פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 547)

 

וכן זה נורמלי [ מכירה את התחושה] 

למה לא לנסות להתחבר עם הבנות? אז מה אם הן לא דתיות 

 

אני יעודד אותך 

שהסדר יתחיל ותתחילי להבין מי נגד מי בלימודים

והחומר יראה טוב יותר 

 

אני מקווה שגם בתחום הזה תראי שקל יותר

 

[מוזמנת לבוא לקשקש איתי, אספר לך איך אני התמודדתי] 

והעברתי בכללי עשרות (אולי מאות ) פעולות ערב שבת

אני מאוד נהנתי

מה הנושא של חודש ארגון השנה?

יש ערב הכנה לשליחים (לפחות ככה היה כשאני הייתי קומונרית) ונותנים שם חומרים..

אני קומונרית בעבר, מוזמן להתייעץ

קודם תיסעי ליד הבית

 

במקום לא מפחיד

 

אחרי שאת כבר בטוחה

 

תעלי בדרגה

 

עכשיו לאותו מקום רק החושך

 

עכשיו אני מתקדמת עוד קצת

 

 

ככה לאט לאט ועם הרבה חשיבה חיובית, בעזרת ה' תתגברי על זה

כי אם את אומרת שאת יודת לנהוג

 

עברת שיעורים ועברת טסט, את רק צריכה לחזק את הביטחון בזה, את יכולה ואת יודעת את זה, אולי זה פשוט עניים של המחשבה

וגם מניסיוני האישי תפילה לה' לפני שעולים להגה זה דבר שמאוד עוזר (:

לגורמים קטנים, לחשוב מה גורם לך לפחד
ולענות תשובות שכליות לדבר הזה. (כי ברגש זה תמיד מלחיץ)

פעם אחרי שהיתה לי תאונה (כשאני נהגתי 🙈) ממש שיקשקתי, אבל השתדלתי למנף את הפחד למקום יעיל יותר. כמו להשתדל להכיר יותר את הדרך לפני, לא לעלות על הרכב כשעייפים, לשים לב יותר על המהירות.
תנסי גם, אבל הכי עוזר - זה פשוט להתפלל.
וגם להבין שזה כלי, שחייבים אותו ולפחד זה פשוט בריחה..

בהצלחה!

זה יעבור

כשתצליחי להתגבר על הפחד.

איך?
לדעתי הדרך הטובה ביותר היא דמיון מודרך.

תעלי עם מישהו שאת סומכת עליו ואוהבת אותו על הרכב
במקום שמוכר לך היטב
תניעי, תשאירי על פרקינג

תעצמי עיניים
ותתחילי ליסוע
נסיעה בקול, תגידי לאן את נוסעת בכל שניה, תוודאי שאת 'חיה' את הדמיון כולל איתותים ולחיצות(קטנות מנסיעה אמיתית) על הגז.
אחרי 2 סיבובים כאלה באותו רחוב,
כשתרגישי רגועה יותר(אפשר עוד כמה סיבובים כאלו. העיקר שהדמיון יהיה חי)
תתחילי נסיעה אמיתית באותו מסלול.

אם הצלחת ל'הכנס' לזה בחלק הראשון
תצליחי ליסוע ברוגע בחלק השני.

בהצלחה.

יש כלים לזה. כתבו פה כמה רעיונות טובים מעליי.

כמה פעמים רצופות ואח"כ לבד. בהדרגה.

מעין שיעורי נהיגה כאלה..

אחרי שיהיה לך בטחון חזק שם, תתקדמי הלאה

באמת יש מה לפחד, וטוב להיות מודע לכך. נהיגה בהחלט דורשת זהירות, בטחון מופרז הוא סכנה.
לשאת תפילה, לעשות את המיטב וליסוע.

אני גם לא נהגתי המון זמן יד שהגעץי למצב שמצאתי עבודה ראשונה במקום שאין אפשרות להגיע אליו ללא רכב.
זה הכריח אותי לנהוג.

לדעתי לסוע עוד עם מלווה בשלב הזה- זה הגיוני. מה שחשוב לא לעשות הפסקות גדולות ולרכוש בטחון.

חויתי גם פחד כזה בעבר. ברמה שאם ידעתי שאני צריכה לנהוג לא הייתי ישנה בלילה בכלל, יורדת מלאא במשקל, משו רציני..

הלכתי לנהוג עם מורה נהיגה אלוף שנתן לי מלא ביטחון, וכשאת יודעת שיש לו שליטה מלאה על הנהיגה זה הרבה יותר קל. אחכ נהגתי רק בשעות מאוחרות מאוד בלילה ( מ12 בערך) שהכבישים ריקים ואין אנשים ברחובות (היה לי פחד גם מלדרוס וכאלה...) וכמובן עם מלווה טוב (במקרה שלי אבא שלי שהוא מאוד חד) בהמשך עברתי למלווה אחר בתוך העיר, אחכ מתקדמים למיחוץ לעיר. בשלבים מאוחרים יותר ביקשתי מהמלווה לעצום עיניים כל הדרך ורק ביקשתי ממנו בקטעים מסוימים להסתכל ולעזור לי. ממש בסוף לקחתי מלווים לא ככ משמעותיים, פשוט לא לסוע לבד. היום ברוך ה' אני נוהגת עם מלא ביטחון.

זה תהליך ארוך אבל שווה! אני הכי ממליצה על נהיגה בלילה.. לפחות להתחיל מזה

המון המון הצלחה!!!

ככל שיהיה לך יותר הצלחות ויותר נסיון הפחד ירד בהתאם

ממש מפחדת.

ובד"כ אני עם ביטחון עצמי ממש מופרז...

אין לי מושג למה דווקא בזה אני תקועה ומחפשת תירוצים למה לא לנהוג...

אוף

אבל חייבים לנהוג כמה שיותר.
עדיף להתחיל ממקומות מוכרים ובמקומות קשוחים(ערים צפופות, כבישים מהירים) לנהוג בלילה. פשוט לקחת את האוטו ולצאת איתו לסיבוב.

לנסוע מהבית עד הסופר...

לנסוע מהבית עד הפארק הקרוב...

 

הדרך היחידה ( מניסיון) להתגבר על פחד מנהיגה זה פשוט לנסוע כמה שיותר.

את תראי שאחרי כמה ימים שבהם תסעי כל יום, הפחד ירד משמעותית.

 

ואני כותבת מניסיון

אפשר להתחיל באזורים שאין הרבה הולכי רגל/ נתיבים / תמרורים.

רק צריך להיות מותאמים אליהם, כי השעות שלהם מוזרות

כשנוסעים בהם אפילו פעם בשבוע הם מעיקים/:

הסקודה שלי הכי כייפית

(שעות וימים של פקקים ב6)

בכולופן מאז 77 החדש הנסיעה צפונה התקצרה פלאים

ואם נזכר כמה זמן נסענו לפני כמה שנים לפני ששיפצו את כל הכבישים אז הנסיעה עכשיו זה בקטנה ממש..
כיום מעמיעד אין רמזורים עד שיוצאים מ6. זה מטורף.
הבעיה זה הפקקים באיזור עין תות.


הקווים האלה מעצבנים מסיבות אחרות.

אגב, התכנון הוא להמשיך את הרכבת מכרמיאל לקריית שמונה עם תחנות בצומת שבע ועמיעד.

אבל גם אם יעשו את זה, וגם אם תהיה רכבת ישירה מירושלים לכרמיאל זה לא יקצר את זמן הנסיעה.

כי עכשיו מירושלים לכרמיאל לוקח 3 שעות.
נוריד בערך 30-40 דק כי זה יהיה ישיר (פרגנתי)

שעתיים עשרים לכרמיאל.

היום זה כבר מה שלוקח ל993 מהיציאה מצפת לכניסה לירושלים כולל העצירה (כשאין פקקים)

להוסיף עוד נגיד רבע שעה לעמיעד. ואז עוד צריך לצפת באוטובוס.

הקיצר לא מקצר.

יש שם כמה מחלפים עם שני נתיבים לכיוון שזה פשוט לא מספיק לכל התנועה.

לא רוצים לקחת לך את התפקיד....
באלי לקום מחר בבוקר מוקדם
להיות חרוצה כזו
לשתות קפה בכיף שלי...
להתפלל בבית בנחת
אבל אל תדאגו
אני לא חושבת שזה יקרה...
אני מתעוררת מידי פעם מוקדם
וחושבת לעצמי שאינלי עוד הרבה הזדמנויות להיות במצב מאוזן היום...
אז אני ממשיכה לישון...

בדכ

נ.ב. גם אני ער (למה לכל השדים והרוחות אני לא יודע)

הייתי במקום שמאד פחדתי שם.
ואחרי המתנה מתוחה נסעתי/נו הבייתה
אני בבית ברוך השם (ולא לבד, שזה נחמד )



תודה!

אולי פשוט לא ידפוק את עצמו סתם?

לא כ"כ הבנתי אותך..

אם הוא יודע שהדרך שלו מכאיבה לאחרים
והוא לא רוצה שיכאב להם, אז יגרום להם לשנוא אותו כדי שלא יסבלו
ברור שזה לא כולם ככה, "לפעמים", אבל יש כאלה
וגם לא אמרתי שזה באמת הכי טוב... הצגתי מציאות...

לענ"ד. שנאה זאת תחושה ממש לא טובה. שאדם סולח למישהו הוא עושה טובה בעיקר לעצמו.

הקטע המעצבן בדיכאון שלא רק זה שהוא מדכא
הוא גם מעייף אותך שלא יהיה לך כוח להכיל/להקשיב לעצמך

אירוניה נפשית מאוד מצחיקה אותי וזה עוזר לצאת מהדיכי

@ימ"ל מקווה שזה בסדר ולא כבר בגדר נסיו"פ, אם לא תגיד

למה שלא יהיה בסדר?

זה יפה תמשיך לכתוב.

אין חכם כבעל ניסיון

לא ממליץ

אבל זה בעיקר תלוי בטון.

בדרך כלל זה מרגיש לי זול כשאומרים את זה.
כאן זה היה יותר בקטע של איזו תמימות 🙈

גם בקטע של תמימות יכול לגרום לזה שכתבו עליו להרגיש קטן וקצת מזולזל, תלוי בסגנון אנשים
ב"ה אני לא⁦⁦⁩ אבל כדאי להבא להיזהר...

סליחה בכל אופן.

מה אתה בא לומר בזה?

בגלל דעות מוקדמות, פרשנות של הסיטואציה או המציאות, הקשר, מצב רוח וכו'

הרבה פחות כי ככה 'מגיע' לאדם השנוא

הבסיס זה האדם השנוא
כל מה שכתבת זה רק משנה קצת

אפשר לחיות בלי שנאה. זאת עבודה עצמית

גם לשנוא רשעים
אפשר להסביר(לא אמרתי שאני חושב ככה)שזה שהתורה מצווה לאהוב כי באמת בפנים אין אדם שרוצה לעשות רע ומגיע לו שישנאו אותו

בכל מקרה ברור שאפשר לעבוד ע"י הדברים הנ"ל אבל זה לא אומר שהם הגורמים לשנאה...

שאפשר לנהל את השנאה

כלומר הכל בראש שלנו

כלומר זה סובייקטיבי

הרבה פעמים פרפקציוניזם ודקדקנות נובעים מחוסר ביטחון עצמי
(לרוב זה בכאלה שלא נולדו פרפקציוניסטים, אצלם זה סתם אופי)

יפה!!

שרק כשהם מפריעים לנו אז זה נובע מחוסר ביטחון עצמי?

לפעמים הפרפקציוניזם נובע מהתת מודע יותר כדי למלא את החוסר ביטחון עצמי
ולכן הוא לא יפריע אלא הרבה פעמים להיפך ייתן ביטחון עצמי מדומה
אבל מסכים שהרבה פעמים יפריע

אל תכתוב את זה ב'נשואים טריים'. יש שם כמה שהפכו את הפרפקציוניזים לדיברה האחת עשרה. תיזהר שלא יטרפו אותך.

(למרות שחלק מההזיות שעלו שם בהקשר, בעיקר מוכיחות את צדקת דבריך)

קצת דומה ל#2
הקטע הקשה באיבוד זהות חוץ מהאיבוד עצמו כמובן זה השעמום
אתה לא יודע מי אתה ומה אתה רוצה, ושום דבר לא נותן סיפוק
ואז אתה פשוט כל היום משועמם וריקני ועייף, וזה מוריד את כל המוטיבציה לחשיבה הקשבה וחיפוש

להיות חבר טוב זה
לא לעזור רק כשצריך
ולא לעזור כשלא צריך
איפשהו באמצע יש תחום אפור כזה
ודווקא שם הכי צריך את העזרה שלו

כי זה לאבד את המשמעות? 

וחבר זה לא רק עזרה

אבל זה לא רק המשמעות
זה לאבד גם הרבה דברים קטנים שנותנים לך טעם

וברור שלא רק עזרה, הקשבה עצם היחס וכל החברות

בשתי התובנות דיברתי בקודים, אין לי כוח לכתוב הכל ארוך ומפורט וזה קצת הורס את הקצ'

וגם לי יש מלא מה להגיד בשני הנושאים הנ"ל. אבל אין לי סבלנות כרגע לנסח

תמימות זה דבר עצום...!
אם כמה שאנחנו לפעמים מזלזלים באנשים תמימים כי הם לא באמת מבינים את העולם והחיים ולא יוכלו להסתדר איתם/בהם ועם הרוע שבהם
לפעמים דווקא עם התמימות שלהם הם מסוגלים לחדור לעומק של הרע ולגלות את הטוב שבו
ואתה פשוט נפעם ומעריץ

כמובן שהכל בגבולות
ויש גם המון תמימים שכן נפגעים מאנשים רעים
אבל יש פה נקודה עמוקה וענקית

בכי
תעסוקה נחמדה (אבל זה רק בשלב שאני יחסית סבירה)

ממש בהשגח''פ לפני שתי דקות לקחתי אופטלגין 😍👏

למה החום לא הולך להעביר את עצמו

ואם את רוצה הסבר למה בואי לבקר

מה יש בו דווקא?

זה עושה נזק

רק באדוויל.

שהחום והקור והאמצע והרעד יעברו כברררררררר

בעיקר את אחי הגדול..
הולכת לטייל.

יוצאת עם חברות, הליכה, משהו להתאוורר.

מתבאסת שומעת שירים מקבלת חיבוק מגוזל קטן אחד האחיינים הולכת לקנות בגדים אם יש לי כוח ואם המצב ממש רע אוכלת גלידה זה מנחם

והוא עונה...?🤨

"כשאתה מדבר על אלוהים- קוראים לזה תפילה.

כאלוהים עונה לך- קוראים לזה סכיזופרניה..."

פשוט נותנת לרגשות הרעים את המקום שלהם, נותנת לעצמי להרגיש רע

 

 

ואחר כך לאט לאט מוצאת דברים טובים במה שקרה או סתם בחיים שלי או סתם חושבת מחשבות חיוביות (וזה לא סתם בכלל)

 

וכשאני מרגישה מוכנה אני עושה דברים שגורמים לי להרגיש טוב, זה תלוי בסיטואציה ובמצב רוח של אותו רגע , לא כל פעם אני עושה את כל הדברים האלה אבל זה חלק מהם: מנגנת, מדברת עם חברה, ויצאת להליכה, עושה מלא שכיבות שמיכה, בוהה במחשב , הולכת לישון,(זה יותר בריחה האמת), כותבת, שו מעת מוזיקה כשאני שוכבת על הרצפה, יוצאת לוודאי

 

 

בהצלחה

למרבה השמחה ובחסדי ה', זה תמיד עובר. לפחות עד עכשיו.

לפעמים ממתקים / כוס תה מקלים על ההמתנה.

מרגישים רע.
ואז הכל רע, כל מה שעושים ממשיך להיות רע-

כותבים רע, שומעים רע, מדברים רע.

 

 

מי זה?

כי אין לי שמץ מי זה

 

@מקום בעולם 

לטפל בי
אני גמורהה

// הכאב ואני //

כואב לי.

זו ההרגשה שהתעוררתי איתה לפני כמה ימים.
ניסיתי לחפש הסבר, אבל שום דבר חריג לא קרה.
השמש אותה שמש.
הדירה אותה דירה.
המיטה אותה מיטה.
רק אני לא אותו אני.

יש ימים כאלה, שאיזו חיית טרף לא מזוהה מתיישבת לך בבטן. היא מכרסמת אותך מבפנים, ומדי פעם שולחת זרועות ארוכות אל חבלי הדמעות שמאחורי מסך עיניך, ומושכת בכל הכוח.

ואין לך כוח לקום מהמיטה.
ואין לך כוח להתניע את היום.
ואין לך כוח לאף אחד, גם לא לעצמך.

אחרי דיאלוג פנימי נחרץ, החלטתי שאני לא נותן להרגשה הזאת לשבש לי את היום.
נזכרתי באיזו אישה שדיברה בתכנית בוקר וטענה שאם נייצר לעצמנו בוקר טוב, כל היום שלנו יהיה טוב.
אז נכנסתי להתקלח כדי לנקות את הבוץ הפנימי שהצטבר במהלך הלילה, שמתי לי שיר שאני אוהב בפול ווליום, פתחתי חלון, והייתי נחוש בדעתי להפוך את היום הזה ליום חיובי.
הפרקטיקה הזאת, של להנדס לי בוקר שמח, לא ממש עזרה.

החלטתי ללכת לעשות כושר. מישהו פעם אמר לי שספורט משחרר אנדורפינים ועושה אותך מבסוט (מוזר כי אצלי האנדורפינים משתחררים דווקא כשאני אוכל צ'יפס).
ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל המועקה היתה כבדה יותר מכל משקולת שניסיתי להרים בחדר הכושר הניאוני והמתיש.

אני אלך לים, חשבתי לעצמי. אטייל קצת על קו החוף, אקבל פרופורציות, אראה אנשים. אחרי 20 דקות של הליכה, אפילו הים הסתכל עליי במבט חסר אונים של "מה אתה רוצה ממני? אני רק ים!! איך אני אמור לרפא אותך?"

קבעתי עם חבר לצהריים. לא סתם חבר, זה שהכי מצחיק אותי. שיש לנו שפה פסיכית משלנו ושטויות שאף אחד אף פעם לא יבין. ישבתי מולו בעיניים קרועות, משחק עם המזלג בסלט החיוור שלפניי. השפתיים שלו זזו, אבל הוא היה על מיוט. שילמתי את החשבון וברחתי משם הביתה.

אולי אני אשתה משהו באמצע היום? אלכוהול הוא רופא לא רע.
אולי אסיים את הסדרה שהתחלתי?
אולי אכתוב שיר?

בסוף החלטתי ללכת נגד כל הסיסמאות הקואצ'ריות שלימדו אותי.
כיביתי את האור, הורדתי את בגדים, צנחתי על הספה, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לכאב: "בוא".
"מה??" הוא ענה לי בשיניים חשופות ובמבט רעב.
"בוא אם אתה גבר. תסיים את מה שהתחלת", המשכתי.
הוא לא ענה, רק השחיז את ציפורניו כשמשחר לטרף.
"גם ככה אין לי מה להפסיד. היום הזה נהרס. אז בוא."
הכאב הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, נשען אחורה כדי לקחת תנופה, ושניה לפני שהסתער עליי, נעצר בבת אחת ולחש לי בייאוש: "הרסת את כל הכיף!"
לפני שהבנתי מה קורה, הוא כבר הסתובב ועשה את דרכו החוצה בראש מושפל וגב מכופף.

מסתבר שגם הכאב בכבודו ובעצמו אוהב אתגרים. בשניה שהפסקתי להילחם בו, הוא איבד עניין. הוא הפסיק לנסות להוכיח לי שהוא יותר חזק. פתאום הבנתי שאני צריך להשלים עם זה שלפעמים יהיו ימים כאלה, וגם אלוהים לא יעזור, צריך פשוט לכופף את הראש ולעבור אותם.
מדי פעם אנחנו חייבים לאפשר לכל הביוב לצוף ולעלות על גדותינו כדי להתחיל שוב, נקיים ומשוחררים יותר.

הכאב הזה, שיצא מדלת ביתי, עדיין מגיע לבקר לא מעט. הוא אורח עקשן. לפעמים אני עוד נלחם בו. לפעמים אני מדבר אליו. ולפעמים, אני מזמין אותו לשבת ולהריץ איתי דאחקות, רק שנינו. אנחנו יושבים, הכאב ואני, ופתאום הוא לא נראה כל כך מאיים.

אתם מוזמנים לעקוב אחריי ב- נעם חורב - Noam Horev

פיזית לשכב במיטה ורק מנסה להרדים את עצמי. יודעת שזה פתרון כמעט להכל.
נפשית בכי/שיחה עם חברה/ כותל

אם זה נפש, מצב רוח : התכנסות , התבודדות , מוסיקה וצלילה למחשבות..
מה התועלת בזה? איך לצאת מזה ? איך לתקן את זה? ודמעות , זה מנקה את המוח.
אה ולישון טובבב ... עוזר גם כן

אם זה גופני :
תפילות , מנוחה , שקט , תרופות .

לעבודה וקניות לבית

עוד שניה כבר לא, זה היה בטעות עד עכשיו.

לאן אפשר כבר לנסוע? ללימודים.
וגם מחר. ואחרי מחר. באופן די מפתיע.

@חופשיה לנפשי תלכי לים גם בשבילי. אני מתגעגעת.

נסעתי לעבודה
אחכ ללימודים

אחלה יום

לבית כנסת למנחה.

ללימודים.

 

סה"כ נסעתי היום ב-6 אוטובוסים. די סביר.

אבל היה ארוך, מקווה ליום ידידותי יותר מחר.

הלוואי!
לפני הרכב צריך רישיון, דא?

1.

2.

3.

בום.

הנה, יש לי רישיון

אפשר לתפוס שם טרמפים עם אנשים שנוסעים במסלול שלך במידה והם חברים באפליקציה

אבל זה לא רלוונטי כי אני פרימיטיבית עם נוקיה (אין waze)

מזל שיש סטודנט, כי זה בלי הקבלות האלה שתופסות כל חלקה טובה...

אין לי רב קו אפילו

נוו, זה שמשלמים באוטובוס ויוצאת פתקית כזו

אל תגיד לי שלא נסעת בתחבורה ציבורית...

אבל הפעם האחרונה שנסעתי ראיתי שמעבירים תרב קו בלי שיוצא פתקית.
פשוט מעבירים את זה.

או בתחבורה בגוש דן שאז יש עמדות רב קו באוטובוס שלא מוציאות כאלה...

 

קיצור, אני נוסעת לרוב בתחבורה בין עירונית.

 

 

 

 

 

 

(בושות, משרשור של "מי ער?" הגענו לשיחה על תחבורה ציבורית)

אז אני מהדור הישן?

 

אויי איזו מיידאלע אנוכי

 

 

הלכתי לגן של הבת שלי ולהורים שלי ולמכולת

לעבודה, כרגיל....

מהחדר לבית מדרש. נחשב?

מי שהמציא את כישוף הזימון
בטח חיפש מוצץ באמצע הלילה.


לא הבנתי לשום מקום פיזי
אבל אולי קצת יצאתי מהמסגרת.

בשיא המירוץ

לומד משניות.

ואם לא, אז תלוי
לפעמים מתפללת
קוראת ספר
מכינה ש.ב
ישנה
שומעת שירים
מתכתבת

הייתי בחול שנה, חזרתי בלי תמונות
שאלו אותי למה, אמרתי שהעדפתי להיות שם מאשר שיהיה לי מה להראות אחכ

מעניין אם תמונה או שתיים גם גורמים ניתוק..

אבל מה שבטוח שאת חווה את הדברים ממש טוב!!

זה נכון שלצלם זה לנתק, מצד שני אם יש תמונות יש לאן לחזור ולאן להתגעגע.

אולי גם זה ניתוק, לא יודע.

 

בכל אופן, יתכן שהצורך לחזור נובע מהחוסר בחוויה.  אם כך זה לא משתלם.

אני אישית לא מצלם, ואף פעם לא מרגיש שום צורך לראות תמונות ממה שעשיתי כבר... 

ולכן אני החלטתי לבחור מתי לצלם ומתי לא.

לדוגמא כל כמה יציאות עם הילדים אני בלי הפלאפון ככה שיכולה רק ליהנות מהרגע. וכדומה

על כך שאנשים שצילמו פרטים במוזיאון בשביל להעביר אותם לאנשים אחרים זכרו טוב יותר.

אני מצלמת כי זה פשוט כיף.
מהזווית הזאת, מהזווית השניה, ככה, לא ככה וכו'
לפעמים הצילום הוא חלק מהדרך לזכור או להנות

לפעמים רואים משהו ממש יפה בעיניים ומתפעלים ואח"כ עושים גם תמונה כי שווה לצלם..

 

אני מתכוון לאלה שבמקום לראות ולהנות עושים סרטון או מיליון תמונות.

המוח ראה הכל דרך מסך ולא הפנים את המראה ללב.

הרעיון כזה,
אנשים כל הזמן מצלמים ומצלמים (זה היה עוד בעידן לפני הסטורי והרצון הזה לתעד כל דבר, בקושי סמארטפונים היו), והם לא חווים את הרגע.
ואז הם לא מרגישים שהיו נוכחים בכלל.
תניחו רגע את המצלמה בצד ותהנו.


ואז הוא בטח התחיל לשיר איזה שיר מקפיץ..

משפחה זה הדבר הכי חשוב לי בחיים.

 

אם רלוונטי

עומדים בסופר ומחלקים מעדנים וקופונים ללקוחות

אומנם לא שכר גבוה במיוחד (היה 5 שח מעל המינימום)
אבל זה היה בערב רביעי, ערב חמישי, ושישי בבוקר

יוצא סביב 2000 ₪ בחודש

איך מצליחים להשיג עבודה כזאת?

אני קורעת את עצמי במעון ומקבלת מינימום.

שהייתי סטודנט זה היה נחשב בשבילי הרבה
עכשיו זה לא

שעבדתי זה היה אחלה לגמרי

זה כסף טוב

וכמובן תודה לכל העונים

אם יש לך מספיק ידע להעביר

אם יש עוד רעיונות-נשמח כמובן

דרך אפליקציית וויז, ממש מוזיל עלויות

או באנגלית carpool
זה אומר שיש מישהו שנוסע קבוע נסיעה מסוימת והוא מפרסם את עצמו באפליקציות כמו וייז או מוביט ואז אנשים יכולים להצטרף אליו ומשתתפים בחלק מהעלות של הנסיעה


נוסעים יחד: שיתוף פעולה בין אפליקציות התחבורה - סרוגים

בתרגום חופשי

ב"ה

 

אני מסיע כבר חצי שנה נוסעים בכארפול,

האווירה מאוד נעימה.

 

זה לא נכון להתייחס לזה כך.

 

דרך אגב, שר התחבורה החדש טוען שהפיתרון היחיד לבעיית הפקקים במדינה היא מעבר לנסיעות שיתופיות

ותחבורה ציבורית.

 

כך שזה הופך להיות גם מעשה ציוני פטריוטי.

תלוי בכמה וכמה משתנים

זה פשוט התרגום המילולי

בעבר עבדתי בשבתות.

פעם אחת במטבח של ישיבה חרדית, ויותר פעמים בעריכה ושטיפת כלים וכו' בשמחות אצלנו ביישוב. 1000 ש"ח לשבת

אפשר לפנות לאל עמי

לאסוף בקבוקים של פיקדון. 

כדי שנוכל לעזור

העניין הזה חשוב לך, ואתה שמח בו?

או שיש לך עניין לשתף אותו עם אחרים?

ולמה אתה כל כך בטוח שלא נרצה לקרוא, למה לפתוח בשלילי..

לא מובן בקיצור

 

 

קיוויתי שאתם זוכרים אותי מדיון שפתחתי כאן בחודש אב ....

 

איני יודע.. - צעירים מעל עשרים

 

אני כותב תגובה גם לך וגם ל@שנזכה לשמוח

אנסה לפשט את זה קצת..

 

בהתחלה הייתי מאוד שמח בו ..בדבר הזה שהסתרתי באדיקות במשך יותר מעשר שנים..

עד שבשנה האחרונה פתאום התחילו להגיע אלי כמו מעין מסרים שרמזו לי שמהם הבנתי

מי אני הייתי ..לא כאן עכשיו אלא בגלגול קודם..

 

זה מצריך ממני כוחות נפש אדירים כי אני יודע שהדברים שאגיד עכשיו יתקבלו בגיחוך קל..

אבל אני אכתוב אותם , ואקווה שיהיה שם מישהי או מישהו , שיאמין...

 

אחרי יותר מעשור ששמרתי את הסוד הזה איתי

בשנה האחרונה בורא עולם נתן לי להבין מי אני מי הייתי ולמה אנשים שהיו קשורים אלי כשהייתי צעיר

הם גם קשורים לסיפור שלי , לדוגמא השם של הנערה שאהבתי באותם שנים 

הוא..השם שמיליונים ברחבי העולם מכירים..אבל הוא לא השם שלה במציאות היום אלא חצי מהשם

כלומר..השם שלה היום , הוא רק חצי מהשם של העבר..

הבנתי ישר שזה קשור אלי..

דברים שעם ישראל יודע היום . וקיבל בגמרא...סיפור מאוד ספציפי..

קרה איתי ועם המשפחה שלי..ורק היום בורא עולם נתן לי להבין שהכל קשור לסיפור שלי ....

קשה לי מאוד לכתוב לכם את זה כי אני יודע שאף אחד לא יאמין לי...כי אף אחד לא יודע בדיוק את כל הסיפור 

עד הפרטים הקטנים ביותר.. אני חושב שזה הדבר שיש לי ממנו את הצער הכי גדול ..הידיעה שאף אחד פשוט לא יודע

ואף אחד לא יאמין לי..בא לי לצעוק תקשיבו לי..אבל אני יודע שזה חסר טעם..וזה יותר מתסכל מכל מכה שאי פעם קיבלתי..

 

סיפרתי עכשיו מה שלא העזתי לספר לכם בחודש אב..

הלוואי שהייתם יודעים הכל ..אני לא יודע איך למי והאם מותר לי בכלל לספר את זה..

 

 

כבר עשר שנים שאין לי למי לספר..

אין לי חברים חוץ ממשפחתי שלי..

 

נשמע קצת עצוב

זה דברים שמאוד מסעירים את הנפש.. 

 

אני לא יודע אם לבכות..או...לא יודע

כן זה עצוב..אני לבד..ועם סיפור כמו זה להיות לבד..זה ...אני לא יודע אין לי מילים לתאר לך..

אני הגעתי למצב שבא לי לצעוק ולזעוק את זה..אלוקים ....

בבקשה רק יש לי בקשה אחת אליכם..מי שקורא את זה..

אתם לא יודעים כמה אתם ברי מזל ..אל תחשבו שבגלל שזה כתוב כאן על גבי פורום שהוא דיגיטלי ו...

רק אני יודע על מה אני מדבר..אתם לא יודעים ולא מתארים לעצמכם כמה זה חשוב...

 

אני רק רוצה לבכות ו...כל הידיים שלי קרות

בכל אופן, כתבתי לך בפרטי. מקווה שאוכל לעזור..

 

שאני ..זה בדיוק מה שחששתי ממנו..שהדבר הגדול שלי יקרא ע"י כל כך הרבה אנשים

ויחשבו שאני משקר..כמה זה כואב לי

אבל זה מקום וירטואלי, הכל לוקחים בערבון מוגבל עד שמבררים לעומק. אין ברירה.

 

זכותך להגיב ככה..

אולי עשיתי טעות בזה שכתבתי את כל זה..אבל אני מבין אותך..את צודקת..

 

(או שאתה בכוונה לא מגיב?..)

 

מנסה להבין אם כתבת לי במסר או בהודעה פרטית 

אני אגיב איפה שהכי נוח לך , פשוט בגלל שאני יודע שזה יהיה הודעה ותגובה 

אז אולי עדיף את החלון של הצאט אבל איך שאת תרצי

אז כל הכבוד

 

נשמע סיפור לא פשוט בכלל

ואני מאמינה לך

לא חוויתי כזה דבר אבל יכולה ממש להבין. זה יכול לערער ולהפחיד ממש, כי זה באמת גדול וטמיר ולא סתם אנחנו לא יודעים כל כך הרבה על כל העולמות העליונים, נשמתנו נראה לי היתה פורחת מזמן.
רק רוצה להגיד שאם הקב''ה באמת בחר לחשוף את מולך, ולהפוך את הנסתר הזה לגלוי זה אומר שאתה נשמה מאד מאד גדולה.. זה קשה להיות נשמה גדולה בדור הזה..

 

את לא יודעת מה כל הודעה כזו עושה לי

פשוט תודה לך..

הלוואי היה אפשר לעזור יותר

מציעה לך את רבונו של עולם לתמונה.
1. לחשוב, למה הוא גילה לך את זה. מה הוא מצפה ממך לעשות עם המידע הזה? להיאכל מבפנים זה ודאי לא המטרה. אז מה כן?
2. ללכת עם זה מתוך תודעת שליחות. לא להתמקד בכך ש*אני* יודע משהו והעולם לא. אלא פשוט, נתנו לי משימה ואני צריך לבצע אותה. בדיוק כמו שלכל אחד אחר יש משימה משלו. זה יסיר ממך הרבה כאב וחווית בדידות.
3. להתפלל על זה. לדבר איתו. לו אתה יכול לספר. אז תספר, תצעק, תזעק. אליו.
4. להתייעץ עם רב. עדיף מישהו שמבין בתחום הספציפי (קבלה וגלגולים? אולי הרב שמואל אליהו, או הרב גינזבורג. נראה לי שלרב גינזבורג יש אתר אינטרנט עם אפשרות לשו'ת, אולי יהיה לך קל יותר) ולא בטוח שטוב מישהו שזה נוגע לו אישית.
לא חייב לספר לו את פרטי העניין כמו שמות וכו. את העיקרון. ולראות איך מגיב ואם זה עוזר לך..
5 ואחרון. אם יש מה לעשות, תעשה. אבל אם אין לך מה לעשות עם זה, להסיח את הדעת מהעניין. בכוח. במאמץ והתגברות. יש במיסטיקה משהו מושך, אבל הרבה פעמים זה לא בקדושה. עצת היצר. כדי להפריע לך לעשות דברים טובים. ללמוד, לקיים מצוות, לאהוב, לבטוח..
בהצלחה ובשורות טובות!

זה פשוט כמו לדבר באחד על אחד עם מישהו ויש כאלה שמרגישים שזה לעבור גבול שהם לא רוצים לעבור.
לבנות יש קטע עם הטרדות(בטוחה שגם לבנים, אצל בנות זה בולט יותר).

רק שני אנשים מול שיחה אחת שיכולה לקלוח בכיף ולהגיע לכל מיני מקומות... והיו דברים מעולם.

 

הפתרון למה שאתה צריך אלו המסרים. מערכת הרבה פחות נוחה ולא נמרחת... (כן, גם פה זה אחד מול השני לבד, אבל הסיכוי ששיחת מסרים תהפוך לשיחה אישית ותרד לפסים לא ראויים - נמוך יותר.)

למה ארצה להתכתב איתם.