פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1895)

וטכנאי בפרקטיקה.

לדעתי, זה שכל כך אכפת לך שאת לא מוכנה, מעיד שאת במצב טוב,

אבא שלנו אוהב אותך, רק תראי לו שאכפת לך מזה שאת לא מוכנה...

כן, זה באמת אכפת לי

ומנגד, לא קל לי להתפלל, לא קל לחזור בתשובה. (למי זה קל...)

השאלה מה זה תשובה בעינייך.

ועדיף להתמקד בעתיד לפעמים ופחות בעבר

( http://www.maagalhashana.com/hagim/elul-1 )

סתאאם.

עצם זה שמרגישים לא טוב, 

עצם זה שלא מרגישים מחוברים ועדיין עושים משהו

זה כבר התחלת החיבור.

עשיה כי כך צריך לעשות, למרות שלא ממש מרגישים (ולא ב'אורות'), יש בזה בחינה של עשיה אמיתית

אני כל היום מכינה עוגות... זה נקרא עשיה??

כן!!!

היהדות (בניגוד לנצרות לדוגמא) היא דרך חיים

הקדושה ביהדות היא לא בהתנתקות מהחומר אלא יחד איתו.

את מכינה עוגות? יופי!

למה את עושה את זה? - לשמחת חג? כיבוד הורים?

טיפה כוונה וכל הקמח, מים, סוכר, ביצים וכל מה שיש בעוגות מכריע את המאזניים לזכות. 

(ואפילו בלי כוונה, אבל הכוונה מוסיפה)

ואהבתי ממש את מה שכתבת באתר שלך, צורת ההגשה שלך לדברים נפלאה!!

כייף לשמוע

(האתר למעוניינים הוא: www.maagalhashana.com

וההמלצה של טופי היתה על: http://www.maagalhashana.com/hagim/elul-1  )

מוזמנת לבקר מדי פעם

(ולהפיץ בכייף)

לק"י

אם לא בא לך ללכת להתפלל בבית כנסת- אל תלכי..

אין לך שום חובה כזאת.

אם מתאים לך יותר להתפלל בבית- לכי על זה (ואם ממש לא בא לך על התפילות הארוכות- תתפללי רק מה שאת חייבת).

אין לי בעיהב לא ללכת לבית הכנסת כשזה קשה לי,

אבל תמיד אני שואלת את עצמי אם באמת קשה לי או שזה סתם עצלות. ע"פ רוב זה באמת מעצלות

כתבת בערך את מה שאני מרגיש 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t574771#6352339

לא רציתי לנצל"ש לך

על מה הדין בראש השנה?

לפי מה נכתבים בספרים? (השלושה האלה ששמענו אליהם כבר מהגן)

ישנו הסבר שהאדם כותב את עצמו באיזה ספר רוצה להיות בשנה הקרובה.

לפי ההחלטות לעתיד, לפי השאיפות האדם כותב את עצמו.

החלטות טובות, שאיפות טובות - ספר של צדיקים 

(ע"פ הנתיבות שלום ועוד, בקצה המזלג)

[ופעם אחרונה בלי נדר את זה: http://www.maagalhashana.com/hagim/elul-1, לי זה עוזר]

ותודה לכל מי שהתייחס.

את מ ה מ מ ת

תה תגובה שלך ממש עזרה לי!

ואם כבר לסגור מעגל, אז  מכל הלב!

ושתי העבודות קיבלו עותק שלו. ובכ"ז..

יש כזה דבר שהביטוח הלאומי מזכה?

את יודעת מה עושים במקרה כזה? אפשר לפנות לביטוח הלאומי או שיעיפו אותי מהמדרגות?

ויעלי - עושים תאום מס.

אני עשיתי, אם בא לך פרטים.

בכלל אם זה לא קריטי כדאי לשמור בצד ולעשות בעוד שנה או שנתיים ולקבל עוד כמה שקלים עם הריבית

עוד לא הגעתי למשכורת הזו..

מורידים מהעבודה השניה 45-50% כאילו את מליונרית.

סטודנטית או לא סטודנטית?

ומי קבע מהי העבודה השניה?

מעניין שרק באחת העבודות נדרשתי למלא טופס 101..

http://www.alljobs.co.il/ArticlePage.aspx?LinkWord=towjobs2

כי בתחילת השנה עבדתי בעבודה אחת, ולכן בטופס 101 סימנתי שאין לי עוד עבודות.

וכשהתחלתי לעבוד בעבודה השניה, דאגתי לכך שיהיה לי טופס של תיאום מס ומסרתי לשתי העבודות.

מה שעוד הזוי, זה שאמרתי לעבודה השניה שאני לא צריכה תלוש עבודה..

מה פתאום נזכרו להביא עכשיו על מה שעבדתי לפני כמה חודשים?

בדפדפן אקספלורר בלבד

מכל עבודה שאת עובדת בה.

לא משנה תיאום מס - זה מול מס הכנסה.

בט"ל לוקחים 3.5% מהשקל הראשון.

(או 200 ש"ח מה20 ש"ש אם את עצמאית, ועד 10%)

הם הרי יראו זאת בעצמם..

אני לא אמורה לקבל שני תלושי עבודה. בטוח יש משהו שאפשר לעשות.

אבל מה?? 

ב"ה

מס הכנסה:

1. מחושב לפי טבלה של גובה המשכורת, עד סכום מסויים משלמים כך וכך, עד סכום אחר יותר גבוה משלמים יותר עד תקרה של 50 %.
2. מי שעובד בשני מקומות עבודה או יותר אינו יכול להנות מהטבות מס (נקודות) ביותר ממקום אחד, לכן הוא צריך לבחור את המקום העיקרי ואת המקומות המשניים.
3. המקום העיקרי ישלם מס לפי הטבלה, והמשניים צריכים לדעת מה גובה המשכורת במקומות האחרים, כדי שיוכלו לקבוע כמה מס העובד צריך לשלם.
4. לא כל אחד מעונין לספר למעסיק ב' כמה הוא מרוויח אצל מעסיק א' וג', לכן יש מה שנקרא תיאום מס. הולכים לפקיד השומה אם התלוש האחרון  של כל המעסיקים, פקיד השומה בהסכמת העובד בוחר את המקום הראשון והעיקרי וקובע עבורו להטיל מס לפי הטבלה וקובע מה האחוזים ששאר המעסיקים צריכים לשלם.
5. רצוי ללכת פעמים, אחת בתחילת שנת המס ופעם נוספת לפני סוף שנת הבמס, ע"מ לשלם או לקבל אחזרים לפני תום השנה, גם לאחר תום השנה, ניתן לבקש אחזרי מס, אבל זה הרבה יותר מסובך, המון תפסים וריצות בין המעסיקים.

בטוח לאומי:

1. כעיקרון בבטוח לאומי לא צריך תיאום, כי לקיחת הביטוח לאומי היא אחוזים קבועים מכל שקל משכורת ומכל מעסיק, כך שכל מעסיק אינו תלוי במשכורות המתקבלות במקומות האחרים.
2. שונה הדבר לגבי מס בריאות שגם הוא משולם דרך הביטוח לאומי, לכן רצוי לעשות תיאום גם בביטוח לאומי עבור מס הבריאות.

אישית קיבלתי החזר של קרוב ל-2000 ש"ח ממעסיק. בקיצור כל מי שאינו עובד אצל מעסיק בצורה יום יומית, חייב לבצע את שני התיאומים, הן במס הכנסה והן בבטוח לאומי, הוא רק ירוייח. הרבה אנשים מפחדים לגשת למשרדים האלו (אף אחד לא יזרוק אותך מכל המדריגות, כהגדרתך)

ועוד דבר: מי שעבד בחלק קטן מהשנה וקיבל משכורת ממנה הורד מס הכנסה, יכול לבקש בסוף השנה החזר מס - אם היו חודשים שבהם לא עבד או שהמשכורת הייתה נמוכה יותר.

(עצמאים להתפקד)

ולא הם לך

ומשה- כבר אמרתי לך שאני בעד פורום עצמאיים 

פתאום עולה לי עוד אסוציאציה שלא חשבתי עליה.

אם כן, זה באמת מגעיל ומחילה מכל מי שנגעל.

אם זה סתם דג שהופך לגפילטע, אז זה חביב. נק'.

וגם אני לאא אוהבת גפילטע.

כל כך הרבה אנשים נגעלו כאן?

אני חשבתי "אוי" כשראיתי את זה, בגלל הדג שנהפך לגפילטע, ולא בגלל אסוציאציה אחרת. ואני מתארת לעצמי שגם מי שנגעל כאן בפומבי... אבל סיקרנת אותי עכשיו!

עד יום כיפור?

מהתחייבות ממונית ו/או הסכמית ו/או נזיקית ממשית, על פי כל דין,

בהתאם לחוקי מדינת ישראל.

חצי שנה יא אללה איתך!

בלי עין הרע

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t574518#6350531

תרביץ לי

בכל מקרה.

והתכוונת לכתוב הלכו לי החיים (ברוח ההודעות המלבבות שעפות פה לאחרונה).

מכירה את זה שהלחיים\שפתיים מתמתחות מעבר לגבול היכולת

וזה בהחלט כואב

נו טוב,שאלה יהיו צרותינו

אגב,אני ישר קראתי:הלכו לי החיים

מעניין,זה בטח מראה עלי משהו..

נראה שהייתי ביותר מדי הרמות כוסית היום 

שווה לנסות את זה:

http://www.inn.co.il/wap/app/im.aspx?ajaxpoller

יחסית חסין ניתוקים (אבל גם בלי "נקרא" ו-,X כותב לך....).

יומוצלח עם המון הספקים

(מקווה לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי היום)

מישהו מכיר מקום יפה באיזור המרכז עם חנויות?

משהו כמו הטיילת בהרצליה אבל לא בהרצליה וגם לא בתל אביב שנואת נפשי?

(ולא, זה לא קשור לפורום שאין להזכיר את שמו)

הייתי ממליצה לך על הרצליה... אבל...

לא נראהלי שיש עוד משהו.

(אלא"כ את הולכת לבחור ריצוף, אז הייתי ממליצה לך על דיזיין סנטר)

שוק הפשפשים??

(מזדהה כ"כ)

אני מרגיש את חודש אלול על ניוטרל, פשוט כלום ושום דבר, גם בסליחות אני מרגיש שהכל זה מהפה ולחוץ, אין חיבור, ואני חושש שזה מה שיקרה לי בכיפור, זה אף פעם לא קרה לי, תמיד מאז שאני זוכר את עצמי היה מגיע חודש אלול הייתה מן התרגשות כזו באוויר, הסליחות היו מצמררות אותי, הייתי מרגיש ממש את הימים הנוראים, השנה- כלום..

ומה שסיפק אותך עד השנה, עכשיו מרגיש כחסר?

זה כמו שתמלא כוס עד לשפתה. מלאה? מלאה.

נכון לתק' מסויימת תרגיש טוב.

אבל כאשר תשפוך את הכוס לקנקן (כלי קיבול גדול יותר- כשיש לך יכולת להתקדם, להכיל יותר..), יהיה חסר עוד הרבה.

כלי הקיבול כבר לא מלא..

אותה כוס נשארה, אבל החלל שנשאר נותן את תחושת הריקניות.

אם זו באמת הנק', אולי המשימה שלך עכשיו היא למלא את הקנקן, מתוך מודעות לכך שהתקדמת.

זה לא שפעם היית במקום טוב יותר, אלא שפעם המקום שהיית בו סיפק אותך. היום כבר לא. אתה מחפש משהו יותר גבוה..

אם זו לא הנק' בכלל, לא נורא.

הובנתי?

ו.. זה מצב מוכר גם אצלי.. מאוד!

את נותנת לי להרגיש בסדר עם עצמי  

אבל, (לדעתי לפחות)

עשיה כי כך צריך לעשות (ואמרת שאתה הולך לסליחות, לדוגמא) 

למרות שלא ממש מרגישים (ולא ב'אורות'), יש בזה בחינה של עשיה אמיתית.

היו כבר צדיקים שאמרו שחוששים שקיבלו את השכר על המצות בעולם הזה, בהנאה מהם.

לפי זה, כנראה כשעושים, ולא ממש עם שמחה וחיבור - נשאר שכר לעולם הבא 

(קצת <צ>, אבל הרעיון בכל הכנות)

בקושי מספיקים לקלוט שהוא נכנס וכבר הוא יוצא

מסכימה לגמרי,זה עצוב להרגיש את הריקנות הפנימית הזאת

בחודש כל כך גדול ומיוחד!

אצלי זה נובע מלימודים אינטנסיביים ושגרה עמוסה

כמעט ואין זמן לעצור,לחשוב,להתבונן פנימה

(כן,אני יודעת שזה תירוץ עלוב..)

ואצל כל אחד זה יכול לנבוע מסיבות אחרות..

נשארו עוד כמה ימים לראש השנה

זאת ההזדמנות של כולנו

לטפס,להתקדם,לעלות

שערי תשובה עדיין פתוחים!!

זה כבר פעם שנייה שחודש אלול נמחק לי. השנה כל המכינה הזאת כיסחה אותי ויש מצב אפילו למועד ב׳. יום שלישי אני מתכוון ללכת לכותל לסליחות ולפחות להציל משהו מחודש אלול.

ומרוב שאני מזדהה אין לי מה לומר.

ה' ישמור אותך ויעזור לכולנו..

ולכן ממליץ על החוברת החדשה של הרב יהושע שפירא...

(ועל פחות שעות בפורום אקטואליה...)

מדהים כל פעם מחדש ללמוד את זה סמוך לימים הנוראים

שמישהוא תיאר את החוויות של התינוק- כאילו זה מזג האוויר (סערות, רוחות, שמש... )

להמחיש לנו שלתינוק אין מילים להביע את מה שהוא מרגיש

ולדעתי כתבת מוקצן מידי

מטפלת של תינוק היא דמות "כמו אמא" -לא "אישה זרה" (אלא אם היא מטפלת גרועה במיוחד....)

ותינוק מזהה מהר שהפלסטיק הזה -זה הבקבוק שלו...

הרועה- חלק מפיתוח יכולת של ילד להתמודד עם כאב- זה לתת לו להיות קצת חסר אונים, טיפה מתוסכל (בצורה רגישה ומבוקרת מאוד- כמובן.. ) -לכן לא נכון לרפד להם את החיים -להיות צמוד להורה תמיד תמיד עד גיל גדול...

ואמ"ל

שנזכה

כישרון

אין לי מושג אם בגיל קטן המחשבות יכולות להיות בהירות כל-כך (לגבי הרגשות החזקים אין לי ספק).

אבל ברור שבאמנות, יצירה, דברים יפגישו אותנו עם כאב שלא תמיד נוכל לו. זו בחירה שלנו אם לקרוא או לא.

כמו הסיפורים הקודמים שלך שהפגישו אותי עם כאב עצום, וצימררו, וזו עדיין בחירה שלי.

לא חושבת שצריך לבקש סליחה על משהו, זו יצירה, והיא אמורה לפגוש כאב כנראה.

(ובלי קשר את לא מטומטמת, מה זו השטות הזאת)

היו לי התלבטויות ממש על מעון או בבית או מה

אז חברה שלי אמרה לי- עם אמא בבית משעמם! במעון יש חברים... אפשר לשחק...

תכלס יש משו שהיא צודקת (יש צדדים אחרים שלא... אבל זה לא הדיון עכשיו)

ותזכרי שהסיפור פה לא כלל בכלל את גורם ההכירות-

התינוק משייך כל דמות מטפלת כ"סוג של אמא" -לא אישה זרה

אז תקדישי בהתחלה כמה דק' לטקס העברת ידיים מאמא למטפלת- כדי שהתינוק יקלוט אותה- ויהיה לו טוב!

אני חושב שהתחושות הרעות וההרסניות מובלטות כאן יתר על המידה והמסר בסוף חלש וחיוור לעומתן.

הייתי ממשיך קצת את הסוף למצב יותר אופטימי ויותר יציב. כנראה מרגיש חסר

(אני לא סגור אם זה את או אתה, אז כתבתי בלשון זכר והדברים מיועדים לגברים ונשים כאחת...)

א. כשכותבים סיפור בזמן הווה, צריך כל הזמן לבדוק ששומרים על הזמן: "היא נכנסה אל תחנת הדלק" - בעבר, ובסוף הפיסקה "היא נזכרת" - בהווה.

ב. יותר מדי שלוש נקודות (...). זה מאבד את הרצף  של הקריאה.

ג. מבחינה תוכנית - חזק. אבל בגלל שזה נושא רגיש העדפת לא לפרט (וטוב שכך). הבעיה בכך היא שלא מספיק נכנסים לעומק הסיטואציה המזעזעת הזו. הזעזוע הזה הוא חשוב כדי להמחיש את חוסר האונים ואת תחושת הבדידות.

אז אני לא חושב שהיית צריך לפרט יותר, אבל רק לדעת שכאשר אתה בוחר לכתוב דווקא על חטא כזה, אתה מפספס חלק מתחושת ההזדהות עם המקום של החוטאת.

(סתם לדוגמה, אם היית כותב על רוצח, היית יכול לפרט הרבה יותר...)

אבל סה"כ, בהחלט חזק.

צימררת אותי. וזה לא קורה הרבה בזמן האחרון..אני לא ממש נותנת לאנשים לרגש אותי.

נשמה יקרה שאת..

מהממת! כתוב מהמם!

|חיבוק|

הסיפור לגמרי מכניס אותך לסרט!!

התיאור כאילו ממש מראה את הכל בזיכרון (במעומעם כמו שזיכרון אמור להיות!!!!)

האלול בסוף אמנם כמו שכתבו מעלי לא ״חזק״ כמו הסיפור הרע...

אבל זה היופי של הטוב.. שהוא לא רעשני, צועק וצווח. הוא לוחש, נמצא. כל הרוצה, יבוא ויטול.

ומה שחזק פה זה באמת הרצון! זה הגדולה וזה היופי!!

ה׳ יעזור לנו לממש את הרצון שלנו להתקרב אליו!

אה ועוד דבר ריגש אותי, שאת כותבת בכזה ביטחון שה׳ תמיד יאהב אותך, זה דרגה ענקית להרגיש בזה. 

תודה רבה רבה על השיתוף!

ומסוגנן לדעתי מאוד טוב. יש איזו שגיאת הקלדה אחת או שתיים -היה כדאי לעבור שוב ולתקן, אבל לא קריטי. אהבתי את: "כולם לא עונים" (כשבדרך כלל אנחנו רגילים לומר - "אף אחד לא עונה", אבל הצורה שכתבת בה מעצימה את הבדידות).

החלק שהכי ריגש אותי היה צעקת ה-"אני טובה! אני טובה!"...  ואם היא צועקת כך, זה מראה שכן אכפת לה, ושכן "נשארה בה עוד פיסה של טוב", למרות שהיא לא מאמינה בזה, לפחות ברובד השטחי יותר.

" מי בכלל יחוש אמפתיה כלפיה?" - נראה לי שכל מי שקורא את זה מרגיש סתירה מסויימת (וזה יפה), כי הקורא מובל בבירור לחוש אמפתיה כלפי הגיבורה.

לגבי הסוף הוא אכן מרגיש קצת מלאכותי ומהיר מדיי.

בסה"כ סיפור מרגש וכואב... וגם אם הוא כתוב באופן קיצוני ועל נושא אחד, נראה לי שהרבה יכולים להזדהות איתו בעצמות שונות ולגבי כל מיני נושאים.

אפשר להכיר לך אוצר?

פורום כתיבה  http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f436

ולגבי הסיפור -

לא אמין לדעתי שטראומות ונפילה מכל מסגרת כה- ייפתרו בקריאה "אלול" קצרה

יש המון מה לחפור על זה....

א. גם לי צרם האזכור של אדם שהוא דווקא חרדי בסיפור.

ב. אבל זה ממש לא נראה לי עניין מרכזי.

ג. ואם יש כאן משהו מן המשהו שמבוסס על חוויות אמיתיות, ייתכן שזה נשאר פשוט כדי להיות נאמן למציאות. לכן לא הערתי על זה למרות מה שכתבתי ב-א'.

לדעתי "דתי לאומי" היה נשמע מוזר כאן, כי בהנחה שלמספרת יש השתייכות חברתית כזו, זה לא משהו שזר לעולמה. מתואר זיכרון, ומה שעולה בזכרון הוא תחושת הצפיפות, אוטו קטן, ומי שנמצא שם גם - עם מאפיינים שהיא זוכרת. ואם יש מאפיין שבולט ומיוחד מבחינתה, זה אחד הדברים שיצופו בזכרון.

ז"א שהיה הגיוני שייכתב "חילוני", או"ערבי" באותה מידה כמו "חרדי". כל האפשרויותלדעתי מאוד לא ראויות בסיפור קצר, שבו זה נשמע סטריאוטיפי, וכמו שציינתי - צרם גם לי. אבל אני לא חושבת שזה דבר מרכזי בסיפור. (וכתבתי מתוך הנחה שיש התבססות על משהו אמיתי. אם לא - זה בעייתי הרבה יותר)

לא כל-כך מוזר ולא-קשור (גם אם לא ראוי) בהקשר של הסיפור הספציפי. חילוני היתה רק דוגמא לעוד תיאור שיכול להתקבל על הדעת בהקשר המדובר (לפי ההסבר שנתתי, בהנחה שמתבסס על משהו אמיתי). בעוד "דתי לאומי" באמת לא הגיוני בתוך הסיפור.

תהומות שלא הכרתי ובעקבותיהם אור שלא הכרתי

נ.ב הניק הקודם שלי היה אמיר ורשואר...

פרגן,מה אכפת לך?

פעמיים.

מעולם לא נכנסתי לשם

אני רק זוכר שיש שם למטה

וגם אם כן, קשה לי מאוווד להאמין שמישהי תסכים לקחת משהו עוד לפני ר"ה.

בהצלחה!!!

ברחוב החבצלת - זה יוצא עליה מול כיכר ציון, ליד גלידה אלדו, עולה עד השווארמה/ פלאפל או מה שיש שם ועוד קצת למעלה,

יש כוך של תופרת- גליה.

היא פתוחה בין 11-16 ועובדת ממש מהר.

מצוברחת-משהו בגלל דבר מעצבן-כלשהו.

ובכלזאת, ילדה מתוקה הצליחה לשעשע אותי:

אני, היום, נוסעת באוטובוס.

לצידי, ילדה כבת 4. חיננית כזאת. אוחזת בהתרגשות שקית גופיה שחורה. שמה על היד "כמו תיק". מורידה. פותחת.

מוציאה. מריחה. מחזירה לשקית. שמה על היד "כמו תיק".

נעליים חדשות.

עיניים נוצצות.

"אמא, בבית אני אביא לך הפתעה. אני ממש אוהבת אותך"

והפקקים נמשכים, עשר בלילה, ילדה עייפה.

"אמא, נכון שספרד זו עיר ממש רחוקה? בטח צריך לסוע המון המון שעות באוטובוס!! שעות!!

בעצם אפשר גם לסוע באוטו, במשאית (?!) במונית, אפילו באוירון!!

בעצם במשאית זה בטח המון כסף.

אז לילדה המתוקה הזו, שעשתה לי חיוך גדול בלב, אפילו בלי שהיא ידעה על כך, לילה טוב, וחלומות נעימים. בטח תחלמי על נעליים ורודות עם נקודות לבנות. (כן, ההן שהרחת היום באוטובוס)

אם יש לי מסמך וורד שאני רוצה שיכנס בדף אחד האם לדעתכם עדיף לעשות גודל פונט 14 עם רווח מינימלי בין השורות או 12 עם רווח גדול יותר בין השורות... 

לדעתכם אודה..

ורווח שורה וחצי או כפול.

כך מקובל.

אחרי שהשלמתי בצהריים את השעות החסרות לי.

ואחרי שאכלתי בתשע בבוקר לחמניה+כמה ופלים בודדים במשך היום - אני אוכלת עכשיו!

אבל הולכת לישון בזמן קריב ונאמר אמן!