פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 567)

 

אני טיפש ולכן אני שואל את השאלה הנ"ל.

אני מנסה להגיש בקשה לביטוח לאומי לצורך הבטחת הכנסה.

מבקשים ממני בין השאר תדפיסים של בנק על עו"ש וריכוז יתרות.

 

לא הייתי בבנק שלי הרבה זמן וגם זה רק בשביל להוציא מאה שקלים

האם יתנו על סמך תעודת זהות תדפיסים כאלה לאדם שהוא אינו אני? (בן משפחה)

זה מפדח מאוד לבקש תדפיסים כשאין כלום בחשבון ואין לי עבודה.

ראש השנה עובר ויום כיפור עובר וגם סוכות ...

ואדם צריך לזכור תמיד לא להפגע מאף אחד, 

ולא לכעוס על אף אחד

כי החגים והתפילות והתורה רק באים ללמד אותנו 

שהכל זה הוא יתברך עושה

אין על מי לכעוס, אין עוד מלבדו , 

והוא יתברך "הטוב והמטיב".. כל השאר רק שליחים, 

וכי נכעס על השליח ??? ..

והכל ברחמים !

יומיים חג!!!
אני אתגבר
ואני אסע לים מחר, ממילא אין לי חג לארגן.

שני מיני רצונות הם, רצון נעלם ורצון גלוי. הרצון הנעלם אין לו גבול ומידה, אולם הרצון הגלוי הוא גבולי, כעניין שאמרו "מי שיש לו מנה רוצה מאתים", אין זה אומר שלפני שהשיג את המנה לא רצה את המאתים, אלא שעד עכשיו היה הרצון בהעלם, ורק עתה שכבר השיג את המנה יצא הרצון למאתים מן הכח אל הפועל, באפן שהרצון הפועל הוא רק הרצון שבגלוי ולא הרצון שבהעלם. ואם ישנם כאלה שיש להם רצונות רבים ואינם משיגים אותם, הרי זו עדות נאמנה שאין הרצון מורגש אצלם, ולכן לא פעל מאומה.

זהו מה שאמר "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", היינו שאם הדבר קרוב אליך כ"כ ומורגש הוא בפיך ובלבבך, בטוח אתה שתגיע גם "לעשותו". כי כל מה שיש ברצון המורגש מוכרח הוא לצאת גם לפועל, ולא תוכל כל מניעה גשמית ורוחנית לעצור בעדו.

ואמר "בפיך ובלבבך", היינו שיסוד התשובה הוא שהפה והלב יהיו שוין ולא תהיה שום הפרדה ביניהם, ובזה זוכים לתשובה אמיתית.

(נימוקי המקראות פרשת ניצבים)

 

 

@ארץ השוקולד @בא לי בירה@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @נעה ונדה@נפש חיה. @אחיתופל @מחייכת =)

בתורה, שני ביטויים קצרי "יום תרועה" ו"זכרון תרועה"

 

ועל פי זה, תיקנו חז"ל בנוסח ברכת זכרונות: "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון"

 

נראה כיצד אמירות קצרות אלו טומנות בתוכן תוכן עמוק המלמד על משמעות היום.

 

"זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון" - נעמוד על היחס בין שני חלקי המשפט. תחילת מעשיך, אינו זיכרון, אלא משהו ממשי, כמו שאפשר לקרוא כאן - על תפילות ראש השנה ועשי"ת - צעירים מעל עשרים - שכל ראש השנה הוא כביכול בריאה חדשה של השנה הנכנסת, כמו עוד שלב של בריאת העולם, "תחילת מעשיך" ממש.

 

החלק השני מדבר על "זיכרון" למשהו שקרה בעבר, "יום ראשון" – יום בריאת העולם, או יותר נכון, יום בריאת האדם, שהוא היום השישי לבריאה. במה מתבטא הדבר, מהי המשמעות של היות ראש השנה זיכרון ליום בריאת האדם?

על ידי דבר אחר, שהתורה קוראת לו "זיכרון" - "זכרון תרועה יהיה לכם".

מה פירוש "זכרון תרועה"? הרי זהו יום של תקיעה בפועל, כמו שכותבת התורה במקום אחר "יום תרועה יהיה לכם", ולא זיכרון של התרועה (כידוע חז"ל הסמיכו על פסוק זה את תקנתם שאין תוקעים בשבת, אך כמובן אין זה פשט הפסוק)?

 

רגילים להבין ש"זכרון תרועה" היינו שהתרועה בשופר היא יוצרת את ה"זיכרון", כדברי חז"ל שהשופר מזכיר את עקדת יצחק, וכן "שיעלה זכרונכם לפני לטובה".

 

אני רוצה להציע כאן הסבר אחר, שהוא גם מתישב יותר מבחינה לשונית. כי בפשטות "זכרון תרועה" אינו שהתרועה מזכירה, אלא שהיא עצמה נזכרת. לא יוצרת את הזיכרון, אלא מושא הזיכרון.

 

ומהי אותה תרועה? לא תרועה בשופר. יש למילה זו משמעות נוספת, כמו בברכת בלעם "ה' אלוהיו עימו ותרועת מלך בו" – שפירושו: רֵעוּת עם המלך.

אם נשלב את שני הפירושים, נאמר שהתרועה בשופר, מהווה זיכרון ל"תרועה" -  הרעות. על איזו רעות מדובר? על "תרועת מלך בו", הרעות העמוקה של מלך העולם, עם האדם, ועם ישראל בפרט.

ואיך כל זה קשור ל"זיכרון ליום ראשון"? מה הקשר בין בריאת האדם לבין "תרועת מלך"?

 

את זה אני רוצה להסביר על פי מדרש עמוק ומיוחד:

 

"ויאמר אלהים: נעשֶה אדם" (בראשית א) – אמר רבי סימון: בשעה שהקב"ה ביקש לברוא את האדם, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, חבורות מהם אומרים: ייברא, ומהם אומרים: אל ייברא. ר"ה אמר: עד שמלאכי השרת נתעסקו אלו עם אלו, בראו הקב"ה. אמר להם: מה אתם מתדיינים, כבר נעשָה אדם".

 

ביאור כוונת המדרש, שמבחינה פורמלית-שכלית-רוחנית, אין הדבר פשוט כלל וכלל שהיה "משתלם" לה' לברוא את האדם. המלאכים, שהם "השכלים הנבדלים" (כלשון הרמב"ם) חלוקים בכך. הקב"ה ברא את האדם כביכול ב'מחטף', כמתואר במדרש, כלומר שהוא התעלם כביכול מהטענות ההגיוניות נגד בריאת האדם, ופשוט ברא אותו. ומדוע? ה'מחטף' הזה מבטא איזשהוא קשר רגשי - לא שכלי, כביכול, של הקב"ה עם האדם - יציר כפיו - צלם אלוהים. קשר עמוק מאוד מאוד, העומד מעבר לכל הבנה שכלית.

המדרש מנקד כאילו כתוב "נעשָה" בל עבר. על מה הוא מתבסס בשינוי הניקוד הזה? נראה, שהיה צריך להיות כתוב "אעשה" בלשון יחיד, ולמרות ש"התייעץ עם בית דינו" (עיינו ברש"י שם), מכל מקום רק ה' הוא שעשה בפועל. שינוי זה מעורר את המדרש לדרוש מילה זו כפי שדרש, ולהעלות ממנה יסוד עצום ועמוק.

 

זוהי הריעות שאותה אנו מזכירים לפני הקב"ה בראש השנה, על ידי תרועת השופר. כשם שאז התעלם הקב"ה מטענות המלאכים על חסרונות האדם, כמו כן כעת, שהוא גם כעין יום בריאה חדשה, כמו שכתבתי בתחילת הדברים על "זה היום תחילת מעשיך", אנו מבקשים לעורר את אותו קשר פנימי עמוק של אהבה וחיבור, הגובר על הקטרוגים והחסרונות שלנו כבני אנוש.

ולמה דווקא תרועת השופר?

 

התרועה היא קול בכי. כשאבא שומע את הילד שלו בוכה, הוא לא עושה חשבונות על כמה הילד התנהג יפה בעבר ולפי זה מחליט אם לפנות אליו או לא. הבכי, כשם שהוא יוצא מעמקי ליבו של הבוכה, כך הוא נוגע בעמקי ליבו של השומע, במקום שהוא מעבר לסברות וחשבונות של היגיון.

 

ומה שזה דורש מצידנו, זה לקיים ולבטא את הצד שלנו בקשר האהבה העמוקה הזו. תרועת השופר מזכירה גם לנו את תרועת המלך, את הריעות של מלך מלכי המלכים עם כל אחד ואחד מאיתנו. ותפקיד האדם בעולם הוא לחדור אל תוך עצמו ולחשוף, לגלות וללטש, את הקשר הנעלם, לפתחו ולהפריחו.

בסיס רוחני איתן לשנה חדשה של התחדשות והתרעננות בעבודת ה' מתוך חיבור פנימי.

כל השכונה שופרות מכל מקום

 

טוווווווווווו

 

טוטוטוטווו

 

צלילים קבועים ויפים כמו בבית כנסת

 

ושופר צועק ומזייף

ומישהו מנסה להוציא צליל ולא הולך לו

ושם יש את השופר הזה שממשיך וממשיך

 

וזה מזכיר לי

מה?? עוד יומיים ראש השנה?

 

מה?

וואט?

 

אבל אני לא אוהבת דין, אני אוהבת רחמים

 

יום כיפור זה חג הרבה יותר שווה, אז מה אם בראש השנה אוכלים וביום כיפור לא?

 

 

 

שבת שלום לכולם ושנה טובה ומתוקה

יש אנשים שאני פוגשת אותם ומתמלאת שמחה, ואז הם נדבקים ואומרים שאני משמחת אותם אבל זה הם בעצמם, כאלו מתוקים

 

ויש כל כך הרבה כאלה, והם לא חייבים להגיד כלום ואני לא חייבת להכיר אותם בכלל

אני פשוט מרגישה את זה

הם אנשים טובים ויש מלא כאלה, איזה כיף

 

דוגמא: היום שכחתי את הטלפון והייתי בלי שעון רציתי לדעת מה השעה אז הצצתי לאיזה איזה מבוגרת בשעון ולא הצלחתי לראות מה השעה היא לא שמה לב לעניין בכלל אבל מישהו שעמד מאחורי שם לב ונתן לי לראות בשעון שלו (הוא לא כ'כ ידע עברית)

 

חחח, אמרתי לו תודה וצחקתי כל כך הרבה אחר כך 

 

שמרגישים שהחגים ממש לא רלוונטיים אליי
אני יודע במה אני תקוע בעבודת ד', ואיך אני מנסה להתקדם, ומה המסלול שלי.
ופתאום באמצע החיים נופל עלי החג עם הוורטים שלו והענינים שלו והוא ממש לא נוגע אליי ולא קשור למסלול שלי
ומנסה להתחבר ולהתכונן, ופשוט לא... כאילו כל קשר בין החג אלי מקרי בהחלט

בן אדם מה לך נרדם.
שיהיה יום מועיל ומלא הספקים לכולנו!

אבל צריכה תשובה... אם מודיעים לצבא על אירוע רפואי  שקרה., הם מכניסים את זה לתיק האישי , ומה ? זה יכול לפגוע מתישהו בעתיד איכשהוא?

יש עניין לקנות את המרשם דווקא בבית מרקחת
של הקופה? (מבחינת מחיר)
או שגם בסופר פארם רגיל זה יהיה אותו מחיר?

מרשמים רפואיים תקפים גם בbe?

(מרשם דיגיטלי שנשלח באפלקציה)

 

מלוכלך,מיוזע
מגשש דרכו באפילה,
נהדף משומריך.
מבויש.דל ורש דפק דלתותיך
סירב פקודה הוא.
ובכל זאת,שורט שעריך,
עד יטוף דמו אליך.
עד אפיסת כוחותיו,
עד כלות.
עד שתיראנו.


ובאת אתה,
וירדת לשדה.מלך
אליו.לבניך.
ואספתו באהבה בידך המסוככת,
הארת את דרכו אליך.
ופשט הוא את מדי הקרב,
מותיר החושך בעורפו
דורש קרבתך.

ודמעותיו,

באש אהבתך
מטהרות.מזככות.
כי בצאתו לקראתך
לקראתו
מצאך.

-השיבנו אליך ונשובה.חדש ימינו כקדם-

התשובה היא לעצמי או לעולם?
התשובה היא בשבילי או לכולם?
לחזור למקור או להבין שסוכם?

מה היא התשובה? למה שבים?
על מה כולם מדברים?
אני לא שם בכלל. אני במרוצת החיים.

מלא בכל מיני מחשבות, רצונות, ועשיות,
שהם חלק ממני אבל חלקם גם לא.
אבל צריך להתנתק מהם או שלא?

אנחנו רצים ורצים ועטופים במלא מחסומים
ואז כשאת הכאפה חוטפים לא מבינים שלחזור אנו צריכים.

ועוד יום עובר ושוב הלילה חוזר.
ואי שם שאתה רק לבדך פתאום לא יודע מי אתה.
רוצה לחזור לימים אחרים, אך מבין שאתה כבר לא תהיה שם, שם, בנעורים.

אז ייאלה צריך לזוז ולשנות,
אבל שוב נופל למחשבות.
בלי כוחות ובלי טיפת שלווה.
אני צריך לחזור להתחלה.

ורק הלב הוא שמבקש מתחנן ומייחל
כי לפה אין כבר מילים להתפלל.

או פיזית? פיזית. תכלס🤔🤧
חסומה תעלתית. מלשון תעלה. תעלות. שיואו.
ובאלי להתלונן,
אז קחו תלונות לרוב. מלאנתה.
לא באמת יש על מה.
כי החיים מתוקתוקים של ממש.
אבל נגיד והתלוננתי 👵 (זו סבתא פולניה..היא לא תנוח, עד הקבר.)
ובכן מתוקים, יש לי תאוריה מרשימה על ליצנים.
יש להם אף אדום פשוט כי האדם הראשון שהפך לליצן היה מצונן ממש.
וזה מנהג אבות אז..
שתדעו שיש אנשים ממש ישרים בעולם הזה, אולי זה קשור לזה שאני כבר כמה ימים לא מוצאת סרגל בבית. לא יודעת.
ממ זה צריך להיות כתוב בנסיופ כל המללפלצתמגובב הזה?
ישמצב. מכפת.
מי שטוב לו ושמח כף ימחא. הי הו!
אמא של רוחל ברכה אותי ותשמעו, זה חמוד.
עצים, אני מבקשת סליחה על כמות הטישויים שלקחתי ממכם לאחרונה.. האף שלי דורש את שלו.
אבל שמעו, זה אף קדוש.. מה.. יש לכם זכות. שיאה הזכות.
טוב, אני יודעת שאני בלתי נסבלת.
הידד לתקופה האחרונה!
כיפאק לי הי הופ!
לגדול בידיים טובות!

עדיף מחפוד וכאלה