אסתר החליטה שהיא עושה את הצעד המסוכן, והחסר-סיכוי לכאורה, ונכנסת אל המלך אשר לא כדת:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת – "בגדי מלכות" היה צריך לומר? "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקודש" - מתוך הצום הארוך ומתוך הנכונות למסירות הנפש, אסתר מתעלה למדרגה מעל המציאות הרגילה, והיא לבושה ברוח הקודש, נמצאת באטמוספירה שמעבר לעולם הזה.
וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ,
וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת.
וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו –
מדוע הפסוק מדגיש 'אסתר המלכה' הרי ידוע שבה מדובר? וכן מדוע מציין שוב שעמדה בחצר?
"מספר כי באהבת המלך את אסתר לא עלה בליבו מעולם שהגזירה הזאת שלא יכנס איש לחצר המלך הפנימית בלא רשות יכלול גם את אסתר, כי ביאתה אצלו אף לבית מלכותו היה חביב ויקר לו ולא חשב עליה כלל שתצטרך לעמוד בחצר ולהמתין עד שיושיט לה השרביט, ועל כן כראות המלך את אסתר, הגם שהיא אסתר המלכה ולא עליה תחול הגזירה זאת, מכל מקום בענוותה עומדת בחצר ואינה נכנסת לפנים, מצד זה נשאה חן בעיניו, כי ראה שזה אך מענוות צדק אשר בליבה, עשה רצונה ויושט לה את שרביט הזהב, ומספר כי הזדמן שהשרביט היה בידו בעת ההיא שזה ג''כ דבר שאין רגיל, ובהשגחת האל המשגיח". (מלבי"ם)
* * *
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ -
מדוע אסתר הזמינה את המן למשתה?
הרי יכלה לומר את דבריה לאחשוורוש גם בלי שהמן יהיה שם!
חז"ל והמפרשים ענו על כך תשובות רבות, ביניהן:
א. שיהיה נמצא איתם וכך המלך יוכל להענישו מיד, שהרי "מלך הפכפכן היה" ואם לא כן יוכל לחזור בו בינתיים ולנטות לטובת המן, וכן להמן לא יהיה פנאי לחשוב על טענות ולפעול להצלתו.
ב. כדי שתוכל במהלך המשתה 'להתקיל' את המן וכך לגרום למלך לכעוס עליו יותר, כמו שאכן קרה.
ג. "קנאתו במלך, קנאתו בשרים" - רצתה להשניא את המן על המלך ועל השרים, בכך שיקנאו בו, וכן לגרום למלך לחשוד בו שנרקמת מזימה בינו לבין אסתר.
ד. "לפני שבר גאון"(משלי טז יח) - לפני שמגיע לאדם שבר, הוא נמצא בשיא הגאווה והמעלה; כשאדם מגיע לשיא המעלה, שם מתחילה ירידתו. הזמנת המן למשתה של המלך והמלכה היא שיא המעלה והכבוד שאדם יכול להגיע אליו. והיא היא טומנת בתוכה את העילה למפלתו.
ה. שלא יחשוב המלך שיש לה שנאה אישית להמן, אלא כל בקשתה היא רק על עמה ומולדתה (מלבי"ם).
הגמרא מסיימת בעובדה מעניינת:
רבה בר אבוה פגש את אליהו הנביא, ושאלו:
כאיזו דעה סברה אסתר כשהזמינה את המן?
אמר לו אליהו: ככל התנאים וככל האמוראים [שנתנו הסברים לכך].
למי שמעוניין להרחיב אני מביא פה את הגמרא [מגילה טו:] ורש"י כלשונם, שיש בה עוד הסברים אך אין כאן המקום להאריך בהסבר כל אחד מהם. הדגשתי את התירוצים שהובאו לעיל):
"תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?
רבי אליעזר אומר: פחים טמנה לו' שנאמר (תהלים סט, כג) 'יהי שולחנם לפניהם לפח'.
ר' יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר (משלי כה, כא) 'אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חוטא על ראשו" - [המשתה עשוי לגרום לרשעים מפלה (על ההבדל בין שני תירוצים אלו, אפשר לעיין במהרש"א)].
ר"מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד (רש"י - במלך, שהיתה שעתו מצלחת).
ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית.
ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים.
ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת (רש"י - אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך).
ר"ש בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס.(רש"י - שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל. אי נמי- ירגיש שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי:
רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא. (רש"י - שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו [נ''א וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה]).
רבן גמליאל אומר מלך הפכפכן היה. (רש"י - וחוזר בדיבורו אמרה שמא אוכל לפתותו ולהורגו ואם לא יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו).
אמר רבן גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים.
רבה אמר (משלי טז, יח) לפני שבר גאון.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו (ירמיהו נא, לט) בחומם אשית את משתיהם וגו' - (רש"י - על בלשצר וסיעתו נאמר בשובם מן המלחמה שדריוש וכורש היו צרין על בבל ונצחן בלשצר אותו היום והיו עייפים וחמים וישבו לשתות ונשתכרו ובאותו היום נהרג ואף אסתר אמרה מתוך משתיהן של רשעים באה להם פורענות).
אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א"ל כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי? א"ל: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי".
@בסדר גמור@איכה@גלעד יוסף כהן@ברוקולי@אוי טאטע!@נפש חיה. @@(אהבת עולם)
על ההתחלה
סליחה
