פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 474)

קיצר, חשבתי על זה, לא חייבים לצפון כוספת, אפשר לדרום ולשלוח את הילדים של זאתי לצפון. לחוף גיא או למצוקי דרגות, אם זה בצפון. כי אני לא סגור איפה זה, רק זכור לי שיש מקום כזה- מצוקי דרגות. בכל אופן אפשר. 

עכשיו סתם יצא לי לחשוב בשעה האחרונה תוך כדי שאני מתבונן על עלה, עלה לי רעיון

נכון כל אחד מאתנו עוסק במשהו למחייתו? ואנחנו הרי קבוצה מגובשת שמלכדת את כל העם אז אפשר שכל אחד מאתנו יציע את מרכולתו לקבוצה במחיר הקרן וכך כולנו נרויח ממחירי עלות על מה שאנו זקוקים לו, 

אז אני אתחיל..

מי צריך מאבטח? :/

אני עובד באבטחה
אם את צריכה.

וכולם צריכים מאבטח ושלא יספרו לך אחרת! העתיד נמצא במאבטחות!

*באבטחות!

וטוב לחסות בד' מבטוח באדם, טוב לחסות בד' מבטוח בנדיבים.
עזוב אותך אף אחד לא צריך מאבטח

לדעתי צריך למספר אותנו. כוספת רוצה להיות 1?

ובאמת אפחד (כמעט) לא צריך מאבטח
תעשו כמוני- תתחיחו לאבטח את עצמכם.

מומלץ.

לא? 

כוספת, את עושה סלט. את מספר 1. 

אחרייך, מזמור, מס' 2

אחכ, זאתי 3

אני 4

הודעה 5

נריה 6

ו.. היו שם כמה שמות באמצע הרשרוש אבל נראה לי שהם בוטים :/

 

סלט ל8 מליון??
עזוב אותך הם יסתפקו במן

ושכחת למספר את הילדים של ההיא

נראה לי שהבנתי את הכוונה של 'הגבת לא במקום'.. :/

 

אפשר למחוק הודעות בפורום הזה? אהממ

טוב, לכל המתעוררים בבוקר..  אממ..

עשיתי לכם קצת בלגן בפורום אבל הכל בגלל ארבעה ילדים ושלושה כובעים ונסיעה אחת לבית המקדש. 

הא ומאבטח. היה אממ, גם מאבטח.

בכל אופן,

בוקר טוב ועצמאות שמח. ותוסיפו אפקט מחיקה, זה משהו שהמציאו בעתיד אתם תאהבו.

 

קיצר, כוספת, לחזור למטה? לא נעים לי שנדחפתי לכאן.. מרגיש קצת לא שייך, כמו מיונז בחריימה :/

אני זזה לישון, תעיר אותי כשהעם איתך


(או אם צריך עזרה באיסוף נשים לעזרה)

מרוב השקעה באנונימיות לא כתבתי את שמו...

אליהו דרורי ז"ל

שאלה טובה

(מחקתי לא כי אני חוזרת בי, פשוט אני לא רוצה להצהיר את דעותיי על גבי הפורום)

יש כמה וכמה, אבל כנראה שאני הכי מעריץ את יהונתן בן שאול. דמות שדבקה בדבר ד', גם כשזה 'דופק' לכאו' את הקריירה שלו. ענווה שאין כמעט כדוגמתה (שלושה ענוים וכו').

(יש המשך, אולי אכתוב עוד כשיהיה זמן)

כי יש לו שם מגניב.

עם החבר'ה שהלכו למשתה של אחשוורוש אבל לא בקטע רע סתם כי היה אוכל טוב

לא מגיעה לקרסול שלה..
רחל ויתרה לאחותה על השמלה על החתן על התפאורה על האושר עם בחיר ליבה ..רק שלרחל היה סוף שמח בסוף..

אצלי זה קצת שונה..
אמנם אין לי סוף עצוב ד' מצא דרכים לצ'פר אותי בהמון דברים ובעיקר בילדים המדהימים שבאמת לא יכולתי לבקש מעבר ..
אבל כל פעם שהזוגיות כבר לא נסבלת והגיונית להכלה נימוסית ..אני נזכרת באותו ויתור שעשיתי ושאין לי דרך חזרה ממנו ..

רחל היתה חכמה שעשתה ויתור שלם וחכם בלי חששות קדימה וכנראה היו לה המון זכויות שלי אין.
אני הייתי נאיבית שחשבתי שאם אני יוותר על שמלה יפה על חתן שמושך אותי על כסף שהייתי צריכה לחתונה על פרטנר אמיתי לחיים אני יקבל פיצוי של חיים שלמים , המציאות מראה לי שאמנם מויתור לא הפסדתי ..אבל גם עם הילדים המושלמים שלי ועם האושר שמרוח לי על הפנים משאיבת כוחות מההנאות הקטנות של החיים
עדיין בסוף היום כשאני מניחה את הראש על הכרית אני חולמת על זיווג הגון ...

 

 

בכלל לא פשוט.

כי בכל זאת, איפה אנחנו ואיפה הם אבל..
מעריכה ומחוברת לרבקה אמנו. אשת חסד כזאת, צדיקה.

ומעריצה את נחשון בן עמינדב ויהודה בן יעקב-בעיקר בגלל האומץ ומידת האמת, עזות דקודשא שיש בהם. אש קודש כזאת

 

שרשור חמוד, עם מי אתה מזדהה?

נביא הנחמות, העתיד והגאולה.

כי זה לא לפומבי.

אחימעץ לא נראה לי.

לטעמי המימד האישי בספר שלו מאוד נוגע ללב. דמות עוצמתית. 

איוב!.

הנקודה הזאת של האמיתיות המאוד- עוצמתית של איוב נורא דיברה אליי כשלמדתי בספר. רואים את זה לכל האורך.
וגם שהוא לומד איך לרומם את האמונה ולבנות אותה על יסודות אמוניים אמיתיים.

(בעיון כמובן עם הפירושים)

(זה מה שעולה בעיון כמובן עם הפירושים)

קטונתי מלהזדהות עם... אבל הדמות שתמיד הכי עשתה לי את זה הייתה דוד.
אומץ ורגישות בכזו עוצמתיות...
בטח אפשר לנבור בזה עוד...

אמיצה
כמוני

אני קצת בקודש קצת בחול
קצת עם ד' קצת עם הבעל
מורדת בו קצת ומקבלת את מלכותו קצת

וכשבא אליהו לפעמים
ומדליק בתוך המשכן שבלבי
אש קודש על מזבח ד'
אני יודעת ומרגישה
והלב שלי צועק ד' הוא האלוהים

אבל זה קורה רק פעם ב..,
אחרי שאני עוברת את הגבול
בהתעוררות מיוחדת

בהקשר של לאה זה עם הדמעות שלה וזה שהיא התעקשה לחתן צדיק.. מזדהה עם זה ממש

ועם חנה גם בהקשר של תפילות ולהיות עקשן עם התפילות שלך

 

אממ וגם עם יעקב אבינו שמטתו שלמה

ויוסף הצדיק 

וכו' 

קיצר יש מלא מן הסתם  

איך אפשר לכתוב עליך בלשון עבר?
איך אפשר להפסיק להתגעגע
למה שהיה ואיננו?

לצערי לא זכיתי להכיר אותך יתר על המידה
למדנו ביחד באותו מחזור בישיבה
אבל לא הייתי מהחברים הקרובים שלך.
אבל יש כמה דברים שאני זוכר ממך
ולא אשכח לעולם.
את היכולת שלך לשלב צחוקים מצד אחד
ורצינות מן הצד השני.
את הרעיון שלך לקחת את כל הבקבוקי פגי התוקף
מהמכולת היישובית
ולערום אותם באמצע המסדרון בפנימיה.
כשאתה ועוד כמה חברים מהשכבה
ייסדתם את ארגון משמחים שמיועד
לשמח אנשים שאין להם מי שיבוא לעשות שמח בחתונות
הארגון שכיום קרוי "משמחי דוד" על שמך
וכבר זכה להיות בלמעלה מ2000 חתונות, בר ובת מצוות
ולהבדיל גם הלוויות ואזכרות.
היכולת שלך ללמוד שעה לפני לפני מבחן
ועדיין לקבל יותר מרובינו במבחן.
"גאון" הגדירו אותך רבים- ובצדק רב.
ומעל הכל דוד,
מעל הכל החיוך שלך.
שכל פעם שתעלה מולי דמותך
אראה אותך עם החיוך שמאיר את כל סביבתו.
תמיד היית ראשון בכל,
הייתה לך יכולת מנהיגות מוכחת
כבר מגיל קטן
ואף אחד לא התפלא שהפכת להיות
הקצין הראשון במחזור.

דוד
כמעט 3 שנים עבורו
והכאב לא עוזב
והגעגוע לא מרפה
יהי זכרך ברוך
נוח בשלום על משכבך.

זה מתוק מצידך להרגיש אותו למרות שאתם לא ממש קרובים

אח שלי היקר

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה

אבל אשכרה עולה לי גוש בגרון עכשיו,

בחיים לא חשבתי שיום הזיכרון יהיה קשור אלי

תראה מה נהיה ממני, אחות שכולה

 

אני זוכרת אותך חוזר מהצבא מת מעייפות

ישן כמעט יומיים ברציפות

אני זוכרת אותך שהיינו עושים הליכות,

עולים את כל העלייה בדקות

 

אני זוכרת את הסיפורים שלך על הרסר הזבל

ועל מה הוא עשה לך

 

 

ורק אחרי שנפטרת סיפרו לי כמה שהיית גיבור

סיפרו שהיית ראשון

סיפרו שהיית החייל הכי רזה (45 קילו, איך קיבלו אותך בכלל לקרבי?)

והכי נחוש בכל הגדוד

ותמיד סחבת את הדגל

 

ואני, לא היה לי קשר לזה אף פעם

בכלל לא ידעתי את "התקווה"

רק כשהתגייסת והתחלת לשורר את זה גיליתי את השיר הזה 

ואת נעמי שמר לראשונה

 

ואז הבנתי שאני אוהבת את המדינה

את הארץ,

אבל הכי הכי אותך

אין לי מילים שיוכלו לתאר את מה שהרגשתי כשקראתי את זה.
תודה❤ כל כך קשה לחשוב שזה קרוב...

ריגשת!

היית/כפיר גולן


היית טל
על שכבת מרבד
רצופה
אבני שיש צפים
היית שבילי
עלי כוכבים
נובטים, מנביטים
זוהרים.

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

היית מלך
עטור תהילה
נושא מטה
ואדרת קטיפה
היית מלאך
מבהיק בגוף
היית אור
מכוסה ועטוף

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

מה נותר
עוד לילל
עם אוושת הרוח
וירח אפל
מה נותר עוד
רק לבכות
על בדי עמל
דם יזע ודמעות

לוואי תנוח
על משכבך
בטהרה
לוואי אל ירומם
את עמו הנדכא
לוואי לא יפול
עוד חייל
נושא בשורה
לוואי ולעולם לא תקונן
עוד אם עבריה.

באבוד רשעים- רינה
באבוד רשעים- רינה

נשמת שלהבת
רכה וזכה
עלתה לפני
טרם בוא
שבת המלכה

נשמת שלהבת
עטורה כיסופים
מול מלאכי מרום
עטויי רינונים

ולשונות של אש
מול נשמת דימומים
מול כס מרום
מנצנצים

מול כאב ודם
של אומה מושפלת
מול זעם ואימה
של תפילה לוחשת

ממעמקי הכאב
מתהומות התפילה
מול דממת אימים
שזועקת הצלה

ובעת מחשך
יתגלה הקץ
ובעת בכיון
יתרונן הנס

וכאב
של חתן דמים
הוא לי
ולך
ורטט
של כיסופים נעלמים
נשאר לנצח
בליבך

ועל פרוכת אחת
רקומה לבנה
חרוטה אמירת
כסף
רקומה התפילה
לך אלי
הנורא
עטור הדממה
לך אלי
דומיה
תהילה.

עוד שנה עברה
ואתה לא תבוא
אתה לא תבוא

עוד שנה של געגוע
ואתה לא פה
אתה לא פה

עוד חלל
עוד משבצת
שמתמלאה
בארון הקבורה

עוד הורים
שלנצח ליבם
ישאר
מונצח בעלטה

עוד כאב
עוד דמים
עוד שיברון
שלא נמוג

עוד זוכרים
עוד בוכים
זיכרון יתום
מכה פתאום

ולוואי ויום יבוא
תפציע כבשנית
מבין כנפי השכול
תפסע כבראשית
בין רצון לחלום
בין היום למחר
לוואי יום יבוא
ותהיה שוב
כאן
אהוב יקר.

התודעה של אחרים.
מקווה להפסיק לחיות כשפסיק לחיות, בלי קשר לבחירות של אחרים

שלא מדובר פה על החיים עצמם.. אלא על החיות שלאחר המוות . כמו : " צדיקים במיתתם קרויים חיים"
כלומר, ההוויה שלו עדיין נוכחת כאן בזכרון שלנו..או בדברים שהוא יצר..

אם הוספתי טוב בעולם הזה,
הוא יהיה קיים עד ביאת משיח, ועד בכלל.
"וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב מִבָּנִ֣ים וּמִבָּנ֑וֹת
שֵׁ֤ם עוֹלָם֙ אֶתֶּן־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִכָּרֵֽת".

אבל יש עניין בהשפעה על דברים וההמשכיות שלהם..
משהו נחקק בעולם מהטוב הזה שאתה עושה..
"הוא יהיה קיים"= משהו ממנו ישאיר חותם ממשי או רוחני בעולם הזה.

רק צרם לי 'בזכרון שלנו'.
הקב"ה זוכר כל הנשכחות מעולם,
ומתוך הזכירה האלוקית מגיעה פקידת ישועת ורחמים לעולם.
זו הזכירה העיקרית, לדעתי, ומתוך "זכר - חסדו ואמונתו לבית ישראל,
וראו כל אפסי ארץ את ישועת א' "

מהנסיך הקטן? 🤔

פעם הייתה לי מחשבה של להמציא או לעשות משהו (טוב) שישמר בדפי ההיסטוריה, שאשאיר כאן חותם אחרי לכתי. אני לא יודעת עד כמה זה אפשרי

כמה מהם גם לא באמת הכרתי ... והם מתרבים כל הזמן 

 

בדרך כלל אני בהר הרצל .

השנה פעם ראשונה נראלי שהרגשתי גם את החלק של נפגעי פעולות האיבה ...

 

ההגעה בפקקים והריצה ממרכז בערך להר הרצל בתוך ים אנשים(כי תכלס הרכבת היתה איטית יותר) פחות אבל איכשהו זה חלק מהחוויה 

"אין עושין נפשות (מצבות) לצדיקים, דבריהם הן הן זיכרונם" (ירושלמי שקלים פ"ב ה').

"והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות." (משנה תורה אבל ד, ד)

אז אני בעצם לא ער. סורי...

איך נרדמים איך

לעבור את הקיר סרטים וסדרות בדרייב איילת השחר1.mp4

לעבור את הקיר

לקרוא ספרים, לבשל, לסרוג, לרקום....

ואז עצרתי כדי לבכות
ואז המשכתי לראות
ובכיתי שוב.











(אבל המוזיקה מעצבנת)

פניתי

כל הכבוד על היוזמה!

מצטרפת?

עוד לא נרשמת?! תשלחי לי הודעה באישי ותקבלי קישור

אם אני זוכרת נכון, זה שיעורים שהועברו לזכרו, אבל יש שם גם סיפורים וכאלה.