אתם לא רוצים לדעת למה אני ערה..

אבל נראה לי אני אחזור לישון בכ"ז 

למקרה שיש אנשים שמבינים יותר בתחום והאשכול נעלם מעיניהם.

) האחינית המתוקה שלי עשתה פוזות ולא רצה להופיעה

חוץ מזה מדהים לראות איך הגננות לא משתדרגות

ואם זכיתם לאחינית שלומדת בגן שאתם למדתם בו אז יש סיכוי שתכירו טוב את השירים והדיקלומים

והכי חשוב- בגלל שיצא גלאקסי 3 (שרוב היכולות שלו לעומת ה-2 - מיותרות) - אז המחיר שלו צנח.

נרדמתי כנראה בסביבות 4, ב-8:00 העיר אותי טלפון.

למשרד הגעתי ב-9:18.

נראה כמה אני אצליח לתפקד הערב.

ראשן? מזה?

הכל בעני המתבונן...

מי שרואה בתמונה של ראשן משהו אחר צריך לבדוק מה הבעיה אצלו.

כי ראשן זה ראשן..

זו דעתי...

זה יכול להראות כמו כמה דברים אתם יודעים...

וזה לגיטימי לגמרי, מה הקשר לא צנוע?
 

ו--לא התכוונתי לפגוע חס וחלילה!!

שיהיה שבוע טוב!!

אולי כדאי...

אני צינית מידי עכשיו... לא כדאי לי להצטרף

אשמח לאיחולי בהצלחה למבחן באנגלית שיש לי מחר!

בעעע!

הלוואי שמחר יהיה לי יום טוב...

איזה קבוצה עלתה לרבע גמר של היורו שקבוצה של בחורים מאחורי באוטובוס צורחים כמו משוגעים?

כל שניה- "הם עלו לרבע גמר, אני לא מאמין!" אי אפשר לישון בגללם!! אררר

ספרד ניצחה!!

סתם, אני לא.

אפילו לא ידעתי שזה קורה..

סתם, אני לא.

אבל אני מכירה מישהו שכן

כ"כ ממכר..... מזעזע.....

וכשתמצאי דרך להשתחרר מזה, תספרי

היה חרופ רציני....עכשיו אקשן...התחיל היום.

להזמין אורחים לסעודה בבוקר - FATAL ERROR!!!

ישנתי מספיק בשבת ויש  לי מלא כוח.

ולהספיק המון.....

לילה טוב!

לכו לישון, תרחמו על הגוף שלכם.... נפש בריאה בגוף בריא...

השעון מעורר הולך לצלצל ב5:30- זה ישפיע עלי?

יש לי מבחן מבחן שהסיכוי היחיד להצליח בו איכשהו זה ריכוז גדול.

ישפיע?

[כן! אני מפחדת על התואר שלי!]

וחוץ מזה שנראה לי שסיכמנו שעדיף להרים על  הידים מאשר לגרור..

מה אני עושה מחר עם הפסיכוטרי,מישהו מוכן להסביר לי?

סיימתי לעבור על החומר, ואפילו להכין כרטיסיות.

עכישו שנאר רק לארוז, לסדר את הבלאגון שבחדר, וללכת לישון לשעה-שעתיים עד האוטובוס שייקח אותי למבחן

אמן שמשהו מכל מה שעשיתי הערב גם נכנס לראש.

אני חייבת לעבור את המבחן הזה!!!

לילה טוב לכולם

שיכנעת אותי! יש לי מליון מה לעשות מחר....

לילה טוב לכולם(ן)!!

גם אני השנה עבדתי עם נערים מרקע בעייתי יחסית באחד המקיפים באזור שלי, על בסיס יומיומי.  והנה נגמרה לה השנה ואי אפשר להגיד שאין חוסר כי באמת יש...

לדעתי מה שנכון לעשות במצבים מהסוג הזה זה לחשוב עם השכל, עם ההיגיון הבריא.  קודם כל זה לשבת ולברר מה הקשיים והבעיות. 

אחרי שעשינו את זה השלב הבא זה לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות כדי לפתור את הבעיה ?.  ואז להתחיל לחשוב על אופציות רלוונטיות, לדבר עם אנשים רלוונטים, לחשוב מה אנחנו רוצים שיהיה- וכמובן להתפלל על זה מתוך מקום אמיתי. ולא להיות עצבים או דואגים יותר מדי, לנסות להיות אופטימיים.  

אל דאגה, בע"ה הכל יסתדר על הצד הכי טוב... שיהיה שבוע טוב והצלחה רבה. 

הוללה...

מי בא לבקר!

קודם כל- אמונה! הקב"ה מכוון אותנו למקומות שאנחנו צריכים להיות בהם..למקומות הטובים לנו וכל תהליך שאנחנו עוברים בחיים הוא חשוב בשבילנו ונכון .. וקצת אמונה בו לא תזיק.. (האמת שהיא חשובה ונצרכת מאוד..)

דבר שני-אני לא יודעת אם את בדרך לסיים שרות לאומי או שאת בדרך לסיים עבודה, בכל מקרה אני ממש מבינה אותך ומכירה את התחושה הזו. אנחנו במהלך העבודה נותנים הרבה מאיתנו וחושבים כל הזמן על אחרים..ובאיזשהו מקום אנחנו מפספסים ומאבדים קצת את עצמנו..מה שאני חושבת שאת צריכה זה לעצור רגע מהמירוץ החיים ולחשוב עכשיו על עצמך.. מה את רוצה מעצמך בזמן הקרוב..?  ללמוד? לעבוד? אולי מדרשה?..

לגביי חוסר הבהירות- זה דבר שדורש סבלנות אבל אם הדבר באמת חשוב לך, אני מציעה שתעשי מאמצים לחשוב מה את רוצה ובעקבות המסקנה לחפש מה שאת רוצה.. ועוד דבר(שמלמדים בסדנאות לאימון אישי) חשוב שתשתפי חברה\אמא\אחות\בת דודה במה שאת רוצה לעשות ותגידי את זה בקול.(כן, אולי זה קצת מצחיק, אבל יש בה הגיון.) ברגע שאומרים דבר בקול ומשתפים מישהו זה הרבה יותר מחייב אותך. בנוסף לזה-מומלץ לקבוע זמן יעד מקסימלי שתעמדי בדבר שהצבת לעצמך ושאותו בן אדם ששתיפת בהחלטה שלך יבדוק איתך יחד , האם הדבר באמת נעשה..

אל תהיי עצובה ואל תיכנסי לדיכי,תסמכי על הקב"ה ותחשבי דברים טובים.. השמחה תבוא מעצמה בע"ה..

זה ברור שאני צריכה לעכשיו להעצים את עצמי, כפי שאמרת.. הבעיה שאני זקוקה בשביל הדברים שאני רוצה כסף, ואין.. יש לי יעדים לחודש הקרוב ובעה מקווה באמת באמת להצליח.. אבל זה לא פשוט, התחושה הזו של הפרידה הזו.. באמת באמתת

אבל באמת צריך להסתכל על זה בפרופרציות.. את עוזבת,ואת לוקחת(במודע ובתת מודע) דברים משם שאני בטוחה שילוו אותך לכל מקום שתלכי.. ותמיד אפשר לשמור על קשר ולבקר. את ממשיכה הלאה בחיים שלך וזה דבר טוב. ולגביי המטרה, תחשבי על אמצעים להשגת המטרה.. ותחליטי מתי את מחפשת מה שאת צריכה..הכול עניין של החלטה.

בהצלחה!

כאילו אני בעצמי כתבתי את זה..

ביום חמישי השבוע מסתיימת השנה

לצערי עוד אין לי מושג מה עם שנה הבאה

ולכן החל ממחר אני מתחילה להיפרד מהתלמידות שלי...

מתוקות ואהובות כל כך. ממש האור של חיי במהלך 8 החודשים המדהימים שזכיתי בהם עם הנשמות הטהורות האלו...

8 חודשים שבהם הן היו האור שלי

הסיבה הכי טובה לקום בבוקר

שידעתי שלא משנה באיזה מצב רוח אני אגיע - בע"ה אני אחזור תמיד עם מצב רוח טוב!!

הן הביאו לי הרבה נחת

הרבה הרבה סיפוק

והמוווון כיף ביחד

ביום שני השבוע היה טיול שנתי. בשבילי זה היה סוג של טיול פרידה.

הלכנו יחד בשמש הקופחת ובמים הצוננים

הלכתי איתן. חלקן נותנות את ידיהן הקטנות והמתוקות בידי. מדברות, צוחקות, שרות  "אל המעין" (בדרך למים) ו"לעולם בעקבות השמש" (בשיא החושך והרטיבות של נקבת השילוח). מתיקות אינסופית...

עוד פחות משבוע זה נגמר

ונכון שהיו המון תסכולים וקשיים בדרך

ובכל זאת - רגעי האושר והנחת היו רבים יותר...

ועכשיו מתחיל החופש.

אני באמת מחכה לחופש. לא יכולה לומר שלא

סופרת את הימים אחד אחד עד לחופש - ויודעת בברור שמהר מאוד אני אעדיף את שגרת שנת הלימודים

את המצב הזה בו יש לי מאיפה להתמלא

איפה לפרוק את התסכולים

הזמן והמקום לחשוב על דברים אחרים, הזמן והמקום להרגיש שגם אם לא זכיתי לנשמה זעירה משל עצמי אני זוכה בזכות הענקית לקבל עשרות נשמות בידיים, גם אם זה זמני. אני זוכה לאפשרות להיות משמעותית בשביל יצירות כפיו של הקב"ה. בזכות לנסות לעצב ולו במעט את הנשמות הטהורות והאהובות כל כך...

(הלוואי שבאמת הצלחתי בשליחות הזו)

ועכשיו

אני מקווה ומתפללת בשבילן שיהיו להן חיים טובים

שימשיכו להיות מדהימות כאלו, חכמות, מתוקות ובעלות מידות טובות

שיתעלו בדרך התורה והמצוות

שיהיה להן רק טוב

ושאני אצליח בע"ה למלא את החלל הענק שנפער אצלי עכשיו...

בס"ד בר"ה

מאחל לך הצלחה ענקית!

ועוד לפני שיספיק להיווצר חלל, יגיע מילוי טוב ונעים

שבוע שמח...

ש-ה' יתן לך כוח ושבזכות זה שאת כ''כ משקיעה בחינוך ורוצה-תזכי עוד השנה להרבה בלאגן בבית (=ילד )

אמן אמן!!!

בקרוב!!

תחושה מתסכלת, ומאוד מוכרת!

מלווה בחוסר ריכוז מטורף, וחשיבה מוגברת על השאלה- מה יהיה??

מטריף!

מנסיון אישי, מה שקורה בסוף זה שב"ה הכל מסתדר איכשהו, ואז אני מגחך לעצמי:

"בואנ'ה, לאיזה סרטים הכנסתי את עצמי.. העברתי במוח את כל הסצנות הכי הזויות, ובסוף, אף אחת מהן לא קרתה, אפילו לא קרוב.."

איני יודע את מצבך, אך יתכן מאוד שהחוסר וודאות לא בא רק בתור תוספת לבעיה המרכזית, אלא שהוא ממש מקרין עליה, לכן עלייך להשתחרר ממנה, ע"י זה שתבהירי לעצמך שברור שהולך להיות טוב, וכל הדאגות סתם מנופחות.

אם תשתחררי מההשפעה הזו, יהיו לך יותר כח ויכולת להתמודד עם הפרידה, ועם הסיום של שלב כ"כ מהותי, ותוכלי לומר לעצמך בוודאות:

"הולך להיות טוב, זה בטוח!, החיים לא עוצרים כאן, הם רק מתקדמים, מוסיפים משמעות חדשה על זו שכבר קיימת"

אך טוב!

פרידות של מיצוי זה לפעמים קשה - למרות שמוצה השלב.

אבל כשלא מוצה השלב, והסיבה היא טכנית לחלוטין - זה קשה כפליים.

בהצלחה שם...

בס"ד בר"ה

שימו, שימו ווליום...כמה טוב ה', כמה טוב, כמהההההההה...כפרה על ה' יתברך

א. תודה רבה לכמוצי שמקפידה לפתוח את השרשור במקומי. תבורכי מהשמיים (בד"כ במוצש"ק אני מגיע למחשב קצת מאוחר)

ב. שימחתי יהודיה יקרה שעזרה לי הרבה במהלך השנה, איזה כיף בכמה דברים קטנים אפשר להוקיר תודה.

ג. הייתה שבת מפוצצת! אחת הטובות שהייתה לי השנה. (אני בכוונה לא מפרט, אווטינג וזה...)

ד. זכיתי לשמוע וללמוד קצת על הרבי זצ"ל במהלך השבת. אדם מדהים

ה. יש לי חברים נהדרים ב"ה!

ו בכללי אני מוקף באנשים כ"כ טובים, תודה תודה תודה לך ה'!

הכי מתוק בעולם!

לפחות אותו לא עוקציםה יתושים.

אבלב אמת,אין כמו טאטע.

תכף מסיימים!!

איזה כיף להתקדם בחיים!!

כאילו לא יודעת..לא רוצה להתבגר בא לי להישאר צעירה ולהנות..לא לעשות שטויות וזה..אבל שנה הבאה לימודים ואני מרגישה שזה יכניס אותי לקצב אחר בחיים..לא יודעת.

יתאים, אולי.

אני זוכרת שהיה לי מאוד קשה לסיים את האולפנה, ולעזוב, אך אחרי שעבר קצת זמן- ראיתי שבאמת לא היה מתאים לי להשאר שם.. אם זה בשבת בוגרות שהיתה לנו, ואם זה כשבאתי לראות את ההכתרה של שנה מתחתי..

כיף לחזור, אבל זה באמת כבר לא מתאים.

אני חושבת שמה שהכי עוזר זה פשוט להתאזר בסבלנות, שהזמן קצת יעבור- ואז מתבררים דברים חדשים, ובאמת המקום החדש- שהוא כ"כ שונה מהישן- יותר טוב ויותר מתאים.

(הצלחתי להסביר טוב? )

נכון..גם בלימודים

למה אנחנו רוצים בית מקדש?

הרוב לא יודעים לענות עליה!

עצוב, אבל אמיתי...

אבל לא פותרת אותך מלענות עליה ועל האחרות...

אבל היא מתחילה משם. א"א לדלג על שלבים

האם אנחנו מתקדמים משם, או נשארים תקועים.

אולי ככה יותר נוח לנו?

השאלה היא האם התחלנו להתכוון (ולהתכוונן) בכלל.

אם התחלת, את יכולה להתקדם.

אם לא התחלת, גם זה שיהיה לך נח לא יעזור לך

ואיך עושים את זה?

איך מגיעים להרגשת החוסר?

"להתכוון" - אני מתכוון לצאת מעצמנו.

אם כל הגדולים (חז"ל) אומרים שהגאווה היא המידה הרעה ביותר - אז נתחיל בה.

מה זה אומר?

אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל. לא מוכנים להקשיב למה שאחרים אומרים. אנחנו תמיד אומרים "איך נרגיש שחסר אם אנחנו לא יודעים שחסר"?? אז חז"ל אומרים שהתשובה פשוטה.

אומרים לך שחסר - תאמין. אחר כך תבדוק מה, איך ולמה (אממ, כמה דומה לנעשה ונשמע).

עכשיו, אתה מאמין שחסר? מצויין. תתחיל לרצות. לרצות מה בדיוק? פה כבר אפשר לחלק. לא בטוח שהשאלה היא "מה?" - אלא "איך?". איך אני רוצה את זה, עד כמה. 

אני מזכיר את זה בברכה? בתפילה? זה כבר טוב. הכנסתי את זה לראש. עכשיו זה יותר חשוב לי. זה אומר שאני הולך לעשות עם זה משהו. וזה אומר שאני הולך לשכנע אחרים שיעשו גם הם עם זה משהו.

אין לי עוד כח להאריך. גם ככה חפרתי כמו שלא חפרתי בחיים. 

צריך גם ללמוד על הנושא הזה , כדי להיות מוכנים אליו באמיתי בעז"ה שיבנה ביהמ"ק .

בכל דבר.

במיוחד בדרך ארץ.

במיוחד כשהכי קשה לנו.

לדעת לוותר על הנוחות של בשביל אחרים. להתחשב באחרים.

לשמח אנשים.

להשתדל הכי בעולם לא לפגוע בשום אדם!! ואם פגעת לעשות את ההשתדלות המירבית בכדי שזה יסתדר...

להרגיש את הכאב של אחרים ולנסות לעזור להם.

זה במובן של דרך ארץ.

יראת שמים זה הבעיה של כל אחד עם עצמו והקב''ה. אבל "ואהבת" זה נוגע לאחרים. לכן צריך השתדלות מיוחדת!!

עד כמה יש מקום לעיסוק בבית המקדש עצמו - לימוד עליו ועל הקרבנות לפרטים, תפירת בגדים, עלייה להר הבית, (וסיבוב שערים לדוגמה)

עד כמה לא צריך להתעסק בזה, אלא רק בעבודה אישית על עצמנו

או עבודה עם העם.

העבודה העצמית ועם העם.

תפירת הבגדים והכנת הכלים זה הטפל.

צריך להבדיל בין עיקר לטפל!

איך אנחנו, אני, אתה, הוא... עושים את זה?

בכלל בחיים

ואיך בחיי היום יום?

איך מביאים את עמ"י ואת עצמנו למקום שבית המקדש חסר לנו?

איך מגיעים למצב שנבכה, כפשוטו, על בית המקדש?

סליחה על החפירות...

מסבירים למה צריך! ואולי גם למה חייבים..

כשמתעסקים בדברים הכאילו קטנים

הלב מתעורר לרצון ותשוקה גדולה למקדש

וככה עובדים על זה גם ברוחניות..

כשהדבר מרוחק ורק מדברים על זה זה פחות בוער בנו הרצון הזה..

דמיינו רגע לעצמכם,

קונים עגל, סוחבים אותו לבית המקדש, בהוראת הכהן אתם סומכים ידיכם על ראשו ומתוודים על החטאים שלכם, עד כאן בסדר...

ואז, הכהן לוקח מאכלת גדולה, שוחט את הפר, דם ניתז לכל עבר, את חלקו הוא מצליח לאגור בכוס, ולזרוק אותו על ארבע פינות המזבח, לאחר מכן תולים את הפר מרגליו על מתלה שנמצא ליד המזבח.. מפשיטים אותו, מנתחים אותו, ומעלים את כל האברים (אם מדובר בשעיר חטאת אז רק חלק קטן מהם) למזבח, והכל נשרף..

כל זה אומר לכם משהו? יעורר בכם איזו תחושה?

כנראה שלא.

בוודאי לא מה שזה עורר למי שהקריב קורבן לפני אלפי שנים בבית המקדש הראשון והשני...

למה?

כי היום אין לנו תחושה טבעית של צורך בעבודת האל בצורה כזו..

לפי חז"ל אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר עבודה זרה, ויחד איתו את התחושה הזו... (שניהם באים מאותו שורש, אלא שהניתוב של הכח הופך אחד מהם לחיובי ואחד מהם לשלילי...)

עד שהתחושה הזו לא חוזרת, לא נרגיש צורך אמיתי בעבודת הקרבנות, זה המצב..

ולכן, וגם בגלל עוד מליון סיבות אחרות, אנו די רחוקים מלחשוב על זה, רק בצורה נוסטלגית, אך לא ממשית.

כמובן שלא דיברתי על כל הדברים שמעוררים קונוטציות של מקדש וגאולה: אחדות, אהבת חינם, קיום מצוות וכו'.. בזה בוודאי שיש צורך להתמיד ולהשתפר...

אני באמת  רוצה מקדש...

לעסוק הרבה בענייני המקדש, סיבוב שערים, לגברים גם עליה להר הבית, ולכסוף ולהתפלל....

שמחה שמישהו כאן בכיוון שלי...

זה חלק מהעניין...

ואני לא יודע איפה את ככה שאני לא ממש בכיוון...

נמאס לי מדיבורים "גבוהים" על כלליות, ושזה יבוא מהעם, ומהממשלה.

ושצריך קודם חינוך, וכו'.

אני מרגישה שלפעמים זו התחמקות.

לא נוח לנו בית מקדש שישנה לנו את כל צורת החיים.

לא נוח להאבק.

אז עוסקים בדיבורים. 

אני חושבת שהתעסקות ממשית תעורר בנו את הרצון וגם בעם.

לדוגמה - פגשתי חילונים שהמנורה של מכון המקדש 'עשתה להם את זה'. זה עורר בהם רצון!

לראות עשייה. 

**חבל שלחשוב על המקדש זה משחק... זה צריך להיות מציאות!

לרצות ולפעול לבית מקדש- זה כל מה שמקרב את הגאולה השלמה.

בית מקדש זה לא משהו עצמאי, והרצון והפעולה זה ביטוי של משהו הרבה יותר רחב... בית המקדש הגשמי יבנה שניתן לה' לשכון בתוכנו בגלוי- בלבבי משכן אבנה.

כל רצון, מחשבה, ומעשה טוב של יהודי מקרבים את הגאולה, כל מה שמוסיף טוב בעולם, כל גילוי של רצון ה' וקבלת עול, כל תפילה, כל לימוד, וגם כל פעולה של חול שמכוונת לקודש.

העניין זה רק לעורר את זה, ובאמת לכוון את עצמנו למודעות.... 

צריך פשוט לפקוח את העיניים ולראות שהכל מתקדם לקראת הגאולה.....!

שנזכה באמת לרצות גאולה. אני חושבת שכל אדם שמחכה לזיווג שלו, יכול להרגיש קצת מה זה לרצות משיח פרטי שיושיע אותך מהלבד שלך, וצריך לחשוב שבדיוק כמו שכל אחד ואחת רוצים וצריכים את המושיע שלהם, כך עם ישראל כעם כבר רוצה ומחכה כל כך הרבה למשיח ולגאולה, צריך פשוט להתבונן בזה......

וגם צריך להבין מה יהיה בגאולה בשביל לדעת למה אנחנו רוצים אותה- בגאולה יהיה פשוט מעין עולם הבא, מי שחווה חוויה רוחנית כלשהיא של קרבת אלוקים מיוחדת- כמו תפילה ממש מעוררת, או לימוד מאד מחיה, ירגיש את האור המתוק הזה של ה', ולא ירצה להתנתק מזה, ולחזור לעולם המעשי...

מי שמבין על מה אני מדברת- אז זה גאולה, המתיקות והאור של ה' יהיו פשוט גלויים ממש, בלי כל מאמץ מצידנו... מציאות מופלאה כל כך......

הלוואי בקרוב ממש!!!

ואת האמת, אני זוכרת שבתקופת התיכון, הגענו למסקנה עם כמה חברות, שלצערנו הרב אנחנו לא באמת מצפים לישועה..

זה נכון שבשנים האחרונות המודעות למקדש עלתה יותר, אבל בפועל אנחנו לא באמת יודעים ומבינים למה אנחנו כ"כ מצפים ונכספים..

ןלעשות מעשים בפועל?
לפעמים זה נראה לי כאילו אני עובדת על עצמי.. הרי איזה דברים אני (בתור בת) יכולה לעשות לטובת העניין?
אולי רק לנסות יותר להעמיק ולהבין את גודל החסר שיש לנו כשאין מקדש,

כי סתם ככה, בשיגרה הרציפה, כמה זה חסר לנו?

אבל נראה לי שבעיקר כשמביטים על המציאות במבט לאומי, אז החסר והניתוק ממקום שיהפוך את עמ"י ליחדה אחת, מתעצם ביותר ואז אפשר לראות בעין ברורה יותר עד כמה אנחנו צריכים מקדש במהרה!

אמן!

עצה טובה לעניין היא אולי ללמוד קצת חב"ד.... בחב"ד נוהגים לדבר כל הזמן סביב גאולה ואז המודעות עולה מאד בעניין.... ונכון זה עבודה... אנו צריכים לעשות השתדלות, ולבקש מה' שבאמת יזכה אותנו לזה..... 

פשוט ראיתי את הנושא של הדיון בדף הראשי ורק אז ראיתי שזה בפורום למעל גיל 20...

אז מרשים לי להגיב משו קצר?

היא הכינה ליומולדת שלה תופי מרים קטנים שבתוכם

הדפס של המדרש על כך שביציאת מצרים היה לנשים תופים 

ואז כתוב משהו בסגנון של "שיהיה כי לקבל פניו של משיח..."

והיא חילקה אותם לאנשים ולי בדר"כ יש אחד בתיק.

נכון,זה סמלי וזה נשמע טפשי אבל זה מזכיר.

יש באותו כיוון אנשים שקונים בגידם ללבוד לבית המקדש.ושוב זה נשמע טפשי

אבל זה מזכיר לך שתמיד זה יכול לקרות וצריך להמשיך להשתדל ולהאמין.

(וכמו שכבר אמרו,זה מתחיל בשינוי התפיסה שלנו ואח"כ יגיעו מעשים.)

רעיון יפיפה!

מה אפשר לעשות בפועל- תיקון המידות.

כמו שהרב שרקי אמר באחד מהשיעורים, צריך לבנות את בית המקדש בפנים ואז הוא גם יבנה בע"ה

אני כבר הולכת...


 

רוצים...

אנא ערף

אופס, אני כבר משוגעת.

שיר השכונה

פתאום מלא כתבות על חו"ל....

אפגניסטן: החמושים בבית המלון מחזיקים בני ערובה

או כי יש אנשים שמתעניינים במה שקורה גם מעבר לשטיבל שלהם...

מה שנכון- קורקט

לישון כה מאוחר?

סתם..אם אתם יכולים לחיות כך ולא רק לשרוד אשריכם!!!!!!!!

אבל אל תדרשו ממני להגיב בשרשורים משעממים, חסרי תוכן.

צר לי.

ולסיכום: יש בעיה - תוכן טיפה רדוד

הפיתרון- כל אחד יעשה מאמץ, א. להיות יותר ברמה, ב.להעלות דיונים,ונושאים וכד' בעלי רמה גבוהה ותוכן חינני

עכשיו קמתי

עכשיו אכלתי

אני מתכנן ללכת לישון

אני כמעט ישן

הלכתי לישון

הייתי היום כאן

מחר שם

מי עוד בא?

ואז יחזרו לסורם..

לכן, הצעתי היא, שתשמרי על פרופיל נמוך, ואולי ביום מן הימים הפורום ישנה את פניו, לכי תדעי..

אני יודעת שאני לא הכי אובייקטיבית...

ונכון שאני המקור של רוב ההשירשורים שהאנשים עם ה- קצת רמה ותוכן  לא אוהבים...

אבל יודעים מה?

כולם אומרים שהפורום לא על רמה שלא כיף להם שכל השירשורים פה על שטויות..

אפשר לומר לכם מה אני חושבת?

אתם כולכם דיבורים!!

תראו. אני הכי נהנית מהשירשורים האלו.. אני באה אחרי יום עמוס וקשה ושבו אני חורשת מצאת החמה עד צאת הנשמה ,והפורום פה משמש לי בתור ניקוי ראש..

ובתור שכזה,אני מודה, לא תמיד בא לי וכיף לי לענות על שירשורים עם נושאים עם נושא רציני.

ולכן,בהתאם לזה,השירשורים שאני פותחת הם בדר''כ קלילים ולא דורשים מאמץ חשיבה או חפרנות על נושא רציני.

מודה בזה. אין לי בעיה להיות ילדותית אם זה מה שיעלה לי את המצב רוח והחיוך...

ואני אפילו רואה בזה ערך חשוב... כי הדברים הקלילים שאני עושה כאן נותנים לי כוח להתמודד עם הדברים הרציניים בחיים..

זה לא אומר שאני שוללת שירשורים על נושאים רצינים!!

עכשיו תראו איזה קטע.. נהיה פה טרנד להתלונן על הרמה והתוכן של הפורום..

אבל מה? לא רק שבקושי פותחים פה שירשורים בנושאים רציניים.. אלא גם עד שכבר פותחים-כמעט ולא מגיבים להם.

אז תגידו לי אתם. מה רוב האנשים רוצים?

אני לא אומרת.

שירשורים עם תוכן רציני הם חשובים וטובים. אבל כל עוד אתם לא פותחים כאלו וכל עוד יש כאלו (והרבה) שמגיבים רק לשירשורים הקלילים ומצד שני מתלוננים על הרמה של התוכן.. (שזה מין קטע כזה)

אל תתלונונו!! אל תתבכיינו!! ואל תפתחו שירשורים על כמה רדוד כאן!!

בפורום יש מקום לכולם. אמור להיות איזה איזון בין הנושאים הקלילים לרציניים!! ככה שכל אחד יגיב למה שהוא אוהב..

רוצים איזון? תעשו איזון!!

אם אתם לא פועלים לזה- אל תתלוננו!!

זה לא חוכמה רק להתלונן. צריך לפעול לשינוי!

עד כאן.

ועוד דבר- אם מישהו חושב (ואני מדברת עליי ספציפית עכשיו) שהשירשורים שאני פותחת מפריעים לו עד כדי כך שלא נעים לו להיות בפורום- בבקשה (!!!!!) שיבוא ויגיד לי את זה באישי. אני פתוחה לשמוע ולקבל.. ואם זה כ''כ מפריע אין לי בעיה לרסן את עצמי..

אבל כשזה על גבי הפורום זה סתם פוגע,מעליב ולא מועיל.

אני מצטערת שאני כ''כ בוטה.. זה נאגר אצלי הרבה זמן..

לא התכוונתי לפגוע באף אחד. רק להאיר נק'. ואני מתחננת שלא תקחו את זה כפגיעה אישית אלא כדעתי בנושא..

שתהיה לכולנו שבת נהדרת ומלאה שמחה ואושר!!!

דבר ראשון - אוהבים אותך 

יש בדברייך הרבה. זה נחמד בהחלט שרשורים קלילים.

(טוב, אני גם כזאת )

אבל עדיין לא חושבת שיש לפתוח שרשור חדש על כל פיפס שזז.

וגם - תשמרו את הרעיונות הכיפיים שלכם לזמן שיבש כאן! באמת 

נכון - אני גם בעד שמי שרוצה שרשורי דיונים - בבקשה. כשלי בא, אני פותחת. חלק עובד, חלק פחות 

דבר שני - אנשים!

תולתול לא התלוננה! היא רק הסבירה את מעשיה 

אז בעז"ה שנמשיך להנות כאן.

אין על פורום צמ"ע!

אני חושבת שכל אחד יפתח שירשורים כראות עניו..

אם מישהו כותב משהו כמו- "הלכתי לישון" זה לגיטימי בעניי, כנראה שהוא צריך לפרוק שהוא הולך לישון/הוא רוצה תמיכה במעשה שלו/ הוא רוצה שיתנגדו לזה בכל תוקף.

אבל משהו בטוח הביא אותו לעשות את זה!!

ולכן אני חושבת שכל אחד יעשה מה שטוב לא.

זה מאוד אישי מה שאמרת...

ל-ך זה מפריע,לאחר זה צורך.. מבינה?

לך השירשור על בית המקדש (דוג'!!) היה צורך והיה לך טוב ולאחר זה היה מעיק ומייבש. יש מבין?

דבר שני- אמרתי מראש, זה לא היה מכוון נגד אף אחד אישית ובטח לא נגד תולתול

זה בסדר בעניי שאני אוהבת משהו אחר והיא משהו אחד.

מה שבעיקר מפריע לי זו הצביעות. תולתול לדוג, אולי לא אוהבת את מה שהולך פה,אבל גם לא משתתפת בזה!

אבל אם מישהו גם משתתף,גם לא יוזם וגם מתלונן, ז-ה מפריע לי..

אולי אני יחידה ואולי לא צריך להתחשב בדעה שלי,אבל אני חושבת שזה לא בסדר..

שבת מלאה אור!!

במיוחד בשביל לא לדבר על נושאים עם תוכן..

הם מפחדים להיות ח"ו כמו נוג"ה או כמו לנ"ו (שקץ תשקצהו..)

בס"ד בר"ה

ו...כמוצי, את אחלה ואת חמודה, את אחלה חמודה!!!!!

תמשיכי להנעים לנו ת'זמן

איזה שיר מזעזע!!

הוא עושה לי צמרמורת..

אבל העיקר הכוונה

בס"ד בר"ה

או לעשות לך צמרמורת??

פויה!

היא לא התלוננה על זה שחסר תוכן בפורום.
(אולי מילולית כן, אבל אני לא חושבת שלזה היא התכוונה...)

והלא היא בעצמה פתחה שרשורים הבלותיים לרוב! (ואין לי כוח לקשר, אני מקווה שכולכם זוכרים.)

היא לא מצפה עכשיו ללימוד קבוע, או משהו בסגנון!
היא פשוט טוענת שמשעמם לה כאן!
וזה לגיטימי!
אני אפילו קצת מסכימה איתה!
כשהשרשור הראשון שקופץ לעין כל יום זה "מי ער?", "האם מותר לפתוח שרשור מי ער ב- 23:00?", "ועכשיו שרשור מי ער האמיתי!" ועוד כאלה... - זה קצת, איך לומר? חוזר על עצמו...

אבל אם אתם נהנים, מי אני שאפריע לכם? איפה שלא כיף לי אני לא מגיבה וזהו!

זה כל הקטע בפורום, כל אחד כותב על מה שבא לו, ולא מגיב על מה שלא בא לו.
(ובינינו, אם אני הייתי כותבת כל יום על מה שמענין אותי - 95.75% מכם היו משתעממים למוות ונוטשים את הפורום לעולמים...)

ולכן, תולתול, נראה לי שאם לא כיף לך פה איתנו, יש לך פטור עם חתימה של ראש המועצה שמאשר לך להעלם מהאזור.

(אבל תחזרי מדי פעם כדי לדאוג שלא יעשו בי לינץ', טוב? )

וד.א.
אם סילפתי את דברייך בכל צורה שהיא ולו כחוט השערה - את מוזמנת להכנס בי, למחוק אותי, לערוך אותי או סתם להתעלם, והתצלותי שלוחה לך מראש.

שבת שלום לכל בית ישראל,
ולכו כבר להתקלח!
 

בס"ד בר"ה

אפשר ת'ממתק שלי???

בס"ד בר"ה

ונראה ת'אבא או האמא שיבואו לגרור אותי

בין 23:30 ל00:00 באופן אקראי ע"י המערכת ששה ימים בשבוע

.

אין עליהם

צורבת דיסק למסיבת סיום

תן גם לנו להינות

זה מראה כמה שנהניתי.

המאקאמים הבולטים במוזיקה שלהם היו מאקאם M16 מאקאם קלאצ'ניקוב ומאקאם מא"ג

חוץ מזה היו עוד כמה מאקאמים שאני לא טוב בזיהוים

המנהג של הערבים זה לעשות חתונות בימי חמישי בקיץ אז בהחלט היה רועש מסביב...

אל דאגה! עוד בדיוק חודש מתחיל הרמאדאן ואז צפוי אפילו יותר רעש בלילות

בעצמי וכל כולי

משועמם באורח קשה

לי למה??

ואז הוא מסדרת את זה בצורה שמית

מה את מנסה לצרוב?

שירים? סרטים?

ואין לי מושג בהתחלה זה היה במשהו מוזר אבל זה הסתדר איכשהו הגעתי לאיך שאני רגילה..

הובנתי בכלל?

ושיר שעושה לי כרגע מצברוח

רימונים:

כוורת - גוליית

איזה חושומור!!

הלילה עוד צעיר

עם הרבה לימודים

וסויה , נשמע הרבה יותר טעים