פורום בני עקיבא (עמוד 224)

לא יודעת אם שאלתם את עצמכם את זה פעם,אבל אני שאלתי.
תמיד הסברנו מבחינה ריאלית למה עדיין מותר מעורב בדיעבד
זרקנו משפט מהרב קוק,תשובה מהרב שמואל,אבל בתכלס מה הפסק?!של מי?!

אז מצאתי מצאתי מצאתי!
יש פוסק חשוב מאוד בדורות הקודמים שנקרא "הלבוש",כמוכן יש את בעל "שרידי האש" שגם הוא התיר תנועה מעורבת מבחינה חינוכית!

ובכלל תקראו את מה שנאמר זה חשוב!(לפעמים גם כדי לסתום פיות)

. ר´ מרדכי יפה בעל "הלבושים" (בקיצור, ´הלבוש´) התיר לומר דברים שבקדושה בחברה מעורבת, מפני שאנחנו רגילים בין הנשים, והן בעינינו כ´עורבים לבנים´ כלומר, שזה טבעי ואין בכך הרהורי עבירה. על היתרו של ´הלבוש´ סמכו הלכה למעשה ברוב המקומות במזרח אירופה, בפרט בחתונות ובאירועים. ההפרדה הנהוגה כיום היא חומרה של הדור האחרון שחזר לפסק השולחן-ערוך, אולם בדורות קודמים סמכו הרוב (גם החרדים), על פסק ה´לבוש´, שנחשב פוסק גדול (תלמיד הרמ"א והמהרש"ל), ופרסם ספריו זמן קצר אחרי השולחן-ערוך. פסק ה´לבוש´ קדם כמה דורות לשאלה שנשאל הרב יחיאל יעקב ויינברג בעל ´שרידי-אש´ (בדור הקודם) על תנועת-נוער מעורבת. ההיתר המפורסם של ´שרידי-אש´ מבוסס גם על שיקולים חינוכיים, מפני שהוא הבין היטב, שבלי תנועת-נוער דתית מעורבת, ילך רוב הנוער הדתי לאיבוד, וזה נכון גם היום. מכאן יצא, שזהו היתר שבדיעבד, ואולם פסק ה´לבוש´ הוא היסוד, והוא יצר את האפשרות של חברה דתית מעורבת באופן טבעי, גם כשמדובר בנשים נשואות. אין טעם הלכתי להחמיר בתנועת-נוער יותר מאשר באירועים שבהם משתתפים זוגות נשואים. גם הרב קוק (הראי"ה), שהיה מחמיר גדול (בפרט בענייני צניעות) סבר למעשה כ´שרידי אש´, שכן כתב ליקירי לבבו חניכי בני-עקיבא מכתב חם, ורק דרש מהם להימנע מריקודים מעורבים, שהם עבירה מכוערת. הרב קוק גם נתן גיבוי מלא לתלמידו הנאמן הרב נריה בעבודת הקודש בבני-עקיבא, וזאת בתקופה שבה ברוב סניפי בני עקיבא עדיין רקדו מעורב. בינתיים התחזקה החברה הדתית-לאומית מאוד, וכמעט שאין בה תופעות כאלה, והנה עכשיו מבקשים תלמידי הרב אבינר להפריד לגמרי את הסניפים. זוהי חומרה של צדקות שתביא להרס גדול, בלא ספק. במקום תנועה מובילה ומשפיעה של עשרות אלפי חניכים, נקבל תנועה מתבדלת של כמה אלפים, והרוב הגדול של הנוער הדתי ילך למסגרות פחות דתיות, ולרחוב. ה"צדיקים" האלה חושבים שהם מתקדמים, ואינם אלא הורסים. לעיניהם ולאוזניהם עוד שלושה דברים: א. במו עיני ראיתי את ידידי הרב שלמה אבינר עורך חופה כשהקהל עומד מעורב, ונושא דברים בקידוש ובאירועים, שבהם הקהל ישב מעורב. פירוש הדבר, שגם הוא סומך על ה´לבוש´, ותמוה הניסיון להחמיר בתנועת-נוער של רווקים ורווקות, ולהקל בזוגות נשואים. ב. אילולי תנועת בני-עקיבא שהביאה אותנו אל התורה, לא אני ולא הרב אבינר ולא רבים אחרים, לא היינו מגיעים כלל ללמוד תורה וללמדה,עד כמה שהשגנו ב"ה. לולי בני עקיבא, נערים רבים כמונו הסתובבו בשוק והתרחקו מהתורה. כל תלמידי הרב אבינר: כל תורה שלמדתם, אמרו תודה קודם כל לתנועת בני-עקיבא המעורבת, בארץ ובחו"ל. שאלו את רבכם, איך נראתה התנועה שבני משפחת לנגנמר צמחו בה לתורה ועבודה. לפיכך, אם יבואו בני נוער ויבקשו להפריד בנים ובנות (כפסק שולחן-ערוך), יש להחתים אותם תחילה על מסמך מפורש, שהמתירים אשר סומכים על ה´לבוש´ ועל ´שרידי-אש´ ועל הרב קוק עושים כדין תורה, ויש להם על מה שיסמוכו. מי שרואה ברוב חברי בני-עקיבא עבריינים חלילה, אין לו זכות להישאר בתנועה. ג. סיפור מעשה שהיה הלכו קומונר בני עקיבא (אברהם הופמן, שסיפר לי את הסיפור) וקומונר עזרא בירושלים, בראשית שנות המדינה, אל הרב צבי פסח פרנק (גדול המשיבים בירושלים, שהיה מקובל על רוב החרדים), ושאלו אותו על תנועת נוער מעורבת במציאות ימינו. הם הסבירו שרוב הצעירים חיים רוב ימיהם בחברה מעורבת, ויש חשיבות רבה לכך שהחינוך בתנועה לשמירת תורה ומצוות יתקיים באופן טבעי באותם התנאים. שאלתם היתה, אם הדבר מותר לפי ההלכה. הרב פרנק שכבר היה חולה, הזדקף במיטתו, וענה להם כך: מעשה בבחור ישיבה שהלך אל רבו לשאול שאלה. הרבנית פתחה את הדלת והבחור נבוך, שכן לא הורגל כלל לדבר עם אשה. פניו האדימו והוא נעץ את עיניו ברצפה, ושאל במבוכה אם הרב נמצא. הרבנית שהיתה חריפת לשון (דמות ידועה!) אמרה לו – יותר טוב שתסתכל עלי ותחשוב על הרצפה, מאשר תביט ברצפה ותחשוב עלי

הרב יואל בן נון.