העיקר להתחיל מההתחלה. אם התחלת מההתחלה, הרגת את מה שהיה לפני. מ.ש.ל

יש לי גם דברים שהייתי מת למחוק מהזיכרון, אבל אין מה לעשות. ממשיכים קדימה.

שני את העתיד.

בהצלחה לך.

(את תמיד מומנת לפנות גם אלי)

לק"י

כולנו בני אדם שטועים לפעמים, ולמרות שלפעמים בא לנו לקבור את עצמינו בגלל הטעויות האלו- זה בסדר לטעות.

הכי חשוב- לנסות להמשיך קדימה בצורה הטובה ביותר.

את יודעת עד כמה את חשובה בעולם הזה?

לכל אחד יש מטרה בעולם, לכל אחד יש שאיפות.

יש כאלה שזה בא להם בקלות,

יש כאלו שחווים ניסיונות וקשיים.

אם יש משהו בעבר שמציק לך ומפריע לך להתקדם- תטפלי בו- תלכי לים בלילה עם חברה ותצרחי בכל הכוח- תוציאי את כל העבר-

גם אם זה לא באמת להוציא, זה משחרר בצורה מדהימה.

את צריכה להעביר את זה ממך,

וגם- מכל טעות לומדים- גם מהקטנות וגם מהגדולות.

אם נשכח מהם לגמרי- לא נוכל לעצור את עצמנו להבא כשניתקל בהן.

אז, אל תשני את העבר, תוציאי את רובו ממך בדרך זו או אחרת,

ממה שקצת נשאר, תשמרי ללמידה להבא.

אין עלייך בעולם, רק שתביני,

את מלכה, בת של מלך, הוא אוהב אותך יותר מהכל!!

יש לנו בחירה כל יום מחדש מה לשנן לעצמנו

או את המשפטים המנצחים בתזמורת שלנו, שאנחנו לא צריכים להתקדם ולהיות חזקים, רק לשרוד.
שהפצעים שלנו שורפים מידי. 
שהעבר שלנו חונק אותנו, ואין לנו סיכוי להתנקות.
שהחיים שלנו במיץ של הזבל

וכמה רע רע רע לנו.

ובאמת רע לנו. באמת קשה לנו.

ואנחנו יכולים להאמין בזה ולחיות את זה ולנשום את זה ולשרוד את זה. יום יום..

ויש לנו יכולת בחירה פיצית, מוחבאת, בין כל הג'יפה שבנינו לעצמנו (או שהחיים בנו לנו..)
לנתב הכל הכל לטוב,

לקחת נשימה ענקית. לפתוח חלון ולהסתכל בקצת טוב שנשאר בעולם הזה.
באמת להבין, שאנחנו עוברים דברים לא סתם.

קודם כל זה כדי להיות משובחים יותר (כן כן גם אני אמרתי עזבו אותי, אני לא רוצה להיות משובחת רק לחיות בטוב) , אמיתיים יותר, מלאי עוצמה הרבה יותר. וזה אמיתי אחותי, אוהו כמה אמיתי!

ודבר שני, שאני מאוד מאוד מאוד מאמינה בו, זה כדי שביום מן הימים (כמו שמארו כאן כבר קודם) את תצילי, ממש ממש כך, נערות \ בנות שעברו דברים דומים, או שפגשו מקומות כואבים כמו שאת כואבת.

את את הכאבים שלך, אני את הכאבים שלי.

תחלמי נשמה, תחלמי שיום יבוא ורק תהי שמחה ושלמה עם מה שאת ומי שאת ומה שעברת

ותתני כל כך הרבה טוב לאחרים

כי יש בך נשמה, יש בך!! אני לא מכירה אותך אבל נשבעת לך שיש בך כל כך הרבה הרבה טוב.

רואים את זה ממי שאת כאן. זו השתקפות.

ואת מדהימה מדהימה מדהימה.

שקועות עמוק בתוך הג'יפה, עמוק עמוק עמוק

ולא יודעות אפילו שאפשר אחרת ואפשר משם להציץ אל הטוב. אנחנו גם לא רגילות לזה, לא מכירות את זה.

אבל אני באה ואני אומרת לך, לא כי עברתי וסיימתי לעבור והיום אני במקום אחר, אני עדיין נלחמת אבל אני יודעת שיש יש יש יש טוב!!!

וזו עבודה קשה, להפסיק לשנן לעצמנו את כל המשפטים האלו שגורמים לנו ליפול וליפול, זה עוצמות שחייב לשאוב אותם מאיפושהו, ומוכרחים להתחזק, מוכרחים לחיות יום אחד בטוב אחותי, אין מצב לחיות כל הזמן בסבל, אין מצב..

זו עבודה קשה, זה לקחת את עצמנו בידיים,

זה קודם כל להשמיד את הרע ובו במקביל להוסיף טוב, וקודם כל לחלום, לחלום, לחלום.

אח"כ להציב ייעדים.

ואז לכבוש אותם.

ואת תראי כמה יהיה לך טוב, ואת תהי אדם מאושר ששלם מאוד עם עצמו.

(כמה שזה נשמע לא הגיוני)

ואדם אוהב, ואהוב,

ומקבל מהקב"ה המון שפע וטוב,

ונותן למי שצריך לתת.

את תראי. אני מאמינה בך באלף אחוז!!!

להשמיד את המציאות

או אותנו חלילה..

זה להשמיד את המחשבות הקשות האלו, את התירוצים הבלתי פוסקים כמה אני גרועה וכמה אני צרכיה לשרוד ואולי בעצם לא כדאי

וההוכחות, ההוכחות שאנחנו מוצאים לעצמנו כל הזמן..

אני חושבת שיש זמנים שצריך/אפשר לבחור לא לראות את הטוב, אבל לדעת שהם מוגבלים.

לתת מקום לצער/ לבאסה אבל לדעת גם לקום, להקציב לך זמן שאת לא רואה כלום.

אבל אל תאמיני שזה כולך! כן יש משברים, יש קושי אבל י-ש גם טוב וזה שאת אומרת שאת בוחרת לא לראות אותו זה אומר שאת מודע לקיומו, אז כחי את הזמן אבל בסוף תשתמשי גם בכוח שלך! שאני בטוחה שיש כח!!!

עצם הכתיבה, השיתוף.

כתבת שאת לא רוצה להיות מחוזקת רק לשרוד. אבל עצב הכתיבה, זה שאת מגיעה למקום הזה מול עצמך זה כבר הרצון להתחזק ולעבור את זה( אם אלמד מחיי וחיי הסובבים אותי.)

שיהיה לך המון המון ב"הצלחה ושתתחזקי גם מהעצירה הזאת של לראות מעט חושך.

אני חושבת שזה שכולם פה בטוחים שתעברי את זה, זה אומר משהוא ואת מסוגלת!!!!

לפעמים אנחנו צריכים להוריד את הראש מתחת לגל כדי לעלות עם הגל הבא(הגבוה יותר..)

שהקב"ה ייתן לך את הכוח לראות את כל הטוב שבך ואיתו תצליחי לצמוח ולגדול למעלה למעלה

שנה טובה, מאמינה בך מאוד!!!

אומנם הניק שלך הוא "בממוצע" אבל את נשמעת הרבה מעליו!!!!

ומגיע לך רק טוב!!

אויש כמה שזה מוכר

הצעקה היא על מה שכתבת עכשיו אבל הטעות שלך היא במה שכתבת בהתחלה

לא צריך להרוג את העבר צריך לחבק אותו! לא את החיצוניות שלו. את הטוב שמסתתר בתוכו ואח"כ גם את הטוב שיכול לצאת ממנו.

העבר זה לא זבל. זה נשמה אלוקית מסכנה שהתלכלכה ונפצעה. צריך לחבק אותה ולחזק אותה ולתת לה אמונה שמחה ובטחון בטוב שבה ולעזור לה לקום.

הטוב לא "מגיע" לנו. ואני ממש שונא את הדיבור הזה. הטוב הוא עצמי לנו. והוא עצמי לה'. ככה! בלי סיבה בלי תנאי ובלי מדד בלי גבול ובלי סוף. צריך לנבור ולחפור בתוך האשפה בעקשנות ולחפש את היהלום שבה. ואם לא מצליחים אז אחרי שאוספים כוחות- עוד פעם ועוד פעם. בלי להתייאש. הוא קיים שם. בטוח תמיד רצית טוב. ובטוח שגם בזמנים ההם עשית הרבה דברים טובים אחרים גם אם לא קשורים של חסד וכדו'. אין אדם שלא רוצה טוב תמיד. היצה"ר עמל קשות לבלבל אותנו שנחשוב על רע שהוא טוב. גם הרוצח הכי שפל טועה לחשוב שזה יועיל לו במשהו. לכן בפנים אנחנו תמיד טובים. והקב"ה יודע את זה ולכן הוא אמר לנו "ומום אין בך". תקראי קצת בר' נחמן סיפורי מעשיות על מעשה מבן מלך שעשוי מאבנים טובות. עיקר הנסיון היום הוא לא עצם שבירת הרע אלא שבירת המסך שהיצר עושה לנו אח"כ כאילו שאנחנו לא טובים וכאילו שה' לא אוהב אותנו וכאילו שלא מגיע לנו משהו. וזה ניסיון יותר קשה כי הוא במקיף. וגם בזה הקב"ה יודע שנעמוד. וכשאנחנו שמחים אנחנו מעוררים שמחה למעלה ושוברים את כל המחיצות והמסכים שמפרידות בינינו לה'. בהצלחה אחותי. שתזכי להוריד הרבה שפע לעולם.

קחי גם בחשבון שאני לדוג' לא הייתי יכול לכתוב לך את זה ובעוצמה הזו בלי מה שאני עובר 

יש זמנים שבהם עדיף להשמיד ולשכוח (או ליתר דיוק להניח בצד בנתיים) כי אחרת א"א לתפקד.

אבל א"א לתפקד בכל החיים ככה. בוודאי לא בצורה מושלמת. זה חלק ממך. והתכחשות זה לא טוב.

לחיות כאילו אין לך עבר זה במילים אחרות לסחוב את העבר. להוציא ממנו את הטוב זה להשתמש בו כקרש קפיצה. שבשביל זה הוא נועד. בשביל זה הקב"ה ברא אותו- ניסיון מלשון להעלות על נס. רע כסא לטוב.

רק צריך להתעקש על הטוב. וככל שיותר מאמנים בו ככה פחות צריך לחפור. ואם הידיים עדינות ואוהבות ממש הם לא צריכים לחפור בכלל. הטוב קופץ ישר אליהם. כמו העין הטובה של צדיקים ושל ה' שמייד רואים את הטוב שבנו. 

אם תעשי ככה לזמנים הרעים שלך יהיה לך בע"ה איך לחזק אחרים.

אה, וברור שלא התכוונתי לחבק את הזבל של העבר אלא את מי שעבר אותו גם באותם זמנים שהוא היה בו.

תודה 

הרע הוא חלק מאיתנו...

צריך להבין למה הוא נעשה ולחבק אותו כמו שפורק אמר!! ולהשתמש בטוב שהוא מחביא לחיים.

יש רע שהולך אתנו

יש רע שיש לו השלכות.

החיים לא שחור לבן..

|מבוהל משהו|

שהעבר הרע הוא לא שחור לבן

הוא אדם טוב שעושה רע בגלל כל מיני סיבות שחיצוניות לו

וכבר דייקתי ואמרתי לחבק את האדם המסכן הפצוע והכואב שנמצא בתוך אותו עבר רע.

וצריך מאוד מאוד לחבק אנשים כאלה. ורק ככה אפשר להוציא אותם מזה באמת בריאים ושמחים. ולא סתם לשלוט עליהם ולטאטא אותם מתחת השטיח.

זה נראה לי הגיון מאוד פשוט ובריא

אני לא אוהב את המילה "להשמיד" לא צריך להשמיד שום דבר אם תוציאי את הטוב שבו הרע יישאר מאחורה מעצמו בלי שום שימוש בכח. אם את משתמשת בכח ומשמידה את משמידה גם טוב. שתדעי את זה. 

ולא להתכחש ולברוח "להרוג" או "להשמיד"

דרך אגב גם בממוצע עצמה כתבה כבר בהתחלה שא"א להרוג את העבר אז צריך להרוג את מי שחווה אותו..

תחפשו ותמצאו את הטוב שבכם שבכל הזמנים. ואת הטוב שאפשר להוציא מכל הזמנים. בלי שום צורך בלהרוג ולברוח משום דבר. זה קשה בהתחלה. אבל הקב"ה נותן לנו כח לעשות את זה. הקב"ה לא מעמיד בניסיון שאין כח לעמוד בו

אם אדם משמיד את העבר הוא משמיד גם את הטוב שבו. ויש לו שם ניצוצות של טוב אבודים. לכן גם את כתבת שעצוב לחיות בלי עבר- כי חלק ממך שם ואתה מתכחש לו.

אי אפשר להפריד ביניהם. התמונה היא תמיד טוב על רקע רע. לפעמים טוב שלנו על רקע של הרע שסביבנו בעולם. לפעמים על הסביבה הקרובה יותר לדוג' במקרה של וויתור. לפעמים על רקע שלנו עצמנו מקופה קודמת בחיים. ולפעמים על רקע שלנו עצמנו באותו זמן- שאנחנו עושים משהו שאנחנו לא באמת לגמרי רוצים. וזה כשאנחנו חוטאים. אם את מתכחשת את בעצם מוחקת גם את הרצון הטוב החבוי שלך שטעה ואת בעצם מקבלת את הנחת היסוד שאת בפנימיותך רעה. וזה מלווה כספקות פנימיות אח"כ בכל הבטחון האישי והאמונה וכו'. וזה אסור לעשות.

תקראי ספרים על תשובה. אורות התשובה וספרים לדוג' של הרב יהושע שפירא. צריך להשיב את הטוב למקומו הראוי. אדם שבעצם כל הזמן במחיקה של משהו הוא תמיד משתמש בתוכו בסוג של כח ודין של "זה לא". וזה תמיד מלווה אותו ומפריע מלהיות שמח ומלא בשלמות. יש דברים שהוא לא יכול להכיל. בתוכו עצמו. ואח"כ גם בסביבה..

מה שכתבתי לגבי החסד ודברים טובים אחרים שלא קשורים זה בשביל לחזק את הראייה שגם באותם זמנים אני הייתי טוב. ומתוך זה לראות שגם במעשים הרעים הייתי טוב אלא שטעיתי. והטעות חיצונית לי ולא חלק ממני.

זו ההפרדה האמיתית בין הטוב לרע שאת בעצם מנסה להשיג ע"י המחיקה הכוללת של אותם זמנים. רק שהמחיקה הכוללת לא חדה מספיק וממילא משאירה אותך עם עצבות. מציאת הטוב עושה את ההפרדה האמיתית תוך שהיא משאירה את הרע מאחור באמת כשלב שעברתי לקראת האני החדש המשודרג

"ניתן לטפל במעשה, באדם, בחוויה, באמצעים שונים," אני מדבר על זה. אבל כשעושים את זה אז לא צריך להגיע ל"אולי זיכרון ותקופה וחלק מהאדם" שנמחקים.

אם אני זה שצריך להבהיר אז אני חוזר ואומר שלא אמרתי שהרע הוא טוב ח"ו ח"ו. אמרתי שבתמונה הכוללת של "זמנים קשים" וכו' שיש בה הרבה יותר מסתם מעשה רע. יש בהגדרה הזאת גם את האדם שנמצא שם שאת אח"כ אומרת שהחלק הזה נמחק וזה עצוב. שאותו אני אומר שאסור בשום אופן למחוק. כי הוא טוב. וצריך לחבק ולהוציא אותו משם ואז נשארים בלי עצבות בכלל.

ומה שהסקתי הינו:

ישנן רמות שונות של "רע", זאת מן סקלה כזאת, ובכל דבר יש אחוזי רע אל מול טוב.

יש מצבים של "רע מתון" בהם קל לראות את הטוב שעשוי לצמוח או שישנו במצב,

ויש דברים רעים שהם מוחלטים, והם ללא טוב.

מציאויות שצריך להודות שהן רע בהתגלמותו וזהו. ולא יצא מזה טוב. שום מנוף לשום מקום.

במקרים כאלו ה"התעלות" מן המצב זה לא לחשוב יותר מדי על הדבר הרע, ולמחוק אותו.

ולדבוק בסיסמאות סביב טוב במצבים כאלו-

זאת "נאיביות ורודה" (והיו לי ניסוחים אחרים פחות נאים מזה)

ועכשיו ברצינות, אני באמת עשיתי את זה בתקופות שרציתי לשכוח מכל מיני דברים

אם זה עבד- ה' יודע

אבל עכשיו אני יודע שצריך להתמקד בטוב שבהכל ולא להשאיר קטעים אפורים בחיים

בגדול אני חושב (או לפחות מקווה) שדינה ל. מסכימה רק שהיא מדגישה את הצד השני של לא להיות נאיבי ואת החשיבות של להצביע על הרע כרע ועל הטוב כטוב. שזה כמובן צעד ראשון בשביל להוציא את הטוב מהרע. ומה שהיא כותבת למחוק זה מה שהיא כתבה עכשיו- לא להתעסק עם הרע יותר מדאי אלא להמשיך הלאה עם הטוב- עד כמה שישנו- בתוך הרע. ואני כמובן ג"כ מסכים שיש רע גמור וכו' וכל מה שדיברתי היה להוציא את נקודת האדם שזה כמובן טוב מתוך כל התמונה הזו ולזה גם דינה מסכימה. 

יש אישור דינה? 

איך הוצאת את דבריי באור נורא חיובי. כשרון מיוחד יש לך, מה אני אגיד...

מה חבל שלא כיוונת לדעתי:

שוב אתה אומר (שורה 3) "להתמקד בטוב שבהכל". ואני שבה וטוענת- שיש דברים ללא טוב ואותם מוטב לשכוח.

ולעתים אפילו עדיף "קטע אפור" בציר הזמן של האדם...

אז צר לי שאינני מסכימה איתך.

כי אתה מציג כאילו אמרתי שהבדלת הטוב מן הרע היא כדי להוציא את הטוב מן הרע.

ואני הלוא בודדתי את השניים לחלוטין...

= = =

אני מרגישה שאנחנו מדברים על תדרים שונים,

בעקבות חוויות שונות.

אתה נורא אופטימי וקל לך לבודד טוב בעיסה של רע,

לא בא לי לשבש לך את המיומנות הזאת עם הגישה שלי.

מוטב שתמשיך בכוחך זה ותיטיב בעולם

|מרים ידיים|

סתם.. לא באמת.. אין יאוש בעולם כלל..

יש לי מה לענות וזה גם לא כ"כ מסובך אבל נראה לי שמספיק פיצצנו את השרשור הזה וגם הפותחת שלו בממוצע לא הראתה נוכחות מזמן ולא ברור אם היא מגלה עניין בדיונים שלנו.. אז אם בא לך- אפשר באישי. אני אפי' אשמח. בכ"מ גם אם לא, שיהיה לך רק טוב בדרכך.

לפתח שירשורים לדיונים.)

ספציפית לכאן.

נכון שיש דברים שאנחנו טוענים שהם רוע גמור.

ואכן, בהם עצמם אין טוב.

אבל הסיבה שהם באו לעולם-היא לטובה.

ואל תשאלי אותי איך, כי אין לי מושג.

אבל ה' מביא לעולם הזה דברים שהם לטובתנו.

אולי יבוא יום ונבין איך.

ואולי לא.

ובכ"ז אנחנו מאמינים בזה.

בס"ד

גם הוא כמוך אומר שיש חוויות ומציאויות שהן רע גמור,

(אגב בחסידות קוראים לזה ג' קליפות הטמאות שאין בהם טוב כלל)

וגם את כמוהו הסכמת עם זה שאת האדם- ז"א האני צריך לאהוב גם בזיכרונות הכי קשים,

אז מה המחלוקת?

המציאות של הרע היא שקר, היא גורמת לנו לאמונה שקרית על עצמינו.

כמו "זה מה שמגיע לי", או "אני אשמה שזה קרה", וכ'.

העבודה הקשה מאד שלנו היא לא לתת למסרם השקריים האלו לחדור אליינו.

כן זה קרה, ולא זה לא מגיע לי, כמו שזה לא מגיע לאף אחת אחרת.

ובע"ה תבוא הגאולה ואז ורק אז נאמר "אודך ה' כי אנפת בי".

וכרגע הדבר היחיד שאנו מסוגלים לומר זה שכואב לנו, וזה לא היה צריך להיות.

ולהשתמש בטכניקות הקיימות בטיפול וכ' כדי להתשחרר מזה,

לסלוח לעצמינו - כי לרוב היכן שהוא בפנים הכעס הוא על עצמינו...

ולהמשיך את החיים מתוך מקום של קבלה עצמית כולל כל החיים, וכל רגע בחיים.

התכחשות היא בריחה.

וטבע הדברים שאו בורחים מהם היא לרדוף אחרינו.

כאשר מצליחים להגיע לקבלה עצמית עם כל החוויות שעברנו,

אין לעבר יותר אפשרות לרדוף אותנו ולהכאיב.

הכאב של החוויה עצמה קשה,

אך  האשמה, הכעס, השנאה העצמית, הייאוש, האכזבה וכ' וכ' אלו דברים שאפשר להיפטר מהם.

הם אלו שהופכים את זה בלתי נסבל לגמרי, ועליהם כולם כאן מזדעקים.

ואם תרצי- מספיק מה שהחיים הכאיבו לנו, אין צורך להעצים את הכאב,

ולהוסיף כהנה וכהנה...

בהצלחה רבה לכולנו,

שנזכה לסלוח לעצמינו באמת בכל המקומות בהם זה דרוש,

והעיקר שנגיע לרגע האמיתי של "אודך ה' כי אנפת בי" בגאולה האמיתית והשלמה.

נצא מנקודת הנחה שאם ה' הוא המכוון, אז הוא כיוון את הרוע הזה אלי. לא?

ולמה מציאות הרע היא שקר?

היא אמת כמו מציאות הטוב.

[ברשותך אני לא נכנסת לדיון של כעס עצמי וכו', כי זה דיון רחוק כבר מהנושא המרכזי  כאן]

התכחשות אולי שווה בריחה,

אבל בריחה שווה התמודדות, כדי לחיות.

הקונוטציות של המילים האלו שליליות, אבל צריך לזכור שזאת דרך התמודדות של אנשים כדי לא לרדת מהפסים וזהו.

בס"ד

לפני הכל חשוב לי להבהיר שלמעלה מכל הדיונים הפילוסופיים -

מלומדים ומבוססים ככל שיהיו,

בתוך כל אדם הקב"ה שתל את כל החוכמה והכלים להתמודד הכי נכון עם חייו.

(צריך לעמול ולחשוף אותם, אבל החוכמה היא שלו)

לכן גם אם הייתי כותבת מגילות לגבי כמה זה נכון להתמודד בדרך מסוימת,

אבל בעל הניסיון מרגיש שזה לא מדבר אליו אז זה בסדר.

כנראה לא זאת הדרך שמתאימה לו, לנפש שלו. 70 פנים לתורה.

1. לגבי המגיע לי, לא התכוונתי למה שכבר קרה, אלא לכך שלעיתים זה מסר שמלווה אותנו לעתיד.

כך קרה, וכך יקרה גם בעתיד כי זה מה שמגיע לי.

וגם בסיטואציה עצמה ה' כיוון אותה אליי בשביל משהו טוב שייצא מזה,

ואין כאן רוע בשביל רוע. הרוע הוא עטיפה למשהו טוב פנימי שכרגע אין לנו אפשרות לחוות.

2 המציאות של הרע המוחלט היא שקר, כיוון שג' קליפות הטמאות אין להן אחיזה במציאות.

על זה נאמר שבגלות "היינו כחולמים". כמו סיוט שאנו חווים ולגמריי נמצאים בו,

ולעיתים זה משפיע  גם על התפקוד בעירות כי החוויה חזקה, סוף כל סוף זה סיוט, לא מציאות.

כמובן שנבין את זה באמת רק בגאולה כשנתעורר סוף כך סוף מהסיוט הזה.

יש הרבה מה להרחיב בזה, אבל נסתפק בזה.

3 בריחה היא אחד הכלים להישרדות.

אבל אי אפשר לברוח לנצח, זה נועד לזמן מוגבל ולמציאות מסוימת.

לאחר הבריחה מהרע מגיעים השלבים האחרים.

והכי חשוב לי להדגיש- אני אמנם מאד מאמינה במה שכתבתי,

והדברים מבוססים ולא מומצאים, אך יחד עם זה כאשר אדם מתמודד בדרך אחרת,

בריחה, ניסיון להשמיד וכ' וכ',

כל עוד הוא יכול להסתכל פנימה ולומר לעצמו בכנות-טוב לי.

ככה נכון לי, וככה אני שלם עם עצמי, מקבל ואוהב את עצמי,

אז הוא מצא את הדרך הנכונה לחיות, ולהתמודד עם העבר וההווה שלו.

וכל הדיונים לא משנים כהוא זה.

אך אם בהתבוננות פנימה התחושות אחרות,

אז באמת יש עניין לנסות דרך אחרת להתמודדות.

בהצלחה רבה לכולנו, כל אחד בדרכו, ובניסיונותיו.

והעיקר שנזכה כבר לגאולה , והטוב יהיה טוב גלוי, והרשעה כעשן תכלה,

ונזכה לומר באמת "אודך ה' כי אנפת בי".

(אני מכירה מישהי שאין לה אף זכרון עד גיל 12.)

בס"ד

לחבק זה לא אומר להתמכר לשחזור חוויות מזוכיסטי.

זה אומר לקבל באהבה את מי שהייתי באותו רגע.

רק לאחר שמקבלים את המציאות ואומרים נכון, זה קרה.

עשיתי את זה והייתי ממש לא בסדר באותו רגע.

אבל אני לא אתן לטעות הזאת לנהל לי את החיים.

אני יודע שמעבר לאותו מקום בנפש שאיפשר את הטעות -

יש בי חלק אלוקא ממעל ממש- וכן אני יכול להתרומם.

וטעות שוב זה לא רק משהו לא בסדר שעשיתי. לעיתים זה גם מסר לא נכון שאנו מבנים מהמציאות.

  אם נראה לנו שמשהו בא להרוס אותנו זה אומר שאנו טועים בהבנת הנקרא של ספר חיינו.

(על פי הסוד של סופר ספר סיפור- ספר זה החיים, סיפור זה מה שאני חווה ומבין מהחיים וסופר זה הקב"ה ואני ביחד)

והמטרה היא ללמוד לקרוא נכון,-מה הקב"ה אומר לי?

ולא צריך להיות נביא בשביל זה, רק להתחבר למקום האמיתי בנפש.

לא שזה קל, אבל יש דרכים לכך.

זה כרוך באומץ וכנות אמתית, אבל התוצאה בסוף שווה את הכל.

הלוואי והקושי יעבור, ותמצאי את האור בפשטות, אבל את חייבת לבחור להאמין בקיומו,

לא להאמין להעלם, להתעקש וסוף כל סוף העבודה הזאת לא שבה ריקם.

תחילתם יפים.

עצוב כמה שזה קשה, או ש- קל לומר.

פסקה שניה: את באמת חושבת שאין משהו שעשוי להרוס אותנו? זה "טעות בהבנת הנקרא"?!

טוב, אז שוב המחלוקת בענין הטוב והרע. כי יש סיטואציות הורסות. נקודה (כמו ההן שמניתי מעלה מעלה בדברי לאלנטריס)

ובכאלו דברים גם בלתי אפשרי להגג לעצמנו "מה הוא  (^) רוצה ממני בעצם...?"

לבן אדם לא מובן מה הכוח העליון רוצה ממנו עם משהו הרסני שנחת עליו.

אולי נביא יכול למצוא תשובה.

אמן ואמן.

בס"ד

ממש לא התכוונתי לדברים קונקרטיים.

קרה לי אסון מסויים סימן שאני צריכה להתחזק במצווה פלונית או משהו בסגנון.

התכוונתי לאמונה.

אין לי מושג למה קרה מה שקרה.

כמו שהדגשתי התשובות האמיתיות יבואו רק בגאולה. לא לפני.

כך הרבי אומר גם על השואה, הוא לא מוכן לקבל שום תירוצים ותשובות אנושיות שפעם ניסו לומר כל מני גורמים.

והתייחס לזה מאד בחומרה. כרגע אין  שום תשובה לזה.

העניין שדיברתי עליו זה להאמין ולשנן לעצמנו שלא משנה מה קרה לא ייתכן ולא יכול להיות שהמטרה של הקב"ה היא להרוס אותי.

אפשר לשאול הרבה שאלות.

הרבה אנשים נהרסו מחוויות חיים שונות, ובמצב הנוכחי אין תשובות לסבל.

אבל אפשר גם לבחור להאמין במה שהתורה אומרת :"אין רע יורד מלמעלה".

ומה שכרגע אנו מסוגלים רק להאמין, נראה ונחווה בגאולה.

ולכן התשובה הנצחית לשאלה :"למה ה' עשה לי ככה" זה כי ה' אוהב אותי. ולכן גם אני חייב לאהוב את עצמי.

ולעשות הכל כדי להגיע לכך שיהיה לי טוב. טוב אמיתי, שהתורה קוראת לו טוב.

 זה מה שה' רוצה תמיד.

והאמת שכן , היאחזות עיקשת באמונה הזאת מושכת את הגאולה פנימה לחיים, ומשנה את המציאות.

ודרך אגב כשאנשים כותבים על האמונה באופן הזה ,לאו דווקא שחייהם דבש.

לעיתים קרובות האמונה הזאת זה מה שמחזיק בחיים.

איך הרב קוק כתב:"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"

יש לו הרבה ביטויים כאלה.

הנקודה היא שיש לנו בחירה אם לראות טוב או לא.

אוקי, לא רואים את זה בקלות, נכון.

בן אדם ששנים עישן הרבה מחשבות התעצבו אצלו בהשפעת העישון

(מתחיל בתירוצים "למה להמשיך לעשן" שהפכו לאידיאולוגיות עם הזמן וממשיך משם) 

לא יכול בשניה לבטל את כל זה.

גם אם גילית שהסיבה שאת שונאת אדם מסויים מגיעה מטעות, יקח לך זמן לשנות את ההרגשה שלך.

אבל זה עדיין תלוי בבחירה שלך.

זה קשה להתחיל להיות אופטימי, אבל אפשרי.

ככה ה' אמר זה כנראה נכון..

בס"ד

תשובה מתקנת את העבר,

ותשובה זה לא רק על עברות או חטאים, גם חוויות לא טובות ניתן לתקן.

ולא רק לתקן אלא להגיע לגבהים ועומקים שלא שיערת שקיימים.

אם תרצי אפשר לפנות באישי.

ממליצה בחום!!! על הספר שלו "בגן האמונה" ו"שעריו בתודה"-הצלת חיים ממש.

ברגע שאדם יודע שכל מה שקורה- כולל הכל זה רצון השם וזה הדבר הכי מדויק עבורו, גם אם הוא ממש ממש ממש לא מבין איך ולמה- יש בידיעה הזאת להמתיק לו את כל המר.

הבעיה שלנו מחמירה כאשר מדובר בדברים ש"אנחנו" החלטנו/עשינו/ שגרמו לקלקול/תוצאה קשה, כי אז בנוסף לכל אנחנו גם מאשימים את עצמנו.

אז צריך לדעת שלמרות שיש לאדם בחירה- מדובר על "לפני מעשה". "לאחר מעשה"- אחרי שהדבר כבר קרה- מוכרחים להאמין באמונה שלמה שגם זה בהשגחה מדויקת, וגם זה מאת השם יתברך ושזה לטובה.

כל אמונה אחרת היא בעצם קצת/הרבה כפירה בהשגחת השם על עולמו.

אנחנו עוברים בדורות שלנו עליות וירידות, ולעניות דעתי ,אי אפשר לעבור את התקופה הזאת בלי ללמוד חסידות -זה כל כך מחזק. זה נותן "הסתכלות שורש" על כל העולם הזה ..

השם יעזור, תהיי חזקה.

בהצלחה.

אבל אפשר לשנות את אופן השפעתו על ההווה.

והמפתחות זה אמונה (בה', בטוב, בעצמי) ושמחה.

נכון שלפעמים זה מאוד מאוד מאוד קשה ושלפעמים יש דברים יותר קריטיים להתעסק איתם בנפש מאשר בלונים מתפוצצים ולכן הם יכולים להישאר בלי טיפול אבל באמת באמת באמת שאין יאוש בעולם כלל.

ואני אומר את זה גם לגבי דינה ל. שקובלת על הקלות של לומר את זה. ובכן, בלי להכיר כמובן, אבל לא הייתי מציע לכן לנסות להתחרות עם עומקי החושך והרע שאני עברתי ועובר. ואף אחד לא צריך להסביר לי כמה זה קשה. אבל צדיקות, תאמינו!! לא בגלל שזה קשה אז עוזבים ומניחים ולא משתקמים- או במילים אחרות- מתייאשים. יש יאוש וזה טוב מאוד להתייאש- מעצמינו. מהגאווה שלנו שאנחנו יודעים ומתכננים ועושים ואז אנחנו מסתכלים על הכוחות שיש לנו עכשיו ובוחנים לפי זה אם אפשר או אי אפשר. אבל "אצלו יתברך הכל אפשר" (סיפורי מעשיות חכם ותם) וגם אם עכשיו אין לנו כוחות לרוץ 40 ק"מ לא צריך להתייאש מהמטרה. כמה יש לנו? צעד אחד? אותו נלך. ואח"כ נתפלל לה' והוא ישלח לנו כוחות לצעד הבא עד שנגמור את כל ה40 ק"מ. יש מציאויות שהורסות ויש רע. אבל אין שום צורך להנציח את הפגיעות אצלנו. אפשר לקום מהם ולהשתקם ולהפוך אותם ליהלומים נוצצים. (בלי קשר בכלל כמובן ליחס אל מי שגרם אותם.) וכיוון שיש אפשרות כזו- צריך גם לעשות אותה! אנחנו חייבים את זה לעצמינו. לנפש שלנו שתהיה בריאה ושמחה. אנחנו בנים של ה'. לא סמרטוטים.

טיל פגע בבניין והרס אותו. אני יכול לשבת שם כל היום עם שלט "הבניין הזה נהרס מפגיעת טיל" ולתת הסבר מפורט לכל המתעניין על כמה זה רע ובאיזה דרגה של רוע זה נמצא וכו'. ואני יכוול לבנות את הבניין מחדש אפילו יותר יפה ממה שהוא היה. וגם להוציא מההריסות כל מיני רהיטים וכדו' שנשארו שלימים. ולהשתמש במה שאני יודע על כמה זה רע בשביל לדאוג שזה לא יקרה שוב לי ולאף אחד אחר. ולעזור לאחרים שגם נפגעו כמוני ג"כ לשקם את הבניינים שלהם. אה, וליד הבניין החדש שלי אני אכתוב שלט שהבניין הזה יפה יותר מכל חבריו בשכונה כי פגע בו טיל והוא נבנה מחדש.

בבקשה מכם חברים יקרים. אל תשקעו בייאוש!

אצל הקב"ה אין זמן, וממילא כאשר נצליח להתאחד בו, גם אנו נהיה מעל הזמן..

אם אני לא יכול להתמודד עם זכרון של חוויה מהעבר אולי כדאי שאתעלם ממנה לעת עתה, כאילו לא היתה, עד שארגיש שאני מסוגל להתמודד.

גמר חתימה טובה!

תשאלי אותם. הם משכתבים את ההיסטוריה כל שני וחמישי.

ועכשיו ברצינות, ולהבדיל מהם שהם סתם משקרים מרמים ומאמינים לשקרים של עצמם,

א"א לשנות אותו עצמו אבל אפשר בהחלט לשנות כל ההסתכלות שלנו עליו וממילא כל הצורה שבה הוא יופיע וישפיע אצלינו בחיים תשתנה. ככל שנבין יותר טוב ויותר לעומק איפה אנחנו היינו שם ונראה שאנחנו בכלל לא היינו קשורים לזה- יהיה לנו יותר טוב. ה'אני' עכשיו שלא רוצה את זה זה אותו 'אני' שהיה שם שלא רצה את זה אבל אז טעיתי והיום הבנתי ב"ה. זיכרון שצף לדוג' יכול רק למלא אותי סיפוק על איפה הייתי אז ואיפה אני היום או לחזק לי את ההבנה על כמה זה רע ולדרבן אותי עוד יותר לעזור לדוג' לאחרים שהיו בזה. או להגביר את ההודיה לה' על זה שאני לא שם. הכל עניין של הסתכלות ושל לאיפה לוקחים את מה שהיה. ואחרי שמשנים את זה כבר לא צריך לשנות את העבר עצמו.

שום דבר בעולם לא יכול על הכח רצון שלך!

הרע הוא העדר טוב, כשם שחושך הוא העדר אור.  

כמו שאפשר להדליק אור וכך לסלק את החושך, כך אפשר לעסוק בטוב, וממילא יסתלק הרע ולא יהיה לו קיום!

המיטיב הוא ה׳ יתברך, והוא הנחיל לנו תורת-חיים תורת-אמת. 

כאשר אנו נקלעים למציאות רעה, בה קשה לאתר את האור, עלינו לתור אחריו בכל כוחנו!

אם אנו מתייאשים ונופלים לעצבות, אנו רק שוקעים יותר ויותר ברע,  וזוהי מטרת היצר-הרע.

אפשר לנסות למחות את עמלק ולהילחם בו, ואפילו צריך,  אך אפשר גם להימנע מלכתחילה מלהיפגש עימו,  כאשר לא נותנים לו סיבה לבוא.

בכל אופן יש להידבק בטוב, ב-ה׳ ובתורה.  לא תמיד כדאי לשכוח תקופות רעות,  הרי פעמים רבות אפשר ללמוד מהן, להתחזק ולחזק.  וגם צריך האדם לדעת מאיפה בא ואיזו דרך עשה עד הלום.  

בעצם- החזרה בתשובה, היא השיבה אל הטוב!

והרי כולנו מסוגלים לשוב אל עצמיותינו ואל אבינו שבשמים-כל שעלינו לעשות הוא להאמין בטוב, ולהשתדל לראות הכל בעין טובה.

שנה טובה ומבורכת!

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים