העיקר להתחיל מההתחלה. אם התחלת מההתחלה, הרגת את מה שהיה לפני. מ.ש.ל

יש לי גם דברים שהייתי מת למחוק מהזיכרון, אבל אין מה לעשות. ממשיכים קדימה.

שני את העתיד.

בהצלחה לך.

(את תמיד מומנת לפנות גם אלי)

לק"י

כולנו בני אדם שטועים לפעמים, ולמרות שלפעמים בא לנו לקבור את עצמינו בגלל הטעויות האלו- זה בסדר לטעות.

הכי חשוב- לנסות להמשיך קדימה בצורה הטובה ביותר.

את יודעת עד כמה את חשובה בעולם הזה?

לכל אחד יש מטרה בעולם, לכל אחד יש שאיפות.

יש כאלה שזה בא להם בקלות,

יש כאלו שחווים ניסיונות וקשיים.

אם יש משהו בעבר שמציק לך ומפריע לך להתקדם- תטפלי בו- תלכי לים בלילה עם חברה ותצרחי בכל הכוח- תוציאי את כל העבר-

גם אם זה לא באמת להוציא, זה משחרר בצורה מדהימה.

את צריכה להעביר את זה ממך,

וגם- מכל טעות לומדים- גם מהקטנות וגם מהגדולות.

אם נשכח מהם לגמרי- לא נוכל לעצור את עצמנו להבא כשניתקל בהן.

אז, אל תשני את העבר, תוציאי את רובו ממך בדרך זו או אחרת,

ממה שקצת נשאר, תשמרי ללמידה להבא.

אין עלייך בעולם, רק שתביני,

את מלכה, בת של מלך, הוא אוהב אותך יותר מהכל!!

יש לנו בחירה כל יום מחדש מה לשנן לעצמנו

או את המשפטים המנצחים בתזמורת שלנו, שאנחנו לא צריכים להתקדם ולהיות חזקים, רק לשרוד.
שהפצעים שלנו שורפים מידי. 
שהעבר שלנו חונק אותנו, ואין לנו סיכוי להתנקות.
שהחיים שלנו במיץ של הזבל

וכמה רע רע רע לנו.

ובאמת רע לנו. באמת קשה לנו.

ואנחנו יכולים להאמין בזה ולחיות את זה ולנשום את זה ולשרוד את זה. יום יום..

ויש לנו יכולת בחירה פיצית, מוחבאת, בין כל הג'יפה שבנינו לעצמנו (או שהחיים בנו לנו..)
לנתב הכל הכל לטוב,

לקחת נשימה ענקית. לפתוח חלון ולהסתכל בקצת טוב שנשאר בעולם הזה.
באמת להבין, שאנחנו עוברים דברים לא סתם.

קודם כל זה כדי להיות משובחים יותר (כן כן גם אני אמרתי עזבו אותי, אני לא רוצה להיות משובחת רק לחיות בטוב) , אמיתיים יותר, מלאי עוצמה הרבה יותר. וזה אמיתי אחותי, אוהו כמה אמיתי!

ודבר שני, שאני מאוד מאוד מאוד מאמינה בו, זה כדי שביום מן הימים (כמו שמארו כאן כבר קודם) את תצילי, ממש ממש כך, נערות \ בנות שעברו דברים דומים, או שפגשו מקומות כואבים כמו שאת כואבת.

את את הכאבים שלך, אני את הכאבים שלי.

תחלמי נשמה, תחלמי שיום יבוא ורק תהי שמחה ושלמה עם מה שאת ומי שאת ומה שעברת

ותתני כל כך הרבה טוב לאחרים

כי יש בך נשמה, יש בך!! אני לא מכירה אותך אבל נשבעת לך שיש בך כל כך הרבה הרבה טוב.

רואים את זה ממי שאת כאן. זו השתקפות.

ואת מדהימה מדהימה מדהימה.

שקועות עמוק בתוך הג'יפה, עמוק עמוק עמוק

ולא יודעות אפילו שאפשר אחרת ואפשר משם להציץ אל הטוב. אנחנו גם לא רגילות לזה, לא מכירות את זה.

אבל אני באה ואני אומרת לך, לא כי עברתי וסיימתי לעבור והיום אני במקום אחר, אני עדיין נלחמת אבל אני יודעת שיש יש יש יש טוב!!!

וזו עבודה קשה, להפסיק לשנן לעצמנו את כל המשפטים האלו שגורמים לנו ליפול וליפול, זה עוצמות שחייב לשאוב אותם מאיפושהו, ומוכרחים להתחזק, מוכרחים לחיות יום אחד בטוב אחותי, אין מצב לחיות כל הזמן בסבל, אין מצב..

זו עבודה קשה, זה לקחת את עצמנו בידיים,

זה קודם כל להשמיד את הרע ובו במקביל להוסיף טוב, וקודם כל לחלום, לחלום, לחלום.

אח"כ להציב ייעדים.

ואז לכבוש אותם.

ואת תראי כמה יהיה לך טוב, ואת תהי אדם מאושר ששלם מאוד עם עצמו.

(כמה שזה נשמע לא הגיוני)

ואדם אוהב, ואהוב,

ומקבל מהקב"ה המון שפע וטוב,

ונותן למי שצריך לתת.

את תראי. אני מאמינה בך באלף אחוז!!!

להשמיד את המציאות

או אותנו חלילה..

זה להשמיד את המחשבות הקשות האלו, את התירוצים הבלתי פוסקים כמה אני גרועה וכמה אני צרכיה לשרוד ואולי בעצם לא כדאי

וההוכחות, ההוכחות שאנחנו מוצאים לעצמנו כל הזמן..

אני חושבת שיש זמנים שצריך/אפשר לבחור לא לראות את הטוב, אבל לדעת שהם מוגבלים.

לתת מקום לצער/ לבאסה אבל לדעת גם לקום, להקציב לך זמן שאת לא רואה כלום.

אבל אל תאמיני שזה כולך! כן יש משברים, יש קושי אבל י-ש גם טוב וזה שאת אומרת שאת בוחרת לא לראות אותו זה אומר שאת מודע לקיומו, אז כחי את הזמן אבל בסוף תשתמשי גם בכוח שלך! שאני בטוחה שיש כח!!!

עצם הכתיבה, השיתוף.

כתבת שאת לא רוצה להיות מחוזקת רק לשרוד. אבל עצב הכתיבה, זה שאת מגיעה למקום הזה מול עצמך זה כבר הרצון להתחזק ולעבור את זה( אם אלמד מחיי וחיי הסובבים אותי.)

שיהיה לך המון המון ב"הצלחה ושתתחזקי גם מהעצירה הזאת של לראות מעט חושך.

אני חושבת שזה שכולם פה בטוחים שתעברי את זה, זה אומר משהוא ואת מסוגלת!!!!

לפעמים אנחנו צריכים להוריד את הראש מתחת לגל כדי לעלות עם הגל הבא(הגבוה יותר..)

שהקב"ה ייתן לך את הכוח לראות את כל הטוב שבך ואיתו תצליחי לצמוח ולגדול למעלה למעלה

שנה טובה, מאמינה בך מאוד!!!

אומנם הניק שלך הוא "בממוצע" אבל את נשמעת הרבה מעליו!!!!

ומגיע לך רק טוב!!

אויש כמה שזה מוכר

הצעקה היא על מה שכתבת עכשיו אבל הטעות שלך היא במה שכתבת בהתחלה

לא צריך להרוג את העבר צריך לחבק אותו! לא את החיצוניות שלו. את הטוב שמסתתר בתוכו ואח"כ גם את הטוב שיכול לצאת ממנו.

העבר זה לא זבל. זה נשמה אלוקית מסכנה שהתלכלכה ונפצעה. צריך לחבק אותה ולחזק אותה ולתת לה אמונה שמחה ובטחון בטוב שבה ולעזור לה לקום.

הטוב לא "מגיע" לנו. ואני ממש שונא את הדיבור הזה. הטוב הוא עצמי לנו. והוא עצמי לה'. ככה! בלי סיבה בלי תנאי ובלי מדד בלי גבול ובלי סוף. צריך לנבור ולחפור בתוך האשפה בעקשנות ולחפש את היהלום שבה. ואם לא מצליחים אז אחרי שאוספים כוחות- עוד פעם ועוד פעם. בלי להתייאש. הוא קיים שם. בטוח תמיד רצית טוב. ובטוח שגם בזמנים ההם עשית הרבה דברים טובים אחרים גם אם לא קשורים של חסד וכדו'. אין אדם שלא רוצה טוב תמיד. היצה"ר עמל קשות לבלבל אותנו שנחשוב על רע שהוא טוב. גם הרוצח הכי שפל טועה לחשוב שזה יועיל לו במשהו. לכן בפנים אנחנו תמיד טובים. והקב"ה יודע את זה ולכן הוא אמר לנו "ומום אין בך". תקראי קצת בר' נחמן סיפורי מעשיות על מעשה מבן מלך שעשוי מאבנים טובות. עיקר הנסיון היום הוא לא עצם שבירת הרע אלא שבירת המסך שהיצר עושה לנו אח"כ כאילו שאנחנו לא טובים וכאילו שה' לא אוהב אותנו וכאילו שלא מגיע לנו משהו. וזה ניסיון יותר קשה כי הוא במקיף. וגם בזה הקב"ה יודע שנעמוד. וכשאנחנו שמחים אנחנו מעוררים שמחה למעלה ושוברים את כל המחיצות והמסכים שמפרידות בינינו לה'. בהצלחה אחותי. שתזכי להוריד הרבה שפע לעולם.

קחי גם בחשבון שאני לדוג' לא הייתי יכול לכתוב לך את זה ובעוצמה הזו בלי מה שאני עובר 

יש זמנים שבהם עדיף להשמיד ולשכוח (או ליתר דיוק להניח בצד בנתיים) כי אחרת א"א לתפקד.

אבל א"א לתפקד בכל החיים ככה. בוודאי לא בצורה מושלמת. זה חלק ממך. והתכחשות זה לא טוב.

לחיות כאילו אין לך עבר זה במילים אחרות לסחוב את העבר. להוציא ממנו את הטוב זה להשתמש בו כקרש קפיצה. שבשביל זה הוא נועד. בשביל זה הקב"ה ברא אותו- ניסיון מלשון להעלות על נס. רע כסא לטוב.

רק צריך להתעקש על הטוב. וככל שיותר מאמנים בו ככה פחות צריך לחפור. ואם הידיים עדינות ואוהבות ממש הם לא צריכים לחפור בכלל. הטוב קופץ ישר אליהם. כמו העין הטובה של צדיקים ושל ה' שמייד רואים את הטוב שבנו. 

אם תעשי ככה לזמנים הרעים שלך יהיה לך בע"ה איך לחזק אחרים.

אה, וברור שלא התכוונתי לחבק את הזבל של העבר אלא את מי שעבר אותו גם באותם זמנים שהוא היה בו.

תודה 

הרע הוא חלק מאיתנו...

צריך להבין למה הוא נעשה ולחבק אותו כמו שפורק אמר!! ולהשתמש בטוב שהוא מחביא לחיים.

יש רע שהולך אתנו

יש רע שיש לו השלכות.

החיים לא שחור לבן..

|מבוהל משהו|

שהעבר הרע הוא לא שחור לבן

הוא אדם טוב שעושה רע בגלל כל מיני סיבות שחיצוניות לו

וכבר דייקתי ואמרתי לחבק את האדם המסכן הפצוע והכואב שנמצא בתוך אותו עבר רע.

וצריך מאוד מאוד לחבק אנשים כאלה. ורק ככה אפשר להוציא אותם מזה באמת בריאים ושמחים. ולא סתם לשלוט עליהם ולטאטא אותם מתחת השטיח.

זה נראה לי הגיון מאוד פשוט ובריא

אני לא אוהב את המילה "להשמיד" לא צריך להשמיד שום דבר אם תוציאי את הטוב שבו הרע יישאר מאחורה מעצמו בלי שום שימוש בכח. אם את משתמשת בכח ומשמידה את משמידה גם טוב. שתדעי את זה. 

ולא להתכחש ולברוח "להרוג" או "להשמיד"

דרך אגב גם בממוצע עצמה כתבה כבר בהתחלה שא"א להרוג את העבר אז צריך להרוג את מי שחווה אותו..

תחפשו ותמצאו את הטוב שבכם שבכל הזמנים. ואת הטוב שאפשר להוציא מכל הזמנים. בלי שום צורך בלהרוג ולברוח משום דבר. זה קשה בהתחלה. אבל הקב"ה נותן לנו כח לעשות את זה. הקב"ה לא מעמיד בניסיון שאין כח לעמוד בו

אם אדם משמיד את העבר הוא משמיד גם את הטוב שבו. ויש לו שם ניצוצות של טוב אבודים. לכן גם את כתבת שעצוב לחיות בלי עבר- כי חלק ממך שם ואתה מתכחש לו.

אי אפשר להפריד ביניהם. התמונה היא תמיד טוב על רקע רע. לפעמים טוב שלנו על רקע של הרע שסביבנו בעולם. לפעמים על הסביבה הקרובה יותר לדוג' במקרה של וויתור. לפעמים על רקע שלנו עצמנו מקופה קודמת בחיים. ולפעמים על רקע שלנו עצמנו באותו זמן- שאנחנו עושים משהו שאנחנו לא באמת לגמרי רוצים. וזה כשאנחנו חוטאים. אם את מתכחשת את בעצם מוחקת גם את הרצון הטוב החבוי שלך שטעה ואת בעצם מקבלת את הנחת היסוד שאת בפנימיותך רעה. וזה מלווה כספקות פנימיות אח"כ בכל הבטחון האישי והאמונה וכו'. וזה אסור לעשות.

תקראי ספרים על תשובה. אורות התשובה וספרים לדוג' של הרב יהושע שפירא. צריך להשיב את הטוב למקומו הראוי. אדם שבעצם כל הזמן במחיקה של משהו הוא תמיד משתמש בתוכו בסוג של כח ודין של "זה לא". וזה תמיד מלווה אותו ומפריע מלהיות שמח ומלא בשלמות. יש דברים שהוא לא יכול להכיל. בתוכו עצמו. ואח"כ גם בסביבה..

מה שכתבתי לגבי החסד ודברים טובים אחרים שלא קשורים זה בשביל לחזק את הראייה שגם באותם זמנים אני הייתי טוב. ומתוך זה לראות שגם במעשים הרעים הייתי טוב אלא שטעיתי. והטעות חיצונית לי ולא חלק ממני.

זו ההפרדה האמיתית בין הטוב לרע שאת בעצם מנסה להשיג ע"י המחיקה הכוללת של אותם זמנים. רק שהמחיקה הכוללת לא חדה מספיק וממילא משאירה אותך עם עצבות. מציאת הטוב עושה את ההפרדה האמיתית תוך שהיא משאירה את הרע מאחור באמת כשלב שעברתי לקראת האני החדש המשודרג

"ניתן לטפל במעשה, באדם, בחוויה, באמצעים שונים," אני מדבר על זה. אבל כשעושים את זה אז לא צריך להגיע ל"אולי זיכרון ותקופה וחלק מהאדם" שנמחקים.

אם אני זה שצריך להבהיר אז אני חוזר ואומר שלא אמרתי שהרע הוא טוב ח"ו ח"ו. אמרתי שבתמונה הכוללת של "זמנים קשים" וכו' שיש בה הרבה יותר מסתם מעשה רע. יש בהגדרה הזאת גם את האדם שנמצא שם שאת אח"כ אומרת שהחלק הזה נמחק וזה עצוב. שאותו אני אומר שאסור בשום אופן למחוק. כי הוא טוב. וצריך לחבק ולהוציא אותו משם ואז נשארים בלי עצבות בכלל.

ומה שהסקתי הינו:

ישנן רמות שונות של "רע", זאת מן סקלה כזאת, ובכל דבר יש אחוזי רע אל מול טוב.

יש מצבים של "רע מתון" בהם קל לראות את הטוב שעשוי לצמוח או שישנו במצב,

ויש דברים רעים שהם מוחלטים, והם ללא טוב.

מציאויות שצריך להודות שהן רע בהתגלמותו וזהו. ולא יצא מזה טוב. שום מנוף לשום מקום.

במקרים כאלו ה"התעלות" מן המצב זה לא לחשוב יותר מדי על הדבר הרע, ולמחוק אותו.

ולדבוק בסיסמאות סביב טוב במצבים כאלו-

זאת "נאיביות ורודה" (והיו לי ניסוחים אחרים פחות נאים מזה)

ועכשיו ברצינות, אני באמת עשיתי את זה בתקופות שרציתי לשכוח מכל מיני דברים

אם זה עבד- ה' יודע

אבל עכשיו אני יודע שצריך להתמקד בטוב שבהכל ולא להשאיר קטעים אפורים בחיים

בגדול אני חושב (או לפחות מקווה) שדינה ל. מסכימה רק שהיא מדגישה את הצד השני של לא להיות נאיבי ואת החשיבות של להצביע על הרע כרע ועל הטוב כטוב. שזה כמובן צעד ראשון בשביל להוציא את הטוב מהרע. ומה שהיא כותבת למחוק זה מה שהיא כתבה עכשיו- לא להתעסק עם הרע יותר מדאי אלא להמשיך הלאה עם הטוב- עד כמה שישנו- בתוך הרע. ואני כמובן ג"כ מסכים שיש רע גמור וכו' וכל מה שדיברתי היה להוציא את נקודת האדם שזה כמובן טוב מתוך כל התמונה הזו ולזה גם דינה מסכימה. 

יש אישור דינה? 

איך הוצאת את דבריי באור נורא חיובי. כשרון מיוחד יש לך, מה אני אגיד...

מה חבל שלא כיוונת לדעתי:

שוב אתה אומר (שורה 3) "להתמקד בטוב שבהכל". ואני שבה וטוענת- שיש דברים ללא טוב ואותם מוטב לשכוח.

ולעתים אפילו עדיף "קטע אפור" בציר הזמן של האדם...

אז צר לי שאינני מסכימה איתך.

כי אתה מציג כאילו אמרתי שהבדלת הטוב מן הרע היא כדי להוציא את הטוב מן הרע.

ואני הלוא בודדתי את השניים לחלוטין...

= = =

אני מרגישה שאנחנו מדברים על תדרים שונים,

בעקבות חוויות שונות.

אתה נורא אופטימי וקל לך לבודד טוב בעיסה של רע,

לא בא לי לשבש לך את המיומנות הזאת עם הגישה שלי.

מוטב שתמשיך בכוחך זה ותיטיב בעולם

|מרים ידיים|

סתם.. לא באמת.. אין יאוש בעולם כלל..

יש לי מה לענות וזה גם לא כ"כ מסובך אבל נראה לי שמספיק פיצצנו את השרשור הזה וגם הפותחת שלו בממוצע לא הראתה נוכחות מזמן ולא ברור אם היא מגלה עניין בדיונים שלנו.. אז אם בא לך- אפשר באישי. אני אפי' אשמח. בכ"מ גם אם לא, שיהיה לך רק טוב בדרכך.

לפתח שירשורים לדיונים.)

ספציפית לכאן.

נכון שיש דברים שאנחנו טוענים שהם רוע גמור.

ואכן, בהם עצמם אין טוב.

אבל הסיבה שהם באו לעולם-היא לטובה.

ואל תשאלי אותי איך, כי אין לי מושג.

אבל ה' מביא לעולם הזה דברים שהם לטובתנו.

אולי יבוא יום ונבין איך.

ואולי לא.

ובכ"ז אנחנו מאמינים בזה.

בס"ד

גם הוא כמוך אומר שיש חוויות ומציאויות שהן רע גמור,

(אגב בחסידות קוראים לזה ג' קליפות הטמאות שאין בהם טוב כלל)

וגם את כמוהו הסכמת עם זה שאת האדם- ז"א האני צריך לאהוב גם בזיכרונות הכי קשים,

אז מה המחלוקת?

המציאות של הרע היא שקר, היא גורמת לנו לאמונה שקרית על עצמינו.

כמו "זה מה שמגיע לי", או "אני אשמה שזה קרה", וכ'.

העבודה הקשה מאד שלנו היא לא לתת למסרם השקריים האלו לחדור אליינו.

כן זה קרה, ולא זה לא מגיע לי, כמו שזה לא מגיע לאף אחת אחרת.

ובע"ה תבוא הגאולה ואז ורק אז נאמר "אודך ה' כי אנפת בי".

וכרגע הדבר היחיד שאנו מסוגלים לומר זה שכואב לנו, וזה לא היה צריך להיות.

ולהשתמש בטכניקות הקיימות בטיפול וכ' כדי להתשחרר מזה,

לסלוח לעצמינו - כי לרוב היכן שהוא בפנים הכעס הוא על עצמינו...

ולהמשיך את החיים מתוך מקום של קבלה עצמית כולל כל החיים, וכל רגע בחיים.

התכחשות היא בריחה.

וטבע הדברים שאו בורחים מהם היא לרדוף אחרינו.

כאשר מצליחים להגיע לקבלה עצמית עם כל החוויות שעברנו,

אין לעבר יותר אפשרות לרדוף אותנו ולהכאיב.

הכאב של החוויה עצמה קשה,

אך  האשמה, הכעס, השנאה העצמית, הייאוש, האכזבה וכ' וכ' אלו דברים שאפשר להיפטר מהם.

הם אלו שהופכים את זה בלתי נסבל לגמרי, ועליהם כולם כאן מזדעקים.

ואם תרצי- מספיק מה שהחיים הכאיבו לנו, אין צורך להעצים את הכאב,

ולהוסיף כהנה וכהנה...

בהצלחה רבה לכולנו,

שנזכה לסלוח לעצמינו באמת בכל המקומות בהם זה דרוש,

והעיקר שנגיע לרגע האמיתי של "אודך ה' כי אנפת בי" בגאולה האמיתית והשלמה.

נצא מנקודת הנחה שאם ה' הוא המכוון, אז הוא כיוון את הרוע הזה אלי. לא?

ולמה מציאות הרע היא שקר?

היא אמת כמו מציאות הטוב.

[ברשותך אני לא נכנסת לדיון של כעס עצמי וכו', כי זה דיון רחוק כבר מהנושא המרכזי  כאן]

התכחשות אולי שווה בריחה,

אבל בריחה שווה התמודדות, כדי לחיות.

הקונוטציות של המילים האלו שליליות, אבל צריך לזכור שזאת דרך התמודדות של אנשים כדי לא לרדת מהפסים וזהו.

בס"ד

לפני הכל חשוב לי להבהיר שלמעלה מכל הדיונים הפילוסופיים -

מלומדים ומבוססים ככל שיהיו,

בתוך כל אדם הקב"ה שתל את כל החוכמה והכלים להתמודד הכי נכון עם חייו.

(צריך לעמול ולחשוף אותם, אבל החוכמה היא שלו)

לכן גם אם הייתי כותבת מגילות לגבי כמה זה נכון להתמודד בדרך מסוימת,

אבל בעל הניסיון מרגיש שזה לא מדבר אליו אז זה בסדר.

כנראה לא זאת הדרך שמתאימה לו, לנפש שלו. 70 פנים לתורה.

1. לגבי המגיע לי, לא התכוונתי למה שכבר קרה, אלא לכך שלעיתים זה מסר שמלווה אותנו לעתיד.

כך קרה, וכך יקרה גם בעתיד כי זה מה שמגיע לי.

וגם בסיטואציה עצמה ה' כיוון אותה אליי בשביל משהו טוב שייצא מזה,

ואין כאן רוע בשביל רוע. הרוע הוא עטיפה למשהו טוב פנימי שכרגע אין לנו אפשרות לחוות.

2 המציאות של הרע המוחלט היא שקר, כיוון שג' קליפות הטמאות אין להן אחיזה במציאות.

על זה נאמר שבגלות "היינו כחולמים". כמו סיוט שאנו חווים ולגמריי נמצאים בו,

ולעיתים זה משפיע  גם על התפקוד בעירות כי החוויה חזקה, סוף כל סוף זה סיוט, לא מציאות.

כמובן שנבין את זה באמת רק בגאולה כשנתעורר סוף כך סוף מהסיוט הזה.

יש הרבה מה להרחיב בזה, אבל נסתפק בזה.

3 בריחה היא אחד הכלים להישרדות.

אבל אי אפשר לברוח לנצח, זה נועד לזמן מוגבל ולמציאות מסוימת.

לאחר הבריחה מהרע מגיעים השלבים האחרים.

והכי חשוב לי להדגיש- אני אמנם מאד מאמינה במה שכתבתי,

והדברים מבוססים ולא מומצאים, אך יחד עם זה כאשר אדם מתמודד בדרך אחרת,

בריחה, ניסיון להשמיד וכ' וכ',

כל עוד הוא יכול להסתכל פנימה ולומר לעצמו בכנות-טוב לי.

ככה נכון לי, וככה אני שלם עם עצמי, מקבל ואוהב את עצמי,

אז הוא מצא את הדרך הנכונה לחיות, ולהתמודד עם העבר וההווה שלו.

וכל הדיונים לא משנים כהוא זה.

אך אם בהתבוננות פנימה התחושות אחרות,

אז באמת יש עניין לנסות דרך אחרת להתמודדות.

בהצלחה רבה לכולנו, כל אחד בדרכו, ובניסיונותיו.

והעיקר שנזכה כבר לגאולה , והטוב יהיה טוב גלוי, והרשעה כעשן תכלה,

ונזכה לומר באמת "אודך ה' כי אנפת בי".

(אני מכירה מישהי שאין לה אף זכרון עד גיל 12.)

בס"ד

לחבק זה לא אומר להתמכר לשחזור חוויות מזוכיסטי.

זה אומר לקבל באהבה את מי שהייתי באותו רגע.

רק לאחר שמקבלים את המציאות ואומרים נכון, זה קרה.

עשיתי את זה והייתי ממש לא בסדר באותו רגע.

אבל אני לא אתן לטעות הזאת לנהל לי את החיים.

אני יודע שמעבר לאותו מקום בנפש שאיפשר את הטעות -

יש בי חלק אלוקא ממעל ממש- וכן אני יכול להתרומם.

וטעות שוב זה לא רק משהו לא בסדר שעשיתי. לעיתים זה גם מסר לא נכון שאנו מבנים מהמציאות.

  אם נראה לנו שמשהו בא להרוס אותנו זה אומר שאנו טועים בהבנת הנקרא של ספר חיינו.

(על פי הסוד של סופר ספר סיפור- ספר זה החיים, סיפור זה מה שאני חווה ומבין מהחיים וסופר זה הקב"ה ואני ביחד)

והמטרה היא ללמוד לקרוא נכון,-מה הקב"ה אומר לי?

ולא צריך להיות נביא בשביל זה, רק להתחבר למקום האמיתי בנפש.

לא שזה קל, אבל יש דרכים לכך.

זה כרוך באומץ וכנות אמתית, אבל התוצאה בסוף שווה את הכל.

הלוואי והקושי יעבור, ותמצאי את האור בפשטות, אבל את חייבת לבחור להאמין בקיומו,

לא להאמין להעלם, להתעקש וסוף כל סוף העבודה הזאת לא שבה ריקם.

תחילתם יפים.

עצוב כמה שזה קשה, או ש- קל לומר.

פסקה שניה: את באמת חושבת שאין משהו שעשוי להרוס אותנו? זה "טעות בהבנת הנקרא"?!

טוב, אז שוב המחלוקת בענין הטוב והרע. כי יש סיטואציות הורסות. נקודה (כמו ההן שמניתי מעלה מעלה בדברי לאלנטריס)

ובכאלו דברים גם בלתי אפשרי להגג לעצמנו "מה הוא  (^) רוצה ממני בעצם...?"

לבן אדם לא מובן מה הכוח העליון רוצה ממנו עם משהו הרסני שנחת עליו.

אולי נביא יכול למצוא תשובה.

אמן ואמן.

בס"ד

ממש לא התכוונתי לדברים קונקרטיים.

קרה לי אסון מסויים סימן שאני צריכה להתחזק במצווה פלונית או משהו בסגנון.

התכוונתי לאמונה.

אין לי מושג למה קרה מה שקרה.

כמו שהדגשתי התשובות האמיתיות יבואו רק בגאולה. לא לפני.

כך הרבי אומר גם על השואה, הוא לא מוכן לקבל שום תירוצים ותשובות אנושיות שפעם ניסו לומר כל מני גורמים.

והתייחס לזה מאד בחומרה. כרגע אין  שום תשובה לזה.

העניין שדיברתי עליו זה להאמין ולשנן לעצמנו שלא משנה מה קרה לא ייתכן ולא יכול להיות שהמטרה של הקב"ה היא להרוס אותי.

אפשר לשאול הרבה שאלות.

הרבה אנשים נהרסו מחוויות חיים שונות, ובמצב הנוכחי אין תשובות לסבל.

אבל אפשר גם לבחור להאמין במה שהתורה אומרת :"אין רע יורד מלמעלה".

ומה שכרגע אנו מסוגלים רק להאמין, נראה ונחווה בגאולה.

ולכן התשובה הנצחית לשאלה :"למה ה' עשה לי ככה" זה כי ה' אוהב אותי. ולכן גם אני חייב לאהוב את עצמי.

ולעשות הכל כדי להגיע לכך שיהיה לי טוב. טוב אמיתי, שהתורה קוראת לו טוב.

 זה מה שה' רוצה תמיד.

והאמת שכן , היאחזות עיקשת באמונה הזאת מושכת את הגאולה פנימה לחיים, ומשנה את המציאות.

ודרך אגב כשאנשים כותבים על האמונה באופן הזה ,לאו דווקא שחייהם דבש.

לעיתים קרובות האמונה הזאת זה מה שמחזיק בחיים.

איך הרב קוק כתב:"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"

יש לו הרבה ביטויים כאלה.

הנקודה היא שיש לנו בחירה אם לראות טוב או לא.

אוקי, לא רואים את זה בקלות, נכון.

בן אדם ששנים עישן הרבה מחשבות התעצבו אצלו בהשפעת העישון

(מתחיל בתירוצים "למה להמשיך לעשן" שהפכו לאידיאולוגיות עם הזמן וממשיך משם) 

לא יכול בשניה לבטל את כל זה.

גם אם גילית שהסיבה שאת שונאת אדם מסויים מגיעה מטעות, יקח לך זמן לשנות את ההרגשה שלך.

אבל זה עדיין תלוי בבחירה שלך.

זה קשה להתחיל להיות אופטימי, אבל אפשרי.

ככה ה' אמר זה כנראה נכון..

בס"ד

תשובה מתקנת את העבר,

ותשובה זה לא רק על עברות או חטאים, גם חוויות לא טובות ניתן לתקן.

ולא רק לתקן אלא להגיע לגבהים ועומקים שלא שיערת שקיימים.

אם תרצי אפשר לפנות באישי.

ממליצה בחום!!! על הספר שלו "בגן האמונה" ו"שעריו בתודה"-הצלת חיים ממש.

ברגע שאדם יודע שכל מה שקורה- כולל הכל זה רצון השם וזה הדבר הכי מדויק עבורו, גם אם הוא ממש ממש ממש לא מבין איך ולמה- יש בידיעה הזאת להמתיק לו את כל המר.

הבעיה שלנו מחמירה כאשר מדובר בדברים ש"אנחנו" החלטנו/עשינו/ שגרמו לקלקול/תוצאה קשה, כי אז בנוסף לכל אנחנו גם מאשימים את עצמנו.

אז צריך לדעת שלמרות שיש לאדם בחירה- מדובר על "לפני מעשה". "לאחר מעשה"- אחרי שהדבר כבר קרה- מוכרחים להאמין באמונה שלמה שגם זה בהשגחה מדויקת, וגם זה מאת השם יתברך ושזה לטובה.

כל אמונה אחרת היא בעצם קצת/הרבה כפירה בהשגחת השם על עולמו.

אנחנו עוברים בדורות שלנו עליות וירידות, ולעניות דעתי ,אי אפשר לעבור את התקופה הזאת בלי ללמוד חסידות -זה כל כך מחזק. זה נותן "הסתכלות שורש" על כל העולם הזה ..

השם יעזור, תהיי חזקה.

בהצלחה.

אבל אפשר לשנות את אופן השפעתו על ההווה.

והמפתחות זה אמונה (בה', בטוב, בעצמי) ושמחה.

נכון שלפעמים זה מאוד מאוד מאוד קשה ושלפעמים יש דברים יותר קריטיים להתעסק איתם בנפש מאשר בלונים מתפוצצים ולכן הם יכולים להישאר בלי טיפול אבל באמת באמת באמת שאין יאוש בעולם כלל.

ואני אומר את זה גם לגבי דינה ל. שקובלת על הקלות של לומר את זה. ובכן, בלי להכיר כמובן, אבל לא הייתי מציע לכן לנסות להתחרות עם עומקי החושך והרע שאני עברתי ועובר. ואף אחד לא צריך להסביר לי כמה זה קשה. אבל צדיקות, תאמינו!! לא בגלל שזה קשה אז עוזבים ומניחים ולא משתקמים- או במילים אחרות- מתייאשים. יש יאוש וזה טוב מאוד להתייאש- מעצמינו. מהגאווה שלנו שאנחנו יודעים ומתכננים ועושים ואז אנחנו מסתכלים על הכוחות שיש לנו עכשיו ובוחנים לפי זה אם אפשר או אי אפשר. אבל "אצלו יתברך הכל אפשר" (סיפורי מעשיות חכם ותם) וגם אם עכשיו אין לנו כוחות לרוץ 40 ק"מ לא צריך להתייאש מהמטרה. כמה יש לנו? צעד אחד? אותו נלך. ואח"כ נתפלל לה' והוא ישלח לנו כוחות לצעד הבא עד שנגמור את כל ה40 ק"מ. יש מציאויות שהורסות ויש רע. אבל אין שום צורך להנציח את הפגיעות אצלנו. אפשר לקום מהם ולהשתקם ולהפוך אותם ליהלומים נוצצים. (בלי קשר בכלל כמובן ליחס אל מי שגרם אותם.) וכיוון שיש אפשרות כזו- צריך גם לעשות אותה! אנחנו חייבים את זה לעצמינו. לנפש שלנו שתהיה בריאה ושמחה. אנחנו בנים של ה'. לא סמרטוטים.

טיל פגע בבניין והרס אותו. אני יכול לשבת שם כל היום עם שלט "הבניין הזה נהרס מפגיעת טיל" ולתת הסבר מפורט לכל המתעניין על כמה זה רע ובאיזה דרגה של רוע זה נמצא וכו'. ואני יכוול לבנות את הבניין מחדש אפילו יותר יפה ממה שהוא היה. וגם להוציא מההריסות כל מיני רהיטים וכדו' שנשארו שלימים. ולהשתמש במה שאני יודע על כמה זה רע בשביל לדאוג שזה לא יקרה שוב לי ולאף אחד אחר. ולעזור לאחרים שגם נפגעו כמוני ג"כ לשקם את הבניינים שלהם. אה, וליד הבניין החדש שלי אני אכתוב שלט שהבניין הזה יפה יותר מכל חבריו בשכונה כי פגע בו טיל והוא נבנה מחדש.

בבקשה מכם חברים יקרים. אל תשקעו בייאוש!

אצל הקב"ה אין זמן, וממילא כאשר נצליח להתאחד בו, גם אנו נהיה מעל הזמן..

אם אני לא יכול להתמודד עם זכרון של חוויה מהעבר אולי כדאי שאתעלם ממנה לעת עתה, כאילו לא היתה, עד שארגיש שאני מסוגל להתמודד.

גמר חתימה טובה!

תשאלי אותם. הם משכתבים את ההיסטוריה כל שני וחמישי.

ועכשיו ברצינות, ולהבדיל מהם שהם סתם משקרים מרמים ומאמינים לשקרים של עצמם,

א"א לשנות אותו עצמו אבל אפשר בהחלט לשנות כל ההסתכלות שלנו עליו וממילא כל הצורה שבה הוא יופיע וישפיע אצלינו בחיים תשתנה. ככל שנבין יותר טוב ויותר לעומק איפה אנחנו היינו שם ונראה שאנחנו בכלל לא היינו קשורים לזה- יהיה לנו יותר טוב. ה'אני' עכשיו שלא רוצה את זה זה אותו 'אני' שהיה שם שלא רצה את זה אבל אז טעיתי והיום הבנתי ב"ה. זיכרון שצף לדוג' יכול רק למלא אותי סיפוק על איפה הייתי אז ואיפה אני היום או לחזק לי את ההבנה על כמה זה רע ולדרבן אותי עוד יותר לעזור לדוג' לאחרים שהיו בזה. או להגביר את ההודיה לה' על זה שאני לא שם. הכל עניין של הסתכלות ושל לאיפה לוקחים את מה שהיה. ואחרי שמשנים את זה כבר לא צריך לשנות את העבר עצמו.

שום דבר בעולם לא יכול על הכח רצון שלך!

הרע הוא העדר טוב, כשם שחושך הוא העדר אור.  

כמו שאפשר להדליק אור וכך לסלק את החושך, כך אפשר לעסוק בטוב, וממילא יסתלק הרע ולא יהיה לו קיום!

המיטיב הוא ה׳ יתברך, והוא הנחיל לנו תורת-חיים תורת-אמת. 

כאשר אנו נקלעים למציאות רעה, בה קשה לאתר את האור, עלינו לתור אחריו בכל כוחנו!

אם אנו מתייאשים ונופלים לעצבות, אנו רק שוקעים יותר ויותר ברע,  וזוהי מטרת היצר-הרע.

אפשר לנסות למחות את עמלק ולהילחם בו, ואפילו צריך,  אך אפשר גם להימנע מלכתחילה מלהיפגש עימו,  כאשר לא נותנים לו סיבה לבוא.

בכל אופן יש להידבק בטוב, ב-ה׳ ובתורה.  לא תמיד כדאי לשכוח תקופות רעות,  הרי פעמים רבות אפשר ללמוד מהן, להתחזק ולחזק.  וגם צריך האדם לדעת מאיפה בא ואיזו דרך עשה עד הלום.  

בעצם- החזרה בתשובה, היא השיבה אל הטוב!

והרי כולנו מסוגלים לשוב אל עצמיותינו ואל אבינו שבשמים-כל שעלינו לעשות הוא להאמין בטוב, ולהשתדל לראות הכל בעין טובה.

שנה טובה ומבורכת!

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.