פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 391)

תורה נב- הניעור בלילה. 

(:

העברתי חבורה על זה פעם בישיבה
תודה

ובהתחלה יש לך את שמות התורות ויש אפילו מפתח עפ"י פרשות השבוע אשריך לגמרי על ההתנדבות!

איך אפשר לקשקש על קונספירציות?

לא מגזימים במספרים. המצב עלוב

אלא שמבנה השלטון הדמוקרטי, מצמצם את האפשרות של השלטון לשקר, מגביל אותה לדברים קטנים יותר, ומונע שקרים ברמה הזו, אפילו אם הקורונה הייתה נושא ייחודי למדינת ישראל.

כמובן, שכאן לא מדובר על משהו ייחודי למדינת ישראל, וקנוניה כזו הייתה צריכה לכלול הרבה מאוד אנשים בכל העולם, שאין להם אינטרס משותף, ואין קשר ביניהם.

הלוואי שכולם ישמרו כמוך, כבר שני שכנים ומכר שאני מכירה נפטרו

מ  ה  ק   ו  ר  ו  נ  ה   כן מהקורונה נפטרו, תמשיך לשמור ישר כוח.

ואז להגיע אח"כ למצב שבו חובה להטיל סגרים והגבלות, אחרי הרבה מאוד חולים ונפטרים.

אבל צריך לחפש את הדרך להיאבק בקורונה, בצורה שתצמצם את הפגיעה בציבור, למינימום ההכרחי [שגם הוא הרבה מאוד, אבל אין ברירה].

אבל הפגיעה המיותרת איננה נובעת ממזימות זדון, אלא מחוסר יעילות, ולפעמים גם מאינטרסים נקודתיים של גורמים מסויימים.

הכוונה שלך להחליט על שאיפות לחיים בשביל מישהו אחר?

או להחליט על שאיפות לחיים של עצמי בגלל מישהו אחר?

או להחליט על משהו לפי הרצון של מישהו אחר? (וואו, זה מעצבן. שמחליטים על משהו כי חושבים שאתה רצית)

(התכוונת לראשון, נראה לי...)

ואם תוכלי לפרט את ההשלכות והתהליך.

מישהו אמר לי שהיה כזה מחקר על עכברי מעבדה - הכריחו אותם לעשות דברים שהם עושים באופן יום יומי, פשוט כי זה בריא להם וטוב להם. וברגע שהם הרגישו שהכריחו אותם (עכברי מעבדה, כן? לא משוררים) הם פשוט הפסיקו.

מה שכן, לגבי האדם עצמו ש"לקחו לו את הרצון" - לפעמים אנחנו קופצים מהר מדי לתחושה הזאת, ומשביתים את עצמנו רק בגלל שנדמה לנו שמישהו אחר מנצל אותנו, בזמן שבעצם הוא בסך הכל ניסה לעזור באמת בתום לב וניסה לעורר את הרצון שלנו (או לחלופין להכריח אותנו לעשות משהו פשוט כי זה היה נצרך בשבילו או בשבילנו - לא בשביל להשתלט על הרצון. לדוגמה, אבא שדואג שהבן שלו לא יעשה משהו שהוא יצטער עליו אחר כך, או לא יפסיד משהו שיחסר לו אחר כך. הוא לא "לוקח את הרצון", הוא פשוט מבקש מאיתנו לדאוג לעצמנו - אפילו בלי לרצות - כי הוא רואה דברים שאנחנו לא)

באמת איש יקר.

ולגבי הראשון- כף זכות תועיל. יתכן וההודעה הגיעה אליו

בזמן שבר או סתם בנק' ייאוש. 

וכל הכבוד על הליווי שלו לילד, בהחלט ראוי לשבח.

(:

אני חושב שרוב האנשים נמצאים במצב שלך. לא מבוסס על מידע מדוד אבל ככה אני מעריך.
כי האנשים שבאמת מוכנים להיות חברי נפש טובים ואמתיים ולהקריב מעצמם - הם מועטים. 

חריג. 

ונשמע די אחלה בנאדם. 

אני לא חושב שבדור הזה יש חבר נפש במושג של פעם

וסך הכל אפשר להבין את העניין, כולם טרודים, רצים במסלולי

החיים המפותלים בריצת אמוק, וקשה להשיג את תשומת

לבם, גם כשהם יושבים מולך.

אבל כן יש חברים בזמן נתון. כשאדם בצרה, ה' כבר

יידע לזמן אותם לחייו. לרוב זה כך. 

יתכן שאפילו לא תכיר אותם עד אותו רגע, אבל הם שם. 

יש לי חברים *מאד* טובים. כמו משפחה. אבל האם יכול להיות שיום אחד אצטרך אותם ולא אוכל לסמוך על עזרתם? יכול להיות

ועיין כאן

http://folkmasa.org/masa/op001.htm

הסיפור מופיע בספר בשם "עושה פלא"

וגם ב"אוצר המדרשים"

כילד קראתי אותו בספר, שאינני יודע מה הוא, והייתי שמח אם מישהו יכול לומר לי מה שם הספר שבו זה מודפס בעיבוד מודרני

בערך מכיתה ד' כשהתחתנה הכל דעך, היום יש לנו קצת קשר טלפוני,

אמור להיות אכפת?

תמיד חשבתי שחברים באים הולכים

ה' עדיי שלא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה ומודה על זה כי זה לא מובן מאליו ולא משהו שבאמת יש לרוב האנשים

תמונת מראה של כאב, אז האפשרות השנייה - כמו שהרבה יותר כואב למי שהיה לו ואבד מאשר מי שמעולם לא היה לו (כמו ההבדל בין עני לאביון, עי' ברש"י ב"מ קיא: ).

וגם ללא זה, זה די ברור שהאפשרות השנייה היא הנכונה. כי כך בנויה הנפש האנושית, שהיא נפעמת ומתרגשת יותר מחסרון שהושלם יותר מאשר שלם מראשו. וכבר כתבתי כאן בעבר שגם הקב"ה לאורך ההיסטוריה די 'מחבב' את האלמנט של הזה של יתרון האור מתוך החושך, ומשתמש בו לעיתים תכופות, במיקרו ובמאקרו.

וזה גם מתקשר למהלך הידוע של הרמח"ל בטעם בריאת האדם, אך לפי זה אין צריך להגיע 'לנהמא דכיסופא', אלא כל הנאה שלא קדם לה חוסר, אינה הנאה שלימה.

למה אנשים כותבים בלנ"ו שטיפשי לעשן ושאין בזה הנאה?🤔

זה אמנם מזיק לבריאות אבל גם דוריטוס מזיק לבריאות, זה לא אומר שאין בזה הנאה

בהנחה ש: א. העישון אכן מהנה. לא יודע, מעולם לא ניסיתי. ב. האדם הלא מעשן יושב בטל, ואינו עוסק בהנאה אחרת.

אבל אם זה ההקשר, אני חושב שיש פה נקודה אחרת:

אמנם הנאה מחסרון שבא על סיפוקו היא יותר מהנה, אבל מכאן ועד ליצור באופן יזום את המעגל הזה של חסרון שבא על סיפוקו וחוזר חלילה, והשתעבדות למעגל הזה, הדרך רחוקה וזה כבר סיפור אחר. מעבר לזה שזה מתיש, כי זה לא נגמר, נראה שההנאה כאן היא בגדר 'לא הן ולא שכרם'.

משל למה הדבר דומה? למישהו שכרת לעצמו את היד, ויצר לעצמו חוסר - ביד. הוא כמובן יהיה עצוב וירגיש את החוסר. אם הוא יצליח לעשות לו ניתוח שיחזיר לו את היד, ברור שבאותם רגעים הוא יהיה יתר שמח מאשר אדם רגיל שנולד עם יד שנשארה תמיד מחוברת, אך גם יותר דביל.

חוסר של עישון דומה לחוסר של אדם רעב

וכמו שאם יציעו למישהו גלולה שאם הוא יקח אותה הוא לא יהיה רעב יותר בחיים ולא יהיה צורך באוכל, אני מניח שאף אחד לא יקח את זה כי אנשים רוצים להרגיש את ההנאה באוכל.

אפילו שיהיה לו יותר כיף כי הוא בחיים לא ירגיש תחושת רעב.

וזה גם מתיש, לא נגמר, ואנשים הורגים את עצמם בשביל האוכל

(או שבאמת אנשים כן היו לוקחים את הגלולה בעצם? לא יודע🤔)

מאוד קשה לדעת האם האדם היה מוכן לוותר עליו (אומרים בשם הגרש"ז אוירבך שכמה פעם אמר: כמה חבל שחייבים לאכול ולישון, ואי אפשר בזמן הזה ללמוד תורה). ויתכן מאוד שאם היה אפשרי לעשות  סקר, היה שוני בתשובות בין בני אנוש שכבר נולדו לתוך המציאות הזאת וחוו אותה, לבין נשמות העתידות להיוולד שמסתכלות על זה בצורה אובייקטיבית.

אבל כאן אתה מדבר על יצירת מחזור חדש שאולי דומה לרעב, אבל בכל זאת - הוא לא מולד ולא מחוייב המציאות.

כמה אנשים היו מוכנים לוותר על שינה ואכילה.

אבל שמע, אם אפילו אלוקים נוקט בשיטה הזו, מי אנחנו שנתווכח, ודאי שעלינו לנסות לעשות לעצמנו מחזורים חדשים של חוסר😌

ובאשר לרישא - אני חושב שאם היית מביט על העולם כצופה מן הצד במבט חיצוני, והיית נחשף לצורך של בני האנוש באכילה ושינה, זה קרוב לוודאי היה נראה בעיניך מיותר וחסר טעם (לא של האוכל), וסתם נטל שגוזל זמן ומשאבים.

אני חושב שישנו משתנה נוסף שצריך להכניס למשוואה

והוא העניין הבריאותי והתלות שבהתמכרות

ואז זה לא כזה כיף כשאתה מודע להשלכות, אע"פ שכיף.

אגב, קראתי איפשהו שזה לימוד זכות של הצדיקים עלינו-

הטענה של- עצם זה שהוא יודע שזה אסור, הנאתו לא היתה שלימה ולכן

אין להענישו בצורה מוגזמת.

מעניין (:

תחשבי על אדם שלקח אוכל שגורם לו לא להיות רעב למשך יומיים כלל אז הוא פשוט לא אוכל צהריים, ועל אחר שרעב הרבה פעמים במשך יומיים, מי נהנה יותר?

אני חושב שעדיין ההוא שרעב נהנה יותר.

אז כך אותו דבר גם באדם שלא מעשן בכלל לעומת אדם שמעשן עשר סיגריות ביום. 

אנשים שלא מעשנים- המעשנים נהנים יותר מכם (לפחות בטווח הקצר)

לכן היו כאלו שהיו מקיאים בסוף ארוחה בשביל לאכול עוד וליהנות מהאוכל

נוהגים לציין את זה כשחיתות המידות גדולה

מעניין למה באמת

לא ממש קשור למה שדיברתם

אבל יצא לי למצוא את העניין הזה של- חוסר מגדיל את הרצון-

בכמה מקומות, ואף פעם לא הבנתי אותו..

רבי נתן אומר שהמניעות מגדילות את החשק. 

מה? למה? איך? כשלי יש מניעות, הדבר האחרון שזה עושה לי

זה חשק.

אני יכול להבין את הרעיון, כן? למשל: אם אבא מחזיק סוכריה ומניף את ידו

באויר למעלה, הילד יקפוץ שוב ושוב כדי להשיגה וכו'.

שמעתי כמה ביאורים על כך אך לא נחה דעתי (:

אם יצא לך לברר את זה או לחוות את זה בעצמך, אשמח לרעיון כלשהו

אבל בענין של חוסר מגביר את הרצון ומניעות מגבירות חשק

אני חושב שיש שני סוגים של רצון

רצון מצד עצמו

ורצון מתוך חוסר

אדם רוצה לאכול, ככל שיהיה לו יותר חוסר והוא יהיה יותר רעב, כך יגבר בו הרצון והחשק לאכול, כי כאן החוסר הוא זה שמוביל לרצון.

אבל אם יש קודם כל רצון מסיבה חיצונית כל שהיא ולא חוסר שמוביל ישירות לרצון, למשל אם הבוס שלי אומר לי לעשות משהו עכשיו, אז אני רוצה לעשות את זה, אבל אני לא מונע מחוסר, אז ככל שזה יהיה יותר קשה ויהיו יותר מניעות זה רק ידכא אותי יותר ויגרום לי לא לרצות לעשות את זה.

לכן חשוב שכשעושים משהו נבין למה זה באמת הדבר הנכון ולמה אנחנו רוצים לעשות את זה.

צילמתי מסך, שלא אשכח את הביאור המקורי הזה (:

אז ניתן לומר שמשמים נותנים מניעות למצווה <למאן דאמר>

בכדי שהנשמה תרגיש חוסר ויגבר הרעב לחיות רוחנית שזה

בעצם מה שקורה תמיד לנשמה, שהיא שואפת תדיר לחזור למקום חיותה,

לכור מחצבתה. 

מדהים 👊👌

להתייאש מלרצות. 

והחילוק יפה, כי באמת נכון, החשק נשאר. אבל המניעות 

גורמות להתייאש מלרצות. 

'ומשם ההנאה גדולה יותר שלא רק הושטתי יד וקטפתי' זה יפה

אבל זו 'חכמת הבדיעבד'.. בסוף ודאי שהכל היה שווה, נאמר.

אבל כעת, בזמן החושך והתגברות המניעות,

גורם להתייאש מלרצות.

נראה לי שסימפל האיר את עיני באיזה עניין בדבר הזה ^ 

(:

אישן על זה בלילה. בהחלט מעניין.

לדעתי שלא מרגישים שחסר דבר,

כי זה משהו תמידי והחיים לגמרי

אחרת, שוב ישר כוח שאלה יפה.

מישהו כבר בטח כתב את זה..

רוב האנשים מעדיפים שהדברים יהיו ברורים מלכתחילה

האושר יותר גדול במצב שהיתה בעיה לפני.

היא משפחות שקורסות כלכלית, משפחות שמפתחות בעיות בשלום בית בשל כך, משפחות שמתפרקות, אנשים שמתאבדים, אנשים שמפתחים בעיות נפשיות ובריאותיות ועוד ועוד ?

משנה העומס בבתי חולים, משנה הכמויות

אם כל העולם נדבק אז גם 0.0001 אחוז הוא הרבה ויכול להביא לקריסה

האחוזי תמותה הם לא מדד לכלום.

והמציאות היא שהבתי חולים מגיעים לעומסים מטורפים, האחוזים ממש ממש לא משנים לשום דבר

מכסת המתים השנתית בידי הקב"ה

השנה הוא הוריד את המתים מתאונות הדרכים או מדברים אחרים

והמית את כל מי שהיה צריך למות- מקורונה

סליחה על הישירות אם פגע במישהו

@מוריה2

סוף סוף תשובה עם אמונה 

נדמה לי שבהתחלה שמו לב שיש ריבוי של דלקות ריאות עם תמונה אופיינית של צילומי ריאות, ורק אח"כ אתרו את נגיף הקורונה שגרם לזה.

שרואים פה באופן כ"כ בולט את השגחת ה'. אותו מספר של תמותה! אף אדם אחד לא מת אם הוא לא צריך למות בזמנו, במקום למות בתאונות או מחלות כאלה ואחרות - הקב"ה לוקח אותם בדרך אחרת. פשוט גילוי של השגחת ה' וגבורתו באופן מפליא. אין מה שישנה את גזר הדין אלקי מי יחיה ומי ימות, הכל תלוי בו ית'.

וכל מי שמכחיש קורונה - אין לי בעיה עם הדעה שלו, אלא אם הוא ממש אותה. והוא הולך כנגד רבותי, אז, באמת, אני מוכן להציק לו ולרדוף אותו מדין רודף.

זה תלוי איפה זה יושב, ואחרי מספר בדיקות בודדות כבר אפשר לדעת איזה בדיקה הכי יעילה למציאת הנגיף.

וזה ברור שהקורונה היא חדשה, כי מעולם עד היום לא שמענו על וירוס שגורם לאנשים לאבד טעם וריח.

רוב מוחלט של הראשונים והאחרונים אומרים אחרת.

תסתכלי כאן:

מצוות ירושת ארץ ישראל – ויקישיבה

בעיקר בסעיף "במניין המצוות" ובהערה מספר 2.

שבת הייתה מצווה זמנית?

מעשרות הייתה מצווה זמנית?

למה הנחת שכיבוש הארץ הוא מצווה זמנית?

המצווה נותרת עד היום, בוודאי.

לשון הרמב"ן "שלא נניחנה **בזמן מן הזמנים**" וכבר כתב החזו"א שבענייני הארץ קיבלנו הוראת הרמב"ן.

וגם אם לא היה אפשר ליטול מחוץ לבית כנסת

עדיין פיקוח נפש דוחה 

שתלכי עם גבר.

רצוי עם אבא, בד"כ אבות או בחורים בוגרים יותר מבינים עניין וגם במוסכים וכאלה כשרואים נשים אז הרבה נותנים מחירים בשמיים כי יודעים שנשים לרוב פחות מבינות בדברים האלה...

אם אתה אוהב ללמוד תשקיע את כל הכוחות בזה

ובעזרת השם יאיר לך מה הכי טוב לך,אולי תהיה

ראש ישיבה,או אפילו משהו שקשור לתורה כמו

שוחט מוהל רב פוסק,חבל אם יש לך רצון ללמוד תלמד.

עזוב רגע את הרשימות האלו של המקצועות.

אפשר היום להתפתח לכל כיוון אפשרי, להמציא עבודות ועיסוקים. העולם פתוח.

פחות משנה איזה תואר אתה לומד, יותר מה אתה עושה אתו.

זה העולם היום. בלי סוף אפשרויות לתעסוקה.

ממליצה לשבת רגע ולעשות רשימה

של כל הדברים שאתה אוהב לעשות,

ואז דברים שאתה טוב בהם. (בלי כותרות מפוצצות.. זה יכול להיות גם לבשל/לסכם חומר/להקשיב וכו')

ולחלום.. לעבוד עם אנשים? מול מחשב? להמציא משהו? למלא אחר פקודות?

מה הנטיות שלך..

אחרי שכל זה ברור אפשר לחפש לימודים מתאימים, שרק יובילו לדרך שמתאימה לך.

בהצלחה!

"אין סיפוק בכלל" בלהיות אברך.

לא היה קשה למצוא.

זאת אמורה להיות הוכחה?

אברכים לא נשארים עד גיל מבוגר כי "נעלם להם הסיפוק"?

ממה שאני מכיר הם עוזבים כי האשה לא מצליחה לפרנס לבד משפחה עם כמה ילדים. ואם הם מהבודדים שמצליחים לשרוד- הם מקבלים תוך שנים ספורות מינוי רבני כלשהו.

אין כמעט אברכים "סתם" בגיל 40, כי אלה שאף מינוי רבני לא מתאים להם- גם חיי אברכות לא מתאימים להם. להם באמת נגמר הסיפוק די מהר.

אבל הרוב- לדעתי- עוזבים בגלל הפרנסה, למרות שיש להם עדיין סיפוק.

(כמובן שאני מדבר רק על אלה שתכננו ורצו להשאר הרבה שנים).

"אני אוהב ללמוד תורה".

מי אמר לך שהסיבה שהוא נשאר עד עכשיו הייתה כי אין לו רעיון אחר? אולי טוב לו, אבל עכשיו הוא חושש מהעתיד הכלכלי שלו? במצב כזה כן הייתי מעודד אותו להתאמץ ולהמשיך.

אחרי שתמקד את עצמך קצת, אתה יכול לנסות לחפש כאן:

זה לימודים - פורטל לימודים חדשני בישראל | ZE LIMUDIM

או כאן:

קטגוריה:מקצועות – ויקיפדיה

ובכלל, לא צריך להיות חכם במיוחד כדי ללמוד מקצועות ריאליים באקדמיה. צריך סך הכל לא להיות טיפש במיוחד, ולהשקיע. לחכמים יהיה יותר קל, גם בלימודים וגם בשוק העבודה, אבל אין לך בכלל ממה לחשוש, אתה תתאמץ טיפה יותר. ואם בכל זאת תגיע לטיפה פחות, אז מה?!

הכל בסדר, הרבה אנשים מבולבלים בשלב הזה של קבלת החלטות לעתיד תעסוקתי.

שנית, מודעות עצמית זה טוב, אבל גם הטיפשים הכי גדולים חושבים שהם חכמים... אז כנראה שאתה חכם יותר ממה שאתה חושב, תנסה להבין מה גורם לך לחשוב שלא.

שלישית, תנסה לאתר את נקודות החוזקה שלך. במה אתה טוב? עבודת כפיים? ניתוח נתונים? עכבר רשת? מה אתה אוהב לעשות? תעשה רשימה של *כל* מקצוע שנשמע לך רלוונטי איכשהו, ותתחיל לסנן.

רביעית, בכדי לעשות את שלב שלוש כמו שצריך, תתייעץ עם אנשים שמכירים אותך, חברים, משפחה וכו' לפעמים הם יזהו בך נקודות שלא חשבת עליהן. בנוסף, יש למבוגרים ממך ניסיון בשוק התעסוקה, כדאי שתעזר בו. כמובן, תיעזר גם ברב גוגל, הוא עוזר מאד.

חמישית, ברגע שתדע לאן אתה מכווין, ומה אתה רוצה לעשות, תוכל להתחיל לחשוב איך לעבור את המשוכה של הלימודים.
תגדיר לעצמך מה היכולת המרבית שתוכל להפיק לטובת לימודים, אופי הלימודים, רמת קושי, זמן וכו'

שישית, עכשיו תתחיל לחפש פתרונות אפשריים, אם, למשל, תחומי ההנדסה מעניינים אותך, תחשוב על אופציה של תעודת הנדסאי, הלימודים קצרים וקלים יותר. כן, יותר קשה למצוא משרה אחר כך, אבל אפשרי בהחלט.

אם אתה לא מסוגל ללמוד 5 ימים מלאים, אז תחפש לימודי ערב. תפרוש את הלימודים על פני תקופה ארוכה יותר.

אולי התחום שאתה מעוניין לעסוק בו לא מצריך לימודים, אלא התמקצעות בלבד.

בחלק מהמקומות אולי תוכל להשיג הקלות בהגשת מסמכים מתאימים.

בקיצור, תבדוק טוב איך כן תוכל ללמוד משהו שיקדם אותך לעבר העיסוק בו אתה מעוניין, וכמובן, שוב, תיעזר במכרים שלך, משפחה חברים וכו', בטוח כל אחד יוסיף לך מידע. הם יוכלו, למשל, להזהיר אותך מקורסים מפתים שלא יתנו לך כלום.
 

והעיקר, לא לפחד כלל!
בהצלחה רבה!

מרן הגרע"י זצ"ל אמר שמי שצריך לשבת בישיבה כל עת ועת הוא אדם שיש לו פוטנציאל להיות מחנך ורב גדול, מי שלא - תלוי אם חשקה נפשו, (דבריו שו"ת יחו"ד ח"ג בסופו, יותר כהדרכה למה ההורים צריכים להכווין את הילד). חובת הלבבות אומר שאדם צריך לעסוק במקצוע בו יש לו כשרון. אין אדם שאין לו כשרון במשהו, הוא פשוט צריך להתנסות בהרבה דברים, בצורה מבוקרת ונכונה ולגלות.

בהצלחה!