כמה אנחנו פתוחים לסביבה שלנו ולא כמה הם מכירים אותנו.. כמה אנחנו נותנים להם להכיר.
והתשובה: אני לא מרבה להביע את דעתי סתם כך. זה נובע בין היתר מזה שלפעמים אני יודע שהאיש לא יתחיל לנסות להקשיב ולהבין באמת מה אני אומר. וגם בגלל שאני פשוט לא חושב שצריך תמיד להגיד מה שאני חושב.
אז אני אומר את דעתי רק כשאני לא יכול לא להגיד אותה (כגון כשאני שומע מישהו מדבר שטויות באיזה נושא. או כשאני חושב שזה דבר שחשוב מאוד להגיד אותו ואני רואה שאין מי שיאמר אותו) או כשאני יודע שהיא מעניינת מישהו (כגון כשלומדים בחברותא, כשמישהו שואל אותי לדעתי). אנשים שמביעים את דעתם בכל סיטואציה מכבידים עליי.. הרבה פעמים זה אותם אנשים שחושבים שהם יודעים הכל שאבא של
@רחפת.. יעץ לה להתרחק מהם. קורה שאני נמנע מלהיות בסביבתם.
מכאן רציתי להתחיל להתייחס במדויק לשאלה, אבל שוב נתקעתי. מה זה דעות? יש דעות מאוד כלליות, שצריך ללמוד תורה ולקיים מצוות ולהתנהג בנעימות כלפי הזולת, ויש דעות שעוסקות בנושאים ממוקדים יותר, שלא בטוח שיש שכר ועונש בתורה, ושאני חולק על כל נקודת המוצא של הרב שדיבר לפני שבועיים, ואיך אני מבין את הרשב"א בסוגיה, ואיך לחנך את הילדים ביחס לחברה מעורבת וביחס לתרבות המערבית, ומה היחס בין הנחת ללחץ שכדאי שאדם יהיה שרוי בו.
אז אני חושב שהחלוקה הנכונה היא כזו: יש דעות שמאוד מתבטאות במעשים, שרואים על ההתנהגות שלי שאני חושב ככה. וזה 98% ממי שמכיר אותי יודע. אם לא 100. (בן אדם רואה אותי הולך עם כיפה, לומד בישיבה ואומר דברי תורה. כנראה שהוא מבין שאני חושב שצריך לעשות ככה).
ויש דעות שלא מתבטאות במעשים, שעד שלא אגיד אותם לא ידעו.
וכתבתי למעלה מתי אני מביע את דעותיי.
אם כך, אפשר לומר שהסביבה הקרובה, שנגדיר אותה כסביבה שאני כן מביע בה את דעתי - מכירה אותי טוב. 90-100%.
ויש סביבת אנשים שדעתי מעניינת אותם ברמה פחותה יותר, או שמעניינת אותם אבל טכנית המפגשים בינינו הם לא יום-יומיים, ואולי אפילו מאוד לא יום-יומיים. שם אני מעריך - 50-70%.
ויש אנשים שאני מכיר, ברמה של קרבת משפחה, או אנשים שנמצאים איתי ביום יום, שדעתי בכלל לא מעניינת אותם, אז הם יודעים רק חלק קטן. את הדברים הכלליים שאפשר לראות במעשים, ודעות בודדות מאוד מחוץ לזה. באחוזים? 8%.