פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 665)

עוד יום התקרב לקראת חג הגאולה משמח ממש!

מתה מעייפות!
אבל חוזרת מדייט מעולה, ב''ה!

שנשמע בשורות טובות!

יורד גשם!!!

 

 

האביב הזה מחדש בנו משהו בלי שנשים לב!!

תודה על התזכורת..

משהו משמח - היו לי כמה שיחות טובות,

וכמה תכנונים להטיב לאחרים בהמשך, בע"ה

אחרי שיחת טלפון חשובה ומשמחת ובנוסף גיליתי שחברה חושבת עליי בהקשר של הפורום השני

בשורות טובות וגאולות!

גמרנו את הבית!!!

אין יותר 'יצר הורע'! פסה.

מה לעשות.. אמא שלי חטפה אותנו מיד בתחילת בין הזמנים... לא פלא..

נשמה.
אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ♫

ויש לי סבלנות לבחור שהחליט שכבר בוקר וזמן לשחק

ברוכה הבאה לפורומים!

 

יש פורום ייעודי לנושאי לקראת נישואין וזוגיות, עדיף שתשאלי שם.

איך אני קןראת להם

וכן, יש כאלה לא ברורים גם אצלי.

אבל היא מאוד יעילה

ביחס ליוסי, בטח כי אתה דתי ומצינו במסכת מכות שיוסי הוא כינה לקב"ה, ובגלל שאתה דתי אז אתה מייצג את הקב"ה

מספר יד שניה?

לא. יד ראשונה!

על התפקיד בצבא.
על תפקידים בעבודה
אנשים שלא יודעים לכתוב את השם וגם..

אבג
(השם שלי) + (מישהי שיצאתי איתה)
הבחור מהטרמפ
אח של..
והכי מצחיק, קראתי לאשתו של חבר שלי (כי לא ידעתי את שמה)
"אישתו של אוריאל" ואז קיבלתי התראה שהיא קראה לי גם ככה עם השם שלי..

בכללי זה אחלה דבר לדייטים כי זה פותח נושאי שיחה להראות איך קראו לי שם

איך זה שישנם כאלה שמופיעים אצלי באנשי קשר ואני אצלם ויש להם את האפליקציה ואני לא יכול לראות איך אני נקרא אצלם ?

איך אני קורא להם ? (זה לכאורה מה שאלה שאני שואל עליהם עשו...)

זה אישר לה לראות את השמות.
האפוציה היחידה לעקוף את זה, זה אולי בהרשאות מכשיר

מכנים אותי בשנות ערביים
עלי
רואד

|מחזיר לימי היסודי העליזים.. |

לא לפסח ולא בכלל, אבל איזה כיף זה למצוא מזון שגידל חיות מחמד.

שעוד מעט עובר לו התוקף
איזה כיף
התעשרתי חח

לק"י

וקצת רבע לשבע (היה לו טעם קצת מוזר..הוא היה בשקית אוכל ומפורים, כנראה תפס קצת טעם ממשהו).

רק בשביל זה כדאי לנקות

עבודה עבודה עבודה. עד שש היום.

לא נרדמתי, היה נורא

מקווה שהיום הזה יהיה יעיל

רק תקחי בחשבון שלא תמיד כדאי לקנות משהו שיחזיק מעמד..

הוא באמת מהאלו שכותבים המון
זה יפה עם סידור חרוט עם השם?

הכי טוב משהו שהוא באת ישתמש בו תמיד..
נניח סטנדר או מעמד לספר שהוא לומד, מנורת לילה, או עם אתה מחפש משהו פשוט כלי כזה עם כלי כתיבה מושקע כזה עם כמה דברים שימושים בפנים.

יש כאלה שמעדיפים דרף המוח.

הרי פרעה אומר "למה לא הגדת".

כתבתי את הרעיון בצחוק.

יום ארוך

יום מלא ברופאים
טוב להיות בבית.
לכולם שלום ברוך ה'.

צריך למצוא משהו, אבל עוד לא בטוח מהו

אזה נחת זה לראות שאתה מצליח להשפיע על אנשים ולהתחבר אליהם ב"ה.

יש גישה בחסידות שאומרת שהמוח שליט על הלב- זאת אומרת שאנחנו יכולים לשלוט בדחפים שלנו וברגשות שלנו בסיטואציות מסוימות מתוך איך שאנחנו קולטים אותם ומפרשים אותם במוח

בפועל לא מצליחה להגיע אליה. וזה נראה לי הרעיון, להבין שיש כוחות חזקים מאיתנו בתוכנו שמלמדים אותנו כמה אנחנו חסרי אונים

אנחנו לא חסרי אונים בכלל...!
יכול להיות שאת מערבבת פה שני נושאים? כוחותינו כאנשים וקטנותנו אל מול הקב"ה?
גם כך וגם כך, זה לא חוסר אונים בשום צורה שהיא.

הגיוני שיש ספרים שמפרטים טוב איך להצליח לשלוט על הרגשות...
וכשאנחנו מרגישים שמשהו גדול עלינו, אנחנו מדברים עם הקב"ה, לא מתוך חוסר אונים, אלא מתוך הודיה על כל הטוב שהוא עושה עימנו, וההכרה שהכול ממנו

חוויות שונות, אני מניחה.

אבל כשאנחנו מכניסים 'חוסר אונים' לכותרת של מצב מסויים, אנחנו באמת מאמינים שאנחנו כאלה, למרות שאנחנו ממש ממש לא!
אולי זה יותר עניין של מילים, שמשפיעים על איך שאנחנו תופסים את עצמנו;)

מרגישה ללא יכולת הכלה מינימלית

רוצה להיות דף חלק ולחיות מחדש. להשאיר הכל מאחורי וללמוד בנפש נקיה.

רוצה למצוא נוסחה

כל פעם אני מבזבזת פה את הזמן במקום לישון..
אבל התחלתי היום פסח! ⁦⁩ גיליתי שלא כמו שחשבתי החג הזה ידלג עלי.. ⁦⁩ (מזל שאני לא לבד בעולם ויש מי שיעבוד במקומי בכל הדברים שלי הספקתי.. תודה אחים שלי!)
לילה טוב!

אני חייבת להתעלות מעל ההצפות וללמוד תכנים חדשים שישנו לי את הנוסחה במוח.

אני צריכה ללמוד דברים חדשים

אני צריכה להיות נקייה

אני צריכה להיות משהי אחרת לחלוטין. לחלוטין.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/399384

מרגש

הלוואי שזאת ידיעה אמיתית

צודקת.

לפעמים מה שצריך באמת זה רק לנשום עמוק.

אנלא בטוחה מה שמים אצלנו, אבל כן יכול להיות. למה לא

בס"ד

מכירה אנשים ששמים...
אצלינו בד"כ שמים דלעת אבל אם אין אז שמים בטטה

אבל עכשיו אני לא סגור אם זה דלעת או בטטה

במרחק 20 דקות נסיעה.

אבל עדיפות שלישית אחרי דלעת ודלורית.

ומישהו פה לידי דייק שזה נשמע כמו דלעת לשומרי משקל

מעניין פעם לנסות

אכלתי אצלה רק מרקים טחונים...אז זה לא נחשב שטעמתי

בטטה רק ביחד עם תפוחי אדמה בתנור...

במרקים אחרים, לא

אני אוהבת שניא מפוררת ונותנת טעם למרק.

לק"י

אישית מעדיפה אותה על פני הדלעת.

לק"י

(זה הניק האנונימי של הריון ולידה, לא פצל"ש שלי).

שלי מצד אבא שמה, כי זה היה הממתק שלהם כשגדלו.

שומר מסורת זה מכוח אמונה כלשהיא
לא דווקא דתית, אלא תרבותית וכו' ...



איך זה עובד ביחד?

אבל כן מחשיב את המסורת היהודית מבחינה תרבותית.
יש הרבה כאלו בארה"ב ואפילו בארץ.

חייבים לעזור להם לגלות את הרוחניות שמובילה אל האל.

מעבר לזה שזה מזעזע. זה לא משהו שחושבים עליו. בן אדם יכול לחשוב לשמור מצוות או (ח"ו) לא לשמור מצוות. אבל אמונה - או שהוא מאמין או ש(ח"ו) לא, זו לא שאלה של החלטה.

מקסימום הוא יכול להתאמץ למצוא.

באלוקים...

ההתגלויות של 'העניין האלוהי' עושה אותי בטוח.

אבל בכללי כשמניעים את הרכב הוא מתחיל על הגבול התחתון ולאט לאט מתחמם.. המצב האופטימלי שלו זה להיות בדיוק על האמצע ... אם זה יותר מזה זה לא תקין

@קוד אבל פתוח
הוא בסדר, יש עוד אחד של המספרים. הוא נראה לי מוזר

את בטוחה שלא מדובר על המד של סיבובי המנוע?

יש שעון של מהירות ושעון של חום המנוע, ככה לפחות תמיד לימדו אותי שזה מה שהשעון מראה

זה מספרים של 1, 2, 3 וכו' עד המספר 5-8 ולמטה כתוב x1,000 rpm (או עשרות וכפול 100)?
אם כן, זה לא החום מנוע, וזה הגיוני, ולא קשור למהירות (זה סוגשל מדד לכמה כח המנוע משחרר).

כי באמת מוזר שיש שני דברים שמראים את החום של המנוע
אבל עדיין לא זכור לי שהוא מזגזג בכזאת מהירות

יכול להיות שאני סתם מסוייטת ונכנסת לסרטים כי לא מזמן היה לי בע"ח מתחת למכסה מנוע

אז יש בעיה וללכת למוסך?

ובכללי ברכבים רגילים לא מומלץ להגיע ל4 אלף סלד זה מאמץ מאוד את המנוע, לפני שמגיעים ל4 אלף סלד מעבירים הילוך לרוב ... וכשמגיעים להילוך אחרון פשוט משתדלים לא להגיע ל4 אלף סלד

ולא מגיעה ל4. אם מתחיל לעבור את ה3 אני משחררת

אז זה לא החום של המנוע, זה כמה הוא מתאמץ? עצלן

אז כנראה הרכב מתקרב למהירות המירבית שלו...

גבוהה עוד לפני שהגעת למהירות מרבית

אם אתה סוחט את הדוושה, הוא מוריד הילוך.
אם זה ידני/ רובוטי-ידני, הטורים יעלו בדיוק באותו יחס של המהירות...

אם אתה מרפה, הוא מקדם הילוך. אחרת הוא יעלה את הסל"ד.

רציף זה סיפור אחר כמובן...

ומיד כשאני מניעה את האוטו זה אמור לעלות?
נראה לי אני סתם בחרדות חח רציתי לפתוח את המכסה מנוע כדי להירגע אבל לא העזתי

רק לרמת הפחד שלך, פשוט כי הלא נודע זה הדבר הכי מפחיד.

נסעתי עכשיו והכל טוב עם האוטו
זה רק אני עם הסיוטים שלי
אבל לפחות החכמתי בזכות זה

זה הטורים, לא שמן ולא חום מנוע.
וזה מספר משתנה ככל שאת סוחטת את הדלק יותר או פחות.

אין לך כל עניין במה שהוא מציג
רק שאסור להגיע לתחום האדום
ובכללי לא ממולץ בכלל לעבור את ה5

קפה, כי היה חסר לה שני שקלים, זה שובר את לבי. (הייתי מציע לה לקנות בשבילה, אבל אולי היא הייתה מתביישת)

הוא לא אוהב את העניין?

הנה-
@Admin

חח למרות שבטח יש פורום בנושאים האלה, לא? פשוט הגיוני שהוא פחות פעיל

בעייני למרות ההישגים שהיו להם, הם לא היו ראויים פעמיים. קודם כל בגלל הלגיטימציה לבינוניות תורנית, רפורמים, סוטים וכד' ושנית בגלל הצורה הבזויה שבה הם השתמשו במפלגה, בציבור וברבנים שנשכו שפתיים והמשיכו להגן עליהם וזרקו בהזדמנות שנראת להם (בטעות) כהזדמנות להיות עצמיים, תוך שהשאירו את המפלגה על הקרשים ורק בנס ועם המון מאמץ של אנשים רבים - איכשהו השתקמה.

אבל, המצביעים לא 'זרקו קולות לפח', בדיוק כמו שבמפלגות שכן עברו, המצביעים שהקולות שלהם הם מעבר למנדט - לא זרקו קולות לפח.

מי שהצביע למפלגות חסרות כל סיכוי - באמת ויתר על הזכות להצביע. אבל מי שמצביע למפלגה שעל גבול אחוז החסימה, הסתברותית הסיכוי שהקול שלו ישפיע לא רק על מנדט אחד, אלא על ארבעה.

הטענה הנכונה היא אולי כלפי ראשי המפלגות. הסיכון שהם לוקחים, בהקמת מפלגה נוספת שפונה לאותו ציבור, הוא סיכון לא מוצדק. אבל מה אפשר כבר לצפות ממי שהדבר היחיד שלא מאפשר לו להציל את המדינה, זה הציבור שבחר בו...

אבל מה לעשות שבפועל הקולות הלכו לפח

לא רציתי להצביע לסמוטריץ או לזהות (למרות שהיו לו הרבה שינויים שלדעתי היו יכולים להיות מאוד טובים, היו לו גם דברים שאני לא מוכנה שיהיו פה)

והאמת זה טוב שלא נכנסו כשאני חושבת על הפרישה שלהם והקמת מפלגה חדשה

 

הבעיה האמיתית היא שאין מנהיגים ראויים, וזה בכל המפלגות

כולם מחפשים דרך ורואים את זה במיוחד בשמאל וזה מה שמשאיר את ביבי בשלטון

הייתי בטוח שאתה מתכוון לאוטובוסים

בזמנו תקפתי את בנט בחריפות על שיתוף הפעולה המביש והמחפיר שלו עם ליברמן ודרעי בהעלאת אחוז החסימה הברוטאלי והאנטי-דמוקרטי, והבחור המעולה והמצויין (בלי שום ציניות) "ותן טל" השתלח בי בגסות עקב כך, כי היה עיוור לראות מה המעשה ההזוי הזה מעולל לחברה הישראלית.
עכשיו בנט עצמו שילם את המחיר, על שיתוף פעולה מטופש עם מי שהיה זקוק לאחוז חסימה גבוה כדי לפגוע באלי ישי ושמצידו הציונים התורניים (ובפרט המגזר הספרדי-חרדי-לאומי) יתפגרו, לשימור כוחו האישי הפרטי בהיותו עבריין מורשע שתפס באלימות את המפלגה בניגוד בולט לרצון מרן.

בנט גם המיט אסון שלא ייאמן על מה שהוא ושקד לקחו על עצמם (מכוח איזה ביטחון עצמי מופרז, לא ברור לי בדיוק) דהיינו, קידום וחיזוק (במילים אחרות, הסדרה חוקית) של "ההתיישבות הצעירה". מדובר בכשבעים המאחזים שגורלם תלוי בחוט השערה, ושמהווים את חוד החנית של עתיד ההתיישבות ביהודה שומרון ובנימין (אם עתיד כזה קיים בכלל), בטח רגע לפני פרסום תוכנית טראמפ. גם אם נניח שאיחוד מפלגות הימין (שבעצמו חטף בתוצאות הבחירות סנוקרת כפולה לפרצוף משואב המנדטים, זה עם כוח המשיכה שיותר גדול מהחור השחור שצילמו עכשיו) מחוייב אף הוא להתיישבות הצעירה, הרי מכל מקום זה עכשיו בכלל רק בלוק טכני שנתניהו יעסוק מבוקר עד ערב בהטרפתו בסכסוכים פנימיים ובהבערתו איש נגד רעהו שם. כל הבסיס לפעילות של הרחבת ההתיישבות (בעיקר באופן המוכר של "נתחיל לא-חוקי ונראה בהמשך") קרס והתמוטט עכשיו, ונסללה הדרך לבידודם והבאתם במצור "פלשתינאי" מקיף שימרר את חייהם ויהפוך אותם למובלעות זנוחות ומוכות עד נפילתן. הרי לא יגיע משהו אוונגליסטי ותומך יותר מהממשל הנוכחי, ועדיין אפילו במסגרתו לא מתכוונים כנראה לייצר ממש רצף גדול ומלא של שטח סי לסיפוח וריבונות מוחלת. קמפיין השקר הגדול כאילו מדובר בימין, בשעה שמסתירים את פרטי תוכנית ג'ארד וג'ייסון, הצליח לנתניהו מעל המשוער, ובקלות עצומה יש ביכולתו עכשיו להציג כל קואליציה שירצה, כולל כזו שתצטלם לפוטו-אופ קלאסי אופייני בחתימת "הסכם" במדשאות הבית הלבן, כדי לעשות טובה לטראמפ ולהשיג לו את פסלון פרס נובל לויטרינה בסלון.

זו הסיבה שבנט תמך בו, וגם דרעי - כל אחד רצה לחסל את המתחרים שלו.

קיוויתי שזה יהיה ליברמן, אבל נו שיהיה.

בהחלט מה שנראה לי שהייתי עונה. בלי לקרוא (קראתי רק את הסוף.. בהמשך אולי בע''ה אקרא) ארץ ישראל היא ארץ החיים. מה זאת אומרת?
בטח.. ארץ ישראל היא הכי טבעית לנו.. אנחנו אוהבים אותה כי היא הכי שלנו. הכי שלנו. בזכות אבות ובזכות הברית שה' כרת איתם

שאנחנו מסתכלים על המציאות ממשקפיים עובדתיות (כאן חיו אבותינו וכו') ולא ממשקפיים רגשיות, כי אנחנו אוהבים את הארץ הזו *ומרגישים* שייכים אליה!

ואנחנו כבר לא בגלות, אנחנו אמורים להיות עם תפיסה גאולית... אז מה זה אומר עלינו? שאנחנו עדיין לא בדור הגאולה?

אנחנו בתהליכי הגאולה, אבל לא הצלחנו עדיין להשתחרר לגמרי מהתפיסות הגלותיות.

לפי התפיסה הזאת אנחנו עדיין בגלות! זה מזעזע!

זאת תפיסה של "הציבי לך ציונים", תפיסת עבודת ה' וממנה גם תפיסת הארץ כמשהו קר, מכני וזר לי, למה אני עושה אותו - כדי שתהיו מצויינים ורגילים במצוות. 

איך השינוי הזה אמור לקרות אם אנחנו לא מכירים בבעיה הזאת?

אני חושבת שזה דבר שנובע מדבר.
אנחנו אוהבים את הארץ הזאת בגלל שהקב"ה נתן לנו אותה, אותה ספציפית.
אם היה נותן לנו את צרפת היינו אוהבים את צרפת... (ואם מישהו מחליט שהוא אוהב את צרפת זה לא הופך אותו לבעלה של צרפת, או חלק מהלאום הצרפתי. ארץ ישראל יש בה משהו אחר, קדושה שאין בשאר הארצות)
אבל ארץ ישראל ניתנה לנו בקדושה, קדושה ששם בה הקב"ה, ובזכות זכויותיהם של אבותינו. לכן אנחנו אוהבים אותה.
כשתאמר לאנשים שאתה אוהב את הארץ, הם ישאלו למה. ואין על זה תשובה חותכת. זה הנופים, היהודים, הערים וההרים, המדבר והשלג, הים... זו האווירה והקדושה שבאוויר. והכול נובע רק מהקדושה של הארץ ששם בה הקב"ה, הוא ייחד לנו את הארץ, וזה הבית שלנו, עוד מימי האבות

וגם- אהבת הארץ זה דבר כל כך ברור היום, אבל אנחנו רוצים לעורר את לב העם להבנה שהרגש הזה הוא משהו נשמתי, הרבה מעבר לתפיסתנו. יש היום הרבה ציונים ב"ה, שומרי מצוות ושאינם, כולם אוהבי הארץ, אבל אנחנו יודעים בכוח מה אנו אוהבים אותה

אם ישאלו אותי למה אני אוהב את הארץ ולמה אני חי בה - אני אענה (וכנראה שרוב הציבור יענה ככה) שזה הציווי האלוקי ושזה נובע מזכותניו הטבעית וההסטורית (הסתורית @קוקניקים;) ) ולא בגלל שאני אוהב את הארץ הזאת?

למה אני אוהב אותה? כי אני מרגיש  שייך אליה, כי אני מרגיש שאני אוהב אותה ואת זה כמו שאמרת, אי אפשר להסביר במילים. למה למרות שאנחנו כבר בדור הגאולה אנחנו תופסים את התפיסה הגלותית, שאנחנו אוהבים את הארץ לא מתוקף אהבתינו אלא מתוקף עובדות היסטוריות והבטחות אלוקיות? זה מראה אולי שאנחנו לא בגאולה ח''ו?

"היינו כאן לפני"- זו ההיסטוריה, וזה מה שאנחנו אומרים כלפי הטיעונים של הערבים.
"הקב"ה נתן לנו את הארץ הזאת"- זה מה שנאמר לאחינו הרחוקים, הן פיזית והן רוחנית.
"כי אנחנו אוהבים אותה" מכוח אותה הבטחה. זה מה שנאמר לעצמנו, לאחינו, לכולם! אבל יש אנשים שעדיין לא מבינים את זה. ונכון, אנחנו עדיין לא שם. אנחנו בתחילת תהליך הגאולה ועדיין הוא לא הגיע אל סופו.
אוהב אותה ומרגיש שייך אליה- זה משהו חיצוני, ביטוי גשמי.
כשאתה אומר שהקב"ה נתן לך את הארץ הזאת ובכוח זה אתה אוהב אותה אתה מבטא אהבה שהיא מעל העולם הזה. אהבה שלא תלויה בדבר. גם כשהארץ נשרפת, גם בשיטפונות, גם בזמן מלחמה, וגם כשאויבנו קמים עלינו, אומות העולם יוצאות נגדנו, אנחנו אוהבים אותה.
כי הקדוש ברוך הוא אוהב אותה. והנשמה שלנו היא חלק מהקב"ה ממש, והיא מרגישה את החיבור העמוק לארץ ישראל.
והרי דבר ידוע הוא שאהבת הארץ היוקדת חזקה יותר כשהיא באה מכוח התורה ואהבת ד'...

לאומות העולם ולאחיי הרחוקים, למה אני צריך ללכת סחור סחור במקום להגיד את האמת הפשוטה - אני אוהב את הארץ הזאת!

אני לא להוכיח לאף אחד ולהסביר לאף אחד למה אני אוהב את ההורים שלי, וגם אין איזו סיבה מפוצצת, פשוט האמת הפשוטה - אני אוהב אותם כי אני אוהב אותם, אי אפשר להסביר את זה, זה טבעו של רגש.

הרב זצ''ל כתב שהאדם מורכב מסגנון החיים ומסגנון המחשבה והם ביחד מרכיבים את כלליותו ואני מקבל את זה שאהבת הארץ כמובן נובעת גם מהבטחת הארץ לאברהם ולנו ע''י הקב''ה אבל אלו שני חלקים שמשלימים זה את זה, זה גם צריך לבוא מאיתנו!

 

את החלק השני ממש אהבתי, שאפו עצום!

לכל אדם עונים לפי שאלתו, שמסתתרת מאחורי השאלה הלכאורה תמימה.
כי כשישראלים שואלים אותך מתוקף מה אתה כאן- הם רוצים לשמוע תשובה שתיתן להם מענה ל'שאלת' סוגיית ארץ ישראל לשני עמים. גם הערבים אוהבים את הארץ, לא? והם היו כאן לפנינו. ואז תענה להם- לא, היינו כאן לפניהם.
כשגויים ישאלו אותך מתוקף מה אתה כאן- תענה שאלוקינו בורא העולם נתן לנו את הארץ, וציווה אותנו ליירש אותה ולשבת בה.
כשחוצניקים ישאלו- תענה על אהבת הארץ, שלמרות שבחו"ל הכלכלה יותר נוחה, והקניות יותר זולות, זה פשוט לא משתווה לטובה של ארץ ישראל. כי הארץ פורחת ומשגשגת עם חזרת עם ישראל לביתו, פירותיה טעימים יותר מפירות שאר העולם, והיא גדולה יותר משאר הארצות בכמה מידות. היא פשוט מדהימה.

אני מניחה שהרב התכוון למה שאנחנו עונים לעצמנו, לא? ובזה בעז"ה כל אחד ישתפר

שבה אנו חיים, התרגלנו לחפש נימוקים והסברים של צדקתנו על הארץ.
אז הרגש מתעורר מתוך העובדה שהארץ ניתנה בהבטחה ושייכת לנו.
וזו אכן תפיסה קצת גלותית..

אז אולי התשובה שלך כבר נעוצה בגוף השאלה, שבאמת אנחנו בתחילת הגאולה. ואולי בע"ה רק בגאולה השלמה לגמרי כשלא נצטרך לענות ולתת הצדקה על הארץ, אז נזכה לענות בלי להסתמך על שום עובדה כזו או אחרת. אלא הידיעה תחלחל לרגש, ואז התשובה תהיה נטו מתוך הרגש הטבעי.

אז זה לא אומר שהמצב כעת איננו אתחלתא דגאולה.

אתחתא דגאולה זה מצב חלקי, וזה מתבטא לא רק במצב הגשמי, אלא גם בתפיסות.

ב. אני לא חושב שהתשובה הזו מנוגדת לרגש הלאומי. קודם כל, היא יכולה לבטא קשר הרגשי למקום שהתהלכו בו האבות זה רגש לאומי.

בנוסף, נראה לי, שגם הסבר שכלי, שבא מתוך התחום ששייך לדיעה האלוקית, הוא טוב [ובלעדי התשובה חסרה]. החיסרון כשיש רק את ההסבר השכלי, בלי הרגש בכלל.

 

למעשה, המאמר למהלך האידיאות עצמו נותן הסבר שכלי לאידיאה הלאומית ע"י קשירתה לאידיאה האלוקית.

שעכשיו זה לא אתחלתא דגאולה?
לגבי ב' - יפה ממש.

לא אמרתי שעכשיו זה לא אתחלתא דגאולה.

אלא אמרתי שאתחלתא דגאולה הוא מצב חלקי, וטבעי שהחלקיות תתבטא גם בתפיסות.

שזו התשובה "הבריאה" לשאלה על הארץ, לפי מה שהרב אומר - ולכן כנראה אנחנו עדיין בתפיסה גלותית - אינה מסקנה שנגזרת מדבריו. זה לא באמת קשור למה שהוא מסביר על שני הדברים.

 

הרב מדבר בכללי, שהתפיסה האלוקית צריכה לבוא מדעה עמוקה. לא רק הרגשה בעלמא. והצד הלאומי, הוא רגש בריא של שייכות. כמו משפחה.

 

אבל זה לא אומר שכל מה ששייך ללאומיות של עם ישראל הוא הרגשה בלבד.. 

 

תראה בהמשך, בפיסקה על עם ישראל. הרב מבאר, שבעם ישראל נשרשה האידיאה האלוקית, בתוך האידיאה הלאומית.

 

אצלנו, מלבד הרגשות לאומיות טבעיות, יש להם העומק של הענין הפנימי שלהן - בתור עם ה'. גם היחס לעם ישראל, אינו רק "רגש", אלא הבנה עמוקה של עניינו ונשמתו ובחירתו.

 

וגם כל הקניינים הלאומיים שלו. ובוודאי ארץ ישראל, שהיא ארץ ה'. הארץ היא שלנו כי ה' בחר בה, כי יש בה סגולות קדושות שמתאימות עם עמק הטבע שלנו, כי היא נחלת אבותינו, כי היא מקומנו הטבעי, כי ההיסטוריה שלנו התייצרה בה וכו'. וצריך אכן להשתדל להגיע לאהבה פשוטה לארץ ה', שבאה מתוך עיכול של כל התובנות הללו.

 

כל ההסברים הללו, נמצאים אצל הרב בעצמו. עי' בתחילת ספר אורות - עוד לפני "מהלך האידיאות".. "ארץ ישראל..חטיבה עצמותית, קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה. ומתוך כך אי אפשר להוציא לפעל את עמוק חיבתה בשום השכלה רציונאלית אנושית, כי אם ברוח ה' אשר על האומה בכללה.. שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל האורחות של ההרגשה בריאה (זה ה"רגש"), ומזרחת היא את זריחתה העליונה... קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית (זה ה"שכל", אבל במובן העליון והפנימי שלו).

 

ותראה גם בסוף הפרק הראשון של "אורות התחיה".

לפי ההסבר שלו הייתי נוטה לחשוב שדווקא הרגש הפשוט והטבעי שמתעורר מתוך הידיעה, הוא כאילו חסר כי הוא נצרך כביכול להישען על עובדות כשמסבירים אותו.

אך לפי ההסבר שלך נראה שנכון שדווקא מתוך הידיעה קיים הרגש הטבעי ובהקשר הזה הם משולבים והידיעה עצמה היא הרגש והרגש הוא הידיעה ובלתי ניתן להסביר בהסברים רציונליים את ההבנה הזאת...

תודה!

מסוימת הסבר של הדעת וההגיון.

אם הייתי כל כך בטוח שהמם הזה מובן ששלחתי אותו גם לחברים חילונים?

אחרי ההתרסקות על הירח: מוריס קאהן הכריז על פרויקט בראשית 2

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5493815,00.html

פרויקט צמאה
רק שבניגוד לבראשית, "צמאה" הוא פרויקט אחד המוצלחים

יוצא כופר
בראשית לא היה משהו, אולי בשמות זה ישתפר

אין לי משהו מועיל לומר....

בס"ד

 

לא הבנתי כלום. 

בן כמה הוא?

סבתא שלך עוד חיה?

מה??

אח של סבא שלי בן 93 ויש לו חברה (בת 70)
מעולה להם! שיהנו... זה לא עניינך מה הוא עושה בזמנו הפרטי בפלאפון שלו. 🤷

הכאב שלה מובן. הלוואי שהפרשנות שלך היא הנכונה, אבל היא לפחות הבינה את זה בכיוון שכנראה רובנו הבנו. 

אלא אם כן הסבא עדיין נשוי, ואז אפשר להניח שהוא בוגד בסבתא, שזה אכן מזעזע

אם לא, מה אכפת לה מה סבא שלה עושה?

זה דיסוננס גדול, ביום שאחרי ממש נרתעתי ממנו, עם הזמן זה קצת נשכח ואני פחות נרתעת, אפשר לומר שאני מדחיקה..
אני פשוט לא מאמינה שיש מצב שזה באמת קרה, זה לא מתאים למשפחה ולא לאיש שהוא, הוא באמת איש טוב סבא שלי! באמת.. וזה פשוט אוכל מבפנים..
וגם זה שאנילא יכולה לומר לאף אחד..
אני מנסה לחשוב מה הייתי אומרת לחברה שלי במצב הזה, מה ה' רוצה, מה נכון לעשות.. ובאמת שאין לי תשובה. ככ קשה לי שלהתייעץ עם ההורים גם לא בא בחשבון

באמת מצב לא פשוט...
ב''ה לא נתקלתי בזה, ואין לי מושג מה לייעץ...
מקווה שלפחות עזר לך לפרוק.
אולי להתייעץ עם רב מה לעשות? או שפשוט להשאיר ככה?

תגידי לו שקראת, שאת לא מאמינה
שהוא מגעיל אותך
שהוא בוגד הסבתא שלך
תאיימי עליו שאת תספרי להורים שלך

תגידי לו שקראת, שאת לא מאמינה
שהוא מגעיל אותך
שהוא בוגד הסבתא שלך
תאיימי עליו שאת תספרי להורים שלך

דוחקת אותו לקיר, 'נותנת לו כפה' ומנערת אותו עד כמה שאני יכולה, מראה לו שהמעשים שלו זה עוול וגועל,
כי בנתיים אין מי שיעשה את זה, וכל מה שהוא צריך לעשות זה להסתיר את זה

זה לא המקום שלה ולא התפקיד שלה.

לא הוגן בשביל עצמה להיכנס לתפקיד המבוגר ההורי הזועם (מול סבא שלה, שמבוגר ממנה שלא-מעט שנים מן הסתם)

ולא הוגן בשביל סבא שלה להתגונן מול נכדה שיורה בו חיצים.

מה כן לעשות?

לא יודעת.

אבל לא לסבך אותה בפנים.

לא חושבת שזה המקום שלה או התפקיד שלה,
וגם לא חושבת שזה יעשה לה טוב.
להיות במקום המאשים והכועס לרוב עושה המון רע לאדם. גם אם הוא צודק.

אולי לערב את אחד ההורים/דודים שסומכים עליהם.

זה שהוא עשה מעשה מכוער לא אומר שהיא זו שצריכה לטפל בזה

לו הייתי במקומך.

 

נשמע מדברייך שיש סיכוי שאת לא בטוחה מה בדיוק קראת, נכון? וגם אם את צודקת, יכול להיות שזה פחות חמור ממה שזה נראה, אני צודק? וגם אם חלילה זה חמור, יש סיכוי לא רע שזה חלק מהעבר או חד פעמי..

אם את חושבת שאת יכולה להתעלם ולהמשיך בחייך ללא צלקת מיותרת, זה מה שאני הייתי עושה. כתבת שאם הזמן זה נשכח. אולי שווה להתמקד בטוב שבסבא שלך, לראות חיובי, ולתת לדברים להישכח לבינתיים.

 

אם חלילה בתקווה שלא יהיה משהו מוחץ יותר שיוכיח לך בעייתיות, שווה לפתוח את הדיון מחדש. אבל במצב הנוכחי ולאור הסיכוי מול הסיכון, אני חושב שכדאי להניח לזה. דברים מעין אלו לא אחריותך.

 

 

 

- זו הודעה מסבתא שלך. (כמו שיש זוגות שמשאירים אחד לשני פתקים אישיים, יש זוגות ששולחים הודעות אישיות בפלאפון.)

- אשתו או אחת מהבנות או הנכדות שלו התייעצה איתו לגבי משהו שקרה לה עם מישהו, ושלחה לו ציטוט של ההתכתבות בינה לבין אותו מישהו. סבא שלך מחק את זה מיד כדי לשמור על הפרטיות שלה. 

- הוא הציל מישהי מנפילה מסוכנת ברחוב (או תפס אותה כשהיא רצה לכביש או משהו בסגנון), היא כתבה לו תודה נרגשת ושהיא עדיין מרגישה את הרגע שבו הוא הציל אותה. 

- מישהי מנסה להעליל עליו עלילות שווא או לסכסך בינו לבין סבתא שלך ולכן שולחת הודעות בלי שום קשר למציאות. 

 

בטוח יש עוד הרבה הסברים אפשריים. 

הודעות בלי הקשר יכולות להיראות ממש מזעזעות, גם אם בהקשר הן תמימות לחלוטין ואפילו חיוביות. 

תבחרי לך הסבר שמתקבל על דעתך, ותשנני אותו שוב ושוב עד שתרגישי שאת רגועה לגבי זה. 

בכללי אני חושבת שאני יודעת מי זאת, היא עובדת איתו.
אבל אני חושבת שבאמת אין לי כוחות לעמוד בדבר כזה, אני רק בת 17.
וגם אני חושבת שהגעתי למסקנה שעם כל הקושי בדבר ועם כמה שזה חורה לי במידה וזה נכון זה עניין שלו עם הקב"ה..
מקווה להצליח להדחיק ולשכוח מזה,למרות שבנתיים זו נקודה שממש שינתה לי הכל לגביו, וקשה לי להאמין שאצליח לחשוב עליו מה שחשבתי לפני..
זהו.. שה' יתן לי כוחות!! זה פשוט אבסורד שזה אשכרה קורה לי..

מאחל שה' יתברך ימשיך להיות איתך ולחזק.

הסיפור שלך מאוד נוגע בי.
מאוד קשה להיחשף או לחשוב שנחשפנו למשהו כזה...

אני אכתוב לך את דעתי...

אני חושבת שנחשפת למשהו לא פשוט, ושזה לא בריא שתשמרי דבר כזה בבטן.

לדעתי, עם כל הקושי, תקראי לאמא או לאבא לשיחה.
(לילד שלו) ותגידי לו שאת רוצה לשתף אותם במשהו שאת לא בטוחה שזה נכון, ויותר נכון, את ממש מקווה שזה לא נכון. אבל את מרגישה שזה לא בריא לך לשמור את זה יותר בבטן.
תבקשי מראש שלא יעשו בלאגן ממה שאת עומדת לספר, שאת רק צריכה לפרוק את זה כי מאוד מאוד קשה לך מאז.
תשמעי, זה לא יהיה קל, בטח גם לא לילד שלו (אבא או אמא) אבל אני חושבת שזה מה שנכון לעשות. את לא צריכה להתמודד עם זה לבד.
לא כי את בת 17, גם גדולה ממך ב10 שנים לא בטוח שהיא מסוגלת להתמודד עם זה לבד.

ככה לדעתי.
(אם קשה לך לספר דווקא לילד שלו, תספרי להורה השני... אולי זה יקל עליך. השיקול הוא עניין של לשון הרע מול מישהו שלא נגוע בזה אישית וידע איך לספר את זה לצד השני).

חשוב להבהיר, את לא עושה את זה בשביל להציל את סבתא שלך.
זה, תתני להורים שלך לשקול.
את עושה את זה בשביל הבריאות הנפשית שלך, ואל תחיי מזה ברגשות אשמה שכביכול בגללך נוצר בלאגן.
לספר להורים זו חובתך וזכותך -בשבילך. בשביל לא לסחוב טראומה לבד...
ותסמכי על ההורים שלך שהם מספיק חכמים לא ליצור שם בלאגן.
וגם אם יווצר בלאגן, יכול להיות שזה לטובה.
בעיניי, מגיע לך לשתף אותם.

בהצלחה יקרה. סומכת עליך שתשקלי את זה, וכל בחירה שלך תהיה בטוב.
העיקר שתהי שלמה ובריאה. ומאחלת לך שלא תראי עוד דברים מצערים.

מה גם שיחסי עם ההורים לא נוגעים בנושאים האלה, זה מביך אותי לומר להם את זה..
אוף.. לא מצליחה לתאר את התחושה במילים

ואם לא מרגיש לך נעים לדבר על זה מפורש ...
את יכולה להשתמש במילים עדינות ולספר לה.
אין סיבה שתאכלי את עצמך

לעזור לעצמך. זה חשוב לא פחות ואפילו יותר מלקחת אחריות על מישהו אחר. קודם כל את.

אני רוצה בשבילך שהדמות הסבאית שלך לא תתפורר לך.
אני רוצה שהדברים יהיו וודאיים ושמישהו מבוגר יעזור לך. שמישהו יהיה לך אוזן לדבר הקשה הזה שראית.
ושאם זה לא נכון, לפחות תדעי את זה.

בעיניי, את יודעת את האמת. את נשמעת לי חכמה ומודעת, כזאת שיודעת גם מה באמת צריך לעשות גם אם לא מסוגלת.
את בהכחשה רק כי קשה לך לקבל את זה...
אני מאוד מבינה את המקום שלך.
את רוצה להמשיך לאהוב את סבא שלך, וקשה לך להכיל אותו עם הדבר הזה שאת לא מוכנה לקבל בשום תנאי.
רק בגלל זה כדאי לך לשתף מישהו. כדי שאחרי שתטפלי בפצע הזה (בעיניי זה פצע, תקני אותי אם אני מגזימה) תצליחי לסלוח לו ולאהוב אותו ולהעריך אותו.
אולי את גם מרחמת על סבתא שלך.
ועל ההורים שלך שיצטרכו להתמודד עם מה שאת מתמודדת.
אבל אל תיקחי אחריות על אחרים יקרה, תאמיני בכוחות שלהם, תדאגי לעצמך. כי אף אחד לא יודע מה את עוברת, וזה לא מגיע לך...

נשמה אהובה, אני כל כך לא רוצה שתאבדי אמון באנשים בגלל הדבר הזה. וכשלא מטפלים מייד, לפעמים הדברים גודלים למיימדים שאחר כך יותר קשה לפתור ולרפא.
בגלל זה אני מציעה לך שעם כל הקושי, תעשי מאמץ לשתף...

זה באמת מביך כשאין שיח מיני פתוח עם ההורים...
אבל תחליטי שזה חשוב, תחליטי שבאמת ההורים שלך יודעים שאת ילדה גדולה שמבינה גם דברים שהם לא דיברו איתך עליהם.
ואיך שאת תתייחסי לזה, ככה זה יהיה...
ושוב, אני לא אומרת שזה קל, אבל אני חושבת שזה משתלם.

בכל מצב, באמת סומכת עליך שתעשי בחירה נכונה.
חיזקי ואימצי אהובה.

וההרגשה שלך מובנת.

 

לדעתי, אין לך מה לעשות עם זה.

 

אני לא חושב שאת אמורה לדבר על משהו כזה עם ההורים. את צודקת.

 

כנראה שהפיתרון הוא להתעלם. לומר לעצמך, לא יודעת מה קורה שם - ולהמשיך לבנות את חייך.

ואולי הגיעה לו הודעה בטעות ממישהי?
סך הכל הוא איש מבוגר

לא בטוחה? תדוני לכף זכות ותוציאי מהראש

אני צריכה עוד לחשוב על זה ולהבין בעצמי מה הכי נכון לי..
בכל מקרה השיתוף כבר עזר וגם התובנות שלכם..
שבת שלום!

מספיק שמישהי מהעבודה רצתה לשלוח הודעה למישהו אחר (גם ממש לא צנוע - אבל זה כבר לא קשור ישירות אלייך), ובטעות לחצה על השם שלו... אלו הרי דברים שקורים..

(אנחנו עוד לא ממש התחלנו, למעט המקפיא שנותק מהחשמל אחרי שהיינו חייבים לטפל בו - הוא פשוט קפא).

במקרה הראשון יש עם מה לעבוד, במקרה השני אתה סומא באפילה.

 

אם הסתכלת פעם מהצד על ילדים -זה השלב שהילד מתחיל להגיד מה כואב לו במקום פשוט לזרוק הודעת שגיאה גנרית, כלומר לבכות.

פתאום החיים יותר פשוטים.