פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 536)

ממחשבות כוזבות של האדם 

פורצות השריפות הגדולות של שנאה 

והאכזבות העמוקות של אהבה

אני לא יודע מה כל אחד מכם עובר,
אני מאמין ויודע שלכל אחד מכם יש קשיים, אבל כרגע, הכי אוכל להזדהות עם אותם אנשים, בחורים ובחורות, שהקשיים שלהם הפכו להיות החיים שלהם. עם אותם פרצופים מסכנים, מלאי סבל ותלאות, של האנשים השקופים שהולכים בשקט בצידי הרחוב.

אני כותב על הקושי שלי לראות חבר ותיק שלי, שוקע, תובע, בקשיים של עצמו.

"אבנים שחקו מים"..., "חיים שחקו קשיים".

הוא שחוק, אין בזה ספק.

קשה לתאר את זה לאנשים שלא מכירים את ההתמודדות עם אותם "קשיים" (מילה חצי מכובסת שלא באמת מסכמת את מה שהוא עובר). התמודדות יום יומית, שעתית, רגעית -אנאערף! אני רק יודע שהבן אדם מתפורר לי מול העיניים, ולקח לי יותר מדיי זמן לראות את זה.

היום, כשהבן אדם מתפרץ מולי בבכי (אחרי שלא ראיתי אותו בוכה בחיים), ולא רק, קל  להיות "חכם בדיעבד".

היום, אני מסוגל יותר, ולו במעט, לחוש את מה שהוא חש, להבין את הכאב שלו.
לא כאב שהתחיל אתמול, או שלשום, אלא כאב שהיה בן הלוויה שלו במשך שנים.

כן, היום במבט לאחור אפשר להבחין שהוא תמיד היה שם, לידי. מסכן, הולך שפוף בעיניים קרועות,

וחיוך מרוח מאוזן לאוזן.

בתור בן אדם נורמטיבי, קל להתעלם מכל ה"הפרעות" מסביב, לדבר עם חבר שלך שיחת חולין בגובה העיניים. זה קורה אפילו באופן בלתי מודע.

כי נכון, כשהסתכלתי לו בעיניים לא יכולתי להתעלם ש"משהו עובר עליו". וכן, תמיד קצת ריחמתי עליו, כשראיתי שהוא "טיפוס" יותר סגור, יותר שקט, יותר בודד. ובכל זאת, תמיד כשהתחלתי לשאול אותו משהו "מעבר", הוא הישיר אליי מבט ואמר בהחלטיות "הכל בסדר".

אז בסדר.

"אני בעצם עוזר לו עם הסמול טוקס האלה, אני משאיר לו מקום לתקשורת ולא חונק אותו עם דיבורים על דברים שלא נעימים לו" זה מה שאמרתי לעצמי. וזה הגיוני. זה רציונלי, זה נכון.

אבל זה היה מצב סטטי שנמשך הרבה זמן.
וזמן, הוא קריטי פה.
כי ככה זה, כשעוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה שוחקות את האבן, בסוף היא מתפוררת, ואז רואים מה שתמיד היה בתוכה, ולא ידענו.

נכון, צריך הרבה חכמה ורגישות להבין מה המצב של הבן אדם. אם זה תקופה שתעבור, או שהוא באמת נקלע למצב שהוא לא יכול לצאת ממנו לבד. גם זה קיים.

אני נשארתי להמשיך להתלבט אם יכולתי לדעת, אם היו נורות אזהרה, ואם אולי העדפתי להתעלם מהאותות ש"החכמה והרגישות" שלי שלחו לי.

אני לא מלא אשמה כי "הייתי צריך", אני מלא צער כי אולי "הייתי יכול".

לפעמים כשאנחנו מהססים – "כי הוא לא נותן, כי לא נעים" - אנחנו מאבדים הזדמנות להציל אותו מעצמו.

הוא באמת האמין ש"הכל בסדר" (ככה אני מבין מהשיחות שלנו היום),
ובחיי, גם עכשיו אני רואה שהוא עוד מתקשה לקבל משהו אחר.

אם באמת היה אכפת לי ממנו הייתי צריך להחזיק לו חזק בכתפיים, להגיד לו את מה שלא נעים לי להגיד, ומה שלא נעים לו לשמוע : "אחי, אתה לא בסדר, תטפל בעצמך".לא להרפות עד שהוא מסכים.

מי יודע כמה כאב מיותר הייתי יכול לחסוך בשבילו.

מה זה אומר ? .

;)

זאת האמת

מנסה ומנסה להגיע למטלות של המכללה

אבל פשוט לא שם

זה לא מעניין אותי

מעניין אותי אנשים

בני אדם

לא מאמר משמים שלא נותן לי כלום חוץ מכלום

אוף

מנסה לשבת על זה 

ואז אלף ואחת הסחות דעות 

כבר אובדת עצות

באלי לבוא למרצה ולהגיד לה "תקשיבי, בבקשה תני לי פטור, זה לא בשבילי הדברים האלה"

מה עושים?  

היא הקליטה בלי להגיד

חוצנפה

לפחות ההתחלה הייתה טובה

מלא מלא עבודה יש עוד עד שזה יהיה טוב

פעם בא בנם של קדושים, לבוש בגדי פאר,

קטיפה וכל העניינים. 

ר' אשר הביט בו ואמר לו בנימה נוקבת, 

"הקב"ה הולך עם בגדים קרועים 

ובוכה על כך שאין לו בית, 

ואתה הולך עם בגדי פאר?!" 

ושאל את ר' אשר 

האם עלי ללבוש סמרטוטים? 

ר' אשר ענה לו, לא! 

אבל לכל הפחות תדע 

שאתה צריך ללבוש סמרטוטים 

ולא תלך בגאווה כזאת.

יש לי חברות. יש לי בנזוג. אני מרגישה לבד מבחינה קיומית. שום דבר לא מרפא את זה.

קרה למישהו? יש לכם עצות?

היה לי היום מקרה הזוי!

מרצה מבוגרת ספרה היום שמכיון שהיא עובדת בירושלים היא גרה שם במשך השבוע ובעלה גר בישוב בצפון השומרון (היא אמרה שחוזרת לשם לסופי שבוע) כשהעיזו לשאול אותה למה הם לא חושבים לעבור לאזור ירושלים היא ענתה שיש להם כלבה שצריכה מרחבים והם לא יכולים לעשות לה את זה. היא הרבה אחרי גיל פנסיה בטוח, לא הגיוני שעובדת ככה בשביל המשכורת (הרי בשביל לעבוד היא צריכה לשכור עוד דירה בי-ם)

הייתי בהלם!, מה מוכנים אנשים לעשות בשביל בע"ח???

נשמע לי לא תקין בעליל ואולי סיפור מפוברק,

מצד שני, מה היה האינטרס שלה להמציא לנו כזה סיפור?

היא הראתה לנו אח"כ תמונה של הכלבה שלה וכמעט בכתה מהתרגשות...

האם הזעזוע שלי נכון?

אנשים חיים במשך שנים 

עם כעסים, נקמנות 

ושאר רגשות איומים ונוראים 

כלפי אנשים אחרים; 

יש שמסתובבים עם מחשבות כמו:

 'אם הייתי עושה כך ומתנהג כך, 

היה כך וכך…' 

שחררו את הרגשות 

ותחיו עם מסובב הסיבות.

(זה הפורום האחרון ברשימה והתייבשו לנו הרעיונות לחרוזים. זו לא סיבה לא לבוא למפגש, אפילו להיפך.)