דרושים מדריכים להעביר חוגים בצהרונים: בתחום של דרמה, מוסיקה, תנועה בשעות הצהריים בין השעות: 14:30-16:00 באזורים: גבעת שמואל, ראש העין, תל אביב, פתח תקווה, ראשון לציון
לפרטים נוספים ניתן לשלוח קורות חיים:ig.yadaim10@gmail.com
נייד: 058-7504016
שכר לעצמאים: 70 ש"ח להפעלה
שכר לשכירים: 60 ש"ח להפעלה
2 הפעלות ביום ברצף
גלופה לחולצה למסע סוכותתת
גלופה חמודה כזאת
וצופריםםםם למסע לשבט הראה
אני מוצפת דמעות. כבר מהבוקר
אולי נכנס קרם הגנה לעיניים?
זה לא דמעות של רגש. הלוואי
ומחר. מחר יום שני.
אני לא יודעת מה זה אומר, אבל בטח יהיה טוב
יוהו
אני צריכה להתפלל.
יש מצב שהוא קורא את ההודעות שאני שולחת לה.
אין לי בעיה עם זה, רק שאני לא אדע שזה קורה.
החיים שלי זזים בקצב איטי ממש.
אשכרה רק אתמול היה את הכל..
וואו.
ואני כבר מתגעגעת. ולא יודעת אם יש הגיון בגעגוע הזה
ובכלל. בכלל אני לא מבינה את עצמי
היא אמרה שזה *** ****.
אני רוצה שנהיה חברות. אולי שנה הבאה?
תכלס לא נראלי.
אולי אני ארד לקריוקי?
בכלל אני מרגישה צורך לבכות
עוד שלושה ימים. ואני כבר לא שישיסטית
עוד שלושה ימים וחופש
אאאעאעאעאע
זה מפחיד אותי. ממש.
ועוד להיות בבית. כשאבא ואמא יודעים עלזה.
זה יהיה קשה אבל נראלי טוב.
אשכרה אני.
מה הקשר??? מה הקשר ביני לבין זה?????
וואו. לא באמת האמנתי, כמה שרציתי.
ועכשיו.. עכשיו זה כבר קורם עור וגידים.
אני שמחה. אני סומכת עליהם.
כשהיא כלכך פה בשביל לעזור אי אפשר שלא לסמוך עליה
אפשר להעריץ אותי?
לאט לאט אני עושה דברים שפעם לא הצלחתי לעשות.
זה התחיל מההודעה אז, ואז יום חמישי, והיום.
יואו.
אם היו אומרים לי שאני אצליח..... לא הייתי מאמינה....
ולא השתנה כלום.
אני עדין לא בטוחה. אני עדין מפחדת. אני עדין לא יודעת כלום ומתלבטת בין שטויות ולא רוצה להעיק.
אני פשוט עושה אתזה בכל זאת.
וואי ה'. תודה שאני מוקפת באנשים כלכך טובים.
נשמה שלי. הלוואי ויהיה לה טוב
החדר מחשבים באולפנא חשוך.
יש לי מלא התראות ותגובות חדשות אבל אין לי זמן עכשיו להתייחס לזה.
אני מרגישה צורך לעשות סדר במחשבות.
אני חושבת שזה באמת נובע משני הדברים האלה, כמו שאמרתי לה.
לפעמים זה היחס, לפעמים זה זה שלא צריך לעשות דברים אחרים.
כשדיברנו זה היה בעיקר היחס, אבל אי אפשר להגיד שלא יוצא לי די הרבה עניין ה'לא להצטרך'.
כשחושבים על זה, זה לא 'לא להצטרך לעשות דברים', אלא הערכה עצמית וסביבתית לכל הישג קטן בגלל הקשיים שבדרך.
זה לא שאני רוצה לעשות פחות, זה שאני רוצה יותר הערכה לכל מה שעכשיו.
אני חושבת שאני צודקת שזה מגיע מהמקום הזה, היחס. אני חושבת שהבנתי נכון איזה סוג של יחס אני מחפשת.
(זה מרשים ביותר כל מה שכתבתי כאן)
עכשיו,
עכשיו נשאר רק דבר אחד לעשות.
לדבר איתה.
אני באמת צודקת?
אני כל כך מפחדת להפגע מעצמי.
כל כך מנחשת שזה מה שיקרה, אם אני אפנה אליה.
שאני אשנא את ה-איך של הפניה. את ה-איך שלי.
יואו טאטע.
יש מצב מחר אתה מסדר לי נסיעה איתה?
או אליהם או הביתה או משהו.
זה יהיה נפלא.
נראה לי.
אם לא תסדר לי מחר נסיעה איתה אז סביר להניח שאדבר איתה עד סופ"ש.
כאילו, כל כך לא סביר, אבל זה ממש מה שאני אצטרך.
זהו.
תודה ה' על ההבנות החדשות.
ו.. בבקשה. תעזור לי בזה.
זה שהתפללת חזק לא אומר שבאורח פלא פתאום יהיה דיבור ביניכן.
כדי שיהיה דיבור צריך שמשהי תיזום אותו, אחת משתיכן, נכון?
ואם את זאת שרוצה את הדיבור הזה סביר להניח שאת תהיי זאת שתתחילי בזה.
(תכלס אפשר מחר. למצוא תירוץ. וליסוע. איתה.
ואז גם ביום חמישי. איתה.
אפשר, אבל לא חכם.
יואו טאטע. תן לי כוח ביום חמישי לעשות את זה.)
אבל מה שכן יקרה זה
שה' ישלח לך רעיון לראש. תתלבטי. תתייעצי איתה
היא תעודד אותך לעשות את זה
היא לא תתן לך לוותר על זה
את תעשי את זה. את תגידי לה שאת צריכה לדבר איתה.
היא לא תשכח אותך, כמו כל האחרים
והיא אפילו תשמח אותך
תודה ה'
בע"ה
מקסימה, הדרכה זה באמת קשה. מבינה אותך כ"כ. גם לי היה קשה מאד והמון סיבוכים עם ההדרכה שלי, אבל בסופו של דבר אנחנו עושות מלאכת קודש של חינוך לתורה בע"ה.
אם את מרגישה שההדרכה כבר לא עושה לך טוב, אל תמשיכי אותה. צריך לדעת להגיד סטופ. לא תמיד זה מתאים לך בנקודה הזו של החיים, לפעמים זה יתאים לך יותר בזמן אחר, בשנה אחרת - העובדה שאת עוזבת לא אומרת שום דבר על יכולת החינוך שלך...
אם קשה לך ואת נהנית מזה ומרגישה מסופקת - אז לא נורא. תדעי שלכולם קשה ו... זו זכות.
ההדרכה שלי נפלאה.
המשפט למעלה התייחס לתחום אחר בחיים שלי.
תודה)
נחמד להשתלט על פורום לא פעיל (:
תהני, אם כך! ושבע"ה ימשיך להיות לך טוב בהדרכה (:
אני רוצה לסוע מחר להילולא. אין לי כסף ואין לי טרמפ.
כל כך לא נעים לי מהם. אבל אין לי, פשוט אין לי כסף לזה. ובהחלט מרגיש לי מטופש לסוע רק בשביל זה. זה גם הכותל, אבל עדיין..
