פורום בני עקיבא (עמוד 264)

לרפואת כבוד מרן הרב

                      עובדיה יוסף בן גורג'יה

מרן מאור ישראל הרה"ג הרב עובדיה יוסף שליט"א פונה הערב (מוצאי שבת) לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים לאחר שחש ברע. מרן הגיע לבית החולים ברכבו הפרטי ובלווית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, הר' אלי ישי.

ממצב איתכם?

שנים כבר שלא הייתי פה...חחח

אתם יודעים, בישיבה ,איך לומר, לא בדיוק מצליחים למצוא זמן פנוי...חחח

סתם סתם...אבל באמת אני מתגעגע מלאנתלפים!!!

אז רציתי לומר לכם, שתהיה שנה מקסימה, שנה של שלום לכל עם ישראל!!

סליחה ומחילה אם בטעות -או במתכוון- פגעתי במישו. ..

שנה טובה וצום קל!

נריה.

חיה מושקא בת רחל!

דחווווף!!!!!!!!!!1

אח שלי נפל מחלון בגובה 4 מ' (הוא בן 4) נא לומר את פרק התהילים לירפואתו של חנן יצחק חיים בן ציפורה.

"למנצח מזמור לדוד: יענך ה' ביום צרה ישגבך ה' אלוקי יעקב:

ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך: יזכר כול מנחותיך ועולתך ידשנה סלה:

יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא: נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול

ימלא ה' כל משאלותיך: עתה ידעתי כי הושיעה ה' משיחו יענהו משמי

קודשו בגבורות ישע ימינו: אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר:

המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד: ה' הושיעה המלך יעננו ביום קוראנו:"

תודה.    

חוט--> נעליים.

לסניף בנ"ע דרושה קומונרית לשנה הקרובה - התשס"ז

סניף מעולה, שווה לבדוק.

אביבה 0525213002

"ונגה כאור תהיה"

בתחילת שנת תשס"ב התלוננה נגה על כאבים חזקים ברגלה. לאחר עשרה חודשים של כאבים, קרה משהו ששינה את פני הסיפור כולו. נגה החליקה בחצר ביתה ושברה את עצם הירך.  העסק היה נראה קצת מוזר והיה חשש שזה לא סתם שבר תמים כמו שהוא נראה. לאחר מספר בדיקות אובחן אצל נגה גידול סרטני מסוג "יואינג סרקומה"

נגה קיבלה טיפולים כימותרפים מאוד אינטנסיביים ובהמשך עברה סדרת הקרנות, לאחר הטיפולים היא נותחה ועצם הירך שלה יחד עם המפרק הוחלפו בטיטניום.

משך הזמן הרשמי שלוקח לטפל ב'יואינג סרקומה' עד להחלמה הוא 18 חודשים, בגלל המצב הרפואי בתחילת המחלה הוחלט להוסיף בסוף, טיפול מורכב ומסובך - 'השתלת מֵח עצם'. בטיפול הזה היה מצבה של נגה קשה מאד וסיכוייה לעבור את ההשתלה בחיים (שלא לדבר על המחלה) שאפו לאפס. אך נגה נאבקה והצליחה היא עברה את ההשתלה... ובהצלחה.

לאורך כל הטיפולים, נגה שומרת על אמונה איתנה ושמחת חיים פורצת וזאת על אף הסבל הרב שהיא עוברת.

"ברור שקשה בהתחלה, אבל אחר כך מתרגלים ויש המון צחוקים, וקטעים, והווי מאד מעניין ומיוחד אפילו בהשתלה היה נחמד" - אמרה נגה בחיוך.

נגה סירבה להיכנע, והחליטה להמשיך בחיים כילדה רגילה - עד כמה שהדבר התאפשר.

הטיפולים ממשיכים ובין טיפול נמרץ אחד לטיפול נמרץ אחר נגה ממשיכה ללמוד, וניגשת לבגרויות ועוברת אותן בהצלחה -  אפילו בחודשים האחרונים, גם כשהכל היה נראה אבוד - ישבה נגה ולמדה למבחנים.

כשלושה חודשים לאחר שהחיים חוזרים למסלולם, חוזרים גם הכאבים בעצמה רבה. נגה מקבלת תרופות להשקטת הכאבים, אך ההדמיות מראות שהיא נקייה.

8 חודשים של סבל וכאב שהולכים ומתגברים, נגה נוטלת כמויות עצומות של משכחי כאבים, אך הכאבים מתגברים ומגיעים עד כדי מתן מורפיום בכמויות גדולות כנגד הכאבים. ועדיין ישנם כאבי תופת בלתי נסבלים... ואז מגלים, שהמחלה חזרה ...ובגדול...בענק.

כשנה לאחר שהמחלה חזרה מגיעות תוצאות בדיקות קשות- ריאותיה של נגה חולות בצורה בלתי הפיכה .

חודשיים לאחר מכן המצב מדרדר, אחד הגידולים החל לדמם ונגה מתאשפזת. המשפחה הקרובה כבר באה להיפרד. אך נגה מפתיעה, כרגיל, מתאוששת קצת וסוחבת שבוע וחצי נוספים ואף מצליחה לקום מהמיטה ולטייל בכסא גלגלים, לצחוק ולהיפרד  מהקרובים לה. אך השמחה לא ארכה זמן רב.

בליל שבת, לאחר שבוע וחצי של מאבק, במוצאי יום הולדתה השבעה עשר של נגה, כא' בטבת תשס"ו, החזירה נגה את נשמתה לבוראה ובכך הסתיימה תקופה רצופת ייסורים.

ללוויה של נגה הגיעו אלפים , נגה הייתה לסמל של התמודדות ומאבק ,סמל של שמחה ותקווה וסמל של

אמונה בטוב.

 בין המספידים היה אביה של נגה , ר' יצחק יהודה, שההספד שלו נגע ללב במיוחד ומתאים מאוד לקראת

הימים הנוראים:

"... בשנים האחרונות, עת הגעתי בימים הנוראים לתפילת "ונתנה תוקף",

 כשהגעתי ל"מי יחיה, ומי ימות, מי בקיצו, ומי לא בקיצו", חשבתי עלייך, נגה'לה.

כשאמרתי "ומי באש", עלייך חשבתי, נגה'לה, איך את נשרפת באש הנוראה ההיא.

כשאמרתי "מי בחרב", עלייך חשבתי, נגה'לה, איך את נחתכת פעם אחר פעם.

"ומי במגיפה", עלייך חשבתי, נגה'לה.

ובשנה האחרונה, כאשר הגעתי ל"ומי בסקילה", נגה'לה החמודה, שוב חשבתי עלייך.

ועכשיו, עכשיו התברר לנו, שדווקא הנורא שעליו לא חשבתי, "מי בחניקה", דווקא הנורא הזה, הוא

שהתענית בו, הוא שראו עינינו, לבסוף, וכלו, כלו מלהושיע.  

ולפחות, לפחות עתה נחה את, עתה שקטת....

בליל שבת האחרון, כבר הורדמת. עמדתי ליד מיטתך, וקיבלתי שבת, וב"לכה דודי",

 התגלגלה על שפתי במנגינת "אלי ציון", וכשהגעתי ל"בואי בשלום", לא יכולתי להמשיך.

עמדתי שם דקות ארוכות, החזקתי בידיך, ולא יכולתי להמשיך, ונאלצתי לדלג.

עתה, עתה אשלים, ילדתינו האהובה, עתה אשלים.

"בואי בשלום, למקום מנוחתך, עטרת בעלה, שבשמיים.

גם בשמחה ובצהלה, אחר שמן הייסורים הנוראים נגאלה.

תוך אמוני עם סגולה, כל אותם המוני אוהבייך.

לכי נא כלה, למנוחתך, לכי נא כלה, כי באה השלווה" והתפללי נא עלינו, ואנו נמשיך....

היות שנגה הייתה רווקה, ואביה היחיד האומר קדיש עליה, יעצו למשפחה רבים לכתוב ספר תורה על שמה, למען יקראו בו מידי שבת בשבתו, לעילוי נשמתה. לפיכך החליטה המשפחה לקחת על כתפיה משא כבד זה, בכדי שיוכלו להכניס את ספר התורה ע"ש של נגה.

לכן כל המעוניין לרכוש אות, עמודה או פרשה בספר התורה מוזמן לפנות לוועד לכתיבת ספר התורה:

ersonName w:st="on" ProductID="ברוך אורלינסקי">ברוך אורלינסקיersonName>: 050-8760316

 ersonName w:st="on" ProductID="סמדר חרמון">סמדר חרמוןersonName>:      052-6204470

דואר :               ersonName w:st="on">משפחת חרמוןersonName>, שלומציון המלכה 6, פתח תקווה, מיקוד: 49271.

                                                                                                                                       אות:    5 ₪

               עמודה: 700 ₪

    פרשה: 3,300 ₪

* כל המעוניין, ישנה המלצה אישית מהרב יעקב אריאל שליט"א, רבהּ של רמת גן, להשתתפות בכתיבת ספר התורה.

התקבלתי להדרכה..(:

אבל מה שמבאס זה שאני מדריכה לבד, ועוד ב-נ-י-ם והשבט מפורק..):

רציתי לאחל לכם שנה טובה ומתוקה, וממש סליחה אם פגעתי שמישו באיזשהוא אופן... אז סליחה

אגב, אם למישו יש לימוד קטן על סוכות [לחבריא א'] אני אשמח לשמוע. תודה

שלום לכל הציבור...סיפור מעניין על משטרת קודשינו...

בס"ד

לפני שאתחיל, אבקש מכם בקשה קטנה.
אנא קראו גם את מה שכתוב בין התמונות! זה ממש חשוב!
תודה וקריאה נעימה!


זה היה ביום רביעי, כ"ב סיוון. יצאתי מלוד והגעתי בטרמפ לצומת גינתון. פניי מועדות ל"איזור מודיעין". עם יד מושטת העונדת צמיד כתום אני מנסה את מזלי לעצור מתנדב שיסיע אותי למקום חפצי. חולצתי הכתומה כנראה מפחידה את הנהגים. אחרי דקות ארוכות עוצרת המכונית הראשונה (כצפוי - עם סרט כתום): "אני מגיע לצומת שילת". יש! "יופי!, מצויין בשבילי. תודה לך!" ואני עולה.. "לאן אתה צריך?" שואל הנהג. "צומת שילת זה אחל'ה בשבילי" אני עונה-מתחמק. "מה, אתם גם מהאלו שחוסמים כבישים?!" הוא שואל. "לא, לא. אני לא. מה, אני? מה פתאום!" עניתי.
"הא, טוב, כי דווקא אני כן!" הוא מחייך. גם אני מחייך. "טוב, תראה" אמרתי, "ת'אמת - כן באתי לחסימה, אבל לא באתי לחסום. באתי כדי להראות נוכחות (ולצלם..)".
כשהתקרבנו, הנהג החביב אמר דבר תורה בעניין אהבת ישראל וסיכם שאנחנו צריכים להגיע מתוך שליחות של קיום מצווה ולא מתוך שנאה, רוגז ועצבים. צודק ב-100%.
הוא הוריד אותי בצומת, איחל "בהצלחה" ונסע להחנות את הרכב בקרבת מקום.

כהבטתי סביב מייד שמתי לב להבדל מהפעם הקודמת. הפעם השוטרים כלאו את כולם במדרכה ממול, הקיפו אותם במחסומים ולא נתנו לאף אחד לצאת. גם אם מישהו גר במודיעין ורוצה ללכת הביתה - אסור לו! הוא חייב להשאר להפגין!
ניצלתי את היותי מובדל מכולם בחופש שניתן לי, וצילמתי את החבר'ה מרחוק:


אחרי כמה דקות בהם אני בוחן את השטח ומחפש זוית צילום נוחה, אני שומע את הרעש שמופיע בדר"כ כמה דקות אחרי נפילות פצמרי"ם.
אני מרים את הראש ורואה:


טוב, אם צריך להעלות בשבילם מסוק לאויר, דבר שכרוך בעלויות רבות, כנראה שמדובר בעבריינים מסוכנים מאוד וקיים חשש שהם ינסו לברוח ח"ו.

אני ממשיך להסתובב לי להנאתי במדכה שממול, ולפתע - מהומה. בזווית עיני אני קולט כמה שוטרים רצים.
מייד אצתי-רצתי לכיוון האירוע, וזה מה שקלטה העדשה שלי:






הזדעזתי. ראיתי שם שוטרים יהודים שמרביצים על-מנת להרביץ. לא כדי למנוע הפרת סדר, לא כדי להציל חיי אדם, אלא על-מנת להרביץ!
הם פשוט תופסים מישהו, קרבן, זורקים אותו לרצפה, מכים אותו ללא רחמים, ואח"כ מביטים ימינה ושמאלה אל כל הצופים ההמומים במבט שטני-מנצח של "ראיתם? תלמדו, לא כדאי לכם להתעסק איתנו!" - ממש בריונות!

לא עברו דקות ארוכות וגם זה הגיע. המעצר הראשון. למה? כובע! על-שום-מה? על-שום-ספתש'ך! "בא לנו לעצור אותו אז זה מה שאנחנו עושים!"











העצור הטרי, תוך כדי שהוא נלקח בכח ונדחף לתוך הניידת הוא צועק לי: "כן, תצלם אותם! במיוחד אותו, הוא סתם הרביץ לי" והוא מסמן לי בראשו לכיוון השוטר אמיר קליין:


השוטרים הצליחו במשמיתם וזרקו את הפושע המסוכן לתוך הניידת.
התחלתי לחזור על עקבותיי, ולהגיע שוב אל נקודת הצילום שלי. לפתע אני מרגיש דחיפה מאחור. אני מסתובב ומגלה שוטר מג"ב מפחיד שנוהם לעברי: "כנס לשם!" ומצביע לעבר המכלאה שהוכנה בשביל הכתומים.
"סליחה, אבל אני מעדיף לצלם מפה", אני מנסה להסביר, ונדחף חזק יותר. אוזן אטומה. ניסיתי להסביר שוב, אך בכוח הוכנסתי לתחום שהוקצה למפגינים מבעוד מועד.

המג"בניק האלים הוא גולן דהן:


כל מה שה' עושה - הכל לטובה! השלמתי עם המצב שאני כלוא, והתחלתי לנסות להבין איך אני צריך להסתדר בשעות הקרובות בחברת מופרעים-אלימים-מטורפים-פורעי חוק-קיצוניים. הבטתי סביב ולפתע קלטתי שמקרוב הכל נראה אחרת:









המשכתי להסתובב ב-10 מטר שהורשתי להיות בהם, וחיכיתי שמשהו יקרה. מפעם לפעם נשמעו חילופי צעקות בין שוטרים למפגינים.


בעודי משתעמם בהפגנה הרגועה - אני זז ממקום למקום ומחפש תעסוקה.
ואז זה קרה.
ראיתי אותו.
הוא עמד שם בצד, מביט לעברנו.
גבוה, חסון.
שוטר ללא תג.
עבריין.
דוגמא אישית?
ניגשתי אליו וביקשתי ממנו להזדהות. השוטר, שקלט את הבעיה שהוא נמצא בה, בחר לנצל את זכות השתיקה, זכות שלא ניתנת לו במצב כזה.

הנה תמונות העבריין: (נא להפיץ!)






באותן דקות נזכרתי בשיחה שהיתה לי עם ממלא-מקום מפקד משטרת לוד, לפני כחודש. בשיחה העלתי לו את הנקודה שישנם גם שוטרים שמפירים את החוק בנקיטת אלימות מופרזת ובכך שהם לא שמים את התג שנושא את שמם. השוטר הבכיר הבהיר לי שאלו מעשים חמורים ובכל פעם שאני נתקל בתופעה כזאת אני צריך לפנות לקצין שאחראי על האירוע ולדרוש ממנו שיטפל בעניין.

אני ילד ממושמע, ולכן איתרתי את הקצין שמפקד על ההפגנה - שמעון בוחבוט:


פניתי אליו וביקשתי ממנו שיטפל בבקשה בתופעה לא תקינה שבה שוטר שתחת פיקודו עובר על החוק ומסתובב בזמן מילוי תפקידו ללא תג.
הקצין שמעון לא האמין לי גם כשהראתי לו את התמונות, ופטר עצמו בכך שאמר לי: "תביא אותו לפה", משימה שהיתה לי קצת קשה כשחופש התנועה שלי מוגבל ל-10X1.5 מ' בעוד שהשוטר העבריין מסתובב חופשי.

התייאשתי, ואז נקריתי לתקרית לא נעימה. ראיתי מספר שוטרים מתווכחים עם "כתום" על תכנית ההתנתקות וחלקה של המשטרה ביישומה. לפתע התקרב אליהם שוטר וצעק: "קפלו אותו! קפלו אותו על העלבת עובד ציבור!", והצביע לעבר הנער. כנראה השוטר התייחס לאירוע שפיספסתי, אך עדיין טון הדיבור שלו, המבט שלו - הביעו שנאה. וחוץ מזה, אינני חושב שע"פ חוק מותר לשוטר "לקפל" מישהו על העלבת עובד ציבור.

השוטר המסית לאלימות הוא דוד ברק:


מידי פעם נשמעות צפירות הזדהות של מכוניות חולפות. כמעט על כל מכונית שניה שמחכה ברמזור יש סרט כתום.
ההפגנה נמשכה פחות-או-יותר ברגיעה, פרט למקרים בודדים:




בערך אחרי 4 שעות מאז תחילת ההפגנה הוסרו המחסומים ואז הוכרחנו לעזוב את המקום.
סיכום האירוע: שני עצורים, מתוכם ילד בן 10.

זוהי ה"חוויה" האישית שלי, שאני חוויתי. למדתי ממנה המון.
למדתי שאמנם אסור לנו לשנוא אף יהודי, אך לפעמים קשה מאוד לאהוב אותו.
למדתי שהמשטרה מפחדת מצדקת הדרך של מתנגדי הגירוש.
למדתי שיש יהודים שמתנהגים גרוע יותר מהגויים בגולה.
למדתי שמצוות יישוב הארץ היא מורכבת, ודורשת מסירות נפש.
למדתי שעם אנשים כמו אלו שהיו בהפגנה - ברור לי שננצח.

ההפגנה הזו גרמה לי לגבש את דעתי לגבי עניינים רבים.

כולי תפילה ותקווה שלא נצטרך יותר להגיע למקרים קשים כמו אלו שהייתי עד להם.

כל טוב לכולם!!

עמיחי.

הבת של המורה שלנו מביה"ס נפגעה בתאונת דרכים - בבקשה תתפלו לרפואתה - זה ממש דחוף!!!

תהילה בת פרחית
תודה רבה!

*יש לה שטף דם בראש, וחור בריאה, היא ילדה בכיתה א'..

תפתחו את הלינק!!

פשוט חמווווווד!!

מתאים גם לפעולות, מתנות לימי הולדת, לקומונרית וכו'... תהנו!!! אני נהנתי!

בע"ה.

הנה ההודעה הראשונה----

עדייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!

ווטס אפ???

אבריסינג או קיי???

סי סיוו! מי.