בתור מי שהתקשתה להסתגל למקומות עבודה, גם כשמקום העבודה מעולה מהרבה מאוד בחינות - אני לגמרי מבינה אותך. מה שיכול לעזור מאוד לדעתי במצב שלך הוא להיזכר בכל פעם שקשה בזמניות של כל זה. פשוט לזכור שזה רק עוד כמה חודשים, וזהו. בסוף הכל עובר, ואת תהיי גאה בעצמך שעמדת בזה בכבוד בשביל לפרנס את עצמך ואת המשפחה שלך.
בנוסף תנסי להבין מה גורם לך לסבול בעבודה, ולשנות את התפיסה שיוצרת את הרגשות האלה. לסבול מאוד זו תגובה קיצונית למקום עבודה שבו סביר להניח שלא מתעללים בך. כשאני כותבת ״תגובה קיצונית״ אני לא מזלזלת חלילה - כי חוויתי דברים דומים - אני רק אומרת שלתפוס את הנקודות שגורמות לזה יכול לעזור בלנסות למוסס או לרכך אותן לפחות, כשתוכלי להסביר לעצמך למה ראיית המציאות שלך לא לגמרי נכונה בהקשרים הרלוונטיים. אולי שיחה עם מישהו קרוב ומבין תוכל לעזור.
ולבסוף - לנסות לשמח את עצמך בדברים שלא קשורים לעבודה. לבד או עם בעלך או חברות, לצאת, לטייל, ללכת לים, לשמוע מוזיקה, לקרוא, לרקוד, לצייר, קניות... - מה שעושה לך טוב!
לבכות קצת זה בסדר גמור - אולי אפשר בשירותים? ואם לא - אז בבית תוכלי לשחרר את זה.
אני בטוחה שיהיה רק טוב! זה מצב זמני מאוד, ואת תתגברי עליו וגם תרגישי יותר טוב בקרוב.
והיי, שיהיה בשעה טובה! בקלות ובשמחה, ובידיים מלאות 
נ.ב. - לגבי ההתנגשות עם המצפון - לא בטוחה שהבנתי. העבודה עצמה מתנגשת עם הערכים המוסריים שלך? או שפשוט להיות במקום שלא טוב לך בו מתנגש עם מה שאת חושבת שנכון עבורך? אם מדובר באפשרות הראשונה אז זה נשמע כמו נושא קצת מורכב יותר, שכמובן תלוי בפרטים שאין בהודעה שלך.