במקום להזיע ולהשתנות...

ואני הייתי מתנגדת גם לשרשור נגדי שצוחק על הבנים.

אמירות חסרות רגש ומראות אינפנטיליות.

(לא אתה כתבת את זה, אז זה לא אישי נגדך..)

לפעמים סגנון כזה לא מצחיק....תלוי בטיימינג ובאישיות...

אני מתה על השטויות האלה

זה הולך טוב ביחד עם מתכון לעוגת תפוחים לגבר ונהיגה לאישה

כבר...

זה לא מטבח.

אם אני בת וגם לי זה קורה מזה אומר?? 

איך להחליף גלגל - הוראות ע"י גבר לנשים
תגובה ל"עוגת תפוחים - מתכון שנכתב ע"י אישה לגברים"

* אחרי שהבנת שיש לך פנצ'ר ולא מצפצפים כי מתחילים איתך, אותתי ימינה, תשתלבי לנתיב הימני ועצרי בשוליים
* יופי, גילית שהאיתות פועל מאז שיצאת מהחניה
* עכשיו תשתלבי לנתיב הימני
* עכשיו את יכולה
* כן עכשיו, הוא עוד רחוק
* פספסת, תנסי עכשיו
* נו יש לך מלא זמן!
* יופי הגענו לשוליים, תרימי המברקס וכבי את האוטו
* אם את לא מצליחה להרים את ההמברקס, זה בגלל שהוא היה כבר למעלה, תשאירי אותו ככה. (תדאגי בהזדמנות שיבדקו לך את הבלמים)
* לבשי את האפוד הזוהר
* לא, זה לא משמין אותך
* נשבע נו
* את לא יכולה בלי
* אבל את חייבת
* את יפה בכל מקרה
* נו אני לא סתם אומר
* לא אל תבכי, את יכולה להוריד אותו כשתסיימי
* יופי
* תפתחי את התא מטען
* תסגרי את המכסה מנוע, התא מטען מאחורה
* תוציאי את הג'ק,המפתח ואת הגלגל הרזרבי
* זה פלייר, תחזירי אותו ותוציאי את הג'ק,המפתח ואת הגלגל הרזרבי
* תחזירי את זה, זה טסטר. תוציאי את הג'ק, המפתח ואת הגלגל הרזרבי
* עזבי, תוציאי את מה כל מה שיש מאחורה בלי המחצלות המזרון ים והמים
* יש לך בתיק פצירה בשביל הציפורן שנשברה
* גשי לגלגל ובעזרת המפתח פתחי את הברגים
* לא ככה, לכיוון השני
* במידה והפתיחה קשה, דחפי בעזרת הרגל
* את שוב סוגרת, לכיוון השני
* פספת את המפתח ונפצעת ברגל,קחי פלסטר מהתא כפפות
* אמרנו שזה המכסה מנוע, תסגרי אותו. התא כפפות נמצא בתוך האוטו, מימין לרדיו
* צאי שוב מהרכב והרימי יד ימין
* היד השניה
* חכי בסבלנות עד שגבר יעצור ויעזור לך
* במקרה ואישה עוצרת, אל תתני לה בשום אופן לעזור, זה רק יסתבך

"לא מצפצפים כי מתחילים איתך..."

לא בא לתאר שום מציאות אפילו לא מנסה. הוא לוקח את כל ההבדלים בין גברים ונשים- ומקצין אותם ומגחיך אותם.

יואו תרגעו!! 

(אני תוהה לעצמי מה הביצה ומה התרנגולת- שאנשים כבדים וחסרי הומור נהיים דוסים כבדים או שלדוסים כבדים אין חוש הומור..)

ולמרות שאנחנו ממש לא כאלה- אנחנו עדיין נשפכים מצחוק מכל דבר כזה, גם אם בפעם השמינית..

(בעלי: נכון! גוונים זה פיקציה! אפילו 16 צבעים זה יותר ממה שיש..)

לכל הנשואים שחוששים לתמימותנו השברירית- אנחנו יודעים שזה בדיחה, רובנו בורכנו בחוש הומור בסיסי והיה ברור שזה בצחוק.

אז תרגיעו אף אחד  לא הזדעזע וחשב- "זה חיי הנשואים? עזבו זה כבר לא מושך בואו נישאר רווקים!"

אל תדברי עם חברות! אנחנו כאן לתת לך אמפטיה! (רק שיהיה ברור שזה מה שאת רוצה עכשיו)

מה שאמרנו לפני חצי שנה תקף תמיד. אנחנו לא הפכפכים.

אם את חושבת שאת שמנה, את כנראה טועה, ואין לנו בעיה לחזור על זה מיליון פעם...

ישך חברים לחלק לנו??

הכול בהקצנה אדירה והרבה גם לא ממש נכון

אז - נא לא לקחת קשה. 

יש בדיחות שיותר העלו חיוך, יש שהעלו בחילה, ויש שסתם לא זכו לתגובה מיוחדת.

אבל בכל מקרה זה לא צריך להתפרסם בפורום משותף כזה. צריך כבוד לבנות.

ובנות - אנחנו ממש רוצים לאהוב אחת מכן בסוף, אל תדאגו...

(לא כתוב כאן)

כי גברים לא מסוגלים לחשוב על יותר ממשהו אחד ברגע נתון

הנה כך כתב הראב"ד בפרק ז מהלכות פרה אדומה ה"ג:

"וכללו של דבר אין אדם יכול לכוין דעתו לב' דברים כאחד או לשני בני אדם כאחד נפרדים במעשיהם".

והחרה החזיק אחריו הרב קול סופר בפירושו למשניות מסכת מו"ק (אות תקפג):

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34823&st=&pgnum=133

וכן כתב ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן ח"א (תורה רלג):

"והכלל, שאי אפשר בשום אופן שיהיו שתי מחשבות ביחד בפעם אחת". 

כך שיש ויש לנו על מי לסמוך, ומה לך כי תליני. אז בבקשה...

אם כבר, אתן נשארתן בצע"ג מהנ"ל. אמנם יש לי פתח ליישוב, אך לא אחשפנו כרגע,

ומי שיודע - יודע.

מסכימה איתך.

זה אפילו יתרון בשבילכם.

ברור שזה יתרון. ברור.

ומה הפלא לא הבנתי.

מתי הסכמנו על משהו? 

על הגשת כתב אישום נגד פלוני.

שיחזור:

באורח לא פלאי בכלל,

מסכימה עם מה שבכלל לא אתה אמרת.

שמשמע שדווקא משום שאני לא אמרתי ישנה הסכמה,

ומדוייק שאם אני אמרתי - האורח היה פלאי. ולא היא! (כנ"ל).

טוב טוב.  סתם סתם.

זה היה עמוק לשעת לילה מאוחרת זו

בהקדמת היפה עיניים למסכת שבת.

אם תוכל להביא את הציטוט זה יהיה נחמד.

קטע נפלא.

(תחפש גמרות ישנות)

בעוז והדר ווילנא קשה למצא את זה.

למה עזרת להן??

למה??

לא שמת לב כמה התאמצתי לדוחקן לפינה.

אמנם רמזתי שהן יכולות להיתלות במישהו, אך למה פיענחת את הרמז??

תוכל להסביר?

להודיע כי הוא כרגע נקרא להתייעצות בטחונית חשובה,

שבעטייה ייבצר ממנו להגיב.

עוד נמסר בשמו כי הדברים אינם אמורים לעורר עניין,

ולא יקרה כלום אם לא יוודעו לציבור.

עוד נשאל בשמו: האם אינכם עייפים ומוכרחים לישון?

להיפך: אנא ממך תביא את הציטוט.

לגבי השאלה האחרונה: יש בזה משהו.

לגופו של ענין:

כי לא חשבתי שלכך התכווננת.

חשבתי שיש לך דרך ליישב את הסתירה,

ולא פשוט מקור סותר.

וחוץ מזה שלא הבאתי את המקור אלא רק הזכרתי אותו.

לילה אור!!

הקדחת תבשילך!

שלא לתת פתחון פה 

לבעלי הדיבור מעבר למצופה,

ולכן באו הדברים בחילופי,

שלצרה הקדמתי ארוכה ומרפא.

שת"ח משנה בדיבורו?

(אולי מסכתא? שא"א לא יתגאה בטעות?)

ולסיכום: אל תמנע טוב מבעליו!

בעל כרחי שלא בטובתי הריני להעתיק את לשונו של היפה עיניים

בהקדמתו למסכת שבת:

"וכל באי שער עירי הרואים אותי כותב חידושים, ומסביב יאפפוני המון

טרדות מענינים שונים, המה ראו כן תמהו על הדבר, שאני מקשיב 

הענינים להשיבם דבר לאשורו, ואזי כותב על הספר בדיו הד״ת, ות״ל

מקום יש בראש להניח בו שני ענינים ממינים שונים, וכאילו נעשה עלית קיר

קטנה במוה למשכן מחשבת ד״ת אשר שם לא תבא רגל הטרדה".

אז איך מיישבים את הסתירה?

הא בגברי הא בנשי.

וברצינות, יתכן לומר:

1. מחלוקת במציאות.

2. לעולם שתי מחשבות לא יכולות לשכון יחדיו,

אך מחשבה וטרדה כן (מחשבה הרבה יותר ממוקדת

מטרדה, וקשה למקד את המוח בו זמנית לשני עניינים).

3. למחשבת התורה ישנה סגולה שמתעלה מעל חוקי 

הטבע השוטפים.

4. יכולותיו של היפה עיניים היה בדרך נס, על מנת שיוכל

להשלים את תפקידו, ורוב ככל בני האדם אינם ברי הכי.

ועוד יש ליישב בכמה אופנים. ותן לחכם ויחכם עוד.

על האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל שפעמים רבות 

כתב שתי תשובות בהלכה במקביל, אחת ביד 

ימינו ואחת בשמאלו! וזה פלא!

(ושמתי לב שעדות זו נוגדת מקצת מתירוצי דלעיל).

באמת אין אפשרות לחשוב על שני דברים בבת אחת.

אבל השאלה היא מה מהירות המעבר בין המחשבות.

כלומר, כנראה שיש אנשים

שאין להם בעיה להחליף נושא בראש בשברירי שניות

ובכל פעם להיות מרוכז לחלוטין!

הלואי!!

זה לא נשמע כך, נראה לי.

אבל זאת אולי ההגדרה המדעית.

זאת אומרת -  ברור שזה מה שהוא הרגיש,

אך יתכן שמבחינת האמת זה פעל בצורה אחרת.

(סתם משהו מעניין שקראתי וזה מזכיר לי.

ואתם יכולים גם לעשות ניסוי כזה. אם אתם רוצים - עדיך לפני קריאת הסוף שמגיע אחרי '~~~' 

אז, בהתחלה סופרים שניות עד שעוברת דקה. עושים את זה כמה פעמים ובודקים מה הקצב שלכם - זה כנראה יהיה משהו די קבוע (גם אם לא מתאים לאמת). אחר-כך מנסים:

א. לקרוא משהו ולהפסיק כשעוברת דקה לפי ספירתכם.

ב. לנאום על משהו ולהפסיק כשעוברת דקה לפי ספירתכם.

כמובן, אחת מהמשימות (או שתיהן?) נראית בלתי אפשרית.

~~~

בספר מה שמסופר הוא שאחד הצליח את משימה א' ולא האמין שהשני מצליח את משימה ב' ולהיפך.

מה שהתברר הוא שהראשון, שהצליח את א'  ולא את ב', סופר ע"י "אמירה" בראש של המספרים, ואילו זה שהצליח את משימה ב' ולא את א' - סופר ע"י העברת סרט של המספרים בראש.)

אבל ממש רק אם תוכל,

תמסור למיודענו שזו לא צורה לזרוק משפט וללכת.

המטבחונים של היום..

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך