פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 537)

כי שנים לא פחתי אחד. ישנתי...

אני מתקשה להירדם

הוא בעונת המסיק, זה השמן המצוי במזרח התיכון וחנוכה נמצא בתקופת המסיק, הוא נועד בעיקר למאור והרבה פחות לטיגון, אז למה מטגנים בחנוכה לביבות וסופגניות? מה הקטע? בכלל השמן שמטגנים בו בדרך כלל הבוא שמני קטניות למיניהן ולא שמן זית (אם כי יש כאלה שיחשיבו גם את שמן הזית לשמן קטניות כי אם אפשר לאסור לאשכנזים עוד משהו בפסח אז למה לא? זיתים וחיטה זה דומה) אז אם כבר מאכלים בחנוכה אז למה לא מאכלים עם שמן זית זך? נגיד...סלט יווני?

ובלי קשר, לשבעת המינים יש מילים מיוחדות לקטיפת הפירות:

חיטה ושעורה- קציר.

ענבים- בציר

תאנה- קיץ וכן ארייה

זיתים-מסיק

תמרים-גדיד

אז למה לרימונים אין?

בפרשתנו אנו נפגשים לראשונה בתורה עם תיאור ברור של פעולתה של התפילה - 

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"

המדרש רבה (סג, ה) מביא שני פירושים לפועל וַיֶּעְתַּר – א' מלשון ריבוי ועושר (בחילוף ש' ות', כמו 'עתיר נכסים\שומן';)) – "רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁשָּׁפַךְ תְּפִלּוֹת בְּעשֶׁר".

ב' - "רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שֶׁהִפֵּךְ אֶת הַגְּזֵרָה" – 'עתר' הוא כלי שבו הופכים את שיבולי התבואה, ועל שם כך נקראת התפילה 'עתירה'.

וכך נאמר בגמרא:  אמר ר' יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר?-מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות' (יבמות סד,א) 

אופן פעולתה של התפילה הוא מסודות היקום, אך כאן התורה מדגישה בפירוש את הקשר הישיר בין ריבוי התפילה לבין התמלאותה.

כך בולט גם מלשון הפסוק, שנוקט בפועל דומה לגבי פעולת התפילה –"ויעתר" –ופעולת ההיענות לתפילה "ויעתר"; כביכול שתיהן פעולות שוות שפועלות יחד, וכשם שחלקו של הקב"ה הוא מילוי המשאלה, כך החלק המוטל על האדם כדי להביא לכך הוא התפילה, וכשם שפעולת הקב"ה הכרחית, כך גם פעולת האדם – התפילה.

וממשיך המדרש - "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר עַל אָבִיו לִטֹּל לִיטְרָא שֶׁל זָהָב, וְהָיָה זֶה חוֹתֵר מִבִּפְנִים, וְזֶה חוֹתֵר מִבַּחוּץ, שֶׁכֵּן בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לַחֲתִירְתָא עֲתִירְתָא" - המדרש מדמה זאת לבן מלך שחותר חתירה באדמה כדי להגיע אל אביו, ואביו חותר לכיוונו מהצד השני. (בחילוף האותיות הגרוניות ח' וע' – עתירה=חתירה.)

הרעיון העומד ביסוד כל זה הוא שהקב"ה חפץ בטובת האדם לא פחות ממנו עצמו; אין צורך לשכנע אף אחד – אבל התפילה היא מטרה בפני עצמה. הקב"ה חותר אל האדם, מצפה ופועל שלאדם יהיה טוב; אבל יותר מכך חשובה טובתו הרוחנית של האדם והתקרבותו לה'- ולכן גם האדם צריך לחתור – לעתור – להתפלל, ובכך להתקרב אל הקב"ה. אם האדם עושה את תנועת ההתקרבות מצידו – גם הקב"ה חותר אליו, עד למפגש.

ולפעמים כדי שהאדם יגיע למדרגה שאליה הוא נדרש להגיע, נדרשות תפילות רבות, וכמו במקרה הזה - שמנישואי יצחק ורבקה עד לידת הבנים עברו עשרים שנה. אך ככל שהמבוקש גדול ומשמעותי יותר, כך האדם צריך להיות במקום גבוה יותר כדי שהמבוקש יוכל להופיע דרכו. ובסופו של דבר, הכל מדוייק ומושגח על הצד הטוב ביותר.

שבת שלום וחודש טוב, חודש של ניסים בזמן הזה כבימים ההם

@מור ולבונה  @רעיה =)@מבקש אמונה

רבים מכירים את הנטייה, 

לברוח ממקום למקום וממצב למצב. 

בתפילת שחרית של שבת, 

חושבים על הקידוש והקוגל המתוק.

בורחים מן הבית, לשיעור

ובשיעור חושבים על הבית. 

מדוע בורחים? 

כי לא מתחברים למקום ולמצב.

כי להתחבר, פרושו, 

להתעקש, להישאר במקום ובמצב. 

לא לברוח 

ולהאמין שה' שם אותנו כאן, 

ודווקא מכאן נמצא את הקשר עם ה'.

מאמר ארוך וכבד אמנם, אבל מעניין מאוד, ומי שיחזיק ראש סביר להניח שיהנה ממנו ויצא נשכר. 

דן בשחזור של שפה קדומה מאוד, שפה שהיא המקור ממנו התפתחו שפות שונות מאוד לכאורה, ביניהן אנגלית, הודית, פרסית, גרמנית ועוד. משלב מלבד בלשנות גם הסטוריה ונגיעות של גנטיקה. שוב, ארוך אבל מומלץ. 

השפה האינדו-אירופאית הקדומה | רן לוי

יש אדם בשם גדי, זה רק לדוגמא. כמובן לא שמו האמיתי.

את גדי, תסלחו לי אני שונא. נכון, זה אסור. אני עובד על זה עם עצמי.

אני שונא את גדי כי הוא פגע בי ובמשפחה שלי. ולא רק הוא. אלא כל המשפחה שלו.
הם ביישו את הוריי, אותי ועוד הוציאו עלינו שם רע. אני שונא אותם וכמה שאני מנסה לסלוח אני לא סולח להם אף פעם.

לגדי יש בן, נגיד שקוראים לו בני.
בני פגש אותי כמה פעמים. 
בכל פעם אומר לי שלום כאילו כלום, מנומס כזה. ואני כועס על עצמי שאני בכלל עונה לו. 
גם לגדי אני אומר שלום ואז שונא את עצמי.
אתמול במקרה פגשתי את בני והחלטתי שיש לי קצת כבוד. הוריו ומשפחתו יושבים ומטנפים עלינו ואין סיבה שיקבל יחס ראוי כאדם.
ניגש אליי ואמר לי שלום. התעלמתי. ניסה שוב. התעלמתי. בא מכר משותף ואמר 'הוא ואמר לך שלום'. אמרתי לו שאני לא אומר שלום לילדים של גדי.
איך אני מרגיש? חשבתי שסוף סוף ארגיש אדם שלא נרמס, שיש לו כבוד, שאי אפשר לטנף עליו ואז להגיד שלום.
אבל עכשיו יש לי מצפון ואני רוצה לבקש ממנו סליחה, למה אני כזה רכרוכי ולא יכול להחליט שזה היה ראוי ושהם יעמדו מולנו כל המשפחה ויבקשו סליחה? למה אי להרגיש שעשיתי דבר נכון וצודק ולא רק לדעת את זה?
סייעו לי. בבקשה. 

חיפשתי קצת לקרוא על אורובורוס (נחש מיתולוגי הבולע את הזנב של עצמו) והגעתי לעמוד עם הסרטון המדהים הבא

צפו: נחש מנסה לבלוע את עצמו

(כדאי בהתחלה להריץ קצת קדימה עד שמגיעים לעיקר...)

פשוט מקסים

ללכת ברחוב

מדהים

אף פעם לא הערכתי את זה כמו שהערכתי את זה היום

פשוט ללכת ברחוב לאן שאני רוצה, באוייר הצח, בצעדים רגועים , קלילים או נמרצים 

שתדעו לכם שזה לא מובן מאליו, לא כולם יכולים