פורום בני עקיבא (עמוד 52)

גם אם החניכות שלי לא לגמרי מיישמות את המסר בחיים, הן תופסות ממני אישיות לדוגמא.

הן מסתכלות עלי, הן לומדות מההתנהגות שלי הרבה יותר ממה שהן לומדות בפעולה.

(לכן חשוב ליצור קשר אישי.)

 

ועוד יותר חשוב - שגם אם אתה בעצמך לא סגור על הדרך שלך, אתה צריך להיות סגור על ההליכות וההתנהגות שלך.

להיות סגור על מה שאתה אומר לחניכים ומה שאתה מראה לחניכים.

 

תמיד סיפרו על המדריך שהעביר פעולה על שמירת נגיעה ואחרי כמה זמן חניך גילה שהמדריך בעצמו לא שומר נגיעה, 

מה אתה חושב שהחניכים חשבו על המדריך המאגניב שלהם באותו רגע?

זהו, יותר הם לא ייקחו ממנו דוגמא, לא ייצרו איתו קשר ולא יקשיבו לו בפעולות.....

 

החניכים לא צריכים ליישם הכל בחיים שלהם ישר, גם אנחנו כחניכים לא עשינו את זה.

אבל הם כן יישמו את מה שהם יאהבו במדריך.

 

זהו. מקווה שהובנתי. אם משהו לא ברור, תשאל

 

ועוד דבר קטן - אם מרגיש לך שהמסר לא עובר לחניכים - תעשה מערכים של פעולות

 

 

 

אני סיימתי את ההדרכה שלי עכשיו ,ורק עכשיו אני רואה כמה ההדרכה שלי הייתה מושפעת מהמדריכות שהיו לי במשך השנים...

פתאום הבנתי כמה הם היו משמעותיות בשבילי.

ואני לא מדברת על העתקת צ'ופרים. אני מדברת על זה שהיו דברים טובים כל כך שלמדתי מהם שהשתדלתי להעביר אותם גם לחניכות שלי...ואם אתה שואל- פעולות שלהם אני כמעט ולא זוכרת...

לא כל המדריכים זוכים לראות תוצאות של מה שהם ניסו לעשות עם החניכים... נראלי שגם הנערצים ביותר לא רואים תוצאות מיד...

אבל יש לנו השפעה עליהם להרבה זמן אחרי, וזה ממש לא דווקא בפעולות שעשית, אלא כמו ש- 'מתחברת=) ' אמרה, איזה  בנאדם שאתה- זה מה שמשפיע עליהם בהמשך...

אם הכניסו אותך להדרכה כנראה שש לך הרבה מה לתת להם!
בהצלחה...

אבל בעיניי המאבק הזה מוטעה.

כפי שנאמר בהודעתך, הקרן תורמת רבות לישראל, למעלה משלושים שנה. עד כה לא ראינו השפעות מסיונריות.

לגבי הבעייתיות, 1. מבין הרבנים החיים כיום, הרב אבינר ידוע בפסיקותיו הקיצוניות והרב אריאל אמר שהוא לא נגד, ושהתשמשו בשמו ללא רשות.

2. אם הייתם יודעים כמה כסף מגיע מגורמים חיצוניים... זה לא יצירה. זו מציאות שכבר קיימת.

3. אין קשר בין הדברים האלה.

4. תמיד מדינת ישראל קיבלה סיוע. בתחילת דרכה מצרפת, היום בעיקר מארה"ב. המימון של רוב המחקר המדעי בארץ נעשה על ידי ממשלות וגופים בחו"ל. למה עד כה זה לא הפריע לכם? צר לי, אבל התירוץ הזה של המודעות אין לה רגליים לאור ההיסטוריה של מדינתנו.

אנו לא משנוררים. הם מבחירתם ורצונם נותנים לנו, לצורכינו.

וד"ל, אולי תנסו לבדוק אילו ארגונים הקרן מימנה במהלך שלושים השנים האחרונות. יש לי הרגשה שתופתעו. [רמז: לא בדיוק מקומות של מסיונרים...]

 

בנות כמה הן?בעיקרון אני עשיתי לחניכים שלי משחק של תחרות שליחים,וכל פעם את קןשרת להם חלק אחר בגוף פעם רגלים פעם פה פעם עינים ,ידים וכו,אחרי שאת עושה להם הרבה תחרויות תשאלי אותם איך הם הרגישו כשהן לא יכלו להשתמש באיבר אחד בגוף ,והמסר שכמו שלהם היה קשה בלי איבר אחד ככה בלי פולארד אנחנן לא שלמים...

 

ישלי פעולה שיותר מתמקדת בכך שחובתנו כעם לעזור לשחרור פולארד.. על האחריות שלנו..

אז אני מחפשת קטע על החובה לעזור.. וגם מה אנחנו יכולות להגיד על פולארד (קצת רקע עליו מה מצבו וכזה)

אני יודע שלפני כמה זמן הוא אושפז,וגם תדברי איתם על זה שלמרות שהוא 29 שנה בכלא לפני חודשיים רצו לשחרר אותו תמורת מחבלים והוא אפילו לא הסכים לבוא לוועדה שתדון בשחרורו,ואם את רוצה לעשות איתם התנדבות אני יכול לשלוח לך בפרטי שני מספרים של אנשים שפועלים למען שחרורו והם מארגנים התנדבויות..,

את חייבת לזכור שיש גם צד שני ואפילו שלישי.

שאר המדריכות והחניכות.

אם אתן 4 בצוות מן הסתם גם להן קשה, גם הן לא ממש מסתדרות.

את צריכה להדריך כי את רוצה להדריך בעוז! ולתרום לחניכות בעוז!! את לא מדריכה בעוז כדי להדריך בבני עקיבא!!!

זה קצת אגואיסטי לא לפרוש כי את רוצה להדריך בבני עקיבא, תחשבי על המד"שיות שלך, על החניכות שלך...

את זה לצומת ליבי. אבל בכל זאת מה עושים הלאה?

לראות- אולי גם להן קשה. אולי אפשר לפתור את זה ביחד..

 

ולדעתי,אם לא טוב לך ברמה שממש ממש לא טוב לך אז תצאי. גם למדשיות שלך בטח לא יהיה נעים עם מדשית שמראה שאין לה רצון להמשיך להדריך.. באמת מניסיון..

נסי לדבר עם הקומונרית, להסביר לה שקשה לך עם הצוות. אולי לה יהיה פתרון?

 

אם לא- צריך לנסות ללמוד להסתדר במצב הזה- לחלק ביניכן את העבודה (מישהי מכינה פעולה, מישהי מכינה צ'ופרים, מישהי מעבירה..) או שכל שבוע מישהי/שתיים מכינות פעולה.

 

אבל הכי חשוב- לדבר על זה! לא להשאיר את הבעיות לא פתורות, כי אז הן רק יתעצמו.

---

בקשר להדרכה- בסופו של דבר יש הרבה שיקולים להכנסה להדרכה. לא כדאי לעשות משהו "רק כדי להתקבל", אלא כדאי לעשות את זה אם את באמת מאמינה ורוצה את ההדרכה בעוז.

 

בהצלחה!

אני מדריכה של אביחי, 

יש לי גם 3 חניכות שהדריכו בעוז, כולן הדריכו שנתיים והשנה הזו [שנה שלישית] רק אחת נשארה

בתור מדריכה אני אומרת לך שזה שהן פרשו זה לא סיבה בכלל לשלול מהן כניסה להדרכה

אני מבינה שבין עוז לבנ"ע צריך איזשהו זמן של מרחב לנשימה

ברור לי שכשהן ייכנסו להדרכה בסניף הן ייצטרכו לתת לי מילה שהן לא יפרשו באמצע על סמך קשיים לא מוצדקים והן יצטרכו לשתף את הקומונרית בדברים כאלה, אבל אני סומכת עליהן

וגם ההדרכה שם צריכה לעבור קצת לדור הבא...

 

בקשר לקשיים ביניכן...אני זוכרת ריבים שהיו להן, תדברו ביחד על זה אבל תיפתחו ותנסו להקשיב אחת לשניה

אם לא תצליחו לבד תערבו קומונרית/מדריכה

זהו בהצלחה, שבת שלום

קשיים שלהן מוצדקים או לא?

לפי המשפט שלך אי אפשר בכלל לשפוט אנשים, בבתי דין וכו'.

מדריך/ה לדוגמא שבא/ה ואומר/ת מראש אני אשקיע פחות בסניף כי אני רוצה להשקיע רק בלימודים השנה כי אני מתקשה בזה

זה לא סיבה בשבילי להשאיר אותם בהדרכה [אם בכלל הם ייכנסו] 

שלא יהיו מדריכים, יש סטנדרטים להדרכה ואם מישהו לא עומד בהם באופן קבוע - שלום. 

ואני התכוונתי שאי אפשר למדוד קשיים של אנשים אחרים. לך קשה משו מסויים, ולי הוא יראה הכי פשוט שבעולם..

אני עזבתי את ההדרכה, ויהיו כאלה שיגידו שויתרתי, אבל אני יודעת שלא-לא ויתרתי! לי זה היה קשה מעל קצה היכולת שלי. כל אחד והקושי שלו. ברור לי שמישי שתגיד שהיא עוזבת כי בא לה לישון צהריים בשבת זה לא יקרה. אבל יש קשיים שלא תמיד נראים מבחוץ קשים כמו שהם בפנים..

כמו שאמרתי יש סטנדרטים להדרכה

הקושי שלך הכי גדול בעולם אבל הוא מתנגש בהדרכה וזה בא על חשבון החניכים? אז לא תהיי בהדרכה זה הכל

צרי איתי קשר אם את מעונינת...

 

שלא "לתקוף" או להאשים אותה בהתנהגות שלה, אלא להתחיל בכמה את אוהבת אותה ואיזה בן אדם טוב היא, ואז להסביר שלפעמים ההתנהגות שלה לא מסתדרת לך עם איך שאת מכירה אותה.. ולשאול מאיפה זה מגיע, מה גורם לה להתנהג ככה...

איך מגיעים לשיחה כזאת?

קודם כל חשוב ממש לשדר לה שאת לא תוקפת/שופטת/מיואשת/מאשימה, אלא את שם בשבלה. מקבלת אותה כמו שהיא, מכבדת ומקשיבה לה. כבר מראש נק' הפתיחה שלך תהיה טובה, והיא תרגיש בנוח לדבר איתך.

תנסי ליצור מצב לא מלאכותי "היי זלדה, אני רוצה לדבר איתך על המרדנות שלך" אלא להשאר איתה אחרי פעולה, לצאת איתה לסיבוב, לזרום איתה על משהו. תתחילי בלשאול קודם מה שלומה, תני לה פתח לדבר על מה שבא לה, מה שעובר עליה, ומתוך זה בעדינות וברגישות אפשר להגיע לדבר על הנושא. ושוב- לא בתוקפנות אלא ממקום של דאגה לה . איך את מרגישה עם זה? טוב לך? את שלימה עם מה שאת עושה? וכו'.

אחרי שהיא מדברת- תחשבי טוב אם זה המקום להתחיל להגיד את הצד שלך, או פשוט להשאיר לה פתח שהיא יודעת שאת נמצאת בשבילה והיא יכולה להרגיש בנוח איתך.

 

אשרייך!

בהצלחה גדולה!!

ואם צריך עוד עזרה- מוזמנת בשמחה

ובסיבובים נחמדים תמיד יוצא לדבר כמעט על הכל, ואם לא בסיבוב הזה אז בפעם הבאה..

אבל ככה תוכלי להגיע לנקודה הרגישה הזו בלי להראות לה שלזה את חותרת.

ב"הצלחה!

עצה שלי-לעשות שיחות אישיות לכל החניכות(לא בקטע המלחיץ!)לשבת איתם במקום חביב ובאווירה כיפית ופשוט לדבר על איך באולפנה,בבית שקודם כל ידעו שאת שם בשבילם ושאת אוזן קשבת וכתובת(:
ובקשר למורדת(-; לרוב,הן מחפשות מענה ותשומת לב,לכן בשנייה שתייצרי מציאות של שתיכן יחד,מבודדות מכל המסביב,יש מצב מאוד גדול שהיא תיפתח ותאפשר לך להיכנס ולעבור איתה תהליך!
ועוד דגש אחרון וחשוב-לבוא אליה בגובה העיניים,בואי נלמד יחד על הנושא שהצפת,אני כאן איתך,מבינה את ההרגשה שלך..
והדבר האחרון באמת והחשוב(: להיות שם בשבילה עם כל הלב,לנתק פלאפון ובלמקום לחשוב-מה אני עונה לה,פשוט להקשיב(:
כאן לשאלות!יותר ממוזמנת לפנות(:

יש מסלולים מאתגרים- אבל לא מאוד. סה"כ מחנה ממש חווייתי ומושקע.

מעפילים אחד הקלים

בהצלחה!!

כמה זמן הפעילות? בכמה אנשים בערך מדובר?

 

יש לי את זה בקובץ וורד על המחשב.

לא זוכר שהיה שם איזה קטע מיוחד.
עשינו את זה בתור שיעור לילדי בר מצווה חילונים
יש לי את זה במייל וגם על המחשב

הקטע היה על אובמה- לפני זה הראתי את טקס ההשבעה שלו ואז הקטע:
 

הצלחה

מאפיין של הצלחה– חלומות מתגשמים!

את היום הזה העולם לא ישכח, היום הזה הוא היסטוריה, ולא רק עבור ארה"ב אלא עבור הפוטנציאל האנושי כולו. אובמה עשה היסטוריה והגשים חלום של הצלחה, בכך שהפך למנהיג השחור הראשון של המעצמה הגדולה בעולם. האם באמת באמת נראה לכם שהוא היה עושה זאת גם אם לא היה לו חלום כל כך גדול שבוער מתחת לרגליו ושנושב במפרשיו. מה נראה לכם? שיום אחד הוא טייל ליד הבית הלבן ובדיוק חיפשו מנהיג למעצמה הגדולה ביותר בעולם והוא נראה להם מתאים. 

ברור שלא! זה התחיל הרבה הרבה שנים לפני היום הזה, וזה התחיל בראש שלו! הוא חלם את זה קורה, הוא דמיין את זה קורה, הוא החליט שזה יקרה ושזה חייב לקרות כי בשביל זה הוא כאן בעולם. הוא "שרף" את כל הספינות שמאחוריו בהגיעו לאי הקרב כי ידע שמכאן ייצא מנצח או מנצח. הוא לא היה מודע לכישלון, אלא רק להצלחה. הוא החליט להיות מנהיג לא היום, אלא מהיום הראשון שהחלום התעורר בליבו ובמחשבותיו. הוא בחר בחלום והבין שהמציאות היא זמנית, אבל היא גם דרך ההצלחה וצריך ללמוד וליהנות ממנה. הוא הוכיח לכל העולם שחלומות מתגשמים! אלוהים נתן לכולנו את הכוח לחלום, ולא רק זה. 

הוא נתן לכולנו שאיפה ואמונה ודמיון ונחישות ואת האפשרות לבחור את המציאות שאנו רוצים. ולכן הוא לעולם לא יתנגד למי שרוצה להגשים את חלומו. אם אי פעם חשבת לעצמך שהכול פועל כנגדך או שאלוהים לא אוהב אותך, עליך לשנות זאת מיד. משתי סיבות פשוטות: א. בין אם אתה חושב או לא חושב כך, בשני המקרים אתה צודק. ב. זו בורות גדולה לחשוב כך, משום שאלוהים או היקום או כל מה שלא תבחר לקרוא לדבר בו אתה מאמין, רוצה את אותו דבר בדיוק כמו שאתה רוצה בכך. תשוקתך היא אחת עם תשוקתו. אתם "שותפים" נאמנים לעסק. וכדי שהעסק יצליח שניכם חייבים לתת 100% ויותר מעצמכם. 

חלום נועד להגשמה ולא להתעלמות. מי שיאמין בזה ייראה את זה. מי שאומר שהוא צריך קודם לראות משהו כדי להאמין בו – הוא אינו מבין את המשמעות של אמונה. מי שמאמין בחלום שלו, יהיה החלום שלו, ייראה את החלום שלו בעיניו ויחזיק בו בידיו, אבל אף פעם זה לא יקרה בצורה ההפוכה. גם החלום שלך יתגשם! אבל אתה חייב לצאת למסע ההגשמה הזה, למסע של הצלחה. והמסע הזה מתחיל בבחירה בחלום ובשאיפה לוהטת להשגתו.

 

כל אחד מחליף נעליים אם מישהו אחר והוא צריך ללבוש את נעל ימין של החבר על רגל שמאל וכן אותו דבר ברגל השניה. ואז זה כמו שלהכנס לנעליים של האחר זה קשה ככה אי אפשר לשפוט אותו. מתאים?