הנסיעה בקו הפנימי של העיר שלי יכולה להיות סיוט. אני אחצה אותה ברגל ולא אסע בו, אם יש לי אפשרות. אבל הבוקר האוטובוס בדיוק הגיע ועליתי.
הנהג חרדי, עבדקן ויכול להיות אבא שלי. נסיעה מיומנת ורגועה. ולא סתם רגועה, שמתי לב שהלב שלי ממש נרגע ומתרונן. לקחה לי שניה להבין שזה בגלל הנעימות שהוא משמיע. ועוד כמה דקות לשים לב שכולן ישראליות מהסוג המובחר! משירי ארץ אהבתי וכדומיה.
ואני יושבת מחוייכת ופשוט נהנית! ולא אכפת לי שהנסיעה מתארכת מחמת פקקי הבוקר. כיף לי! ואני רוצה לדעת מה מקור הנעימות בדיוק.
והנהג מאחל לכל נוסע שעולה יום מבורך וגמח״ט.
והוא לא מתרגש מהצפירות מסביב.
פתאום עלו לאוטובוס אב וזאטוט. ואני קולטת טונים לא נעימים משם. והאב פונה לשבת ומטיח העלבות בנהג.
הנהג עונה לו באיחולים...
אבל אז הוא כיבה את הצלילים שלי!
והדליק רדיו 
נעלבתי נורא בשמו. והחלטתי לגשת אליו:
-הנעימות האלה שהשמעת, מאיפה הן?
והוא כולו קורן אלי
החרדי! הביט בי וחייך ואף ענה:-כן, באמת ראיתי שחייכת כשהתיישבת ונהנית כל הדרך.
צחקתי

הוא מוציא קלטת ״הניגון שבלב אליעזר רוזנבלד״ וממליץ על הדיסקים שלו.
ואז הוא אמר:
-נהנית? אז הנה מחרוזת בשבילך!
היתה לי בדיוק עוד תחנה, מזל שהמשאית זהל עיכבה...
״תעבירו את זה הלאה״

יום טוב!
)