שלום לכל הציבור...סיפור מעניין על משטרת קודשינו...
בס"ד
לפני שאתחיל, אבקש מכם בקשה קטנה.
אנא קראו גם את מה שכתוב בין התמונות! זה ממש חשוב!
תודה וקריאה נעימה! 
זה היה ביום רביעי, כ"ב סיוון. יצאתי מלוד והגעתי בטרמפ לצומת גינתון. פניי מועדות ל"איזור מודיעין". עם יד מושטת העונדת צמיד כתום אני מנסה את מזלי לעצור מתנדב שיסיע אותי למקום חפצי. חולצתי הכתומה כנראה מפחידה את הנהגים. אחרי דקות ארוכות עוצרת המכונית הראשונה (כצפוי - עם סרט כתום): "אני מגיע לצומת שילת". יש! "יופי!, מצויין בשבילי. תודה לך!" ואני עולה.. "לאן אתה צריך?" שואל הנהג. "צומת שילת זה אחל'ה בשבילי" אני עונה-מתחמק. "מה, אתם גם מהאלו שחוסמים כבישים?!" הוא שואל. "לא, לא. אני לא. מה, אני? מה פתאום!" עניתי.
"הא, טוב, כי דווקא אני כן!" הוא מחייך. גם אני מחייך. "טוב, תראה" אמרתי, "ת'אמת - כן באתי לחסימה, אבל לא באתי לחסום. באתי כדי להראות נוכחות (ולצלם..)".
כשהתקרבנו, הנהג החביב אמר דבר תורה בעניין אהבת ישראל וסיכם שאנחנו צריכים להגיע מתוך שליחות של קיום מצווה ולא מתוך שנאה, רוגז ועצבים. צודק ב-100%.
הוא הוריד אותי בצומת, איחל "בהצלחה" ונסע להחנות את הרכב בקרבת מקום.
כהבטתי סביב מייד שמתי לב להבדל מהפעם הקודמת. הפעם השוטרים כלאו את כולם במדרכה ממול, הקיפו אותם במחסומים ולא נתנו לאף אחד לצאת. גם אם מישהו גר במודיעין ורוצה ללכת הביתה - אסור לו! הוא חייב להשאר להפגין!
ניצלתי את היותי מובדל מכולם בחופש שניתן לי, וצילמתי את החבר'ה מרחוק: 
אחרי כמה דקות בהם אני בוחן את השטח ומחפש זוית צילום נוחה, אני שומע את הרעש שמופיע בדר"כ כמה דקות אחרי נפילות פצמרי"ם.
אני מרים את הראש ורואה: 
טוב, אם צריך להעלות בשבילם מסוק לאויר, דבר שכרוך בעלויות רבות, כנראה שמדובר בעבריינים מסוכנים מאוד וקיים חשש שהם ינסו לברוח ח"ו.
אני ממשיך להסתובב לי להנאתי במדכה שממול, ולפתע - מהומה. בזווית עיני אני קולט כמה שוטרים רצים.
מייד אצתי-רצתי לכיוון האירוע, וזה מה שקלטה העדשה שלי: 
הזדעזתי. ראיתי שם שוטרים יהודים שמרביצים על-מנת להרביץ. לא כדי למנוע הפרת סדר, לא כדי להציל חיי אדם, אלא על-מנת להרביץ!
הם פשוט תופסים מישהו, קרבן, זורקים אותו לרצפה, מכים אותו ללא רחמים, ואח"כ מביטים ימינה ושמאלה אל כל הצופים ההמומים במבט שטני-מנצח של "ראיתם? תלמדו, לא כדאי לכם להתעסק איתנו!" - ממש בריונות!
לא עברו דקות ארוכות וגם זה הגיע. המעצר הראשון. למה? כובע! על-שום-מה? על-שום-ספתש'ך! "בא לנו לעצור אותו אז זה מה שאנחנו עושים!" 
העצור הטרי, תוך כדי שהוא נלקח בכח ונדחף לתוך הניידת הוא צועק לי: "כן, תצלם אותם! במיוחד אותו, הוא סתם הרביץ לי" והוא מסמן לי בראשו לכיוון השוטר אמיר קליין: 
השוטרים הצליחו במשמיתם וזרקו את הפושע המסוכן לתוך הניידת.
התחלתי לחזור על עקבותיי, ולהגיע שוב אל נקודת הצילום שלי. לפתע אני מרגיש דחיפה מאחור. אני מסתובב ומגלה שוטר מג"ב מפחיד שנוהם לעברי: "כנס לשם!" ומצביע לעבר המכלאה שהוכנה בשביל הכתומים.
"סליחה, אבל אני מעדיף לצלם מפה", אני מנסה להסביר, ונדחף חזק יותר. אוזן אטומה. ניסיתי להסביר שוב, אך בכוח הוכנסתי לתחום שהוקצה למפגינים מבעוד מועד.
המג"בניק האלים הוא גולן דהן: 
כל מה שה' עושה - הכל לטובה! השלמתי עם המצב שאני כלוא, והתחלתי לנסות להבין איך אני צריך להסתדר בשעות הקרובות בחברת מופרעים-אלימים-מטורפים-פורעי חוק-קיצוניים. הבטתי סביב ולפתע קלטתי שמקרוב הכל נראה אחרת: 
המשכתי להסתובב ב-10 מטר שהורשתי להיות בהם, וחיכיתי שמשהו יקרה. מפעם לפעם נשמעו חילופי צעקות בין שוטרים למפגינים. 
בעודי משתעמם בהפגנה הרגועה - אני זז ממקום למקום ומחפש תעסוקה.
ואז זה קרה.
ראיתי אותו.
הוא עמד שם בצד, מביט לעברנו.
גבוה, חסון.
שוטר ללא תג.
עבריין.
דוגמא אישית?
ניגשתי אליו וביקשתי ממנו להזדהות. השוטר, שקלט את הבעיה שהוא נמצא בה, בחר לנצל את זכות השתיקה, זכות שלא ניתנת לו במצב כזה.
הנה תמונות העבריין: (נא להפיץ!) 
באותן דקות נזכרתי בשיחה שהיתה לי עם ממלא-מקום מפקד משטרת לוד, לפני כחודש. בשיחה העלתי לו את הנקודה שישנם גם שוטרים שמפירים את החוק בנקיטת אלימות מופרזת ובכך שהם לא שמים את התג שנושא את שמם. השוטר הבכיר הבהיר לי שאלו מעשים חמורים ובכל פעם שאני נתקל בתופעה כזאת אני צריך לפנות לקצין שאחראי על האירוע ולדרוש ממנו שיטפל בעניין.
אני ילד ממושמע, ולכן איתרתי את הקצין שמפקד על ההפגנה - שמעון בוחבוט: 
פניתי אליו וביקשתי ממנו שיטפל בבקשה בתופעה לא תקינה שבה שוטר שתחת פיקודו עובר על החוק ומסתובב בזמן מילוי תפקידו ללא תג.
הקצין שמעון לא האמין לי גם כשהראתי לו את התמונות, ופטר עצמו בכך שאמר לי: "תביא אותו לפה", משימה שהיתה לי קצת קשה כשחופש התנועה שלי מוגבל ל-10X1.5 מ' בעוד שהשוטר העבריין מסתובב חופשי.
התייאשתי, ואז נקריתי לתקרית לא נעימה. ראיתי מספר שוטרים מתווכחים עם "כתום" על תכנית ההתנתקות וחלקה של המשטרה ביישומה. לפתע התקרב אליהם שוטר וצעק: "קפלו אותו! קפלו אותו על העלבת עובד ציבור!", והצביע לעבר הנער. כנראה השוטר התייחס לאירוע שפיספסתי, אך עדיין טון הדיבור שלו, המבט שלו - הביעו שנאה. וחוץ מזה, אינני חושב שע"פ חוק מותר לשוטר "לקפל" מישהו על העלבת עובד ציבור.
השוטר המסית לאלימות הוא דוד ברק: 
מידי פעם נשמעות צפירות הזדהות של מכוניות חולפות. כמעט על כל מכונית שניה שמחכה ברמזור יש סרט כתום.
ההפגנה נמשכה פחות-או-יותר ברגיעה, פרט למקרים בודדים: 
בערך אחרי 4 שעות מאז תחילת ההפגנה הוסרו המחסומים ואז הוכרחנו לעזוב את המקום.
סיכום האירוע: שני עצורים, מתוכם ילד בן 10.
זוהי ה"חוויה" האישית שלי, שאני חוויתי. למדתי ממנה המון.
למדתי שאמנם אסור לנו לשנוא אף יהודי, אך לפעמים קשה מאוד לאהוב אותו.
למדתי שהמשטרה מפחדת מצדקת הדרך של מתנגדי הגירוש.
למדתי שיש יהודים שמתנהגים גרוע יותר מהגויים בגולה.
למדתי שמצוות יישוב הארץ היא מורכבת, ודורשת מסירות נפש.
למדתי שעם אנשים כמו אלו שהיו בהפגנה - ברור לי שננצח.
ההפגנה הזו גרמה לי לגבש את דעתי לגבי עניינים רבים.
כולי תפילה ותקווה שלא נצטרך יותר להגיע למקרים קשים כמו אלו שהייתי עד להם.
כל טוב לכולם!!
עמיחי.
