ל"התרפסות"?... הרי אתה לא מסכים עם מה שאמר, בדיוק כמוני.
אלא שאתה מחיל - דומני לא לראשונה - "נוגדנים" שיש לך מקודם לגישות מסויימות, מתוך הנחה שאתה "מבין" מה עומד מאחורי הדברים.
האמת, לא ראוי להגיב על כך - כי הנה אתה רואה שצורת הביטוי עוברת גם לכאן: "התרפסות.. מעוררת גיחוך"...
ובכל זאת, לגופו של ענין: אפשר לחלוק על הגישה, אך אין כאן ענין של "התרפסות". אני באמת סבור שאחרי שזכינו אחרי 2000 שנה לשלטון בארץ, אז יש לשמוח בזה, ולכבד במידת האפשר את מי שנשלח ע"י הציבור לכך, גם אם מבקרים מאד את דעתו ופעולתו בדברים מסויימים, מלבד מה שהוא עושה גם דברים טובים. ואני באמת סבור שכאשר אומרים "סמרטוט", חלילה, על רה"מ, זה מבזה את כולנו. מה היינו אומרים אם גוי היה אומר: רה"מ שלכם סמרטוט? היינו מרגישים ביזיון גם לעצמנו. ו"ביטויים" יכולים להחמיר מציאות. כלומר: כשאומרים כך הרבה - זה גם מחליש, "מעודד" בדיוק את התופעות שאנו מתקוממים נגדן.
אין לכך כל קשר ל"התרפסות". התרפסות זו חנופה בלתי מוצדקת, מתוך חיפוש פסיכולוגי של מישהו ש"ישלוט" עליך...
דומני שגם מבחינה הלכתית, זה לא פשוט לבזות אישית (לא גינוי מעשים) מי שעומד בראש הממשלה (יש נצי"ב כזה), וכן שמעתי ממרן הרצי"ה זצ"ל.
נכון שלפעמים זה מאד קשה. לא לפני זמן רב היה ראש ממשלה שעשה מעשה רשעות בלתי נסבל ושילם על כך ביוקר...
אינני חושב שזה המצב היום. גם ראש ממשלה מותר לדון לכף זכות. אינני יודע אם כל אחד כאן היה עומד בכל הלחצים הבינלאומיים וכד' שהוא עומד בהם. ולכן, על אף שאני באמת חושב שאדרבה, כל ה"תרגילים" רק מולידים לחצים נוספים - אני לא חושב שביטויים מבזים ומזלזלים מתקנים משהו ומועילים במשהו.
וממילא, גם כבן אדם - אם זה לא מועיל - אז מה ההיתר? אפשר להגיד שאוזלת היד הזאת היא נוראה ואיומה. שיש כאן חוסר תחשוה מספקת של אחינו בדרום וכו' וכו'. ה"סמרטוטיות" לא מוסיפה מאומה, עם אמוני בכנות צערו של מי שאמר כאן את הביטוי.
לגבי שאלתך איך הייתי מתבטא כלפי מישהו שאומר משהו בענין "ביקורת המקרא" (ואינני מקבל את ההגדרה, "נושא השנוי במחלוקת". אפשר להגיד זאת על כל דבר. בעיני ז הביזיון התורה נטו). קודם כל, זה לא אותו דבר: הוא לא מייצג את שלטון ישראל על הארץ. דבר שני: יש להניח שהייתי מבקר בחריפות את דבריו, אך לא קורא לו אישית "סמרטוט". מה התועלת בכך?