פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2045)

ביריד כמובן

ואח"כ היה מפגש כמובן באנטריקוט - של מנהלי פורום ברוך

הגענו שם להרבה השגות על פורום בנות

זה כבר היה מצחיק שכל שניה אני מכיר מישהו/י

עד שבאיזה שלב חבר שלי צחק עליי, תפס אקראית איזה אחת מהנציגות של אחת המוסדות

ושאל אותי אם אני מכיר אותה

אני כולי שמח שלא, אני כנראה לא מכיר אותה

הוא אמר לי שאנסה למצוא חוק הדתיים השלובים איתה

היא כמובן זרמה עם השטות שלו

ומסתבר שהיא אישתו של חבר שלמד איתי בישיבה התיכונית

הזוי משהו

בכללי היום פגשתי לפחות 30 אנשים שאני מכיר

גם הרבה חבר'ה מהפורום!

(למה "כמובן"?)

אבל הכי כיף היה לפגוש את בן דוד שלי

ואפילו את אח שלי

אם משהו מצליח, כנראה שהוא עוד לא נגמר

אותו הדבר - עובדת חילונית בשולחן שלידי במשרד...

במסעדה שעבדתי בעבר,  גילתי שהבוס שלי (ללא כיפה) מתפלל 3 תפילות ביום!

ב"ה, אין על עם ישראל! 

אף פעם אי אפשר לדעת לפי החיצוניות, יש הרבה כאלו שהם "דתיים בלי כיפה".

שמעתי רב אחד קורא לזה ככה

ב"ה יש הרבה צדיקים בעם ישראל

בטירונות גילינו שהסמל שלנו (שלא חבש כיפה ביום יום) מניח תפילין כל יום רק בשבוע השדאות כשהאוהל שלו פתאום עף כשהוא היה באמצע התפילה

לק"י

המורות, הסייעות..

האב בית עם הקעקוע והעגיל- שיום אחד נצפה מניח תפילין (הגיוני, אני כמעט בטוחה שהוא מבית דתי, ספרדי..).

אחד התלמידים הופיע ביום שלישי עם כיפה.

כששאלתי אותו מי הביא לו?

אז הוא אמר, שהנהג, שהוא חבר שלו..

ומאז הוא בא עם הכיפה כבר כמה ימים, וממש מתאים לו! (נראה דוס אמיתי ).

מעניין אם הוא מבית דתי..

אני עוצר טרמפים באיזשהו כביש ראשי, ולפתע עוצר לי אוטובוס.

הסתכלתי על הנהג ובכלל לא היה ברור אם הוא יהודי או ערבי,

אבל הוא בהחלט עזר לי.

עליתי, התיישבתי,

ואז הנהג אומר:

"אתה יודע למה עצרתי לך?

אני מסיים עכשיו את העבודה ונוסע הביתה.

כל יום אני מקפיד לעשות לפחות דבר טוב אחד למישהו אחר.

היום לא עשיתי עדיין שום דבר מיוחד ולכן הייתי חייב לעצור."

בכלל, טרמפים זאת ההזדמנות האמיתית להכיר אנשים,

לשמוע על החיים שלהם, על המשפחה, על הצרות,

ולקבל תובנות מעניינות על החיים שלנו במדינה....

כמובן תוך כדי נתינת קרדיט (בפייסבוק)

בס"ד

מקווה שמחר יהיה יום יותר טוב...

אבל מכאן אפשר רק לעלות!!

ומחר יהיה יום טוב! באחריות!!!

הרבה כוח!!

יהודי עצבני שיצא מכליו על כלום ושום דבר במקום לתת שירות...

מקווה שהרהר הרהורי תשובה על רגזנותו אח"כ...

דבר אחד בטוח - נעים זה לא

מכיר את הסיפור הזה. גם לי יש רב קו עם קוד 2 ואני צריך לבקש מנהגים להשתמש בו במיוחד (כמובן, כשאין כוונה ליסוע ברכבת הקללה).

המחיר לקוד מחיר 62 ו2 הוא אותו דבר

לכן אין כל הבדל.

יתרה מכך, גם אם היה לך קוד מחיר נמוך יותר מהעבר אגד מחייבת לכבד כרטסיות ישנות שהוטענו על הרב קו.

בכדי למנוע סיבוכים במיותרים בעתיד (אם יש לך זמן פנוי וכוח)

אתה יכול ללכת לת.מ לבקש שימירו לך את הכרסיה בקוד 2 לקוד 62

המתנתי בתור זמן לא מועט ובסוף מי שאחרי על זה לא היה. עדיין לא היה לי כח לחזור שוב.

הפתרון הטוב הוא פשוט לחייך אל הנהג ולומר שזו לא בעיה שלך ולהמשיך פנימה - חוקית הוא  לא יכול לעשות שום דבר.

זה לא אמור להיות אוטומטית 62?

הטעין לי...

(לסטודנטים תהליך ההטענה טיפה יותר סבוך אאל"ט)

לפני איזה שנתיים בערך קרה המקרה הבא...[מתח]

הבאתי לנהג כסף והוא הטעין לי כרטיסיה.

הכל טוב ויפה.

אני נוסעת לי באוטובוסים חלקם מצליחים לנקב לי וחלקם לא.

מי שלא מצליח רואה שיש לי כרטיסיה ואומר "טוב לא נורא, תעלי".

[זה היה בתקופה ישנה שלא היו שכלולים ברב-קו]

אז אחרי שיצא לי לנסוע כמה פעמים בחינם כי כל נהג אמר לי פשוט לעלות,

הלכתי למשרדים של הרב קו.

סיפרתי להם את סיפורי והם ראו שהנהג שם לי כרטיסיה של איזורי השטחים[אין לי מושג מזה אומר]

ואז הם פשוט החזירו לי את שווי המלא של הכרטיסיה ששילמתי!!

כאילו גם נסעתי מלא בחינם ועם ניקוב וגם החזירו לי את הכסף!

[ההוא ברב-קו ידע שנסעתי ככה והכל..]

10 קילו פחות בחודש או לסיים מסכת עם שטיינלץ או להגיע עם הלשון לעין...

יותר יישומי...

ולשם שינוי אני רצינית

תנסי למצוא יעד שתוכלי לעמוד בו.

אבל זה בדיוק העניין.

לא מרגישה שיש משו

שאני מתמקדת בו

עכשיו במיוחד....כאילו,

יש יעדים,אבל כולם מדי

טכנים והכרחיים,לא באמת בחרתי אותם

אני עושה את הדברים פשוט כי צריך.

ורעיון ליעד שאני רוצה לעמוד בו?

באמת שאין לי שום רעיון שפוי.

הזמן הפנוי היחיד שיש לי הוא בצהריים קצת

בשאר היום אני בקושי נושמת,

אחרי צהריים אני עמוסה,

בבוקר אני בד"כ עובדת...

ועכשיו יש וועדות השמה

ורוב הסיכויים שאני פשוט

בורחת מלהתמודד איתם

לכן אני כאן...

כמו שאמרו פה,

זה לא מה שאני צריכה כרגע...

זאת אומרת,אולי כן אבל לא בשביל זה.

תראי חתונה זה משהו שצריך לנבוע מדחף לנישואין, אי אפשר לצפות ממישהי לצאת לדייטים אם היא בכלל לא מעוניינת בחתן זה דבר שדובר עליו פעמים רבות בלנ"ו ומן הסתם עוד ידברו עליו, אז אם את לא רוצה להתחתן אל תכניסי את עצמך לעולם הכלולות מבעוד מועד כי הדרך אל החופה רצופה בכוונות טובות.

עכשיו תקראי את זה מהר כי עוד רגע יבוא לפה מנעל ויכסח לגמרי את ההודעה הזאת ולא תביני בכלל מה רציתי.

לא אמרתי שאני לא רוצה

להתחתן,רק אמרתי שזה לא קשור לזה,

התחושה הזאת לא תעבור בחתונה.

אני כן רוצה להתחתן,אני רק לא

רוצה לצאת לדיטיים

ובזאת הסתיימו הדיבורים שקשורים

ללנ"ו,אני לא רוצה שינעלו

לי את השרשור

המנהלים לא פה

אני דווקא בעד להפיץ את הפורום שלי בכל מקום!

ואם אפשר ביחד- מה טוב

אם זה מפריע לך שהכל טכני... אז כדאי באמת שתתענייני על המשמעות היותר עמוקה של החיים. ומי כמונו יודע שאפשר למצוא את זה רק בתחומי היהדות...

נסי לחפש אולי בחוגים שמתעסקים קצת בדברים האלו. שאפשר למצוא בהם משהו למלא בו את הנפש.

לא נראה לי שתוכלי למצוא מעשה מסויים שאז תוכלי להגיד 'הנה עכשיו אני עושה עם עצמי משהו'... כנראה שהעומק שלך דורש שימלאו אותו מעט, וזה לא יבוא על ידי מעשים אלא על ידי התעניינות במשהו רציני יותר.

ואולי -וזה רק את יכולה לדעת- בכלל זה משהו ספציפי בחיים שחסר לך.

שתרגישי סיפוק

אין לך סיפוק מימה שאת עושה??

לא נעים בכלל

אולי תכניסי לך משו נוסף: התנדבות בלה בלה..

לדעתי הפתרון זה לצאת מהבית !!! 

לדעתי כדאי לך למצוא לך התנדבות קבועה שעושה לך טוב

זה באמת מחולל פלאים ויעשה לך הרגשה טובה,

שאתה תורמת ושזקוקים לך.

שלא נדבר על זה שאת גם עוזרת מלא לאחרים.

שיהיה ב"הצלחה ואם את רוצה רעיונות להתנדבויות, בשמחה

אני גם רוצה!!

אולי נשכור מכונת זמן?

לק"י

איך אפשר לקנות? (לא מתחייבת לקנות , אבל לא יזיק לשמוע פרטים).

(פתח תקווה, בני ברק) 

אם זה כמות אולי אפשר לשלוח בדואר.

אני אשמח לרעיונות איך לשווק בכמויות גדולות.

נאמר לרשתות מזון שהקופאית שואלת כזה, רוצים לקנות לפני כל סיום קניה. איך עושים את זה?

1. פרסום כמו כאן. רק בעוד מקומות

2. פתיחת דוכנים בקניונים בתיאום עם הנהלת הקניון (אני מאמין שאם זה כך לטובת אנשים מוגבלים. ולא משהו מסודר מדי, הם יוכלו להעלים עין)

3. התקשרות לוועדי עובדים גדולים וקטנים ולהציע את המוצר

4. הצעה לחנויות יצירה למכור את המוצר

לק"י

בפועל, לפעמים הרגש מנצח (בעיקר אם מדובר במשו שמלחיץ אותי, ואז השכל הולך לאיבוד, והרגש אומר לא לעשות ולוותר..).

בד"כ מקווה לעשות לפי מה שהתחושה פנימית אומרת לעשות שזה טוב(שזהו רצון ה')

לצערי לא תמיד מצליח אבל אנחנו בהחלט משתפרים

אבל תענה בלי אבל, תלוי, וכו'. את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא? 

שאלה רטורית כן? רק רציתי להבהיר עד כמה זה לא ייתכן לשאול שאלה כזאת ולצפות לתשובה חד משמעית.

וכן, התשובה שלי היא תלוי בד"כ שכל, אבל לפעמים אני זורם עם הלב. תלוי במצב ובסוג ההחלטה.

סתם..

המילה 'תלוי' היא טאבו?

פשוט כי.... זה... משתנה

ז"א- יש את הבחירות הרות הגורל- שבהן אני מתחבטת יותר ומפעילה את כל המערכות.. (מישו הזכיר חברות?)

ויש את הבחירות היותר פשוטות יומיומיות- שאני מרשה לעצמי יותר לזרום.

קיצר- תלוי!!!

אבל יש גם מקרים בהם אני נסחפת אחרי הרגש ומתעלמת מהשכל...

שנאמר: "והתאוויתם לכם"  (במדבר לד י)

סתם

כמובן שמשתדל שאחרי השכל.

כך צריך להיות - להמליך את השכל על הלב.

הקב"ה ברא ונתן לנו שכל בדיוק בשביל השיקול וההחלטה.

אם כל האפשרויות טובות מבחינת השכל -

נותן ללב להכריע...

"...כי חידוש השכל היא חידוש הנשמה, כי השכל הוא הנשמה...

נמצא שהנשמה היא מחיה את הגוף, והיא בעצמה השכל, כמו

שכתוב: 'החכמה תחיה' וכו'".

(רבינו, ליקו"מ קמא תורה לה)

הלב מציף את הרעיונות (הוא משתוקק למשהו וממילא הוא עולה),

והשכל בוחן אותם, את נכונותם וכדאיותם ושייכותם.

בלי המוטיבציה הראשונית, ובכלל הזדהות של הלב -

החלטות השכל לא תוכלנה לצאת אל הפועל...

וכשהשכל מגיע ל"תיקו" בהתלבטות - הלב שוב נכנס לתמונה ומכריע.

אחרי מה שנכון לאותו הרגע. בהחלט דורש התעמקות ומבט חודר לפנימיות

והרבה הרבה סיעתא דשמיא

שילוב

הלב אומר את שלו

ואז השכל מחליט אם יש סיבות למה לחכות, לבחון את ההרגשה הזו- אולי לברר עוד כדי לדעת יותר ולהרגיש אחרת לגבי זה

אהבתי את החרוז ואת הרעיון שהוא מביע

על פי החלטת האקדמיה (במלרע) ללשון עברית

<צצצצ>

 על ראשי. איך העזתי לדבר כך??? |מכה על חטא|

דברים שמצריכים חישוב שכלי ע"מ שיהיו טובים לטווח הארוך- רק שכל. אפילו שזה קשה.

דברים שזה לא קריטי- אז יש לי תחושות בטן, ורגש, וגם שם השכל עוזר, הם משתדלים לחיות בהרמוניה.

ובכלל עם שאלות מורכבות וסבוכות מומלץ בחום להתייעץ עם רב שמבין בעינני הנפש שמרגישים קשר אליו...

גמו שהר' עוזי אמר פעם לנו-אתם יודעות כמה הרגש הפכפך?וכמה הוא משתנה?כשבנות ניסו לטעון שצריך ללכת רק פלי כוחות הנפש שהקב"ה נתן לנו0רק שכל,או רק רגש..)

לבנות-רבנית..

ואיפה בירושלים?

אם אתה בעניין עקרונית שלח לי מסר"ש לאישי ותגיד את העדפתך.

לכל מי שמעוניין עקרונית להגיע!!! 

גם אם יש פרט מסויים שמקשה עליכם...

נא למסר"ש אליי, כך שאוכל לקחת בחשבון את מה שנוח לכם...

אם לכולם יהיה יותר נוח בצורה מסויימת, חבל שלא אדע מזה

ומי שלא מתכנן להגיע שלא יכתוב.

מה הבעיה? 

התגעגענו

בס"ד

אתם מאמינים שיום חמישי הגיע?

אלוקים אדירים ישנתי

בארבע לפנות בוקר

איזה לא נעים....

אם אתם רוצים לדבר באישי אתם יכולים לשפוך לספר מי אתם ומה אתם...

אם לא אל תדברו באישי בכלל..

ואני לא מבין ממה יש להיזהר אם אתה לא נפגש עם הבנאדם? מה אתם מפחדים שיבואו אליכם לבית?

מה יעשו?

קרה גם לי כמה פעמים

אני טורח לציין במפורש שלא יעבירו את זה הלאה

ולצערי יש כמה שפשוט לא מתייחסים וכן מעבירים

עצוב

אבל זה לאו דווקא כאן

זה בכל מקרה

צריך לדעת טוב טוב למי אתה מספר מה

אתם יודעים משהו? לפעמים אנשים לא עושים זאת כדי להרע.
אני מבינה את הכאב, אולי אפילו תחושת בגידה, אבל נסו לדון לכף זכות
אולי סיפרו כדי לעשות טוב? אולי זה לא היה סתם כדי לרכל?

אתה מצפה שהוא ישמור את זה לעצמו וגם אם רוצים לעזור אפשר לשאול אם זה בסדר להעביר הלאה.

דברים כאלה יוצרים חוסר אמון וזה נורא חבל, אני לא כועס על אותו/ה אחד/ת אבל זה ממש לא נעים וזה מכניס למצבים לא נעימים, וצריך לדעת להבא לשמור על הלשון, גם עם הכוונות טובות, וברור לי שהכוונות היו טובות.

אלא אם כן ממש מדובר במקרה של פיקוח נפש.

ובעניין האמון ולסמוך על הבחור/ה

אמון זה דבר שנבנה

ואחרי דבר כזה צריך לבנות אותו מחדש

זה קשה,

אבל זה אפשרי ודורש רצון דו צדדי בבנית האמון הזה.

אני רק חושב שאין מקום לדברים כאלה גם אם הכוונה טובה.

אין לאף אחד רשות להעביר שיחה פרטית הלאה.

נתתי בך אמון? תשמרי עליו!

ברגע שאדם מפר אמון ולא משנה מה הכוונה, פעם הבאה לא יסמכו עליו!

על מה ועל מי מדובר.

בתור חתן בשבת שבע ברכות.

זה די תפקיד שולי,

רק להיות בסעודה,

וקטע קטן של איזה שני משפטים עם אישתו.

(נראה שכל השאר כבר ישנים...)

ברוכה השבה

זה מהנעלולים...נוסטלגיה.

ושוב אתם חוטאים בזמן מה יהיה??

למה לאחר שעה ודקה?

חטאיכם!!

סרט? אנגלית? עברית? כתוביות? מצחיק? עצוב? סתם משהו חמוד להעביר את הזמן? או אולי הופעה מקסימה של אדל שחפרתי איתה היום?...

בינתיים אני רוצה טום וג'רי

תכתבי בחיפוש 'סרט' או 'סרט מלא' ויש שם הרבה תוצאות נחמדות.

אני מסוגלת לכלות לילות שלמים רק על פרסומות 

הדברים הרגילים, השופכים מצחוק

בתנאי שלא יכעסו עלי הרימונים....

אבל אני לא יודע מה רימון חוסם ומה לא