מה זה אל תשאר לבד?! בסוף אני חוזר אחרי שישבתי עם החברה ב00:00 כל הבית ישן וזה מגיע..

 אחי לשבת עד 12 עם חברים זה נורמה בגיל שלי לכל הדעות. 

לא הבנתי מה הכוונה במשפט "אי אפשר לרצות גם את העולם הזה וגם ללכת בדרך ה׳ . זה שני הפכים מכל מיני בחינות . דרכים שלא יפגשו לעולם." מה אתה אומר בעצם? שאי אפשר להיות חייל רציני בקריירה צבאית ולשמור על הברית ?

אם אתה עושה מה שנורמה, אתה מגיע למה שנורמה.

אם הנורמה אליה אתה מגיע לא נראית לך,

אתה צריך לשנות משהו בנורמה בה אתה חי.

ותודה!!

אין שום ערובה שלא תיפול בזה.
הניסיונות יחליפו מצורה אבל ישארו. "פת בסלו" לא תמיד עוזר...

אני במצב בדיוק כמו שלך, וכשדברתי על זה עם אבא שלי הוא אמר לי שמנסיונו האישי זה ככה.
עוד לפני שהיה אינטרנט ברמה כ"כ זמינה ועוד לפני שחשבו על סמארטפונים.

הדרך האמיתית להתמודדות - זה לדעת שכולם מתמודדים באותה התמודדות.

לא מזמן ראיתי שאחת כתבה שהיא מחפשת מישהו שאין לו את הנפילות האלו, ורציתי לומר לה שמי שאין לו כנראה שיש כאן בעיה אחרת, עמוקה הרבה יותר (אולי לא "בעיה" אבל בכל אופן בעיה בשבילה...)

שבע יפול צדיק וקם, זה הדרך ליפול ולקום ליפול ולקום, כמובן ששקיעות בתורה היא מועילה להצלה מכל הדברים כמו שכותב רבי משה בן מיימון (רמב"ם) שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה.

בהצלחה אח יקר

אנחנו כל החיים במלחמה עם היצר, לא רק בנושא הזה אלא בכל המישורים, כמובן שנקודת הבחירה זזה ככל שאנחנו מתעלים יותר, אם בהתחלה המלחמה היתה על X עכשיו היא על Y, אולי פעם ממש התבוננתי והיום אני רק מסתכל וכו' אבל המלחמה כשלעצמה תמשך תמיד. ידוע על גדולי ישראל שדיווחו על ירידה רוחנית כשהם עברו במקום שהיה שם בעבר פריצות, הרגש שלהם התחדד והמלחמה נשארה.

עם זה אני מסכים - זה בהחלט שמים וארץ לפני ואחרי החתונה, אבל זה לא מתבטל...

הסתייגות: כשאני אומר שמים וארץ אני לא מתכוון שבאמת לפני החתונה זה יותר חמור מאחרי החתונה, אלא שכך זה נראה לעין. אסביר: מאחר שנקודת הבחירה עולה וככל שאדם מתעלה הדקדוק איתו הוא על דברים דקים יותר, אבל עדיין מבחינת החומרה הוא נידון באותה רמה שבעבר היה נידון רק על דברים רציניים הרבה יותר. לכן אם אחרי החתונה ה'בעיות' הגדולות נעלמות, הרי שמעכשיו הכדור עבר לחלק אחר במגרש, אולי לרחבה, כאן כבר כל בעיטה אפילו זעירה יכולה לקבוע גורלות...

אני שמח לשמוע שכך את חושבת, המציאות שונה לצערי, הבאתי דוגמא ויש דוגמאות רבות, והאיסור לא תתורו גו' לא נכתב רק לרווקים...

ואני אוסיף עוד משהו... מי שחושב שאחרי החתונה אין נסיונות, מפתח אשליות ואחר כך מתרסק אל קרקע המציאות, מתוסכל וחסר כח. מי שמודע לזה שהנסיונות ישארו, ידע לנצל את הנישואין כפתרון לאותם הנסיונות ולהפוך את הנסיון מאבן נגף לנישואין למנוע רב עוצמה.

מתנצל על הטעות בזיהוי, לא יודע למה חשבתי שאתה בחורה.

בנוגע למה שכתבת - הבחירה נשארת תמיד, רק דוד המלך אמר "וליבי חלל בקרבי", עיין בספר התניא שהאריך בזה שרק צדיקים גמורים מגיעים למצב של המתת היצר הרע וביטול הבחירה. אנחנו יכולים לכבוש שטחים מהאוייב אבל תמיד ישארו לנו עוד שטחים עם חיילי אוייב שמצפים לכלותנו בכל עת.

יש שיר של אהרן רזאל (נראה לי...) שמספר על אשה ירושלמית שכל צאצאיה יצאו עובדי השם, כששאלו אותה איך זכתה, השיבה שהתפללה על כך, לשאלתם שהרי כולם מתפללים על כך, הגיבה - כולם מתפללים גם על זה, אני התפללתי רק על זה.

זה לא נכון אסטרטגית, זו בוודאות טעות אחי, ההתעסקות המירבית הזאת בחטא ובתשובה עליו ולהבחבש בזה כל יום כל היום רק מביאה לעוד יותר נפילות , א מניסיון ב זה כתוב ונאמר בכל ספר / שיעור בנושא. 

המחשבה לא צריכה להיות על החטא, אלא על המטרה - להדבק בה' ולעובדו בכל לבב ובכל נפש.

ברור שמחשבה מרובה על החטא תגרום לציורים של החטא ולנפילות, אבל צריך דבקות במטרה הכללית הרצון לעבוד את ה' בכל רגע.

מוזמן להיכנס לפורום נשואים טריים, שם כתבתי בדיוק את הדעה הזו - וכמה וכמה ניקים נחמדים כתבו שהם מסכימים אתי (מה שמוכיח שהם נחמדים )

כמו כן, כמות השרשורים בסגנון "תפסתי את בעלי כשהוא ****", יכולה להוכיח שהחתונה ממש לא מהווה תרופה במקרה הזה.

מצד שני,

יש גם נשים או גברים שמתמודדים עם קשיים, ולא משתפים על כך בפורום.

לא ניסיתי להגיע למסקנה סטטיסטית אמפירית על סמך הפורום, אלא רק להגיד שחתונה היא לא תרופת קסם.

מי שיש לו התמכרות - חייב לטפל בה, ולא לסמוך על זה שהחתונה תגרום לו להשתנות.

אני לא מגדיר כאן "התמכרות" במובן הרפואי של המילה, וממילא מבחינה רפואית ופסיכולוגית אוננות היא מעשה מבורך שאין שום סיבה להמעיט בו.

אני מגדיר כאן "התמכרות" כמעשה שהאדם רוצה שלא לעשות, הוא יודע שלאחר מעשה הוא יתחרט, ובכל זאת הוא עושה זאת. כמו אדם בדיאטה שיורד על בן אנד ג'ריס שלם, כשהוא יודע היטב שבהמשך יגיעו ייסורי המצפון.

הבדל נוסף:

מבחינה קלינית, אם אני עושה משהו רק פעם בשנה - זו לא התמכרות, אפילו אם לאחר מכן אני מתחרט (אכילה, הימורים, סמים, כל דבר).

אבל שוב, אני לא מדבר כאן בשפה הקלינית.

אני מתכוון להגיד שמי שעושה זאת למרות שהוא יודע שזה רע, ולמרות שהוא יודע שיתחרט על כך לאחר מכן, כנראה ימשיך לעשות זאת גם לאחר החתונה - אלא אם כן הוא יטפל בזה. ולא, חתונה לכשעצמה היא לא טיפול.

אז בתור מדריך חתנים, אתה רוצה להגיד לי שאישה לא עוזרת בכלל? אפילו אם מישהו נופל נגיד לצורך העניין פעם בכמה חודשים?

שיעמום? אז חתונה לא תעזור. גם לאדם נשוי יש רגעים משעממים.

רצון לפורקן מיני? גם לאדם נשוי יש תקופות ללא תשמיש, אם כי זה כמובן פחות מאשר אדם רווק.

"מימוש" פנטזיה מסוימת על ידי צפייה בפורנו? למשל גבר שממש נמשך ל-X מסוים, שקיים רק בסרטים האלה. גם במקרה הזה, חתונה לא תפתור את זה, וצריך לטפל בשורש הבעיה.

אתה לא חושב שבנאדם עם רצון לפורקן מיני, שיודע שעוד כמה ימים יוכל לחזור לאישתו, יוכל להתגבר בניגוד לרווק, שלא רואה את הקץ?

כמה רצון יש לו, כמה כוח סיבולת, יכולת דחיית סיפוקים, יכולת להתמודד עם הצלחות וכשלונות...

בכלל לא פשוט כמו שאתה מתאר את זה.

אגב, יש אנשים שדווקא הקרבה למושא תשוקתם, תקשה עליהם מאוד את ההתאפקות. והרי גבר נשוי ממשיך לגור ביחד עם אשתו גם בתקופות האסורות, ממשיך לישון איתה באותו החדר וכו' - וזה בשונה מרווק שלא אמור להיות כ"כ קרוב לאשה האסורה לו.

בנוסף, כמו שכבר כתבתי מספר פעמים, זו רק סיבה אחת למעשה הזה (ואכן זו הסיבה שהכי מושפעת מנישואין). יש עוד סיבות רבות ומגוונות, ובחלקן החתונה כלל לא תעזור.

אבל אני חושב שזה לרוב שונה מאחד לשני, תלוי במצב הרוחני והרגשי שלך ואפילו דברים פרקטיים טכניים, מקומות והרגלים אם אתה מבין.. לכן קשה לי לעזור בלי לדעת עוד פרטים, אני יכול לזרוק הצעות ונאומים שאולי לך הם בכלל לא בכיוון של לעזור.. לי יש דברים שאני יודע שעוזרים לי, כשהזמן שלי מתוכנן למשל, אבל יש כאלה שלא "פוחדים" מזמן פנוי וממלאים אותו בטבעיות בדברים חיובים ותחביבים ובלי קשר יש להם משיכה חזקה והם נופלים ולכן זה עצה שלא תעזור להם.

לא יודע עוד לא סיימתי את החיים.. היו לי הפסקות ובישיבה היו גדולות במיוחד, לאחרונה זה חזר לצערי בבידוד ובסגר אחרי יותר מחצי שנה נקייה (!), ועכשיו הפסקתי שוב.. אני מקווה שהיצר שלי לעולם לא ייגמר כי הוא לא הבעיה. יש לי בעיות אחרות שהבאסה והתסכול מהם גורמים לחזור לזה אבל אם אני עולה על גל-אני עף על זה ומתעלם ממה שהיה. המטרה שלי היא ליצור מסלול חיובי בחיים שלי ולהתמודד עם הבעיות בהצלחה וכשאני שמח וחיובי ואקטיבי זה לא מפתה אותי. אם אתה מכור זה משהו אחר.

שבוע שבועיים אתה לא מכור... לדעתי, יש לך בעיות אחרות שאתה יכול לחשוב עליהן (רגשיות בד"כ) תנסה ואולי תמצא משהו אחר שאין לך כח לפתוח אותו ולהתמודד אתו (מנסיון) ואם אתה רוצה אשמח לנסות לעזור בפרטי..

ההגדרה של התמכרות (לא הצלחתי להיכנס לויקיפדיה - נחסם) כוללת בתוכה כל כך הרבה סוגים ומצבים שקשה לומר על מישהו שהוא מכור/לא מכור לדבר כלשהו.

דבר אחד צריך לדעת, יש מחלוקת גדולה בגישה לנושא בין גדולי ישראל, כידוע הציבור החסידי מרבה להתעסק בנושא ואילו הציבור הליטאי כמעט ולא (ספרדים עוסקים בזה בדרך כלל בגישה שונה ככה שאני לא מכניס אותם כרגע למשוואה), הסיבה לכך היא לא (בשונה אולי ממה שסבורים החסידים) שהליטאים לא מסתכלים על זה כ'חטא' או שהם שקועים עמוק בתוך זה וכו' וכו'.

אלא - גדולי ישראל הליטאיים סבורים שהעיסוק בדבר הוא הוא מגביר את הבעייתיות, כמו שאומר החובת הלבבות, על האדם להקטין את הנסיון ולהגדיל היראה - יראת שמים, לימוד תורה ודבקות בה' הם פתרון לכל זה, וכמובן הקטנת הנסיון, כשלכל נסיון יש את הדרך להקטין אותו באופן ספציפי.

לזהות התמכרות - יש כל מיני מבחנים שאפשר למצוא (אולי תדבר עם "הגומל" - ארגון גמילה חרדי שעוסק בדברים מהסוג הזה). איך שזה נשמע אתה לא מכור אלא עוד אחד כמו כוללללם.

עלה והצלח אחי - ה' אוהב אותך ואוהב את הרצון שלך להתקרב.

א. דבר ראשון חשוב לשמור על פרופורציות. הכי גרוע בעניין הזה זה שבחורים מאבדים איזון וכל 'נפילה' כזו מפילה אותם לקרשים - רוחנית ומנטלית, וזה עצמו יוצר מעגל שמשאיר אותם שם (אובססיות, נחיתות ודימוי נמוך שא''א להתגבר, 'אני ממילא חוטא' וכו').

ב. עצה קטנה: עשה לך כלל - כל פעם שאתה רואה שזה חזק ממך ואתה לא מצליח אל תלחם אלא רק שים את הציצית על העיניים ותקרא פרשת שמע ישראל לפני.

נ"ב

אני עורך לך את הכותרת של השרשור כדי שתהיה לבנות בחירה אם להיכנס.

ולהבא, יש פורום סגור לבנים - פורום ברוך שלא עשני אישה - ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד

אבל עדיין יש נושאים שמבחינת רוב האנשים שייך להעלות רק שם.

יש פורום לגברים נשואים שהוא כן פעיל יחסית.

גם פחד מוגזם מלהיכשל גורם לחשוב על זה בלי להפסיק ובסוף - אכן להיכשל

יש מצב שאיך שאתה יוצא הביתה מהישיבה (או כשאתה מגיע הביתה, לא משנה) אתה מתחיל לפחד שבבית בטח אתה הולך להילחם קשה ואולי להיכשל בעבירות?

מקסימום נכשלים ממשיכים הלאה.  הכל טוב... זה לא איזה חרדה קשה.

חבל להפוך את עצמו לחלש ותלוי בחומרים. 

אולי זה יעזור בהתחלה. פוש ראשוני. חבל להפסיד משהו שיכול מאוד להקל

למה שבנאדם יקח כדורים על חששות להיכשל בדברים בחיים? זה נראה לי מאד תלותי

לא נראה לי טוב ונכון שבנאדם יקח כדורים וכדומה כחלק מעבודת ה' והתגברות על היצר

אני לא חושב שהקב"ה רוצה דברים כאלה. 

וסתם ככה אני לא בטוח שבכלל הכדור יעזור, כי זה לא חרדה זה חשש כמו חששות אחרות בחיים

זה לא אמור להיות קשה מידי להתגבר על הפחד הזה.  קצת לסמוך על עצמנו יותר ולהתחזק בשמחה וברוגע

אבל באופן כללי - לא מדברים על זה בחינוך הדתי וזה גורם לקושי מאוד גדול איך לתפוס את הכל העסק הזה של היצר בצורה נכונה.

אני מכיר את מרכז יעל שבין היתר מכשיר אנשי חינוך להתמודדות בנושאים האלה - אפשרי לפנות אליהם דרך האתר שלהם

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות הבעיה לפנות לדמות חינוכית - שבאמת להרבה מהם אין את ההכשרה להתמודדות וכבר יש דימוי שלילי למקרה קלאסי שבא בחור מבולבל לר"מ בישיבה והוא מתחיל לגמגם לו כי אין לו מה לומר.

בכל זאת הצעה קטנה מאוד פרקטית אחת - בכל זמן נתון בראש יכולה להכנס מחשבה אחת.

אחרי שמחשבה עלתה - היא עלתה - זה לא נשלט. אבל מה אתה עושה אחרי שהיא עלתה - זה ביידים שלך.

 אפשר להתעלם מהרהורים אסורים בצורה 'בלתי אלימה' - ז"א - לא לבדוק כל שנייה האם אני חושב על זה או לא אלא להמשיך ברגיל בלי לחשוב על זה. בלי אובססיביות

ממליץ מאוד לראות הרצאה ביוטיוב של איתן זימן.

הוא מעביר אותה למוסדות ומסביר הרבה דברים חשובים ופרקטים על התמכרויות מהסוג הזה.

תעשה רשימה של כל הדברים הרעים בתכנים לא צנועים, תכתוב אותה בקבוץ טקסט וכל פעם שאתה עולה על המחשב תקרא אותה טוב טוב ובכל הזדמנות ובכל פעם שאתה נכנס למשהו שאפילו קצת חשוד בחשד רחוק שהוא עלול להיות לא צנוע - תשים את הקובץ טקסט בצד של המסך ובצד השני את הדפדפן.

הנה הרשימה שלי, גם מה שאתה לא חווית עדיין זה מחלחל:

"ולא תתורו" דאורייתא

"ונשמרת מכל דבר רע" - דאורייתא (לכמעט כל הפוסקים)

לאו דאורייתא של "לא תקרבו" (יש סברה גדולה שבהסתכלות תוך כוונת עבירה ממש  לגבי אותה אישה היא קריבה לעריות בפני עצמה כמו איסור נגיעת חיבה כלאו מהתורה ויש ראיות לזה)

מכניס לראש פנטזיות אלימות
מכניס לראש פנטזיות לא אפשריות ובעייתיות
חוסר שביעות רצון מאשתי המתוקה לעתיד
דיכאון ורגשות אשם
זכרונות להמשך שאני אתחרט עליהם וקשה להוציא מהראש
פגיעה ארוכת טווח ברף ההגירוי הנדרש להגיע לסיפוק
הרגל לראות הכל במהלך היחסים (שהלכתית זו בעיה)
מחשבות מיניות בקעבות זה על סתם נשים בסביבתך
ניתוק בין אהבה למין
הרגל לסיפוק מהיר וזמין
השוואה בין אשתי לעתיד לנשים אחרות
ניצול מיני קשה בתעשיה
אינטימיות נפגעת
קישור האגו למין
הערכת נשים לפי פרמטרים מיניים ותו לא

 תקרא את זה בכל הזדמנות, לפני נפילות כדי לזכור (היצר במהלך זה כל הזמן מנסה להשכיח ממך את הדברים האלה וחייבים לזכור את כולם) ואחרי כדי לדעת אילו מחשבות צריך בשמחה לתקן שהתכנים עיוותו. בהצלחה

ואפילו אם היצר הרע ממשיך להתגבר עדיין לבקש מה' על זה ולא להתייאש

ולהשתדל להיות בשמחה ולמצוא תעסוקה אחרת אפשר לנגן לצייר לכתוב למצוא איזו התנדבות ללמוד וכו,ובעזרת ה' גם להתחתן אדרבה זה הפתרון.

כמובן גם מקווה ותיקון הכללי עוזר לעניין הזה וצדקה.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..