(במיוחד לך א-לי
)
)שבת חתן וילד חובב מדרגות.
@משה אתה מזייף לאחרונה

ואם אתה רוצה משהו אתה יכול לפנות אליי באישי, היית מקבל תשובה גם שם.
אוי טאטע!
ימ''ל
שפחתיהעקיבה מה אתה שורט אנשים יסטלן
שמחת הרצון החפשי (אורות הקודש ג עמ' קה)
שנואה היא העצבות, מפני שהיא נובעת ממקור היותר משחת
שבדעות וברגשות.
הידיעה, שהאדם בהתגלותו בתור בעל רצון, אופיו משתלם כולו
בנקודת רצונו דוקא, האושר שלו הוא רצון טוב, כל קוי האושר
וההצלחות הרוממות, שלב כל אדם כל כך עורג להם, אינם כי אם
תולדות מנקודת חיים מלאים זו, נקודת הרצון הטוב הקדוש
והבהיר, ובתוכן זה דומה האדם בחופשו ליוצרו, ליוצר כל, בחפצו
המקיף והחפשי מכל מועקה, כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא
האדם את עצמו מלא חדוה, מסולק מכל עצבות. הוא מכיר שהוא
אינו צריך כי אם לאמץ את רצונו לטוב, וזה מסור בידו בכל עת
ורגע, ותיכף כשרצונו מתעלה, הרי הוא מתעלה, וכל הספירות
העולמיות התלויות בו מתעלות עמו. ואיך לא יהיה האדם מלא
תמיד עז וחדוה, אם טובת הטובות, עושר העשירות, הצלחת
ההצלחות, מסור ונתון בידו, והוא מושל בכל המכמנים הנפלאים
האצורים באוצר נחמד ושמן זה.
המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכלתו של האדם, ממה
שהוא חוץ להוייתו, וחוץ לרצונו, מחשבת פיגול הוא, רשעות
וסכלות היא מרופדת. והיא מעוררת את כל התכונות השפלות וכל
המדות הרעות שביסוד הרשעה, שכחת ד' וטובו, אורו וישעו,
חכמתו חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בד'
וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.
במילים אחרות:
השמחה של האדם יכולה להיות תמידית אם היא לא תהיה תלויה בדברים חיצוניים של מה יש לו בפועל - בגשמיות או אפילו רוחניות, אלא ברצון שלו. הרצון של האדם הוא חופשי, "אין דבר העומד בפני הרצון" - שום דבר לא מפריע לרצון לרצות. שום דבר לא מגביל אותו. הגוף מוגבל, השכל מוגבל, רק הרצון יכול לפרוש כנפיים ולעוף הכי גבוה שהוא רוצה. הרצון הוא חופשי, וזה מה שממלא את האדם בשמחה.
העצבות מגיעה לאדם כי נראה לו שהוא במצב רע. לא לומד ולא מתפלל כמו שצריך, רחוק מה' וכו'. אבל אם הוא יבין שמי שהוא באמת זה לא מה הוא בפועל אלא מה הוא רוצה, הרי שהוא יכול לרצות להיות הכי צדיק בעולם, הכי קרוב לה', וכו וכו' - לרצות באמת, אף אחד לא מפריע לו לרצות.
ברגע שהוא מרומם את הרצון שלו לגובה כזה - זה מגדיר מי שהוא באמת. וממילא הוא מתמלא שמחה, כי עכשיו הוא באמת במצב טוב, הכי טוב שאפשר, מבחינתו.
אגרות הראי"ה א, אגרת שא
"...ואשר בעצתי ישאל על דבר חיזוק של חיי הנפש לעבודת ד ' בשמחה ובגבורה ... כי זה פשוט הוא, שגם הירוד שבאנשים אם יציעו לפניו שיכול הוא בכל עת לעשות חסד על כל העולם כולו, הכולל בתוכו כ"כ הויות עד אין תכלית, יתעורר בשמחה ובגבורה לעשות טוב.
וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמנה בגודל הטוב שעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצות, העבודה, וזכיכות המדות, אשר עבור זה האיר ד' את עינינו בדברי קדושי עליון בעלי קבלת האמת, אשר הרחיבו המשכיות להודיע את גודל יקרת העבודה ואיך מעלים על ידה את כללות ההויה וכל פרטיה.
אמנם צריך הדבר להתקרב אל הציור השכלי, כדי שיהיה הזירוז אמיץ והשמחה מבוססת וזה הציור בא על ידי ההבנה של האחדות הרוחנית, דהיינו להשכיל שאור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה, שממנה שואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנו על ידי התורה , החכמה, המצות, העבודה, והמדות הטובות, בכל עת ורגע, ובכל רגע שאנו מוסיפים אור בנשמתנו אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים כי אם על כל ההויה, 'כי כֹּל פָּעַל ה לַמַּעֲנֵהוּ, מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל. והצדיק מוסיף על ידינו אומץ בעבודתו, והרשע מתמתקת רשעתו באיזה מדה, והרהורי תשובה באים לו, ואפילו הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריב מתעדנים ומזדככים, מזיו הקדושה הנוספת על ידי נשמה אחת השמה לב באמת על הכלל כולו, ואין צריך לומר גודל האור שמתוסף בצחצחות העליונות בנשמות, ובכל המדרגות של העולמות הרוחניים, שאין קץ ליפים והוד קדושתם וחמדתם.
וזה נכון והגון לכל איש ביחוד מזרע עם קדוש , וביותר היושב על אדמת קודש, ובפרט מי שזכו להסתופף בצלצח של עיר ד ', שכל ההויה החמרית והרוחנית קשורה בה כקשר הענפים בגזע ושורש. מובטח אני, שכל מה שזה היסוד יבורר יותר ויהיה נקנה ביותר בינה ודעת ובהדר אמונה שלמה ... כפי אותה המדה יתגבר בקרב הלב והנשמה אור השמחה והגבורה לאהבת ד' וחשק המצות וקדושת תורתנו הקדושה ."
דעתן מתחיללפעמים שולח הודעה לחבר, מבקש חיזוק. והוא כדרכו מחזיר ציטוט מתאים עם מקור בתוספת ע"ש.
"הדיכוי העמוק שבא על ידי ייסורים, מזכך את הרוח ואחר כך הוא מוכשר להתאמץ ולהישאר בטהרתו, בהיותו פועל בגבורה גדולות ונצורות".
"כשמתגדל השעמום והעצבון בלבו של אדם, ידע שממקור היגון וממחשכי השממון יבוא הששון ואור החיים, כי תוהו ובוהו קדמו לעולם הבנין,ואורות מאופל אמר ויהי".
"לא נבראו עכובים בעולם, בין עכובים גשמיים בין עכובים רוחניים, כדי לעכב דברים, אלא כדי לחזק על ידי ההתעכבות עוד יותר ויותר את זרם האורה, ואת גדולת החיים בצחצחותם העליונה".
לפעמים יוצא עם הגיטרה. לפעמים בלי. לפעמים בורח מהתמודדות. לפעמים לומד ברגש, לפעמים דברים אחרים.
ולפעמים, מחפש להוסיף דבר משמעותי לחיי.
"הַיֵּאוּשׁ שֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַלֵּב, הוּא בְּעַצְמוֹ מוֹרֶה עַל מַרְדּוּת פְּנִימִית עֲדִינָה, הַנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ הַכָּרָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל מוּסָר וְשֶׁל קְדֻשָּׁה".
חיזקתם ממש!
כנראה מרוב שקיעה בעולם אבדתי בעוני
הלכתי לשיעור תורה וזה העיף אותי, ישתבח שמו!![]()

מה יותר משמח מלהיות שפחה של ה' יתברך?![]()

וטוב וקשה ומשמח ומבכי... אבל בכי טוב כזה.. בקיצור מורכב.
בדרכי לישון אחרי ביקור בכותל.
ב''ה שבוע עם הספק ותחושת סיפוק


הנונים...)


בו הייתי צריך ביטוח צעיר ![]()


בא לי בירה
לקט
לקט
משהאחרונהלמשל עשר אצבעות לי יש כל דבר יודעות הן..
עשר אצבעות, צריך לעבוד וכ'...
ועוד כמה דוגמאות בסגנון..
ניסו להשפיע על הילדים במסרים סמויים בשירים
*יפה שפרשתם את זה אחרת(:
|
||
אני מתייחסת לשירים האלה פשוט כשירי ילדות נחמדים...

חן,
בפרשה שלנו יש אמירה הנקראת "וידוי", המדהים הוא שבוידוי הזה אנחנו אומרים:
"יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. יד לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי." (פרשת כי תבוא, דברים פרק כו)
אמירה זו מרתקת, אנחנו באים לקב"ה ואומרים לו: אמרת לעשות כך וכך, עשינו את זה בדיוק כמו שאמרת. לומדים מזה שוידוי כולל פן חיובי בו אנו מכירים בטוב שעשינו ובדברים שהקב"ה רצה שנקיים ועמדנו בהם. נכנסים כעת לימי הסליחות שסוחפים אותנו לצדדים שליליים, אבל בואו נזכור שיש דברים חיוביים ונשים עליהם דגש.
ואולי כדאי שנעשה חשבון נפש לפני ראש השנה, בו נבחן אלו דברים טובים עשינו השנה ומה הדברים בהם התקדמנו.
שנזכה להכיר בטוב שיש בנו ולזכות לדברי הפסוק הבא "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ." (פרשת כי תבוא, פרק כו פסוק טו)
אוי טאטע!
ילד קטן וצדיק שחוזר עם אווירה של אלול.
ואני, לעצמי בשקט... "למי יש כח לכל הדברים האלה".
מי שראה, ראה...![]()
סוג'וקה'רע' רק בחויה האנושית שעוברת דרך המיינד.
ה' טוב ומיטיב בחסדים נצחיים מעל הבנתנו
אדרבה
אם חווים 'רע' זה טוב נסתר מה' כדי שניגמל מה'טוב' החיצוני שסמכנו שייטיב לנו
ונחזור פנימה לטוב האמתי הנצחי האלוקי מעל הבנתנו.
כמו חומה המחזירה אותנו לשביל.
'כי לעולם חסדו'
היה נוצר לחץ ציבורי ענק על הרב רפי שלא לפרק את איחוד הימין.
וגם: לפי הסכם הבית היהודי והאיחוד הלאומי מקום 4 שייך לתקומה.
מה אכפת ליועצי הרב רפי שהיא תוותר עליו ותחליף עם מקום 5 של איתמר?!

לקט

קוד אבל פתוחכבר שנים (דומני זכור לי אפילו מהילדות),אני מסתובב עם תחושה(לא תמיד,אבל לפעמים כשזה קורה-זה פחות או יותר אותה התחושה) מסוימת ביום חמישי בערב. תחושה כזאת של מעין משהו שצריך לעשות/למלא בערב הזה.האם גם אתם מרגישים כך?בכל מסגרות חיי פחות או יותר(יסודי-ישיבה תיכונית-ישיבה גבוהה-צבא-אקדמיה) יכלתי לפעמים להרגיש את התחושה הזו,מעין תחושה של משהו ש'מצופה' לעשות. כל השבוע בלימוד/עשיה(תלוי במסגרת) טובה חשובה ומרוממת וביום חמישי בערב מעין אווירה כזאת מוזרה.גם בישיבה לדוגמא ביום חמישי בערב האוירה שונה.האם גם אתם מרגישים כך?.
אגב אני רווק אז יכול להיות שזה קשור במעט,אך לא בטוח.
שוטו.