עד כמה זה להיות דוס טרור אם לא זכרת את זה?
באמת שאם לא הייתי רואה את עצמי בן 28 באתר מסוים,
לא בטוח שהייתי עולה על זה.
ותודה לאתר אגורה על האיחולים החמים והגעגוע אלי,
אבל נחכה איתם כמה ימים לתאריך העברי האמיתי
עד כמה זה להיות דוס טרור אם לא זכרת את זה?
באמת שאם לא הייתי רואה את עצמי בן 28 באתר מסוים,
לא בטוח שהייתי עולה על זה.
ותודה לאתר אגורה על האיחולים החמים והגעגוע אלי,
אבל נחכה איתם כמה ימים לתאריך העברי האמיתי

כי בשמחה תצאו.הצד של אבא שלי מתעלם מזה,
והצד של אמא שלי מגזים עם זה
בעברי משתדלים לעשות חשבון נפש,
ואם יש אילוצים שאסור להזכיר בפורום הזה
(מה שלרוב לא קורה)
מתנהלים בהתאם, נעבעך
מקווה שאצליח להכיל כ"כ הרבה איחולים עד שיחול היום בו הם יחולו
כי בשמחה תצאו.לא באמת,
אבל @היא שיחתי
אתה מוזמן להתוועד איתי בעברי.
ואת תרצה באישי, יש לי אחלה מאמר על מהות היום של הרב גינזבורג.
נחשון מהרחברון
שלי ולא של השנים?
לא ציני, אבל ממש לא הבנתי.
לא מבין באמריקאים...
וכנראה שנת לבנה הוא ביטוי מושאל,
וכנראה חודשי חמה (לועזיים) הוא גם מושאל,
כי ללבנה יש רק חודשים,
ולחמה יש רק שנים.
עד כאן מבוא לעיבור שנים, גו"ח אדז"ט והמסתעף.
ולפי זה,
השנים הן שנות חמה, כי רק הן שנים בעצם ולא במקרה,
ולכן סופרים שנים לפי חמה?
נו שוין.
אשרינו, שאנו מאחדים חמה ולבנה,
משפיע ומקבל,
קודשא בריך הוא ושכינתיה,
ולאחר העיבור (שנוצר מהאיחוד המרגש?),
נולדת שנה שקושרת בתוכה חמה ולבנה.
ממילא התאריך שלנו לא חסר ולא כלום,
ובא לציון גואל, עוד השנה בע"ה
[וואי חפרתי... הרבה עייפות עושה...]
אם כבר לועזי...

אמיץ(ה)כלומר, לא באמת חשוב לו מה שחשוב לאחר. ואז גם לא "מקנא"..
לפעמים, אכן ראוי לעשות כמו שאמרת. "איזהו חכם - הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדי השכלתי". להיות ערני ועם מרץ, ולהאמין בכחות שה' נתן לך.
והעיקר - לא לעסוק יותר מידי בלהסתכל על אחרים, אלא לראות מתוך עצמנו, מתוך ערכינו, מתוך תורה, מה חשוב לעלות בו, ולהתאמץ על זה..
אני מדמיין לעצמי כמה ספרים זולים יכולתי לקנות בכסף הזה
בחנות יד שניה
ואני מיד מתחלחל מעצם הרעיון להשקיע את סכום הכסף הנ"ל
במשקה ויורד מזה
הכי נכוןבא לי בירה
^^^כי לעולם חסדואחרונההספרים יתפסו יותר מקום בבית.


סתם ביטים במחשב של הבנק או של הבורסה.
משהואז הם יברחו.
אחלה רעיון.

(כותרת גנרית של מאמרים תורניים)
אני אומר לעצמי למה לא לקחתי את זה מהספרייה?


תיוגים
12:33
1. אני לא אתייחס לזה שזה לדבר על אדם אחר, ולדבר על אנשים, ובמיוחד דיבור שלילי זו תקשורת רעילה שגורמת לדיכאון. אבל מתחת למעטה השימינג יש תפיסה של חוסר הכלה ברמה הגבוהה ביותר. משום ששימינג נוצר כתוצאה מחוסר הכלה בכך שאנו טועים בהיותינו בני אדם לא מושלמים, בהיותינו בני אדם שנמצאים לפעמים בשפל, שלא תמיד חסינים, שלפעמים פגיעים, נצרכים, טועים, שיימינג זה חוסר הכלה של המקום החומל שמוקיר ומכיל את אנושיותינו הטועה, ועל ידי כך חוסר הכלה של טעויות של אחרים.
בסופו של יום, אין חמלה לשיעורים, או שאתה מבין וחי אותה כלפי עצמך וכלפי אחרים, או שלא.
2. הבעיה השניה שנוצרת מכך זה חוסר ההבנה של הנסיבות ויחוס של המעשים לאדם. זה נוצר ברגע שאנחנו עוברים מהמשפט "הוא עשה משהו רע" למשפט "הוא אדם רע". שיימינג זה נסיון הוקעה של האדם עצמו. זו תפיסה של בושה, תפיסה שהמעשים שלי הם חלק מהזהות הרעה שלי, ולא נסיבות שהביאו אותי לכך. אדם שעושה שיימינג זה גם אדם שמאמין שאם אדם טועה הוא לא נכשל הוא כשלון. זה אדם שמאמין כך גם על עצמו כי אין אמונות לחצאים. והמחשבה בכל דבר שאני עושה שהם חלק מהזהות שלי, זו תפיסה שגורמת לדיכאון ולחיים ממורמרים.
3. הדבר השלישי שקורה זה העוול הגדול שעושים לקורבן בשיימינג.
בשיימינג מאשימים את האדם, כועסים עליו, מנדים אותו - אבל נותנים לו מלא כוח על חשבון הקורבן. למה? כי אם מאשימים אותו, במובלע מאשימים אותו בכל מה שיקרה לקרבן מעתה והילך. מלמדים את הקורבן לשנוא ולשמור טינה ולהאשים אותו. מוציאים ממנו את האחריות למעשיו ונותנים לו להאשים אחרים, במקום ללמד אותו להפסיק להאשים, להפסיק לשמור טינה, ולהתחיל לקחת אחריות, כי הוא אחראי למה שהוא מאמין לגבי מה שקרה. אבל התפיסה של השיימינג היא העוול הכי גדול בעניין הזה.
4. שיימינג הוא קושי בהכלה שלנו את המקום החומל שלנו. שיימינג הוא גם שיפוטיות של מי שאנו בגלל המעשים שלנו, ושיימינג הוא גם אשמה וקורבניות במקום עצמאות ואחריות, אבל שיימינג יותר מהכל הוא כעס, כעס שהורס את האדם שכועס, לא את האדם שעליו כועסים.
נלסון מנדלה כשהוא יצא מהכלא אחרי שהוא שהה 27 שנה בכלא על זה שהוא נלחם בשלטון האפרטייד בדרום אפריקה הוא סלח למשטר, ולאחר מכן הוא גם קיים איתם משא ומתן - הוא טען שלכעוס ולשמור טינה זה כמו לשתות רעל ולצפות שהאוייב שלך ימות.
כעס הורס אותנו, כעס מפר את האיזון של התפקוד בלב, וכעס הוא גורם לפי 7 יותר סיכויים להלקות בסרטן.
זה בסדר להגיד על מצות שזה מגעיל, ברוך שפטרנו וכו' וכו'??
מצד אחד זה מצווה ויש בזה קדושה וכו' וכו'
אבל מצד שני אנחנו אומרים שזה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים... זה חלק מהסבל.
ואני תמיד שוקל אם להסביר להם שלא לומר ככה כי זה מצווה, או לזרום ולהתעלם כי לכאורה זו האמת.
גם במצווה, כיסוי הדם..
כי בשמחה תצאו.שלא יכסה ברגל,
כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו,
למרות שאין בזה תשמיש קדושה.
רק לא הבנתי למה מדברי מבקש אמונה דברת,
כשאמרת שאין במצות קדושה.
לכן אמרתי שאין קדושה, ויש איסור ביזיון.
נראה לי ביזוי מצווה לומר על המצה דברי גנאי.
סה"כ זה לחם הרפואה ולחם האמונה שלנו,
שאנחנו זוכים לספוג דרכו כ"כ הרבה קדושה ואור
באחת התשובות שם הרב ליאור באמת ענה: "אם המצות דקות מאד אשכנזים יכולים לאכול. אבל אם הם עבות צריך להחמיר ולא לאכלם."
בעיקר השנים עשר של 13 העיקרים לא מופיעות המילים "בכל יום".

אני ממש אשמח לשמוע תשובות מכם לגבי אינטרנט.
אני נמצא די הרבה באינטרנט (לצורך לימודים, עבודה, חדשות וכן גם ללמוד תורה)
אך אני באמת רוצה לדעת האם דרך לחסום באמת את התוכן הלא צנוע (כולל פרסומות, סרטונים, תמונות וכו').
אני לא מדבר על החסימה של חברות האינטרנט שחוסמות, אני מתכוון לחסימה יותר ממוקדת וטובה יחד עם האפשרות לגלוש בלי בעיות.
האם יש חיה כזו? ישנה אפשרות לגלוש באינטרנט מבלי להיחשף לתוכן לא צנוע?
זה לא מפריע לכם בתור אנשים דתיים שבאמצע הגלישה, בין באתר חדשות בין בפייסבוק או יוטיוב, יכולה להופיע לכם תמונה לא כל כך צנועה?
(ואני לא מתכוון לפורנוגרפיה אלא גם לתמונות שלא הולמות את הציבור הדתי).
תודה רבה לכולם! באמת חשוב לי לשמוע דעות ורעיונות. ![]()
כמובן שגם לזה המגבלות שלו, ומידי פעם יש קשיים. אבל בסה"כ זה נהדר.
לי יש את זה ואני מרוצה מאוד 
) וזה כבר קרה..אצל אמא שלי היא מפעילה רק בימים מסויימים כשממש חם
והודענו לבעל הבית שנשים בתקווה שלפחות ישתתף במחיר והוא אמר שזה יהיה על חשבונו
בעל הבית צריך לדאוג שהבית יהיה ראוי למגורים, רשתות זה חצי חצי כזה אבל באמת לקיץ זה לא נעים ואפשר לבקש
לאחר קריעת הים, נאמר: וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ - ולכאורה קשה, וכי לפני כן, כשראו את כל הניסים שנעשו במצרים, לא האמינו בה' ובמשה?!
המדרש רבה (שמות, פרשה כג אות ב) מתרץ: "אף על פי שכתוב שהאמינו עד שהיו [=כשהיו] במצרים, שנאמר (שמות ד לא): "וַיַּאֲמֵן הָעָם", חזרו [בהם] ולא האמינו, שנאמר (תהלים קו ז): "אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ". כלומר, אף על פי שכבר בזמן שמשה ואהרן עשו לעיני העם את האותות של המטה הנהפך לנחש, היד המצטרעת, והמים הנהפכים לדם, נאמר (שמות שם): "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם", אמונתם זו לא היתה מבוססת דיה ולכן לא החזיקה מעמד כשהתאכזבו מכך שפרעה רק הכביד את עולם. משום כך, גם מכות מצרים לא השרישו בקרבם כראוי את האמונה, כמו שמוכיח המדרש מהפסוק המובא מתהילים, והם פירשו אותן כמעשי כישוף של משה, או אף אם האמינו שהן ניסים, לא האמינו באופן מוחלט ביכולת ה' שאינה מוגבלת כלל. כך נראה מהמשך אותו פסוק בתהילים: "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף", שמשום שלא השכילו לראות במכות מצרים את יכולת ה' הבלתי מוגבלת, גם כשהיו ליד ים סוף פקפקו ביכולתו להצילם, מאחר שאז עמדו בפני פחד קיומי וקושי ולחץ גדולים מהקודמים, וכמו שכתוב (שמות יד יא): "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?!".
הזוהר הקדוש [ח"ב נג:] מתרץ, שאכן הם האמינו בה' גם קודם לכן, וכוונת הכתוב היא, שהאמינו במה שאמר להם משה (שם שם יג): "אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם". דבריו מעלים מספר נקודות המצריכות בירור:
א. אם האמינו בה' גם קודם לכן, מדוע ביכולתו של ה' לקרוע את הים האמינו רק לאחר שזה נעשה?
ב. מדוע דבר זה נקרא אמונה, וכי שייך לומר שאדם מאמין בדבר שהוא רואה בעיניו?
ג. מה הרבותא ב'אמונה' זו, שראה הכתוב לנכון לציינה?
ד. מדוע על 'אמונה' זו אומר הפסוק "ויאמינו בה'", הרי אין זו אמונה בה' עצמו אלא בהצלתו אותם מהמצרים?
נראה לבאר, שאף על פי שהאמינו בה' וביכולתו, כשראו את המוות מול עיניהם והיו במצב של פאניקה, לא הועילה האמונה שהיתה מונחת בשכלם, ולכן התרעמו על משה: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" וגו'. ניתן למצוא לכך רמז בפסוק "וַיִּירְאוּ מְאֹד" שלכאורה מיותר, שהרי מובן מאליו שהם יָראו ומדוע צריך לציין זאת? אך לפי הנ"ל מובן, כי יִראה זו - הלחץ והפחד מכך שהם סגורים מכל עבריהם, היתה הגורם לחוסר אמונתם. וכשנבקע הים, זכו להתרוממות רוחנית מיוחדת שהביאה אותם למדרגה גבוהה יותר של אמונה: לא אמונה שכלית בלבד, אלא אמונה חושית מופנמת ומורגשת. כמו אדם הרואה דבר מסויים מולו, ידיעתו שאותו דבר קיים במציאות אינה אמונה שכלית הבנויה על הוכחות וכד', אלא ידיעה פשוטה, שהרי רואה זאת בעיניו. בדומה לזה היתה האמונה שהאמינו ישראל בראותם את נס קריעת ים סוף, הכרה ברורה במציאות האלוהית והרגשה עמוקה בנפש של דבקות בה. וכן במה שכתוב: "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה'", הכוונה היא ליראה הנובעת מהכרה ברורה במעמקי הנפש בגדולת ה'.
וזוהי משמעות דברי חז"ל (מכילתא, פרשת בשלח, שירתא פרשה ג): "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים…כשראוהו [על הים] הכירוהו, ופתחו כולם ואמרו (שמות טו ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". כשיש אמונה כזו בלב האדם, אזי גם כשהוא נקלע למצבי לחץ כמו מצבם של בני ישראל לפני קריעת הים, האמונה מתגלה בקרבו במלוא שיעור קומתה.
על פי זה יובן תירוצו של הזוה"ק, שנוצרה בקרבם אמונה כזו, שתמיד תשמיע קולה בלבבם: "התייצבו וראו את ישועת ה'!". וממילא מתורצים ארבעת הקשיים שהוצגו לעיל. ניתן להוכיח כתירוצו מהפסוק בתהילים (שם יב): "וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ" - הרי שהמשורר מפרש את המילים: "ויאמינו בה'" כאמונה בדברי ה', שהם מה שאמר ה' למשה לומר לישראל: "התייצבו וראו" וגו'. ועל פי מה שנתבאר בכוונת הזוה"ק - ניתן לפרש את הפסוק "ויאמינו בה'", שהשרישו וחיזקו בקרבם את דבריו אלה, שתמיד אמונתם תשמיעם מתוך לבבם. (המילה "אמונה" מופיעה במספר מקומות במקרא במובן של נתינת חוזק וקיום מתמשך, ראה שמות יז יב, דברים כח נט,ישעיהו כב כג, איוב כד כב).
הזוהר הפליג במעלתו של האומר שירת הים בשמחה, וכתב שנמחלים לו עוונותיו. נוכל להסביר את גודל משמעות העניין ע"פ כל הנ"ל, שכידוע כל מטרת חיי האדם היא להתעלות באמונה מוחשית ודבקות באלוקות. שירת הים מבטאת בעצם את שירתה של נשמת כנסת ישראל באותה עת של התעלות מופלאה של אמונה מוחשית ופתיחת שערי הרקיעים.
מי שאומר שירת הים בכוונה ובשמחה, בעצם מתחבר לאותו מעמד קדום, ומשפיע על נפשו ונשמתו מהרושם הרוחני האדיר שהתגלה אז ובא לידי ביטוי בתוכן השירה.
במיוחד בתפילת שחרית, בראשית היום, אפשר לשאוב אור ואמונה מאמירת השירה, להמשך היום כולו.
כבתחילה
מבקש אמונה
דרך אמונה בחרתי
וגם כמובן להזהר לא לפגוע באף אחד
בהשראת ספר שהיה בו מאמר על הנושא הזה וזה עורר אותי לחשוב על זה.
איך ייראה היום המאושר בחייכם בהנחה שהכל אפשרי, אין הגבלות כלל של זמן מקום וכו'?


תיוגים
הקפצה + סקר
ספירתהעומר
כרגע שליחת ההודעה מתבצעת כמה דקות לאחר צאת הכוכבים
1. האם זה זמן טוב? (אם לא מתי עדיף?)
2. האם להקפיץ את השרשור גם באמצע היום?
הארות הערות מוזמנים לרשום
מוזמנים להקפיץ!
מצחיק אותי שאנשים עדין חושבים שהעולם הזה טוב
מצחיק אותי שמאחלים אחד לשני חג שמח כשלאחד זה חג ולשני גהינום
מצחיק אותי שאנשים מאמינים במילה תקווה כשהיא לא קיימת
מצחיק אותי שאנשים מאמינים באור בקצה המנהרה למרות שתמיד יש שם חושך
אתה חוטף את המכות הכי גדולות
כאילו אומרים לך "אתה לא קולט שאנחנו לא רוצים אותך?"
בסדר..יהיה לי עוד קצת חופש בעולם המשעמם הזה


האם אני יכול לשלוח הודעה פרטית
צר לי שכואב לך
אז לפחות אתה מרגיש טוב כשאתה צוחק..
אבל -
העולם הזה טוב.
מאחלים חג שמח, כי זה מהותו של החג. ואם יש מישהו שלא שמח לו אז, זו לא סיבה לא לאחל בכללי אחד לשני. ואדרבה, מי שבשבילו זה כך - אולי האיחול יועיל לו..
המילה תקווה קיימת, וקל וחומר התקוה עצמה. וכי בגלל שמישהו מרגיש חלילה יאוש כלשהו, אז היא כבר "לא קיימת"?.. הוא היחידי בעולם? וגם בשבילו היא קיימת - בגלל זה הוא מוחה...
בקצה המנהרה תמיד יש אור. מי שרואה שם "חושך", סימן שפשוט אינו רואה עדיין את הקצה.
ואם - כמו שאתה כותב בהודעה הקודמת - עד שאתה עולה למעלה, אתה חוטף את המכות הכי גדולות, זה באמת כואב ומצער. אבל, ראשית כל, מי הוא שיאמר לך "לא רוצים אותך כאן"... יש לך זכות "להיות כאן" לא פחות מלאף אחד אחר. והקב"ה, ץתמיד רוצה אותך כאן. גם אם כשקשה נראה לך אחרת.
אם הרגשת "למעלה", אז תשמור את ההרגשה הזו. אל תתרשם ממה ש"אומרים". סימן שיש לך את זה בפנים. תעלה מחדש.
ממש לא משעמם, זה הענין של האדם, לעלות, להתגבר על מכשולים - בונה בכך את כחותיו, ויראה את האור.
מועדים לשמחה.
אתם באמת באמת לא מצליחים לקלוט שיש באמת רע?
תמיד "אתה לא רואה את זה במשקפיים הנכונות"
מפריע לנו שאתה אומר שיש *רק* רע כאשר אנחנו מרגישים שיש הרבה טוב בעולם.
יש גם רע אין ספק אחרת לא הייתה המשמעות לטוב
2. איחול זה לא קביעת עובדה זו ברכה לעתיד
3."אפילו חרב חדש מונחת על צווארו של האדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים"
לכולנו יש תקופות טובות ופחות טובות וגם תקופות גרועות
איל ייאוש
תעשה את מה שאתה יכול לעשות ותתפלל להשם
יותר מזה - לא בשליטתך
4. לכל מנהרה יש כמיסה ויציאה אחרת היא לא הייתה מנהרה
אם אתה לא מוצא את האור, כנראה שאתה צריך להתקדם עוד
לא רק הזמן מעביר את הגלות, צריך גם מעשים
שיהיה בהצלחה