זה היה ערב ניו-יורקי טיפוסי של אמצע אוקטובר. גשם מעצבן וטורדני האיץ בעוברים ושבים לעשות את דרכם אל ביתם החמים והנעים לאחר יום עבודה נוסף. הם הגניבו רק מבט חטוף לעבר קבוצת הצעירים המשונה, שרוקדת בעליצות בוושינגטון-סקוור במנהטן. הללו, צעירים מזוקנים, עוטים בגדי חג טיפוסיים לחסידים, סבבו להם בעליצות כשידו של האחד על כתף חברו, ושרים בגרון ניחר. מדי פעם ניסה אחד מהם להחליף את השיר, אך חבריו סירבו ודבקו באדיקות באותו ניגון חוזר ונשנה.
בבניין סמוך נפתחה הדלת, וצעיר גבוה ובעל תווי פנים עדינים, יצא החוצה אל הרחוב הקר, עטוף היטב במעילו. כשלאוזניו הגיע קול השירה, הוא נפנה בסקרנות, הרהר דקה קצרה, ואז התקרב אל הרוקדים. חסיד עבדקן, שלפי עליצותו המוגזמת כנראה כבר הספיק להגיר לקרבו כמה לגימות הגונות, הציע לצעיר בתנועת יד רחבה להצטרף לריקוד. מת'יו פאול מילר היסס לדקה, ואז בחיוך מבויש הצטרף אל החבורה. לאחר כרבע שעה של ריקוד תוסס, היסה אחד מהם את חבריו והכריז בהרמת יד: "וכעת נלך ל-770". הכל פרצו בתרועות רמות, והחסיד שהציע למילר להצטרף למעגל שאל אותו אם ירצה ללכת ביחד איתםל-770.
מילר, שהמספר הזה היה זר לו לחלוטין, לא ידע שהוא מצטרף כעת אל חסידי חב"ד בתהלוכה המסורתית שלהם בדרכם חזרה למרכז חב"ד העולמי, השוכן בכתובת איסטרן פארקווי 770 בברוקלין. הוא סבר לתומו ש-770 הוא מועדון סמוך, שאליו עושים את דרכם הצעירים העליזים כדי להמשיך את הגוד-טיים שלהם, והחליט להצטרף אליהם. כשגילה שהם הולכים ברגל לברוקלין, מרחק של שעה וחצי הליכה ועוד בגשם שוטף, כבר היה מאוחר מדי להתחרט. משהו בעליצות שלהם משך אותו לעשות יחד איתם את הדרך הארוכה כדי לבדוק את המועדון ההוא, 770. באותו לילה קשר מת'יו מילר את גורלו עם תנועת חב"ד, והיהדות החרדית זכתה בזמר הרגאיי הראשון שלה.
מת'יו, לימים 'מתיסיהו',פרץ במפתיע לשורה הראשונה של עולם המוסיקה, עם שילוב יוצא דופן של היפ-הופ, רגאיי ואמונה יהודית. כשברקורד שלו אלבום אולפן אחד בלבד (שהפך לפריט אספנים היסטרי) ואלבום בהופעה חיה - שהוביל להחתמתו על חוזה בחברת סוני - הפך מתיסיהו לאחד השמות החמים בתעשיית המוסיקה בארה"ב ובעולם. רגאיי-ראפר שומר מצוות, שכמו 'האחים בלוז' בשעתם גם הוא פועל בשליחות עליונה, מפיץ בשורה של אחווה וקדושה בדרכו המקורית, ותוך כדי כך ממלא אולמות עד אפס מקום.
אז איך מצליח בחור לבן, יהודי, חסיד מזוקן, לעשות את כל זה?כנראה שרק אלוהים יודע.
פתאום פייביש הערשל
מת'יו פאול מילר נולד לפני 26שנה בפנסילבניה להורים יהודים שהדת לא ממש עניינה אותם. מאוחר יותר עברהמשפחתו לגור בעיר ברקלי בקליפורניה, ומשם לניו-יורק. היום הוא מכונה"מלך הרגאיי החסידי", "מיסטר ג'ואיש רגאיי" ו"מתיסיהו הראיס", אבל מסתבר ששמו המקורי הוא הרבה יותר יידישאי."שמי החילוני במסמכים הרשמייםהוא באמת מת'יו פאול מילר", הוא מספר בראיון מיוחד לרגל מסע ההופעות שלו בארץ שנפתח השבוע. "בבית הספר היהודי אלתרו לי את הכינוי מתתיהו. הרבה אחר כך, כשמצאתי בעזרת הוריי מסמכים מהברית שלי, גיליתי שהשם העברי שניתן לי היה פייביש הערשל. לא ידעתי מה לעשות. כבר כמה שנים שקוראים לי מתתיהו, לתורה אני עולה בשם הזה, ופתאום גיליתי שם אחר לגמרי. התייעצתי עם הרב שלי, והוא אמר: 'אף אחד לא מכיר אותך בשם אחר מלבד מתתיהו, ולכן תמשיך להיקרא מתתיהו'".
בילדותו שלחו אותו הוריו ל'היברו סקול' כמה פעמים בשבוע, אבל מילר לא ממש אהב את השעות הנוספות שהועמסו עליו. פעמים רבות איימו עליו המורים שם כי יזרקו אותו מהכיתה, מכיוון שהפריע לשיעורים. בגיל 14 הוא התחבר לחבורת נערים היפים, גידל ראסטות ונעל כפכפי בירנשטוק בקיץ ובחורף. הוא תופף בבונגו בחדר האוכל של בית הספר וממקומו בכיתה, ופיתח מקצבים שונים על גבי השולחן. הימים הללו לא עשו טוב לציונים שלו, אבל למוזיקה שלו הם בהחלט תרמו. "היפ-הופ זו המוסיקה שגדלתי עליה", הוא אומר. "זה מה ששמעתי בתור נער, וזו המוסיקה שאני הכי אוהב".
זו לא מוסיקה סטנדרטית לחסיד חב"ד. אין לך אפילו צבע עור מתאים כדי לעשותרגאיי והיפ-הופ.
"בישראל לא אוהבים רגאיי? היא אולי התחילה בתור מוסיקה של שחורים, אבל עכשיו היפ-הופ ורגאיי אהובות בכל העולם".
הרגאיי, למי שאינו מתמצא, הוא ז'אנר שמקורו במוסיקה אפריקנית-קאריבית, והוא מושפע מסגנונות מוסיקליים שונים. בג'מייקה, מקור הרגאיי, ובמדינות נוספות שאימצו אותו, משתמשים בו כדי למחות נגד המשטר ולהתריס שהממסד מושחת וזקוק לשינוי. זמרי רגאיי שרים גם שירי זימה כאלו ואחרים, שירי אהבה וגם שירי אגו-טריפ למיניהם. אבל רוב יוצרי הרגאיי שרים בעיקר על דתם ועל החזרה לאפריקה, שחרור העבדים ותחיית הדת.
גם מתיסיהו שר על הדת שלו. הוא מחבר את הקולות של בוב מארלי (האמן הנערץ עליו ו"הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה") ושלמה קרליבך, ומעביר מסרים של יהדות בקצב. המעריצים שלו מתארים את הופעותיו כחוויה חזקה ומרוממת לכל הנוכחיםהמעריצים שלו מתארים את הופעותיו כחוויה חזקה ומרוממת לכל אלה שנמצאים בחברתו. אפילו הפסימיים שבקהל נסחפים ותחושת השראה אופפת אותם למשמע השירים שלו, העוסקים באמונה וברוחניות. מתיסיהו מצליח למזג שלושה מקורות מוסיקליים שונים - פולין, הברונקס וטרנצ'טאון (שכונה לא מומלצת במיוחד בקינגסטון, ג'מייקה) - לכדי יצירה אחת, אגב שימור האווירה והאנרגיה של כל אחד מהם.
"היהדות היא הכל", מסביר מילר את ההיררכיה שבתוך השילוב שהוא מייצר. "זהו הלב שעליו הכל נשען, זה המקור לאהבה, לרגש ולשמחה שמאפשרים את המוסיקה. בלי היהדות לא הייתי יכול לעשות מוסיקה שתרגש אנשים ותיגע להם ללב. היהדות היא האמת שגורמת לאנשים לאהוב את המוסיקה".
אך כאמור, לא תמיד חי מילר כיהודי. נקודת המפנה בחייו הגיעה בגיל 17. למרות אורח חייו הקליל, הוא חש כי אינו יכול עוד להתעלם מתחושת הריקנות. מתוך צורך עז לחפש, הוא נסע לטיול מחנאות בקולורדו, רחוק מחייו הפרבריים בוייט-פליינס שלצד ניו-יורק. בחיק הטבע ניתנה לו הזדמנות לעצור ולחשוב. שם, מול הנוף עוצר הנשימה של הרי הרוקי, הוא הבין שיש אלוהים.
מהגילוי הזה ועד לביקור בישראל הדרך היתה קצרה. כאן בארץ הרגיש מילר בפעם הראשונה קשר לאלוהים שגילה בקולורדו. הוא הסתובב בירושלים, התענג על כל דקה של שהות בארץ, התפלל, חיפש, ובכל פינה הרגיש את הקשר למהותו היהודית. כשהוא מדבר על ביקורו הקרוב בישראל, מתיסיהו אינו מנסה להסתיר את תחושותיו. "אני מאוד מתרגש", הוא אומר. "זה אחד הדברים הכי מרגשים שעשיתי לאחרונה, אחד הדברים שאני הכי מצפה להם. אני מאוד אוהב לנסוע לישראל".
לאחר שחזר הביתה מביקורו הראשון בישראל, הוא לא ידע איך לשמר את הקשר החדש שלו עם היהדות. מתוך הרגשת ייאוש ודיכאון עזב את התיכון והחל לנסוע בעקבות להקת 'פיש' (Phish) בסיבוב ההופעות שלה. בדרך הקדיש מחשבה רבה לנתיב חייו, המוסיקה שלו והצימאון ליהדות.
"הרגשתי כבוי וחזרתי תפרן הביתה", מספר מילר. "ההורים שלי התעקשו שהגיע הזמן שאתחיל 'להתנרמל' ושלחו אותי לבית ספר מיוחד באורגון, עם אפשרויות לימוד בטבע, שיעורי מוסיקה ודגש על פיתוח כישרונות עצמיים. שם עודדו אותי לפתח את היכולות שליבתחום המוסיקה, ושם גם התחלתיללמוד רגאיי והיפ-הופ".
הופעת במהלך הלימודים?
"עיקר ההופעות שלי בתקופה ההיא היו במסגרת לילות 'המיקרופון הפתוח' פעם בשבוע. שם הייתי עושה ראפ, שר ביט בוקס וכל דבר שיכולתי לנגן ולשירכדי להרגיש חי. ככה בעצם פיתחתי את הסאונד המיוחד שלי".
קרליבך על הגג
לאחר שנתיים בבית הספרבאורגון חזר מילר לניו-יורק כאדם חדש. הוא עבר לגור במרכז העיר והחל ללמוד בבית הספר למוסיקה The New School, שם המשיך לפתח את כישרונותיו המוסיקליים. פעם אחת הזדמן לבית כנסת בסגנון קרליבך בווסט-סייד, עם טיפוסים היפיים ושירה מחשמלת. הוא התחבר מיד למוזיקה של ר' שלמה קרליבך, ואף היה עורך קונצרטים משיריו על גג בית הספר.
בזמן שלמד ב'ניו סקול', כתב מילר הצגה שנשאה את השם "אחד". העלילה - ילד פוגש רב חסידי ב'וושינגטון סקוור פארק' ובעקבות המפגש הזה חוזר בתשובה. זמן קצר לאחר העלאת המופע, התאימו את עצמם חייו בדיוק לתסריט שכתב. הוא עצמו פגש בחסידי חב"ד, ומשם החל השינויממת'יו למתתיהו. הוא, שעד לא מכבר ברח ומרד בסמכויות וחוקים, החל לחקור ולהעמיק, ואימץ לעצמו את אורח החיים של חסידי חב"ד. בעזרת המשמעת וההלכה של היהדות מצא לעצמו מילר סוף כל סוף מסגרת שהוא רצה ואהב להישמע לכלליה. "הרגשתי שהפילוסופיה החסידית-חב"דית היא הדיאלוג הרוחני והאתגר האינטלקטואלי שחיפשתי כבר כמה שנים", הוא אומר.
כיום, שנתיים לאחר המפגש המחודש עם יהדותו, מילר מתגורר בשכונת קראון-הייטס בברוקלין, יחד עם רעייתו טלי ובנו בן שלושת החודשים. את חייו הוא מחלק בין הבמה לבין לימודים בישיבה. חזותו חב"דיניקית טיפוסית - חליפה כהה, מגבעת עם חוסר-סימטריה מסוים וזקן מרשים."ביום הראשון שבו חבשתי כיפה בציבור הרגשתי נהדר. למחרת קניתי ציצית, ויומיים לאחר מכן הפסקתי להתגלח", הוא מספר.
בזכות הכריזמה, היכולות המוזיקליות וסגנון הראפ הקולח, יצא שמעו של מתיסיהו במהירות אל מחוץ לגבולות העולם הדתי והיהודי. זה התחיל בתחנות הרדיו של הקולג'ים האמריקניים ועבר לעיתונות ולטלוויזיה ברחבי העולם.
מאחורי מתיסיהו מכונת יחסי ציבור משומנת שהפכה אותו לדוס-המחמד התורן של התקשורת בארה"ב. בראיון מצולם שערכה עמו רשת CNNבשכונת מגוריו, קראון הייטס, עקבה אחריו המצלמה בהכנות לקראת שבת, בקניית הדגים לגפילטע פיש ובבחירת הפרחים שיעטרו את שולחן השבת. בסרט מתועד פסיפס החיים המורכב של יהודים ושחורים הגרים זה לצד זה בשכונה.
ב-MTVמושמע מתיסיהו שוב שוב, ומן הסתם הוא היהודי חובש הכיפה הראשון שדמותו נראתה על המרקע בערוץ.קרסון דיילי, אחד המגישים שם, קרא לו "הדבר הכי מדליק שקורה במוזיקה היום". גם דיויד לטרמן לא פסח על התופעה והקדיש לו ראיון בתוכניתו. לאחרונה נבחר מילר למקום החמישי ברשימת 50 היהודים המשפיעים בארה"ב, שערך העיתון היהודי-אמריקני 'פורוורד'. "אחת התופעות המוסיקליות הבולטות והלא-צפויות בשנה שחלפה", כינה אותו העיתון. "שיריו עוסקים ברעב רוחני, וקבוצת אוהדיו מתחילה בקראון-הייטס ומסתיימת במגזיני מוסיקה ותוכניות טלוויזיה ארציות, מחוף אל חוף".
יש מעריצה – אין קפיצה
לבמה עולה מתיסיהו ללא עדשות המגע שלו, ומצהיר כי הוא עושה זאת מסיבה דתית: הוא לא רוצה לראות את הנשים בקהל, אשר יכולות לגרום, חלילה, ליצר הרע שלו לעבוד שעות נוספות. מעריצות ממין נקבה מהוות גם בעיה כאשר מילר רוצה, כמנהגם של אמנים נלהבים, לקפוץ מהבמה אל חיקו של הקהל האוהד. "זו בעיה, לפעמים אתה מרגיש שאתה לא יכול להלהיב את הקהל יותר, שהגעת לשיא, אי אפשר להתלהב יותר, אי אפשר להגביה עוד את הקול, וכל מה שנשאר זה לקפוץ אל הקהל. אבל אני לא אעשה את זה כשאני יודע שיש נשים בקהל, ומבחינתי אסור להן לגעת בי".
ואיך מסתדר המראה החרדי שלך עם המוסיקה הזאת?
"אני מניח שזה מביא תקשורת וכיסוי עיתונאי כי יש כאן משהו מיוחד ויוצא דופן, אבל זה מי שאני ואין לי כוונה לשנות את עצמי. למדתי עם הזמן שאנשים מכבדים את המראה החרדי. אני חושב שזה בגלל שהם רואים שאני עושה מה שאני חושב. אני לא מנסה להיות מישהו אחר".
איך אתה מקבל את גילויי ההערצה כלפייך? אחרי הכל, סגידה לכוכבי מוסיקה לא תמיד הולכת יחד עם יהדות.
"זו שאלה מעניינת. להרבה אנשים נראה שיש סתירה וש'להיות כוכב' סותר את דרך חייו של האדם היהודי. אבל זה יכול להשתלב אם עושים הכל מהלב, אם הכל אמיתי".
כשהוא נשאל לסוד ההצלחה שלו, מתיסיהו משיב בפשטות: "אני חושב שחלק מההצלחה היא המוסיקה עצמה. זו מוסיקה טובה. לפני שנעשיתי דתי והתפרסמתי נהגתי לשיר בפני קהל מצומצם ואנשים אהבו את המוסיקה, אבל הקטע הדתי והחסידי בוודאי עשה את זה טוב יותר. מעולם לא תכננתי ליצור רגאיי חסידי, אבל זה עובד היטב.
"העובדה שאני חב"דניק עוזרת לי להיות מחובר היטב למציאות, עם שתי רגלים על הקרקע. אני אוהב להופיע ולהיות במרכז הבמה, אבל לא נותן לזה לעלות לראש. באוטובוס שמסיע אותי יש לי ארגזים מלאי ספרים, ואני משתדל ללמוד בכל הזדמנות. הרוחניות והחסידות מאוד עוזרות לשמור על פרופורציות נכונות".
הוא מקפיד לספר על יהדותו בכלל ועל דרכו לחסידות חב"ד בפרט בכל ראיון. "יש לי קשר עמוק לרב החב"דניק הראשון שהכרתי, הרב דב יונה קורן. הוא זה שחיבר אותי לחסידות. גרתי אצלו במנהטן בדירת שני חדרים, איתו ועם המשפחה שלו. עד היום אני מדבר איתו כמעט כל יום בטלפון, אני מאוד קשור אליו ואל החסידות".
הרב יעקב גולדברג, ראש ישיבת 'הדר התורה', ישיבה לבעלי תשובה מייסודה של חב"ד, מספר כי תלמידו מתיסיהו הוא בחור נחמד, עניו וצנוע, בעל לב חם ומשיכה עצומה ליהדות ולתורה. "הוא לא גאון בלימוד, אבל הוא משתדל. בחור לבבי ונעים הליכות שהחליט לנצל את הכישרונות שלו בצורה המיוחדת הזאת".
רוב התלמידים שלך לא ממשיכים מהישיבה להופעה במועדון. איך אתם מקבלים את השילוב הזה?
"זה סוד ההצלחה שלו - בחור בלבוש חסידי שמצליח לזמר שירים שהגויים מתלהבים מהם, ומצליח לקדש שם ה' עם המוזיקה הזאת. שאר התלמידים לא הולכים לראות אותו, כי אלה לא מקומות שמתאימים לבחורי ישיבה, אבל אם מתתיהו מצליח להכניס קצת יהדות, חסידות ויידישקייט במקומות שכף יהודי דתי לא דרכה בהם, אני חושב שזה יפה מאוד".
מתיסיהו, הרבנים לא היו מעדיפים לראות אותך חובש את ספסלי בית המדרש?
"אני מודה שהרבי היה רוצה שאני אשב בישיבה ואלמד, אבל מבחינתי, המוזיקה היא האנרגיה שלי. זו הדרך שלי להשפיע על אנשים ולעודד את רוחם. לוותר על כך, יהיה מבחינתי ללכת נגד רצון האל. אגב, גם קהילת זמרי הראפ באמריקה חשבו בהתחלה שאני תמהוני, אבל עכשיו הם רואים אותי באופן 'קולי' לחלוטין. סבבה להם שיש חרדי ששר רגאיי והיפ-הופ".
מוסיקה בשביל המשיח
איך ההורים שלך מקבלים את חזרתך בתשובה ואת העובדה שבחרת בהיפ-הופ ורגאיי כמקצוע? אמהות יהודיות בדרך כלל מעדיפות רופאים ועורכי דין, לא?
"ההורים שלי הם אנשים אוהבים ותומכים. הם מגיעים לכל מופע שלי בניו-יורק ומשתדלים לבקר אותי בכל פעם שאני לא בנסיעות. אני חושב שהעובדה שאני מצליח לבדי למלא מועדונים באלפי אנשים מביאה להם הרבה נחת, לא פחות מאשר אם הייתי בוחר ברפואה. לגבי היהדות, הם פשוט לא התעניינו בזה אף פעם. אם הייתי מתחתן עם איזה אמריקנית לא-יהודייה, אני לא מניח שההורים שלי היו מתעלפים או משהו כזה. צריך להבין שפשוט לא היה לנו שום קשר כזה או אחר עם היהדות. זה לא עמד בכלל ברקע".
לפני קצת יותר משנה נשא מילר לאשה את טלי, ובאוגוסט האחרון נולד בנם הבכור. אשתו והתינוק באים איתו לסיבובי ההופעות, וכך חוסכים מעצמם את הגעגועים. לדברי מתיסיהו, טלי מסתדרת היטב עם אורח החיים המטורף שלו, ונהנית להסתובב איתו ועם הלהקה ברחבי העולם.
ההצלחה של מתיסיהו מתורגמת לכסף. הרבה כסף. הוא ממלא מועדונים בכל רחבי ארה"ב ומוכר אלבומים בקצב מהיר בהרבה מאמירות ה"ברוך ה'" שלו, והוא משמיע אותן הרבה. אבל למרות זאת, הוא מקפיד להישאר צנוע ולשמור על ערכיו. לאחרונה סירב להשתתףבקמפיין של 'ברגר קינג', אף שהוצע לו תשלום של 7 ספרות בדולרים. "לא היה שום היגיון לראות אדם שומר כשרות מפרסם רשת שמוכרת בשר וחלב", הוא מסביר, "אז מובן שסירבתי".
מה ההישג המרשים ביותר שלך?
"הכל קרה מאוד מהר, אז קשה לי עדיין להסתכל במבט כולל ולחשוב מהו בדיוק ההישג הכי גדול. אבל אני חושב שזו העובדה שהצלחתי לשלב, ולעשות את המוזיקה שלי בדיוק איך שאני רוצה אותה".
כמו כל חב"דניק טוב, החלומות שלו לעוד עשר שנים מתמקדים בביאת המשיח. ומבחינה מוסיקלית? "אני אעשה מוסיקה בשבילו, זה יהיה הכי אמיתי, ישר מהלב".
למה לא אמרתם קודם?
