פורום בני עקיבא (עמוד 103)

בהנהלת: הוד444

מכתב פתיחה

שרשור חדש

יום שדה , פעילויות מיםמירב707

חברים בע'ה עוד כמה ימים הסניף שלי עושה ערב שיא לחניכים ,

יום שדה

אנחנו רוצים לעשות פעילויות עם מים אבל שלא מבזבזים הרבה..

יש למישהו רעיוונות ?

תוודה רבה רבה !!

למשהו יש פעולה באנגלית שקל להעביר?בובה

דחוף! אני חיייבת את הסיפור על הטרמפ שהדתיאנונימי (פותח)

עלה על איזה נהג חילוני והם דיברו כל הדרך, והוא כל הזמן כאילו ניסה להראות שהדתיים דומים לחילונים..

שהוא גר בבני ברק- אבל בגבול רמת גן..

וכדומה...

למישהו יש?

זה דחוף!!!

יש מצב..מירב707

למתי את צריכה ?

אני יכולה לשאול את מדריכה שלי..

אנונימי (פותח)אחרונה

כמה שיותר דחוף...אם את מכירה אותו זה מאוד יעזור...

אני מחכה לסיפור הזה ורק אז אני אוכל להעביר את השיעור שאני רוצה..

צ'ופרים לפעולת פתיחה~~דחוףףף!!taliafriat

ביום שלישי אני נכנסת להדרכה על כיתות ג' ואני צריכה רעיונות לצ'ופר להביא לחניכים בסוף הפעולה!!!! שיא הדחוף!!!!!!!

"הנה שבת בבית פנימה,מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!!

את הנרות הנה הדליקה אמא.

ויש עכשיו לאמא פנאי,

ושוב היא מקשיבה אלי.

ולא תאמר עוד: "רוץ וברח",

כי תחייך וכך תאמר:

שבת שלום ומבורך"

(שיר ילדות חמוד, מהספר 'שלום לך אורחת' של רבקה אליצור)

[משהו שיא הקצקצר לפרשת השבוע, לוקח דקה א-ח-ת לקרוא..]

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש" [פרשת אמור]

למה דווקא לשבת אנחנו קוראים קודש?!
ז'תומרת - מה כ"כ מיוחד בשבת שהיא נקראה ככה?..

העולם הזה הוא פשוט אטרף אחד גדול -
כל היום אנחנו רצים, מנסים להספיק דברים, ללמוד, לעבוד, להתקדם..
ובשבת אנחנו עוצרים ליום אחד את החיים השוטפים שלנו,
מפסיקים עם כל הריצות, הבאלגנים -
סופסוף יש לנו שקט.
ממש אפשר לעשות ככה פסק זמן מהחיים -
ולחשוב איך היה השבוע, איך החיים, להיות קצת עם המשפחה.

כשאנחנו באמצע המירוץ של העולם הזה,
שקועים בכל התאוות -
שיא הקשה לעבוד את ה', לעשות מצוות.
אבל כשאנחנו עוצרים לרגע את הכל, ומתחברים לעצמנו -
אנחנו מבינים כמה ההעולם הזה הוא הבל,
והתורה והמצוות זה המטרה פה..

לכן, ה' קורא לשבת - 'מקרא קודש'.
כי בתכל'ס שבת זה הזמן שלנו לצבור קצת קדושה,
קצת יותר ללמוד תורה, קצת יותר לחשוב..

אז חבר'ס..

בואו קצת יותר נשתדל לכבד את השבת, לנצל אותה.
לא רק למשחקים והרצת צחוקים עם החבר'ה בערב שבת,
אלא גם קצת יותר להתחבר לעצמנו.

שבעז"ה תהיה לכל עמ"י שבת של קדושה, שמחה וברכה.
א-מ-ן!

פעולה לימי ספירת העומראליקאליק

בס"ד

יש למישהו פעולה לימי ספירת העומר?

על אהבת חינם, על חשיבות ההשקעה והמאמץ ולאו דווקא חשיבות הציון הסופי.

אשמח לעזרה בסיפורים, משחקים וכדו'.

תודה.

יש בשירשור הגדול..אבל הינהשקד123

נושא: "ואהבת לרעך כמוך" - ספירת העומר

מטרה: שהחניכים יבינו את המשפט "ואהבת לרעך כמוך" וינסו להשתמש בזה לחיים , להבין את הקשר בין המגיפה שתקפה את תלמידי ר' עקיבא והיחס שלהם אחד לשני.

חומרים: - שקית גדולה של במבה/ביגלה

- כסף מנייר בשווי של 50 ש"ח (אפשר גם מטבעות נייר)

- כרטיסיות עם מוצרים ומחירים מסומנים עליהם עד שווי של 50 ש"ח.

מערך:

* עומדים במעגל ומעבירים שקית במבה (או בייגלה, העיקר שיהיה מספר רב של חלקים מוגדירם של חטיף (= ) וההוראות הם שאפשר לקחת כמה שרוצים אבל חייב להשאיר לכל השאר.. בסוף כולם לוקחים וכנראה המצב יהיה שלראשונים יהיה הכי הרבה ולאחרונים יהיה מעט.. ואז אומרים לחניכים שכל אחד מעביר את הבמבה שלקח למי שלקח לפניו, כנראה כל ילד יקבל פחות ממה שלקח בהתחלה ואז הם יתחילו להתבעס קצת

אם כולם היו מתחשבים באופן שווה בחברים שלהם, לא היה נוצר מצב של מעט ופחות, בעצם עם קיבלת פחות זה בגלל שאתה לקחת יותר ולא השארת לחברים שלך הרבה

* משחקים משחק שצריך להגיע מקו ישר אחד לקו השני (במרחק גדול, כמו חצי מגרש) ומותר לתפוס אנשים בדרך כי שיהיה להם יותר קשה ואז הם צריכים לחכות לכיף , אבל אם עוברים באזור של מישו שתפוס חייב לתת לו כיף ולשחרר אותו ואז לו אסור לתפוס את המשחרר ולמשחרר אסור לתפוס את המשוחרר

כמו שהיית רוצה שיצילו אותך כך אתה מציל אחר וזה גורם ליחס נחמד בינכם

* סיטואציה: אומרים לחניכים כך: אמא נתנה לך 50 ש"ח לקנות מתנה לך סתם ולחבר שלך ליומולדת

נותנים לחניכים כסף גזור מנייר (ששוויו שווה ל-50.. 2 מטבעות 5, 2 מטבעות 10, שטר 20 או שטר 50) ומניחים כמה פריטים עם מחירים שונים.. נעם בין 10 ל- 50

ומסברים ככה: אתה יכול לקנות לשתיכם מתנה ואתה יכול לקנות גם רק לך או רק לו, מה תקנה?

מפתחים דיון במי צריך להשיקע יותר (כנראה יהיו חניכים שירצו לקנות רק עצמים ויש כאלה שיחשבו ששוה)

בעצם כל אחדחשב על מתנה שהוא היה רוצה.. גם לגבי לקנות לחבר- תקנה לו מה שאתה היית רוצה, לא היית קונה משהו שלא היית רוצה .. ככה בחיים על הכל צריך לחשוב " זה מה שאני הייתי רוצה?" וכך לנהוג בין חברים

* מדברים על ספירת העומר ועל היחס המביש בין התלמידים של רבי עקיבא ולמה זה גרם

מסר: כדי שיהיה מצב כיף ותקין בין כולנו היחס שלנו לאחרים צריך להיות כמו שאנחנו רוצים שיתייחסו אלינו, כי אם נתיחס אל החבים כמו שתלידי ר' עקיבא התייחסו אחד שני יכולה להפתח מגפה, אולי לא של מחלה אבל של שנאת חינם.

צ'ופר: לוח ספירת העומר (לי יצא טוב.. מי שרוצה שני יגיד לו איך להכין- שיפנה באישי)

ועודשקד123אחרונה

מטרת הפעולה:

החניכים ירגישו מה זה לצפות למשהו, ומדוע בנ"י ספרו את הימים ועשו כ"כ הרבה הכנות לפני קבלת התורה [ואנחנו גם- מקבלים את התורה בכל שנה מחדש].

מהלך הפעולה:

1. נותנים לחניכים משהו "שווה" [קולה, סוכריה וכד'] ואומרים להם שאסור לאכול עד שנגיד להם.

2. מציגים מצבים שונים בחיים של ציפייה. [לחופש הגדול, ללידה, לטיסה, לשיעור שייגמר וכו'.]

3. קוראים 2 מקורות בתורה - אחד על ההכנות למעמד הר סיני, והשני על ספירת העומר.

(מצורף למטה) שואלים - למה לדעתכם היו צריכים כ"כ הרבה הכנות? ולמה צריך לספור את הימים?

--אפשר למתוח עוד את הזמן כדי להעצים את המתודה הראשונה- סבב מה נשמע וכד'--

4. אומרים לחניכים שהם יכולים סוף סוף לאכול את הצ'ופר.

מסבירים: כשאתם חיכיתם שתוכלו כבר לאכול, וגם בסיטואציות שהראנו- סופרים כל דקה עד שיגיע הרגע המיוחל. וככה בנ"י, בפסח הם אמנם יצאו ממצרים, יש להם חרות- אבל עדיין אין משמעות לחירות הזאת! כשיש לך כוס קולה ביד ואתה לא יכול לשתות- מה עוזרת לך הקולה?! בשבועות, כשהם יקבלו את התורה- לחירות הזאת תהיה משמעות. ולכן הם כ"כ מחכים לקבלת התורה, ועושים כ"כ הרבה הכנות.

וגם אנחנו, כל שנה מחדש מקבלים את התורה בשבועות. ובספירת העומר אנחנו ממש סופרים את הימים- מחכים בקוצר רוח שזה יגיע כבר.. ולכן גם צריך כ"כ הרבה הכנות.

אז שנזכה!!

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן-הָהָר לֵאמֹר... אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ... וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה... וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי:... וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:" [שמות יט]

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה':" [ויקרא כג]

לשרוף את הדגל ביום העצמאות? עאלק.אח..

פשוט שצריך לחגוג ביום העצמאות -
אבל הפעם נשאלת שאלה אחרת,
קצת, אבל קצת יותר קשה.

יצא לי לפעמים לשמוע חבר'ה שמתכווחים על יום העצמאות,

הם צועקים, צורחים, ועוד שנייה נותנים כאפה לזה שמולם -
"מה?! ברור לחגוג, ה' נתן לנו מדינה!! אין שאלה בכלל"...
גם אני חושב ככה, אלא שאני חושב - שיש שאלה. גדולה,
אולי אפילו יותר מ - 'האם', א-י-ך לשמוח ביום שכזה.

הופעות ביום הזה? ה' יצילנו, יש לא מעט. "מיטב" גדולי
הזמרים - נמצאים על הבמה ביום שכזה. אתה עובר שם
ליד הבמה, סתם כי אתה צריך ללכת עכשיו לסופר,
ואתה רואה שם, לא פחות ולא יותר,
בנות עם...
חצאית! לא לא, לא מכנסיים, אלא עם חצאית.
מה א-ת-ן עושות פה לאלף עזאזל?!
מתקדם עוד קצת, ופתאום רואה שם ליד הבמה,
בחור עם...
כיפה! לא לא, לא עם עגיל או נזם באף, אלא עם כיפה.
אתה ממצמץ, פותח עיניים - סוגר אחת בשביל לא לראות
את כל האנשים ששכחו להתלבש הערב - ו...

לא תאמין. חברים שלך מהישיבה.

י-ש-י-ב-ה-?! ביום העצמאות כאן?! מה קרה? באתם לחזק ת'חברה?
אולי להניח להם תפילין? אבל לא יכול להיות, בערב הרי לא מניחים...
התשובה שלהם? פשוטה יותר מתמיד - "שמחה אחי,
יום העצמאות, you know, באנו לחגוג"..
עזוב את זה שאם אחותך לידך באותו הרגע, היא תמצא

שם כמה חברות שלה מהאולפנה, בדיוק ל-י-ד החבר'ה שלך,

במקרה - או שלא, הרי כל אלה הם 'דתיים'. אחדות..

ו - אתה בשוק! יום העצמאות =
משה פרץ? אייל גולן? מירי מסיקה? דודו אהרון?
טל מוסרי? איציק שמלי? קובי פרץ? מ-ר-ג-ו-ל-?

(השמות הנ"ל לקוחים מרשימה באינ', לא שאני 'שולט'. ב"ה...)

וואו, וואו, וואו.

====

או, להבדיל, מה שרואים לפעמים בישובים:
בחורה מבני עקיבא, שעברה כבר את גיל 6 - זה בטוח -
רודפת אחרי בחור מאיזשהו שבט - ממש כמו שני קאניבלים -
עם ס-פ-ר-י ש-ל-ג. למישהו זה מוכר?

~~~~~~

אז רק בואו נעשה סדר ביום הנפלא הזה.

'חג המנגל', שיהיה. באמת שלא מפריע לאף אחד
שכל המשפחה מתאחדת ויוצאת לטיול בטבע.
אבל מכאן ועד לפרוץ את גדרי ההלכה?!..
האאאפס. לכלכת.

הרי כ-ל הסיבה שאנחנו שמחים מאוד ביום העצמאות,

להבדיל מאחינו שומרי תורה ומצוות שלא שמחים ביום זה -
היא בגלל שאנחנו מחוייבים להודות ל-ה-' על הטובה שעשה לנו,

אז בו ביום - לבעוט בדברי ה'...?!

עאלק. פשוט עאלק אחד גדול.

אם את כבר יודעת ושולטת להסביר כ"כ יפה למה אנחנו חוגגים
ביום כזה עם הרבה מאוד שמחה - אז נו, תסגרי כבר ת'מעגל,
ונזכור גם שצריכים לדעת איך לחגוג ביום הנפלא שכזה.

====

חשבתי לעצמי - ביום העצמאות, יש שני סוגי אנשים.

יש ששורפים את הדגל הפיזי של המדינה,
ויש ששורפים את הדגל הרוחני של המדינה.

אנחנו, לא משניהם. אנחנו, סוג שלישי - שמכריע את כולם.

יודעים להכיר טובה לקב"ה למרות כל הקשיים שישנם -

אבל מצד שני, יודעים גם איך להכיר לו טובה.

שמחה, מנגל, משפחה - זה טוב.

אבל דברים שסותרים את ההלכה?! בחיים לא.

אגב, מומלץ מאוד - לקחת 'זמן טוב' ביום הזה,
ללמוד מבפנים את נושא 'הכרת הטוב' שלנו, לה'.

"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"

א"ר אבין: אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בקב"ה אם ביום?
בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך' - בקב"ה.
בך - בישועתך, בך - בתורתך, בך - ביראתך"
(ילק"ש תהלים קי"ח).

אנחנו כמה ימים לפני, אבל כעת הבנו למה הקטע נכתב דווקא עכשיו.

שיהיה זמן למחשבה + זמן למעשה, לתכנן את היום הנפלא הזה.

אשמח מאוד אם תקפיצו את הקטע הזה, שישאר מהיום -

עד יום העצמאות הבא עלינו לטובה, בעז"ה, אמן! (:

הכללה על בנ"ע מאוד במקום.נעמה*

<צ>

אולי במקרה עברת גם ליד איזו במהמתנחלת קטנה=)

עבר עריכה על ידי מתנחלת קטנה=) בתאריך ז' אייר תשע"ב 18:26

דתית (כמובן בדרך לסופר, לא בכוונה חלילה...) וראית שם בחורה חילונית עם מכנסיים (כן, מכנסיים, לא חצאית)??

או אולי בבמות החילוניות ראית במקרה בחור מעזרא (כן, עזרא, לא בנ"ע)??

למה כל ההכללות?! אני, בתור בחורה דתיה ומאמינה מבני עקיבא (כן, כמה שזה נשמע הזוי), הלכתי ביום העצמאות לבמה דתית בעיר רמלה,של הגרעין והסניף שם, ולא היו שם רק דתיים...

ואפילו, לא תאמין, היו שם שני סניפי בני עקיבא שהיה חשוב להם שאנשי העיר יהיו בבמה הדתית ולא בבמות האחרות אני לא ראיתי שם נציג מאראל\ עזרא או משהו בסגנון ולא טרחתי לכתוב פה שלתנועות שאינן בנ"ע לא אכפת מהאחרים והם לא באו לבמות דתיות ושכנראה הם לא ניסו לגרום לאנשים נוספים לבוא וזה גם לא מה שאני חושבת!

די כבר! נמאס לי שבני עקיבא זה סמל החילונים שמגדירים עצמם דתיים!!!

עם כל הכבוד, הרבה רבנים ואנשים חשובים יצאו מבני עקיבא ומן הסתם יש כמה חילוניים (לא עלינו) שהיו בילדותם בעזרא\ אריאל....

זה המטרה שלנו?? בשביל זה הוקמו תנועות הנוער?????

אולי הבעיה היא בנו ולא בתנועה??

די! די להכללות! די לשיפוטיות! די לפילוגים בעם!

אם אנחנו לא מסוגלים להסתדר בינינו (אני לא מתכוונת למגזרים שונים אלא רק לדתיים) איך נסתדר עם שאר העם ואיך נוכל לחיות פה בשלווה ולגבור על אויבנו?!?!

אח"כ נתלונן על זה שאין שלום בארץ...

אנחנו צריכם להיות גאים שבנ"ע מסמלת את הדתיים!בת-ישראל-וציון

ראשית, אחרי 80 שנה של הכללה הזאת, אין לכם מה לעשות אלא להתרגל.

שנית, דווקא יש לכם מה לעשות, אני דווקא אוהבת מאוד את ההכללה הזאת. בנ"ע הם, או לפחות היו נוער ערכי, שיודע בשביל מה הוא חי ומה הוא עושה כאן, ממש מלח הארץ. תדעו, שבעיני החילונים החברה של בנ"ע הם נוער ממש מוערך! או לפחות ככה זה היה.... אולי ההכללה הזאת צריכה להזכיר לנו שהגיע הזמן להתאים את עצמנו לנעלים הגדולות של ההכללה של בנ"ע. כןף ואני מדברת גם על החברה האלה שפרשו מבנ"G והלכו לאריאל, וגם על החברה בתיכון שכבר 3 שנים שהםלא באים לסניף, "אז חס וחלילה שאני בנ"ע"

לא! תתגאו בזה ותהפכו את עצמכם נאמנים לכינוי הזה!

(מחמת קוצר הזמן אני לא כותבת באריכות)

נראה לי שלא ממש הבנת את מה שכתבתי או שלא הגבת עליומתנחלת קטנה=)אחרונה

אני ממש מסכימה איתך, אבל אני כתבתי על זה שדווקא הדתיים ה"דוסים" לא רואים בבנ"ע סמל דתי אלא סמל להדרדרות דתית ועל זה התקוממתי...

אני כתבתי שאני לא אוהבת את זה שכשרוצים לתאר את הנערה הדתית בבמה החילונית (ודברים בסגנון) את אומרים שהיא היתה בבנ"ע, כאילו שבעזרא (או כל תנועה אחרת שמשום מה חושבת שהיא יודעת יותר טוב מבנ"ע מהו דתי אמיתי) זה ממש לא הגיוני...

ושלא יובן חלילה מדברי שאני נגד עזרא\אריאל\וכו'! ממש ממש לא!!! אבל אני מאוד מאוד נגד הכללות!

סתם נקודה למחשבה....

ואי אנשים הגזמתם !yael

מה ניראה לכם שאתם ככה שופטים אנשים ........

א- כל אחד דואג לעצמו!

ב- לכל אחד מאיתנו יש נפילות\ירידות בחיים אז פעם אחת הוא נפל לא ניחרב העולם!

לא יודעת מה איתכם - אבל הדבר הזה מפריע גם במשך השנה אני משתדלת לא לשפוט אותם....

אני ביום העצמאות ראיתי גם הרבה אנשים שנהנו וחגגו באופן כשר למהדרין

אבל כול הכבוד לכם !

מחפשת סניף להדרכת חוץ לשנה הבאה, מכירים?מתנחלת קטנה=)

לא סגורה על זה אבל בכל זאת אשמח לרעיונות (עדיף מקום שאפשר להגיע אליו באוטובוס אחד מצומת שילת/ מודיעין)...

כמובן שאני רוצה בנ"ע אבל אפשרי גם סניפים של תנועות אחרות...

מעדיפה שתכתבו לי באישי כי אני לא נכנסת לפה הרבה...

נסי בתחילת שנה הבאה...בת-ישראל-וציוןאחרונה

סניפים שחסר להם מדריכים בד"כ לא נערכים לזה שנה מראש. תתחילי לחפש קצת אחרי ראש השנה....

שחור ולבן זה הצבע שלי

מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!!

אחים שלי!
איך היה ביום העצמאות [או שמא - חג המנגל? ]?
מקווה שנהנתם.
ועכשיו, על בטן מלאה - תקדישו 2 דקות לד"ת לפרשה הקרובה [אחרי מות- קדושים],
ואני בטוחה שלא תתחרטו

לפעמים אני מצטערת שלא כל החיים זה שחור או לבן.
ז'תומרת - אם כל מעשה שהיינו עושים בחיים היה או מצווה או עבירה,
אם היינו יודעים בדיוק מה צריך לעשות בכל רגע ורגע -
היה לנו כ"כ הרבה יותר קל בחיים .
אבל בתכל'ס, בחיים האמתיים זה ממש לא ככה.
בחיים יש המון אפור.
כלומר, יש הרבה מאוד מקרים שא-נ-ח-נ-ו צריכים להחליט מה לעשות,
ע"פ שיקול הדעת שלנו.
איך אפשר לדעת באמת מה צריך לעשות בכל רגע?!

כתוב בפרשת השבוע שלנו [קדושים] - "קדושים תהיו".
הפסוק הזה יכול ללמד אותנו כלל שיא החשוב לחיים, שיעזור לנו מ-ל-א >>
לפי הרמב"ן, 'קדושים תהיו' זו מצווה כללית =

מצווה שמלמדת אותנו ממש את דרך-החיים שה' רוצה שנלך בה.
ה' אומר לנו פה שיש דברים שלא ממש אסורים במפורש מהתורה, אבל הם לא ל'רוח התורה'.
ז'תומרת שמי שרוצה להתקרב לה' באמת - זה לא מתאים לו לעשות את הדברים האלה.

המצווה הזאת בדיוק מדברת על כל החלקים ה'אפורים' בחיים שלנו,
כל הדברים שלא מוגדרים כ'מצווה' או 'עבירה'.
דווקא בכל הדברים האלה -
אנחנו צריכים לחשוב מה אנשים ששואפים להיות 'קדושים' היו עושים.
ז'תומרת, אנחנו צריכים באמת לחשוב כל רגע מה אבאל'ה שבשמים רוצה מאיתנו.

וככה נוכל באמת להכניס את ה' לתוך החיים שלנו.

וואי, דיברנו עכשיו על עניינים גבוהים, הא?!

בואו נוריד את זה תכל'ס ליומיום שלנו >>

לדוגמה, זה לא אסור מהתורה לאכול מלא, או לאכול בתאווה.
אבל אני לא יכולה לדמיין את הרב אליהו זצ"ל עושה את זה,
פשוט כי זה לא מתאים שבן-תורה אמיתי יעשה דבר כזה.
אז כשאנחנו מתלבטים אם ללכת עכשיו למטבח ולאכול עוד איזה קרלו -
צריך שנזכור - 'קדושים תהיו' - צריך להכניס את דרך התורה לכל דבר בחיים שלנו.

שנזכה בעז"ה באמת להיות קדושים,
וללכת תמיד לפי 'רוח התורה'.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

וואי אהבתי ממש !מירב707אחרונה

לרגעע נזכרתי בכל הפעולות שהיו עושיםם לנו..

חחח תודה רבה!

אשרייך :]

פשוט בושה!!!רפ"א

פוגעים באחד מהרבנים החשובים ביותר בדורנו נותנים למעשה לעבור בשתיקה!

מתי כבר הציבור שלנו ידע להרים קול זעקה על פגיעה כה כואבת ברב דרוקמן, בדת ישראל!!! הציבור שלנו פשוט חלש ופחדן לא מעיז לצאת נגד המדינה כאשר פוגעים בו בנקודות הכי רגישות וכואבות!! פוגעים בדת ישראל!!! בריבונו של עולם! והציבור שוקט, מבליג.. אני מתבייש...

ואם לא בציבור אז לפחות בתנועה.. מה קרה? אידיאלים זה רק לעשות טוב לזולת? להתנדב? מה אם רמיסת כבוד התורה אין אידיאל שכזה?!? מיד אחרי המקרה ציפיתי לשמוע רבנים ואישי ציבור קמים בזעקה, מכתבים נשלחים למשרדי ראש הממשלה והנשיאות, ליו"ר הכנסת ו...כלום! פשוט כלום! הרב דרוקמן מי שלא הבין הוא לא סתם אישיות - הוא מגדולי דורנו, למד אצל הרצי"ה, הקים המוני מוסדות תורניים ולא חסר דברים.

אני מצפה מתנועת בני עקיבא שתגן על כבודו של הרב על כבודה של תורה ולא תתעלם מהזוועה!

בצפייה לבואו של משיח במהרה בימינו!

דעה: הרגע השפל של פרס ישראל

אחרי שדיברו בנאומים נמלצים על הצורך בגישור והבנת ערכיו של האחר התנפץ הכול אל מול ריקוד פרובוקטיבי אחד על הבמה. פרס ישראל 2012.

פרסום ראשון: 27/04/12, 10:57

שמעון כהן

טקס פרס ישראל. ארכיון.

פלאש 90

בזה אחר זה עלו זוכי פרס ישראל נרגשים לקבל את הוקרת העם מידי ראשיו. סרטונים תמצתו את פועלם ונאומים נמלצים רוממו את הטקס לרמת קונצנזוס נדירה.

אבל אז זה הגיע. אחרי שהסתיימו הנאומים על חשיבות הביחד הישראלי, על הצורך במעורבות הדדית, באכפתיות בינמגזרית, בגישור בין הקטבים בעם, או כפי שהגדיר זאת שר החינוך "חוסר נכונות להבין את נקודת המבט של האחר ואת סולם הערכים של הזולת מסוכן ליכולתנו לחיות כחברה אחת", אחרי כל אלה התברר שהכול מילים ותו לא.

זה קרה בשנייה אחת, השנייה שבה עיקרו של הטקס הסתיים והחל הקטע "האמנותי". לבימה פרץ זוג רקדנים מעוטי לבוש, ולצלילי אחד משירי הארץ פתח בריקוד סוער, מאלה המכונים חושניים, ובין אם ראיתם את הטקס ובין אם לא אתם יודעים היטב למה הכוונה.

(לפחות) שניים מהזוכים, הרב דרוקמן ופרופ' קשדן לא ידעו היכן לטמון את ראשם באותם רגעים. מתוך הערכה לשאר הזוכים אני משער שגם אם הם רחוקים משמירת מצוות הייתה בהם מספיק רגישות כדי לחשוב בצער על המבוכה שנגרמת בשניות אלה לשותפיהם המכובדים לפרס. בקהל נכחו עשרות חובשי כיפות ועטויות מטפחות שהגיעו כדי לכבד את יקיריהם הזוכים ומצאו את עצמם מתבזים מול סצנה שיתקשו להסביר בבית לילדיהם.

בקיצור, כל הלהג סביב האכפתיות, ההדדיות, ההתחשבות וההתלכדות התנפץ אל מול ריקוד אחד מיותר ופרובוקטיבי.

רבותי מארגני הטקס. נכון, כל דגל ופרח הוצבו במקומם, המפות היו מתוחות על השולחנות בקפדנות של רס"ר זועף וכל אחד ממשתתפי האירוע ידע בדיוק באיזו שנייה יזיז איזו רגל מאיזו בלטה לאיזו בלטה, ובכל זאת אתם מוזמנים לרשום לעצמכם ברזומה את האירוע הזה כנקודת השפל בקריירה שלכם כמפיקים.

אני רוצה להאמין שאיש מכם לא החליט ללהק לאירוע הממלכתי ביותר בשנה את הריקוד הזה מתוך רוע לב. אני רוצה להאמין שמדובר בסתם חוסר הבנה ומחשבה. תמוה, אך זו המציאות, שאיש מעשרות מארגני המופע הזה לא מצא לנכון להעיר באינספור החזרות לטקס משהו כמו 'רק רגע, מה אנחנו עושים כאן? על הבמה יהיה רב מכובד, ובין הצופים כמעט מחצית יהיו מהציבור הדתי. ריקוד כזה לא עובר. בואו נחפש משהו אחר'. אף אחד לא חשב, לא הבין שיש כאן בעיה, כי ככה אנחנו נראים. כל אחד חי לעצמו, עם מערכת ערכים משלו, עם חוסר מודעות ואיכפתיות לעמדותיו של האחר. ככה בדיוק זה נראה – דוחפים ריקוד פרובוקטיבי מול פרצופו של רב בישראל.

ואגב, שלא תהיינה טעויות, אני מרשה לעצמי לקבוע שגם אם לא היו שם רב, פרופסור דתי וציבור דתי ענק לא היה מקום לריקוד שכזה. מכובדותם של ראש ממשלת ישראל, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, נשיא ביהמ"ש העליון, שרים ואחרים מחייבת קצת יותר מחשבה בתכנון טקס ממלכתי שכזה.

ועוד אגב אחד – בריקוד שכזה עודדתם את אלו שסוברים מזמן שאין סיכוי להתחשבות הדדית וצריך להיאבק עד חורמה על כל קוצו של קול שירת נשים, כי כשאין הבנה יש מלחמה.

יש לי חניך שגילו לו סרטן...אנונימי (פותח)

אני לא יודע מה לעשות..

מה להגיד לחניכים האחרים?

בני כמה הם....?..לב אדום.

לא חושב שנחוץ לדבר ממש על המחלה עצמה, אלא אם כן הם כבר גדולים..

דבר איתם על ערבות, על גיבוש בשבט, כשאחד לא מרגיש טוב, חולה, במצב לא נעים.

איך אנחנו נחלצים לעזרתו, תעלו רעיונות.. שתפו, תן להם לעזור ולהיות שותפים בעזרה, בהחלמה.

בריאות!!...!

יש בזה הרבה שאלה של גיל.בניעקיבא

אבל חוצמיזה, כמה נקודות:

א. זה לא שאלה שאתה צריך לעמוד מולה לבד. גם לא הקומונרית. זה המקום שנכנסים אנשי מקצוע. צריך לפנות אליהם. אף אחד מחברי הפורום הזה איננו מומחה, וצריך כאן מומחה.

ב. גם לחניך החולה עצמו בטח יש העדפות.

ג. אני הייתי מנסה לחפש בעלי ניסיון [ל"ע].

אשתדל להגיב מתי שהוא בזמן הקרוב...בת-ישראל-וציון

לבינתיים אני משאירה אותו למעלה כדי שלא אשכח...

מצטערת...

במחשבה שנייה:בניעקיבא

אולי כדאי להעלות את השאלה בפורום של משפחת החולים בצוותא.

וזה עדיין לא מחליף סיוע מקצועי!

1. לפנות לקומונרית 2. אם לא עוזר- לפנות לרכז הדרכה~nhykb~

אוקי, אז בתור אחת שלצערה יש לה אחד חולה בשבט..

נערה0אחרונה

כמובן שזה ממש תלוי, בילד בגיל, ברצון שלו, וכלויי..

אצלנו, השבט יודע, אבל זה ממש לא נושא שיחה!

מתנהגים אליו כרגיל!

בהתחלה זה קצת אי נוחות לדבר, להסתכל, אבל אח"כ זה ממש טבעי..

כשהו ממש לא מרגיש טוב, בבית/ בבי"ח..

אז כמובן הולכים לבקר אותו, אבל זה אף פעם לא מרגיש ביקור חולים ותמיד זה כמו מפגש שבטי..
והמדריכים לא מתערבים, ואין צורך בכלל!

אבל זה תלוי עד כמה השבט מגובש, ובאיזה גיל הוא..

אני באיתן אם זה עוזר...

עצומה לחברי הכנסת לאישור תכנית בניה בעפרהאנונימי (פותח)

עבר עריכה על ידי בת-ישראל-וציון בתאריך ד' אייר תשע"ב 20:20

http://www.atzuma.co.il/ofra

פעולה ליום הזיכרוןמירב וזה

שלום,יש למישהו פעולה ליום הזיכרון לחללי צה"ל לשבטים קטנים? כל הפעולות שמצאתי זה רק לשבטים גדולים..

פעולותבניעקיבאאחרונה

תנסי כאן

וכאן

קטע על עם שבונה אנדרטאות---עזרה!!שוש92

אני מחפשת קטע שמדבר על זה שעם ישראל לא בונה אנדרטאותלזיכרו או משהו כזה....

או שלא בונה בשביל זיכרון....

מי שיודע מה הקטע הזה אני אשמח נורא לקבלו

תודה מראש!

"להוריד את תמונת הזכרון מהקיר"/ יונה גודמןבניעקיבא

אולי הכוונה לזה

אותו מאמר קצת יותר מסוגנן

הגיוני שהינך מתכוון לזה-בת-ישראל-וציוןאחרונה

אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות נצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי נצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא; מצדה, תל-חי וגטו ורשה - מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי.

- רב אלוף דוד אלעזר ("דדו")-

הפרוייקט עדיין בבניה....אבל קחו פרומו...

לב אדום.

פרוייקט סה"ר, סמינריון הדרכה רציף..

יוצא לדרך....

מדריך...? מדריכה...?

הייתם..?

רוצים להיות....?

פרוייקט סה"ר הוא פרוייקט שנועד לרכז חומרים הדרכתיים רבים ומגווונים ככל האפשר, למטרת כולם.

המטרה היא להגיע הכי רחוק , באמצעים שבעז"ה ישתדרגו, ובתחומים רבים כמה שיותר..

ולכן...:

אם אתם מעוניינים, לחלוק מהידע ומהנסיון שלכם, אם אתם בעניין ורוצים לשתף או לשנות.

שלחו והצתרפו למיזם.

netanel808080@gmail.com

לרשותכם מספר תתי פרויקטים:

חצ"ב (חדר צוות בשלבים) - לכאן שולחים פעולות, ערבים, צ'ופרים וכל מה שעולה לכם לראש..

נט"ע (נתינה טכנית עיונית) - מתודיקה, כושר העברה, וטיפים משלכם..

עומ"ר (ערכים, מחשבות ורעיונות) - קטעים משלכם או שלא, מהות ההדרכה או התנועה.

(יש לציין לאיזה תת פרוייקט קשור כל קטע..)

אז כנסו למוזה, שלחו, ותנו לכולם להנות וללמוד מכם.

תודה בשם כולם....

רגע, לא הבנתי...לבן כהה

איפה אני מוצא את כל החומר ששלחו?

...!....לב אדום.

כשיצטבר מספיק חומר, וכשונכל להעלות את זה בצורה מסודרת, אתר אינטרנט למשל... (או אלטרנטיבה מהירה יותר...)

כרגע זה בתהליכים ממש מואצים , בתקווה להעלות את זה לאוויר כמה שיותר מהר....

נשמע טובבניעקיבא

רק חבל שזה לא מתואם עם גופים אחרים.

[וסליחה אם טעיתי, אולי לא הבנתי נכון...]

ראית פעם את מאגר ההדרכה של בני עקיבא העולמית?

או את האתר של חבריה ב'?

וספויילר קטן:

מחלקת מערכות מישע עובדת כעת בשיא הכוח על חידוש האתר של התנועה. אולי כדאי לפנות אליהם ולהתיע שזה יהיה חלק מזה....

אהלן....!!לב אדום.

אני שמח לשמוע שזה נשמע טוב.... הישג סבבה...

חוץ מזה...זה העניין של הפרוייקט, להפוך למקום תומך ועוזר למדריכים, רכזים ולא משנה מאיפה, כמה או למה...

אני לא אומר שמדריכי תנועות אחרות לא מבקרים אצלכם באתר.אבל העיקרון הוא שיתוף, ואיחוד.

ולגבי הספויילר...אם הבנת אותי ואת הדרך אז זה לא הצעד הראשון שאני עומד לעשות.., אבל סבבה...נחשוב על זה... תודה!

נראה לי שלא הבנתי.בניעקיבא

אתה מנסה להקים אתר שמתאים לכל המדריכים?

אם זו הכוונה, בעיני זה לא נכון. כי הפעולות שתעביר תלויה ברקע.

זאת אומרת, לחניך בנ"ע העולמית לא תעביר את אותה פעולה כמו של חניך בנ"ע בארץ, וזה לא יהיה אותה פעולה של הצופים, או של הנוער העובד והלומד וכו'.

ואם אתה מנסה להכין ספציפית לבני עקיבא, למה לא לשכלל את מה שכבר קיים?

ובכולופן, האתר יתאים לכולם..לב אדום.

אתה מעלה נקודות חשובות, ואתה צודק..

מה שלא סותר את האפשרות למקום מועיל לכמה שיותר מדריכים.

איך נסגנן את זה..?

נסדר את זה, יש כל כך הרבה דרכים איך לעשות את זה, ככה שזה סתם חבל למנוע פרוייקט בגלל

המהמורה הזו.

וזה לא משהו שמיוחד לבני עקיבא, ולא לשום תנועה אחרת (כרגע..)..זה הפאנץ'....

נראה שאנחנו לא מסכימים על הנקודה.בניעקיבאאחרונה

בעיניי, יש מספיק מקומות לקבל חומר לפעולות.

כל מי שנכנס לפה ומבקש פעולה, השקעה של כמה דקות בחיפוש במשאבים של תנועות הנוער הקיימות מניבה תוצאות מיידיות.

זה הזמן!! ממש ממש יעזור לכולם!!!יוליס

יש לך פעולה או מערך ליום השואה/הזיכרון/העצמאות/ירושלים?

אז נודה לך אם תעלה את זה לכאן לטובת כולם!

יאללא פעולות וקישורים לכאן!!!

מי שרוצה יש פעולות בשירשור "פעולות,ערבים וצופרים"יוליס

אבל בכל זאת.. יש לך פעולה? תעלה!!

ואם יש למישהו פעולה על יום השואה לשבטים הצעירים..בת-ישראל-וציון

אני צריכה לכיתות א-ב-ג

אשמח אם תעו פעולות או רעיונות על מה אפשר לדבר איתם...

השואה , מקווה שזה עדיין רלוונטי חחמירב707אחרונה

מתאים לשבטים הקטנים - מצאתי את זה באינרנט והוספתי ממש מעט

נושא הפעולה : שואה

מטרת הפעולה : שהחניכות יבינו מזה לתת ע'י למידה מהילדים בשואה

מהלך הפעולה : א . משחקים חיי שרה עם נתינת חיים(אפשר להעביר חים מבת לבת, תזכירו את האפשרות הזאת

ב.משחק השקט-יושבים במעגל בשקט בלי לזוז

ואז שואלים-

מתי בפעם האחרונה יצא לכם לשבת בשקט בלי לזוז במשך כמה דקות?

חשבתם פעם שהייתם מסוגלים לשבת בשקט בלי לזוז יותר מיומיים?

ג. משחקים מחבואים

שואלים שאלה – מה שונה בין ילדים היום לילדים בשואה?

לילדים שהתחבאו לא היה זמן או מקום לשחק תפסוני והם כל הזמן היו צריכים להיות בשקט ובלי לזוז

איך לדעתכם הם הצליחו לעמוד בזה ?

ד.אפשר להוסיף סיפור על השואה , לא חובה

ה.טבלת השוואה :

מול החניכים נניח 2 קטגוריות – ילדים בשואה , ילדים היום

בנוסף לזה , נביא לחניכות מס' משפטים \ מילים (נספח מס' 1 , למטה )

והם יצטרכו למיין את המשפטים לפי הקטגוריות

ואז דיון על מסר הפעולה , ומה לומדים מין הילדים בשואה- בשואה היו ילדים שהתחלקו בפרוסת לחם אחת , ילדים יצאו מי המחבו שלהם למען האחר, ילדים הביאו את החיים שלהם לאחרים ע''י סיכון-תרחיבו איך שבא לכםה

דברים נצרכים לפעולה :

כדור – לחיי שרה

בריסטולים כתובים - לטבלת ההשוואה

נספח מס' 1:

ילדים בשואה:

חלקם הסתתרו זמן רב

ילדים עובדים בשביל להשיג לחם

ילדים חיים בלי הוריהם

ילדים חיים בפחד

אסור להם לבכות

ילדים התחלקו בפרוסת לחם אחת

ילדים היום:

יכולים להשתולל

ילדים הולכים לבית ספר

ילדים הולכים לחוגים

האוכל נמצא מול העניים ב'ה

חיים בשמחה

חיים חיי משפחה

!!!בהצלחה

חבר'ס - 2 דקות לשבת מתוקה... ;)מתוק מדבש

'וְרָאָה הַכּהֵן...וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן...וְטִמֵּא אתוֹ' ('תזריע-מצורע')

אומר ר' ינותן אייבשיץ בדרך רמז מהפסוק -

בנעורים, שאנחנו עם שחר שחור על הראש, אז עושים עבירות לצערינו, אבל יש תקוה גדולה לשינוי.

אבל כאשר האדם מזדקן, כאשר הוא נהיה כבר מבוגר = שער לבן על הראש, אז, אז הסיכויים שיחזור
לדרך הטובה הם סיכויים ממש לא גדולים, ממילא, המצב של האדם עם השער לבן יהיה כנראה 'טמא'...

חבר'ה, נראה לי ש-כ-ו-ל-נ-ו כאן בגילאי הנעורים. או לפחות 'ברוח הנעורים'...

קיצור, יש עוד תקוה מאוד גדולה שבעז"ה נחזור בהשתדלות לאבאל'ה בשמיים על כל האהבה,
א-ל ייאוש! בואו נשתדל ובעז"ה, עד שהשער יהפך ללבן, אנחנו נהיה לבנים, טהורים...

אגב, בלונדיניות או ג'ינג'ים, שלא יהיו אי הבנות - אתם 'שחורים' לעניין זה, כן?

'וְרָאָהוּ הַכּהֵן וְטִמֵּא אתוֹ'

צרעת. נגעים. כמו שכולם יודעים, באים גם והרבה מאוד על לשון הרע.

לצערינו אנשי נוטים לזלזל באיסור לשון הרע כי הרי מזה?! זה כ-ו-ל-ו דיבור קטן! אין בזה ממש...

לכן אומרת התורה - הנה, הכהן הזה, במילה אחת יבוא ויגיד אם אתה בום או בום. טהור - או לחלופין -

במילה אחת 'כולו' הוא יחליט שאתה - טמא. מכאן בעצם רוצה ללמד אותנו התורה ש - למילים שלנו יש משמעות גדולה
מאוד וזה לא 'חפיף', אפשר להגיע על ידי דיבור לשיא החיים = טהרה, ומצד שני לשיא המיתה = טומאה.

ועוד יותר מזה כבר אמר החכם: "מוות וחיים ביד הלשון"...

(המגיד מדובנא)

לסיום, סיפור קצרצר -

פעם היה איזשהו רבי שנפל על משכבו [בתרגום חופשי: חטף שפעת...] כבר מספר ימים. בא אליו הרופא ובדק אותו, את הנשימה מלפנים ומאחור, ואז בקש ממנו הרופא לפתוח את פניו כי הוא רוצה לראות את הלשון שלו.

פתח הרב את פניו ואז הסתכל הרופא פנימה, ולאחר מס' שניות נעמד ואמר לרב שהלשון שלו לא נקייה.

אמר לו הרב: את זה אתה מגלה לי עכשיו?! והרי אני יודע זאת כבר הרבה מאוד זמן ועל זה אני מצטער כל ימיי...

שבא הרופא לכתוב לרב תרופה שאל הרב את הרופא - בעוונותינו הרבים, לצערינו, תגיד לי האם אפשר היום למצוא אדם שהלשון שלו נקייה?!...

טוב, אז אלו הם הרבנים הגדולים. אבל מה לנו ת'כלס למעשה?

חברים וחברות, בואו נשתדל כמה שיותר לשמור על הלשון שלנו נקייה. תסתכלו רגע על הפסוק הבא שוב -

'מוות וחיים ביד הלשון'. מוות. חיים. הכל תלוי במילה שנוציא (?) מהפה על ההוא הגאוותן או החברה המזה מגעילה...

'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב - נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'.
שנזכה. שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל עם הרבה שמחה וכל טוב!

שביתת תלמידי התיכון ביש"ע וברחבי הארץ!!!ארץ ישראל!

בעקבות הרצון להרוס את גבעת האולפנה בבית אל בשבוע הקרוב, ומקומות התיישבות נוספים בארץ בהמשך, נצא בעז"ה לשבור את השגרה! אנחנו לא ממשיכים ללמוד כשיהודים נמצאים באיום על הריסת בתיהם!!! נתכנס כולנו ביום ראשון, ז'' אייר, בירושלים (פרטים בהמשך על מיקום מדוייק..)! נער ונערה בל יעדרו! כל מי שקורא שיפיץ איפה שהוא לומד ובעז"ה נעשה ונצליח! ניתן ליצור קשר בלינק זה. ונזכה לראות בעינינו "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"! עוד פרטים בקרוב.

ואי... טוואוווב!!!!אנונימי (פותח)אחרונה

מדריכים שהיו במחנה הרא"ה שעבר!בת-ישראל-וציון

ובכן, נכון חילקו עלון למדריכים, אם מישהו (או יותר נכון מישהי ) שמר את העלון שהיה בו קטע על מטרות החינוך של דוד בן גוריון (אל תטעו בי, אני לא מדריכה ולא הייתי מדריכה, פשוט יש לי קשרים, אז הזדמן לידי העלון הזה )

ובכן אם למישהו יש אותו אני אשמח אם הוא יעלה אותו (וד"א, אתם לא חייבים להקליד את זה, אם יש לכם סורק בבית, זהו הפתרון הטכנולוגי המופלא למצבים מאין אלה)

אהמ אהמבת-ישראל-וציון

אהםשפרינצה

תודה רבה על שיתוף הפעולה של שפרינצה, ואני נרגשתבת-ישראל-וציון

להודיע, כי מצאתי את הקטע, לאחר כחצי שנה של חיפוש!! |נרגש עד דמעות|

( מצאתי אותו במקום הכי בזארי, בתוך הספר "יבנה", לצד הקבלה של הספר ממוסיאון הלח"י ע"ש אברהם 'יאיר' שטרן...)