מה זה אל תשאר לבד?! בסוף אני חוזר אחרי שישבתי עם החברה ב00:00 כל הבית ישן וזה מגיע..

 אחי לשבת עד 12 עם חברים זה נורמה בגיל שלי לכל הדעות. 

לא הבנתי מה הכוונה במשפט "אי אפשר לרצות גם את העולם הזה וגם ללכת בדרך ה׳ . זה שני הפכים מכל מיני בחינות . דרכים שלא יפגשו לעולם." מה אתה אומר בעצם? שאי אפשר להיות חייל רציני בקריירה צבאית ולשמור על הברית ?

אם אתה עושה מה שנורמה, אתה מגיע למה שנורמה.

אם הנורמה אליה אתה מגיע לא נראית לך,

אתה צריך לשנות משהו בנורמה בה אתה חי.

ותודה!!

אין שום ערובה שלא תיפול בזה.
הניסיונות יחליפו מצורה אבל ישארו. "פת בסלו" לא תמיד עוזר...

אני במצב בדיוק כמו שלך, וכשדברתי על זה עם אבא שלי הוא אמר לי שמנסיונו האישי זה ככה.
עוד לפני שהיה אינטרנט ברמה כ"כ זמינה ועוד לפני שחשבו על סמארטפונים.

הדרך האמיתית להתמודדות - זה לדעת שכולם מתמודדים באותה התמודדות.

לא מזמן ראיתי שאחת כתבה שהיא מחפשת מישהו שאין לו את הנפילות האלו, ורציתי לומר לה שמי שאין לו כנראה שיש כאן בעיה אחרת, עמוקה הרבה יותר (אולי לא "בעיה" אבל בכל אופן בעיה בשבילה...)

שבע יפול צדיק וקם, זה הדרך ליפול ולקום ליפול ולקום, כמובן ששקיעות בתורה היא מועילה להצלה מכל הדברים כמו שכותב רבי משה בן מיימון (רמב"ם) שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה.

בהצלחה אח יקר

אנחנו כל החיים במלחמה עם היצר, לא רק בנושא הזה אלא בכל המישורים, כמובן שנקודת הבחירה זזה ככל שאנחנו מתעלים יותר, אם בהתחלה המלחמה היתה על X עכשיו היא על Y, אולי פעם ממש התבוננתי והיום אני רק מסתכל וכו' אבל המלחמה כשלעצמה תמשך תמיד. ידוע על גדולי ישראל שדיווחו על ירידה רוחנית כשהם עברו במקום שהיה שם בעבר פריצות, הרגש שלהם התחדד והמלחמה נשארה.

עם זה אני מסכים - זה בהחלט שמים וארץ לפני ואחרי החתונה, אבל זה לא מתבטל...

הסתייגות: כשאני אומר שמים וארץ אני לא מתכוון שבאמת לפני החתונה זה יותר חמור מאחרי החתונה, אלא שכך זה נראה לעין. אסביר: מאחר שנקודת הבחירה עולה וככל שאדם מתעלה הדקדוק איתו הוא על דברים דקים יותר, אבל עדיין מבחינת החומרה הוא נידון באותה רמה שבעבר היה נידון רק על דברים רציניים הרבה יותר. לכן אם אחרי החתונה ה'בעיות' הגדולות נעלמות, הרי שמעכשיו הכדור עבר לחלק אחר במגרש, אולי לרחבה, כאן כבר כל בעיטה אפילו זעירה יכולה לקבוע גורלות...

אני שמח לשמוע שכך את חושבת, המציאות שונה לצערי, הבאתי דוגמא ויש דוגמאות רבות, והאיסור לא תתורו גו' לא נכתב רק לרווקים...

ואני אוסיף עוד משהו... מי שחושב שאחרי החתונה אין נסיונות, מפתח אשליות ואחר כך מתרסק אל קרקע המציאות, מתוסכל וחסר כח. מי שמודע לזה שהנסיונות ישארו, ידע לנצל את הנישואין כפתרון לאותם הנסיונות ולהפוך את הנסיון מאבן נגף לנישואין למנוע רב עוצמה.

מתנצל על הטעות בזיהוי, לא יודע למה חשבתי שאתה בחורה.

בנוגע למה שכתבת - הבחירה נשארת תמיד, רק דוד המלך אמר "וליבי חלל בקרבי", עיין בספר התניא שהאריך בזה שרק צדיקים גמורים מגיעים למצב של המתת היצר הרע וביטול הבחירה. אנחנו יכולים לכבוש שטחים מהאוייב אבל תמיד ישארו לנו עוד שטחים עם חיילי אוייב שמצפים לכלותנו בכל עת.

יש שיר של אהרן רזאל (נראה לי...) שמספר על אשה ירושלמית שכל צאצאיה יצאו עובדי השם, כששאלו אותה איך זכתה, השיבה שהתפללה על כך, לשאלתם שהרי כולם מתפללים על כך, הגיבה - כולם מתפללים גם על זה, אני התפללתי רק על זה.

זה לא נכון אסטרטגית, זו בוודאות טעות אחי, ההתעסקות המירבית הזאת בחטא ובתשובה עליו ולהבחבש בזה כל יום כל היום רק מביאה לעוד יותר נפילות , א מניסיון ב זה כתוב ונאמר בכל ספר / שיעור בנושא. 

המחשבה לא צריכה להיות על החטא, אלא על המטרה - להדבק בה' ולעובדו בכל לבב ובכל נפש.

ברור שמחשבה מרובה על החטא תגרום לציורים של החטא ולנפילות, אבל צריך דבקות במטרה הכללית הרצון לעבוד את ה' בכל רגע.

מוזמן להיכנס לפורום נשואים טריים, שם כתבתי בדיוק את הדעה הזו - וכמה וכמה ניקים נחמדים כתבו שהם מסכימים אתי (מה שמוכיח שהם נחמדים )

כמו כן, כמות השרשורים בסגנון "תפסתי את בעלי כשהוא ****", יכולה להוכיח שהחתונה ממש לא מהווה תרופה במקרה הזה.

מצד שני,

יש גם נשים או גברים שמתמודדים עם קשיים, ולא משתפים על כך בפורום.

לא ניסיתי להגיע למסקנה סטטיסטית אמפירית על סמך הפורום, אלא רק להגיד שחתונה היא לא תרופת קסם.

מי שיש לו התמכרות - חייב לטפל בה, ולא לסמוך על זה שהחתונה תגרום לו להשתנות.

אני לא מגדיר כאן "התמכרות" במובן הרפואי של המילה, וממילא מבחינה רפואית ופסיכולוגית אוננות היא מעשה מבורך שאין שום סיבה להמעיט בו.

אני מגדיר כאן "התמכרות" כמעשה שהאדם רוצה שלא לעשות, הוא יודע שלאחר מעשה הוא יתחרט, ובכל זאת הוא עושה זאת. כמו אדם בדיאטה שיורד על בן אנד ג'ריס שלם, כשהוא יודע היטב שבהמשך יגיעו ייסורי המצפון.

הבדל נוסף:

מבחינה קלינית, אם אני עושה משהו רק פעם בשנה - זו לא התמכרות, אפילו אם לאחר מכן אני מתחרט (אכילה, הימורים, סמים, כל דבר).

אבל שוב, אני לא מדבר כאן בשפה הקלינית.

אני מתכוון להגיד שמי שעושה זאת למרות שהוא יודע שזה רע, ולמרות שהוא יודע שיתחרט על כך לאחר מכן, כנראה ימשיך לעשות זאת גם לאחר החתונה - אלא אם כן הוא יטפל בזה. ולא, חתונה לכשעצמה היא לא טיפול.

אז בתור מדריך חתנים, אתה רוצה להגיד לי שאישה לא עוזרת בכלל? אפילו אם מישהו נופל נגיד לצורך העניין פעם בכמה חודשים?

שיעמום? אז חתונה לא תעזור. גם לאדם נשוי יש רגעים משעממים.

רצון לפורקן מיני? גם לאדם נשוי יש תקופות ללא תשמיש, אם כי זה כמובן פחות מאשר אדם רווק.

"מימוש" פנטזיה מסוימת על ידי צפייה בפורנו? למשל גבר שממש נמשך ל-X מסוים, שקיים רק בסרטים האלה. גם במקרה הזה, חתונה לא תפתור את זה, וצריך לטפל בשורש הבעיה.

אתה לא חושב שבנאדם עם רצון לפורקן מיני, שיודע שעוד כמה ימים יוכל לחזור לאישתו, יוכל להתגבר בניגוד לרווק, שלא רואה את הקץ?

כמה רצון יש לו, כמה כוח סיבולת, יכולת דחיית סיפוקים, יכולת להתמודד עם הצלחות וכשלונות...

בכלל לא פשוט כמו שאתה מתאר את זה.

אגב, יש אנשים שדווקא הקרבה למושא תשוקתם, תקשה עליהם מאוד את ההתאפקות. והרי גבר נשוי ממשיך לגור ביחד עם אשתו גם בתקופות האסורות, ממשיך לישון איתה באותו החדר וכו' - וזה בשונה מרווק שלא אמור להיות כ"כ קרוב לאשה האסורה לו.

בנוסף, כמו שכבר כתבתי מספר פעמים, זו רק סיבה אחת למעשה הזה (ואכן זו הסיבה שהכי מושפעת מנישואין). יש עוד סיבות רבות ומגוונות, ובחלקן החתונה כלל לא תעזור.

אבל אני חושב שזה לרוב שונה מאחד לשני, תלוי במצב הרוחני והרגשי שלך ואפילו דברים פרקטיים טכניים, מקומות והרגלים אם אתה מבין.. לכן קשה לי לעזור בלי לדעת עוד פרטים, אני יכול לזרוק הצעות ונאומים שאולי לך הם בכלל לא בכיוון של לעזור.. לי יש דברים שאני יודע שעוזרים לי, כשהזמן שלי מתוכנן למשל, אבל יש כאלה שלא "פוחדים" מזמן פנוי וממלאים אותו בטבעיות בדברים חיובים ותחביבים ובלי קשר יש להם משיכה חזקה והם נופלים ולכן זה עצה שלא תעזור להם.

לא יודע עוד לא סיימתי את החיים.. היו לי הפסקות ובישיבה היו גדולות במיוחד, לאחרונה זה חזר לצערי בבידוד ובסגר אחרי יותר מחצי שנה נקייה (!), ועכשיו הפסקתי שוב.. אני מקווה שהיצר שלי לעולם לא ייגמר כי הוא לא הבעיה. יש לי בעיות אחרות שהבאסה והתסכול מהם גורמים לחזור לזה אבל אם אני עולה על גל-אני עף על זה ומתעלם ממה שהיה. המטרה שלי היא ליצור מסלול חיובי בחיים שלי ולהתמודד עם הבעיות בהצלחה וכשאני שמח וחיובי ואקטיבי זה לא מפתה אותי. אם אתה מכור זה משהו אחר.

שבוע שבועיים אתה לא מכור... לדעתי, יש לך בעיות אחרות שאתה יכול לחשוב עליהן (רגשיות בד"כ) תנסה ואולי תמצא משהו אחר שאין לך כח לפתוח אותו ולהתמודד אתו (מנסיון) ואם אתה רוצה אשמח לנסות לעזור בפרטי..

ההגדרה של התמכרות (לא הצלחתי להיכנס לויקיפדיה - נחסם) כוללת בתוכה כל כך הרבה סוגים ומצבים שקשה לומר על מישהו שהוא מכור/לא מכור לדבר כלשהו.

דבר אחד צריך לדעת, יש מחלוקת גדולה בגישה לנושא בין גדולי ישראל, כידוע הציבור החסידי מרבה להתעסק בנושא ואילו הציבור הליטאי כמעט ולא (ספרדים עוסקים בזה בדרך כלל בגישה שונה ככה שאני לא מכניס אותם כרגע למשוואה), הסיבה לכך היא לא (בשונה אולי ממה שסבורים החסידים) שהליטאים לא מסתכלים על זה כ'חטא' או שהם שקועים עמוק בתוך זה וכו' וכו'.

אלא - גדולי ישראל הליטאיים סבורים שהעיסוק בדבר הוא הוא מגביר את הבעייתיות, כמו שאומר החובת הלבבות, על האדם להקטין את הנסיון ולהגדיל היראה - יראת שמים, לימוד תורה ודבקות בה' הם פתרון לכל זה, וכמובן הקטנת הנסיון, כשלכל נסיון יש את הדרך להקטין אותו באופן ספציפי.

לזהות התמכרות - יש כל מיני מבחנים שאפשר למצוא (אולי תדבר עם "הגומל" - ארגון גמילה חרדי שעוסק בדברים מהסוג הזה). איך שזה נשמע אתה לא מכור אלא עוד אחד כמו כוללללם.

עלה והצלח אחי - ה' אוהב אותך ואוהב את הרצון שלך להתקרב.

א. דבר ראשון חשוב לשמור על פרופורציות. הכי גרוע בעניין הזה זה שבחורים מאבדים איזון וכל 'נפילה' כזו מפילה אותם לקרשים - רוחנית ומנטלית, וזה עצמו יוצר מעגל שמשאיר אותם שם (אובססיות, נחיתות ודימוי נמוך שא''א להתגבר, 'אני ממילא חוטא' וכו').

ב. עצה קטנה: עשה לך כלל - כל פעם שאתה רואה שזה חזק ממך ואתה לא מצליח אל תלחם אלא רק שים את הציצית על העיניים ותקרא פרשת שמע ישראל לפני.

נ"ב

אני עורך לך את הכותרת של השרשור כדי שתהיה לבנות בחירה אם להיכנס.

ולהבא, יש פורום סגור לבנים - פורום ברוך שלא עשני אישה - ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד

אבל עדיין יש נושאים שמבחינת רוב האנשים שייך להעלות רק שם.

יש פורום לגברים נשואים שהוא כן פעיל יחסית.

גם פחד מוגזם מלהיכשל גורם לחשוב על זה בלי להפסיק ובסוף - אכן להיכשל

יש מצב שאיך שאתה יוצא הביתה מהישיבה (או כשאתה מגיע הביתה, לא משנה) אתה מתחיל לפחד שבבית בטח אתה הולך להילחם קשה ואולי להיכשל בעבירות?

מקסימום נכשלים ממשיכים הלאה.  הכל טוב... זה לא איזה חרדה קשה.

חבל להפוך את עצמו לחלש ותלוי בחומרים. 

אולי זה יעזור בהתחלה. פוש ראשוני. חבל להפסיד משהו שיכול מאוד להקל

למה שבנאדם יקח כדורים על חששות להיכשל בדברים בחיים? זה נראה לי מאד תלותי

לא נראה לי טוב ונכון שבנאדם יקח כדורים וכדומה כחלק מעבודת ה' והתגברות על היצר

אני לא חושב שהקב"ה רוצה דברים כאלה. 

וסתם ככה אני לא בטוח שבכלל הכדור יעזור, כי זה לא חרדה זה חשש כמו חששות אחרות בחיים

זה לא אמור להיות קשה מידי להתגבר על הפחד הזה.  קצת לסמוך על עצמנו יותר ולהתחזק בשמחה וברוגע

אבל באופן כללי - לא מדברים על זה בחינוך הדתי וזה גורם לקושי מאוד גדול איך לתפוס את הכל העסק הזה של היצר בצורה נכונה.

אני מכיר את מרכז יעל שבין היתר מכשיר אנשי חינוך להתמודדות בנושאים האלה - אפשרי לפנות אליהם דרך האתר שלהם

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות הבעיה לפנות לדמות חינוכית - שבאמת להרבה מהם אין את ההכשרה להתמודדות וכבר יש דימוי שלילי למקרה קלאסי שבא בחור מבולבל לר"מ בישיבה והוא מתחיל לגמגם לו כי אין לו מה לומר.

בכל זאת הצעה קטנה מאוד פרקטית אחת - בכל זמן נתון בראש יכולה להכנס מחשבה אחת.

אחרי שמחשבה עלתה - היא עלתה - זה לא נשלט. אבל מה אתה עושה אחרי שהיא עלתה - זה ביידים שלך.

 אפשר להתעלם מהרהורים אסורים בצורה 'בלתי אלימה' - ז"א - לא לבדוק כל שנייה האם אני חושב על זה או לא אלא להמשיך ברגיל בלי לחשוב על זה. בלי אובססיביות

ממליץ מאוד לראות הרצאה ביוטיוב של איתן זימן.

הוא מעביר אותה למוסדות ומסביר הרבה דברים חשובים ופרקטים על התמכרויות מהסוג הזה.

תעשה רשימה של כל הדברים הרעים בתכנים לא צנועים, תכתוב אותה בקבוץ טקסט וכל פעם שאתה עולה על המחשב תקרא אותה טוב טוב ובכל הזדמנות ובכל פעם שאתה נכנס למשהו שאפילו קצת חשוד בחשד רחוק שהוא עלול להיות לא צנוע - תשים את הקובץ טקסט בצד של המסך ובצד השני את הדפדפן.

הנה הרשימה שלי, גם מה שאתה לא חווית עדיין זה מחלחל:

"ולא תתורו" דאורייתא

"ונשמרת מכל דבר רע" - דאורייתא (לכמעט כל הפוסקים)

לאו דאורייתא של "לא תקרבו" (יש סברה גדולה שבהסתכלות תוך כוונת עבירה ממש  לגבי אותה אישה היא קריבה לעריות בפני עצמה כמו איסור נגיעת חיבה כלאו מהתורה ויש ראיות לזה)

מכניס לראש פנטזיות אלימות
מכניס לראש פנטזיות לא אפשריות ובעייתיות
חוסר שביעות רצון מאשתי המתוקה לעתיד
דיכאון ורגשות אשם
זכרונות להמשך שאני אתחרט עליהם וקשה להוציא מהראש
פגיעה ארוכת טווח ברף ההגירוי הנדרש להגיע לסיפוק
הרגל לראות הכל במהלך היחסים (שהלכתית זו בעיה)
מחשבות מיניות בקעבות זה על סתם נשים בסביבתך
ניתוק בין אהבה למין
הרגל לסיפוק מהיר וזמין
השוואה בין אשתי לעתיד לנשים אחרות
ניצול מיני קשה בתעשיה
אינטימיות נפגעת
קישור האגו למין
הערכת נשים לפי פרמטרים מיניים ותו לא

 תקרא את זה בכל הזדמנות, לפני נפילות כדי לזכור (היצר במהלך זה כל הזמן מנסה להשכיח ממך את הדברים האלה וחייבים לזכור את כולם) ואחרי כדי לדעת אילו מחשבות צריך בשמחה לתקן שהתכנים עיוותו. בהצלחה

ואפילו אם היצר הרע ממשיך להתגבר עדיין לבקש מה' על זה ולא להתייאש

ולהשתדל להיות בשמחה ולמצוא תעסוקה אחרת אפשר לנגן לצייר לכתוב למצוא איזו התנדבות ללמוד וכו,ובעזרת ה' גם להתחתן אדרבה זה הפתרון.

כמובן גם מקווה ותיקון הכללי עוזר לעניין הזה וצדקה.

אבל לאחרונה פרסמו כל מיני שבתות שנועדו לעבות את גרעיני בנ"ע בצפון. מי שאני מכיר משם די ברמה שתיארת (הם לא לייט וגם לא ישיבתיים מאוד).

בטח מה שעוד לא קרה - התבטל בעקבות המלחמה, אבל הם כנראה מחפשים. אם תרצה/י/ו תשלחו לי הודעה באישי ואקשר אתכם

לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.

אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.

לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.

אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.

לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.

רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.

רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
 

ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.

וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)

כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.

(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)

העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.

אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".

לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.

אשמורה היא שליש מלילה.

שליש מ500 זה 166.

כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.

הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות

יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.

לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.

מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.

בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.

ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שבהכרח התקופה הפרסית היתה ארוכה. נכון שזו הכתיבה הסטורית המקובלת אבל יש שערערו על כך:

הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

ב. אני מסכים (כלומר מי אני, בעל המאור כותב כך), שלפי פשט הכתוב היו יותר מלכים וגם לפי הפשט תקופת עזרא ונחמיה מאוחרת משמעותית לתקופת זרובבל. אבל אי אפשר להכחיש שסדר עולם, הש"ס במקומות רבים ורבים מהראשונים והאחרונים - תפסו כעובדה מציאותית שהשנים היו מצומצמות. גם הרמב"ם מתאר כך את המציאות עם נפק"מ להלכה.

ג. לענ"ד גם אם תופסים עיקר כשיטה המקובלת בהיסטוריונים - ההסבר לסד"ע וכל מי שבא בעקבותיו, זה שהלכו על 'תפסת מועט' לפי מה שהכרחי בתנ"ך.

אתה רוצה אח"כ להלביש על זה רעיונות - בכבוד. אבל אל תתעקש שהם פשוטים.

א. לא בדקתי לעומק. אבל יש מספיק ממצאים ארכואלוגים פרסים ומקורות היסטורים יוונים.     לטעון על "בריאה יש מאין" של כמותאדירה של שנים כמו  170 שנה בידי היוונים זמן קצר כל כך אחרי המאורעות ,זה נשמע מוזר מאוד. מה גם  שהיו ידועים פילוסופים ומדינאים יווניים לאורך כמה דורות שחיו בתקופת המאבק מול פרס. ידוע לנו על מרידה 10 שנים של מצרים בפרס, כל זה לא יכול להיות מוספק ב50 שנה.  גם לא סביר שעולי זרובבל מהכפרים בארץ אחרי 20 שנה בימי נחמיה ישכחו לדבר עברית ובניהם ידברו אשדודית כמתואר בנחמיה, וישכחו שצריך לחגוג את סוכות. מדובר פה על 70 שנה בערך מימי זרובבל עד נחמיה. ואז זה הגיוני. גם מסתדר שארתחששתא שהוא בן אחשוורוש לפי המחקר (המלך הפרסי חשיירשא, הידוע בכינויו היווני כסרכסס), ייתן אישור לעזרא ונחמיה. למה הוא לא מוזכר כבנה של אסתר? ייתכן שלאסתר לא היו ילדים, ייתכן שהפרסים התנגדו שיהודי יהיה יורש עצר, ייתכן שהוא כן בן של אסתר אהל לא הזכירו את זה כי זה גנאי שיהודיה נבעלת לגוי.

כמובן זה היה סוד שידוע רק לבעלי הסוד.  שהיו 166 שנה שלא סופרים כי זה אשמורה בלילה. (ובאמת זה בחצי הראשון של האלף, לילה לפי הרמבן). רוב חזל בעלי הנגלה חשבו שכפשוטו זה קרה. בסוף הזכרון ההיסטורי של העם היהודי בחזל ובמניין השנים לא מתבסס על מה שקרה , אלא על מה שרלוונטי לזכור. כמו שאדם שהיה בתרדמת שנה, השנה הזאת לא כלולה בחייו.  כמובן מה שכתוב תנך קרה כפשוטו. אבל לא כתוב בשום מקום בתנך שפרס נמשכה רק 50 שנה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לתושב"ע, תורה שבכתב מייצגת את האמת האובייקטיבית כלשעצמה, תושב"ע את איך שהדבר רלוונטי לנו.

ג. זה עדיין לא מתרץ את מניין השנים של 5786 בימינו. אלא אם כן מכניסים את התירוץ של אשמורה בלילה. (וצריך לזכור שלפי המקובלים היו 7000 שנה קודמות של שמיטה דתוהו, לפני ה6000 שנה שלנו).   אם אנחנו טוענים שפרס היתה 220 שנה בערך, אז בהכרח אנחנו לא בשנת תשפ"ו לאדם הראשון, אלא 5786+166, כלומר עוד 50 שנה שנת 6000 ואחרית הימים על בטוח. כמובן זה סותר את המניין שלנו.  בסוף ידוע כמה עבר מאדם הראשון עד יעקב, וגם אם נטען ששעבוד מצרים היה יותר מ210 שנה בפשט (מה שלא מתסדר , כי שנות עמרם לוי קהת ומשה לא נכנסות ל400, והכי הגיוני ש400 באמת מהולדת יצחק, כי נאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא במצרים) עדיין אין לנו השלמה של 166 שנה. וידוע ששלמה בנה את הבית ב480 שנה ליציאת מצרים. וידועים שנות המלכים  (למעט כמה שנים חריגות והשאלה אם חצי שנה של מלך נכללת) עד לצדקיהו. גם אם נהיה לארג'ים עם 70 שנה של גלות בבל, עדיין לא השלמנו את ה166 שנה. ואם לא נלך לפי התירוץ של אשמורה בלילה, לא ברור למה אנו בשנת 5786 ולא בשנה מאוחרת יותר לפי מניין מהאדם הראשון

ולא בשנת 5786+166?

אחת של 354 יום בשנה, שעדיין נהוגה באיסלם, ואחת של 365 ימים בשנה. 

לפי ספירת הלבנה תגיע למספר השנים שציינת.

חודש של סנהדרין, או של 13 חודש (385 יום) במקרה של מעוברת. בכל מקרה שנה ממוצעת ביהדות היא 365 יום.

ההיסטוריונים מדברים על 166 שנות חמה יתרות שהיו באימפריה הפרסית

ובכלל, יש עוד כמה קשיים בספירה אחורה של השנים, עיין בהערות הרב הנזיר על הכוזרי במקום שהכוזרי כותב שאין מחלוקת על המספר.

אנחנו מונים כי זאת המסורת. 

איש קטן. אז מה יש לי לבוא אל המלך.
 

כל מה שאני אומר בטל לגבי כבוד תורתו❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️🙂🙂🙂🙂🙂🙂🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎

המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה

פורים שמח

מכבוד תורתו ולינוק דברי אלוקים חים ושאבתם מים בששון ודברים חדשים מבחירי צדיקיא

שלא מוסברת לפי הדרש/רמז/סוד שהבאת.

'הסיפור הנסתר' של המגילה לפי הגמ' וחלק גדול מהמדרשים (אמנם לא כולם) הוא הפסקת בניית המקדש.

זה סיבת המשתה לפי הגמ', זה "הכלים מכלים שונים" כרמז לכלי המקדש, בגלל שלאור מה שהוזכר, המשתה זהה למשתה בלשצר שמפורש בו שהוציאי את כלי המקדש.

זה גם עומק הדרשה (שוודאי איננה לפי הפשט), שעד חצי המלכות זה לא כולל השלמת המקדש.

כל זה עובד רק לשיטת סד"ע והגמ' בעקבותיו, שאחשורוש, ורק הוא, מלך בין כורש לדריוש. לפי שיטת ההסטוריונים וההנחה שלהם בסדר המלכים - אחשורוש בין אם מזהים אותו כחשיאש הראשון או ודאי השני, הוא מולך כשהמקדש כבר בנוי לחלוטין ועברו מזמן שבעים השנה.

זה יותר גרוע . המקדש כבק בנוי אבל שום דבר לא קרה. עם ישראל נשאר בגלות. ירושלים היא כםר קטן ללא חומה. הפחה הוא פקיד זוטר ולא מלל בית דוד עצמאי.

זה המצב יותר קשה מגלות בבל.

בגלות היתה תקווה שאחרי 70 שנה נחזור למצב בית ראשון כקדם.

פתאום מגלים שהמקדש בנוי אבל כלום לא קורה וישראל בגלות אכתי עבדי אחשוורוש.

זה המצב בו ישראל מתייאשים ומתחילים להתבולל. קוראים לעצמם בשמות גוים. ומחליטים שהם "פרסים בני דת משה" . אמנם שומרים את כל ההלכה מבחינה דתית והשתיה במשתה ללא יין נסך וכשרות גלאט. אבל מבחינה לאומית הם שמחים בהיותם פרסים ושמחים שמולך עליהם אחשוורוש ולא מדינה יהודית בארץ. ושותים עם המלך הגוי. זה הכוונה שאחשוורוש שתה עם כלי המקדש בצורה סמלית .

כלומר עצם חגיגות 3 שנים למלכותו הם אמירה "האימפריה הםרסית כאן כדי להשאר, וליהודים לעולם לא תהחה מדינה" זה בעצם שקול ללשתות עם כלי המקדש.

בעקבות נס פורים ליהודים התברר שגם בגלות הם אומה ולא רק דת.

ולכן הדור קיבלוה בימי אחשוורוש.

עד אז ידוע היה שישראל קיבלו מרצון את ברית האבות הלאומית, אבל נראה שברית חורב הדתית קצת חורקת והיא טיפה נטע זר בתוך הברית הלאומית.

עד שבפורים התברר שגם "הדת היהודית" באידאה הדתית בגלות, אינה אלא אומה יהודית בתחפושת של דת.

מתוקף נס פורים ישראל חישבו מסלול מחדש - לא לשאוף לקבל בית ראשון ולהתייאש כזה לא קורה, אלא להקים את האידאה הדתית של בית שנמ במסגרת לאומית בארץ ישראל - כלומר הקמת הכנסת הגדולה ועזרא ונחמיה.

מבחינה מהותית. "בית שני" האידאי נבנה רק בימי עזרא. לפניו אמנם היה בניין אבנים. אך ללא מהות של בית שני אותה מציג הרב קוק במהחך האידאות

מקורות שונים בחז"ל.

זה אולי רעיון יפה, אבל להגיד שסדר עולם והגמרא במגילה ובר"ה בכל הסוגיא של חשבונות השבעים שנה ועוד שלל דרשות שונות, התכוונו לזה, בלי שאף אחד חוץ ממך הבין זאת, לא רש"י שהלך לפי החשבון הזה כפשוטו לכל האורך ולא אף אחד אחר מהראשונים - זה מופרך.

עולם העלים 166 שנה זה תמוה. כאשר בימיהם מן הסתם הרומאים זכרו שהפרסים שלטו 220 שנה ולא 50.

יש אומרים שחזל בכוונה העלימו את ה166 שנה האלו כדי שאנשים לא יצליחו לחשב את הקץ בדניאל. שישאר בסוד.

אני דיברתי על המדרש שאחשוורוש שתה בכלי המקדש. וודאי שבפשט זה לא מוזכר. בפשט כלים מכלים שונים זה תיאור עושר המלך.

מה גם שכתוב שכורש הוציא את כל כלי בית ה' בידי מתרדת הגזבר לששבצר הנשיא ליהודה ולזרובבל, וגם אם בניין המקדש הוקפא עד ימי דריווש, אין סיבה שכל הכלים לא יהיו כבר בירושלים אחרי ימי כורש.

העניין ש"בית שני" האידאי, נבנה בידי בנו של אחשוורוש לפי המדרש, מאוד מתאים לזיהוי הרב קוק את בית שני עם האידאה הדתית. והאידאה הדתית התחילה רק בימי עזרא עם כריתת האמנה ואנשי כנסת הגדולה. עצם זה שזרובבל הוא מבית דוד, מרמז על זה שבהקמת הבית העם חשב שהם יצליחו לחזור לימי האידאנ הלאומית של בית ראשון.  כך שגם היסטורית "בית שני" האידאי באמת הוקם בידי ארתחששתא בן אחשוורוש ברשיונו לעזרא.

היסטורית זה פשוט סדר עולם לא מסתדר.

חשיירשא (כסרכסס ביוונית) חי שנים רבות אחרי כורש ודריווש שבא אחרי כנבוזי בן כורש. וחשיירשא הוא השם היחיד שמתאים לשם אחשוורוש (פשוט ח של חשיירשא היא עם שווא נח אז הוסיפו לה א, כמו שפלטון הפך לאפלטון).
ארתחששסתא של עזרא היה בנו חשיירשא.

גם לפי פשט ספר עזרא אגרת השטנה בימי ארתחשססתא מתייחס רק להקפאת בניית החומות, לא למקדש. וחוץ מזה היתה שטנה על הקפאת בניין המקדש בימי כורש עד דריווש.

רשי חי אלף שנה אחרי סדר עולם. וודאי חשב כפשוטו שפרס מלכה רק 50 שנה.

אבל חזל לא אמורים ללמד אותנו היסטוריה מדויקת, אלא היסטוריוסופיה. לכן הגיוני שרשי טעה מבחינה מחקרית, גם אם צדק מבחינה מהותית היסטוריוסופית, שהרי ה166 שנה האלו של האשמורה בלילה נשכחו מהזכרון הקולקטיבי של העם היהודי.

.עוד סיוע לכך שהפרסים מלכו 220 שנה: רשימת הכהנים הגדולים בעזרא ממשיכה דורות רבים אחרי יהושע הכהן הגדול, עד הכהן הגדול ידוע. לא סביר שזה ב50 שנה.

לפי יוספוס ידוע נפגש עם אלכסנדר מוקדון בהתאם לסיפור חזל על שמעון הצדיק. ואילו שמעון הצדיק החה נכדו של ידוע לפי יוספוס.

גם לא סביר שלמרדכי יקראו מרדכי אם נולד בירושלים. למרות שגם לדניאל היה שם נכרי. כנראה שסבו שמעי גלה מירושלים.

כלומר יתכן שחזל באמת חשבו לתומם שאחשוורוש מלך לפני השלמת המקדש, ושכחו את ההיסטוריה שהיתה 700 שנה לפניהם.
 

בכל מקרה אני לא רואה הרבה הבדל בין האמירה "בזכות אסתר נבנה הבית השני" לבין "בזכות אסתר הוקמה הכנסת הגדולה" זה היינו הך מבחינת התפקיד ההיסטורי והמהות.

ציטוט מהזכרון מלמהלך האידאות "בית שני לא היתה האידאה הלאומית, אלא "כל הנבדל מטומאת עמי הארצות" "

זה פסוק מפורש מהאמנה שכרת עזרא ויסדה את הכנסת הגדולה

דריוש הראשון שמוזכר בספר עזרא וחגי.

דריוש השני שנקרא גם "הממזר"

דריוש השלישי, והאחרון, שהובס בידי אלכסנדר הגדול 

לפי המקובל במחקר ההיסטורי, אכן כדבריך לגבי שלושה דריוש. בכלל לפי שיטה זו לא ידוע מי זה דריוש שנזכר בדניאל פרק ו' ולא ממש ברור מי זה אחשורוש.

קריאת מגילה הייתה ממש מהירה, גם אתמול וגם היום, ובקושי רעש בהמן.

לא ראיתי כמעט אף אחד מחופש, בטח לא בתלבושת מלאה.

וכמעט אף אחד לא בא לתת משלוח מנות.

תענוג. 

וקריאת מגילה מרגשת. נוגעת. אוטנתית כמו אני לא יודעת מה;

 כל מה שקורה, ודווקא סמוך לפורים שזה כמעט שחזור המגילה....זה הכיף!

חוץ מהאסונות, ולוואי שיהיו האחרונים ושתהיה תחיית המתים בקרוב ממש!

(חייבת לצחצח את הבית מהמסד עד הטפחות, כי אמא שלי ע"ה היתה נקייה...פחד!)

זה כ'כ מרגש ומשמח שבתוך כל הבלאגן המלחמה המצבי רוח יש אנשים כ'כ אופטימיים כמוך

החיים מאוד דינמיים, יש אנשים עם משיכה לגבאים בכל מיני רמות ונסיבות ולפעמים זה זמני או תלוי קונטקסט (נניח,שאתה נמצא במקום שיש בו רק גברים, או מאיזושהי סיבה אתה מנסה להימנע מסיטואציות עם המין השני). ליאת יקיר טוענת שכולנו בי-סקסואליים במהות שלנו, כי אין באמת סיבה שגבר יימשך בהכרח לאישה ולהיפך (אולי תקרא ותשמע קצת תכנים שלה, היא נורא מעניינת הן מבחינת הידע והן מבחינת ניסיון החיים שלה).

אז דבר ראשון, תעשה בירור עם עצמך, איפה זה התחיל ומה הגבולות של זה מבחינת זמן-מקום-תרבות, ואז תחפש אדם אמיתי שניתן יהיה לדבר איתו. כמובן, תמיד טוב אדם ניטרלי, שלא ימשוך אותך לשום צד, כי יש לא מעט מטפלים שמתמחים בלהוביל אותך למקום שבו הם מאמינים.

בנוסף, מציע לך בחום, לא לתייג את עצמך כהומו-סקסואל, עד שזה לא יהיה ברור לך לחלוטין. אני מכיר אישית אנשים ש"התחרטו" או שהלכו רחוק מדי ואחר כך העדיפו פשרה מסוימת. אז לא כדאי לרוץ מהר מדי.

המון הצלחה חבר אהוב!!

מספר השיכורים שהתחבקו איתי בפורים הזה, בתקווה שאתן להם כמה פרוטות, או למצער: טרמפ לביתו של המחובק הפוטציאלי הבא, בתקווה שזה ייתן להם כמה פרוטות.

אבל כפי שכתבתי לפותח השרשור, המשיכה לגבאי צדקה לא תמיד מצליחה יתר על המידה 🤷‍♂️

אם כוונותיך טהורות (מצטער, כבר נכוויתי כאן מספר פעמים) אתה מוזמן לפרטי.

לאחשוורוש קראו חשיירשא בפרסית.

לכורש,  כורוש במלרע בפרסית kurush.

לדרייווש, לזכרוני דריוש במלרע daryush.

ואגב מרדכי זה שם שמגיע מאכדית לא מפרסית.

פורים שמח אוהב אותך נקדימון❤️!