פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 519)

יש ילדים שדואגים למלא את הלו"ז. לפעמים זה נחמד ולפעמים... פחות...

לפחות אצלנו, אנחנו פשוט מחלקים ביננו את השעות של שבת בצהריים כדי לשרוד את הדבר הזה. בחורף מילא, בקיץ זה אתגר אחר.

זה לא קל בכלל. 

עיכבו אותי כמעט חצי שעה. ביקשו ממני להשלים מניין אצל אבלים בקומה למעלה, עד כאן סבבה.

מה שלא סיפרו לי זה שזה הטקס הספרדי, עם כל המשתמע, גם בקשר לקצב התפילה וגם בקשר לתוכן.

וכל זה בלי שהטלפון איתי 

נגמר.

שאבא שלי הוא שוטר בדימוס - ולא פגשתי אדם שומר חוק יותר ממנו. (ברמה שלפעמים אנחנו כבר כעסנו עליו...)

וברור שהוא לא היה עושה דברים כאלה, ולהפך - אם היה נוכח במקום של מקרה כזה, הוא היה מרגיש שזו אחריותו לצאת מהרכב, ולטפל במקרה ולהוציא את הצדק לאור.

זהו. היה לי חשוב לומר זאת.

שבוע טוב!

אוהבת גשם שאני במיטה

לא אוהבת גשם כשאני בנהיגה

שלג זה כיף 

ב. מאד!

אני שונאת חורף!

כנל את הגשם...

משוגעת על הקיץ והשמש!

ואוהבת אביב וסתיו

חורף? גם נחמד

שיא הקיץ

ב. אוהב מאוד. במקרים מסויימים אוהב גם שהגשם יורד עלי וכולי נרטב 

אוהב גשם רק שאני בבית. 

איך אומרים:  "גשם זה כמו סטנדאפיסט, אתה נהנה לצפות בו, עד הוא מתחיל לרדת עליך"

ואני ממש!!!! אוהבת גשם!

ושאמרו לו אסור להכניס גמלים הוא שם על הגמל פיתה ואמר אתה לא תגיד לי מה לשים בפיתה

(חושב ברצינות מה להגיד לך. גם לי "לפעמים" שבתות זה דבר קשה)

כתבתי פה פוסט ארוך עם תגובה שמסבירה פרקטית איך אני מתמודד עם כל הרשימה הזו שכתבת כאן.

אבל האמת שזה לא הצורך.

שולח לך כוחות.

עם הבלגן בבית אפשר גם לא להתמודד. את יכולה !

גיבורה.

חם וחמוד וחולה.

אתמול נרדם לי על השולחן במשרד עם חום גבוה ופרצוף מסכן.

לא יודעת מה יש בהם בדיוק. מן הסתם צריך להביא שק שינה או משהו כזה.

לגבי אוכל - אני חושבת שכדאי להביא מהבית, למרות שמן הסתם יש מתנדבים שמביאים אוכל. במחלקת יולדות יש אנשים שבאים לקדש, אבל לא יודעת איך זה בשאר המחלקות.

רפואה שלמה!

בשורות טובות ותרגישו טוב

איזה ילד מתוק, בכיתה א. עשינו שיעורי בית יחד בצהרון. המשימה הייתה לקרוא סיפור בשביל לתרגל קריאה.
בסוף כל סיפור יש שורה שכתוב בה :
"קראתי ___ פעמים. חתימת הורים_____"

אין חובה לקרוא כמות בלתי מוגבלת של פעמים, זו זכות, ומי שקורא נכנס לטבלת כבוד בכיתה ביום למחרת שהמורה בודק מי קרא כמה, ורושם.

התלמיד הגיע אלי בהכרזה, קראתי פעם אחת, תחתום לי. שאלתי אותו האם הוא מסוגל לקרוא רק עוד פעם אחת כדי שאכתוב שהוא קרא פעמיים, הוא הסכים והלך לקרוא.
חזר וביקש חתימה על פעמיים. שאלתי אותו, האם הוא מסוגל לקרוא רק עוד פעם אחת. הוא כבר הבין את הטריק, ואמר שאני אעשה לו את זה עד אין סוף, אמרתי לו שאני אומר רק עוד פעם אחת וזהו. והוא קרא, וחזר, וביקש שאכתוב שלוש. אמרתי לו שהוא לא נראה עייף, אז הוא התנשף לכבודי, אמרתי לו שהוא יכול 4. ואכן, אחרי כמה זמן חזר, וביקש 4,הפעם מתנשף יותר, בכל זאת.. אז אמרתי לו שיקרא רק חצי עמוד, הלך לקרוא וחזר. שאלתי אותו לכתוב 4 וחצי, הוא ענה לי בשמחה, לא, קראתי כבר הכל, תרשום 5. עודדתי אות, ואמרתי לו שהוא יכול גם שש. והוא שמט את הכתפיים, זעק לא, והלך לקרוא.
בשש הוא חזר אלי, נורא החלטתי, זהו, קראתי, תרשום שש.
אמרתי לו שהוא יכול גם שבע. היה לו דיון קצר בנושא, והוא הולך לקרוא, הפעם חזר אחרי זמן ארוך מהרגיל, וסיים את העסקה בסופו של דיון עם 10 פעמים.!

וואו! איזה אימון הוא עשה..
הוא מתח פה אחלה שריר!

הלוואי עלי!

ברוך ה'.

אצלי זה בא לידי ביטוי בחלק מהדברים.

לדוגמה צבע למספר, צורה לצליל.

זה עוד ביטוי לזה שכל אחד רואה את הדברים מנקודת מבטו, על כל המכלול.

זהו ההקשר של הסרטון הזה....

ואולי לא כל כך תביני על מה אני מדבר.

המחקר מצא את הדברים יעילים.

ואם המחקר לא מדבר אליך, גם מקורות יהודיים מאשרים את העניין.

ועדיין אם יש ספק בליבך, אנשים מעידים על עצמם שחוו שינוי מיידי.

תנסי, תתמכרי, תעדכני. 

עכשיו ראיתי.

תהני לך! 

אני רק מקווה שהבדיחות שלך הן אמת לאמיתה, שחלילה לא תשקרי.

הייתי מחדד את דברי מעט.

לדוגמא ללכת לרופא. זאת דוגמא מעולה למשהו שצריך לעשות.

אך המציאות היא שאנחנו גדלים בתוך עולם ש'צריך' מגיע עם טעם מר בפה.

אם הטעם הזה גורם לי להימנע מפעולה נצרכת, כדאי ומומלץ לטפל בזה. 

לעומת זאת, אם הדבר הוא לא נצרך ברמת ה"בטחון" "בריאות" - אלא ברמת ה"מותרות" - כמו למשל לפתוח עסק, אז אדם שפותח עסק צריך....מלא דברים! צריך!  אם הוא רוצה לעשות משהו, שהוא לא נצרך ברמה הקיומית, הוא יכול להיות שכיר והחיים שלו יהיו טובים, אבל ברגע שהוא רוצה משהו, הוא ודאי יעשה את מה שהוא צריך, אך הדרך בה הוא יעשה את זה תהיה שונה, הרגשות שלו ישתנו מקצה לקצה, והכל בעזרת שינוי מילה אחת בלקסיקון, ותרגול בלתי מתפשר.

ואי משפט אחד תפס אותי ממש "ולא כמלא פזורים של עם שאולי חיי (בחצי) ארץ אחת אבל פרודים כאילו מעולם לא חזרו מהגלות..." לא חשבתי על זה ככה... 

שכשעושים את זה חושבים ומגנים על אחינו העברים ויוצאים מעצמנו 

התוצאה במקרה הטוב-

"מִ֣י שָׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ..."

ובמקרה הפחות טוב:

"הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י"

ואז צריך לברוח כי נודע הדבר.

גם מה שכתבתי היה מתוך כאב ותסכול, אמן!

להחמיר את לא יכולה על אחרים וכנ"ל גם להקל

אבל השאלה היא אם נשארים במחלוקת או שבסוף יש פסיקת הלכה שמקובלת על כולם.

השאיפה היא לסנהדרין שתפסוק הלכה לכולם.

סוף פרק כ':

"נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם... ומעשה דרבי טרפון יוכיח (ברכות י'), שהחמיר להטות כב"ש ואמרו לו כדאי הייתה לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה, אע"פ שמחמיר היה. וזה, שעניין מחלוקת ב"ש וב"ה היה עניין כבד לישראל, מפני המחלוקת הגדולה שרבתה בניהם, וסוף סוף נגמר שהלכה כב"ה לעולם, הנה קיומה של תורה שגמר דין זה ישאר בכל תוקף לעד ולעולמי עולמים ולא יחלש בשום פנים, שלא תעשה תורה חס וחלילה כשתי תורות. ועל כן לדעת המשנה הזאת יותר חסידות הוא להחזיק כב"ה אפילו לקולא מלהחמיר כב"ש. וזה לנו לעיניים לראות דרך ישכון אור באמת ובאמונה לעשות הישר בעיני ה' "

כמובן שהנושא כאן שונה, אבל רק רואים כאן כמה חשובה פסיקת הלכה אחת לכל עמ"י.

@ה-מיוחד

הלוואי וכל אחד היה משתמש בכישרון שה' נתן לו בשביל אחדות עמ"י

לדוג' אחד כישרוני באומנות אז שיבטא את הצורך באחדות דרך זה

ושני בכתיבת שירים

שלישי בשירה

רביעי ביצירה

חמישי בכרזימה

וכו'

וביחד יכול היה להיות לנו כל כך הרבה משאבים בשביל מטרה כל כך נעלה... 

הלוואי 

לפעמים קל להתחבר לרעיון כי הוא מייצג מציאות שלמה וטובה

אבל בפועל יכול להיות שיהיה מאוד קשה ליישם

לכן לדעתי זה צריך להיות הרבה במודעות 

ותודה