שהוא ייצר במהלך הלילה יותר מקיבולת החיתול שלו
• להחליף לו את כל הבגדים ולקלח אותו
• לקחת אותו למטפלת
• לקרוא על ניקית שנולד לה אחיין שגר בסמוך אלינו
• לחזור הביתה,
• להגיע למשרד ב-9:16 כדי להתחיל לעבוד

(רכישה במזומן)כי אני מקבל את כל הטלפונים על הבוקר...

יתמות.

 

 

הורם הנזר, הוסרה העטרה.

ששווה יותר מאלף מילים!

החסרון זועק מתוך התמונה

מבין הקירות

עם ריח של בדידות באוויר