העיקר להתחיל מההתחלה. אם התחלת מההתחלה, הרגת את מה שהיה לפני. מ.ש.ל

יש לי גם דברים שהייתי מת למחוק מהזיכרון, אבל אין מה לעשות. ממשיכים קדימה.

שני את העתיד.

בהצלחה לך.

(את תמיד מומנת לפנות גם אלי)

לק"י

כולנו בני אדם שטועים לפעמים, ולמרות שלפעמים בא לנו לקבור את עצמינו בגלל הטעויות האלו- זה בסדר לטעות.

הכי חשוב- לנסות להמשיך קדימה בצורה הטובה ביותר.

את יודעת עד כמה את חשובה בעולם הזה?

לכל אחד יש מטרה בעולם, לכל אחד יש שאיפות.

יש כאלה שזה בא להם בקלות,

יש כאלו שחווים ניסיונות וקשיים.

אם יש משהו בעבר שמציק לך ומפריע לך להתקדם- תטפלי בו- תלכי לים בלילה עם חברה ותצרחי בכל הכוח- תוציאי את כל העבר-

גם אם זה לא באמת להוציא, זה משחרר בצורה מדהימה.

את צריכה להעביר את זה ממך,

וגם- מכל טעות לומדים- גם מהקטנות וגם מהגדולות.

אם נשכח מהם לגמרי- לא נוכל לעצור את עצמנו להבא כשניתקל בהן.

אז, אל תשני את העבר, תוציאי את רובו ממך בדרך זו או אחרת,

ממה שקצת נשאר, תשמרי ללמידה להבא.

אין עלייך בעולם, רק שתביני,

את מלכה, בת של מלך, הוא אוהב אותך יותר מהכל!!

יש לנו בחירה כל יום מחדש מה לשנן לעצמנו

או את המשפטים המנצחים בתזמורת שלנו, שאנחנו לא צריכים להתקדם ולהיות חזקים, רק לשרוד.
שהפצעים שלנו שורפים מידי. 
שהעבר שלנו חונק אותנו, ואין לנו סיכוי להתנקות.
שהחיים שלנו במיץ של הזבל

וכמה רע רע רע לנו.

ובאמת רע לנו. באמת קשה לנו.

ואנחנו יכולים להאמין בזה ולחיות את זה ולנשום את זה ולשרוד את זה. יום יום..

ויש לנו יכולת בחירה פיצית, מוחבאת, בין כל הג'יפה שבנינו לעצמנו (או שהחיים בנו לנו..)
לנתב הכל הכל לטוב,

לקחת נשימה ענקית. לפתוח חלון ולהסתכל בקצת טוב שנשאר בעולם הזה.
באמת להבין, שאנחנו עוברים דברים לא סתם.

קודם כל זה כדי להיות משובחים יותר (כן כן גם אני אמרתי עזבו אותי, אני לא רוצה להיות משובחת רק לחיות בטוב) , אמיתיים יותר, מלאי עוצמה הרבה יותר. וזה אמיתי אחותי, אוהו כמה אמיתי!

ודבר שני, שאני מאוד מאוד מאוד מאמינה בו, זה כדי שביום מן הימים (כמו שמארו כאן כבר קודם) את תצילי, ממש ממש כך, נערות \ בנות שעברו דברים דומים, או שפגשו מקומות כואבים כמו שאת כואבת.

את את הכאבים שלך, אני את הכאבים שלי.

תחלמי נשמה, תחלמי שיום יבוא ורק תהי שמחה ושלמה עם מה שאת ומי שאת ומה שעברת

ותתני כל כך הרבה טוב לאחרים

כי יש בך נשמה, יש בך!! אני לא מכירה אותך אבל נשבעת לך שיש בך כל כך הרבה הרבה טוב.

רואים את זה ממי שאת כאן. זו השתקפות.

ואת מדהימה מדהימה מדהימה.

שקועות עמוק בתוך הג'יפה, עמוק עמוק עמוק

ולא יודעות אפילו שאפשר אחרת ואפשר משם להציץ אל הטוב. אנחנו גם לא רגילות לזה, לא מכירות את זה.

אבל אני באה ואני אומרת לך, לא כי עברתי וסיימתי לעבור והיום אני במקום אחר, אני עדיין נלחמת אבל אני יודעת שיש יש יש יש טוב!!!

וזו עבודה קשה, להפסיק לשנן לעצמנו את כל המשפטים האלו שגורמים לנו ליפול וליפול, זה עוצמות שחייב לשאוב אותם מאיפושהו, ומוכרחים להתחזק, מוכרחים לחיות יום אחד בטוב אחותי, אין מצב לחיות כל הזמן בסבל, אין מצב..

זו עבודה קשה, זה לקחת את עצמנו בידיים,

זה קודם כל להשמיד את הרע ובו במקביל להוסיף טוב, וקודם כל לחלום, לחלום, לחלום.

אח"כ להציב ייעדים.

ואז לכבוש אותם.

ואת תראי כמה יהיה לך טוב, ואת תהי אדם מאושר ששלם מאוד עם עצמו.

(כמה שזה נשמע לא הגיוני)

ואדם אוהב, ואהוב,

ומקבל מהקב"ה המון שפע וטוב,

ונותן למי שצריך לתת.

את תראי. אני מאמינה בך באלף אחוז!!!

להשמיד את המציאות

או אותנו חלילה..

זה להשמיד את המחשבות הקשות האלו, את התירוצים הבלתי פוסקים כמה אני גרועה וכמה אני צרכיה לשרוד ואולי בעצם לא כדאי

וההוכחות, ההוכחות שאנחנו מוצאים לעצמנו כל הזמן..

אני חושבת שיש זמנים שצריך/אפשר לבחור לא לראות את הטוב, אבל לדעת שהם מוגבלים.

לתת מקום לצער/ לבאסה אבל לדעת גם לקום, להקציב לך זמן שאת לא רואה כלום.

אבל אל תאמיני שזה כולך! כן יש משברים, יש קושי אבל י-ש גם טוב וזה שאת אומרת שאת בוחרת לא לראות אותו זה אומר שאת מודע לקיומו, אז כחי את הזמן אבל בסוף תשתמשי גם בכוח שלך! שאני בטוחה שיש כח!!!

עצם הכתיבה, השיתוף.

כתבת שאת לא רוצה להיות מחוזקת רק לשרוד. אבל עצב הכתיבה, זה שאת מגיעה למקום הזה מול עצמך זה כבר הרצון להתחזק ולעבור את זה( אם אלמד מחיי וחיי הסובבים אותי.)

שיהיה לך המון המון ב"הצלחה ושתתחזקי גם מהעצירה הזאת של לראות מעט חושך.

אני חושבת שזה שכולם פה בטוחים שתעברי את זה, זה אומר משהוא ואת מסוגלת!!!!

לפעמים אנחנו צריכים להוריד את הראש מתחת לגל כדי לעלות עם הגל הבא(הגבוה יותר..)

שהקב"ה ייתן לך את הכוח לראות את כל הטוב שבך ואיתו תצליחי לצמוח ולגדול למעלה למעלה

שנה טובה, מאמינה בך מאוד!!!

אומנם הניק שלך הוא "בממוצע" אבל את נשמעת הרבה מעליו!!!!

ומגיע לך רק טוב!!

אויש כמה שזה מוכר

הצעקה היא על מה שכתבת עכשיו אבל הטעות שלך היא במה שכתבת בהתחלה

לא צריך להרוג את העבר צריך לחבק אותו! לא את החיצוניות שלו. את הטוב שמסתתר בתוכו ואח"כ גם את הטוב שיכול לצאת ממנו.

העבר זה לא זבל. זה נשמה אלוקית מסכנה שהתלכלכה ונפצעה. צריך לחבק אותה ולחזק אותה ולתת לה אמונה שמחה ובטחון בטוב שבה ולעזור לה לקום.

הטוב לא "מגיע" לנו. ואני ממש שונא את הדיבור הזה. הטוב הוא עצמי לנו. והוא עצמי לה'. ככה! בלי סיבה בלי תנאי ובלי מדד בלי גבול ובלי סוף. צריך לנבור ולחפור בתוך האשפה בעקשנות ולחפש את היהלום שבה. ואם לא מצליחים אז אחרי שאוספים כוחות- עוד פעם ועוד פעם. בלי להתייאש. הוא קיים שם. בטוח תמיד רצית טוב. ובטוח שגם בזמנים ההם עשית הרבה דברים טובים אחרים גם אם לא קשורים של חסד וכדו'. אין אדם שלא רוצה טוב תמיד. היצה"ר עמל קשות לבלבל אותנו שנחשוב על רע שהוא טוב. גם הרוצח הכי שפל טועה לחשוב שזה יועיל לו במשהו. לכן בפנים אנחנו תמיד טובים. והקב"ה יודע את זה ולכן הוא אמר לנו "ומום אין בך". תקראי קצת בר' נחמן סיפורי מעשיות על מעשה מבן מלך שעשוי מאבנים טובות. עיקר הנסיון היום הוא לא עצם שבירת הרע אלא שבירת המסך שהיצר עושה לנו אח"כ כאילו שאנחנו לא טובים וכאילו שה' לא אוהב אותנו וכאילו שלא מגיע לנו משהו. וזה ניסיון יותר קשה כי הוא במקיף. וגם בזה הקב"ה יודע שנעמוד. וכשאנחנו שמחים אנחנו מעוררים שמחה למעלה ושוברים את כל המחיצות והמסכים שמפרידות בינינו לה'. בהצלחה אחותי. שתזכי להוריד הרבה שפע לעולם.

קחי גם בחשבון שאני לדוג' לא הייתי יכול לכתוב לך את זה ובעוצמה הזו בלי מה שאני עובר 

יש זמנים שבהם עדיף להשמיד ולשכוח (או ליתר דיוק להניח בצד בנתיים) כי אחרת א"א לתפקד.

אבל א"א לתפקד בכל החיים ככה. בוודאי לא בצורה מושלמת. זה חלק ממך. והתכחשות זה לא טוב.

לחיות כאילו אין לך עבר זה במילים אחרות לסחוב את העבר. להוציא ממנו את הטוב זה להשתמש בו כקרש קפיצה. שבשביל זה הוא נועד. בשביל זה הקב"ה ברא אותו- ניסיון מלשון להעלות על נס. רע כסא לטוב.

רק צריך להתעקש על הטוב. וככל שיותר מאמנים בו ככה פחות צריך לחפור. ואם הידיים עדינות ואוהבות ממש הם לא צריכים לחפור בכלל. הטוב קופץ ישר אליהם. כמו העין הטובה של צדיקים ושל ה' שמייד רואים את הטוב שבנו. 

אם תעשי ככה לזמנים הרעים שלך יהיה לך בע"ה איך לחזק אחרים.

אה, וברור שלא התכוונתי לחבק את הזבל של העבר אלא את מי שעבר אותו גם באותם זמנים שהוא היה בו.

תודה 

הרע הוא חלק מאיתנו...

צריך להבין למה הוא נעשה ולחבק אותו כמו שפורק אמר!! ולהשתמש בטוב שהוא מחביא לחיים.

יש רע שהולך אתנו

יש רע שיש לו השלכות.

החיים לא שחור לבן..

|מבוהל משהו|

שהעבר הרע הוא לא שחור לבן

הוא אדם טוב שעושה רע בגלל כל מיני סיבות שחיצוניות לו

וכבר דייקתי ואמרתי לחבק את האדם המסכן הפצוע והכואב שנמצא בתוך אותו עבר רע.

וצריך מאוד מאוד לחבק אנשים כאלה. ורק ככה אפשר להוציא אותם מזה באמת בריאים ושמחים. ולא סתם לשלוט עליהם ולטאטא אותם מתחת השטיח.

זה נראה לי הגיון מאוד פשוט ובריא

אני לא אוהב את המילה "להשמיד" לא צריך להשמיד שום דבר אם תוציאי את הטוב שבו הרע יישאר מאחורה מעצמו בלי שום שימוש בכח. אם את משתמשת בכח ומשמידה את משמידה גם טוב. שתדעי את זה. 

ולא להתכחש ולברוח "להרוג" או "להשמיד"

דרך אגב גם בממוצע עצמה כתבה כבר בהתחלה שא"א להרוג את העבר אז צריך להרוג את מי שחווה אותו..

תחפשו ותמצאו את הטוב שבכם שבכל הזמנים. ואת הטוב שאפשר להוציא מכל הזמנים. בלי שום צורך בלהרוג ולברוח משום דבר. זה קשה בהתחלה. אבל הקב"ה נותן לנו כח לעשות את זה. הקב"ה לא מעמיד בניסיון שאין כח לעמוד בו

אם אדם משמיד את העבר הוא משמיד גם את הטוב שבו. ויש לו שם ניצוצות של טוב אבודים. לכן גם את כתבת שעצוב לחיות בלי עבר- כי חלק ממך שם ואתה מתכחש לו.

אי אפשר להפריד ביניהם. התמונה היא תמיד טוב על רקע רע. לפעמים טוב שלנו על רקע של הרע שסביבנו בעולם. לפעמים על הסביבה הקרובה יותר לדוג' במקרה של וויתור. לפעמים על רקע שלנו עצמנו מקופה קודמת בחיים. ולפעמים על רקע שלנו עצמנו באותו זמן- שאנחנו עושים משהו שאנחנו לא באמת לגמרי רוצים. וזה כשאנחנו חוטאים. אם את מתכחשת את בעצם מוחקת גם את הרצון הטוב החבוי שלך שטעה ואת בעצם מקבלת את הנחת היסוד שאת בפנימיותך רעה. וזה מלווה כספקות פנימיות אח"כ בכל הבטחון האישי והאמונה וכו'. וזה אסור לעשות.

תקראי ספרים על תשובה. אורות התשובה וספרים לדוג' של הרב יהושע שפירא. צריך להשיב את הטוב למקומו הראוי. אדם שבעצם כל הזמן במחיקה של משהו הוא תמיד משתמש בתוכו בסוג של כח ודין של "זה לא". וזה תמיד מלווה אותו ומפריע מלהיות שמח ומלא בשלמות. יש דברים שהוא לא יכול להכיל. בתוכו עצמו. ואח"כ גם בסביבה..

מה שכתבתי לגבי החסד ודברים טובים אחרים שלא קשורים זה בשביל לחזק את הראייה שגם באותם זמנים אני הייתי טוב. ומתוך זה לראות שגם במעשים הרעים הייתי טוב אלא שטעיתי. והטעות חיצונית לי ולא חלק ממני.

זו ההפרדה האמיתית בין הטוב לרע שאת בעצם מנסה להשיג ע"י המחיקה הכוללת של אותם זמנים. רק שהמחיקה הכוללת לא חדה מספיק וממילא משאירה אותך עם עצבות. מציאת הטוב עושה את ההפרדה האמיתית תוך שהיא משאירה את הרע מאחור באמת כשלב שעברתי לקראת האני החדש המשודרג

"ניתן לטפל במעשה, באדם, בחוויה, באמצעים שונים," אני מדבר על זה. אבל כשעושים את זה אז לא צריך להגיע ל"אולי זיכרון ותקופה וחלק מהאדם" שנמחקים.

אם אני זה שצריך להבהיר אז אני חוזר ואומר שלא אמרתי שהרע הוא טוב ח"ו ח"ו. אמרתי שבתמונה הכוללת של "זמנים קשים" וכו' שיש בה הרבה יותר מסתם מעשה רע. יש בהגדרה הזאת גם את האדם שנמצא שם שאת אח"כ אומרת שהחלק הזה נמחק וזה עצוב. שאותו אני אומר שאסור בשום אופן למחוק. כי הוא טוב. וצריך לחבק ולהוציא אותו משם ואז נשארים בלי עצבות בכלל.

ומה שהסקתי הינו:

ישנן רמות שונות של "רע", זאת מן סקלה כזאת, ובכל דבר יש אחוזי רע אל מול טוב.

יש מצבים של "רע מתון" בהם קל לראות את הטוב שעשוי לצמוח או שישנו במצב,

ויש דברים רעים שהם מוחלטים, והם ללא טוב.

מציאויות שצריך להודות שהן רע בהתגלמותו וזהו. ולא יצא מזה טוב. שום מנוף לשום מקום.

במקרים כאלו ה"התעלות" מן המצב זה לא לחשוב יותר מדי על הדבר הרע, ולמחוק אותו.

ולדבוק בסיסמאות סביב טוב במצבים כאלו-

זאת "נאיביות ורודה" (והיו לי ניסוחים אחרים פחות נאים מזה)

ועכשיו ברצינות, אני באמת עשיתי את זה בתקופות שרציתי לשכוח מכל מיני דברים

אם זה עבד- ה' יודע

אבל עכשיו אני יודע שצריך להתמקד בטוב שבהכל ולא להשאיר קטעים אפורים בחיים

בגדול אני חושב (או לפחות מקווה) שדינה ל. מסכימה רק שהיא מדגישה את הצד השני של לא להיות נאיבי ואת החשיבות של להצביע על הרע כרע ועל הטוב כטוב. שזה כמובן צעד ראשון בשביל להוציא את הטוב מהרע. ומה שהיא כותבת למחוק זה מה שהיא כתבה עכשיו- לא להתעסק עם הרע יותר מדאי אלא להמשיך הלאה עם הטוב- עד כמה שישנו- בתוך הרע. ואני כמובן ג"כ מסכים שיש רע גמור וכו' וכל מה שדיברתי היה להוציא את נקודת האדם שזה כמובן טוב מתוך כל התמונה הזו ולזה גם דינה מסכימה. 

יש אישור דינה? 

איך הוצאת את דבריי באור נורא חיובי. כשרון מיוחד יש לך, מה אני אגיד...

מה חבל שלא כיוונת לדעתי:

שוב אתה אומר (שורה 3) "להתמקד בטוב שבהכל". ואני שבה וטוענת- שיש דברים ללא טוב ואותם מוטב לשכוח.

ולעתים אפילו עדיף "קטע אפור" בציר הזמן של האדם...

אז צר לי שאינני מסכימה איתך.

כי אתה מציג כאילו אמרתי שהבדלת הטוב מן הרע היא כדי להוציא את הטוב מן הרע.

ואני הלוא בודדתי את השניים לחלוטין...

= = =

אני מרגישה שאנחנו מדברים על תדרים שונים,

בעקבות חוויות שונות.

אתה נורא אופטימי וקל לך לבודד טוב בעיסה של רע,

לא בא לי לשבש לך את המיומנות הזאת עם הגישה שלי.

מוטב שתמשיך בכוחך זה ותיטיב בעולם

|מרים ידיים|

סתם.. לא באמת.. אין יאוש בעולם כלל..

יש לי מה לענות וזה גם לא כ"כ מסובך אבל נראה לי שמספיק פיצצנו את השרשור הזה וגם הפותחת שלו בממוצע לא הראתה נוכחות מזמן ולא ברור אם היא מגלה עניין בדיונים שלנו.. אז אם בא לך- אפשר באישי. אני אפי' אשמח. בכ"מ גם אם לא, שיהיה לך רק טוב בדרכך.

לפתח שירשורים לדיונים.)

ספציפית לכאן.

נכון שיש דברים שאנחנו טוענים שהם רוע גמור.

ואכן, בהם עצמם אין טוב.

אבל הסיבה שהם באו לעולם-היא לטובה.

ואל תשאלי אותי איך, כי אין לי מושג.

אבל ה' מביא לעולם הזה דברים שהם לטובתנו.

אולי יבוא יום ונבין איך.

ואולי לא.

ובכ"ז אנחנו מאמינים בזה.

בס"ד

גם הוא כמוך אומר שיש חוויות ומציאויות שהן רע גמור,

(אגב בחסידות קוראים לזה ג' קליפות הטמאות שאין בהם טוב כלל)

וגם את כמוהו הסכמת עם זה שאת האדם- ז"א האני צריך לאהוב גם בזיכרונות הכי קשים,

אז מה המחלוקת?

המציאות של הרע היא שקר, היא גורמת לנו לאמונה שקרית על עצמינו.

כמו "זה מה שמגיע לי", או "אני אשמה שזה קרה", וכ'.

העבודה הקשה מאד שלנו היא לא לתת למסרם השקריים האלו לחדור אליינו.

כן זה קרה, ולא זה לא מגיע לי, כמו שזה לא מגיע לאף אחת אחרת.

ובע"ה תבוא הגאולה ואז ורק אז נאמר "אודך ה' כי אנפת בי".

וכרגע הדבר היחיד שאנו מסוגלים לומר זה שכואב לנו, וזה לא היה צריך להיות.

ולהשתמש בטכניקות הקיימות בטיפול וכ' כדי להתשחרר מזה,

לסלוח לעצמינו - כי לרוב היכן שהוא בפנים הכעס הוא על עצמינו...

ולהמשיך את החיים מתוך מקום של קבלה עצמית כולל כל החיים, וכל רגע בחיים.

התכחשות היא בריחה.

וטבע הדברים שאו בורחים מהם היא לרדוף אחרינו.

כאשר מצליחים להגיע לקבלה עצמית עם כל החוויות שעברנו,

אין לעבר יותר אפשרות לרדוף אותנו ולהכאיב.

הכאב של החוויה עצמה קשה,

אך  האשמה, הכעס, השנאה העצמית, הייאוש, האכזבה וכ' וכ' אלו דברים שאפשר להיפטר מהם.

הם אלו שהופכים את זה בלתי נסבל לגמרי, ועליהם כולם כאן מזדעקים.

ואם תרצי- מספיק מה שהחיים הכאיבו לנו, אין צורך להעצים את הכאב,

ולהוסיף כהנה וכהנה...

בהצלחה רבה לכולנו,

שנזכה לסלוח לעצמינו באמת בכל המקומות בהם זה דרוש,

והעיקר שנגיע לרגע האמיתי של "אודך ה' כי אנפת בי" בגאולה האמיתית והשלמה.

נצא מנקודת הנחה שאם ה' הוא המכוון, אז הוא כיוון את הרוע הזה אלי. לא?

ולמה מציאות הרע היא שקר?

היא אמת כמו מציאות הטוב.

[ברשותך אני לא נכנסת לדיון של כעס עצמי וכו', כי זה דיון רחוק כבר מהנושא המרכזי  כאן]

התכחשות אולי שווה בריחה,

אבל בריחה שווה התמודדות, כדי לחיות.

הקונוטציות של המילים האלו שליליות, אבל צריך לזכור שזאת דרך התמודדות של אנשים כדי לא לרדת מהפסים וזהו.

בס"ד

לפני הכל חשוב לי להבהיר שלמעלה מכל הדיונים הפילוסופיים -

מלומדים ומבוססים ככל שיהיו,

בתוך כל אדם הקב"ה שתל את כל החוכמה והכלים להתמודד הכי נכון עם חייו.

(צריך לעמול ולחשוף אותם, אבל החוכמה היא שלו)

לכן גם אם הייתי כותבת מגילות לגבי כמה זה נכון להתמודד בדרך מסוימת,

אבל בעל הניסיון מרגיש שזה לא מדבר אליו אז זה בסדר.

כנראה לא זאת הדרך שמתאימה לו, לנפש שלו. 70 פנים לתורה.

1. לגבי המגיע לי, לא התכוונתי למה שכבר קרה, אלא לכך שלעיתים זה מסר שמלווה אותנו לעתיד.

כך קרה, וכך יקרה גם בעתיד כי זה מה שמגיע לי.

וגם בסיטואציה עצמה ה' כיוון אותה אליי בשביל משהו טוב שייצא מזה,

ואין כאן רוע בשביל רוע. הרוע הוא עטיפה למשהו טוב פנימי שכרגע אין לנו אפשרות לחוות.

2 המציאות של הרע המוחלט היא שקר, כיוון שג' קליפות הטמאות אין להן אחיזה במציאות.

על זה נאמר שבגלות "היינו כחולמים". כמו סיוט שאנו חווים ולגמריי נמצאים בו,

ולעיתים זה משפיע  גם על התפקוד בעירות כי החוויה חזקה, סוף כל סוף זה סיוט, לא מציאות.

כמובן שנבין את זה באמת רק בגאולה כשנתעורר סוף כך סוף מהסיוט הזה.

יש הרבה מה להרחיב בזה, אבל נסתפק בזה.

3 בריחה היא אחד הכלים להישרדות.

אבל אי אפשר לברוח לנצח, זה נועד לזמן מוגבל ולמציאות מסוימת.

לאחר הבריחה מהרע מגיעים השלבים האחרים.

והכי חשוב לי להדגיש- אני אמנם מאד מאמינה במה שכתבתי,

והדברים מבוססים ולא מומצאים, אך יחד עם זה כאשר אדם מתמודד בדרך אחרת,

בריחה, ניסיון להשמיד וכ' וכ',

כל עוד הוא יכול להסתכל פנימה ולומר לעצמו בכנות-טוב לי.

ככה נכון לי, וככה אני שלם עם עצמי, מקבל ואוהב את עצמי,

אז הוא מצא את הדרך הנכונה לחיות, ולהתמודד עם העבר וההווה שלו.

וכל הדיונים לא משנים כהוא זה.

אך אם בהתבוננות פנימה התחושות אחרות,

אז באמת יש עניין לנסות דרך אחרת להתמודדות.

בהצלחה רבה לכולנו, כל אחד בדרכו, ובניסיונותיו.

והעיקר שנזכה כבר לגאולה , והטוב יהיה טוב גלוי, והרשעה כעשן תכלה,

ונזכה לומר באמת "אודך ה' כי אנפת בי".

(אני מכירה מישהי שאין לה אף זכרון עד גיל 12.)

בס"ד

לחבק זה לא אומר להתמכר לשחזור חוויות מזוכיסטי.

זה אומר לקבל באהבה את מי שהייתי באותו רגע.

רק לאחר שמקבלים את המציאות ואומרים נכון, זה קרה.

עשיתי את זה והייתי ממש לא בסדר באותו רגע.

אבל אני לא אתן לטעות הזאת לנהל לי את החיים.

אני יודע שמעבר לאותו מקום בנפש שאיפשר את הטעות -

יש בי חלק אלוקא ממעל ממש- וכן אני יכול להתרומם.

וטעות שוב זה לא רק משהו לא בסדר שעשיתי. לעיתים זה גם מסר לא נכון שאנו מבנים מהמציאות.

  אם נראה לנו שמשהו בא להרוס אותנו זה אומר שאנו טועים בהבנת הנקרא של ספר חיינו.

(על פי הסוד של סופר ספר סיפור- ספר זה החיים, סיפור זה מה שאני חווה ומבין מהחיים וסופר זה הקב"ה ואני ביחד)

והמטרה היא ללמוד לקרוא נכון,-מה הקב"ה אומר לי?

ולא צריך להיות נביא בשביל זה, רק להתחבר למקום האמיתי בנפש.

לא שזה קל, אבל יש דרכים לכך.

זה כרוך באומץ וכנות אמתית, אבל התוצאה בסוף שווה את הכל.

הלוואי והקושי יעבור, ותמצאי את האור בפשטות, אבל את חייבת לבחור להאמין בקיומו,

לא להאמין להעלם, להתעקש וסוף כל סוף העבודה הזאת לא שבה ריקם.

תחילתם יפים.

עצוב כמה שזה קשה, או ש- קל לומר.

פסקה שניה: את באמת חושבת שאין משהו שעשוי להרוס אותנו? זה "טעות בהבנת הנקרא"?!

טוב, אז שוב המחלוקת בענין הטוב והרע. כי יש סיטואציות הורסות. נקודה (כמו ההן שמניתי מעלה מעלה בדברי לאלנטריס)

ובכאלו דברים גם בלתי אפשרי להגג לעצמנו "מה הוא  (^) רוצה ממני בעצם...?"

לבן אדם לא מובן מה הכוח העליון רוצה ממנו עם משהו הרסני שנחת עליו.

אולי נביא יכול למצוא תשובה.

אמן ואמן.

בס"ד

ממש לא התכוונתי לדברים קונקרטיים.

קרה לי אסון מסויים סימן שאני צריכה להתחזק במצווה פלונית או משהו בסגנון.

התכוונתי לאמונה.

אין לי מושג למה קרה מה שקרה.

כמו שהדגשתי התשובות האמיתיות יבואו רק בגאולה. לא לפני.

כך הרבי אומר גם על השואה, הוא לא מוכן לקבל שום תירוצים ותשובות אנושיות שפעם ניסו לומר כל מני גורמים.

והתייחס לזה מאד בחומרה. כרגע אין  שום תשובה לזה.

העניין שדיברתי עליו זה להאמין ולשנן לעצמנו שלא משנה מה קרה לא ייתכן ולא יכול להיות שהמטרה של הקב"ה היא להרוס אותי.

אפשר לשאול הרבה שאלות.

הרבה אנשים נהרסו מחוויות חיים שונות, ובמצב הנוכחי אין תשובות לסבל.

אבל אפשר גם לבחור להאמין במה שהתורה אומרת :"אין רע יורד מלמעלה".

ומה שכרגע אנו מסוגלים רק להאמין, נראה ונחווה בגאולה.

ולכן התשובה הנצחית לשאלה :"למה ה' עשה לי ככה" זה כי ה' אוהב אותי. ולכן גם אני חייב לאהוב את עצמי.

ולעשות הכל כדי להגיע לכך שיהיה לי טוב. טוב אמיתי, שהתורה קוראת לו טוב.

 זה מה שה' רוצה תמיד.

והאמת שכן , היאחזות עיקשת באמונה הזאת מושכת את הגאולה פנימה לחיים, ומשנה את המציאות.

ודרך אגב כשאנשים כותבים על האמונה באופן הזה ,לאו דווקא שחייהם דבש.

לעיתים קרובות האמונה הזאת זה מה שמחזיק בחיים.

איך הרב קוק כתב:"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"

יש לו הרבה ביטויים כאלה.

הנקודה היא שיש לנו בחירה אם לראות טוב או לא.

אוקי, לא רואים את זה בקלות, נכון.

בן אדם ששנים עישן הרבה מחשבות התעצבו אצלו בהשפעת העישון

(מתחיל בתירוצים "למה להמשיך לעשן" שהפכו לאידיאולוגיות עם הזמן וממשיך משם) 

לא יכול בשניה לבטל את כל זה.

גם אם גילית שהסיבה שאת שונאת אדם מסויים מגיעה מטעות, יקח לך זמן לשנות את ההרגשה שלך.

אבל זה עדיין תלוי בבחירה שלך.

זה קשה להתחיל להיות אופטימי, אבל אפשרי.

ככה ה' אמר זה כנראה נכון..

בס"ד

תשובה מתקנת את העבר,

ותשובה זה לא רק על עברות או חטאים, גם חוויות לא טובות ניתן לתקן.

ולא רק לתקן אלא להגיע לגבהים ועומקים שלא שיערת שקיימים.

אם תרצי אפשר לפנות באישי.

ממליצה בחום!!! על הספר שלו "בגן האמונה" ו"שעריו בתודה"-הצלת חיים ממש.

ברגע שאדם יודע שכל מה שקורה- כולל הכל זה רצון השם וזה הדבר הכי מדויק עבורו, גם אם הוא ממש ממש ממש לא מבין איך ולמה- יש בידיעה הזאת להמתיק לו את כל המר.

הבעיה שלנו מחמירה כאשר מדובר בדברים ש"אנחנו" החלטנו/עשינו/ שגרמו לקלקול/תוצאה קשה, כי אז בנוסף לכל אנחנו גם מאשימים את עצמנו.

אז צריך לדעת שלמרות שיש לאדם בחירה- מדובר על "לפני מעשה". "לאחר מעשה"- אחרי שהדבר כבר קרה- מוכרחים להאמין באמונה שלמה שגם זה בהשגחה מדויקת, וגם זה מאת השם יתברך ושזה לטובה.

כל אמונה אחרת היא בעצם קצת/הרבה כפירה בהשגחת השם על עולמו.

אנחנו עוברים בדורות שלנו עליות וירידות, ולעניות דעתי ,אי אפשר לעבור את התקופה הזאת בלי ללמוד חסידות -זה כל כך מחזק. זה נותן "הסתכלות שורש" על כל העולם הזה ..

השם יעזור, תהיי חזקה.

בהצלחה.

אבל אפשר לשנות את אופן השפעתו על ההווה.

והמפתחות זה אמונה (בה', בטוב, בעצמי) ושמחה.

נכון שלפעמים זה מאוד מאוד מאוד קשה ושלפעמים יש דברים יותר קריטיים להתעסק איתם בנפש מאשר בלונים מתפוצצים ולכן הם יכולים להישאר בלי טיפול אבל באמת באמת באמת שאין יאוש בעולם כלל.

ואני אומר את זה גם לגבי דינה ל. שקובלת על הקלות של לומר את זה. ובכן, בלי להכיר כמובן, אבל לא הייתי מציע לכן לנסות להתחרות עם עומקי החושך והרע שאני עברתי ועובר. ואף אחד לא צריך להסביר לי כמה זה קשה. אבל צדיקות, תאמינו!! לא בגלל שזה קשה אז עוזבים ומניחים ולא משתקמים- או במילים אחרות- מתייאשים. יש יאוש וזה טוב מאוד להתייאש- מעצמינו. מהגאווה שלנו שאנחנו יודעים ומתכננים ועושים ואז אנחנו מסתכלים על הכוחות שיש לנו עכשיו ובוחנים לפי זה אם אפשר או אי אפשר. אבל "אצלו יתברך הכל אפשר" (סיפורי מעשיות חכם ותם) וגם אם עכשיו אין לנו כוחות לרוץ 40 ק"מ לא צריך להתייאש מהמטרה. כמה יש לנו? צעד אחד? אותו נלך. ואח"כ נתפלל לה' והוא ישלח לנו כוחות לצעד הבא עד שנגמור את כל ה40 ק"מ. יש מציאויות שהורסות ויש רע. אבל אין שום צורך להנציח את הפגיעות אצלנו. אפשר לקום מהם ולהשתקם ולהפוך אותם ליהלומים נוצצים. (בלי קשר בכלל כמובן ליחס אל מי שגרם אותם.) וכיוון שיש אפשרות כזו- צריך גם לעשות אותה! אנחנו חייבים את זה לעצמינו. לנפש שלנו שתהיה בריאה ושמחה. אנחנו בנים של ה'. לא סמרטוטים.

טיל פגע בבניין והרס אותו. אני יכול לשבת שם כל היום עם שלט "הבניין הזה נהרס מפגיעת טיל" ולתת הסבר מפורט לכל המתעניין על כמה זה רע ובאיזה דרגה של רוע זה נמצא וכו'. ואני יכוול לבנות את הבניין מחדש אפילו יותר יפה ממה שהוא היה. וגם להוציא מההריסות כל מיני רהיטים וכדו' שנשארו שלימים. ולהשתמש במה שאני יודע על כמה זה רע בשביל לדאוג שזה לא יקרה שוב לי ולאף אחד אחר. ולעזור לאחרים שגם נפגעו כמוני ג"כ לשקם את הבניינים שלהם. אה, וליד הבניין החדש שלי אני אכתוב שלט שהבניין הזה יפה יותר מכל חבריו בשכונה כי פגע בו טיל והוא נבנה מחדש.

בבקשה מכם חברים יקרים. אל תשקעו בייאוש!

אצל הקב"ה אין זמן, וממילא כאשר נצליח להתאחד בו, גם אנו נהיה מעל הזמן..

אם אני לא יכול להתמודד עם זכרון של חוויה מהעבר אולי כדאי שאתעלם ממנה לעת עתה, כאילו לא היתה, עד שארגיש שאני מסוגל להתמודד.

גמר חתימה טובה!

תשאלי אותם. הם משכתבים את ההיסטוריה כל שני וחמישי.

ועכשיו ברצינות, ולהבדיל מהם שהם סתם משקרים מרמים ומאמינים לשקרים של עצמם,

א"א לשנות אותו עצמו אבל אפשר בהחלט לשנות כל ההסתכלות שלנו עליו וממילא כל הצורה שבה הוא יופיע וישפיע אצלינו בחיים תשתנה. ככל שנבין יותר טוב ויותר לעומק איפה אנחנו היינו שם ונראה שאנחנו בכלל לא היינו קשורים לזה- יהיה לנו יותר טוב. ה'אני' עכשיו שלא רוצה את זה זה אותו 'אני' שהיה שם שלא רצה את זה אבל אז טעיתי והיום הבנתי ב"ה. זיכרון שצף לדוג' יכול רק למלא אותי סיפוק על איפה הייתי אז ואיפה אני היום או לחזק לי את ההבנה על כמה זה רע ולדרבן אותי עוד יותר לעזור לדוג' לאחרים שהיו בזה. או להגביר את ההודיה לה' על זה שאני לא שם. הכל עניין של הסתכלות ושל לאיפה לוקחים את מה שהיה. ואחרי שמשנים את זה כבר לא צריך לשנות את העבר עצמו.

שום דבר בעולם לא יכול על הכח רצון שלך!

הרע הוא העדר טוב, כשם שחושך הוא העדר אור.  

כמו שאפשר להדליק אור וכך לסלק את החושך, כך אפשר לעסוק בטוב, וממילא יסתלק הרע ולא יהיה לו קיום!

המיטיב הוא ה׳ יתברך, והוא הנחיל לנו תורת-חיים תורת-אמת. 

כאשר אנו נקלעים למציאות רעה, בה קשה לאתר את האור, עלינו לתור אחריו בכל כוחנו!

אם אנו מתייאשים ונופלים לעצבות, אנו רק שוקעים יותר ויותר ברע,  וזוהי מטרת היצר-הרע.

אפשר לנסות למחות את עמלק ולהילחם בו, ואפילו צריך,  אך אפשר גם להימנע מלכתחילה מלהיפגש עימו,  כאשר לא נותנים לו סיבה לבוא.

בכל אופן יש להידבק בטוב, ב-ה׳ ובתורה.  לא תמיד כדאי לשכוח תקופות רעות,  הרי פעמים רבות אפשר ללמוד מהן, להתחזק ולחזק.  וגם צריך האדם לדעת מאיפה בא ואיזו דרך עשה עד הלום.  

בעצם- החזרה בתשובה, היא השיבה אל הטוב!

והרי כולנו מסוגלים לשוב אל עצמיותינו ואל אבינו שבשמים-כל שעלינו לעשות הוא להאמין בטוב, ולהשתדל לראות הכל בעין טובה.

שנה טובה ומבורכת!

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.