פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 556)

בדיוק התלבטתי מה נכון לכתוב ופתרת לי את זה.

ואצלנו במשפחה: "א-געזונטע - זונטע - ווינטר" במנגינת "א-גזומבה - זומבה - זומבה". 

ועם "א געזונטע זומער" שאחרי פסח זה עובד אפילו יותר טוב.

הבעיה הגדולה זה הקביעות שאתן מקבלות. זה אבי אבות הטומאה.

בית המשפט כפה עליהם לקבוע למורה X זמן (לא זוכר כמה) לפני תחילת השנה אם הוא ממשיך או לא.

מסיבות רבות המנהל לא יודע אם אותו מורה ממשיך או לא, אז הוא מפטר את כולם (כל מי שהוא יכול, לפחות) ואז ממשיך להעסיק כשהוא יודע.

ימי חופשה זה כסף

עובדה -

כשמסיימים עבודה פודים אותם בתשלום.

כן הוראה זה שונה

רקדתי לבד איזה חצי שעה עד שהצטרפו אלי עוד בנות 

בטח התכוונת לומר 2.5 אחוז.

צרלי צ`פלין הקריא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב - 16 לאפריל 1959

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות הייתי במקום הנכון,

בשעה הנכונה ובדקה הנכונה

ואז יכולתי להרפות ...
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי

הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את

כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות

את מה שאני מבקש, למרות שידעתי שזה לא הזמן

או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.

היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאינו בריא עבורי, מאכלים,

אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה ליבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,

הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,

ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,

מה שאני אוהב, בקצב שלי,

היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן

למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום,

ולזה קוראים "שלמות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,

אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,

היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי  או ביני לבין האחרים.

אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ,ואז נולדים עולמות חדשים...

קבלה עצמית, או בלשון יותר מדוייקת - חמלה, ואהבה, אלו המצבים הבסיסיים שלנו. 

לפני אחרי ומאחורי מי שאנו חושבים שאנו - מסתתרת האהבה והחמלה.

חמלה זה ההבנה העמוקה והפנימית שכל דבר בעולם הזה הוא ריק מעצם מהותו - מורכב מדברים שקדמו לו, וארעי.

חמלה כלפי עצמינו זה ההבנה העמוקה והפנימית במורכבות ובארעיות שלנו, והבנה עמוקה ופנימית שדברים שהשפיעו עלינו פסיכולוגית גרמו לנו לעשות מעשים מסויימים.    

אהבה זה המצב התודעתי שבנו שנוצר מהחיבור העמוק שלנו עם כל החלקים שלנו ועם מי שאנו. זה המצב הראשוני שלנו, עד שמשהו שקורה גורם לנו להפריד את החלקים שבנו. 

אם הבנתי שטעיתי - מתנצל על הטעות,

אם הוא הבין שהייתי בסדר - הסתדרנו,

ואם עדיין רואים את הדברים אחרת - מצטער שהוא נפגע.

כי זה לא משנה על פי איזה עולם ערכים אני מודד אם ההייתי 'בסדר' או 'לא בסדר'. יש בנאדם שנפגע.

כל אדם רגיש לדברים אחרים ולכן הזהירות דורשת התאמה כלפי כל אדם ואדם.

וגם אם לא היה סיכוי שאעלה על דעתי שדבר כזה יפגע בו - דא עקא - עכשיו הוא פגוע כואב לו, צריך להזדהות כדי לרפאות את הכאב שגרמתי לו.

ואפילו זה מה שהיה צריך לעשות וזה שווה את זה שהוא נפגע. אם אפשר לרפא לו את הכאב על ידי התנצלות, למה לא?

כמובן שיש מקרים שכדי שתהיה אינטרקציה חיובית האדם שפגוע צריך להבין דברים שאולי לא הבין ואז באמת נכון להסביר את הדברים ולמה הכל פעל כשורה (ועם זאת להביע הזדהות עם הכאב) ולמה גם בפעמים הבאות זה יהיה ככה.

ואפשר להתקשר ולבדוק אם יש להם את הספר המדובר

אפשר גם לנסות לחפש לפי ספר בגוגל סקולר וכתוב לך שם איפה אפשר למצוא את הספר, לא יודעת אם זה עובד גם אם ספרי קודש או לא אבל מה אכפת לך לנסות?

קרן זוית - ספר חדש - קרן זווית שם כתוב איפה ואיך להזמין

פרשגן - הפצה של יפה נוף, אם אינני טועה. יש להם חנות ברחוב מלכי ישראל ועוד אחת גדולה (עם כניסה קטנה..) בהמשך שלו שזה רחוב מאה שערים (אבל בצד השני של הכביש). סביר מאד שזה יהיה שם. אם לא, אז בטח בחנות אור החיים, שזה עוד קצת ללכת באותו רחוב.

באחת משתי החנויות האלה בטח תמצא גם את ספר הערוך.

אבל בקשר לספר הערוך חשוב לדעת: יש שלש מהדורות עיקריות:

אם פשוט חשוב לך לעבור על הספר:

1 כרך אחד, נראה כמו דפוס צילום של דפוס ווארשא או וילנא - המחיר שלו בערך 30-40.

אם באמת חשוב לך הספר ואתה באמת מתעניין ורוצה להחזיק מהדורה יפה:

2 שלשה כרכים - ערוך על סדר הש"ס (שחור עם פסים וקצת חום, נראה לי). זה הכי מודרני, יפה, וכיף לקרוא. המחיר כמובן בהתאם, לדעתי ברמה של 150, אבל לא זכור לי המחיר

3 מהדורת קוהוט - 8 כרכים. נמצא בhebrewbooks. תעשה חיפוש "מחבר":"נתן בן יחיאל" ותראה אותו. אתה יכול למצוא אותו אצל אספנים, ספריות של בתי כנסת, או בכוך של מוכר הספרים הישנים בהמשך רחוב מאה שערים (אחרי אור החיים תמשיך עוד, הוא יהיה מצד ימין שלך. פתוח בשעות הבוקר המאוחרות/אחרי צהריים המוקדמות). אבל לא מוצא סיבה שזה מה שתחפש.

אז לפי מה שאתה אומר אלך לחנות של יפה נוף או של אור החיים בתקווה למצוא שם גם את הערוך, ובוודאי שאני מתכוון לאופציה 2 שלך, אני יודע בדיוק מה אני מחפש. 

לא ידעתי אם זה נקרא עדין חול המועד

לפעמים שרשורים פשוט מתפספסים כי יש שרשורים אחרים שפעילים באותו זמן, וברגע שמשהו מקפיץ למעלה הרבה מתחילים להגיב.

לא מרגיש לי שאיש כתב את זה רק התוכן קיים בהרגשה שלי.

בדכ בלי ששמים לב מגיבים לאנשים ולא לתוכן אבל אני מודעת לנקודה הזאת ולכן משתדלת להסתכל על תגובות כשנדרש באופן אובייקטיבי

ורק כשאני מרגישה שבאמת יש לי משהו להוסיף.

לא מסתכלת כמעט בכלל מי הכותבים.

לפעמים אני מכיר (או חושב שמכיר) את התוכן של הכותב ולא רק של הכתוב (המחשבה מאחורי המילים) ואני מגיב יותר או פחות בהתאם, גם קצת לפי צפי של מה הוא יענה או מה הוא רוצה לשמוע (ומה הוא לא רוצה לשמוע). לא תמיד. ובכל מקרה אני תמיד כותב מתוך מחשבה שזה פורום ציבורי ולכן אני כותב לא לאדם יחיד אלא לאדם שמייצג אנשים כמוהו (חוץ מוויכוחים שלפעמים מגיעים קרוב יותר לרמה האישית - לא כל מי שחושב או מרגיש כמוהו טועה באותן טעויות)

ממש לפעמים קורה שאני שם לב יותר למה שמישהו כתב כי אני זוכר שזה אדם שכותב דברים שכדאי לקרוא

דווקא לפעמים אם זה מישהי שמכירה, כבר אעדיף לדבר איתה באישי...

אם זה שרשור עמוק שדורש מאמץ אולי לא אגיב, כי צריך להיות במוד כזה...

אם זה שרשור שכבר הרגשתי שחפרתי בנושא אולי גם לא אגיב..

בקיצור יש הרבה סיבות למה לא אגיב חח