אבל ראבק להכניס את המדינה לפרייזר כדי שפוטין ירגיש בבית?!
מוגזם לדעתי...



כפי הידוע לחלקכם, מחבר שיר מקסים ונפלא זה, הוא הראי"ה קוק (נדפס בתחילת 'אורות הראי"ה' שב'חמישייה'). השיר מתאר את האמירה האידאולוגית הגדולה של עם ישראל, שאותו הוא מתעתד לגלות ולהטמיע בעולם ובתודעת האנושות וחייה. כשעם ישראל היה נתון בשיעבוד מצרים, גם כל המשמעות הרוחנית והבשורה הגדולה שהוא מתעתד להביא לעולם, היו גנוזים ומכוסים מבלי יכולת לצאת אל הפועל.
בשלב זה, תחילת ההתעוררות של תהליך היציאה ממצרים, הפיזית והרוחנית, כביכול מציג משה בפני פרעה את המגמה הגדולה אליה שואף עם ישראל, לקראת איזה שלב היסטורי הם עומדים כעת - החלפת התפיסה המצרית, האנוכית, הקטנונית, והמטריאלסיטית, המלאה קלקול ורשע [המתוארת בשורות הראשונות בשיר], בתפיסת העולם הרוחנית של ישראל, מימוש הרצון האלוהי בעולם.
מטרת האדם בחייו גדולה יותר מעולם המושגים של פרעה ועמו; [כמתואר באריכות מאמצע העמוד הראשון]; לא לחינם נתן 'אמן חכם' באדם, נשמה כה גדולה ועמוקה, השואפת למרומי מעלה - כי אם כדי שיעמול האדם לתת לה לחם חוקה ולהוציא כוחה אל הפועל; השיר מתאר את תעודת האדם בעולם, מלמטה למעלה - כינון מערכות צדק ומשפט בסדרי החברה, השלמת האדם את נפשו בחכמה ודעת אלהים, לחקור עד עמקי משמעות ההוייה, 'על יוצר כל להתענג, ולשבוע זיו מנועם רצונו'.
"עדי יגיע אלי גבול שם אלוה להאסר בת מרום בבית כלאה", כל הנ"ל היא תעודת האדם בעולם הזה, עד הגיע הגבול שקבע הקב"ה שהנשמה 'בת מרום' תהיה אסורה בגוף 'בית כלאה'; אז ייפתח לאדם שער לחיים חדשים - חיי אמת, אלו הם החיים האמיתיים, הטרקלין שאחרי הפרוזדור. שם, בעולם הרוחני, היא תכלית האדם. ותכלית האדם בעולם [הזה] - היא הרוחניות, שתביאנו לשם.
"אך לא כן נחזה בהמון רבה" - אומר משה לפרעה: העם שלך לגמרי לא בכיוון. אנחנו באים להוביל כאן מגמה אחרת, לרומם את המבט של האנושות. וכאן מתאר השיר [מאמצע העמוד השני עד סוף השיר] כיצד נראית המציאות במצרים, שהיא משקפת בעצם את התנהלות העולם ללא הופעת עם ישראל - שחיתות מוסרית וחברתית, החשכת אור הנשמה והשלכתה אחרי גו.
-----------------
כמובא בספרים, ימי השובבי"ם הם ימים של תיקון. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכל דור, ולכל יחיד, בתקופה זו בשנה יש סיוע אלוהי לעבודה אישית על היחלצות ויציאה מה'מצרים' שלו, ממצריו המגבילים את נפשו מלפרוש את כנפיה ולהוציא כל כוחותיה אל הפועל.
אף אנו נאמר ל'פרעה' שבתוכנו, המבקש לכלוא את הנפש במצרים של קטנות - את הנאום ששם הרב בפי משה; להיות זכורים ומודעים ליעד הגדול והעליון שעומד בפנינו, לכל יחיד ולכלל ישראל כולו, ולכוון על פיו את אורחות החיים.
יהיו הדברים לעילוי נשמתו של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שדמותו גילמה בעיני רבים את דמות האדם הקרוב אל השלימות, ששאף כל ימיו אל היעד הגדול והאמיתי, מתוך ענווה אמיתית והתמסרות לכלל ישראל.
בדרכים וישתפו את הדף בפייסבוק שלהם יקבלו ריחן לרכב במתנה*.
חפשו בפייסבוק: קווי יו"ש נעים בדרכים
*המתנה תתקבל אם הקמפיין של המערך יצליח.
"זכה – נעשית לו סם חיים,
לא זכה – נעשית לו סם המוות"
ר' אשר הסביר: אם האדם לומד תורה,
והוא חי שהוא בבחינת "זכה",
כלומר, שיש מי שמזכה אותו וזה לא ממנו –
אזי התורה היא "סם חיים" בשבילו.
אבל אם הוא "לא זכה",
כלומר, הוא לא חי שהוא זכה מידי המזכה,
רק חושב שזה בא ממנו בעצמו –
אזי התורה נעשית בשבילו "סם המוות"...

שאזכה לבחינת "בהמות הייתי עמך".חסדי היםניסיתי לעזור לחברה
רקשאלה
יהודי פשוט.כיהודים אנחנו יודעים שמי שנוקט בצעד כזה אין לו ולנשמתו מנוחה בעולם הבא,אז זו סתם אשליית 'סיום הייסורים'.
מציעה לך ללמוד את 'בגן האמונה' של הרב ארוש -נותן כוחות וממש מחזק ומשמח.
בדקת את זה מבחינה רפואית/ פסיכיאטרית? טיפול תרופתי יכול ממש לעזור-חבל לסבול.
כשנמצאים בחושך נראה שאין סוף לחשכות,וזה לא נכון-גם זו אשליה. תיזכר בפעמים שהיה לך טוב ותראה שזה אפשרי.
אחרי שחשבתי על זה קצת זה ממש שחרר אותי.
כי אם החלטתי "לסיים" הרי שאין לי מה להפסיד, כלום בעולם לא עוצר אותי.
אז בדקתי בחופשיות: מי אני, מה אני רוצה להיות, מה אני חושב.
נראה לי שזו היתה אחת מהנקודות המשמעותיות בחיים שלי.
הרבה ממה שעשה אותי מי שאני.
אתה צריך לזכור: הקשיים שלך הם אלו שיהפכו אותך למי שאתה, לאדם טוב וחזק יותר!!!
אל תוותר גם אם נראה שקשה עכשיו, כמו כל דבר גם הרגשות האלו יעברו. ולא תרגיש ככה יותר. בעולם שלנו אפשר לראות שכל מצב קשה תמיד בא אחריו מצב טוב: אחרי לילה חשוך בא בוקר, אחרי החורף הקר בא אביב נעים, ואחרי הריקבון יש צמיחה. מזה תלמד שגם הקשיים הם בדיוק אותו הדבר, אחרי זמן רע תמיד מגיע זמן טוב יותר. ומנסיון עם אנשים במצב דומה, אחרי שהתקופה הזו עוברת מסתכלים על החיים כמו על המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל! ולא מבינים איך אפשר לחשוב אחרת.
אם אתה רואה שזה לא עובר לבד, תפנה לעזרה!!!! לפעמים אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים זאת אומרת שקשה לצאת מזה לבד, ויש אנשים שיוכלו לעזור לך. אתה יכול לפנות לקופת חולים והם יפנו אותך למי שיכול לעזור, ואל תדאג על הכסף הקופת חולים משתתפת.
או תחפש ער"ן או סה"ר בגוגל, הם יכולים לעזור.
אבל תמיד תמיד תזכור התקופה הזו היא כמו גל סוער, תמיד אחריו מגיע ים שקט וקיצי. תמיד. רק עד שהוא יגיע אל תוותר!!!
חבר יקר,
א. תדמיין את עצמך עוד כמה שנים, שמח ומחייך, עם עיסוקים טובים ומעניינים וכו'.
היית רוצה להמשיך כך - נכון?..
אז תיקח הלוואה מהעתיד.
לפעמים מרגישים לא טוב, אבל תצעד צעד אחרי צעד בכיוון טוב, ותראה שכך יהיה.
ב. תבדוק ממה זה בא. לפעמים כדאי להיעזר.
יתכן אפילו דברים פשוטים - ויטמינים שצריך לבדוק אם אינם חסרים וכד'.
ואם צריך, לא להתבייש להיעזר.
רק חזק ואמץ..
אם אפשר לעזור לך במשהו - בשמחה..
מוטי10נשארתי ער כדי לסכם את הלימוד היומי שלי בתנך.
שלמה בונה את בית המקדש.
חירם מלך צור היה יתום.
הוא גם היה מומחה גדול בנחושת.
הוא הכין את העמודים יכין ובועז.
אולי אני טועה מרוב שאני עייף,
אשמח לשמוע אם יש הערות.
חורף בריא!
אם מדובר על פת הבאה בכיסנין יוצאים ידי חובה, אם מדובר על תבשיל מזונות לא יוצאים וצריך לברך שוב מזונות.
(פסקי תשובות קסח ג)
בשמחה
ביסלי מטוגן בשמן עמוק ולכן הוא נחשב תבשיל
מוטי10אחרונהאיך מסתדרים איתכם?
איך לגרום לכם להיפתח?
כמה זמן לוקח לכם לתת אמון?
בהנחה שאני די מוחצנת לפעמים, אוהבת גם שקט וזה, אבל תמיד אומרת מה שאני חושבת מה שאני מרגישה, מספרת הכל, קיצ'ר ההפך ממכם
כמה זמן?
כמה דקות?
שעות?
ימים?
חודשים?

זריחהואיך אנחנו אמורים להתסדר איתכם?
ובכלל זה נראה לי הכללה גסה, אנשים מופנמים, גם בתוך הקטגוריה הזאת כל אחד שונה
זה יקרה...
לוקח לנו זמן להיפתח וזה לא קורה אם לוחצים עלינו אלא בנחת ובקצב שלנו. והכי מעצבן כשאומרים לנו- למה אתה כזה שקט? תגיד משהו.. או-אתה לא מספר לי כלום, למה רק אני משתף אותך?
בקיצור לקבל אותנו ככה ולתת לנו מרחב וזמן להיפתח, וגם אז לא לצפות לקרבה ממש רצינית ושיתוף רגשי עמוק..
כמו שאמרת שאת כל הזמן בטלפון
קוד אבל פתוחדבר ראשון זה לא דכאון
סתם תקופה דפוקה
אולי כי אין לך מחויבויות ודברים שאת חייבת לעשות את מגיעה למצב הזה
תנסי למצוא לך תעסוקות מחייבות ולצאת מעצמך
נגיד להתנדב במקום שאת יודעת שחייבים אותך שם ואין כזה דבר להתעצל ולא לבוא כי את מרחמת על האנשים האלה שצריכים אותך, נראה לי זה יכול להיות אחלה דבר גם בשבילך וגם בשביל אנשים אחרים
ותתפללי על זה
וכעיקרון בן אדם די יודע מה טוב בשביל עצמו אז תשאלי את עצמך ואני בטוחה שתקבלי תשובות יותר טובות
יש לך כעת מצב רוח מסוים, את לא יודעת ממה.
קורה לך חודש - יעבור.
דבר ראשון, מציע לך בדיקות דם. יש ויטמינים שאם הם חסרים, יכול לגרום לתחושה כזו.
דבר שני, תאורה טובה. חורף.. לפעמים זה משפיע.
דבר שלישי - דברים משמחים אותך. מוזיקה שאת אוהבת וכד'.
דבר רביעי - "בכח" יצירתיות. מה שמתאים לך. ללמוד, לקרוא, לצייר, לנקות, לבשל... להוציא את עצמך בהחלטה מהנייד, ולהתחיל לעשות אילו בלי הרבה חשק. במרץ. החשק יבוא עם העיסוק בעז"ה.
ותתפללי לה' שיתן לך שמחת חיים ושלוה.
הצלחה רבה.
"וינס משה מפניו"
ר' אשר שאל:
"וכי מנחש כזה בורחים
כשהוא מדבר עם הקב"ה
ורואה איך המקל נהפך לנחש?
והשיב:
משה ראה דבר גדול כזה
יוצא מתחת ידיו
הוא הרגיש במשהו
שהוא מציאות
ואז הוא נפרד מהדביקות
ולכן קיבל פחד.
והקב"ה אמר לו:
"אחוז בזנבו" הכוונה לשפלות שלך,
ואז תראה שאין נחש ואין כלום.
|
מובן שאפשר לענות "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", אבל צריך לחדד משהו בנוגע לאותו מקום. הנצרות הספרדית הקתולית אופיינה בהתנהגות טרוריסטית יוצאת דופן, סאדיסטית ורצחנית באופן ייחודי, כזו שניתן כמובן למצוא את דרכיה הנלוזות במקורות מידע הנוגעים לאינקוויזיציה הספרדית. זה לא באמת איפשר שום בחירה חופשית בקרב הנתונים למרותה, ולמען האמת גירוש ספרד היה צפוי במשך זמן רב, והאסון הנורא ממש היה שהקהילות הספרדיות קיבלו אפילו לאורך שנות הנגישות האלימות מקום לאשליה כאילו שדבר כזה הוא מן הנמנע. כשחושבים מה איבדה האימפריה הספרדית בגירוש היהודים ניתן להבין עד כמה בלתי שקולה וכמה עיוורת היתה השנאה האיומה, והאנטישמית לגמרי, של הכנסייה הקתולית הספרדית ליהדות ("אין הצר שווה בנזק המלך"). כל מה שאירע שם ליהודים - התנצרויות, בריחה, סינקרטיזם בתר-גירושי של אנוסים וכדומה, אני יכול לתרץ באימת הסיטואציה הנואשת והשואתית בה הם היו נתונים.
יש בתורה הנוצרית דברים שמושכים את האדם המאמין - הטוטאליות והצדקנות הקיצונית (שני דברים שהיהדות, והחסידות בפרט, אימצה לעצמה בדורות האחרונים בעיקר בגלל אותה המשיכה שבהם) - שבמבט פשוט הופכים אותה לעדיפה על היהדות המקורית, אבל לדעתי העיקר זה אורך הגלות והמצב הגרוע של היהודים בכל הדורות האלו שלכאורה הוכיח שיש אמת בטענה הנוצרית שה' עזב את עמ''י והברית איתם לטובת הנצרות.
חכמי דור הגירוש ניסו לפרשו באמצעים מיסטיים ולא כפי שאני לפחות מנסה לעשות כאן.
ולא מוכר לי אפילו היסטוריון אחד שטוען את מה שאתה טוען.
מדובר על "אנוסיות" תחת האיסלאם, במצב ובהקשר שנראה לי לעניות דעתי המאוד לא מדעית, בלתי שייך. ובהקשר זה גם מה שהעלית בעניין גירוש ספרד לא דומה ולא שייך, מה עניין אספסוף פורעים צלבניים (או פורעי "ארמלדר" או אפילו מלך אנגלי קתולי "ארת'ורי" ומיסטי של ימי צ'וסר בקנטרברי ומגיפות הדבר השחור) לעניין פרננדו ואיזבל בספרד האימפריאלית של ערב גילוי אמריקה והסכם טורדסיאס (ובהקשר נרחב יותר, הרנסאנס ומולו גם סאבונארולה ומדורת ההבלים, כפתח מהוסס למאה של הרפורמציה ותום שלטון העל הקתולי באירופה).
מבחינתי זה כמו להשוות את פרעות הקוזאקים של חמיילניצקי לעליית האנטישמיות המודרנית והגרמאנית-לאומנית של ווגנר ויוסטון סטיוארט צ'מברליין.