מי בא?

שיהיה יום מועיל.

זה אומר שמעכשיו עד סוף השבוע אני בחופש, יצא לי עוד לעבוד בתחילת שבוע הבא וזהו

@כמעין הנובע
@רחפת..

ושם גברים ונשים יחד על אותו כדור הארץ מה שגורם לחוסר צניעות חבל על הזמן.
שבת שלום.

 

רציתי להגיד לכם כמה דברים ,

אני כותב פה די המון ובמהלך כל התקופה שאני בפורום יצא לי בוודאות לפגוע בכמה אנשים כאן,

זה לא רק ניקים . זה אנשים .

על כן ולכן אני מבקש מכל מי שאי פעם נפגע ממני (מי שאני זוכר אני אכתוב לו בפרטי)

כולם כולל כולם , בלי יוצא מן הכלל , לכתוב לי ולידע אותי על זה בפרטי ! פשוט תשלחו הודעה ותזכירו לי איפה פגעתי,

אם לא תעשו את זה אני יהיה בבעיה, כי אני יודע שזה בין אדם לחברו ואני לא יוכל להחזיר את זה אחורה ,

אז אנא מכם , אם פגעתי העלבתי , או כל דבר דומה ובטוח עשיתי את זה , מבקש שתכתבו לי בפרטי ותזכירו לי ,

יצא לי לכתוב המון המון שטויות על גבי הפורום בכל התקופה שאני חבר בו ,

רציתי שתדעו שהמון פעמים אני נשמע לא טוב ומדבר מגעיל ובצורה לא יפה ולא נעימה , 

אבל בפנימיות שלי אני לגמרי ההפך מזה,

ועל כן החלטתי לא לחכות לאלול או לעשרת ימי תשובה וכבר עכשיו לעשות תשובה ולרצות אתכם ולבקש סליחה ,

אז שוב אם מישהו נפגע ממני , נא לכתוב לי אני זמין תמיד .

 

כשעושים תשובה , זה קודם כל בן אדם לחברו ,

ואם תהיתם האם יש סיבה מיוחדת לזה שאני כותב את זה אז לא.

אני פשוט עושה תשובה והחלטתי שתשובה זה לא רק בין אדם למקום אלא גם בין אדם לחברו.

 

תודה שקראתם

מישהוא פה מנגן בקלרינט? טוב אז איך בוחרים עובי עלה????? 

 

הוא (עם שם אמא בשביל הברכות)...

 

 

 

 

 

 

 

מוכנים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צ'כוסלב בן הולנדיה

@פסיפלורה1

צריכה עזרה- אני בת 13.5 עד עכשו הייתי ישנה בחדר אחד בבית, ועכשו מאילוצים עברתי לחדר שצמוד אל חדר אחר, בלי דלת שמפרידה בינהם, ואחותי בת 20+ ישנה בו. ביום יום היא עובדת בצפון, ועכשו בקיץ- היא נמצאת בבית כמעט תמיד.

עד עכשו שלא הייתי צמודה אליה- היחסים בנינו היו מצוינים. עכשו כשאנחנו צמודות , וכמעט כל היום ביחד- התחילו בנינו ריבים שטותיים. זה מתחיל בזה שאני עושה משו שלא מוצא חן בעניה- ואז היא פשוט באה אלי ואומרת לי: "בוא נסכם ככה, שאת לא עושה יותר...." אנחנו קצת שונות ולכן שהיא עושה משו שלא מתאים לי- אני משתדלת להתעלם ולהסתדר, אבל כשאני עושה משו שמפריע לה- זה מה שקורה....

המצב שנהיה עכשו זה שאני לא מעררת עליה גם כי אני יודעת שזה לא יועיל, וגם כי אני מפרגנת לה ומתחשבת בה. אבל היא לא מפסיקה להעיר לי.

זה בדרך כלל דברים על ניקיון של החדר והאמבטיה, או ושירים בלילה וכו'.

כמעט כל לילה היא נכנסת בשתים, מדליקה אור, לוקחת לי את המאוורר, ומעירה אותי (בלי כוונה...)

 

סה"כ אני מבינה שהיא יותר גדולה ממני, ושהצרכים שלה שונים משלי- ושאני צריכה לנסות להסתדר איתה. אבל היא בלי לשים לב מנצלת את זה בשביל להשתלט עלי.. בצורה שלי אן אופציה לערר עליה....

 

אשמח ממש לעצות- כמי שרואה א=גם את הצד שלה, מה אוכל לעשות בכדי לשנות את המצב.

תודה רבה. וסליחה שיצא קצת ארוך ומתוסבך....

 

שבת שלום לכולם

אני צריכה חופששששששש
לאן אתם ממליצים לנסוע לנופש?

בבא מציעא נט ב

'וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים'    

רבי נתן אומר: "מום שבך אל תאמר לחברך"

 

ומום שאין בי, זה בסדר להגיד לשני ולצער אותו?

 הרי גם ככה אסור לצער במילים..  

 

מה המשפט הזה בא לומר? 

מישהו התנסה עם מצלמת אקסטרים וחיבור לוויפי? או מבין במצלמות?
כשאני מנסה להתחבר למצלמה - הוא לא מתחבר וכותב:
" wifi conection overtime".

למרות שבפעם הראשונה הצלחתי.. :-//

מתמודדי נפש זהו כינוי נפוץ

לאנשים מדהימים שמתמודדים עם מחלות נפשיות.

 

האנשים האלה אנשים באמת מדהימים!

יכולים להחזיק חיים שלמים של אנשים, ואף אחד לא יודע שהם חולים במחלה כרונית.

אף אחד גם לא מנחש!

זה לא דבר שרואים אותו.

אבל כשנמצאים במצב לא טוב וכשיש טריגרים, או אז היא מתפרצת. לפעמים בגדול ולפעמים בקטן.

ובכל מקרה- למתמודד הגיבור, והוא גיבור שבגיבורים! - יש גם משפחה. וגם היא מתמודדת.

מתמודדת עם מחלה נפשית.

 

יש הרבה סוגי מחלות. יש הרבה הרבה מצבים.

וכל אדם הוא אדם. וכל נפש היא נפש. ואצל כל אחד התופעות והתסמינים שונים מאצל השני.

 

גם בהתמודדות המשפחתית.

כל אדם הוא אדם אחר. וכל אחד מגיב אחרת.

הורה לא מגיב כמו אח. ובן זוג לא מגיב כמו הורה.

ואח אחד מגיב שונה מאחיו. ובכל זאת משהו אחד משותף יש.

משהו לא פשוט. משהו מורכב.

התמודדות.

והמון פעמים נוספת על ההתמודדות הזאת, שגם ככה היא לא פשוטה בכלל-

תוספת אחת קטנה במילים אך ענקית בכל מה שמעבר להן.

והמילים הן: מודעות של אחרים ודיבור.

 

כן. ככה.

מודעות. ודיבור.

אנשים לא יותר מדי מודעים. אם בצדק או לא- איני באה לשפוט חלילה. הלוואי וגם אני לא הייתי מודעת מקרוב כל כך למצבים שכאלו.

אבל בפועל אנשים לא מדי מודעים.

או שכן.

וכאן מגיעה אני לדבר הנוסף. לדיבור.

אין דיבור על העניין בשיח ציבורי.

אני לא מדברת על דיבור בערוצי תקשורת, בעיתונות וכו'.

אני מדברת על מודעות לדבר הזה שקוראים לו מחלת נפש.

כשאתה מסנן את הביטוי "חולה נפש" לאיזה אחד שעושה איזה משהו לא רגיל, או סתם כי זה הביטוי שעלה לך לראש- אתה יכול, ואפילו בלי לשים לב, לגרום לכמה אנשים מסביבך להתכווץ. כאילו הם עשו משהו לא בסדר.

 

תאמרו לי אתם-

האם מחלה פיזית כלשהי- תלויה באדם? האם הוא ביקש אותה? האם רצה וייחל שתהיה לו?

התשובה ברורה. לא.

אף אחד לא משתוקק בכל ליבו להיות חולה בשביל החולי. אף אחד.

ומחלה נפשית- האם אותה כן ביקשנו? האם רצינו שתהיה???

ההתמודדות איתה לא פחות מורכבת מהתמודדות עם מחלה פיזית.

אז למה זה כל כך שונה?????

 

למה, אם חלילה יש למישהו דלקת ריאות חריפה ביותר או כל מחלה אחרת- לא תהיה לו בעיה לומר-

"תתפללו לרפאות *********** " ולגמור את העניין גם בלי לפרט,

ואדם שמכיר מישהו במצב לא טוב מבחינת מחלה נפשית- יכול להרגיש לא בנוח ומובך, כשירצה לכתוב שם לרפואה??

 

התמודדות עם מחלה פיזית היא מוכרת יותר.

היא יותר רגילה. יותר נפוצה.

הכל נכון. לצערנו.

 

מחלות נפשיות גם נפוצות.

אינני יודעת כמה. אבל אני יודעת שהם נפוצות.

אבל מי שיודע עד כמה- כנראה זה הרבה אנשים שפשוט בודקים סטטיסטית.

ולא את זה אני מחפשת.

דיברתי על דיבור.

אני לא מחפשת אנשים שידברו על מחלות נפשיות כל חייהם.

אני גם לא מחפשת אנשים שיחפשו ויבלשו אחרי אנשים, כדי לדעת מה יש ואם אולי זה גם משהו נפשי.

ממש לא!

אני רוצה דבר אחד-

שתהיו קצת יותר מודעים.

שלא תסתכלו מוזר על אנשים, אם יגידו את צמד המילים "מחלת נפש".

אני לא מצפה לידע בכל התחומים הקטנים שבתוך הנושאים האלה.

אני רק רוצה שיהיה קצת יותר דיבור.

 

יודעים מה זה קבוצת תמיכה?

יש מקומות מדהימים שמרכזים אנשים עם רקע דומה, מתמודדים גם הם עם מחלה נפשית- הם / המשפחות. והדבר הזה מקל ועושה נפלאות.

אשריהם. מעריכה אותם מאוד. שימשיכו את המענה המצוין שהם נותנים.

 

אבל הלוואי שהשיח היה פתוח קצת יותר בציבור שאינו מכיר את הפרטים.

שתהיה מעט יותר הכלה לדבר "המוזר" הזה.

שלא נרגיש לפעמים כמו עוף מוזר בחברת אנשים.

 

כולם מכירים את הסיסמא "לקבל את השונה".

תמיד יש אנשים ששונים ממנו. תמיד. כל אחד הוא שונה.

וגם בנושא הזה.

כל דבר הוא שונה. וכל אחד הוא שונה.

וגם אדם חולה הוא שונה. גם אם המחלה שלו היא לא פיזית אלא נפשית.

וכן, גם המשפחה של המתמודד עצמו, ושאר האנשים הקרובים אליו מתמודדים עם משהו שונה.

 

הלוואי וננסה ובע"ה גם נצליח- להכיל קצת יותר.

זו עבודה שלנו.

אם לא נשנה את זה - זה לא ישתנה!

 

וכדי להוריד את זה לפסים מעשיים יותר יש לי בקשה אחת, התחלה מצוינת-

תנסו להפחית ולא להשתמש בביטוי "חולה נפש" כביטוי.

זה יעזור. תאמינו לי.

ואם אדם אחד ירגיש יותר בנוח ולא יתכווץ לו הלב למשמע ביטוי כזה בטון מזלזל- אדע שטוב שכבר כתבתי.

 

ברור שאני אשמח לשינוי גדול יותר.

לשינוי מהותי. שינוי מורגש.

אבל גם מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד.

וגם אווירה, צורת דיבור והרגשה-

מתחילה באדם אחד. בהכלה אחת. במילה אחת יותר או פחות.

האווירה עצמה, וגם רגש של אדם אחר,

גם זה תלוי-

בי.

 

הצעד הראשון שלי- הוא לכתוב את זה. מה הצעד שלכם?

 

 

 

 

 

 

 

פורום יקר.

אומנם ארוך, אך אשמח מאוד לתגובות!

אפילו רק שקראתם.

וכן. הייתי צריכה גם אומץ כדי לא ללכת לפתוח פצלש ולכתוב ממנו.

תעזרו לי לשמור את השרשור הזה למעלה.

לטובת חברה בריאה יותר וכזאת שמרגישה טוב יותר עם כלל התמודדויותיה.

בעצם זה לטובת כולנו.

מעריכה אתכם ממש!

אני.

@ברגוע!

 

פַּלְגָּא [חצי] מִצְוָה

"וְכִי מָאן דְּלָא יָכוֹל לְמֶעֱבָד כֹּלָּא מִצְוָה - פַּלְגָּא מִצְוָה נָמֵי לָא לֶעֱבָד?" [וכי מי שלא יכול לעשות את כל המצוה - חצי מהמצוה גם כן לא יעשה?], וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְוִיחַ כָּל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לְהַרְוִיחַ בְּזֶה הָעוֹלָם - אִם כֵּן לֹא יַרְוִיחַ כְּלָל? וְגַם יַפְסִיד חַס וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁיַּפְסִיד רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַחֲמָנָא לִצְלָן? כִּי בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה בְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי לֹא יֹאבַד לֶעָתִיד שׁוּם דָּבָר, אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ פְּרוּטָה אַחַת לִצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְלֹא דַּי שֶׁזֶּה לֹא יֹאבַד בְּוַדַּאי בְּשׁוּם אֹפֶן - אֲפִלּוּ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּמָּה פְּעָמִים - אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, וְכָל מַה שֶּׁפָּעַל וְעָשָׂה בִּשְׁבִיל ה' יִתְבָּרַךְ, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן, לֹא יֹאבַד דָּבָר לֶעָתִיד. 
(ליקוטי הלכות, תרומות ומעשרות ג', אות ב')

 

בפרשה כתוב שעם ישראל יכנסו לארץ ישראל וילחמו בגויים
ו ינצחו אותם בעזרת ה'
אחרי התיאור של ההצלחות שיהיו במלחמות,

יש פסוק
"וגם את הצרעה ישלח ה' אלוקיך בם, עד אבוד ה.. והנסתרים מפניך" (מהזיכרון)

מה הסיפור של הצרעה הזו?
נראה שהיא היתה כלי מסויים שפגע באויבים שלא היה אפשר לפגוע בהם בצורה מלחמתית רגילה.

אבל יש להבטחת הצרעה הזו משמעות הרבה יותר גדולה.

אנחנו מתכננים דברים, הכל בדרך הטבע. לא מנסים לקפוץ לניסים גלויים.

וה' מלמד אותנו לימוד חשוב לחיים.

תלחצו, תפעלו, אבל אל תשכחו אותי, ואם נראה לכם שגם לי יש הגבלות(דרך הטבע אפילו וכו') , תמיד יש את הצרעה, הכלי שלי לפתור לכם את בעיית המלחמה הלא פתירה לכאורה..



מלא פעמים אני עצמי 'מתייאש' מראש מדברים שאני לא יכול לפעול בהם. ובע"ה מעכשיו, אזכור את הצרעה️

המואזין