עבר עריכה על ידי אריאל יוסף בתאריך י"ד אלול תשע"ב 23:38
>>לא מוגה<<
(מצאתי ברשת,
ואין לי כאן את הספר להשוות למקור)
"ואדע נאמנה שכל תקות ישוב א"י,
וכל תקות הצמחת קרן ישועה לישראל מציון,
תלויה היא בנקודה אדירה זאת,
שיאספו אלינו כחות טובים,
לעסוק בבנין הרוחני והחמרי של ארץ ישראל,
...
וכל מי שנקודת יראת שמים אמיתית בוערת בלבבו,
לא יוכל להיות שיתעלם מלבא לעזרת ד' ועמו.
אל נא נאחר את המועד,
אל נא נתן את הרומסים לרמוס כל היונקים,
שרשי צמח-ד' העולים על אדמת הקודש
...
הננו נקראים לעבוד כן בארץ ישראל עתה בימינו.
אם נעזוב את שעת הכשר, של התחלת התפתחות הישוב,
והחלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה
יבאו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבא"י,
והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים,
באין זכר לקדושת ישראל באמת,
המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת
בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה,
המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ
במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי,
העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת,
ולסוף ג"כ לשנאת ישראל וארץ ישראל,
כאשר כבר נוכחנו ע"פ הנסיון, -
היד הטמאה הזאת תתגבר,
אז אין די באר גודל האסון.
אבל בד' בטחתי, שלא יתן למוט רגלנו,
וכל חרד לדבר ד',
וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו,
יעמד על דגלנו,
ונתחיל ליסד בציון פינת יקרת,
ולהחיות את הישוב החדש,
על בסיס טהרת האמונה,
המחוברת עם ששון החיים
ודרישת משאלותיהם הצודקות,
והי' ד' עמנו, לקומם הריסות עמנו לדור דורים."
לעיון נוסף:
/Articles/Article.aspx/10487