פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 2218)

בעזהי"ת.

רעיונות לדברים לשים בפנים?

את יכולה לעשות משימות נוסטלגיות... (משו בסגנון 10 מקומות שהיינו בהם/שעשינו בהם/וכו'...)

את יכולה לשים הפתעות שהם סוג של אוכל (חמצוצים נשמרים נהדר בחבילה עוברת!)

את יכולה לשים תמונות...

וכמובן מכתבים (:

בעזהי"ת.

ותמונות זה לא רלוונטי, וכנ"ל מכתבים..

אה, הוא אח שלי אבל שמרתי לבוא העת

גם אחי התאום חייל (:

כל הפורום הזה בל"חי בהכחשה!

---למה שלא תכתבי מכתבים לאח שלך?

לא משהו חופר, אלא את יודעת, משו בסגנון: מה עבר עלייך היום, וכו'.

---לגבי משימות:

10 מקומות שהיינו שם עם המשפחה. 10 דברים שעשינו ביחד. וכו'. (אין לכם הווי משפחה מקורית? חייבים להתחתן בשביל להתחיל לעשות דברים?.....)

---חמצוצים: כל סוג של חמצוצים? כי אישית דיברתי על המיוחדים האלה, הבננה/דובדבן/חביתה/לב וכו'.

למה לא? זה תמיד משמח להיזכר מאיפה באת!

שאם מקבלים משהו, מכבדים את כל החבר'ה.

כך שאם את עושה, תעשי בעין יפה.

שגם שלאחר שהוא יכבד את החבר'ה 

ישאר לו מספיק בכדי להתענג לבד.

בעזהי"ת.

זה עניין של נחמדות ושל אנושיות..

וברור שאם מביאים- אז בסטוקים ספרדייה בנשמה

ואפיה של לחם ביתי.

לא חושבת שיש מישהו שלא היה שמח בכך

או: במידה והוא בסגנון הזה:

ראיתי- די ממזמן, ב"דברי שיר" קלפים

ובכל אחד מהם- תובנה או עיצה ממשנתו של רבי נחמן

הנקראים: "עלי דרך".

מקסים!

ומאוד משמח לרגעים כאלה או אחרים

הנה ראי כאן:

http://www.dshir.co.il/index.php?Subject=Product-316-1676

הייתי אומר להדפיס איזה חולצה עם מסר חמוד ומושקע ואישי (יש הדפסת חולצות ליחידים).

משהו שהוא יילך לישון איתו כל יום...

(בלי להיכנס לעובי הקורה בגדרי "ביתי" - אני מעלה רעיון שעבר לי בראש )

אולי עוגיות עם פתקים בפנים..

בעזהי"ת.

הוא לא עם ביינישים, אז כל הקטע התורני- נטו עליו..

ועוגיות מזל זה גם רעיון, נראה מה אשים בפנים..

סליחות יש עד כיפור, ואח"כ זה כבר לא שימושי..

שיהיה ספרון סליחות בבית הכנסת הכל בסיס/מוצב

זה ישמע קצת מוזר. אבל זה לדעתי מה שהוא צריך-

את רושמת?

אני מציע שתקחי ארגז (50X30 ס"מ) ותמלאי בו שלל תופינים מגדנות ומיני תרגימות לרוב... חיילים מתים על זה! עדיף דברים מתוקים (משום מה זה עושה מצב רוח טוב...)

הא, וכמובן תוסיפי מכתב אישי בו את מזכירה את הערכה שלכם לתפקיד אותו הוא מבצע, חשוב לציין את הגאווה שהוא מסב לך ואת הגעגועים אליו...

ב"הצלחה!

דבר ראשון: הרבה אוכל - שיספיק גם לכל החבר'ה.

אפשר כריות עם חלב (גם עמיד) ועם חד"פ לפינוק מושלם.

או עוגה מושקעת חתוכה בתוך קופסה קשיחה שלא תימעך.

תבדקי אם הוא צריך סבון/שמפו או מגבת נקייה

שוקולדים זה אף פעם לא מזיק

וכמובן מכתב מרגש  (אולי מכמה אנשים) 

עם קצת יצירתיות אפשר ממש להתפרע...

הצהריים עוברים להם (ברבים!!) לאאאאאט....

בעוד הבוקר נעלם ואיננו תוך רגע,

והערב נגמר עוד לפני שמספיקים לפהק!

אבל טעות אחת לך, אדון קיש- זה לא באותה שעה...

רק במרחק של 12 שעות (7 בבוקר, 7 בערב) וכו'...

שנאמר: "ההווה - כהרף עין!"

1:0

קווים 310, 320, 330 מירושלים לקריית ספר. יורדים בצומת לפיד. ( לא בטוחה שכל הקווים עוצרים שם, תבררי בסופרבוס) משם ברגל, טרמפים או לא יודעת.. זה מרחק די גדול, אבל אין שם תחבורה ציבורית פנימית.

יש אפשרות לנסוע עד צומת שילת ואז אפשר גם 110. משם טרמפים.

נסיעה טובה!

בעזהי"ת.

הקווים של סופרבוס יותר זולים, בכללי..

בעזהי"ת.

מאמינה שגם עד צומת שילת יש הבדלים..

בעזהי"ת

וחזרה, למודיעין.

של קונקס.

כמו שאמרו- אבל את הקווים של סופרבוס, 310-320-330-340- עדיף לך אותם, ותמשיכי איתם עד לפיד, זה היישוב שצמוד לכפר האורנים ומשם זה כבר 10 דק' הליכה ברגל..

?

והיום נתקלתי בכמה מהם. רציתי לתת להם כמה
אבל  אני אוותר על התענוג בינתיים

נחמד לרואותך כאן^^

ממני...

קופץ לבקר..

לק"י

אם עדיין נוזל לך דם, אל תטה את הראש אחורה כדי שזה יפסיק.

כמדומני, שצריך ללחוץ על העצם שבחלק העליון של האף..

בהצלחה!

תודה בכל אופן...

תגידי , איך זה שאי אפשר להגיב פה ב"אנונימי"?

ופתאום חשבתי, למה לא לשבח אותי באנונימי ?

בס"ד ובהשתדלותי

בלי סיבה ניראית לעין..... |מהורהרת|

אבל טוב לשמוע שזה נגמר. אני לא יכולה לתאר לעצמי נזילה מסיבית כזאת....  (<----- התוית של הסמיילי הזה היא 'מבולבל', כך גם התוית של הסמיילי הזה: . לא מגיעות להם תויות שונות....?! - סתם מחשבה שצצה פתאום....)

איחלתי לילה טוב בשרשור השני, אז אני פטור כעת....... טוב! לילה טוב!

לתקוע באף משהו סופג.........איזה מטלית או תחבושת או פד גזה מגולגל העיקר שכאילו יחסום לך את הנחיר

כן! עכשיו!! לא שטפת קודם שטוף הרגע!!!

ו"...יעוווופו השכנים...

      ישר לעננים... "

                                   (בן דודי, שם, שם)

צדיקה, הבנת איזו אמא לא להיות? תרשי לבן שלך ללכת לצבא, ואל תאמרי לו לשטוף כלים בשעות הזויות כאלה...

ולא בא לי לישון....

חוזר מחתונה מעצבנת של בנדוד

(האוכל המוזיקה והפליקרים היו סבבה,

מה לעזאזל קשה להביא איזה בקבוק של משהו לשתות??

וזה לא שחסר להם כסף

לפחת היה בירה)

לילה טוב חביבים וחביבות!

בס"ד ובהשתדלותי

עשית סקר ולא נמצאו בנים....? XD

לילה טוב שיהיה לך בכל מקרה

כעת נותרה רק בת... אבל אין לדבר סוף- אז:

לילה טוב! נשות הליל הנוגות,

לילה טוב! נערי הירח,

לילה טוב

בס"ד ובהשתדלותי

אפשר כבר להתחיל להגיד בוקר טוב אפילו.......

כל איזה חצי שעה העירו אותנו לשטויות

בעיקר נעלים שאני מכירה את האיכות ואם הן נוחות לי- משמע יש לי כבר זוג כזה בבית...

(אולסטר, בירקנשטוק וכאלה...)

אם יש טבע למכירה באינטרנט, אולי אקנה!!

יכול להיות שהנעל תהיה יקרה.. אבל טובה.

מבין?

אני גם מסוגלת ללכת למדוד דגם בחנות ולהזמין באינטרנט כי זה יותר זול

ניו באלנס, סקוני, נייק, דיאדורה, אדידס, אלה מותגים

אבל לא יודע מי קונה את זה

אני מדבר על נעלי נשים כמו מה שהעלתי פה פעם.

לדג: 

אבל זו רק דוגמא לסוג נעליים

(חוץ מזה שגיסתי רוצה לקנות ) 

אבל זה בעיקר בגלל שהמידה שלי ממש בעייתית (לפעמים 42, לפעמים 41, לפעמים 43, לפעמים אפילו 40!)

בכל מקרה הנעל נראית שונה על הרגל...

בקושי בחנות

אני קונה נעליים מהאינטרנט...

(מודד את המידה הרצויה באותו הדגם אצל חבר או בחנות)

אצל בנים לרוב זה מותג או דגם ספציפי.

חוץ מזה שאני חושב על מכירה של נעלי נשים לפרטיים

לק"י

אלא אם כן, מדובר בקניה של נעל זהה לנעל שיש לי (ואז אני כבר יודעת את המידה).

אבל היתה מחשבה לקנות אחרי שראיתי משהו ספציפי אצל מישהי.

טוב מראה עיניים

וטוב ממנו מרגש הרגליים

כל דבר שצריך להרגיש אותו כדי להבין מה קונים- לוקחים מחנות

אין ספק שאת אוהבת את אחותך

ורוצה הכי טוב בשבילה

בסיטואציה שלך יש הרבה כיוונים- שצריך לדעת להפריד כדי להתנווט ביניהם

הכל כיוון אני אנסה לומר קצת את דעתי... כמובן אחרים יחלקו עלי

*היחס שלך לאחותך (בעבר בהוה ובעתיד)

בעבר- יש דברים שכל אדם שומר לעצמו.

בספר שהרב סבתו מראיין את הרב כטנשטיין- יש קטע שהוא שואל אותו על היחס שלו לאלוקים- והרב עונה שהוא לא מסכים לענות על השאלה הזו! היחס של אדם לאלוקים זה הדבר הכי אישי ואינטימי שיש לאדם.

לכן לא פלא שלא ידעת ממה שקורה לאחותך

יש גם מרכיב חברתי- כמו שהיא כתבה במכתב שלה- החופש של אדם לבטא באמת את מה שעובר עליו, לא להיות חייב להתחפש ולהציג לפי השבלונות של "מה החברה והמשפחה רוצים ממני כדי להיות מוצלחת"

אז אחותך שחקנית די טובה

ויש להעריך אותה על זה- כמה שהיא התאמצה כדי לא לפגוע ביקרים לה.

אני אל מסכימה עם ההרהורים של "אולי הייתי צריכה ל..." לא כל דבר את כאחות צריכה, ואם היא היתה רוצה- היא הייתה באה לדבר איתך... אין לך מה לאכול את הלב!

בהווה ובעתיד-

את אוהבת את אחותך

תכבדי אותה

אמנם יהיה לך קשה לראות אותה חיה באורח חיים שונה, מוטעה לדעתך (ולדעתי...), אבל זו הבחירה שלה-

וזה עושה אותה מאושרת.

ומאפשר לה חיבור אמיתי לדברים הטובים והנכונים שהיא באמת רוצה בהם. לחיות ולעשות טוב מבחירה ולא מכפיה.

(אולי יש מצב שהיא תשוב מבחירה יום אחד- אבל אל תבני עם זה... רק תתפללי על זה בשקט)

היא אחותך

לכן תשמרי איתה עם קשר חם- תבקרי אותה, תצאי איתה לגלידה, תקשקשי איתה עד 100 בלילה.... תתשתפי אותה בחיים הדוסים שלך ותקשיבי לחוויות מהחיים החילוניים שלה- כשיתוף בלי ביקורת של שתיכן...

*היחס של אחותך להורים שלך

זה בעיה שלה למעשה -ובעיה של ההורים...

לא עניינך, לא בעיה שלך

אם ההורים אומרים לך משוהא- תהנהני ותהמהמי... (אל תסכימי להיות הכותל שלהם, או שהם יגררו אותך בתור "צד במריבה"

אם אחותך אומרת לך משהוא - תהנהני ותהמהמי.... (ותקשיבי לה, ואל תחזקי את מה שהיא אומרת! להך- תזכירי לה שההורים אוהבים אותה סה"כ, שהיא יקרה להם)

*היחס שלך ושל אחיך להורים של על רקע אחותך

נראה שאחיך ואת מפתחים יחס שונה לנושא..

שוב- אחותך זה לא בעיה שלך! אין סיבה שזה יעמוד בתוך הקשר עם ההורים שלך

גם בתור נושא לשיחה, או נושא לניחומים (שאמא שלך תקבל חיזוק או מקום לקטר משכנה וחברה- לא מהבת שלה... )

גם בקטע של החופש שלך לעשות מה שאת רוצה באמת בחיים- זה שהיא "אכזבה את כל המשפחה" לא אומר שאת חייבת להיות דוקטור וללדת 100 ילדים כדי לשמח אותם... (סליחה, להיות מורה..) (טוב, הגזמתי- אבל הבנת...)

*היחס שלך לאחיך (על הרקע היחס שלו ושלך להורים על רקע אחותך...)

מותר לו להיות שונה ממך

אין דבר כזה "אתם הילדים אומרים ש..."

כדאי לך לעשות דיון שקט ואמיתי עם אחיך על מה הוא חושב מרגיש רוצה וכו' ומה הוא מנסה להשיג במריבה שלו עם ההורים  (לתת גיבוי לאחותו? לתת גיבוי ללגיטימיות למהלך משלו?), ומה הוא היה רוצה שאת תגיבי לנוכח היחס שלו

בקיצור- דברי איתו

והוא אח שלך בלי קשר לחיים של אחותך

*היחס שלך להורים שלך על רקע החיים של עצמך

זה חשוב!

אבל זה נכון לכל ילד וילדה בכל גיל בכל שלב....

ככה שאני אפסיק לחפור  כאן

בעז"ה יהיה מה שיהיה- וזה הטוב ביותר מאת השם.

אין כ"כ מה להוסיף על מה שכתבה הצדיקה, 

אז אני שולחת לך חיבוק,

ורק תכניסי לך לראש חזק חזק שזה החיים של אחותך, עם הבחירות שלה, וכל המשמעות המתלווה לזה,

ועם כל הכאב את לא יכולה לקחת את זה עלייך, גם לא את כל מה שמתלווה (היחסים עם הורים והמשפחה ועוד)

וגם לא נראה לי שאם היית מקשיבה לה יותר או שמה לב מה עובר עליה זה היה שונה.

אז שיהיה רק טוב לך ולה, ובקלות לכולם,

וברוכה הבאה לפורום,

(הגעת למקום טוב, זה פורום מדהים!!)

ואם זאת לא היא אז אני מכירה סיפור דומה לזה שתי טיפות מים מהזויית של הבת שעזבה.

אני יתחיל עם הערה מקדימה כי את לא מכירה אותי מאחר ואת חדשה.

אני גם דתלשית.

אני כמו אחותך הבנתי גם בשלב של השירות לאומי שאני ואלוהים זה לא ביחד.

שאני לא מרגישה אותו.. שמבחינתי הוא פשוט לא קיים וגם אם יתנו לי את כל ההסברים הכי שכלים שיש ברגש הוא לא שם.

ואז הבנתי שאם אני נשארת בעולם הדתי שלי - אני כל החיים יחייה בשקר כלפי עצמי.

ואז התחלתי לאט אט להפסיק לעשות כל מיני דברים עד שהמשפחה התחילה לשאול ובסוף אמרתי להם שאני לא מאמינה ולא רואה את עצמי דתיה ולא הולכת לשמור שום דבר.

אני זוכרת את השוק בעיינים של אמא שלי- את המבט המרחם והלא מבין.. וזה קשה.. אמא שתמיד הבינה אותי עכשיו לא מצליחה להבין אותי..

ואני לעומת אחותך עדיין בקשר עם המשפחה שלי חייה בבית..

ואני יכולה להבין את אחותך שיצאה מהבית. כי גם אם הבית שלך יהיה הכי מקבל בעולם היא לא תוכל להיות היא. היא עדיין תצטרך לשמור שבת או לאכול כשר ולא בטוח שהיא רוצה את זה עכשיו.

מה שכן, בטוח קשה לה הניתוק הזה לא פחות ממכם.

צריך למצוא את הדרך להחזיר אותו .

בדברים שהם לא בתחום הדתי.

כמו לצאת איתה לכוס קפה או לסרט או סתם להיפגש.

אבל נגיד עם תדרשי ממנה לבוא לשבת לא בטוח שהיא תעשה את זה.

אני ממש אשמח לדבר איתך על זה פה או באישי.

בהצלחה ממש

קודם כל, בת כמה היא?

לא צריך להלחץ מזה שבנאדם מחפש דרך חיים אחרת, אני דווקא חושבת שחייבים לצאת ולהכיר עוד עולמות (חילונים, דתיים, חרדים, חסידים...) לפני שאדם מחליט במה הוא יבחר לחיות ובמה לגדל את הילדים שלו.

אז כרגע לשלב הזה של החיים שלה היא יותר מתחברת לעולם החילוני, זה בסדר גמור. אם היא הולכת לעבוד בקיבוץ זה אפילו עוד יותר טוב.

יש לאנשים את הסטיגמה שאדם שבודק את העולם החילוני הולך למועדונים, משתכר, מתנסה, זה לא חייב להיות נכון, ברוב המקרים זה באמת לא נכון.
אני חושבת שהמשפחה שלך התחרפנה בגלל הסטיגמה הזאת.

קיצור, זה שאחותך מחפשת כיוון חדש לא אומר שזאת לא אותה אחת שרבת איתה כשגילית שהיא לבשה לך את החצאית כשלא היית בבית, אותה אחת שחפרה לך שעות על הנושא הכי לא מעניין בעולם ואותה אחת שתהיה דודה לילדים שלך ואת לשלה.

דברי איתה על דברים שגם לא קשורים להחלטה שלה ותראי שהיא לא באמת עשתה שינוי ענקי, היא עדיין אותה אחת.

היא לא מתכוונת לשמור מצוות... זה לא חשוב כלום בעינייך?

למה זה בסדר גמור? לכל הרוחות...

תקראי את החתימה שלי ממש כאן למטה

שובי, לצערי נדמה שאחותך על עולמה העשיר והעמוק לא זכתה לבר פלוגתא. 

למציאות שבה היא יכלה לצאת אל הפועל, להוציא את עולמה, לחיות אותה. זה קורה הרבה, בכל משפחה ויישוב. אצל בוגרי ישיבות ובעלי משפחות. זה סימן של חיים, של פריצת החיים החוצה. 

אבל מכיוון שנדמה שהיא לא הולכת במכתבה נגד המהות הדתית - אלא פשוט נגד אורח החיים של הציבור הדתי לאומי שהיא גדלה בו. אני צופה שהיא עוד תחזור לאורח חיים דתי.

הדרך הנכונה לפעול היא בלי צעקות, ובלי מריבות. זה בסדר שההורים יתאכזבו מההתנהגות שלה, אבל זה המקסימום שמותר להם. טוב תעשו, המשפחה, החברים והסביבה ותטפחו ותשמרו על יחסי אהבה וקרבה, ואל תתעסקו אפילו בזווית הדתית. היא לא קיבלה החלטה אלא נמצאת במסע, באמצע תהליך, ואני מאמין שהסוף יהיה טוב, הרבה יותר טוב מאשר לפני המסע. 

מההיכרות שלי עם מצבים דומים. היא לא עושה את זה מתוך התנגדות לדת. היא עושה את זה מתוך השתחררות מהכפייה של הסביבה עליה. ואולי נפשה זועקת לחופש וטבעיות, למרחבים מרחבים. תני לה לצאת לגלות ולטפח את הגשמיות והטבעיות, ותני לה את היציבות והאהבה שהיא צריכה במסע ודעי בליבך שהיא עוד תחזור.

רות דיברה כאן על בעיות עם הדת. אני לא חושב שזה המקרה. אני חושב שהיא לא פחות דתיה מצד "הראש והלב", אבל כרגע הטבעיות דורשת שחרור מכבלי הכפייה של המעשה.  

אחותך היא בחורה אמיצה, היא עברה את הקווים, והיא צריכה את כל התמיכה ואהבה שהיא יכולה לקבל.

העילוי מגריווה היה מזכיר שיש כלובים גשמיים ויש כלובים רוחניים שסוגרים על היהודי המאמין, והיה מאריך כמה רצה להתשחרר מהם ולהוציא לפועל את המוטבע בנפשו פנימה. 

כולם כבר כתבו דברים חכמים..אז אני לא אוסיף..

מתפללת שזה יעבור ויגמר מהר!! ומה שלא יהיה- שיהיה לטובה!!

אוסיף רק ש:

לזכור תמיד שהיא אחותך-לא-משנה-מה.

האחווה שבינכן לא סתם נוצרה, ודווקא זה מה שיכול לסלול את הדרך שלה חזרה, בע"ה....

כתוב גרוע!

בנדא, אל תשים את זה כך בעבודה שלך

ולא מוקצנת.

ככה שאת זה אני לא מכירה בכלל....

צריכה לחקור המון כדי להבין

תכלס הוא אומר לאכול קמח 70% ולא קמח 100%

לא אינג'רה ובצק מאוד חמוץ דומה

אפוי- ולא סופגניות ושאר טיגונים

ולא קמח לבן לגמרי- סולת- כי קשה לעכל אותו...

עדיין מחכים...

על זה שלא אמרתי להם כלום לפני שביטלתי את המעמד הבייני"ש...

ועל זה שהיא לא תוכל לעמוד בשלוש שנים של מתח כזה...

בקיצור ... בכיות...

אולי היא מרחמת על השידוך של האחיות?

וזה באמת שיקול לא פשוט...

טכנית תמיד אפשר למרוח אותם.

אבל חבל שאתה תמרח סתם בישיבה

בסך הכל היא אוהבת אותך!היא אמא שלך!!

קשה להורים לראות שהילד לא הולך לפי העתיד שהם תיכננו לו...

יקח זמן...בהצלחה!

סתם נו,גם לי היה בא להשמע חכמה

מוטי,יקירינו.

שיהיה טוב ובקרוב (חרוז)

_________________________

^^^זה בשביל האמן המטוררף שלך!!

למה לבטל את המעמד של ביני"ש?

תתחיל שנה ו4 ותראה איך ילך לך.....עשית טעות שאתה הולך ממש להתחרט עליה

אני כבר 4 שנים בישיבה, והחלטתי לעזוב אז... מהבעייהש'ך?

רק תאלץ לעבוד קשה להוכיח את זה

תיהיה שלם עם ההחלטה שלך!! ההורים שלך ישלימו איתה גם...

מה עדיף שתעביר את החיים והזמן בישיבה חסר מעש וסיפוק??

שאתה מתכוון להורים... כן, הם רוצים אבל פתרונות אחרים...

שאעבוד וכו'

היא לא חלמה שיהיה לה בן בקרב, היא לא חונכה אי פעם לכך שהיא תצטרך לסבול דאגה כזאת אז אל תתחילו בביקורות)

והיא צודקת לגמרי בזה שלא שיתפתי, פתאום היא מגלה את הפקס...

זה לא שקשה לה לעכל את הדרך ה"שונה" שבה בחרתי, חחח,

אז תוכל להתחיל לפתור את זה..

ותמצא חברות לבכות להן... והן תעזורנה לה להתרגל...

זה שהיא בוכה זה כבר חצי פיתרון

(מה שאתה בתור גבר- לא מסוגל להבין!)

אולי שתתחלף עם מישו שמנסה לדחוף את הבן שלו ללכת לצבא, במקום לשבת בבית (אני פשוט מכירה מישו כזה מקרוב..)?!

מנסים לשחד... מה שתמיד ביקשתי...

אבל נדמה שהדרך ברורה לך. 

אל תאבד את הרוח ועם הזמן והמעשה הם יתרגלו ויגלו שזה לא כזה נורא.

באופן טבעי תסנן כל סוג של סכנה או סבל, מבחינת ההורים אתה יותר מוגן מהם, והתנאים מעולים.  

חשבת לאן להתגייס? תוכניות שח"ר או נחל חרדי יעניקו לך יותר, וירגיעו אותם. 

לשיר "אגהץ לך מדים"..

בא נראה: זה יהרוס לאחותי סמינר, שידוכים, (זה גם לאחים שלי)

ההורים שלי ימותו מבושה... אז... מה בעצם ברור?

אני מתחיל לחשוב שהאומץ האמיתי יהיה לוותר על זה... (מצד שני יכול להיות שזה בדיוק מה שאני צריך לחיים... אז כלום לא פשוט)

(מוזר שאף אחד כאן לא חשב על צד כזה בייעוץ...)

כל החלטה אישית דורשת אומץ. זה מה שמבחין בין החלטות של עדר חברתי, להחלטות שלנו. 

עשית מעשה, אני משער שהיו לך סיבות טובות לעשות את זה. ספקות של אחר מעשה מאפיינים את כולם, אבל צריכים להתעקש ולהמשיך הלאה. לכל דבר יש מחיר, ומחיר כבד לפעמים, ואתה החלטת שהמעשה גדול מהמחיר.

אתה יכול להתנחם בעובדה שאינך הראשון. רבים האנשים עם רקע דומה שהתגייסו, והדבר משנה את הצורה שבה המגזר רואה את זה. מההיכרות, הסטטוס מתחיל להשתנות. 

בנוסף, אתה לא אחראי לכל השלכה והשלכה שאולי תצא מזה. אתה צריך לעשות מה שנראה לך כנכון, ולא לפחד מהמלעיזים והספקות. בסופו של יום, אין טעויות, ומי יודע מה העתיד צופן. אתה תעשה את ההשתדלות שלך, והתוצאות בידי שמיים.

יש לי חבר שהלך ללמוד מדעי המדינה. הבהרתי לו שהוא מבזבז את עצמו, ולא יקבל כלום, וכל טענה יהודית אחרת שאתם רק יכולים לדמיין. לאחרונה עמדתי בחתונה שלו, שאת הכלה הוא פגש באחד הקורסים. 

מה לנו ולמגידי עתידות. משתדלים, ועושים מה שנראה לנו נכון, והכול בידי שמים.    

אבל האמת היא שלא שקלתי מספיק את עניין הנזק התדמיתי למשפחה לפני שביטלתי מעמד...

אני לא אומר שאני לא צריל לעשות, אני מסתפק.

לק"י

אני שואלת ברצינות.

לו אמא שלי היתה רוצה בשידוך דת"לי או חרדל"י לאחותי... ניחא,

אבל היא "אנטי ציונית" (עם חמש עשרה אלף תשע מאות תשעים ותשע מרכאות) ולכן לא סביר שזה יועיל בשום צורה...

במצב של כל הבלאגן היום עם חוק טל ועם זה שלא תוכל להוכיח אף פעם שזה היה בטעות, יש בכלל דרך לחזור אחורה?

ד"א על לטוס לחו"ל במצב הזה אתה יכול לשכוח(מה שאני יודע לפחות..)

רק שתדע שאני מעריץ שלך..

באמת לחשוב אחרת ולפעול מחוץ לקופסה ולא כמו עדר..

אבל יכול להיות באמת שאין דרך... (אם כי לא ממש קשה להשיג פטור ב1000 שקל, משהו כזה...)

לחו"ל תמיד אפשר ליסוע, לא עוצרים אותך בשדה, אלא שאם ידעו יגייסו אותי מייד, (מה שלא כל כך משנה לי עכשיו )

ואמא מתכננת שאשאר שם תקופה...

אחותי עוד שנה עולה לסמינר, ומה שאעשה עכשיו ישפיע חד משמעית  על האפשרויות שלה... (מצחיק ומגוחך - אבל זו המציאות)

אז מה אתה אומר? כל כך קל להחליט?

אבל תזכור שגם לו יצוייר שתחליט לוותר- על מה שטוב לך בחיים

לא בהכרח זה מה שיעשה טוב לאחותך בחיים

(כאילו שאין לסמינרים עוד 100000 שיקולים אחרים עד שהם מועילים בטובם לקבל בת...)

ולא בהכרח שזה שווה את המחיר

לוותר על המסלול הנכון והטוב של החיים שלך- לטובת המסלול של חיים של אדם אחר

זה צריך שיקול קשה...

אישית- מהמבט שלי- אני אומרת

אשריהם וטוב חלקים

יקבלו אותה לסמינר שבו אח בצבא זה לא דבר נוראי- מה טוב, כמה חברות שפויות לא יזיקו...

ישדכו אותה למשפחה שיש להם גם בן בצבא- מה טוב, יהיה לך גיסים טובים

זה משנה לאמא שלך את התבנית המקורית של איך היא חשבה שהחיים שלה ילכו,

אבל ככה זה בחיים- תמיד יש הפתעות

... עם רגעי השתיקה (נשמע ממש כמו איזה שיר )

שנית: לא מצאתי שרשור שלך

סתם זה לבנות בכלל

אתם מגלגלים כאחוזי טירוף את גלגלת העכבר... למטה... למעלה... למטה... למעלה... וחוזר חלילה, ואף חלילה וחס...

עיניכם תרות בהיסטריה אחר שמץ מהצבע הצהוב הגואל...

אך לא... הכל לבן... לבן צח ומנוכר ...

אתם עוברים ללנ"ו.... וגם שם ... העדכון האחרון הוא מהצהריים...

וכך הלאה והלאה...

כאן!!! כאן הנקודה שמעניינת אותי!

מה אתם עושים אז?

כשנואשתם, כשהשלמתם, כשהאמת חלחלה  והציפה את כל יישותכם...

.

תשתמש בעדכני.

הייתכן?? שמעתי נימת זלזול בקולך?

בס"ד ובהשתדלותי

מקרים כאלה גורמים לי לאחד מהדברים הבאים:

1. לעיין בפורומים שבד"כ אני לא מעיינת בהם.

2. לשחק סוליטייר עכביש

3. להחליף אתר

4. לעזוב כליל את המחשב

תמיד יש ירוקים בש"א לקשקש להם.

אין - יש בחדר ראשי.

אין - הולכים לחטוף משהו לשם הארוחה האחרונה, שמסתמא דילגנו.

הכי גרוע - מעצבים עוד מילוי לבמבה...

*חרשנית שכמותי*

(אני חושבת שאני הולכת לגלות פה אחת מתגליות תבל...!)

אז רצים לשם להוריד מהר למחשב את כל הפיקנטיים -

לפני שהם יבינו מה העלו ויסירו בעצמם )

אם אני ילמד מתוך שינה זה אומר שיהיה לי יותר מידי שעות אקדמיות...בעיה!

ב. גם אם כן, יש לחתימה שלי הרבה משמעות

אבל רק אני עם תואר נשגב

מכיוון שעיקר לימוד תורה בלילה, האם יש עניין לישון מחוברים לאוזניות שמשמיעות שיעורים עד שיגיע זמן קריאת שמע של שחריעס

השאלה הגדולה באמת היא האם אפשר לכתוב בפורומים ת"כ שינה

כי... האמת שכך זה נראה פה לרוב ...  

כמובן שלא

רקדתי כמו שכבר שנים לא רקדתי בחתונות.

(מה לעשות שהייתי בין הצעירים? )

בשעה שהשרשור נפתח הייתי אחרי שעתיים של שינה

אני ער.. עוד 2 דקות פורש למקלחת...

(לוח זמנים של בייניש...)

או איך שלא אומרים את זה

רגע של עברית 26? או שזו רק הערת אגב?

ותודה ל"מאוד מעניין" על התזכורת להתקלח...

(לוח זמנים של אנשים עמוסים יותר מביינישים)

שפינו אותו

מה הוא כן עשה וכו'

יאאלה חבר'ה! תגיבו.

כמו שאתה יודע האתר פה מוצף בששבניקים

שזה פשוט היה ריב של שיכורים עם שיכור....

(כנראה, משהו כזה. כי  רק בערוץ 7 ובעוד פורום שירשנו כתבתי 26.8K הודעות... לא כולל תפוז ומקומות אחרים)

לא רק לפני עשור.

אמנם לא שם אלא בפורומים אחרים בתפוז, בהתאם למקצוע.

ככה אתה מבטל אותי?! צדיקה , תגידי לו!!!

בתפוז אני מסתובב בעיקר בפורום מתמטיקה, אבל זה כמובן בניק אחר.

תודו

שזה אחד החלומות

לשלוח לבעל כל מיני סמיילים פדחניים עג,ב הפורום...

בעזהי"ת.

מעניין מה כתבתי בהודעה ה4000

בטח איזו שטות של צעירים

בערך..

עד ההודעה ה4000 ...(וזה קרוב)

מעבירים אותו להקבצה  

שמעת ברוךש? 

שרשור "נכון" (אי"ה, מה נשמע?). 

אבל אני תמיד מעדיף להגיב בסוף השרשור.  

בעזהי"ת.

היו לי איזה שנתיים -שלוש שהייתי רק רשומה לערוץ ולא היתי פעילה בו...

נרשמתי בתחילת כיתה ט', וחזרתי לכאן רק אחרי סוף השמינית... ודילגתי על כיתה י', אז זה יוצא 3 שנים בערך שלא הייתי פעילה.

חשב מחדש

ממוצעים יודעים לבלוע מספרים גדולים

בעזהי"ת.

ואל תשכח שאני לא חברה רק בפורום הזה, יש עוד מלא פורומים בערוץ שאני כותבת בהם, והרבה סגורים-חברתיים שכאלה...

אילו זה היה קורה לי חצי שנה אחרי שהניק נולד הייתי מרגיש משועמם רצח.

מאחר וזה עדיין לא קרה לי למרות שעברו כשלוש שנים מפתיחת הניק אני מרשה לעצמי להרגיש טוב

מה אני אמורה לחשוב?

מה היייתי כותבת בה ספציפית?

ממ.. מתאים לי בכלל לא לשים לב ואז להתבאס שלא עשיתי איתה משו מיוחד.

בבקשה:
http://www.inn.co.il/Forum/lmf_Profile.aspx/15201

יצאתי מפגר..

ניסיתי לא יודע למה דרך השיחה אישית, הבעיה ששם הוא שאל אותי אם יש לי פיצול..

ל 7000 ..

ת'אמת שעד רגעים אלו ממש לא היה לי מושג שאני כזאתי מצפנית..

חשבתי שאני לא כותבת הרבה דווקא..

אולי זה כי אני פה הרבה זמן.

וכי אני מנהלת בכל מיני מקומות פה.. אז יוצא לי לכתוב.